הרפתקאה בקווקז (גאורגיה)
מסע אופניים בחבל טושטי ובחבל קזבגי. שבעה ימים בגאורגיה
| תאריך הטיול | July 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | שבוע |
| עונה מומלצת | יוני - ספטמבר |
תוכן עניינים
גאורגיה. בעיות בזוגיות.
קיבינימט: שוב מגיע הקיץ ואין לי פרטנר למסע אופניים!
"כולם נשא הרוח / כולם נשא האור" (ביאליק)
"ומה אני? עז?" פותח עלי הגמל הירוק (אופני הgt הוותיקות שמלוות אותי כבר המון שנים) זוג עיניים גדולות כגלגלי 29"
אני אפילו לא מנסה להסביר לו לגמל. נעלב. מה לא ניסיתי? הרכבתי לו צמיגים חדשים, שימנתי וכיוונתי. לא עזר.
טוב, אני מתרצה, יאללה בוא ניסע שנינו.
אהובתי לא מרוצה, היא יודעת לקרוא מפה ולא אוהבת את התכניות שלי. ולא, היא לא סומכת על הגמל. פלונטר.
כל תכנית היא בסיס לשינויים
ליד דלתה של חנות המפות המיתולוגית geoland בטביליסי אני פוגש שני בני תשחורת חמודים, אוהד ודניאל, שאיכשהו יצא לנו כבר להכיר. הם נוסעים לאומאלו שבחבל טושטי בצפון גאורגיה - היעד המקורי שלי לפני שהחלטתי להיות אחראי ולשנות כיוון… הנה הbackup שחיפשתי! הם יידעו לאן נסעתי ואולי גם יחברו אלי בחלק מהסיבוב. אני מחליט לנסוע לאומאלו. בערב כשאמצא וויפי אסביר לאהובתי את כל הענין.
בכיכר העיר אלבאני עומדות כמה מוניות - ג'יפים וואנים 4*4 מסוג מיצובישי, הרכב הנפוץ ביותר בגאורגיה, בכדי להגיע אל חבל טושטי, אחד האזורים המרוחקים והנידחים בגאורגיה, יש לנסוע כ 4 שעות בדרך הג'יפים המשובשת שחוצה את רכס טסוואן שגובהו 3000 מ' (בפאס) ונראה כחומה מהעיר שלמרגלותיו.
כשמגיעים, קצת לפני חשיכה מחליטים אוהד ודניאל להישאר ולחקור את הכפר אומאלו ואני מעדיף להתקדם עוד כמה עשרות קילומטרים בעמק היפה שלמרגלותיו, מחפש מלון עם ווי פי. אין. באסה.
בבית של משפחה נחמדה בכפר דרטלו מוצאים לי חדר עם מיטה.
טושטי
חבל טושטי מבותר בשני נהרות גדולים שזורמים מזרחה, הרכסים שבין הנהרות מתנשאים לגובה של קצת יותר מ 4000 מטרים ולאורכו של הרכס הצפוני משתרע הגבול עם צ'צ'ניה שברוסיה. ההרים מושלגים ורצועה אלפינית צחיחה משתרעת מהם בערך עד גובה 3000 מ' מעפה"י, מתחתיה מדרונות עצומים של כרי דשא ירוקים שצונחים עד הנהר, יערות מתחילים בגובה 2000 מ' בערך, מאוד מאוד יפה. הכפרים ששוכנים לאורך הנהרות נראים כערבובייה של פחונים, בתי אבן ובתי עץ. יפים וקצת מוזנחים.
הם אינם אלא בבואה חיוורת לכפרים העתיקים שבתיהם ומגדלי הענק ההרוסים שלהם מעטרים בדרמטיות את גדות עמק הנהר, בנויים ממסד ועד טפחות מאבני צפחה שחורות, אפלים ומסתוריים. תהילת ימים עברו.
מדריך תיירים גיאורגי שפגשתי הסביר לי שהמגדלים נבנו לצרכים פונקציונליים - אחסון תבואה וקירור מזון, אני לא קונה את זה, יש לכפרים העתיקים ארכיטקטורה צפופה ומסוגרת של מבצרים ובשונה מהכפרים המודרניים הם ממוקמים גבוה מעל עמק הנהר. סביר יותר להניח שהמאבקים עם תושבי צפון הקווקז על משאביו של העמק והנהר ועל אדמות המרעה שעל מורדותיו הם הרקע לארכיטקטורה המבוצרת והדרמטית של הכפרים העתיקים.
הרכיבה לאורך הערוץ מתובלת בהרפתקאות: נאקבים מפותלים, קטעים ביצתיים וחציית נחלים. לכלבי הרועים יש חיבה מיוחדת לאופניים וממרחקים הם שועטים בזעם קדוש ונביחות מזרות אימה, זה אמנם די מפחיד בעיקר כשהם מגיעים בלהקה, אבל שום דבר שאבן מכוונת היטב לא תפתור. חציית הנחלים והנהרות היא issue של ממש, חלק ניתן לחצות ברכיבה נחושה (ולקוות לא ליפול), באחרים סלעיים או שוצפים יותר צריך לחלוץ נעליים ולחצות עם הציוד על הגב.
בנהרות הסיפור מורכב יותר כי חלק מן הגשרים הרוסים או לא קימים והזרימה חזקה ומסוכנת
חציית הנהרות בעיקר כשאתה לבד מחייבת איבטוח ועטיפה של הציוד החשוב בניילונים במקרה שיירטב או ייסחף, משימה מעייפת וארוכה (לצערי לא היה מי שיצלם). מטיילים אחרים סיפרו לי שניתן לשכור סוסים למשימה הזאת, לא מצאתי ולא ניסיתי.
הרכיבה בסבך הנאקבים במעלה נהר פריקיטיס (prikitis) שקירותיו העצומים הולכים ומתקרבים זה לזה היא תענוג גדול: סינגלים טכניים ונופים נפלאים אבל ממש לא פשוטה.
צבירת גובה של כ800 מטרים מביאה אותי בשעת צהריים אל בקעה שנקראת קאוחצ'י למרגלות הpass, כאן נוהגים התיירים לחנות לפני יום הטיפוס ואני תיכננתי לעשות את זה עוד היום, ולהגיע לשאטילי שמעברו השני של המעבר.
אלא שהשמיים מעל למעבר ההרים אצונטה (atsunta) מתקדרים. שני הרועים הנחמדים ששוהים בבקעה במהלך הקיץ עם עדריהם אוסרים עלי לעלות: גשום ומאוחר מידי. מה עושים? תישן כאן הם מציעים, יש לנו אוכל ושקי שינה… אני מתלבט: האפשרות להגיע למקום עם קליטה וליצור קשר עם הבית בעייתית מאוד לשני הכיוונים ואחרי הרבה התלבטויות אני מקבל את ההצעה.
דויד ואלכס הם מארחים נהדרים אנחנו אוכלים יחד מלפפונים עם מלח, גבינה קשה שהם עושים בעצמם ומרק בשר כבש אליו חותך כל אחד כמיטב טעמו ויכולתו שיני שום וחתיכות לחם. מעדן.
הם הגיעו לכאן באמצע מאי מאלבאני וישהו כאן עד ספטמבר, זוהי אדמת אבותיהם והם הגיעו לכאן עם 38 פרות, חולבים אותן ומכינים גבינה באמצעים די בסיסיים, פעמיים בשבוע מורידים את הגבינות על גבי סוסים לכפר פרסמה (pharsma) אליו מגיעה דרך עפר וממנו שולחים אותו למכירה. לפעמים מוכרים קצת אוכל וציוד בסיסי לתירים, הפרנסה קשה אבל הם ממש אוהבים את החיים האלו.
ונדמה לי שגם אני.
אני עוזר להם להכין גבינה אבל לא מצליח להתקדם מעבר לתפקיד של זה שמערבב את החלב בזמן הפיסטור.
בלילה אני והגמל נדחקים איתם ל"וילה" שעשויה מכמה עמודי עץ
רעמים וברקים, קר וגשם זלעפות מקרקש על הניילונים.
אנחנו שותים תה מציטרה ורודה (משקה הבית הגאורגי), מקשקשים באנגלית שבורה ובשפת המחוות והידיים.
אחר כך השמיים מתבהרים, צלליות ההרים וחושך סמיך וחופה נהדרת של כוכבים.
"מישהו"
מתנגן קולה של יהודית רביץ באזני
"מישהו דואג / דואג לי שם למעלה / בא והדליק כמה כוכבים / והם נופלים אחד אחד".
בדרך לפאס
בוקר. אני יוצא מוקדם בדרכים הרטובות שמוליכות אל הפאס ושעה תשע מגיע אל חציית הנהר. מסובך. הנהר איננו רחב אך הוא די עמוק ובגלל הגשם שירד בלילה הזרימה חזקה, המים מגיעים עד החזה וקרים מאוד. אני מעביר את התיק ואחר כך צריך כמה דקות לחמם את הרגליים שכואבות מאוד מהקור. קשה מאוד לחצות עם האופניים כי הידיים לא חופשיות והיציבות נפגעת, אם הגלגל נוגע במים, הוא סוחף כמו משוט.
העלייה אל הפאס כבר איננה רכיבה, מרביתה על שלוגיות ענק שהנהר זורם לצידן או תחתיהן מלוכלכות מבוץ ועלים.
בגובה 3250 מ' מעפה"י, 250 מ' מתחת לפאס אני פוגש בשני תיירים בריטיים מפוחדים שישנו בפאס בליל הסערה. אין קליטה בפאס הם מספרים לי והדרכים לצד השני בוציות וקשות מאוד.
עוד התלבטויות. למרות שזה קצת מאכזב ולמרות חציית הנהר האימתנית, אני מחליט לחזור
😕
בדרך למטה אני עובר אצל דוד ואלכס שלא כל כך מבינים (הם נמצאים כאן חודשים בלי שום קשר…) מתנחם בצלחת מרק כבש ודוהר למטה ארבע שעות עד לכפר ג'ירבי בו אני מוצא אינטרנט, יוצר קשר עם הבית וחוטף שטיפה הגונה ומוצדקת.
טבע
מבחינה בוטנית נמצא האיזור הזה בראשית יולי בשיאו של האביב, מגוון עצום של פרחים: מרבדים ירוקים של בן אפר מכחיל, פעמוניות סגולות, פרחי אדלוויס ורודים, נוריות צהובות, בני חצב לבנים, סחלבים ורודים ועוד המון שלא זיהיתי.
כמו בכל מקום במזרח אירופה מספרים שיש כאן דובים. לא ראיתי, גם לא עקבות וחוץ מכלבים, כבשים ופרות גם לא יונקים אחרים. ציפורים יש המון: סלעיות, חוחיות חצוצרנים, ירגזים והרבה נשרים שדואים בחן מלכותי מעל התהומות.
רק מטיילים בודדים, רועים ומקומיים רכובים על גבי סוסים. פגשתי בימים האלו.
רכיבה
שלושה ימים נוספים שהיתי בחבל טושטי. זה אזור עם פוטנציאל רכיבה אדיר. קשוח ותלול, איך שלא הופכים את זה מסתכם כל יום ב1500-2000 מטרים גובה, טיפוס וירידה. העליות קשוחות ודורשות לעיתים דחיפה וסחיבה של האופניים
ואילו הירידות על כרי הדשא בשיפועים פסיכיים. אוללה.
כמה כללי יסוד יש לרכיבה באזור הזה (לאותם רוכבים שרוטים ומעטים שיבואו לרכב בו):
לאט לאט, בגבהים של מעל 3000 המחסור בחמצן נותן את אותותיו. בעליות וגם בירידות חשוב לשמור על בטיחות וצלילות.
אם אפשר בשיפועים התלולים לרכב ולא ללכת זה תמיד עדיף, למרות העייפות ולמרות שזה מצריך כוח מתפרץ כך העיניים ממשיכות להסתכל קדימה, השריר הארבע ראשי עובד במקום שרירי התאומים וחוץ מזה, כמעט תמיד זה מהיר יותר.
לבלמים של כל החברות יש נטייה לעשות קונצים בטמפרטורות נמוכות ובגבהים, חשוב מאוד להביא ציוד לניקוז שמן ) אני נאלצתי פעמיים לנקז אויר בפאסים) ועדיף גם מערכת בלימה נוספת קומפלט.
גאורגיה הכפרית
חבל טושטי גשום וקודר ואני מחליט לסוע מזרחה לאזור הקזבגי. אחרי עשרים קילומטרים מעייפים על דרך העפר הבוצית אוסף אותי נהג ג'יפ מזדמן אל ראש הפאס של רכס טסוואן ממנו הגעתי. כבר בהלוך שמתי לב לדרך הסוסים העתיקה שיורדת מהפאס ועכשיו אני יורד אותה עם הגמל. נראה שהדרך כמעט שאיננה בשימוש והרבה סרפדים צומחים לאורכה - צמחי מעזבה קלאסיים. המשעול חותך את ההר בזיגזגים נדיבים ומרהיבים. איבוד גובה מהיר של 1500 מטרים ותענוג גדול
מהעיר אלבאני אני מתקדם עוד כמה עשרות קילומטרים על דרכי עפר מאובקות עד שנמאס. נהג מונית עם פולקסוואגן גולף חבוטה ושן זהב בודדת נאות לקחת אותי תמורת 80 לארי (100) שקלים בדרך של שלוש שעות עד לקזבגי. אחרי עשר דקות של נסיעה הוא מתעניין אם אני יודע לנהוג ואנחנו מתחלפים. אני נוהג לאט ובזהירות והוא מתעצבן, מעיר לי ונוגע בהגה. חכה רגע אני אומר לו ומשחיז בפראות כמה סיבובים. עכשיו הוא מבסוט, נרגע ואחר כך נרדם. נהגתי כמעט כל הדרך. מוזר.
לעיר היפה סטפנסמינדה ששוכנת למרגלותיו של הר הקזבגי האדיר יש מראה מהפנט, יחסי ציבור מצויינים וריח מטריד של מלכודת תיירים ענקית.
האסתטיקה של הכפרים הגאורגיים איננה מוקפדת כמו זו של הכפרים ביוון ובמערב אירופה, תמיד יש משהו קצת מוזנח, לא גמור. אבל האנשים רחבי לב ונדיבים.
הגברים הגיאורגים עושים כל מאמץ, כך נראה, לענות על כל הסטיראוטיפים הכי נדושים:
לא מגולחים ועבי בשר, מעשנים כמו קטר ואין להם צואר, לב (ושיניים) זהב. וחיוך נהדר.
וגם הבנות, נטשות כאלו ובבושקות קטנות, מנומסות ונעימות, לא כל כך יפות (😕). ולכולן יש שומות.
רכס הצ'אוחי
די בשמחה אני מרים קלאץ' בשעת בוקר מוקדמת אל הכפר הקטן ג'וטה ששוכן למרגלות רכס הצ'אוחי. בתכנון המקורי התכוונתי להגיע לכאן מן הכיוון ההפוך ולכן אני שמח להשלים את המשימה הזו ולו באופן חלקי.
עמק סנו שזכה לתיאורים מתפייטים בעלונים שבהם עיינתי בסטפנסטמינדה נראה כמו נחל עמוד בחורף ורק פסגת הצ'אוחי שמעליו מזכירה שכאן זו גאורגיה.
מאוד מתויר, אבל קצת אחרי תחילת הטיפוס נעלמים שלל תיירי היום ואוויר הרים צלול נושב מדבשות האבן האפורות.
זו רכיבה מאתגרת בנוף של כרי דשא, סלעי משקע אפורים ושלוגיות. חציו הראשון של המסלול מאתגר אבל רכיב, אבל מגובה 2600 מטרים מתחיל טיפוס אלפיני שכרוך בעיקר בדחיפה וסחיבה. מזג האויר עד הפאס רגוע, אבל באוכף בגובה 3340 מ' שואגות רוחות נוראות, קרעי עננים מטיילים על הסכין הצרה וקר מאוד, מהאוכף נשקפת בקעה רחבה ובה שלושה אגמים: כחול ירוק ואפור. מרהיב.
קבוצה של תיירים נורווגים שאיבדו את הדרך נאותה לצלם אותי
הירידה מהפאס היא אחת הרכיבות הפסיכיות והמופלאות בגאורגיה ובכלל. דהירה במין מיקס של דולומיט מרוסק, מנוקד בפרחים לבנים וצהובים, בסוויץ'בקים הדוקים ושיפוע מטורף. דומה במפתיע לירידה מהקילימנג'ארו.
בהמשך מתפתל סינגל פראי ומהיר בין שיחים גבוהים וביצות עד הכפר רושקה וממנו דרך עפר תלולה ומשובשת עד לנהר קהוסורטיס (khevsuretis) בגובה 1500 מטרים מעפה"י 1500 מטרים טיפוס ו 1900 מטרים מסחררים של ירידה.
היי שלום גאורגיה, הרפתקה נהדרת. ארצם של ההרים הכבירים והנהרות השוצפים, הסוסים וכלבי הרועים ואנשי ההרים הטובים עם הלב הרחב ושיני הזהב.
מקום לדאגה
באקורד סיום מוזיקלי במיוחד אוספים אותי שני מכונאי צמ"ה בטנדר טויוטה.
הגמל נקשר על גבי הארגז לגנרטור, ממש כמו בבית. חמש שעות עד טיביליסי. בדרך הביתה.
אל מקום רחוק בסוף המדבר,
אהוב ומשוגע,
מקום רחוק,
מקום לדאגה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם