15 ימים בגיאורגיה

15 ימים בגאורגיה שמשלבים טיולים, טרק, תרבות, תיירות והרבה יין. נסענו לגאורגיה גבר בן 37 ואישה בת 34 שהכרנו במיוחד לצורך הטיול. סיפור הדרך נכתב על ידי הגבר. שנינו בכושר די טוב, אני בכושר מעט יותר טוב

תאריך הטיול	August 2022
משך הטיול	16 ימים

תוכן עניינים

יום 1 - טיסה לטביליסי

הטיסה שלנו יצאה מנתב"ג בסביבות 20:30 ונחתנו בטביליסי בערך ב-1 בלילה. שכרנו רכב מיצובישי פאג'רו דרך חברת GSS - חברה מקסימה, שבאה לקראתנו כמעט בכל מה שביקשנו, עלה 607 לארי ל-4 ימים - ממש מומלץ! המרנו כסף בנמל וקנינו שני כרטיסי סים במגטיקום - אחד של 3GB ושיחות חופשיות ב-37 לארי, ואחד של אינטרנט בלתי מוגבל ושיחות ב-67 לארי (הבחור שמסר לנו את הרכב אמר לנו שרכישת סים בשדה היא כמו בעיר; בדיעבד הבנו שזה הרבה יותר זול בעיר). מהשדה נסעו לגסטהאוס שלנו בטביליסי - valiko - בית ישן ולא הכי נקי - לא מומלץ.

יום 2 - הדרך הצבאית, מפלי gveleti, הגעה לסטפנסטמינדה

נסענו עם הרכב ששכרנו והתחלנו את הנסיעה בדרך הצבאית לסטפנסטמינדה וקזבגי. בהתחלה קצת התלבטנו האם להמשיך בתכנית המקורית ולנסוע לקזבגי - ראינו בתחזיות שאמור להיות גשם ב-70% הסתברות, וחששנו מזה, אבל התייעצנו עם כמה אנשים (וגם קראנו פה!) והבנו שהתחזיות לא תמיד מדייקות וגם בדרך כלל, לכל היותר זה לכמה שעות. אז החלטנו לדבוק בתכנית המקורית ובדיעבד זו הייתה החלטה נכונה - ולמעט פעם אחת (וחצי) - לא תפש אותנו גשם בכלל.
הנהיגה בתוך טביליסי די מאתגרת, ולכן תמיד היה אחד שנוהג ואחד שמנווט - רוב הזמן עם waze ו-google maps במקביל; לעומת זאת הנסיעה בכבישים מחוץ לעיר היא די קלה. בדרך רצינו לעצור בכמה יעדים שהמליצו לנו עליהם וקצת הסתבכנו במציאת המקומות, ובסוף עצרנו במנזר הצלב ג'ווארי, באנוארי ובאנדרטת אחוות העמים גאורגיה-רוסיה.
מפלי gveleti - הדרך מהכביש לתחילת המסלול היא דרך ג'יפים בינונית, שלדעתנו גם נהגים לא מיומנים יכולים לעשות אותה עם ג'יפ 4X4. בערך ב-18:00 הגענו למפלי gveleti, והלכנו ברגל למפל הגדול כ-30 דק' כל כיוון, בדרך תפש אותנו גשם די רציני, אבל היינו נחושים להגיע למפל, אז שמנו מעילי גשם וכיסויי-גשם לתיק ובסוף הגענו וחזרנו. היה לחלוטין שווה את זה. משם נסענו לגסטהאוס שלנו - DISCOVER KAZBEGi HOTEL, גסטהאוס חמוד אבל לא חשבנו שהוא מצדיק הישארות בו ללילה נוסף.

יום 3 - עמק ג'וטה ועמק טרוסו

התחלנו את היום בארוחת בוקר חביבה בגסטהאוס שארזנו אותה לארוחת צהריים, ונסענו לתחילת המסלול בעמק ז'וטה. "בכניסה" יש בחור שגובה 5 לארי על חניה, למרות שלדענו אפשר לחנות קצת לפני בחינם, באחד הרחובות בכפר, אבל לא רצינו להתעמת איתו. המסלול בעמק ג'וטה יפה מאוד, וממש מומלץ! אחרי בקתת ה5th season המשכנו ישר למפל המדהים (קפוא! אני נכנסתי), ומשם תכננו ללכת לאגם הקטן ולאגם הגדול. אם ממשיכים כ-10 דקות אחרי המפל ונצמדים לנחל מצד ימין יש גשרון שצריך לחצות אותו בכדי לראות את האגם הקטן - אנחנו פספסנו את זה והמשכנו ישר לאגם הגדול. בדרך פגשנו שני מטיילים שאמרו לנו שפספסנו את האגם הקטן ויש עוד כשעתיים עד לאגם הגדול, אז החלטנו לפרסס והלכנו לאגם הקטן - אגם חמוד עם מים קפואים ומרעננים. אחרי פק"ל קפה ועצירה ארוכה חזרנו לנקודת ההתחלה.
היו לנו עוד כשלוש שעות והחלטנו לעשות את עמק טרוסו עם הג'יפ שלנו. לאורך רוב הדרך השביל הוא די טוב וניתן לעשות אותו עם ג'יפ ונהג לא מיומן. נסענו עד שהגענו לעיירה כזו שבסופה גשר רעוע שמיועד לבני אדם. החנינו את הרכב שם, עברנו ברגל את הגשר והמשכנו קצת עד שהגענו למנזר, ואז חזרנו ברגל לג'יפ. בדרך חזור ראינו את האגם שלא שמנו לב אליו לפני כן, ליד מקום שנראה כמו אתר קמפינג (מצד ימין, בדרך הלוך; משמאל בדרך חזור) אבל החלטנו לוותר עליו.
נסענו בחזרה לגסטהאוס אחר בסטפנסטמינדה - Sunshine Kazbegi - גסטהאוס נקי ונעים, עם נופים מדהימים ומטבח ואפשרות להכנת שתיה חמה 24/7. מומלץ.

יום 4 - קרחון גרגטי Gergetti glacier

קמנו יחסית מוקדם, ובערך ב-7:30 היינו בתחילת הכביש שעולה לכנסייה. התלבטנו האם לעשות את הדרך לכנסייה עם הג'יפ שלנו או עם מונית - המונית רצתה 60 לארי לכל כיוון לשני אנשים, אז החלטנו לנסות לעלות אותה עם הג'יפ. הדרך בהתחלה נראית טובה אבל בהמשך הדרך נהיית יותר קשה, ובשלב מסוים לא הצלחנו לעבור עם הג'יפ, אז החלטנו להשאיר אותו בצד הדרך ולעלות את המשך שביל הג'יפים ברגל, עד לכנסייה. בדיעבד כדאי היה להשאיר את הג'יפ למטה.
הגענו לכנסייה באזור 8:30. קצת התברברנו בתחילת המסלול - בהתחלה הגענו לאיזה בית פרטי של מישהו ונאלצנו לחזור. המסלול מתחיל ממש היכן שמגרש החניה, מצד ימין, יש שביל שהוא לא כל-כך ברור שעולה על ההר שמימין למגרש, ומשם הדרך נהיית יותר בהירה. במהלך הדרך השתמשנו באפליקציית ניווט בשם outdooractive - שעבדה לנו רק שם (ולא במקומות אחרים בגאורגיה), וככל שהתקדם היום ראינו עוד ועוד מטיילים וידענו שאנחנו בכיוון הנכון. בערך ב-14:30 הגענו די קרוב לקרחון, החלטנו לא להמשיך יותר למעלה כי זו עוד עלייה רצינית, ומשם חזרנו אחורה. אחרי ארוחת צהריים התחיל טפטוף לא מאוד רציני, אבל היינו עם מעילי גשם והמשכנו לרדת לכיוון הכנסיה והגענו לשם בערך ב-17:00. מהכנסייה ירדנו לשביל הג'יפים בכדי לקחת את הג'יפ שלנו שחיכה לנו שם.

יום 5 - מעיין הסודה, טביליסי

מכיוון שלא הספקנו את מעיין הסודה בדרך הלוך לקזבגי, רצינו להספיק אותו בדרך חזור. קצת הסתבכנו במציאתו, שאלנו כמה אנשים וחלק הפנו אותנו לעמק טרוסו, אבל מדובר בבריכה שנמצאת כ-10 דק' נסיעה/ 2 ק"מ דרומית לסטפסטמינדה, ואפשר בקלות להגיע לשם עם ג'יפ (לדעתי גם עם רכב רגיל). אחרי כניסה לבריכה (מים קרים אבל לא קפואים) ושתיה מהנביעה (אכן סודה!) חזרנו לרכב ונסענו דרומה לטביליסי.
עשינו בוקינג למלון Hotel Darchi, המלון ממש אחלה, נקי ונעים, ופקיד הקבלה היה נשמע די נחמד ורצה לבוא לקראתנו בכל מה שביקשנו - כביסה, כרטיסים לרכבת וכו'; לפקיד הקבלה היו כוונות טובות אבל נראה שהוא קצת קלולס: ביקשנו לעשות כביסה ואמרנו לו שאנחנו נוסעים על הבוקר למחרת לזוגדידי והוא אמר בטח זה יהיה מוכן, ובסוף הסתבר שהוא לא הספיק לייבש את הבגדים ונסענו לזוגדידי עם בגדים לחים; הוא גם ניסה להזמין כרטיסים לרכבת לזוגדידי יום למחרת ובאתר האינטרנט הכל היה מוזמן, אז הפקיד אמר לנו שאין לנו ברירה אלא לקחת אוטובוס והראה לנו את כל דרכי ההגעה וכו'. ברגע של תושיה השותפה שלי הציעה שנסע לתחנת הרכבת וננסה לקנות כרטיסים שם, נסענו ואכן היו שני כרטיסים (30 לארי לשנינו).
נשארו לנו עוד כמה שעות עד שהיינו צריכים להחזיר את האוטו לחברת ההשכרה, אז החלטנו לעשות את הפוניקולר סוג של "כרמלית". גם פה מעט הסתבכנו - תחפשו בווייז/ גוגל מאפס - lower station of Tbillisi Funicular. עוד דבר שקצת הסתבכנו לגביו הוא סידורי החניה - לא כ"כ הבנו מה השלטים אומרים - האם זה מותר או אסור והאם צריך לשלם כסף; קיבלנו תשובות סותרות. השורה התחתונה: בסוף חנינו בצמוד למדרכה שאין בראשיתה שום תמרור, והבנו שלא צריך לשלם כסף בכלל. ולא קיבלנו שום דוח :)
הפוניקולר די מיותר. כרטיסים עלו לנו 42 לארי לשנינו הלוך ושוב. למעלה יש קצת דוכנים של מזון מהיר, ויש טיפה נופים - אבל לא משהו מרהיב במיוחד. לדעתי אפשר לוותר.
נשארו לנו עוד שעתיים עד למסירת הרכב אז החלטנו מהר לעשות את הרכבל (Aerial Tramway). זו הייתה החלטה מצויינת ומשתלמת - כרטיסים עולים רק 12 לארי לשני אנשים (אפשר לקנות במקום; הבנו שזה עולה פחות למי שיש כרטיס למטרו, לנו לא היה), היה אמנם תור אבל הוא זז מהר ותוך 15 דק' עלינו על הרכבל. הגענו בדיוק בשקיעה ואח"כ בלילה היו נופים מרהיבים, עם כל האורות של העיר וכולי. כדאי להסתובב ולנסות להגיע למבצר עצמו, משם יש תמונות מדהימות. ירדנו ברכבל, מסרנו את הרכב לחברת ההשכרה, הלכנו לאכול משהו וחזרנו למלון.

יום 6 - נסיעה למסטיה

קמנו בבוקר מוקדם, ואחרי שאספנו את הכביסה (הרטובה) לקחנו בולט של כ-6 לארי לתחנת הרכבת, בכדי להספיק לרכבת של 8:20. הגענו קצת לפני הזמן עלינו לרכבת ונסענו לזוגדידי. שימו לב שיש שתי תחנות בזוגדידי - אחת בפאתי העיר ואחת בטבורה, ואנחנו כמעט בטעות ירדנו בראשונה - אבל צריך לרדת בשניה. מזוגדידי לקחנו מטריושקה למסטיה שיצאה בערך 10 דק' אח"כ, והגענו למסטיה בערך ב-18:00.
בדיוק התחיל גשם ובדיעבד התברר שסגרנו בגסטהאוס די עלוב, אז די מהר ביטלנו וסגרנו בגסטהאוס של רוזה (Roza Guesthouse) - מקום מדהים, המקום הכי טוב שישנו בו בכל הטיול: חדרים נקיים (הגם שלא ענקיים), אוכל טוב ובעיקר יחס אישי ונעים - רוזה דוברת אנגלית טובה והיא עזרה לנו בכל דבר - ייבוש הכביסה הרטובה (ראו לעיל), טיפים למסלולים ומסעדות, שמרה לנו על הציוד בזמן שעשינו את הטרק, כביסה בזמן שעשינו את הטרק - והכל ללא תוספת תשלום (ביקשנו לשלם והיא סירבה!). בגסטהאוס פגשנו זוג ישראלים חמודים שיצאנו לאכול ביחד במסעדת לילה (יש שתיים כאלו במסטיה, אנחנו היינו בזו שהיא פחות פנסי אבל עדיין נחמדה).

יום 7 - סידורים, קרחון צ'אלאדי (Chaladi Glacier)

אחרי יום של נסיעות ולפני הטרק רצינו לעשות יום קליל יותר; היינו צריכים גם להצטייד לפני הטרק ולהמיר כסף (יש כמה בנקים במסטיה; שימו לב לשער ההמרה). החלטנו לעשות את המסלול לקרחון צ'אללדי ואת הרכבל במסטיה. לקחנו מונית מתחנת המוניות וסגרנו איתה על 80 לארי הלוך, הוא ממתין לנו שעתיים וחצי בתחילת המסלול וחזור (בדיעבד הוא טען שסגרנו על 90 אז נתנו לו 90). המסלול עצמו חמוד, קצת התברברנו בדרך - לא תמיד השביל ברור; חשוב לנסות להיצמד לנהר ולשאול אנשים, בחלק מהדרך יש גם רוג'ומים שמצביעים על הכיוון. הדרך עצמה לא יפה באופן יוצא דופן אבל הקרחון עצמו יפהפה ושווה את ההליכה. חשוב להיזהר לא לעמוד צמוד מדי לקרחון כי כל הזמן אבנים מתגלגלות ממנו.
אחרי שחברנו לנהג שלנו ונסענו למסטיה, הלכנו ברגל לרכבל - מרחק של כרבע שעה הליכה (לדעתנו לא כדאי לקחת מונית וזה לגמרי אפשרי ברגל) - שמורכב למעשה מרכבל תחתון ורכבל עליון (40 לארי לשני אנשים). הנוף בפסגה של הרכבל העליון יפה, אבל אני לא חושב שהוא מצדיק את העליה לרכבל. חביב.
חזרנו לגסטהאוס התקלחנו והתארגנו וכו' ואכלנו במסעדה בשם פוסטה - שירות גרוע, כל המנות לא טעימות למעט ההמבורגר (מכונה סנדוויץ בשר) - ההמבורגר שווה את זה!

יום 8 - טרק מסטייה - איפרלי (היום הראשון: מסטיה - צ'ביאני)

אחרי ארוחת בוקר אצל רוזה יצאנו לדרך לטרק. מראש ידענו שאנחנו עושים את הטרק שלושה ימים ומוותרים על היום הרביעי (איפרלי-אושגולי). גם החלטנו שבתום היום הראשון לא נישן בזבישי, כמו שעושים רובם, אלא נחתוך לצ'ביאני, וכך נקצר מעט את היום השני.
כקילומטר בערך לפני שממשיכים לזבישי אנחנו כאמור חתכנו לצ'יבאני, וישנו ב-Maia's Guesthouse - מקום משפחתי, חדש ונעים. אפליקציית הניווט שהשתמשנו בה עד כה לא עבדה לנו במסטייה, וזוג גרמנים הראה לנו כיצד להשתמש ב-maps me offline (צריך להוריד איזה פיצ'ר או משהו כזה) והיא שירתה אותנו לאורך כל הטרק.
התחלנו את המסלול בערך ב-8 וסיימנו ב-14:00, והלכנו בקצב סביר ואפילו איטי - בדיעבד התברר שהימים של הטרק היו הימים הכי קצרים שלנו והיה לנו הרבה זמן פנוי אחר הצהריים. אני התלבטתי אם להביא ספר לטרק ובגלל שחששתי מהמשקל לא הבאתי - ובסוף הצטערתי על זה. ממש ממליץ לקחת ספר או לפחות להביא בחשבון שיש לכם זמן פנוי אחר הצהריים.

יום 9 - טרק מסטייה-איפרלי (היום השני: צ'ביאני-אדישי)

אחרי ארוחת בוקר בגסטהאוס, גם את היום השני התחלנו באזור 8:00 וסיימנו ב-14:00 באדישי. יש עליה בהתחלה ובסופה מגיעים לאיזה "גזלן" במקום עם נוף, אך כמו היום הראשון היום הזה היה חביב ותו לא. כשהגענו לאדישי התברר לנו בדיעבד שהגסטהאוס שלנו ביטל לנו את ההזמנה ללא סיבה, אז הלכנו לגסטהאוס חדש, 80% בנוי, שככל הנראה לא עבר את כל הליכי התכנון והרישוי הנדרשים :) ושכחתי את שמו.. אבל חדש ונעים ועם בעלים מקסימים שבישלו במיוחד בשבילנו (היינו שני המטיילים היחידים בגסטהאוס). ממש כמה דקות אחרי שהגענו התחיל גשם, וכשלעצמו זה היה יום די קריר, אז נשארנו בגסטהאוס. השותפה שלי עוד חיפשה קצת מטיילים אחרים להיות איתם אבל לא מצאה.

יום 10 - טרק מסטייה-איפרלי (היום השלישי); אושגולי

היום היפה ביותר בטרק (ולדעתי גם היום היחיד היפה בטרק). התחלנו אותו בסביבות 8:00 וסיימנו ב-16:00, באיפרלי (איפררי = איפרלי; אנחנו קצת התלבטנו בנושא אבל זה אותו מקום). ביום הזה יש קטע שצריך לעבור נהר, ויש כאלו שעושים את זה עם סוסים ויש כאלו שברגל. אנחנו שילמנו לבעל הגסטהאוס 20 לארי לאדם בכדי שנעבור על סוסים, אבל בעונה הזו (אוגוסט) אפשר בהחלט לעבור את זה ברגל, יחפים או עם סנדלי שורש (ראינו כמה שעברו את זה יחפים). המים מגיעים לגובה של כ-40-50 ס"מ והזרם לא ממש חזק. כשהגענו לאיפרלי החלטנו לקחת מונית לאושגולי, כי שמענו שזו עיירה ממש יפה. המקומיים אמרו לנו שמאיפרלי צריך להזמין מוניות במיוחד לאושגולי, וכדאי לרדת כ-2 ק"מ עד לכפר ליד, Lalkhori ולתפוש משם מונית, וזה מה שעשינו. (80 לארי לכולנו).
שמענו הרבה המלצות על אושגולי ולכן לקחנו לשם מונית במיוחד. זו אכן עיירה חביבה ויפה, ראינו שם גם מלא ישראלים ובפרט כאלו שפגשנו בשלבים מוקדמים יותר של הטיול, וזה היה נחמד לנוח בעיירה הזו אחרי הטרק. אני לא בטוח שהיא מצדיקה נסיעה במיוחד אליה..
ישנו ב-Mate Hotel, זה גסטהאוס די חדש במקום הכי גבוה באזור, נקי ויפה.

יום 11 - נסיעה למסטיה - זוגדידי - בורג'ומי

בערב לפני התארגנו עם בעל הגסטהאוס שלנו ואנשים נוספים שפגשנו בדרך שייקח אותנו למסטייה ב-8:00 בבוקר. השמועות אומרות שיש "קרטל" של נהגי מוניות באושגולי שאומר שהנסיעה היא מינימום 50 לארי לאדם, וזה אכן מה ששילמנו על רכב של 6 נוסעים. הגענו למסטייה באזור 9:30, חזרנו לרוזה לקחת את המזוודות, הכביסה הנקייה שחיכתה לנו ולהתארגן ומשם הגענו למרכז העיירה ולקחנו מונית עם עוד זוג ישראלים לזוגדידי ב-250 לארי. זה אמנם פי שתיים +/- ממטריושקה, אבל לא רצינו לחכות, והמונית הזו נסעה מיד. הגענו לזוגדידי ב-13:30 ומשם לקחנו אוטובוס בטביליסי שיצא ב-14:00 וביקשנו שיוריד אותנו בחאשורי, שהיא ממש על הדרך (בכל מקרה הנסיעה היא 20 לארי לאדם).
אחרי 4 וחצי שעות הגענו לחשאורי ומשם אני והשותפה שלי לקחנו מונית לבורג'ומי (30 לארי). אני ישנתי בגסטהאוס בשם EL MI - מקום חדש, יפה, חדרים רחבי ידיים, ויש שם מטבח מאובזר לבישול ומכונת כביסה שהמקום מעמיד לרשות הדיירים (אין אפשרות לארוחות). בעלת הגסטהאוס המליצה לנו על מסעדה בשם my house. זו מסעדה חביבה ונראית מאוד "שיקית" אבל השירות גרוע - לקח למנות כשעה להגיע ואמרו לנו שאם נזמין בצקים (חצ'פורי וכו') זה ייקח אפילו יותר. באופן כללי בבורג'ומי יש בעיה רצינית של ברחשים בעונה הזו, ומומלץ לשבת בפנים.

יום 12 - מערות וארדזיה וטירת רבאט

ערב לפני השותפה שלי סגרה עם חבר של הבן של בעלת הגסטהאוס שלה (leo's gesthouse) שהוא יביא לנו נהג שייקח אותנו למערות ורדזיה, ארמון רבאט (Rabat Castle) ומבצר חרטוויסי (Khertvisi Fortress) ויחזיר אותנו ב-300 לארי. השותפה שלי הייתה צריכה לחזור לטביליסי באותו יום אז סיכמנו שנעשה את ארמון רבאט ואת וארדזיה, ואם יהיה זמן גם את חרטוויסי. התחלנו בארמון רבאט - ארמון יפה, שבכדי להיכנס אליו צריך לשלם 18 לארי. לדעתי לא שווה את זה.
משם המשכנו לעיר המערות וארדזיה - מקום מקסים ומיוחד. אנחנו לקחנו גם סיור וירטואלי עם אוזניות וזה בהחלט הוסיף נופך לכל הסיור, והקשבנו לקטעי האודיו בכל 24 התחנות שיש באתר. מומלץ לקחת את הסיור. אחרי וארזדיה התלבטנו אם ללכת גם לחרטוויסי. כניסה למקום עולה כ-10 לארי, ולכן החלטנו לוותר וחזרנו לבורג'ומי.
בבורג'ומי נפרדתי מהשותפה שלי שנסעה לטבילסי (12 לארי מהתחנה המרכזית שם) ואני נישארתי לעוד יום בבורג'ומי. בערב הלכתי לאכול ב-old borjomi cafe - מקום ממש נחמד, ופגשתי זוג ישראלים מקסימים שהזמינו אותי לאכול איתם, וכל האוכל ממש טעים. כאמור, כדאי בערב לשבת בפנים כי הברחשים נכנסים לאוכל.

יום 13 - פארק בורג'ומי-חרגולי (Borjomi-Kharagauli National Park); נסיעה לטביליסי

היה לי עוד יום לפני שאני חוזר לטביליסי, והחלטתי לעשות את הפארק הלאומי בורג'ומי-חרגולי. ידעתי שאני חוזר לטביליסי בערב ולכן רציתי מסלול יומי אחד, פשוט וברור שלא אתברבר בו. רוב המסלולים בפארק הם של כמה ימים, יש מסלול אחד של חצי יום ועוד מסלול אחד של יום שלם (13 ק"מ) - המסלול הצהוב - ולכן עשיתי אותו.
לפני שנכנסים לפארק צריך להירשם (בחינם), הרישום נפתח רק ב-9:00, ומקבלים אישור שהייה ויש פקחים שבודקים את זה. עמדת הרישום היא כק"מ מבורג'ומי ועשיתי את הדרך הזו ברגל. בגלל שחששתי להתברבר גם קניתי מפה של הפארק (5 לארי) - אבל זה ממש מיותר, יש סימוני שבילים ברורים כל 50 מ' וממש קשה ללכת לאיבוד. מעמדת הרישום לקחתי מונית לליקאני (likani) כפר ממנו מתחיל המסלול והנהג לקח אותי ממש לתחילת המסלול והראה לי את הסימנים (10 לארי).
המסלול עצמו חביב - יש כ-2 ק"מ של הליכה בצמוד לנחל, ומשם עלייה גדולה ואז ירידה מאוד תלולה. הפקידה בעמדת הרישום אמרה לי שזה לוקח בין 7-6 שעות, אני הלכתי בקצב יחסית טוב וסיימתי את זה תוך 5 שעות (כולל פק"ל קפה בראש ההר ועצירות מדי פעם). מסוף המסלול הלכתי לכביש ועצרתי טרמפים ואוטובוס של תיירים עצר לי והביא אותו לבורג'ומי. הלכתי לגסט האוס שלי, שם חיכתה לי המזוודה שלי, החלפתי בגדים ומשם הלכתי לתחנה המרכזית לתפוש מרטיושקה לטביליסי (12 לארי). הגעתי לטבליסי באזור 18:30, לקחתי מונית למלון (7 לארי). הזמנתי מלון - brok's hotel, לא מומלץ - אין בכלל חלונות בחדר, וזה נראה יותר כמו "חדר תל אביבי" עם מקלחת מעל השירותים, ובכלל זה לא מקום מרכזי בטביליסי (לי זה פחות הפריע כי ידעתי שיש לי רכב).
שכרתי רכב (עוד פעם מ-GSS האלופים; כ-180 לארי ליום) ששימש אותי לשלושה ימים עד לתום הטיול. אחרי שהרכב שלי הגיע הלכתי למסעדה טובה בשם זודיקו (Zodiaqo) ומכיוון שלא היו שם קינוחים הלכתי ל-Lumier’s Chimney Cake קרוב לכיכר החירות - מקום מטורף שמגיש קינוח מפנק ומושחת שמשלב קוראסון כקונוס-גלידה, בתוך פרוזן יוגורט ומעל גלידה, ומעל הכל ובתוך הכל מלא שוקולד ואגוזים וכו'. מומלץ! בדרך חזור עצרתי בפבריקה - הוסטל מגניב שבנוי בצורת מלבן, כשבפנים יש מתחם של מסעדות ומלא צעירים מגיעים לשם. קצת מזכיר את ברלין/ בית רומנו בת"א.

יום 14 - מצחתה; המנזרים החצובים באתר דויד גרג'ה (Davit Gareja); נסיעה לתלאווי

את היום ה-14 התכוונתי להקדיש לטביליסי אבל לא כל-כך מצאתי מה לעשות שם, אז התחלתי במצחתה. היינו ביום השני בג'אוורי, עכשיו הלכתי לכנסיית סווטיצחובלי ולעיר העתיקה שמסביב. מקום נחמד, אם יש לכם כמה שעות פנויות, לא בטוח שכדאי לנסוע לשם במיוחד. הסתובבתי קצת, ראיתי חתונה שנערכה במקום ועשיתי קצת קניות של מזכרות למשפחה.
ממצחתה נסעתי למנזרים החצובים באתר דויד גרג'ה (Davit Gareja), מקום מקסים על הגבול הדרומי עם אזרבייז'ן, מאוד שונה מכל הנופים שאני ראיתי בגאורגיה - לא הלבן של הקווקז ולא הירוק של עמק היין - נופים חומים-אדומים-צהובים רחבי ידיים. בערך שעתיים נסיעה ממצחתה. אפשר להסתובב קצת במנזר ואח"כ לעלות למעלה למערה.
מהמנזרים נסעתי לתלאווי (עוד שעתיים של נסיעה), וישנתי ב-hotel classic, גסטהאוס חמוד עם חדר מרווח וחדש (ושמפואים קטנים ווילון למקלחת - דברים נדירים בגאורגיה!) ונופים מרהיבים. בעלת בית מקסימה, שאמנם לא מדברת אנגלית אבל יודעת לתקשר עם גוגל טרנסלייט וישר הציעה לי לטעום מהיין שהיא מכינה בבית. ממש התלבטתי אם להישאר כי התכנון היה לישון בלילה הבא בסרינארי. הלכתי לאכול עם ישראלי שפגשתי בטיול במסעדת badia, הגענו שעה לפני הסגירה (סוגרים ב-22:00) אז חלק מהמנות לא היו, אבל הזמנו איזה ארבע מנות וכולן היו טעימות. מומלץ ממש.

יום 15 - עמק היין, תלאווי, סרינארי

התחלנו את היום, אני ועוד זוג ישראלים שהכרנו אצל רוזה במסטייה, בהסתובבות קלה בתלאווי, החומות וכו', ומשם נסענו עם הג'יפ ששכרתי ליקב הראשון שקיבלנו המלצה עליו Lagazi Wine Cellar בכפר Zemo Alvani. זה היה יום ראשון, יום המנוחה שם, ולא תיאמנו מראש, אבל בעלת הבית המקסימה קיבלה אותנו, והסבירה לנו על היקב ועל המשפחה, וכיבדה אותנו במלא טעימות של יין (חינם!) וגבינות שהיא עושה במקום - שווה ממש! קנינו יינות ב-30 לארי לאחד, מחיר בהחלט שווה.
משם המשכנו למקום השני שקיבלנו עליו המלצה - יקב Khareba - היקב השני שקיבלנו המלצה עליו. זה יקב מאוד מסחרי, נאמר לנו שהוא הכי גדול בגיאורגיה, שם יש סיורים מודרכים, והטעימות עולות כסף. המקום מאוד יפה, וזה יצא טוב שהיינו ביקב קטנצ'יק ויקב ענק. בתום הסיור גם קנינו יין ב-20 לארי - גם מחיר שווה. בתום הסיור עלינו למעלה למסעדה. יש נופים מדהימים. המסעדה קצת יקרה, אבל מצאנו כמה מנות במחירים טובים והכל היה טעים. חזרנו לתלאווי, הורדתי את זוג הישראלים שבילינו ביחד את היום, ומשם המשכתי לסרינארי.
זוג ישראלים שפגשתי אמרו לי שזה לא חובה להגיע לסרינארי - העיירה כבר לא מה שהייתה לפני הקורונה. אני באמת פחות "עפתי", אבל השותפה שלי, שהייתה שם שלושה ימים, ממש אהבה. הגעתי לסרינארי ממש לפני השקיעה, לגסטהאוס בשם Three Garcia. מקום נחמד, בהחלט שווה את המחיר (46 לארי כולל ארוחת בוקר), עם נופים מדהימים, אבל החדר די קטן ולא הכי מאוורר. יצאתי בערב לסיור בעיר ושם פגשתי בשנית את השותפה שלי (הו האיחוד!).

יום 16 - סרינארי; נסיעה לטביליסי

אני רציתי ללכת לעוד יקב אחד שהומלץ לי עליו - Kakhetian House Vakirelebi שנמצא בפאתי סרינארי. למוד ניסיון תיאמתי מראש הגעה. זה אמנם יקב משפחתי אבל הרבה יותר "עם הפנים לתייר" (והמחירים של היין בהתאם :)) מאשר היקב Lagazi שהיינו שם אתמול, בעלת המקום מקסימה, גם שם הטעימות והאוכל בחינם. בסוף קניתי יין ב-50 לארי ומשם המשכנו לטביליסי. היו לנו עוד כמה שעות עד הטיסה, אז הסתובבנו קצת בעיר העתיקה, ברחוב שארדן (Jan Shardeni Street), רחוב מקסים ובסוף התנחלנו בבית קפה בסמטה צדדית בשם Moulin Électrique - מקום חמוד עם אוכל טוב ואווירה שקטה, שאפשרה לכתוב (לי) ולהשניץ (לשותפה) מבלי שיפריעו לנו. אני והשותפה קבענו שנעשה ארוחת ערב אחרונה בטביליסי במסעדה בשם shavi Lomi - מסעדה מקסימה, עם אוכל טוב שמזכירה קצת מקומות בפלורנטין (וייב דרום תל אביבי) - בהחלט מומלץ. פגשנו שם זוג ישראלים ולקחנו ארבעתנו מונית לנמל התעופה.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?