שבועיים בגאורגיה לחמישה מסיימי תיכון

רקע קצר

4 מתוך 5 אצלנו היו כבר בכמה טיולים בחו"ל, אבל זאת הפעם הראשונה שיוצאים בלי ההורים ויוצאים לטיול לבד. את הכרטיסים סגרנו חודשיים מראש, ככל שתסגרו יותר מהר יהיה יותר זול, חברים שלי סגרו אותו תאריך שבועיים לפני וחסכו 300 ש"ח. אני כבר הייתי בגארוגיה ולכן קצת הכרתי את המסלולים וכל מיני דברים, אבל בגדול הכי כדאי להתעדכן ולקרוא בקבוצת הפייסבוק "מטיילים בגאורגיה", זאת שמנהל אותה אחד בשם אריק שהוא מבין ועוזר בכל שאלה ומארגן גם טיולים למעוניינים.
אנחנו באנו בראש קמצן והחלטנו שלא כל אחד יביא לעצמו כסף, אלא שאחד שהיה לו 1200 דולר ישלם על הכל. אז עשינו קופה כללית וממנה כל מי שרוצה כסף לקח ורשם על עצמו ואז בסוף הטיול רואים ברשימה כמה כל אחד לקח ומתחשבנים בסוף.

יום 1 - נחיתה בטביליסי

אנחנו סגרנו טיסה לתשעה באב והיינו צריכים לטוס שעה לפני צאת הצום בחברת "ישראייר". עברנו בנתב"ג בשלום ואז כשעלינו למטוס הייתה בו בעיה והוא לא התניע. הטייס ניסה להרגיע ואמר שהם מאתחלים את המטוס, ואחרי שני ניסיונות כושלים המטוס הונע. הטיסה יצאה באיחור של 40 דקות אבל למרות זאת איחרנו משעת ההגעה המקורית רק ב10 דקות. בשדה המרנו 700$ ביחס של 3:1. בנוסף קנינו 2 סימים (מומלץ בחברה magictcom) שעלייה כולם ממליצים שהיא עם הכי הרבה קליטה. הסימים עלו 42 לארי ל8gb ו30 לארי ל3gb. יצאנו מהשדה תעופה שם באזור 12:30 בלילה, והלכנו למצוא מונית. סגרנו דירה שהייתה קרובה לשדה תעופה אבל רחוקה ממרכז העיר. ממליץ לסגור דירה במרכז העיר כי שלנו הייתה באזור תעשייה מפחיד שמרוחק מהעיר. כדאי שלוקחים מונית להזמין רק דרך Bolt כי אחרת הנהגים עוקצים במחיר. לנו הוא לקח 80 לארי ל6 דקות נסיעה ובכלל לא הצלחנו לתקשר איתו \: ישנו בדירה שלנו ב120 לארי לחמישה שזה גם לא מחיר מדהים וגם מקום בינוני אז אני לא ממליץ בכלל על לעשות כזה דבר. בנוסף, בגלל שאין להם כל כך תרבות מזגנים כדאי לחפש בטביליסי דירה עם מזגן כי חם שם וקשה בלי. החלטנו שנעזוב את טביליסי כמה שיותר מוקדם למחרת.

יום 2 - נסיעה לקזבגי בדרך הצבאית + מפלי גוולטי + עמק טרוסו

קמנו ב7 בבוקר ויצאנו מהדירה ב7:30. הזמנו בולט שייקח אותנו לdidube שזה תחנה מרכזית שלהם. יש שם שוק קטן שקנינו בו פורי וקצת ירקות שיהיה לנסיעה. הופתענו מהמחירים הזולים וב5 לארי קיבלנו איזה 2 קילו תאנים שלא באמת היה לנו מה לעשות איתם. משם הלכנו לנהגי מוניות שקופצים עלייך מכל כיוון. מצאנו אחד באוטו של 9 מקומות שרצה 25 לארי לאדם כולל 3 עצירות במקומות הקלאסיים. אחרי שהוא לא מצא עוד 4 אנשים שימלאו את המקום, הוא אמר שנעשה עסקה וכאילו נשלם קצת על המקומות שנשארו ריקים. הוא הציע לנו 120 לארי לחמישתינו, וזה הראה לנו שמתמטיקה זה לא הצד החזק שם ומיד הסכמנו, וכך סגרנו נסיעה באוטו מרווח של 9 רק חמישה ועוד ב24 לארי לאדם. הנסיעה לקחה 3:30 שעות עם 3 עצירות - באגם (שהיה מדהים!), באיזה כנסייה ליד אותו אגם ובמין קולוסיאום באמצע הדרך שגם היה יפה. בכל עצירה יש כאלה חנויות לתיירים וזה עצירות קלילות וכיפיות. הגענו לסטפסמינדיה (לא הצלחנו לבטא את השם הזה אף פעם) ושם סגרנו מראש דירה ב50 לארי לאדם ל3 לילות. דירה מעולה במיקום סבבה ונוף יפה, נקרא Levina's house. הנחנו תיקים ולקחנו נהג מונית שיקח אותנו למפלי gveleti. מצאנו נהג ג'יפ שלקח אותנו ב60 לארי עד להכי רחוק שאפשר עם אוטו, הוא אמר שהוא מחכה לנו שעה ורבע וחוזרים. זה מחולק 20 דקות הלוך רבע שעה חזור וכל שאר הזמן זה במפל. מקום מדהים וקליל, שווה הגעה לגמרי ונהננו שם ממש. השעה כבר הייתה בערך 15:00 בצהריים והחלטנו לנסוע גם לעמק טרוסו לארוחת צהריים. עשינו טעות ונסענו דרך Bolt וזה בעייתי כי יש רק אחד כזה בעיירה אז היינו צריכים גם לקחת מונית רגילה שתיקח את השניים שנשארו. החלטנו לא ללכת עד לנביעה של הסודה כי לא היה לנו מספיק זמן ופשוט עצרנו על הצוק שם עם נוף מדהים לנחל. היה טיול קליל וכל מקום שם יפה ככל שמתקדמים. אנחנו הלכנו 45 דקות ועצרנו בגשר שישראלים כתבו עליו "I love afula" והסתובבנו חזרה. כשהגענו לאיפה שהורידו אותנו המוניות, הבנו שנתקענו קצת כי אין שם מונית שיקחו אותנו חזור. התקשרנו לנהג מאתמול והוא לקח אותנו מהכביש שהיה 2 קמ מאיתנו. ממליץ מאוד שיהיו לפחות מספר אחד של נהג שתוכלו להתקשר אליו כשצריך. נסענו חזור ב70 לארי, אכלנו והלכנו לישון מוקדם לקראת הטיול של מחר.

יום 3 - הר קזבגי

לקראת היום הזה סגרנו מראש עם הנהג שלנו שייקח אותנו ב5 וחצי בבוקר מהמרכז לכיוון הכנסייה של תחילת המסלול. אנחנו יצאנו בזריחה, מה שלא הרבה עושים ולדעתינו זה חכם. זה גם משאיר הרבה זמן לטיול בנחת, גם יש לכם כלבים שילוו אתכם לארוך העלייה, גם אין שמש בתחילת המסלול ששם זה עלייה קשה מאוד אבל הכי חשוב זה שאין עננים ורואים כל המסלול את ההר בשלמותו שזה מוסיף המון. טיילנו בנחת ועשינו הרבה עצירות כי היה קשה וגם לעצור סתם לראות את הנוף. עצרנו גם בבקתה שבגובה 3000 מטר למלא קצת מים ולשבת בספספלים שלהם. לקח לנו 4 שעות להגיע לקרחון כולל ארוחת בוקר שלקחה לנו שעה וחצי. בעונה שהיינו (יולי) לפני הקרחון יש מפל ואנחנו עצרנו בו והוא ממש יפה וכדאי לעצור שם. מעל המפל יש את הנחל. יש אווירה שכאילו חייב לעבור את הנחל כדי להגיע לקרחון, והמון מטיילים מוותרים על הקרחון בגלל מעבר הנחל שנראה מסוכן. אבל, אפשר לוותר על המעבר ואם ממשיכים על הגדה בלי לעבור את הנחל מגיעים אחרי כמה דקות לתחילת הקרחון בדיוק כמו מי שעובר צד. ההליכה בקרחון מדהימה ללא ספק וחובה לעבור בו, לדעתי מקלות הליכה זה חובה במסלול כי אפשר להחליק או לדרוך בבור שלג אז מאוד כדאי, וגם בכללי זה מקל מאוד על העלייה. בקרחון עצמו יש נקיקים ומפלים בתוך הקרחון אז שווה לא ללכת דוך למעלה ולעשות שם סיבוב ולחפש שם מקומות יפים. מהקרחון עד לתחנה המטרואולוגית לקח לנו שעתיים עם הרבה עצירות והליכה רגועה. הנוף מתחנה יפה אבל לגמרי לא חובה לעלות, אנחנו עלינו כדי לעשות שם ארוחת צהריים. יש שם מלא מטיילים שבאים להעפיל להר למעלה אז יש שם אווירה נחמדה של הרבה מטיילים. משם ירדנו מההר, והירידה לוקחת חצי זמן מהעלייה ומהתחנה עד לכנסייה לקח לנו 4 שעות. תיאמנו מראש עם הנהג שיבוא לקחת אותנו ואחרי רבע שעה שעשינו מתיחות הוא הגיע ונסענו. הגענו לדירה התארגנו והלכנו לישון.

יום 4 - עמק ג'וטה + מעיין סודה

אחרי היום הקשוח אתמול החלטנו היום לעשות טיול יותר רגוע ועם הרבה נחת. יצאנו בשעה 9 לכיוון ג'וטה, 70 לארי לחמשתינו. רוב הנסיעה בעמק סנו לא כזו יפה, אבל שני הקילומטרים האחרונים של הנסיעה די מרשימים. בכפר ג'וטה אין מקום לקנת פורי אז צריך להביא מראש אם רוצים. מתחילים שם בעלייה די קשה שנמשכת 20 דקות עד שמגיעים לבקתת ה5th season. בבקתה שם יש ערסלים ונוף מדהים לכיוון ההרים, כדי לשבת שם צריך לקנות משהו אז קנינו פורי ב6 לארי (גנבים!) והכנו לנו שם שקשוקה. מומלץ להביא פריזבי כי יש שם מלא מקום וגם יש שם מלא ישראלים אז יש אווירה נחמדה ממש. משם המשכנו לכיוון המפל, שבגדול זה באותו כיוון של האגם הראשון רק שצריך לבוא מצד שמאל של הנהר. ממשיכים חצי שעה בהליכה קלילה טיפה בעלייה ומגיעים למפל שהוא מרשים! מומלץ טיפה לעלות למעלה ואז רואים גם את ההרים ואת המפל שזה בכלל מטורף. 10 דקות הליכה מהמפל מגיעים לאגם, הדרך דיי ברורה ואין איפה להסתבך. אנחנו הגענו בטיימינג טוב לאגם כי בדיוק הדק היה פנוי ותפסנו אותו. היינו שם שלוש שעות ואכלנו צהריים, מקום יפה בטירוף עם אחלה של אבנים שאפשר להקפיץ על המים. ירדנו למטה בדיוק כשהתחיל עלינו קצת גשם אבל בקטנה. הגענו למטה והיו שם מוניות (בניגוד למה שכתוב בשאר הסיפורים) ומצאנו אחד שייקח אותנו ב60 לארי לקזבגי. בדרך אמרנו לו שיוריד אותנו במעיין סודה כדי שנראה מה זה, היינו שם חצי שעה והוא חיכה איתנו בתוספת 20 לארי. הבריכה לא מטורפת אבל אם נשארה לכם שעה וחצי פנויות זה אחלה של מקום, הסודה לא טעימה ממש אבל המעיין יפה וכיף להכנס.

יום 5 - נסיעה לזוגדידי

יצאנו בשעה 9 מהדירה והלכנו למצוא מרשוטקה לטביליסי. עולה 10 לארי לאדם, ועד שהמרשוטקה לא מלאה הוא לא מוכן לצאת אז חיכינו שם עד 9:50. הנסיעה ארכה 3 שעות בתנאים לא משהו עם צפיפות וחוסר נוחות. בטביליסי עצרנו לנשנש קצת פורי ומיד חיפשנו נהג שייקח אותנו לזוגדידי. רק אמרנו זוגדידי מלא נהגים קפצו עלינו וצעקו כל מיני דברים, אחרי עשר דקות מצאנו אחד שייקח אותנו במחיר שפוי של 150 לארי. הוויז אומר 4:30 שעות נסיעה, בפועל זה יותר לכיוון ה6 שעות. הגענו ב18:30 לזוגדידי התארגנו בדירה ויצאנו טיפה לעיר. ב19:15 הגענו לשוק של העיר וכנראה איחרנו ברבע שעה כי כל החנויות היו סגורות או בדרך לקיפול, כך שצריך לקחת את זה בחשבון אם רוצים להסתובב בעיר. העיר דיי מתה בערב ולא מצאנו שם מה לעשות אז ישנו מוקדם יחסית בדירה. המחירים שם לדירות זולים ואנחנו סגרנו דירה שהיא 200 מ"ר ב12 לארי לאדם.

יום 6 - נסיעה למפלים + מסטיה

השכן של הגסטאהוס שלנו נהג מונית אז כבר יום לפני סגרנו איתו שנצא בשעה 7:45 לכיוון הכפר jvari. רצינו להגיע למפלים שראיתי בפייסבוק, הפעם האחרונה שהעלו משם מידע הייתה ב2018 לכן טיפה הסתבכנו במציאת המקום.אני שם פה בתמונות את המיקום למי שרוצה. בדרך עצרנו אותנו 2 משטרות ולמרות שישבנו ארבעה אנשים במושבים של שלושה ובלי חגורות המשטרה הסתכלה עלינו והנהג אמר ''israeli israeli" ופשוט המשכנו כרגיל. בגדול צריך לנסוע מהכפר jvari איזה עשר דקות לתוך היער ומשם מתחיל המסלול. מסלול לא קשה של 2.2 ק"מ שכולו בצמוד לנהר. לנו ירד גשם מהרגע שיצאנו מהאוטו, לא ויתרנו והמשכנו במסלול. זה טיפה מסוכן ומבאס ללכת בגשם אבל אני אמרתי שאני מגיע למפל בכל מחיר. אחרי 45 דקות הגענו למעבר מים, כנראה היינו בזמן גשום כי המים הציפו את המעבר הרגיל והשביל היה מלא מים. החלטנו להתפצל, שניים חזרו להתחלה ונשארנו שלושה שהולכים למפל. השארנו את התיקים על השביל וירדנו לעבור את הנחל. תאמת שהיה יותר פשוט ממה שחשבנו, והלכנו משם עוד שלוש דקות עד למעלה המפל. לי זה היו המפלים הכי יפים שראיתי והייתי שמח על ההחלטה להגיע לשם. צילמנו הסתכלנו והלכנו חזרה. רק מציין שבתמונות בגוגל ובפייסבוק המקום נראה עם מים תכלת\טורקיז, אבל כשאנחנו היינו (יולי) המים לא היו בצבע מיוחד והייתה זרימה עוצמתית וחזקה ולא כמו בתמונות. אין לי פה הרבה תמונות לשים כי ירד גשם ולא צילמנו הרבה, אבל תאמינו לי שהמקום מטורף וחובה לעבור שם בדרך למסטיה. סיכמנו מראש עם הנהג שיבוא שלוש שעות מתחילת הטיול, ואכן הוא הגיע רק ב40 דקות איחור אחרי שכבר החלפנו בגדים ועצרנו באיזה תחנת אוטובוס בתור מחסה מהגשם. הוא הסיע אותנו חזרה לjvari ב60 לארי כולל הנסיעה בתחילת היום עד למרכז jvari שם קנינו פורי ומצאנו נהג שייקח אותנו למסטיה ב150 לארי. הדרך עצמה ממש יפה אבל גם מסוכנת, כבר הפסקתי לפחד מהסטיות של הנהגים בכביש שם כי הבנתי שהם רגילים לזה וכל מה שאני חשבתי שיהיה תאונה אצלם זה בקטנה. הגענו לשלווה ונרגיזה ארבע שעות לפני שבת, התארגנו בחדר ויצאנו לעיר לקנות מצרכים שיהיו לשבת. נרגיזה עשתה לנו כביסה (בחינם!). יש במקום אווירה מעולה וזה מקום חובה למי שרוצה לעשות שבת באווירה ישראלית.

יום 7 - שבת

בערב שבת הייתה תפילה של כולם ביחד שזה היה די חמוד שזה ככה בחו"ל ואפילו הגיעו עוד ישראלים מגסטאהוסים אחרים לתפילה. אחר כך יש את הארוחה, שזה שני שולחנות ארוכים שאוכלים עליהם כולם ביחד ומשתפים את האוכל שהכינו לקראת שבת. אותנו זה הציל כי לא השקענו כל כך והיו שפינקו אותנו בדגים ובאוכל מושקע. אצלנו הרוב המוחלט היו שמיניסטים ובוגרי מכינות כך שהרוב היו באותו טווח גילים. במשך הערב שותים משחקים ומדברים, אנחנו הכרנו שם איזה קבוצה של 5 בנות שדיברנו איתם יחסית הרבה שם. בבוקר שבת יש תפילה וגם שלווה (הבעלים של הדירה) מדליק את הכיריים ואז אפשר לחמם את האוכל לבוקר. במוצש יצאנו לעיר לשבת לשתות בירה, ובדרך עצר לנו טרמפ איזה טנדר והוא נתן לנו טרמפ לאיזה קילומטר, ישבנו אצלו במאחורה 10 אנשים והיה חוויה. קנינו 3 ליטר מבר ב13 לארי, ואז קנינו עוד 2.5 ליטר בסופר ב8 לארי. רוב החנויות נסגרות ב23:00 אז פשוט ישבנו ושתינו בפארק שם. חזרנו לדירה ב2 בבוקר ואירגנו את התיקים למחר. דיברנו עם שלווה לפני שיצאנו והוא הסכים לנו להשאיר חלק מהציוד שלנו שם ושנבוא לאסוף אותו בסוף הטרק.

