OTTER TRAIL
5 ימים בטרק הכי מפורסם בדרום אפריקה עם אבא איתן והחברה דיאנה. מאתגר, עם המון עליות וירידות וחציית נהרות, כשאתה סוחב את כל הציוד לבד. מדהים ביופיו, עם המון בעלי חיים (דולפינים, לוויתנים, איילים, ציפורים, שועלים, בבונים וכמובן לוטרות), צמחיה וחופים הכי יפים שיש. עם קצת הכנה מראש, והרבה רצון וחברה טובה, אחת החוויות הכי מדהימות שעברנו בחיים. נכתב ע"י כל השותפים למסע
| תאריך הטיול | September 2013 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | ספטמבר - דצמבר (בחודשים אלו יהיו גם לוויתנים), מרץ - אפריל |
תוכן עניינים
הקדמה
כמה חדשים לפני המסע, כשהחלטנו חברתי ואני לטוס לאבא שלי בדרום אפריקה, החלטתי שאני גורר את שניהם לטרק. אחרי מספר לא מבוטל של טרקים בניו זילנד, בהם פגשתי אין ספור אנשים בני חמישים פלוס (כמו אבא שלי) וחברה בגיל שלי שיצאו לטרקים בלי שום הכנה פיזית ושרדו, אמרתי מה כבר יכול להיות יותר קשה.
נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי טרק בדרום אפריקה.
התוצאה הראשונה שקופצת בכל האתרים היא זהה - The Otter Trail (שיקרא מעכשיו האוטר טרייל).
מספר יתרונות היו לנגד עיני -
1. הטרק ממוקם בלב הגרדן רוט, אחד האזורים היפים בדרום אפריקה, ירוק להפליא על האוקיינוס ההודי, עם מזג אוויר סבבה בזמן הטיול המתוכנן. יעד שצריך להגיע אליו בכל מקרה
2. מספר הקילומטרים אינו גדול - רק 42.5 קילומטר שמתחלקים על חמישה ימים
3. ישנים בבקתות שיש בהן מקלחות (קפואות מקור) ושירותים מסודרים, ובדיעבד אספר שיש מהם את הנוף הכי יפה שאפשר (צפו בתמונות)
4. יש מספר חציות נהר שזה נחמד, וביום הרביעי חצייה מלאה (שחיה) שפך של נהר לאוקיינוס (ראה פרק רלוונטי)
5. הטרק אינטימי - רק 12 איש יכולים להירשם לכל יום, ובמקרה היה מקום בזמן שהיה נוח לנו.
בלי הרבה מחשבה הזמנו מקום בטרק וכל שנותר הוא להתכונן.
במבט לאחור יש מקום להרבה מחשבה, אבל על המחשבה הנחוצה אספר בטיפים בסוף.
יום לפני הטרק - הגעה והכנה
הגעה לאזור הטרק -
יום לפני הטרק עלינו על טיסה מיוהנסבורג לג'ורג', עיר קטנה במרחק שעתיים מהטרק.
היות והטרק מתחיל ומסתיים בנקודות שונות (בערך חצי שעה נסיעה) צריך לבחור איפה משאירים את הרכב, בנקודת הסיום שהיא עיירה בשם Nature's Valley, או בנקודת ההתחלה, מקום בשם Storms River. בכל מקרה צריך לארגן הסעה לאחד הכיוונים... בערך 110 ראנד לאדם.
אנחנו בחרנו לישון לילה לפני ב Nature's Valley, במחיר של 650 ראנד לחדר וארוחת בוקר. את הרכב וציוד שלא היינו צריכים השארנו בבית האירוח, והבן של הבעלים הקפיץ אותנו לנקודת ההתחלה במחיר של 330 ראנד. בעיני עדיף להשאיר את הרכב בסוף כמו שאנחנו עשינו, כי בדרום אפריקה אין בכלל מוניות ותחבורה ציבורית נוחה, וזה כאב ראש לארגן הסעה חזור אחרי 5 ימים בטרק.
לגמרי אפשר להגיע לאזור באותו היום ולא יום מראש, היות והיום הראשון של הטרק קצר ואפשר להתחיל אותו גם יחסית מאוחר.
הכנות -
מבחינת ציוד הכרחי, כל הדברים הרגילים שצריך לטרק, ובנוסף חייבים להביא שק הישרדות לכל אדם, שלתוכו מכניסים את התיקים בחציית הנהר ביום הרביעי. קונים אותם במחיר של 20 ראנד לשק ב"למטייל" המקומי - Cape Union Mart.
בגלל שהתרמיל של דיאנה נדפק בטיסה, החלטנו לקנות לה תרמיל חדש, כמובן גם ב Cape Union Mart. קנינו לה אחלה תיק 50 ליטר במחיר מגוחך של 300 ש"ח.
בהזדמנות זו אציין שהמחיר של כמעט כל דבר בדרום אפריקה הוא כמו בארץ, רק בראנדים, שזה קצת פחות מ 40 אגורות...
מבחינת מזון - דרום אפריקה מספקת כמה פתרונות שאין בשום מקום אחר. כמו למשל סוג של יציקת בצק שנקראת RUSK שהיא עוגיה שאפריקנרים משוגעים עליה, ואי אפשר לאכול אותה בלי לטבול קודם בתה.. מקור אנרגיה נוסף הוא ברים של Woolworth שאין אף בר בעולם שמשתווה להם. הם עולים אגב שקל לבר !! לזה הוספנו ק"ג אורז בסמטי, אוכמניות יבשות, שתי חבילות של פסטה, שתי קופסאות של קרם קוקוס, שתי חבילות של פירות יבשים, וחצי קילו מיקס אגוזים יוקרתי (נשבע לכם, ככה הוא נקרא) של Woolworth, וכמובן Instant Oat – משהו שכשמוספים לו מים חמים הופך להיות דיסה מוצקה, שאפילו אם את מת להיות רעב – אין לך יותר סיכוי. עד כאן היינו סבירים, אבל פה הוספנו חמאת בוטנים, שתי חבילות של כרוכיות אורז, שלושה ככרות של לחם כבד אך מזין של Woolworth כמובן, שתי חבילות של עוגיות ו 12 קופסאות של נתחי עוף של היינץ, אחת ההמצאות הגדולות של עולם הקולינריה של קופסות השימורים.
בסיום כל האריזות התרמיל שלי שוקל 21 קילו, של אבא שלי 15 ושל דיאנה הכי קל באופן יחסי לתרמילים, והכי כבד באופן יחסי למשקל הגוף..
היום הראשון
קמים בבוקר, ממלאים מים בשלוקרים, ומגלים ששל איתן דולף. מזל שזה קרה, כי בעקבות זאת קנינו 4 בקבוקים של 750 מ"ל מים מינרליים במקום, בקבוקים שנשתמש בהם בהמשך, וכך התחלנו את הטרק.
הטרק מתחיל בתחנת הרישום, שם פקח נחמד רשם אותנו, נתן לנו מפות ברזולוציה של אחד למליון, והתנצל שהמים בבקתות שאמורים להיות ראויים לשתיה הזדהמו להם, והבטיח שהם עושים כמיטב יכולתם (בתרגום חופשי – כלום..) לטהר את המים.
הטרק מתחיל בבקתה, שיש בה תמונות ורשמים של מטיילים קודמים. עוד אנחנו מנסים להתקין את החצובה, לצלם תמונה למזכרת מהתחלת הטיול, יוצא מהבקתה גבר כבן 40, מזוקן, ומספר לנו שהרגע הוא גמר את המסלול. אחרי שהוא צילם אותנו, הוא זרק לנו כמה טיפים – היום הראשון הוא הכי קל... נו באמת... וכששאלנו אותו איך היתה החציה של נהר ה Bloukrans ביום הרביעי, הוא סיפר בגאווה שכולם נרטבו, אבל הוא לקח את המסלול הכי אתגרי של החציה, טיפס על החבל, ונשאר יבש. רק שלושה ימים אחר כך הבנו כמה חסרי משמעות היו הטיפים האלה, וכמה הוא יכל לעזור לנו אם היה רוצה. יש אנשים שחושבים שהמידע הכי חשוב לך בחיים זה שהם שתדע כמה הם גדולים...
היום הראשון מתחיל בירידה מתונה בתוך חורש טבעי, לעבר חוף הים. משהו כמו חצי שעה הליכה. אחרי בערך דקות, התרמילים מתרגלים אלינו, הגב מתרגל אליהם, והכאבים נרגעים.
היום הראשון אמור לקחת שעתיים ואורכו 4.8 ק"מ. הוא לקח לנו שלוש שעות. במהלכם הלכנו לאורך החוף. בין המפרצים ולאורך הדרך פגשנו מטיילים שעושים את היום הראשון. אחרי כ 3 ק"מ יש מפל חמוד, ואנשים פשוט הולכים פרייר עד המפל וחזרה. כולם מסתכלים עלינו בכבוד. בין הסלעים כולם מגלים את החשיבות של המקלות. ואז איזה זוג בגיל 60 מספר לנו שהם ראו לוויתנים, ואנחנו נזכרים גם להסתכל לעבר הים, ואומנם במרחק של כ 300 מ' בים אנחנו מתחילים להבחין גם בדולפינים וגם בלוויתנים השוחים להנאתם באוקיינוס ההודי. היום הראשון הוא לא כל כך קל כמו שמובטח. הוא אפילו די קשה, כי חלק מהיום הולכים פשוט על הסלעים והתיקים במשקל שיא. אחרי שעתיים וחצי הגענו למפל, ומשם יש עוד חצי שעה הכוללת טיפוס של כמה עשרות מטרים על המצוק, וירידה, ופתאום הבקתות של הלילה הראשון נראות מבין העצים.
בכל חניה יש שתי בקתות, בכל אחת שתי מיטות קומותיים של שלוש מזרונים אחד על השני. נספר כבר עכשיו שהנוף הפראי של החופים והפרטיות הלא רגילה הופכים את מתחמי הלינה למלונות הכי מדהימים ומיוחדים שהיינו בהם. אין דברים כאלה.
בבקתה הראשונה כבר היה זוג בלונדיני, אז הלכנו לבקתה השניה בה היה דרום אפריקאי בודד, ושם התנחלנו. לאפריקאי קוראים בראד, מה שנותן לו את הכינוי "לחם" ביננו בעברית. אנחנו עושים מתיחות, והולכים למקלחת הקפואה. שמפו ביודגריידבל (מתכלה, כמו שהנהלים בטרק מחייבים על כל הסבונים) של חברת Sea To Summit, מ Cape Union שמתגלה כיעיל במיוחד, מגבת טיולים סמלית להתנגב, ואנחנו מחליפים בגדים לפיג'מה. אנחנו יושבים שלושתנו על הספסל במרפסת של הבקתה, וצופים בלויתנים הנמצאים במרחק נגיעה מהחוף. גמרנו את היום הראשון. בינתיים אנחנו מגלים ששכחנו להביא שמן, ועדיין האורז שהכנו בתוספת פירות יבשים יצא ברמה של מסעדת עלית. המיקום של הבקתות על חוף ים פראי הופך מראש את המסעדה הזו ליפה בעולם.
דקה לפני החשיכה מופיעים 5 ילדים כבני 20. שוויצרית אחת, בלגי, שני גרמנים ואמריקאי אחד הזוי לחלוטין. סטודנטים בחילופי סטודנטים מאוניברסיטת סטלנבוש – בלב איזור היין של דרום אפריקה. הם מתחלקים שניים אצלנו ושלושה בבקתה השניה, וכולם הולכים לישון. מאותו רגע הם נקראים "הילדים" ואנחנו עוד נלמד להעריך אותם בהמשך.
היום השני
היום השני מתחיל בעליה אימתנית. בקצבשל טיפוס אלפיני שאופיר לימד אותנו על חוף תל ברוך שבועיים קודם, אנחנו מושכים את עצמנו למעלה אט אט. בשיא העליה יש מצפה ממנו אפשר לראות חוף ים אינסופי, עליו מתנפצים גלי האוקיינוס ההודי בפראות. מדי פעם שחף נודד עובר, ולמזלנו מזג האוויר עובד שעות נוספות לטובתינו ובריזה נעימה אפילו קצת קרירה מרגיעה את השרירים הכואבים ועוזרת להחזיר את הנשימה ואת הדופק למספר הנמוך מהמשקל..
פה אנחנו נפרדים מ"לחם" שרץ קדימה. המסלול של היום השני עובר בתוך החורש הטבעי. מדי פעם המסלול מתקרב למצוק אבל בגדול הולכים בתוך יער, עולים, יורדים, עולים יורדים לאורך שישה ק"מ. המסלול של היום השני הוא 7.9 ק"מ, ואמור לקחת 4 שעות. אחרי 4 שעות, כשאנחנו מותשים לחלוטין, יש שלט קטן שמודיע שגמרנו 6 ק"מ. מעודדים אנחנו מתחילים עליה קטנה, שמובילה לעוד עליה קטנה ולעוד אחת ולעוד אחת. די מהר מתגלה שאפילו השיטה של אופיר כבר לא עובדת. דיאנה מתמודדת עם העליה כמה מטרים מעל, ואיתן מושך בכוחות שכבר מזמן אין, מעודד רק מהמחשבה שמאחורי צועד פראמדיק עם ערכה של עזרה ראשונה. אחרי נצח, אנחנו מגיעים לסוף העליה, שמכאן תיקרא העליה השישית, ומתחילה ירידה לא פחות תלולה של כל הגובה שרק עכשיו גמרנו לעלות. אפילו נוף יש בקושי, כי הרוב בתוך החורש הטבעי. ופה מתגלה לכולם לצערם שירידה תלולה היא לא פחות קשה מהעליה, אולי אפילו יותר. המקלות עובדים פה שעות נוספות. בסוף הירידה מחכות לנו הבקתות, במפרץ קסום. "לחם" כבר בבגדי שבת, רחוץ ומחויך, ואיך שאנחנו מתארגנים, גומרים את המקלחת הקרה, מגיע הזוג הבלונדיני. לפי השמות הפרטיים מדובר באפריקנרים, (דרום אפריקאים ממוצא הולנדי-צרפתי) איתן שואל את האשה בצחוק אם קוראים להם פנטר או ונדר-מרווה שמות אופייניים. מסתבר שקוראים להם שטראוס, מה שמיד נותן להם את הכינויים "אמא גבינה" ו"אבא גבינה". אבא גבינה הוא גבר ענק, כמעט שני מטר, בנוי לתלפיות, כבן 35, ואמא גבינה, שבטוח קטנה ממנו בהרבה, היא אשה בלונדינית קשוחה עם ריבועים בבטן שמתאמנת לאיירון מן. הם לוקחים את המקומות שנשארו בבקתה. היא עוברת לבגדי בית בצבעי פסטל רכים, מוציאה מהתרמיל מגזין נשים ופשוט מתחילה לקרוא להנאתה.
עומר פותח קופסא של קרם קוקוס, מוסיף לה כפית של קארי, ומכין את הפסטה הכי טובה שיצא לנו לאכול כבר הרבה זמן. את השאריות ביחד עם קצת עוגיות אנחנו נותנים לילדים, שמוכנים לקחת כל דבר אכיל שאנחנו מוכנים לנדב להם. יתרון משמעותי הוא שישנם פחים בבקתות, ולא צריך לסחוב זבל כל הטיול, וגם לא חייבים לסיים את האוכל... אחד הגרמנים הצעירים בא לדבר איתנו, ומסתבר שמדובר בפרח כמורה לותרני, שמכין את עצמו להיות כומר בלייפציג שבגרמניה. השיחה עם הילד הצעיר הזה היא ממש מעניינת, והוא מתחבב על כולנו.
אנחנו הולכים לישון מותשים לגמרי.
מבחינת קושי היום השני ניצח בענק. הוא גם מלא בעליות וירידות קשוחות, וגם כמעט כולו בתוך היער, אז אין בכלל נוף. לפחות זה היום היחיד בעל המאפיין הזה. בינתיים אנחנו מתלבטים מה לעשות עם המים, כי המים בבקתה ממש מזוהמים. בלילה יורד גשם, ואיתן שוכב בקומה העליונה של שלושת המיטות, ומקשיב לרעשים, מנסה לנחש מה הרעש של הגלים ומה הרעש של הגשם. אחרי היום השני, אנחנו יודעים שאין מצב לעשות את המסלול הזה בגשם רציני. עד עכשיו היה לנו מזג אוויר מושלם, מעונן, וטמפרטורה של בערך 15 מעלות.
היום השלישי
בוקר כמעט גשום מקבל את פנינו למחרת. אנחנו מוציאים את השיכמיות, עוטפים את התרמילים, אבל אין בכך ממש צורך, כי הגשם לא ממשיך. גם היום השלישי מתחיל בעליה תלולה, אבל בסופה מחכה לנו הירידה הכי יפה עד אז. ומאותו רגע היום השלישי, שאינו ממש קל, הופך להיות יפה מרגע לרגע. אנחנו מנצלים את הגשם וממלאים את הבקבוקים במי גשמים, המים הכי טעימים שיהיו לנו במשך כל הטרק. אולי זה המקום לציין שבגלל הזיהום במים של הבקתות, כל הטרק שתינו מים מנחלים, ומזל שהבאנו במקרה טבליות לטיהור המים. מומלץ בחום להביא קופסה של טבליות לטרק הזה... המסלול של היום השלישי כמעט לכל אורכו (7.7 ק"מ) הוא על שפת המצוק, זה ממש מסוכן. הים נמצא עשרות מטרים מתחת, גלי ענק של האוקיינוס מתנפצים על הסלעים שלמטה. חוסר עירנות של שניה, ואתה כמו נוחי דנקנר – מת עוד לפני שאתה מתרסק סופית. פה אפילו הפרמדיק עם העזרה הראשונה לא יוכל לעזור. בעוד שבועיים יש את מרוץ ה Otter, ואנחנו לא מבינים איך אנשים יכולים לרוץ בכזו סכנה.
היום השלישי כולל חציה של שני נהרות. הראשון Elemenbos דורש אומנם להוריד את הנעליים אך אנחנו חוצים אותו בקלות. הנהר השני, Lottering, צמוד לבקתות של סוף היום, ונוחות החצייה תלויה בגאות והשפל. לנו יש מזל ועל שני סלעים גדולים בעזרה של המקלות אנחנו מסיימים את היום.
הטמפרטורה יורדת בחדות, ואנחנו מוותרים על המקלחת. בבקתה אבא גבינה מוציא שני סטייקים מהתרמיל. אנחנו מסתכלים על הבשר בחוסר אמונה. איתן מסביר לדיאנה באנגלית, שאפריקנרים הם ברובם חוואים, והם פשוט מוכרחים לאכול בשר. אבא גבינה בגאווה מספר שהוא באמת גדל בחווה שנמצאת לא רחוק משם. במומחיות הוא מסדר מנגל, שפה הוא נקרא בראיי, ותוך שניות צולה את הסטייקים במידה הנכונה. לא משנה באיזה מקום אתה בעולם, ואם למנגל קוראים ברביקיו, או בריי או "על האש" זה תמיד התפקיד של הגבר. אמא גבינה בצבעי הפסטל מכינה את המרק על גזיה. אנחנו מזמינים את "לחם" לאכול את האורז, ששודרג בעזרת אוכמניות, והוא אפילו לוקח מנה נוספת מרוב שזה טעים.
נטלי השוויצרית, הולכת לרחוץ בנחל, אבל באמצע המקלחת של אחרי נגמרים המים במחנה. אין ספק שהריינג'רס עושים כמיטב יכולתם... אנחנו יושבים על הספסל בבקתה, וצופים איך הגאות גורמת לשפך הנחל להפוך לים סוער. רמז למה שמצפה לנו בהמשך.
היום הרביעי
את הבוקר הרביעי אנחנו מתחילים אחרי שסוף סוף אנחנו עושים סדר, ונותנים לילדים את כל האוכל המיותר שהבאנו. עכשיו אנחנו כבר הרבה יותר קלים. היום הרביעי הוא יום ארוך במיוחד. אחרי 10 ק"מ יש את החציה של הטרק – ה Bloukrans. זה כבר נחל רציני, וחייבים לחצות אותו בדיוק בשיא השפל. הקטע שלא היה לנו שום מושג בחשיבות העניין. קבענו את התאריך, כי זה התאריך היחידי שהתאים לנו, ובמקרה היו שלושה ביטולים שאפשרו לנו לקחת את המקומות. זמן ההמתנה לטרק הוא כ 8 חודשים. עוד אפילו לא הבנו איזה מזל היה לנו. שיא השפל היה ב 12 ו 17 דקות. שבוע קודם היינו חייבים לקום ב 4 לפנות בוקר, שבוע אחר כך היינו גומרים את היום עמוק החשיכה. יש בסך הכל 4-5 ימים בחודש שהחציה היא בשעה נוחה.
10 הק"מ עד לנחל אמורים להיות קלים, לאורך המצוק, וצריכים לקחת כ 4 שעות. בגדול רוב הזמן באמת הולכים לאורך המצוק, אבל בסביבות הק"מ ה 6, כמיטב המסורת יש קטע די קשה של עליות וירידות. אנחנו מגיעים לנחל רבע שעה לפני שיא השפל. כל החבורה כבר נמצאת שם ממתינה. אנחנו מכניסים את התרמילים לשקי ההישרדות שקנינו ב Cape Union מראש, עוברים לבגד ים, וממתינים לדקה הנכונה. נטלי השוויצרית, והבלגי עוברים ראשונים. המסלול עובר בדיוק בחיבור בין הנחל לגלי הים. בבגדי ים הם הולכים, הנחל מגיע להם עד לברכיים, אבל אז שניהם כאילו נעלמים בתוך הים שמגיע להם עד החזה. דקה וחצי אחרי זה, נטלי והבלגי מופיעים על הגדה השניה.
מעודד מהצלחתם, איתן צועד מאחורי האמריקאי ואחד הגרמנים. כמה מטרים מאחורה עומר ודיאנה עם השקים שלהם. איתן רואה איך גל שמגיע מעיף את שני הילדים שלפני כאילו היו עלים ברוח, ומולי מגיע גל קטן של 30 ס"מ. איתן מפנה אליו את הגב, כמו הילדים בחוף הרצליה, והגל מכה בכח שלא יאומן. ההודים האלה לא באו לשחק, האוקיינוס הזה מייצר גלים שלא הכרנו. איתן אוחז בכח בשק, ועף עם הגל כמה מטרים אחורה, ואז עם הסחף החוזר קולט שיש מצב אנחנו לא יוצאים מזה בשלום. שום דבר לא הכין אותנו לסכנה הזו. המעבר הזה הוא מסוכן ברמות. כאילו משום מקום מופיעה נטלי האמיצה לתוך הים, מובילה את השק לעבר הסלעים, והאמריקאי שהיא עזרה לו קודם, עוזר לאיתן לעלות על הסלעים. נטלי ממשיכה לחלץ את עומר שאוחז בשני התיקים, ואת דיאנה, שאוחזת בשני זוגות המשקפיים של שניהם. קור אימים של רוח קרה מחכה לנו על הסלעים של הגדה השניה. כולנו המומים.
אנחנו רואים את אבא גבינה, הענק, מטולטל לגמרי בין הגלים, אמא גבינה כמעט נמרחת על הסלעים. נטלי והילדים עוזרים לחלץ את כולם, וכל החבורה, בהלם טוטאלי נאספת על הצד השני של הנהר. 10 דקות איחור, והיה נגמר באסון. אחר כך אנחנו שומעים את הסיפורים על החציות הלא מוצלחות, שבמקרה הטוב נגמרו באבדן הציוד וחילוץ עם הליקופטרים. יש גם סיפורים הרבה יותר עצובים.
"לחם" מופיע עם התרמיל שלו. המים חדרו את השק שנשרט על הסלעים, וכל הציוד שלו נרטב. די מהר מתגלה שגם אנחנו בצרה דומה. למזלינו יצאנו בחסד, אבל אם הבן אלף שפגשנו ביום הראשון היה אומר לנו לדאוג שכל הציוד גם בתוך התרמילים יהיה ארוז בניילונים הוא היה יכול לחסוך לנו ולאחרים צרות גדולות.
כל החבורה מתארגנת על בגדים יבשים. העליה ממקום החציה היא לא פחות מסכנת מהחציה עצמה. מחכה לנו טיפוס הרים, על הסלעים, נעזרים בחבל שהוצמד לקיר. אנחנו מטפסים על המצוק, שנראה כמו קיר טיפוס, רק שלא מדובר ב 5 מטר, ואין בדיוק מזרון למטה.
המומים לגמרי ועל גבול ההיפוטרמיה, אנחנו ממשיכים, עושים הפסקת צהריים על החוף הסלעי, וצועדים לאורך החוף כק"מ וחצי. בק"מ ה 11 מתחילה עליה נוספת שלא נגמרת. עכשיו אנחנו כבר יודעים שהכל אפשרי, ובאמת בשארית הכוחות, גומרים את העליה. הק"מ האחרון הוא לאורך המצוק. נוף עוצר נשימה, ופתאום גם שונה ממה שראינו עד עכשיו. השמש יצאה. מרחוק נראים ההרים הירוקים של הגרדן רוט, הבתים של Platenberg Bay כבר נראים באופק. אנחנו הולכים, נהנים מכל רגע, מתמכרים לרוח שמגיעה מהמים, ומהופנטים מגלי הענק שלמטה.
היום הרביעי נגמר בירידה תלולה, לבקתות שכרגיל נמצאות באחד המפרצים המהממים. אנחנו האחרונים להגיע. אבא גבינה ולחם פרסו את את השק שינה הרטוב ואת הבגדים לתליה. אבא גבינה המאורגן להפליא הביא מראש אטבי כביסה. אמא גבינה בבגדי הבית הורודים תכלת, מרוצה – היא מראש שמה את כל הדברים בשקיות אטומות בתוך התרמיל. כך גם נטלי האמיצה. אין מה לעשות, נשים זה נשים וגברים זה גברים.
איתן ועומר אוזרים אומץ ומתקלחים במי הקרח של המקלחת הפתוחה, וכולם מחליפים פעם אחרונה לבגדי הלילה. גם הערב אנחנו מכינים פסטה בסגנון ג'יראף, וכל מה שנשאר זה לארגן את התרמיל למחר, כשאנחנו משאירים רק את הברים של Woolworth לדרך, ו Rusks לארוחת הבוקר.
היום החמישי
היום החמישי מתחיל בעליה, ורואים אפילו את סופה מלמטה. לפני 4 ימים חלקנו לא היינו מאמינים שאנו מסוגלים לעלות עליה כזו. עכשיו אנחנו עולים אותה בקלות יחסית, כמובן עם תרמיל מלא בגדים מלוכלכים ושק שינה. היום החמישי הוא כ 6 ק"מ והם באמת הרבה יותר רגועים. הולכים על המצוק המלא צמחיה נמוכה ופרחונית, יום אביבי נעים, רואים למרחקים. אחרי 6 ק"מ המסלול מביא לנו אותה בהפוכה, וירידה תלולה ולא פחות מאתגרת, מורידה אותנו למטה לעבר השלט שמורה על סיום הטרק.
המסורת היא לאכול המבורגר בפאב של Nature’s Valley ואנחנו לא מוותרים על המסורת. לראשונה אחרי 5 ימים איתן מדליק את הבלאקברי ומחזיר אותנו לחיים הרגילים.
האנגלית שהיא שפה כנראה פרימיטיבית צריכה את כל המילים האלה : Amazing, Unbelievable, Outstanding, Beautiful, Stunning, Picture Perfect, Extraordinary, Unique, One if a kind ויש בטח עוד לא מעט מילים. בעברית אומרים פשוט שהיה "מדהים"
סיכום
האנגלית שהיא שפה כנראה פרימיטיבית צריכה את כל המילים האלה :
Amazing, Unbelievable, Outstanding, Beautiful, Stunning, Picture Perfect, Extraordinary, Unique, One if a kind ויש בטח עוד לא מעט מילים. בעברית אומרים פשוט שהיה "מדהים"
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם