Kang yatse 2 + Markha valley
טרק של חמישה ימים שמתחיל ב Sara ומסתיים ב Chogdo
| תאריך הטיול | July 2025 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | סוף יוני- תחילת ספטמבר |
תוכן עניינים
התארגנות
חשוב לי להגיד שהרצון לכתוב סיפור דרך כל כך מפורט נולד עקב כמות פעמים גדולה שחשבנו לעצמנו שאיזה חבל שחקרנו המון ועדיין היו לנו כל כך הרבה נקודות קריטיות להעביר הלאה. מקווה שתקראו ותקחו לעצמכם משהו מהפערים שלנו. בשישי בבוקר נפגשנו עם הסוכנות Ladak Journeys, בחרנו אותם בגלל מחיר והמלצה. מבחינת ציוד בסוכנות מספקים נעלי שלג, קרמפונים, גייטרס (חותלות נגד מים), כפפות שלג ורתמות. בנוסף היה לבחור מעיל מחמם להביא לאחד החבר׳ה ועזר בוואטסאפ בקניית מעיל.
לאחר מכן אחד החבר׳ה יצא להתחמם בגובה ונפגשנו בסקיו בדרך לשרה.
יש חנות יד שנייה למעילים 200 מטר מתחת לשער לה.
ציוד נוסף שהיינו צריכים להביא:
גרביים - מומלץ שלושה זוגות. שני זוגות בתוך הנעלי שלג ובהליכה בשאר הימים, ועוד זוג לערבים וליום האחרון.
סנדלי שורש- לחציית הנחל
מכנסיים קצרים קטנים להסתובבות בערב (אופציה, אין מקלחת אבל נחמד)
מכנסיים תרמיים (חובה לטיפוס, כדאי גם לנימלינג)
חולצה תרמית
חולצת דרייפיט ארוכה- מאוד מומלץ.
חולצה קצרה אחת לגסט/אוהל/יום התאקלמות/החלפה
מיקרו פליז- לרוב לא מספיק קר למעיל במיוחד בהליכה
מעיל רוח/גשם
מעיל מחמם עבה לטמפרטורות נמוכות- חשוב לוודא שמתקפל למידה קטנה, במיוחד כשמשכירים.
משקפי שמש- טובים.
כובע צמר
חם צוואר
באף
כיסוי גשם לתיק
תיק קטן לחלק של הפסגה
בקבוק פילטר או טבליות טיהור
ליינר תרמי
כסף ללינה ואוכל, תשלום לפורטר ונסיעות.
מטען נייד
תרופות
מגבת קטנה אחת לכולם (לחציית הנחל מנימלינג לבייס קאמפ)
מקלות הליכה
אלכוג׳ל/ סבון ידיים
יום ראשון Sara->Hankar
קבענו בשש בבוקר בסוכנות, יצאנו בשש ועשרים והגענו ברבע לשמונה לסקיו לאסוף את הבחור שיצא להתחמם בגובה לפני.
עצרנו בשער שחוסם את המכוניות ושתינו קפה באוהל.
היו כמה מעברי מים ואחרי הראשון המשכנו ללכת עם השורש עד שהרגליים התייבשו. ה Maps.me מאוד עוזר להבין איפה השביל ממשיך- מומלץ להסתמך עליו
במארקה עצרנו לצהריים במקום מיד אחרי הנהר. מגישים רק מאגי (מקורי לשומרי כשרות) וקפה לא משהו
אחר הצהריים נהיה חם מאוד בעמק. יש נקודות פה ושם של צל וגם מים סבירים בנהר לפילטור.
הגענו להאנקר ופה זאת נקודה קריטית- בהגעה לכפר מבקשים בסוכנות להתקשר כשמגיעים באמצעות ״קליטה״. בכפר יש wifi, לא יציב וממש חלש, דורש סיסמה, שכולם מסתמכים עליו וקולט בערך טלפון אחד במקביל. הנקודה שהוא קולט בה מסומנת במפה ובתמונה. אצלנו רק אחד הטלפונים (אנדרואיד) הצליח להשתמש בו והשאר הצליחו להתחבר בלי אינטרנט. מומלץ לקבוע עם הסוכנות הגעה של המדריך לנימלינג בלי תלות בשיחה.
נקודת הקליטה הבאה נמצאת בפאס המסומן מצפון לנימלינג.
בכפר ישנו בגסט ב Upper Hankar שממוקם ב4100 מ גובה, לעומת התחתון שממוקם ב 3950.
בהאנקר העליון יש גסט האוס אחד, עולה 1500 כולל א. ערב, בוקר, וצהריים ארוזה (תפוח״א, צ׳פאטי סניקרס וביצה קשה) יש בו מים מפולטרים, מאפשרים לבשל עצמאי. בכללי:
הלכנו במשך תשע וחצי שעות, קצב הליכה נטו 5 קמש ומרחק 25 ק״מ
אם יש לקח מהיום הוא שעדיף ללכת בקצב מתון על פני הפסקות תכופות.
יום שני- Hankar-> Nimaling
ארוחת הבוקר מוגשת בשעה שבע ולמרות שהסוכן הפציר בנו לצאת בשש בבוקר כדי להספיק להתאקלם בנימלינג לגובה (בהמשך הסיבה) יצאנו לקראת שמונה. ההליכה במשך היום בשביל מאוד ברור. עצירה ראשונה ב Tea house לאחר 4.5 ק״מ (אפשר גם לישון בו), עצירה שנייה ב Chyu- סוף העלייה בגובה מבחינה עקרונית ונקודה יפה לתמונות. הנחלים הקטנים בדרך אליו מגיעים משני אגמים עומדים למי שמתכנן לשתות בלי לפלטר.
משם יצאנו בשביל שהתברר כהדרך לבייס קאמפ. בהחלטה ספונטנית החלטנו להמשיך- לא חצינו את הנהר ונשארנו בגדה השמאלית, משם יוצא שביל לנימלינג וסהכ העיקוף האריך ב 3-4 ק״מ את הדרך והגענו עד 14:00 לנימלינג (4850מ) כולל מנוחת התאקלמות של 40 דקות בבייס קאמפ (5050מ). אחד החבר׳ה העדיף לנסות לעלות לקנגמרו לה פאס במקום להמשיך איתנו, בצהריים הנהר גבוה וקשה מאוד לחצות. מומלץ לעלות עוד מעל הבייס קאמפ למי שמחפש יותר.
אחהצ המדריך הגיע והציע לעלות עוד באותו יום בגלל מזג האוויר. שקלנו את זה ובסוף ביקשנו לדחות ביום (מייקר את העסק לסוכנות) למי שלא היה בגובה מומלץ אפילו לא להעלות את האופציה למחשבה. החלטנו להישאר בנימלינג להתאקלמות של יום וחצי עד ליציאה לפסגה בשלישי בשעה 22:00.
חלקנו הרגשנו תסמיני גובה בלי קשר לכדורי גובה או לא- השלושה שלא היו בגובה לפני.
פרטים טכניים:
במחנה קר מאוד בלילה. מומלץ ליינר, קשה להשיג שמיכה אקסטרה. יש אוהלים זוגיים וקבוצתיים, משלמים לפי מיטה ולא לפי אוהל 2000 רופי לאדם- כולל תה חופשי, ארוחת ערב, בוקר, וצהריים ארוזה גם למי שבהתאקלמות. (אורז מוקפץ, ביצה קשה, שוקולד קטן מיץ תפוחים וחצי תפוח״א).
יש תפריט נוסף של אוכל במחירים סבירים ובכללי לא רעבים במחנה אבל יש מחסור בחלבון.
המים במחנה מתמלאים מהנהר והם די עכורים נדרש פילטר, אין מקלחת, אין ברז וסבון לשטיפת ידיים, מוכרים נייר טואלט במחיר לפי נחמדות (לא להסכים ליותר מ50 רופי), לדתיים:
אפשר להביא סירים ולבשל, יש מגי מקורי, האוכל צמחוני. אם לא תקומו לארוחת בוקר כנראה יעירו אתכם.
יום שלישי- התאקלמות ויציאה לפסגה
קמנו בבוקר לארוחת בוקר בשעה שבע- חלקנו בעזרת מנהל המחנה.
המדריכים והפורטר הביאו את ציוד הטיפוס, עשינו שיעור קטן במחנה ולמדנו להשתמש בו. לנעלי קרח מומלץ שתי גרביים ורווח מינימלי (למדוד מראש כמובן).
את היום העברנו במנוחה, צפייה משותפת בסדרות שהורדנו מראש ושיחות עם אנשים במחנה שהתרוקן לגמרי עד הצהריים.
