חודש במלדיבים בתקציב שפוי

רקע

המלדיבים היא מדינה בדרום מערב אסיה, בלב האוקיינוס ההודי, המורכבת מכ-1200 איים קטנטנים, כאשר 99%, מהטריטוריה היא בעצם ים. האוכלוסייה, אשר ברובה המוחלט היא מוסלמית, עומדת כיום על כ-300,000 איש בלבד. למספר הזה אפשר להוסיף עוד עשרות אלפי מהגרי עבודה, רובם מבנגלדש. מרבית התושבים חיים באיים שבאזור עיר הבירה מאלה והשאר מפוזרים באיים שונים (באיים שנחשבים למרכזיים גרים כאלף איש, ובקטע מוזר כשתשאלו כמה אנשים חיים באי תמיד יענו לכם בדיוק מוגזם). השפה המקומית היא ערבוב של הינדי עם מעט ערבית (ככה שמרחבא, שוקראן וסלאם עליכום תופס כאן).
במלדיבים נמצא כל מה שבדרך כלל חושבים עליו כיעד אולטמטיבי לחופש: איים קטנטנים אשר נראים כולם כמו גלויה עם חול לבן-לבן, עצי קוקוס וים בצבעי כחול משוגעים. וכמובן ריף מרהיב וחיים עשירים מתחת למים! על לצלול באיים המלדיבים חלמנו כבר הרבה זמן. הצלילה הייתה המטרה העיקרית של הטיול, אבל רצינו גם יעד שיאפשר סתם להסתלבט ולבקר בחופים יפים מבלי להוציא הון, בעדיפות עם אפשרות להכיר מקרוב את התרבות המקומית. את המלדיבים קישרנו רק עם ריזורטים מתוקתקים במחירים לא רלוונטים. לכן התכנון המקורי היה לבלות כמה שבועות בסרי לנקה ואז להמשיך למלדיבים לספארי צלילות מרוכז. לשמחתנו, גילינו שבשנים האחרונות חל שינוי והאיים הופכים ליעד רלוונטי כמעט במחירי תרמילאים. אוקיי, אולי לא של תרמילאים באסיה, אבל כבר ניתן למצוא כאן מחירים שלא מרתיעים אף אחד מיעדים כמו אוסטרליה או מרכז אמריקה, ומדובר פה על המלדיבים! כך שהחלטנו לקצץ את סרי לנקה לשבועיים ולהשקיע במלדיבים כמעט חודש. בגדול, על לינה ואוכל הוצאנו 50$ ליום לזוג, וגם כשבחרנו את הגסטהאוס הכי זול שמצאנו התנאים היו מפנקים. חוץ מצלילה, באיים רבים יצאו גם הפלגות שנרקול, דייג וספורט ימי. בשנים האחרונות מגיעים גם יותר ויותר גולשים ונראה שגם זה מתחיל לתפוס כאן חזק.

צלילה במלדיבים

מספיק להעיף מבט על תמונת הלווין של האיים המלדיבים כדי להבין שמדובר בגן עדן לצוללים. 26 אטולים ענקיים, המורכבים מאיים קטנטנים וביניהם אינספור נקודות צלילה משגעות. אפשר למצוא כאן ריף צבעוני וחי מאוד, להקות דגים ענקיות, כרישים, מנטות והפתעות משמחות נוספות.
אפשר לחלק בצורה גסה את הצלילות לשלושה סוגים -
- צלילה בריף המכונה Thila או Giri, שזהו ריף מעגלי בצורת גבהה תת ימים שפסגתו כמה מטרים מתחת לפני הים. אתרים אלה מספקים בד״כ תנאים נוחים והמון אלמוגים יפים.
- צלילת Channel, כלומר במעברים בין הריף והאיים שבמעטפת האטול. צלילות אלה לרוב נעשות בזרמים חזקים והן הזדמנות מעולה לראות הרבה כרישים. אלו צלילות מעט יותר מאתגרות.
- צלילת מים כחולים או צלילת קיר מחוץ לאטול. הים הפתוח מזמן מפגשים מפתיעים, רק צריך מזל. כרישי לויתן, מנטות, פטישנים, דולפינים ואפילו דגי ירח - הכל אפשרי.
צלילה בעת שהות על אי היא יקרה מאוד, כאשר המחירים נעים בין 50$ ל- 100$ לצלילה בודדת. אפשר לקנות חבילות של כמה צלילות, או לינה + צלילה ואז המחיר קצת נמוך יותר. בכל אופן, רוב אתרי הצלילה מחייבים יציאה עם סירה, אם בגלל המרחק מהאי ואם בגלל הזרמים ומטעמי בטיחות.
אופציה עדיפה משמעותית (ולא רק בגלל המחיר) היא ספארי. יש בערך מאה סירות ספארי פעילות. רובן מציעות טיולים של 7 לילות עד שבועיים. התנאים עליהן מצוינים והרבה יותר טובים ממקומות אחרים במחירים דומים (פיליפינים, תאילנד…). המחירים נעים בין 1500$ ל- 3500$ לשבוע, אך אפשר למצוא דילים טובים והנחות רציניות של עד 50%. הרבה מהסירות מתמלאות זמן רב מראש, לעיתים חצי שנה ויותר, בעיקר ע״י צ׳ארטרים ששוכרים את הסירה כולה. לכן אם יש לכם רצון מיוחד לשוט על סירה ספציפית בתאריכים צפופים כדאי לשריין מוקדם. אם יש לכם מצב רוח יותר הרפתקני, המתנה עד הימים האחרונים שלפני היציאה מזמנת מבצעים מאוד משתלמים. זה דורש מעט מיקוח לפעמים ושיחות טלפון ישירות עם המפעילים של הסירות אבל זה כדאי מאוד. אנחנו עשינו שני ספארים, על סירות מצוינות בפחות מ- 1100$ לאדם לשבוע. בסוף הסיפור תמצאו קישורים שימושיים של אתרים עם רשימות של הפלגות, מחירים ומבצעים. מעבר לאתרי אינטרנט של דילרים ושל הסירות עצמן מומלץ לחפש וליצור איתן קשר דרך עמודי הפייסבוק שחלקן מתחזקות.

עונה מומלצת לצלילה

מזג האויר במלדיבים נעים תמיד. בחודשים מאי עד ספטמבר יורד הרבה גשם אבל הטמפרטורות עדין נוחות. מבחינת צלילה, יש שתי עונות שתלויות בכיוון הזרם. העונה הדרום-מערבית (יולי עד נובמבר) והעונה הצפון-מזרחית (ינואר - מאי). בעונה הראשונה הראות במים פחות טובה בגלל כמויות הפלנקטון במים, אבל בזכות זה יש יותר סיכוי לראות מנטות. בעונה השניה, ובעיקר לקראת מאי, אחרי מספר חודשים של זרם צפון-מזרחי האטולים מתנקים לאט לאט והראות משתפרת. עדין אפשר לראות כרישים-לוויתנים ומנטות אבל פחות. מה שכן, יש המון כרישים וראות מצוינת. קחו את זה בערבון מוגבל. כך כתוב בספרים, אך המציאות לפעמים שונה, והבנו מכמה מקורות שהשנים האחרונות מוזרות יותר וקשה יותר לחזות מה הולך.

לינה

כאמור החדשות הטובות הן שבשנים האחרונות יש יותר אופציות לינה זולות באיים. עד שנת 2012 החוק אסר על מלונות באיים של המקומיים והתיר רק קיום של מלונות באזורים נפרדים, להלן הריזורטים היוקרתיים שמזוהים כל כך עם המלדיבים, שלרב יושבים על איים קטנטים ומבודדים ועולים מאות דולרים ללילה ואפילו אלפים. כיום כבר מהאטולים הצפוניים ועד לדרומיים ניתן למצוא איים מקומים עם גסטהאוסים שנבנים בקצב, כאשר המחירים מתחילים מ-35$ לזוג כולל ארוחת בוקר. לנו לקח זמן לעשות סוויצ׳ מראש תרמילאי טיפה מתכלב, ולהבין את הסטנדרטים פה- גם במקומות הזולים ביותר יגיעו לאסוף אתכם כשתרדו מהסירה ולקחת את התיקים, יקבלו את פניכם עם מיץ/ קוקוס וכו׳. לא נתקלנו במקום שלא הציע ווי פי או חדר בלי מזגן. בגלל שהכל התחיל רק לאחרונה רב הגסטהאוסים חדשים. מלבד האי מאפושי, שהוא הכי פופלרי ועמוס תיירים, באיים בהם שהינו או ביקרנו לכמה שעות היינו לרב התיירים יחידים. ככה שאין בעיית תפוסה, אבל כדאי להזמין מראש לילה ראשון אם רוצים עזרה בהגעה (ראו פרק נפרד על תחבורה). כמו כן, בגלל שהרבה מקומות יכולים להיות ריקים מלקוחות יכול להיות שהבעלים בכלל לא יהיו באי. האתר שאנחנו השתמשנו בו היה agoda שלרב הציע את המחירים הכי זולים, בכל מקרה כדי להשוות בין האתרים השונים.

שהות באיים המקומיים

קץ ההפרדה בין תעשיית התיירות המשגשגת באיים לבין חיי המקומיים עורר חששות והתנגדות בקרב חלק מהקהילה. כפי שאחד ממדריכי הצלילה תיאר לנו- אנשי, ובעיקר נשות הכפר ראו לאורך השנים מרחוק את איי התיירים, אך לא באמת נחשפו למה שהולך שם. כעת, התיירות מגיעה אליהם הבייתה ואין ספק שזה יביא שינויים. זוהי מדינה מוסלמית אדוקה, ושתייה או מכירה של אלכוהול אסורות לחלוטין (העונש הוא שנים רבות בכלא). כמו כן קוד הלבוש יחסית מחמיר ואפילו בשיא החום אפשר לפגוש פה ושם בנשים במכוסות לחלוטין בשחור כאשר רק העיינים חשופות. הפתרון שמצאו לקח הוא הגדרת ״חוף בקיני״ מבודד לתיירים. במבחינת האלכוהול- יציעו לכם לקפוץ לבלות בפאב של הריזורט הקרוב (שם אלכוהול כמובן נמכר), או במאפושי תוכלו לעלות על ״בר צף״. מבחינת לבוש כשמסתובבים באי, כמובן שלא הסתובבנו בבגדי ים או בלבוש חושפני במיוחד, אבל כן הסתובבנו בבגדי קיץ רגילים ואף פעם לא קיבלנו הערה או מבטים לא מרוצים מאף אחד.

אוכל

כיאה למדינה שחלק ניכר מתושביה עוסקים בדייג טונות, הן מככבות בתפריט. ארוחת הבוקר המלדיבינית היא השיא, ומעבר לכך באיים המקומים לא מצאנו תגליות קולניריות מרעישות. ארוחת הבוקר היא למעשה שדרוג של מאכלים שפגשנו בסרילנקה: ה״סמבול״ הופך כאן ל״מאסוני״: סלט של קוקוס טחון, טונה, מעט בצל, ליים ופלפל חריף (מאס= דג, אוני=קוקוס). את זה אוכלים יחד עם ״רושי״ שהוא הגרסה המקומית לרוטי (צ׳פאטי). יש שני סוגים- אחד דק, ואחד שמוסיפים לא גם קוקוס טחון והוא דחוס ועבה יותר. חוץ מזה, המנה הפופולרית ביותר לארוחת צהריים או ערב, שתמיד אשר למצוא היא טונה פרייד-רייס, שמוגשת עם ביצה מעל. ברב המקומות מגישים גם עוף. בכל אי מקומי יש כמה מסעדות, שכמעט תמיד ניתן למצוא בהם בעיקר את גברי האי, מעשנים, שותים תה או קפה ולועסים מין משהו מוזר שאמור לרענן את הפה. לפעמים לקפה ייתלוו חטיפים שונים מהוויטרינה, רובם מטוגנים- המועדף שלנו היה ה״מאס-רושי״- גרסת חטיף של ארוחת הבוקר- רושי ממולא בטונה וקוקוס.
מבחינת פירות הקוקוס שולט, ואחריו פאפיה, בננות, אננסים ובאופן מפתיע גם תפוחים ותפוזים שמיובאים מרחוק. למעט קוקוס, לא בכל אי גדלים כל הפירות הטרופים, וההיצע תלוי במרחק מזמן האספקה- לרב לכל אי מגיע אוניית אספקה פעם בשבוע. לא תמצאו כאן את השייקים של תאילנד, אבל לרב אפשר להזמין מיצים סחוטים מרעננים. אם לא נמצאים באיזור תיירותי במיוחד קשה לגוון לפעמים עם האוכל אבל לעיתים תמצאו גם מנות הכוללות פירות ים (למרבה ההפתעה המקומיים לא ממש נוהגים לאכול את זה), סנדוויצ׳ים, צ׳יפס, פיצות וכדומה. מחיר ממוצע לארוחה לסועד הוא בין 5-10$.

תחבורה

זה החלק שמצריך מעט תכנון מראש בטיול. שדה התעופה שנמצא על אי סמוך לעיר הבירה מאלה הוא ללא ספק אחד משדות התעופה המגניבים: כנראה שאין עוד הרבה מקומות עולם שכבר ביציאה מאיסוף המזוודות רואים ומריחים ים, ובמרחק יריקה יש אתרי צלילה אדירים (באחד מהם ראינו 7 מנטות). בכל מקרה, כבר מהשדה צריך לדעת איך ממשיכים הלאה, כאשר אפשר גם לארגן מה שצריך דרך המלון אליו תגיעו. האפשרויות הן כמובן סירות או טיסה. מבחינת טיסות, יש במלדיבים עוד מספר שדות תעופה קטנים עם טיסות סדירות, ואיפה שאין שדה משתמשים במטוסים שנוחתים על המים. עלות טיסה אמורה לנוע בין 100-200$. מבחינת סירות האפשרות הראשונה היא להזמין מהמלון סירת מנוע במיוחד כאשר העלות תלויה כמובן במרחק. לאיים מעט מרוחקים יותר האופציה הכי טובה היא להשתמש בתחבורה ציבורית- לפני כמה שנים החל לפעול שירות מעבורות מסודר וזול. המעבורות יוצאות ממאלה לאיים רמרכזיים בכל אטול ויש שעובורת בין האיים בתוך האטול והעלות היא כמה דולרים בודדים. להבנתנו אי אפשר לקנות כרטיס הרבה מראש, אב לרב אין בעיית מקום. הבעיה היא שהלו״ז יחסית מוגבל. יש גם סירות מנוע בקו ממאלה לאטולים, שהזמנים שלהן מעט שונים. הן מהירות יותר יקרות יותר- בין 20-50$. אפשר לנסות לבדוק את זמני ההפלגות ולהזמין באינטרנט, לנו זה עבד פחות טוב ולבעלי הגסטהאוסים שהתכתבנו איתם היה בדרך כלל מידע מעודכן ומחירים טובים יותר ממה שפורסם באינטרנט. אופציה נוספת שרק שמענו עליה ולא ניסינו היא להצטרף ולהפליג על גג של סירת אספקה.

הטיול שלנו

את המסלול שלנו התאמנו לצלילות (יצאנו לשני טיולי ספארי). ממה שאנחנו ראינו אין הבדל מהותי בין האיים המקומיים, כך שאת ההחלטה אפשר לעשות על פי אופן ההגעה לאי, מחירים של גסטהאוסים, אם מעדיפים מקום עם יותר תיירים או לא וכו׳. חוץ מהמקומות אליהם הגענו ועליהם נפרט, אנחנו יכולים להציע עוד אפשרות שאותה שקלנו והיא האיים בדרום ארי אטול. ההגעה אליהם ממאלה היא יחסית זולה ונוחה, יש הרבה אפשרויות לינה, ובעונה יש שם סיכויים טובים במיוחד למצוא כרישי לוויתן ולשנרקל לידם.
הטיול שלנו התחיל בשבוע ספארי צלילה על סירה בשם Sheena. משם שטנו בסירת מנוע מהירה לאי Mulah, בילינו בו יומיים והמשכנו לכיוון האי Maafushi. ב- Maafushi היינו 4 לילות, שטנו למאלה במעבורת מקומית זולה ויצאנו לספארי נוסף על גבי ה- Theia. בסוף הספארי השני שטנו בסירת מנוע מהירה לאי Dharavandoo שב- Baa atoll שם היינו 5 ימים ולקחנו טיסה חזרה למאלה. בהמשך נפרט על שלושת האיים הללו (על טיולי הספארי כתבנו סיפורי דרך נפרדים).

האי Mulah

שבוע הספארי הראשון הסתיים באי medhafushi שבדרום האטול Meemu. משם הציעו לנו לקחת טיסה יקרה למאלה. כיוון שזמן לא היווה בעיה, החלטנו להסתובב קצת באיים של Meemu ולחזור למאלה בשייט. Meemu מאוד לא מתוייר ולמעט כמה ריזורטים מאוד יקרים, קשה למצוא מקומות לינה. יש שני גסטהאוסים ב- Mulah ו- Muli, השני היה סגור ולכן נשארה לנו אופציה אחת.
באי Mulah חיים 1300 אנשים. יש עליו שלושה מסגדים, שתי מסעדות וגסטהאוס אחד. וכמובן חופים יפים עם חול לבן. רוב הצעירים עוסקים בדייג, ויש בנמל הקטן הרבה סירות דייג גדולות שיוצאות לפנות בוקר לדוג טונות. הדייגים מרוויחים בערך 1500$ בחודש אז הכפר אומנם מאוד פשוט אבל אין עוני והמקומיים מסתובבים עם אייפונים חדשים. המבוגרים עסוקים בישיבה ממושכת מול הים במצבורי ערסלים שנמצאים על החוף. יש במלדיבים ערסלים פשוטים עם מסגרת עץ, שממש כיף להסתלבט עליהם. על החוף הם תלויים מהעצים וברחובות משמשים כספסלים.
מנהל הגסטהאוס בו ישנו (roashanee guesthouse), אדיל, אדם נחמד מאוד שדאג לנו לכל מה שהיינו צריכים. הוא סידר לנו סירת מנוע שהביאה אותנו אל האי, קנה לנו את הכרטיסים לשייט למאלה ועשה לנו סיבוב באי. הוא בהחלט ניסה להשקיע ובארוחת בוקר הסתבר שהוא חיפש באינטרנט מהי ארוחת בוקר טיפוסית בישראל ואפילו מצא מתכון לשקשוקה (חבל שאין עגבניות של ממש על האי, אבל גם ככה אנחנו מעדיפים בוקר מלדיבית…). שילמנו על לילה 95$ וגם בהשוואה לחדרים דומים באיים אחרים, מחיר גבוה בהרבה ממה שהתכוונו, אך לא היו אופציות אחרות (בדיעבד התברר שאדיל מציע חדר קטן בבית בו גרה המשפחה במחיר נמוך בהרבה). המסעדה הקטנה, הסמוכה לגסטהאוס הנקראת Fisherman village הייתה מקום המפגש המועדף על המקומיים, שישבו בה שעות ושתו קפה עם פינוקים מהויטרינה. לא היה מגוון גדול באוכל, ואכלנו שתי ארוחות ביום של טונה פרייד רייס. בויטרינה מצאנו כל מיני מטוגנים דומים לסאמוסה בעיקר.
על אף שלא נראה שהעסקים פורחים, לאדיל יש תוכניות גדולות לבנות עוד עשרה חדרים בשותפות עם משקיעים אוסטרלים. יש באזור אתרי צלילה טובים ואדיל יכול לסדר טיולי שנרקול, ספורט ימי ועוד, אבל כל אלו מוצעים במחירים יחסית יקרים. לא נראה שיש סיבה מיוחדת להגיע דווקא לכאן, מלבד אולי לגלישה. יש ליד האי כמה ספוטים כנראה מאוד נחשבים, והרבה פחות צפופים מאלה הקרובים יותר למאלה.

האי Maafushi

הגסטהאוס הראשון במלדיבים הוקם במאאופשי, וכיום הוא האי המקומי התיירותי ביותר עם למעלה מ-30 גסטהאוסים. אנחנו הזמנו את הגסהאוס הזול ביותר שמצאנו באינטרנט Dream Lagun שעלה 35$ ללילה. הוא היה מצוין- חדרים חמודים, חדשים לגמרי ומאוד נקיים. המחיר כולל ארוחת בוקר ומים, ואחמד, הבחור הבנגלי החביב שעבד במקום, תמיד שמח להציע תה או קפה. הגסטהאוס נמצא בצד המרוחק יותר מה״בקיני ביץ׳״ שהוא החוף שיוחד לתיירים (כמה דקות הליכה). כך יצא שהעברנו יומיים על האי בחוף אחר ובמסעדה מקומית שנקראת sunset מבלי שבכלל היינו מודעים לכל הנעשה באזור הביקיני-ביץ׳ והרגשנו כמעט לבד. חוף הבקיני, שנמצא בצד הנכון של השקיעה, הוא חוף יפה במיוחד ועל כן תיירים שמבלים זמן רב בצילומי סלפי בפוזות שונות הם מחזה שכיח. ערסלים ומוכרי פירות חמודים שישמחו לשבור לכם קוקוס או לקלף אננס משלימים את החוויה בחוף. במאאפושי מציעים כל מיני אטרקציות כמו ספורט ימי, צלילות, הפלגות שנרקול וגם בילוי של יום שלם כולל ארוחות (ואפשרות לשתות אלכוהול) באחד הריזורטים הסמוכים. אנחנו שנרקלנו בשתי נקודות שמסומנות על המפה. הריף עצמו לאמרשים אבל כן אפשר לראות הרבה דגים- חלילנים, מורנות, טריגרים, דגי תוכי ועוד. אפילו ראינו שני דיונים ושני מנטיס שרימפס יפים. למרבה ההפתעה, על האי נמצא גם בית כלא, שם שוהה כרגע ראש הממשלה לשעבר שזוכה עדיין לפופלריות רבה. ההגעה למאאפושי די פשוטה- מעבורת של כשעה וחצי בעלות של 2$, או סירת מנוע בכ-20$.

האי Dharavandhoo

דאארוונדו הוא אי מקומי הנמצא ב- Baa atoll. מצאנו אותו בעת ריפרוף במגזין גסטהאוסים, כשחיפשנו אי לנסוע אליו בו יש גם גסטהאוס זול וגם ריף קרוב שמאפשר שנירקול עצמאי. קראנו קצת על המקום וגילינו משהו מאוד משמח - צמוד לאי יש מפרץ קטנטן שהתפרסם בשנת 2009 בכתבה של נשיונאל גיאוגרפיק בשל הכמויות האדירות של מנטות המגיעות אליו. שם המפרץ Hanifaru, ומיד אחרי הפרסום הפך להיות יעד פופולארי מדי, כל כך פופולארי עד שנוצר חשש לפגיעה משמעותית בבעלי החיים המגיעים אליו בגלל עודף צוללים. כדי להציל את האזור, המפרץ הוכרז כשמורה, ונחשב היום לאתר מורשת עולמית של UNESCO. הצלילה במקום נאסרה ואפשר רק לשנרקל בכפוף לתנאים מסוימים ותשלום כניסה של 25$. אחרי בירורים הבנו שהעסק עובד ככה: בין יוני לנובמבר, כאשר הזמן הטוב ביותר הוא כנראה בסביבות אוגוסט ובזמנים של ירח מלא (אבל תכלס אי אפשר באמת לצפות את זה) יש ימים שמגיעות עשרות מנטות יחדיו להנות משפע פלנקטון וגם כרישי לוויתן. בימי שיא נדירים מדובר אפילו על מאות מנטות וכמה כרישים. הכל בשטחו הקטן של המפרץ. מאז שהמקום הוכרז כשמורה יש ריינג׳ר על סירה שנמצא שם כל הזמן, ואם אכן מגיעות מנטות הוא מדווח למלונות באזור (כך שרק אם יש אז יוצאים לשם). בעיקרון מתפרסמת כל שנה חלוקה של ימים בין ריזורטים באזור לבין סירות ספארי כדי להגביל את כמות האנשים.
גם ככה חיפשנו אי להעביר עליו כמה ימים ועכשיו היה לנו ברור שאנחנו נוסעים לשם למרות שהנסיעות לא היו זולות(סירת מנוע - 40$, טיסה חזרה - 100$ לאדם, אם מסתדר בזמנים יש גם כמה פעמים בשבוע מעבורת). אז בילינו בדאארוונדו חמישה ימים בכוננות מנטות. באי עצמו יש כל מה שצריך- חוף ארוך ויפה, כמה אפשרויות לינה ברמות שונות ויחסית מעט תיירים שמגיעים. יש על האי שלוש מסעדות, שתיים מהן בסמוך לשדה התעופה, וכמה גסטהאוסים במחירים של החל מ- 35$ לחדר זוגי ללילה. הזמנו מקום ב- Dharavandhoo stay, שהיה המקום הזול ביותר, וכשהגענו התבאסנו מאוד לגלות מקום מוזנח, מסריח ומלוכלך עם מקקים במקלחת. מאוד לא אופייני לגסטהאוס מלדיביאני! נשארנו שם את הלילה ובבוקר יצאנו לחפש מקום אחר. מצאנו את Dharavandoo transit inn, מקום נחמד מאוד. אחמד הבעלים ביקש 35$ ללילה ללא ארוחות. קיבלנו החזר כספי דרך Agoda על הגסטהאוס הקודם, ועברנו למקום החדש. החדרים גדולים וממוזגים, יש מקלחת מצוינת וארוחת בוקר מלדיביאנית יחסית יקרה (12$) אבל טעימה מאוד.
דיברנו עם מועדון צלילה באי, וביקשנו שיודיעו לנו אם מנטות מגיעות למפרץ (היינו עם טלפון מקומי). מומלץ לדבר עם ורגיליו, בחור איטלקי שהקים דייב-שופ באי (Dharavandoo Divers). הוא ממש נחמד ובעיקר מבין עניין. הוא גר ומדריך צלילה באטול כבר למעלה מ-10 שנים, מכיר כל פינה ועדיין נלהב ושמח לצלול. ההתמחות שלו היא בעיקר צלילות לצלמים. יש להם כל מיני חבילות שהם מציעים, ובאופן כללי המחירים שלו מצוינים. בינתיים, תוך המתנה לטלפון הנכסף, בילינו על החוף, שנירקלנו ואכלנו אוכל טעים ב- Hunney Bunny הסמוכה לשדה התעופה. השנרקולים מהחוף שממערב למעגן נחמדים אבל לא יותר מזה. אבל, ביום הרביעי יצאנו לשנרקל בחלק המזרחי של האי (דקור במפה). אחרי 45 דק׳ הגענו למה שנראה כנקודת ניקוי. ואז הגיעו שתי מנטות ענקיות! היה כיף אדיר למצוא אותן בשנרקול ולשחות איתן דיי הרבה זמן. יצאנו וגילינו על החוף שחיפשו אותנו ממועדון הצלילה - יש 10 מנטות במפרץ.
יצאנו לשנרקל ב- Hanifaru. היה פשוט אדיר! הייתה ראות מעולה, ראינו מלא מנטות ואפילו Sailfish ענק וכריש Blacktip אחד.המחיר לשנרקול במפרץ (דמי כניסה וסירה) הוא 50$ לאדם. למחרת, בילינו על החוף את הערב האחרון שלנו במלדיבים. מזג האויר היה מאוד דרמטי ועמודי גשם נראו בכל הכיוונים. ואז הגיעה להקת דולפינים גדולה ממש צמוד לחוף לפרדה מרגשת… לפה אנחנו עוד נחזור.

false

טיפים

• אם מעוניינים בכרטיס סים מקומי, כדאי לדעת שהחבילות שמציעים בשדה הן לתיירים בלבד. הן מוגבלות בזמן ויקרות יותר ממה שאפשר לקנות באיים המקומיים
• אם יש, כדאי להביא ציוד שנרקול מהבית

קישורים חיצוניים

• dive-the-world - דילר של טיולי ספארי
• liveaboards24 - דילר של טיולי ספארי