ספארי בדרום אפריקה בשמורת Kgalagadi

רקע

כחלק מטיול של שלושה שבועות בדרום אפריקה ונמיביה (עליו נכתוב סיפורי נוספים) הגענו לשמורת קחאלחדי. היינו עם טנדר 2x4 שכור מיהונסבורג, איתו המשכנו בסוף הטיול בשמורה לנמיביה - יש מעבר גבול מתוך השמורה. המסלול שלנו בשמורה הורכב מאילוצים (הזמנו הכל ברגע האחרון ובשיא העונה) והוא לאו דווקא המיטבי.
לעומת שמורות כמו אטושה וקרוגר, השמורה הזו נחשבת לשקטה בהרבה. גם בשיא העונה ובתפוסה מלאה לא הורגש עומס, ורב הזמן היינו לבד. עם זאת, גם צפיפות חלק מבעלי החיים נמוכה יותר וצריך סבלנות וקצת מזל כדי לצפות באריות, צ׳יטות, צבועים, ג׳ירפות ונמרים. יש כמות מטורפת של ציפורים, דורסים, יענים, ראמים, אימפלות, תנים ועוד.

על השמורה

הוקמה בשיתוף פעולה בין הרשויות בדרום אפריקה ובוצואנה, כשגודל הצד הדרום אפריקאני הוא 9,591 קמ״ר והבוצואני 28,400 קמ״ר.
בצד הדרום אפריקני יש שלושה קמפים ראשיים (״traditional camps״): Mata-Mata, Nossob, Twee Rivieren. בכל אחד מהם יש חדרים ומקומות לאוהלים, שרותים ומקלחות, חשמל ותאורה בסיסית, בריכה, תחנת דלק (לא תמיד יש גם בנזין וגם סולר בכל התחנות, אז שווה לשאול מראש כדי לא להיתקע), וחנות קטנה. יש קליטה סלולרית רק בטווי ריבירן. שבילי העפר בינהם נוחים ותכלס מתאימים גם לרכבים פרטיים. הרוב מתניידים ברכבי ארבע על ארבע (לגובה יש יתרון גם מפני שרב השבילים נמוכים מהסביבה שלהם וככה נוח יותר לראות). לאורך השבילים יש בורות מים מלאכותיים, חלקם נראים ממש כמו שלולית וחלקם כמו באר, אליהם באות חיות לשתות, או לאכול את החיות ששותות. חוץ מהקמפים הראשיים יש wilderness camps: קמפים קטנים יותר שנמצאים רחוק מהשביל הראשי ולרב דורשים רכבי ארבע על ארבע ויכולת מינימאלית של נהיגה על חול. מהווים אלטנרטיבה שקטה יותר לקמפים הראשיים (שהם שקטים גם ככה. ממה שקראנו המומלץ מבינהם הוא Bitter Pan אבל לנו כבר לא היו מקום כשניסינו להזמין). צריך להזמין את הלינה בקמפים מראש, אפשר בקלות דרך האתר sanparks.co.za. שימו לב שגם בדרום אפריקה יש חגים באוקטובר, וזהו גם זמן מיטבי להיות בשמורה ככה שמדובר בפיק של העונה.
לפי החוקים של השמורה אפשר לצאת מהקמפים אל הפארק החל מזריחה ולחזור מעט אחרי השקיעה (השעות המדוייקות משתנות בהתאם לזמן בשנה). בעיקרון לא אמורים לצאת מהרכב אלא בנקודות המעטות המסומנות כמיועדות לכך, שם יש גם שירותים ושולחנות פיקניק.

הגעה

הדרך הנוחה ביותר להגיע היא טיסה ל-Upington ומשם נסיעה על כביש אספלט של כשעתיים. אנחנו נחתנו ביוהנסבורג, ומטעמי עלויות וזמינות רכבים השכרנו רכב שם (שהמשיך איתנו אחר כך לנמיביה) ועשינו את הדרך הארוכה בעצמנו - 1250 ק״מ.

מעבר לנמיביה או בוצואנה

כאמור, אפשר להיכנס גם מנמיביה (כ-6 שעות נסיעה מווינדהוק) דרך מעבר הגבול והקמפ מאטה-מאטה. צריך להסדיר מראש את המעבר ולהחתים את הדרכונים בקבלה בקמפ ה-Twee River. חוץ מזה צריך להודיע לחברת רכב כדי שיכינו מסמכים שצריך להראות בגבול, וגם כמובן ייקחו אגרה (לנו לקחו 800 ראנד). דרך אגב, צריך לשים לב להסדיר את עניין הויזה הנמיבית מראש. בגבול במאטה מאטה (שנסגר בארבע וחצי) לוקחים על המעבר של הרכב לנמיביה 269 ראנד. אפשר לקנות מהשוטרים בגבול סים נמיבי.
אפשר לעבור מתוך השמורה גם לצד הבוצואני, מניחים שההליך דומה, לא ניסינו.

המסלול שלנו

כאמור, התכנון שלנו הוכתב ממה שהיה פנוי ולאו דווקא מה שהכי טוב. הגענו בערב והעברנו את הלילה הראשון בטווי ריברין. כדאי להסדיר את הפרמיט לשמורה יום קודם כי המשרדים נפתחים רק ב-7:00, וחבל להפסיד את השעה הכי יפה בבוקר (זריחה בעונה זו סביב 06:00). למחרת, אחרי שהורדנו לחץ אוויר בצמיגים (יש עמדה ייעודית לכך, ומחויבים לעשות זאת לפי חוקי השמורה) יצאנו לכיוון נוסוב (כארבע שעות וחצי בנסיעה רצופה).
מבחינת תצפיות השיא היה שתי צ׳יטות שנחו מתחת לעץ, ודאה שחורת כתף שצדה מול עיננו מכרסם. כמובן שראינו המון חיות נוספות, ביניהן ראמים, דורסים נוספים, ספרינגבאק, סטינבאק ותנים שחורי גב. ראינו גם שתי קוברות, צהובה ושחורה. המין שנמצא בשמורה הוא ה-cape cobra והוא נחש ארסי מאוד שנפוץ במדבר הקלהארי, ומופיע בקשת צבעים שבין שחור לצהוב. יש איסור לצאת מהרכב בשמורה, ולשם כך פזורות מעט תחנות עצירה לא מגודרות עם שירותים ושולחנות פיקניק.
בנוסוב העברנו את שני הלילות הבאים. ביום השני נסענו צפונה כ-100 ק״מ. חוץ מצבוע חום לא היו תצפיות חדשות מעניינות במיוחד, למרות שזה נחשב אזור טוב לאריות (האריות בשמורה אינם ממין אריה אפריקאי רגיל, אלא אריה הקלהארי שמתאפיין בקצוות שחורים ברעמתו).
היום השלישי והאחרון היה המוצלח ביותר ועשה לנו חשק גדול להשאר עוד. הבוקר התחיל בפגישה מעט רחוקה עם כמה לביאות, והמשיך בתצפית מגניבה על להקת גדולות של קטות (Burchell's sandgrouse) שהגיעה לשתות מבור מים שהיה קרוב במיוחד לרכב. הקטות עפות מרחק גדול לכיוון בריכה שהן מכירות, שותות ומרטיבות את נוצות החזה שלהן - אלו מים שנאגרים ובהמשך הן משקות את הגוזלים איתן. הבזים באזור מכירים את ההתנהגות הזו ומנצלים את ההזדמנות לצוד את הקטות. במשך חצי שעה ראינו יעפים עם ניסיונות חוזרים וכושלים של הבז, עד שלבסוף הצליח אחד הבזים לתפוס בתעופה את אחת הקטות. צפינו בו כשהוא אוכל אותה מפוחד על הקרקע, ואכן במהרה הגיעו תן ואז נשר שניסו לחטוף את הטרף מפיו. את ההתנהגות הזו בדיוק ניתן לראות בסרט של נשנל ג׳יאורגרפיק המצורף בטיפים. בהמשך היום התחלנו את הנסיעה לכיוון מאטה מאטה. בדרך יוצאים מנהר הנוסוב, הנוף משתנה ונוסעים בנוף יפה של הרמה העשבית. עם ההגעה לנהר הטווי משתנה שוב הנוף, וכן פוגשים לראשונה בג׳ירפות. אנחנו ״נאלצנו״ להמתין דקות ארוכות עבור ג׳ירפה שחסמה לנו את הדרך כשהיא מנשנשת עלים מהעצים. ממש ברגעים האחרונים בשמורה פגשנו מקרוב בצ׳יטה וארבע גורים מתבגרים. בהתחלה כשהם נחים בצל מרחק מטרים מהאוטו, ובהמשך לאחר שהתרחקו היה גם ניסיון ציד קצר וכושל. בדיעבעד, כשפגשנו בנמיביה צלם טבע מקומי שפרסם ספר על השמורה, הסתבר שאזור מאטה מאטה הוא אחד המקומות הטובים ביותר לראות צ׳יטות בטבע. לאחר הפגישה מיהרנו בעצב רב כדי להספיק ולעבור בזמן את הגבול (לא לפני שנענו בשלילה לבקשתנו להשאר לילה נוסף בשמורה).

טיפים

• לגבי סוג הרכב המומלץ נכתוב באריכות בסיפור נפרד, אבל בגדול כל סוג רכב יתאים למסלול בין המחנות הראשיים בשמורה ואפשר לחסוך עלויות אם מוותרים על ארבע על ארבע
• השעות הטובות ביותר לצילום ולצפייה בחיות הן כמובן שעות הבוקר המוקדמות והערב. מומלץ לקום מוקדם ולנצל כל רגע של שמש נמוכה!
• מומלץ להזמין מראש. המקומות בקמפים נתפסים מהר בעונה

קישורים חיצוניים

• הסרט Wild Namibia של נשיונאל ג׳אוגרפיק (מכוון על ההתחלה של הקטע על הקטות). מומלץ לצפות בכולו כמובן!
• ספר צילומים מעולה של הצלם Bernd Wasiolka מהשמורה
• אתר להזמנת מקומות לינה ומידע נוסף על השמורות בדרום אפריקה