קבענו עם המדריך בשעה תשע וחצי בערב על כוס תה לפני יציאה לפסגה, הצוות עזר לנו לארוז את הדברים בתיק. החלטנו לשלם לפורטר עוד כסף כדי שיקח לנו את הנעליים ל Shoes point, שנמצאת קצת מתחת לקרמפון פוינט (הנקודה ששמים בה את הקרמפונים).
הסבר נוסף על הנקודות בתמונה, כל מדריך לוקח החלטה אחרת ביחס לאיפה שמים אותם. מומלץ להבין בדיוק כמה זמן ומרחק המדריך מצפה שתלכו עם הנעלי שלג והקרמפונים, כשזה עוד על ההר ולא הקרח. מומלץ להיכנס לקרחון בשלב כמה שיותר מאוחר.
במהלך היום המחנה מאפשר מנוחה די נוחה ושנת הלילה ארוכה במידה ולא מתעוררים מקור או הסחות דעת אחרות. ציוד לפסגה:
בתיק שמנו את כל ציוד השלג- חותלות ובתוכן רתמות, כפפות וקרמפונים, גרזן, מקלות הליכה (חובה), וכלל הציוד המחמם שהוזכר בפרק הראשון. בנוסף שקית אוכל ארוזה, חטיפים, מים, טלפון, עזרה ראשונה מחולקת בין האנשים, משקפי שמש ושאר הציוד לטיפוס אם נשכח.
ליל הפסגה!
בשעה תשע וחצי לצד קפה טורקי התכנסנו עם המדריך, מוכנים ליציאה. טפטף בקטנה ויצאנו עם מכנס וחולצה תרמיים, מיקרו פליז וחלקנו עם מעיל גשם, כובע צמר וכפפות. התחלנו את ההליכה כשהמדריך מוביל בקצב מתון וקבוע. את הנהר לבייס קאמפ חצינו רובנו בבוקסרים ולא מומלץ להתעצל בנושא הזה, שם עשינו עצירת מנוחה ראשונה. אחד החבר׳ה הביא מגבת קטנה ולאחר ששמנו חזרה את הבגדים השאיר אותה באוהל של אירופאים. שתינו מים ומילאנו מים עם הפילטר. חשוב להבין שמרגע שעולים מעל הבייס קאמפ מתחילות רוחות וקור חזקים וכל עצירה מקררת את הגוף מאוד. מצאנו את עצמנו שמים ביגוד שלאחר חמש דקות הליכה הורדנו, לכן מומלץ לשלב פריטים פריפריאליים שנוח להוריד בהליכה.
עברנו בנקודת הנעליים והשארנו אותן בשק מסודר, והגענו לנקודת הקרמפונים.
הוצאנו תיקים קטנים וקלים מהתיק שהבאנו מראש ושמנו בהם רק מים אוכל וציוד חימום שלא בשימוש. המדריכים עזרו לנו לשים את ציוד הטיפוס וקשרו אותנו בסדר הליכה שהיה נראה להם מהחלש לחזק. ההליכה בהתחלה קשה טכנית ולוקח זמן להסתדר עם החבל. חלק החזיקו יד אחת בגרזן ויד אחת בחבל, חלק ליפפו את החבל על הגרזן כדי לאפשר יד חופשית, חשוב לשים אותו בצורה שלא תכשיל אותך באמצע צעד.
נקודה קריטית- מרגע ששמנו רתמות וקשורים ביחד על הקרח- שירותים לבנות זה אקט חסר פרטיות שבנוי על אמון מהקבוצה והמדריכ/ים. בתמונה מהגרמין בפרק שעבר יש הליכה לדרום מערב על ההר שעוברת פניית 90 מעלות שמאלה- שם יש כתף ונהוג לעשות עצירה. אפשר כנראה להוריד שם רתמה וללכת הצידה. ההליכה עצמה קשה ואחד החברה התחיל לגנוח מהתנשפות. נקודה קריטית נוספת- בגלל שטירק בדרום אמריקה ולקח כדורי גובה לא הבנו שזו מחלת גבהים ושיערנו שזו התגובה שלו לקושי. הוא עלה ככה מ 5600 מ ל6250מ לפסגה לאחר שהתחיל את היום ב 4800מ.הרחבה בסוף הפרק.
נקודה יפה להתחיל לצלם בה את הנוף היא לאחר הכתף ותחילת השחר. שילוב של שיפוע חד ונוף מההר יוציאו לכם סרטונים מעולים. במהלך הקרחון אני ושני החבר׳ה שלא היינו בגובה מצאנו את עצמנו שותים המון- יכולות להיות מגוון סיבות אבל השורה התחתונה היא שבשעה חמש- שש בבוקר נכנסנו למשמעת מים והגענו מיובשים כבר לפסגה. במהלך הטיפוס היו מקרים שכאב לנו הראש והייתה בחילה ורק שתיית 200-300 מ״ל מים פתרה את זה. כולנו לקחנו 3-4 ליטר מים. היינו צריכים בפועל 5-6 ליטר בלי לחזור עם ספייר. בהליכה יש נהרות מתחת לשלג והמדריך מסמן נקודות חצייה, הוא לא חזק באנגלית אז לא פירט אבל לא כדאי לשים את שתי הרגליים מעל הנהר בו זמנית כי לא מעט פעמים הקרח נשבר ורגל שלמה נכנסה לתוך הרווח. בחזור פשוט קופצים מעל זה. בשעה שמונה וחצי בבוקר למרות הפסקות מרובות עקב אחד החבר׳ה שהתקשה, הגענו לרגע המשמח ועלינו לפסגה 2 של הר קאנג יאטסה!
מחוסרי אוויר שלפנו את דגל ישראל, צילמנו תמונות וסרטונים, ונהננו מהרגע של לכבוש פסגה מורכבת שכזו. ביום מעונן כמו שלנו יש ראות טובה כשעה לאחר הזריחה ואחכ היה ערפל ככה שלא ראינו כלום (סטטיסטית זה 50 אחוז מהפעמים לפי המדריך). עם זאת, מלאי גאווה התחלנו לרדת למטה. בשלב הזה הבנו שמה שהיה לבחור זו מחלת גבהים ולא קושי לטפס ושהמצב שלו מידרדר- מתקשה ללכת ולדבר, אפאטי מאוד ומקיא. את הירידה לנקודת הקרמפונים עשינו די מהר בשעה וחצי. חלקנו היינו מסטולים מהגובה, החלקנו לא מעט ובאופן אישי התחלתי לראות דברים בירוק וורוד, עד שירדנו 200-300 מטר גובה.
משם עשינו הפסקה קלה לקחנו את המוצ׳ילות והמשכנו לרדת למטה מהר בשביל אותו בחור. הירידה עד לנימלינג ארוכה ולוקחת כארבע- חמש שעות. אכלנו ארוחה חמה, שתינו תה ונכנסנו לשנצ עד לארוחת ערב. מלאי סיפורי גבורה, אחריה חזרנו לישון גמורים עד למחרת בבוקר.
הרחבה לגבי המחלת גבהים: מלבד זה שהיה לו מאוד מאוד קשה ודרש המון הפסקות, מדובר בסיכון עצום מכמה סיבות:
- אין קליטה בטיפוס, לא בנימלינג, לא בבייס קאמפ, לא במהלך ההר, לא בשום מקום. אם היה מתעלף או קורס אין איך להזמין פינוי, יש רק סוסים וחמורים ובעלי השיירות לא הסכימו לפנות אותו מנימלינג בתשלום.
- הפינוי ברגל לאיסוף רכב לוקח או חצי יום הליכה כשהגוף טרי דרך פאס בגובה 5240 או יומיים הליכה (40 קילומטר) כשהגוף טרי עד לשרה
- לא נהוג להביא מיכל חמצן והסוכנויות לא מספקות אותו בחינם, אבל שווה לשקול להביא אחד קטן ולהשאיר בנימלינג (זו הדרך היחידה לטפל).
- כקבוצה, צריך להגיד שלא ידענו להגיד לאותו בחור שהוא באובר מוטיבציה וכדאי להפסיק את זה כאן.
יום חמישי - Nimaling -> Chogdo
קמנו בבוקר לארוחת בוקר, התארגנו ויצאנו בשעה תשע וחצי לדרך. לאחר שלושה ימים מעוננים בשעה הזו הנהר עדיין לא גבוה ואפשר לחצות אותו בלי להוריד נעליים. עלינו לפאס, התחברנו לקליטה לאחר חמישה ימים והזמנו מונית חזור.
את ההליכה באותו יום תקתקנו והנהר נשאר במפלס שאפשר לקפוץ מעליו בלי להוריד נעליים, לדעתי מדובר במקטע הכי יפה בטרק מארקה וואלי.
לקחים ותובנות
1. בפרק יום שני המדריך ביקש שנעלה עוד באותו יום. הטבלה להתנהלות בגבהים מדברת על עלייה של 500 מטר בין שינה לשינה כל יום ו700-1000 מ לעלייה בגובה ביום ולחזור אחורה כדי לישון. הבקשה של המדריך לא הייתה הגיונית, גם אם מדובר בנפאלי משבט השרפה והוא היה הכי מקצועי איתנו שיש. העלייה לפסגה בגרסה ״הישראלית״ והזולה יותר (עלייה מנימלינג ולא מהבייס קאמפ) חורגת מכללי הבטיחות לגובה ועד שלא רואים מקרה חמור של מחלת גבהים או שמישהו יפגע בצורה קיצונית כנראה לא נפסיק לעלות בצורה הזו. עלייה באותו ערב לאחר יומיים הליכה ארוכים זה חוסר אחריות וזימון נוסף לתאונות, גם ככה מחייה עולה 2000 רופי ליום בנימלינג שזה לא הרבה.
2. את העלייה מומלץ להתחיל בבייס קאמפ, זה דורש התארגנות במיוחד אבל אפילו עלייה בבוקר הטיפוס לשם יכולה להועיל.
3. השתמשתי בגרמין כדי להבין מתי הגוף ״נחנק״ בהליכה בגובה והפתרון הוא לאזן נשימות יותר מהירות/עמוקות והשינוי בדופק מגיע ל30 פעימות בדקה באותו קצב הליכה. הדרך להימנע מתסמיני מחלת גבהים בטיפוס טמונה בהליכה מספיק איטית ונשימה מותאמת- וכמובן שלא יכולה להחליף עבודה לפי הכללים לעלייה בגובה.
4. אם תיקחו כקבוצה בלון חמצן תהיה לכם לפחות דרך אחת לטפל במחלת גבהים חמורה וכנראה שיותר מזה לא תמצאו.
5. הטיפוס דורש נעלי קרח עם קרמפונים ממתכת ולא מיקרוספייקס.
6. בנימלינג השארנו את הציוד העודף לעלייה לפסגה באוהל, ואת המוצ׳ילות היינו צריכים לקחת איתנו.
7. לפסגה צריך לקחת 5 ליטר מים, אלא אם כן את/ה היית בגובה כזה ובטוח/ה שלא תשתמש/י. תמיד אפשר לשפוך קצת מים מהבקבוק.
8. היו שמועות ששלוקרים נסתמים בטיפוס לפסגה, חבר שעלה בקבוצה נפרדת נשף אוויר לתוך הצינורית והיא לא קפאה- למרות שירד עלינו שלג והיה מעונן וקר.
9. היינו קבוצה של 6 וזו קבוצה גדולה לצאת איתה לטיפוס כזה. היתרון של קבוצה של 5-6 הוא שמגיעים שני מדריכים ואז מדריך אחד יכול לעשות נגלה אחת למטה לחבר׳ה שלא מרגישים טוב, לשיקולכם.
10. נכתב באחד הפרקים אבל הליכה מהירה לא תביא להגיעה מהירה ליעד הבא כמו המשכיות שמתבטאת בהפסקות קצרות ולא תכופות, הפסקות מים בעמידה וכו.
11. גם אם אתם מרגישים גיבורים תנסו לא לקפוץ לעלייה לפסגה ביום השני אלא אם אתם ממש בטוחים שאתם יכולים ועשיתם את זה בעבר. זה מסוכן, חסר אחריות ואם המדריך רוצה שיביא איתו מד סטורציה, טלפון לווייני ובלון חמצן. ממילא הטיפוס בנוי בצורה שחורגת מכללי העלייה בגובה שגם בתוכם יש אנשים שמקבלים מחלת גבהים.
12. אלקטרוליטים ומלחים- עברנו על בתי המרקחת בלה ויש שלושה סוגי אלקטרוליטים שאפשר למצוא:
- הראשון (שקית לבנה) זה מלח פשוט ואבץ ואפשר להחליף אותו בתיסוף מלח בארוחות בגסט האוסים
- השני מכיל סידן בכמות רפואית, מגנזיום בכמות מתונה, מלח בכמות מתונה, וויטמין די. המוצר מיועד לבעיות רפואיות כגון אוסטאופורוזיס וכנראה שלא תמצאו בו שימוש
- השלישי דמה לשני
החלטה סופית שקבענו- מלח מוגש חופשי בארוחות, יש הרבה ממנו בחטיפים. סידן למי שחושש יש בקליפת ביצה קשה, מגנזיום אין בתוספים בכמות רצינית, בשביל סוכר וקפאין אין צורך באיזוטון.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם