Bhrigu Lake- טרק הבריגו לייק

כללי+התארגנות

אנחנו זוג בני 22,23 בכושר יחסית טוב אבל לא טירקנו בגובה לפני. רצינו טרק שיתן לנו אופציה להסתגל בהדרגה לגובה בהודו לפני טרקים אחרים.
אחרי בדיקה בכמה סוכנויות הבנו שרוב הפאסים בטרקים המוכרים יותר סגורים, והבריגו לייק הייתה האופציה הכי טובה.
הטרק מדורג קל-בינוני, אני חושבת שאם עושים אותו בשלג הוא הופך להיות הרבה יותר קשה (כמו שהיה לנו).
את הטרק סגרנו דרך סוכנות סבבה (ברחוב של הישראלים באולד מנאלי), ויצאנו אליו אני והבן זוג שלי, ועוד ישראלי בגילנו עם שני ההורים שלו. (רופאים אז יצא לנו מושלם (: )
לכל אחד יצא 4,500 רופי לכל הטרק, כולל אוכל, לינה, מדריך.
בגדול אין צורך בפורטר לטרק הזה כי הוא קצר, מוצ׳ילת יום לכל אחד מספיקה לגמרי, מה גם שביום השני (העלייה לאגם) אפשר להשאיר ציוד במחנה, בכלל טוב.
יש סוכנויות שמוציאות את הטרק מלכתחילה עם פורטרים וסוסים, כדי לבנות מחנה אישי כל פעם מחדש, אנחנו בחרנו להיות בfixed camp, זאת אומרת שהמחנה בנוי כבר מראש כולל אוהל בישול ואוהל אוכל, ויש עוד קבוצות שישנות גם במתחם. יותר זול וגם היה מגניב לפגוש עוד אנשים מכל העולם.
אנחנו יצאנו לטרק שהיה מאוד מושלג, חובה להביא מספיק בגדים חמים אבל שלא יתפסו הרבה מקום בתיק.
מעילי גשם, פנס, פליז וכפפות בתקופה שלנו היו בגדר חובה. כמובן שגם נעלי טיולים טובות וכו..
אין צורך בציוד מיוחד, אולי מקלות הליכה למי שצריך :)

יום 1

800 מטר טיפוס (ממנאלי 2100 מ׳ עד לבייס קאמפ 2900 מ׳)
8 קמ הליכה (בערך)
את היום הראשון התחלנו ב8:30 בבוקר בערך, אספו אותנו מהסוכנות בג׳יפ ונסענו לכיוון kulang (חצי שעה ממנאלי) כדי להתחיל את הטרק.
שם פגשנו את דיפאק המדריך שלנו, שחילק לנו ארוחת צהריים ארוזה ובדק שיש לנו את כל הציוד המתאים.
המסלול מתחיל בטיפוס שלא מבייש, לי אישית התחיל מאוד איטנסיבי ולא ציפיתי, בתור אחת די בכושר היה לי לא פשוט בכלל. כבר בהתחלה כדאי לתרגל נשימות והליכה בזיגזג, ככל שמתרגלים לזה מהר יותר זה קל יותר.
אחרי הטיפוס מגיע חלק מישורי, ואז הליכה נעימה בשבילי היער, עם המון ירוק ומים מסביב.
המשכנו בהליכה עד לבייס קאמפ, בשעה 14:00 בערך הגענו אליו.
הורדנו נעליים, התמקמנו באוהלים, שתינו צ׳אי ואכלנו קצת חטיפים.
אכלנו ארוחת ערב מוקדמת מאוד- ב18:30, כדי ללכת לישון מוקדם לפני היום השני- היום של הטיפוס לאגם.
בארוחת ערב אכלנו אוכל הודי טיפוסי אבל טעים (בתור אחת שלא אוהבת אוכל הודי), אורז ודאל, אלו גובי, צ׳פאטי... אחר כך צ׳אי, קצת ישבנו מסביב למדורה והלכנו לישון.

יום 2

1400 מטר טיפוס (מהבייס קאמפ 2900 מ׳ עד לאגם עצמו 4300 מ׳)
1400 מטר ירידה (חזרה לבייס קאמפ)
16 קמ הליכה
היום הקשה של הטרק!
קמנו ב5:30 כדי שב7:00 כבר נוכל להתחיל את הטיפוס, כדי להגיע לאגם לפני 14:00.
התארגנו בזריזות והשארנו ציוד לא רלוונטי באוהלים (אנחנו לקחנו רק תיק אחד לשנינו), ישבנו קצת ליד המדורה ואז ב6:00 אכלנו ארוחת בוקר, פנקייקים, פודינג אורז, קפה, שוקו, חביתה.
קיבלנו ארוחת צהריים ארוזה מדיפאק כמו ביום שלפני (סנדוויץ, מיץ, וטבלת שוקולד קטנה) ויצאנו לדרך באיחור, סביבות 7:30. הטיפוס מתחיל עוד מהמחנה, בהתחלה בתוך יער עם המון צמחייה וצל, יחסית במזג אוויר נוח וכיף.
אחרי בערך שעה של עלייה מגיעים לסוף העצים (meadow), ומתחיל הטיפוס בשמש עד האגם עצמו. כבר אחרי שעתיים של הליכה התחלנו ללכת בשאריות של שלג ומשם זה רק גדל.
קצת אחרי החצי לכיוון האגם תפס אותנו שלג וגשם, מאוד קשה ללכת והכל חלק!
ככל שעולים בגובה ומתקרבים לאגם כמות השלג גדלה ומתחיל להיות מאוד מחליק. ממליצה לשים המון תשומת לב במקטעים החלקים.
בסביבות השעה 13:00 הגענו לאגם קפואים אך מרוצים.
דיפאק המדריך אמר שהיינו בקצב יחסית טוב בעלייה, וצמצמנו את האיחור של הבוקר. הכי הכי חשוב זה לא לדחוק בכם. אמנם יש טרקים הרבה יותר גבוהים מ4,200 מטר אבל גם זה גובה, ועלייה של 1,400 מטר ביום היא לא פשוטה בכלל, בטח למי שעוד צריך להסתגל לגובה. אמנם אני לא רופאה אבל אנחנו לא לקחנו שום סיכון ועצרנו באמת כל פעם שמישהו רק קצת הרגיש שקשה לו לנשום.
הכל היה מושלג וגם האגם עצמו היה קפוא.
האגם הוא מקום קדוש, אסור לאכול בו או להיות הרבה זמן, עשינו תמונות והתחלנו לרדת.
עכשיו את כל מה שעלינו בשלג רק הפוך...
מכאן מתחילות הירידות, בשלג הן לא מאוד תלולות אבל כן הברכיים עובדות חזק. בגלל שירד שלג ונערם שלג טרי הכל היה חלק יותר.
עצרנו בערך אחרי קילומטר ירידה מהאגם כדי לאכול ארוחת צהריים (שהייתה כבר מעוכה ולא אכילה לחלוטין), ממליצה להביא קצת אוכל יבש, יכול לסגור את הפינה לגמרי.
ירדנו את כל הדרך חזרה לבייס קאמפ, מן הסתם שהירידה הרבה יותר קלה כי יורדים בגובה אבל מתישה לא פחות.
לקחנו ממש את הזמן בירידה, בסביבות השעה 16:30 הגענו לתחילת העצים (ה-meadow) ואחרי לקראת השעה 18:00 בערך הגענו חזרה למחנה.
הורדנו נעליים, הפשרנו קצת, וקיבלנו מדיפאק תדריך למחר- יום רגועעעע קמים ב7:45 ומתחילים את הירידה בקצב שלנו, נשאר רק לרדת חזרה לושישט, שם מסתיים הטרק. (חצי שעה נסיעה מאולד מנאלי)
שתינו צ׳אי, ישבנו מסביב למדורה ואכלנו ארוחת ערב מאוחרת (אוכלים בסבבים לפי מתי שכל קבוצה צריכה ללכת לישון, מי שהולך לישון מאוחר אוכל בסוף). ישבנו עוד קצת מסביב למדורה ושיחקנו קצת קלפים ואז נכנסנו לישון.

יום 3

800 מטר ירידה
10 קמ הליכה (בערך)
היום האחרון לטרק.
קמנו בצ׳יל בסביבות 7:30 והתחלנו לארגן את הדברים ולהחזיר לתיקים את כל מה שהוצאנו מהם.
אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת, בסביבות 8:30, ויצאנו לדרך.
היום האחרון הוא רק ירידה מהבייס קאמפ דרך יער ואז דרך מטעי תפוחים, כל הדרך עד לושישט.
הירידה קשה לא פחות! בתור אחת שאף פעם לא היו לה בעיות ברכיים היה לי מאתגר, ההליכה היא נטו ירידה במשך כמה שעות טובות, ממליצה להביא מקלות הליכה למי שצריך!
היה מזג אוויר מהמם ואחלה של דרך, סוף סוף הורדנו לחולצות קצרות.
אחרי הירידה דרך היער מגיעים למטעי תפוחים ענקיים ולחוות קאנביס של המקומיים, משם כבר רואים את הסוף.
נוף מהמם של ושישט וכל מנאלי נשקף לפנינו והמשכנו לרדת עד השעה 14:00 בערך.
הירידה מסתיימת במקדש בושישט (לא סגורה על השם), ומשם ריקשה/מונית לאולד מנאלי.
הגענו למקדש, נפרדנו בחיבוק מדיפאק ומהחברים לקבוצה, ותפסנו ריקשה חזרה להוסטל.

טיפים

• לברר טוב מה מזג האוויר לפני, להיערך בהתאם מבחינת ביגוד
• להביא תיקים איכותיים
• להביא מעילי גשם וכיסוי מוצילה
• אנחנו לא השתמשנו אבל להביא כדורי גובה אם צריך