טרק Malerweg - כמעט ככוכב

כללי

יצאנו זוג - כרמי ושמעון - לטרק של דרך הציירים בידיעה מראש שלא נלך את כולו. בסופו של דבר הלכנו 5 ימי הליכה לפי מה שיפורט. הטרק כולו הוא באורך של 116 ק"מ מחולק ל8 מקטעים והוא כמעט מעגלי. 5 מן המקטעים הם צפונה לנהר האלבה ו3 נוספים הם דרומה לו. ישנו אתר מצוין המתאר את השביל ואת מקטעיו ומופיע בקישור. הטרק מופיע באתר הניווט Alltrails ובו נעזרנו. מה שלא מתואר באתר הם אפשרויות הקיצור של המקטעים. לשם כך נעזרנו בגוגל מפס למציאת תחנות האוטובוס הקרובות. הטרק עובר בין כפרים, ומקומות הלינה המומלצים באתר הם בכפר הסמוך לסיום כל קטע. מכיוון שהתחבורה הציבורית מעולה, תכננו לישון במקום אחד בעיירה Bad Schandau שנמצאת די במרכז המסלול וממנה נוח להגיע לתחילת כל קטע בזמן סביר. למרות שהיינו בסוף העונה- אוקטובר - לא ניתן היה למצוא מקום לינה לכל התקופה, כך שאת 2 הלילות האחרונים לנו בעיר Pirna.
הגענו לBad Schandau ברכבת מפראג. שעתיים נסיעה. הזמנו מקומות מראש- בדיעבד לא היה צורך. אין אפשרות לבחור את המקומות - הם מוקצים אוטומטית וקיבלנו מקומות כנגד כוון הנסיעה, כך שישבנו בכלל במקומות אחרים. תחנת הרכבת נמצאת בגדה הדרומית של האלבה, ישנה מעבורת המעבירה את הנוסעים לצד השני. אין צורך לשלם - יש להציג את כרטיס הרכבת.
בסקסוניה השוויצרית חובה לשלם 3 אירו לאדם ללילה (בדרך כלל במזומן) ומקבלים כרטיס אורח מיום ההגעה ועד יום העזיבה. בסכום זה מקבלים נסיעה חינם בכל אמצעי התחבורה הציבורית: אוטובוסים, מעבורות, רכבת וכן חשמלית.
לנו בדירות נופש ולא במלונות. יש בעיירה מספר מאפיות להצטיידות בלחם ובעוגות מהממות וכן 2 סופרמרקטים - אחד ממש במרכז העיירה והשני של רשת Lidl במרחק של כרבע שעה מהמרכז.
לדעתנו אין צורך במקלות הליכה. זה לא שביל אלפיני. הוא ברמת קושי בינונית, מתוחזק בצורה יוצאת מן הכלל ללא עליות או ירידות תלולות. מה שכן - המון מדרגות.
מזג האוויר במחצית אוקטובר היה מעונן ברוב הימים וקר. רק ביום האחרון זכינו לראות את השמש. מדי פעם ירד גשם אך הוא לא מנע מאתנו להמשיך ולטייל.

יום ההליכה הראשון - מקטע 2 של הMalerweg

מקטע 2 מתחיל בכפר הקטן Stadt Wehlen. כדי להגיע אליו היינו צריכים לחצות את נהר האלבה באמצעות המעבורת אל תחנת הרכבת, לנסוע כרבע שעה ברכבת S1 אל תחנת הרכבת ומעבורת נוספת שהעבירה אותנו לגדה הצפונית , אל הכפר שממנו מתחיל הקטע. קל מאד למצוא את השביל. הוא משולט בצורה טובה מאד באמצעות לוח צהוב עם חץ לכוון ההליכה. כמה דקות הליכה לאורך גדת האלבה ומיד מתחילים לטפס ביער. מיד מבחינים שזה שביל מתוחזק בסטנדרט גרמני: המון מדרגות ומעקות לעזרה . לאחר כחצי שעה של עליה מגיעים של שביל רחב ולאחר הליכה קצרה נגלה לעינינו מגרש חניה מלא מכוניות ואוטובוסים. כולם הלכו את מקום הנקרא Bastei Rock. זהו אתר טבע של תצורת סלעים של סלעים זקופים המתנשאים לגובה 194 מטר מעל נהר אלבה וביניהם גשר אבנים. המקום נחשב כאטרקציה התיירותית של סקסוניה השוויצרית וישנה גם מרפסת תצפית. כשהגענו, ערפל סמיך מילא את העמק, אך עד שאכלנו שם את ארוחת הבוקר ושתינו את הקפה (לא טעים בלשון המעטה) הערפל התפזר וניתן היה לראות את עמודי הסלע ואת עיקול האלבה. השביל ממשיך על הגשר ויורד במדרגות רחבות אל Amselgrund Gorge. מסתבר שיש עוד דרך להגיע אל Bastei . וזה מן הכפר Kurort Rathen שניתן להגיע אליו גם ברכבת וגם בשיט על האלבה. זה מסביר את הכמות הגדולה של האנשים שעלו מולנו. ברגע שהגענו אל Amselgrund Gorge פנינו שאלה ושוב היינו כמעט לבדנו. סכר קטן יוצר אגם Amselsee עם השתקפות מרהיבה. הולכים לאורך נחל זורם והשביל עולה במתינות אל כפר קטן בשם Rathewalde. מצאנו כאן ספסל ושולחן - זמן לארוחת הצהריים. מכאן המשכנו עם השביל ושימו לב! - המקום היחיד בו חסר שילוט הוא בצומת עם הכביש הראשי. יש לפנות ימינה ליד העץ וללכת בשדה לצידי הכביש (אנחנו חצינו את הכביש והמשכנו ישר עד שהתבררה הטעות ונאלצנו לחזור - זה המקום היחיד בו התברברנו). התחיל לטפטף וראינו תחנת אוטובוס בדרך. התלבטנו אם לחכות לאוטובוס או להמשיך. החלטנו להמשיך. מגיעים אל מגרש חניה קטן באמצע שום מקום. אבל בגרמניה כמו בגרמניה - יש מדחן ומכוניות משלמות על חניה! (ראינו תופעה כזו כמעט בכל כפר - מגרד חניה בתשלום).המשכנו קטע קצר ביער והגענו לסולמות מתכת היורדים בין סדקים- עבודה טכנולוגית מדהימה. המקום נקרא Wolfsschlucht (“Wolves Glen”) - מזל שלא קיצרנו עם האוטובוס. מתחתית הערוץ, השביל ממשיך לאורך ערוצון זורם לפאתי הכפר Hohnstein . זהו הסיום של מקטע 2. ישנו שילוט המצביע לכוון תחנת האוטובוס. עולים בין סמטאות הכפר עד לכביש הראשי ומשם עם קו 254 חזרנו ל Bad Schandau.
כ11 ק"מ - זמן כולל כ6 שעות.
בערב יצאנו אל מרחצאות טוסקנה. זהו קומפלקס של 5 בריכות - אחת מהן חיצונית, כולל בריכת גלים וג'קוזי. נחמד אך לא יותר מכך. מכיוון שאזור הסאונות מחייב כניסה בעירום מלא, הוא לא היה רלוונטי לגבינו.

יום ההליכה השני - מקטע 3 של הMalerweg

מקטע 3 מתחיל מפאתי הכפר Hohnstein שבו סיימנו אתמול. חזרנו עם קו 254 מBad Schandau. מתיאור המסלול לא היה לנו ברור היכן לפגוש את השביל עד שהבנו שעלינו לחזור את הדרך בכפר שאותה עלינו אתמול אל הערוצון הזורם. לאחר כמה דקות עליה, השביל הפך למישורי ועובר ביערות השלכת שאי אפשר להתפעם ממנה בכל פעם מחדש. הגענו אל נקודת תצפית בשם Brand ממנה תצפית מרהיבה לעמק האלבה. במקום גם קפה/ מסעדה. לאחר כמה דקות מתיחה ירידה של כ800 מדרגות לעמק הנקרא Tiefer Grund ואז ישנה הליכה לצד כביש צר של כמה מאות מטר ולו רק כדי לעלות מצידו השני של העמק. העלייה הייתה נוחה יותר מאשר הירידה ובסופה מגיעים לכפר שליו נוסף בשם Waitzdorf. לאחר מכן, ממשיך השביל בשדות וביער ומתחיל לרדת בערוץ קטן נוסף שבו סוף סוף הגענו למופע טבעי של השביל - ללא מדרגות, ללא מעקות - שביל טבע אמיתי. השביל מגיע לכפר Kohlmühle ובו תחנת רכבת. בזמן שישבנו לאכול, עברה הרכבת באורך של 2 קרונות... ניתן לסיים את המקטע כאן. (הבניין הנטוש מעבר לתחנת הרכבת היה בזמן השלטון הקומוניסטי מפעל ללינוליאום). אנחנו בחרנו להמשיך. השביל חוצה את מסילת הברזל וממשיך לצידה בקטע ממש נחמד הכולל חציית נחל על גשרונים קטנים ולבסוף מטפס במתינות אל הכפר Altendorf שבו מסתיים המקטע. זה לא היה מתוזמן, אך ברגע שהגענו אל תחנת האוטובוס, הגיע קו 260 שהחזיר אותנו תוך מספר דקות אל Bad Schandau.
כ13 ק"מ - זמן כולל 5 שעות.

יום ההליכה השלישי - מקטע 4 של הMalerweg (רובו)

המקטע הרביעי הוא באורך של מעל 18 ק"מ ולכן כבר מראש התכנון היה לסיים אותו מוקדם יותר באזור מפל Lichtenhainer . גם כך זה מסלול ארוך ולמזלנו האוטובוס הראשון לתחילת המסלול - קו 260 - יצא כבר בסביבות 07:30 לתחילת המסלול בכפר Altendorf . כבר תוך כדי הנסיעה התחיל לרדת גשם ומיד כשירדנו מהאוטובוס נאלצנו ללבוש את חליפות הסערה. השביל עובר דרך הכפר ומגיע אל היער. מרוב עלי שלכת , לא ראו שביל, מזל שיש שילוט ואפליקציה. הגענו לתחילת הירידה אל עמק Kirnitzschtal. הירידה הייתה אמורה להיות דרך ערוץ קניוני בשם Flößersteig והנה הפתעה: מחסום (כמו של המשטרה בהפגנות). מה עושים? עוקפים או מוותרים? יורד גשם וצריך להחליט. החלטנו לא לקחת את הסיכון ולחזור (בדיעבד הסתבר שמטיילים אחרים פשוט עקפו את המחסום וירדו - הם הודו שהמסלול היה חלקלק). והנה ממש אחרי כמה דקות מצאנו שלט המראה שניתן להתחבר לMalerweg בדרך עוקפת. ירדנו בערוץ זה שהיה נוח לירידה, טבעי ולא מטויל. כשהגענו לעמק Kirnitzschtal, נפלנו על מסעדה של אתר קמפינג - איזה כיף שיש קפה חם. גם הגשם פסק. חברנו למסלול הראשי והתחלנו לעלות אל השיא של הטיול - סלעי Schrammsteine . זו קבוצת סלעים ארוכה, גבוהה ומשוננת מאד. כדי להגיע אליה עולים במעלה הנקרא מעלה הציידים Jägersteig ומאובזר בסולמות ברזל וכן מאחזי מתכת. הכל מסודר ומאורגן. התצפית מלמעלה הייתה מרהיבה. למזלנו הערפל התפוגג כאשר הגענו למעלה. הדרך ממשיכה בצורה די מישורית ושוב גשם אשר פסק ממש כשהגענו למשטח סלע שם כולם נקבצים לארוחת הצהריים. השביל מתחיל לרדת באמצעות מדרגות עץ והופך לחולי. כל המסלע באזור הוא בעצם אבן חול וכתוצאה מהבליה נערם החול גם על השביל. החלק האחרון היה די מיגע, כמה ק"מ על דרך ג'יפים שמגיעה בסופו של דבר של מפל Beuthenfall - מפל די עלוב הנופל מאחורי בתים נטושים. אבל כאן ישנה גם תחנה של החשמלית Kirnitzschtalbahn . זו חשמלית העולה מBad Scahndau אל מפל Lichtenhainer ופועלת החל משנת 1893. הנסיעה חינם לבעלי כרטיס אורח. את הק"מ במעלה הכביש אל המפל העדפנו לנסוע בחשמלית. מכיון שהחשמלית חוזרת לBad Scahndau כעבור כמה דקות, חזינו במפל מרחוק. ממש לא ברור מה היתה המוטיבציה לסלול קו חשמלית אליו - הוא ממש לא מרשים.
חזרנו עם החשמלית לBad Scahndau בנסיעה של כ40 דקות לאורך 8 ק"מ- אנחנו כחסידי רכבות מאד נהנינו וכך הסתיים לו יום נוסף של הטרק. (ניתן לחזור גם עם קו 241 הנוסע על הכביש ומהיר הרבה יותר)
כ16.6 ק"מ - זמן הליכה כולל 7:40 שעות.

יום ההליכה הרביעי - חלק ממקטע 6 של הMalerweg

לאחר היום המאתגר אתמול, חיפשנו קטע קל יותר וקצר יותר ובחרנו בחלקו הראשון של מקטע 6. זהו המקטע הראשון העובר בגדה הדרומית של האלבה ומתחיל בכפר Schmilka. להגיע אליו נסענו באוטובוס קו 252. השביל עצמו משתמש במעבורת וכך גם אנחנו נעזרנו בה לעבור אל הצד הנגדי - שיט של כ 2 דקות. לאחר הליכה קצרה לאורך האלבה השביל מטפס את הרמה - שוב באמצעות מדרגות עץ , עליה נוחה ולאחר כ20 דקות יצאנו מן היער אל שדה מלא בוץ. מרחוק כבר נראו הבתים של הכפר Schöna. זהו הראשון בין שורה של כפרים שלווים שהשביל עובר בהם וביניהם. עצי תפוחים שאף אחד לא קוטף היה העץ השולט בשטח. בכפר Reinhardtsdorf מצאנו בית קפה מקומי להפסקת קפה וכך די בניחותא סיימנו את היום בפאתי הכפר Krippen. משם לקחנו אוטובוס 252 אל Bad Schandau. מסתבר שתחנתו האחרונה היא תחנת הרכבת, כך ששוב נעזרנו במעבורת להגיע למרכז העיירה. אחר הצהריים, אספנו את חפצינו ועברנו ליומיים לעיר Pirna.
כ8.6 ק"מ - 3:40 שעות.

יום ההליכה החמישי- חלק ממקטע 7 של הMalerweg

הגענו ליום האחרון של הטרק. בחרנו ללכת חלק ממקטע 7 הכולל את פסגת הר Pfaffendorf, שלפי הבנתנו הוא אחד השיאים בגדה הדרומית של המסלול. כדי להגיע לתחילת המסלול, נסענו מPirna ברכבת S1 לכפר Königstein ומשם עם אוטובוס 244 לתחנה בשם Gohrisch, Parkplatz. תחנה זו לא נמצאת על השביל עצמו והיה צורך בהליכה מנהלית להגיע לשביל. היה יום קר, אולי הקר ביותר בכל מהלך הטרק אבל סוף סוף השמש זרחה - בפעם הראשונה בכל חמשת הימים.
הגענו לשביל בעליה מתונה דרך שדה ויער ואז הוא גלש לכפר בשם Pfaffendorf שבו מגרש חניה ענק למבקרי היום שמטפסים להר. תחילה ישנה דרך סלולה ואז עולים דרך מעבר צר הנקרא Nadelöhr (מעלה קוף המחט) הכולל סולמות מתכת ומדרגות עץ אל ראש ההר. משם תצפית מרהיבה על כל האזור (כאמור - נוף חצי שמשי). בהמשך טיפסנו על מגדל תצפית - כמה מאד מדרגות - לתצפית של 360 מעלות על על האזור. זהו מגדל תצפית הבנוי אבן - לא לוותר. השביל מתחיל לרדת במשעול צר ההולך ומתרחב לדרך ג'יפים ביער. יש לשים לב לשילוט כי ישנן מספר דרכים חוצות וכדאי לא לטעות. בשלב מסוים התגלה שלט המראה כי קטע שביל סגור והמעקף המוצע. הלכנו עוד כמה קילומטרים עד שהגינו לכפר Königstein שבו סיימנו את ההליכה להיום ולטרק כולו.
כ10 ק"מ - 4:15 שעות.
מכיוון שהחמצנו את הרכבת חזרה לPirna, מול התחנה עגנה ספינת קיטור. מכיוון שהיעד שלה היה Pirna, החלטנו לסיים את הטיול בצורה חגיגית בשיט על האלבה- שיט של כשעתיים. הגענו לPirna בשבת אחר הצהריים, כל החנויות היו סגורות ומצאנו מקום נעים לשתות שוקו חם - Café & Restaurant Canaletto. מסתבר, שנקודת הסיום הרשמית של השביל היא בבניין Canaletto - כך שחגגנו את הסיום שלנו בנקודת הסיום של השביל.

טיפים

• להזמין מקומות לינה מראש גם אם זה בשולי העונה

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של השביל