טרק הקונדורירי

הדרך למחנה

בגלל החג והמרחק מהשכונה של בית חב"ד, יצאנו מאוחר יחסית – רק ב־9:00 בבוקר.
הגענו לטרמינל Terminal Interprovincial El Alto ב־11:00 (כן, שעתיים שלמות...).

שם חיפשנו קולקטיבו לכפר Palcoco. עלינו על אחד, אבל אחרי רבע שעה בלי תזוזה הבנו שהוא יוצא רק בעוד חצי שעה. ירדנו, חיפשנו חדש – ורק ב־12:00 סוף־סוף יצאנו לדרך.
שימו לב – אין קולקטיבו ישיר לפלקוקו, רק כאלה שעוברים שם. פשוט תשאלו ותוודאו שהם עוצרים בדרך.

ב־12:40 כבר היינו בפלקוקו, ומשם לקחנו מונית לLa Rinconada, נקודת ההתחלה של הטרק.
הנסיעה ארכה כשעה ועלתה 110 בוליביאן. הדרך עפר אך במצב טוב, והנוף עוצר נשימה – הרים עצומים מלפנים, עננים כבדים, שלג מרחוק, וגבעות זהובות משני הצדדים.

ב־13:40 הגענו ל־La Rinconada.
הגשם בדיוק נרגע, והנהג הסכים לחזור לאסוף אותנו ביום שישי בין 11:00–12:00.


---

העלייה למחנה

התחלנו לטפס לאורך הנחל, במעלה מפלים צלולים.
הערפל התעבה, הרוח התחזקה, והגשם חזר לטפטף (ואז כבר לא רק טפטף).
ההליכה עצמה לא ארוכה, אבל מזג האוויר הפך אותה למאתגרת – גשם קפוא מול הפנים, ורוח חותכת.

אחרי כשעתיים של הליכה הגענו למחנה.
המקום הפתיע לטובה – כמה בקתות קטנות על שפת הלגונה, ובבקתתנו חיכו לנו מזרנים, שולחן, שרפרפים וגז לבישול.
הגשם השתולל בחוץ, אז מיד הכנו תה, פרסנו ציוד לייבוש, וחיכינו שיירגע.
לקראת 16:30 השמיים התבהרו סוף־סוף – ההרים יצאו מהערפל, והרוח הקרירה רק הוסיפה לאווירה.
בלילה היה קר, אבל נעים בבקתה.

מערות קרח ויום של שלג

השכמה מוקדמת, יעד: פיקו אוסטריה.
כבר בתחילת הדרך הרגשתי שהמזג לא מבשר טוב – עננים שחורים התאספו מעל, ושחר התקשתה קצת בקצב.
אחרי כשעה וחצי הגענו לגובה 5000 מטר, שם החלטנו לעצור. מזג האוויר סגר עלינו, ושחר התקשתה – אז ויתרנו על הפסגה והמשכנו למסלול אחר לעבר מערת הקרח.
בעלייה למערה החל לרדת שלג כבד, שכיסה את כל הנוף בלבן.
המערה עצמה הייתה קסם טהור – קרח לבן, כחול ושקוף, מים זורמים מתחת ונטיפי קרח תלויים מהתקרה.
נשארנו שם כחצי שעה, עד שהשלג התחזק מדי.
כשחזרנו למחנה, הכול היה מכוסה שלג – מראה מהפנט.
מזל שלא עלינו לפיקו – השלג נערם לגובה רציני.
אחר הצהריים מזג האוויר השתפר ויצאנו לדוג באגם. אחרי כמה ניסיונות מוצלחים תפסנו כמה טרוצ’ות (פורלים) והיה ערב נהדר.
פגשנו זוג צרפתים נחמדים, ישבנו יחד, דיברנו וצחקנו עד הלילה.

עלייה לפיקו וחזרה

למחרת שחר החליטה לוותר על העלייה, ואני – לא ויתרתי.
ידעתי שאני חייב להספיק לפני שבת.
קמתי מוקדם, הכנתי תה, ויצאתי ב־7:00 בבוקר בעקבות קבוצה שעלתה לפניי.
תוך רבע שעה כבר עקפתי אותם.
העלייה לא קשה במיוחד, אך השלג מקשה ומחליק.
ב־8:10 הגעתי לפס ראשון, עננים כבדים כיסו את הפסגה, והרגשתי אכזבה קלה – שוב נראה שלא תהיה ראות.
אבל אז, לפתע, השמש יצאה – מסנוורת על השלג הבוהק. נוף מטורף נפרש מולי: לגונות כחולות, אחת קפואה ומחוברת לקרחון.
המשכתי לטפס עד הפסגה. הקטע האחרון היה מעט טכני בגלל הקרח, אבל עם קצת זהירות הגעתי למעלה.
הנוף פשוט מדהים – הרים, קרחונים, אגמים, ערפל מתגלגל.
לאחר כחצי שעה החל ערפל כבד, והתחלתי לרדת בזהירות.
השלג היה מחליק, אבל עם מקלות וקשב זה הלך מצוין.
ב־10:00 כבר הייתי חזרה במחנה.
הדרך חזרה

התארגנו, ולקראת הצהריים יצאנו חזרה ל־La Rinconada.
בדרך ירד ברד כבד, אבל הנוף הפראי של קונדורירי השכיח הכול.
בהגעה חזרה היה קשה למצוא מונית – הנהגים ניסו "לשחק" במחירים – אבל אחרי כשעה וחצי מצאנו אחת ויצאנו לדרך.
הגענו ללה פאס בזמן לשבת, מותשים אך מרוצים.

טיפים

• טרק מדהים! אפשר לעשות אותו לגמרי לבד, עם תכנון נכון וציוד מתאים. ומי שרוצה להמשיך – ניתן לעבור מהפס לצד השני ולישון שם בלגונה (יש אומרים שיש בקתה, לא בדקנו בעצמנו). נופים דרמטיים, אוויר צלול, קרחונים, לגונות ושלג – חוויה בלתי נשכחת בלב הרי האנדים.

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1