יום 8 - מסטיה לזבישי

בשבת סיכמנו עם הקבוצה של הבנות שהם יעשו איתנו את היום הראשון של הטרק כי אחריו הן צריכות לנסוע חזרה לטבילסי. יצאנו ב9 בבוקר משלווה לכיוון תחילת המסלול, עשינו קצת צ'יינג וקנינו פורי. טיפה התברברנו בתחילת המסלול ומומלץ להוריד אפליקציה של ניווט (maps.me\allTrails). המסלול נפתח בעלייה קטנה וממשיך בעלייה יותר רצינית, אותנו תפס גשם באמצע הדרך, למרות שהייתה אווירה של אולי נתקפל החלטנו להשאר ואחרי עשר דקות הגשם חלף. הגשמים זה בא והולך ויכול להיות שזה עשר דקות גשם ויכול להיות שעה, כדאי להערך לפני. עשינו עצירת לארוחת בוקר ב11 באיזה בניין נטוש שיש לידו מבצר כזה גם. אחרי כמעט שעתיים המשכנו בדרך והעלייה מתחילה להיות תלולה, המסלול מתחיל לעבור בתוך שיחים ובגלל הגשם גם נהיה בוצי. העלייה תלולה אבל לא להרבה זמן, ואחרי רבע שעה בערך מגיעים לאחו מדהים שעצרנו בו לקפה ופריזיבי. מהאחו המסלול רק בירידה ועם נוף מדהים לכל הכפרים של האזור ואפילו רואים את זבישי שזה הכפר הכי רחוק שרואים. זה 9 ק"מ עד זבישי מהתצפית בדרך יפה וקלה מאוד. לזבישי עוברים בגשר מעל הנהר, זה כפר קטן ולא מתקדם ואין בו סופר או מקום לקנות לחם אז כדאי לבוא עם הרבה אוכל לטרק הזה. מישהי הציעה לנו את הדירה שלה לישון ב20 לארי לאדם וסגרנו איתה, בית יפה וחדרים אחלה. כנראה נפלנו על אחד שמארח הרבה ישראלים כי בעל הדירה (מייזר) דיבר איתנו והראה לנו אפילו שיש לו כובע של צנחנים שהשאירו לו ישראלים. דיברנו איתו וצחקנו והוא הביא לנו מהצ'צ'ה שהוא מכין, הייתה חוויה איתו. הם הביאו לנו מלפפונים ועגבניות והציעו לנו גם לחם אבל לא לקחנו. דיברנו גם עם דימה (הבן של מייזר) והתיידדנו איתם ממש והוא הראה לנו אוסף מכתבים שכתבו לו ישראלים שהתארחו שם. התארגנו לקראת מחר והלכנו לישון.

יום 9 - זבישי לאדישי

יצאנו ב8:30 לטרק, הדירה שלנו הייתה רחוקה מתחילת המסלול אז פשוט חתכנו למעלה דרך הגבעות שם והתחברנו למסלול המסומן. זה היום הקשה של המסלול ועולים בו יותר מ900 מטר לגובה. המסלול נפתח בעלייה קשה ואז היא נהיית קצת יותר מתונה וחוזרת לקשה לקראת הסוף. הנוף יפה מאוד והדרך מלאה בפרפרים ופרחים לאורך כל המסלול. בגלל שהמסלול בין הרבה צמחייה אז יש לחות גבוהה ומזיעים שם מלא. הגענו ב12:15 לרכבל שזה סוף העלייה, הסימון אומר ללכת בצלע ההר אבל גם באפליקציה וגם על השלט כתבו ישראלים שעדיף ללכת דרך שביל הג'יפים ולא דרך הסימון המקורי. התיישבנו שם להתארגן ואז פתאום ראינו אוטו שעולה ליד הרכבל והיה בו את דימה. אמרנו לו שלום ודיברנו איתו קצת והוא המשיך לדרכו, זה היה מפגש חשוב שהציל את הטיול (הסבר בהמשך). עשינו ארוחת צהריים עם הנוף המטורף שם והמשכנו ב14:30 את המסלול. כל המסלול בירידה מאותו רגע אז אפשר לקחת את הזמן, אחרי בערך 45 דקות מתחילת הירידה מגיעים למעבר מים קטן שאחריו יש סוג של בריכה טבעית שאפשר להכנס, אנחנו עצרנו שם לקפה ולהכנס למים. שימו לב שיש שם מלא יתושים אז אלתוש יכול מאוד להקל. משם זה שעתיים בערך עד שמגיעים לאדישי, אנחנו סגרנו דירה ב25 לאדם אחרי שהורדנו אותה מ55 כי רצינו בלי ארוחת בוקר. דירה בסדר עם מפרסת יפה מעץ ומכולת קטנה מתחת לבית. הוויפי הוא ליופי ובכל הבתים שמציעים וויפי זה פשוט פלאפון עם נקודה חמה דולקת... אין מאפייה או מקום לקנות לחם ופעם בכמה שעות מגיע איזה משלוח ואפשר לקנות שם פורי לא חם ב5 לארי. קנינו 2 פורי והכנו לנו שקשוקה עם ירקות שקנינו מהמכולת מתחת לבית. בשעה 20:30 התחיל מבול שמלווה בסופת רעמים וברקים ופתאום גם ירד החשמל בכפר. היה לנו נוף יפה מהמרפסת לעבר הברקים כך שזה היה מחזה יפה. הבנו שזה גשם שלא ייגמר וכך גם התחזית אמרה והיה לנו קשה להאמין שנוכל להמשיך לטייל לכיוון איפרלי וניסינו לחשוב על אופציה חדשה. אחד המקומיים אמר לי שאי אפשר לצאת מהעיר, זה היה נשמע לי מוגזם ולא התייחסתי לזה ברצינות כי הגשם היה חזק אבל לא ברמה של לחסום כבישים. אמרנו נקום מחר ב6 בבוקר ונראה מה מצב הגשם ונחליט.

יום 10 - אדישי למסטיה

קמתי ב6 ראיתי שיורד גשם עדיין אז חזרתי לישון. ב8 וחצי כבר כולנו קמנו וראינו שהגשם לא הפסיק ושהנהר שלמטה זורם בעוצמה מטורפת. הבנו שלא יהיה אפשרי להמשיך ושנצטרך לחזור חזרה כדי להספיק לבדיקת קורונה שאחד מאיתנו היה צריך לעשות באותו יום. החלטנו לקחת מונית למסטיה למרות האזהרות שקיבלתי אתמול. מצאנו נהג מונית שהיה מוכן לקחת אותנו, הצטרפו אלינו עוד 3 ישראלים שגם רצו לחזור למסטיה. עם תחילת הנסיעה אפשר היה להבין שהגשמים היו חזקים גם בקנה מידה גאורגי כי לאורך הנסיעה גם הנהג הסתכל על הנהר וגם שאל את האנשים שם על הנהר. כל מיני מקומיים בכפר שאלו אותו מה הוא עושה והוא אמר להם שהוא נוסע למסטיה והם כנראה אמרו שהוא לא יצליח אבל הוא נסע בכל זאת. אחרי רבע שעה של נסיעה לתחילת הכביש הגענו למכשול הראשון שלנו. הנהר שהיה חום מכל הבוץ שהוא סחף, עלה על הכביש וכיסה אותו במים. המים לא היו ממש גבוהים אבל כן הייתה שכבה של 10 ס"מ מים. יצאנו מהאוטו והתחלנו לזרוק אבנים על הכביש כדי שהאוטו יוכל לנסוע עליהם, אחרי 20 דקות של עבודה הוא נסע ועבר את המכשול. ממשיכים באווירה טובה של אקסטרים, ואחרי עשר דקות מגיעים למכשול השני. צלע מההר פשוט קרס על הכביש וכיסה חצי מהכביש באבנים. עצרנו, בנתיים הגיע עוד נהג שניסה לעבור ועצר לידנו. שני הנהגים הוציאו אתי חפירה מהרכבים שלהם והתחלנו לפלס את האבנים ולבנות כביש חדש. תוך כדי קלטנו למה לא היה חשמל בכפר, ופשוט ראינו שני עמודי חשמל שקרסו לנהר מהגשמים של אתמול. אחרי עוד 20 דקות עבודה סיימנו והמשכנו במסלול. אחרי 5 דקות הגענו לנחל קטן שחוצה את הכביש, ופשוט הייתה שם דרדרת עצומה של אבנים והיינו צריכים לרדת ולפנות אבנים גדולות ושברי עצים שהפריעו לרכב. אחרי עשר דקות שם המשכנו. באותה נקודה ראינו כמה רוכבי סוסים שעקפו אותנו עוד בתחילת היום. ביקשתי מהנהג שישאל אם יש עוד מכשולים בדרך, הרוכב אמר משהו בגארוגית וסימן עם הידיים שלא, אבל הנהג אמר שאפשר. אחרי חמש דקות הבנו למה כל הרוכבים חזרו ולא המשיכו במסלול. בערך ב4 ק"מ האחרונים של החלק של הכביש יש מצב שהכביש יותר נמוך מהנחל, מה שאומר שבשטפון כזה הכביש פשוט נהיה גם נחל. עצרנו את הרכבים והתלבטנו מה לעשות. הנהגים אמרו שהנהר יורד עם הזמן, הם אמרו שייקח בערך 6 שעות עד שהמים ירדו בשביל מעבר עם רכב אבל זה לא היה נראה שזה קרוב לזה. אחרי התלבטויות מה לעשות כי היינו חייבים להגיע למסטיה באותו היום (חשבנו על לטפס את ההרים מסביב, לעבור בנחל... אל תעשו כלום זה מסוכן ממש!) החלטנו שנחכה קצת. בשעה 12:30 הבנו שזה לא אפשרי וחזרנו עם הנהג עד לאדישי.התחיל לרדת גשם והחלטנו לעשות מעשה, אני וההוא שהיה חייב בדיקת קורונה החלטנו שנעשה ריצה חזרה עד לרכבל ומשם נתקשר לדימה (ההוא מהגסטאהוס בזבישי) שיבוא לקחת אותנו. דיברנו עם דימה ואמרנו לו שנפגש עוד שעה וחצי איפה שפגשנו אותו אתמול. השארנו את התיקים עם שאר השלושה, לקחנו מים קצת אוכל וארנקים ויצאנו בריצה. ירד עלינו גשם כל הדרך שעכשיו היא הייתה עלייה של 400 מטר. לקח לנו באמת שעה וחצי להגיע לרכבל כשאנחנו רטובים בכל מקום אפשרי ומקווים שנפגוש שם את דימה. באמת הוא הגיע 2 דקות אחרינו והיינו מאושרים שהתוכנית עבדה. ישבנו שנינו במושב של אדם אחד והתחלנו בנסיעה לכיוון מסטיה. באותו הזמן השלושה שנשארו החליטו שהם עושים אותו דבר כמונו וחוזרים ברגל לרכבל ואנחנו נדאג להם למונית. זה היה טיפה מוזר כי הם היו צריכים לסחוב לנו את התיקים שהשארנו אבל זו הייתה התוכנית. הנסיעה לקחה 40 דקות עד מסטיה, הגענו בשעה 16:00 לבית חולים. שאלנו את דימה כמה הוא רוצה על הנסיעה ובאמת אמרנו לו תבחר איזה מספר שבא לך. הוא אמר 100 לארי שזה הרבה יותר ממה שחשבנו, אבל באותו הרגע הוא הציל אותנו אז אמרנו שאפשר לפרגן לו ושילמנו לו. עשינו את הבדיקה והלכנו לשלווה ונרגיזה לדברים שהשארנו שם, חייב להגיד שהם פשוט נחמדם שלווה ונרגיזה והסכימו לנו לשבת שם ולהתארגן אצלם בגסטאהוס למרות שלא הזמנו שם מקום לישון ללילה. ישבנו שם עם כמה ישראלים חדשים שלא ראינו בשבת ואז ירדנו למסטיה לקנות מאכלים שיהיה להם כשהם יסיימו את הטיול חזור. תוך 2:15 שעות מאז שהם התחילו הם הגיעו לרכבל והמונית ששלחנו חיכתה להם שם. עלה להם 130 לארי ל6 אנשים (שלושה שלנו ועוד שלוש בנות שהם הכירו בדרך). באותו הרגע הבנו שלא באמת היינו חייבים להתפצל והיינו יכולים פשוט ללכת כולם ביחד אבל לא נורא. החלטנו לעשות לילה בשלווה עם כל הישראלים שגם נתקעו, עלה 40 לאדם. יצאנו בערב לבירה בבר עם עוד כמה שמיניסטים וחזרנו לשבת אצל שלווה. דיברנו עם שלווה שישמור לנו מקום למרשוטקה של מחר בבוקר לטביליסי שיוצאת ב8 בבוקר.

יום 11 - נסיעה לטביליסי

המרשוטקה הגיעה ב7:50 והגענו למרכז מסטיה ב8 שם הוא חיכה שעוד אנשים שהזמינו מקום יגיעו. בשעה 8:30 יצאנו לדרך ותוך כדי הנסיעה אספנו עוד אנשים. הניסעה עצמה אורכת 10 שעות ועם 3 עצירות. בהתחלה, בשעתיים הראשונות כשזה עוד באזור מסטיה הנסיעה מאוד יפה וכיף להסתכל מהחלון אבל זה ממצה וגם הדרך נהיית משעממת בהמשך. הגענו לטביליסי ב18:30 והתחיל כמובן לרדת עלינו גשם, קנינו קצת אוכל ונסענו לגסטהאוס שלנו שהיה ממוקם בעיר העתיקה במיקום מצוין שקרוב לכל הדוכנים והחנויות של העיר העתיקה. התוצאות של בדיקת הקורונה של אתמול עוד לא הגיעו והתחלנו כבר לדאוג כי הטיסה שלו הייתה בשעה 12:20. ניסינו להתקשר לבית חולים ולא ענו לנו ולא ידענו מה לעשות. אחרי חיפוש בפייסבוק מצאתי את המספר של ג'ורג' שהוא הבן של שלווה ונרגיזה והתקשרנו אליו. הוא אמר שהוא יראה מה הוא יכול לעשות ושהוא ינסה לעזור לנו. אכלנו ארוחת ערב אחרונה ביחד ואז נפרדנו מאופיר שהיה צריך לחזור לארץ. הוא לקח מונית לשדה בלי התוצאות ואמרנו שזה יסתדר בסוף ואנחנו החלטנו לצאת לקניון גדול שם להסתובב קצת. הגענו לקניון "הגלריה" שהוא עצום ומרשים אבל אין חנויות מעניינות כל כך והמחירים בכלל לא זולים כמו מה שהתרגלנו. יצאנו גם לכיכר החירות לשתות בירה ועשינו סיבוב לאיזה בר והמשכנו בסיבוב שם באזור. אותן שלוש בנות שחזרו איתנו מאדישי למסטיה שלחו לנו הודעה ואמרו שמסעדת "מענדיס" הכשרה סוגרים עכשיו והם השאירו להן מלא אוכל חינם. אמרנו שברור שאנחנו רוצים וישבנו לאכול את המנות בכיכר החירות שם בספסלים. המסעדה נסגרת בשעה 12 בלילה. בזכות ג'ורג' הצליחו להקדים את הבדיקה של אופיר והוא קיבל את התוצאה חצי שעה לפני הטיסה, מגיע לג'ורג' תודה רבה ובאמת שהוא מלך ודואג שם לכל הישראלים.

יום 12 - יום בטביליסי

קמנו ב9:30 וירדנו לשוק למטה לקנות מצרכים לארוחת בוקר. ארזנו את התיקים וסיכמנו עם בעלת הדירה שנשאיר את התיקים בדירה ונאסף אותם חזרה בשעה 20:00. יצאנו בשעה 12 לכיוון הגשר היבש שיש בו את שוק הפשפשים שבדיוק נפתח ולא היו הרבה חנויות אז לא היה כזה מעניין. משם החלטנו לנסוע לשוק לילו שהוא השוק הגדול שראיתי עליו המון ביקורות - חלק נהנו שם ואמרו שמקום מדהים וחלק אמרו שזה גרוע. אני לגמרי בצד של הגרוע, מוכרים שם דברים שלא רלוונטים לתיירים כמו בדים ומוצרי בנייה והבגדים זה הכל חיקויים שאפשר למצוא בשוק רמלה לוד ובשוק הכרמל. אחרי שעה שם חזרנו חזרה את הנסיעה של ה20 דקות לכיוון שוק השפשפים. הגענו אליו ב15:00 ואמרו לנו שהוא נסגר ב17:00. בשעות האלה השוק הרבה יותר מגניב ויש הרבה מוכרים שפשוט מוכרים כל מיני חפצים ושטויות לתיירים במחירים זולים. אני קניתי שם מלא מזכרות ושטויות הביתה, מקום מומלץ. כשהשוק נסגר לקחנו מונית לכיוון הרכבל. הוא עולה 3 לארי לכל כיוון והוא רכבל מהיר אבל עם נוף מדהים על כל העיר. ויתרנו על הגנים הבוטניים למטה ועשינו שם סיבוב על המבצר, מקום יפה. סיימנו שם והלכנו חזרה לדירה לאסוף את התיקים, לקחנו אותם וישבנו בבר עד 3 שעות לפני הטיסה ומשם מונית לשדה תעופה.

טיפים

• מוניות בערים רק דרך Bolt! כל השאר גנבים.
• מי שאהב את הדבש ורוצה להביא לארץ, שיקנה במסטיה או קזבגי כי בטביליסי אין איכותי.
• מי שעושה טרקים מומלץ מאוד מקלוץ הליכה ולהוריד אפליקציה למסלול (maps.me\alltrails).
• כדאי מאוד לשים לב למצב הגשם ליומיים הקרובים תמיד כדי שתוכלו לתכנן מראש מה לעשות.
• כדאי תמיד לשמור מספרים של נהגי מוניות מכל אזור שאתם נמצאים, לא תדעו מתי זה יציל אתכם.

קישורים חיצוניים

• האתר היחידי שכמעט תמיד צדק בגשם