טרק בהרי רילה - 4 ימים יוני 2021

אתאר כאן סיפור דרך של טרק 4 ימים בהרי רילה בולגריה במהלך חודש יוני 2021. כמה מאפיינים חשובים לטיול: ביצעתי אותו לבד (גורם חשוב לקבלת החלטות), בזמן קורונה (כנל) , בתחילת העונה (מזג אוויר).

תאריך הטיול	June 2021
משך הטיול	4 ימים
עונה מומלצת	יוני-אוגוסט

תוכן עניינים

בכמה כותרות משנה

אהלן, מסכמת פה טיול של 4 ימים בהרי רילה (יש שיקראו לזה 3 ימים). עשיתי פה מסלול קצת שונה מהרגיל, בעיקר בעקבות מזג האוויר. מקווה שמה שארשום כאן יהיה לעזר להבאים בתור.

מסלול בגדול:

1) יום 1: סופיה - סאמוקוב.
2) יום 2: סאמוקוב - פניצישטה - מלון רילסקי עזרא - מסלול 5 אגמים.
3) יום 3+4: רילסקי עזרא - מליוביטצה.
4) יום 5: מליוביטציה - גוברדטצי.

רקע:

1) קורונה - תחילת העונה שנפתחו הטיסות לחול לחיילים. והאווירה היא אווירת קורונה על שלל נגזרותיה - מסיכות, בדיקה בהלוך ובחזור בארץ, וגם בדיקה בבולגריה. מייקר את הטיול בעוד 300-400 שח רק על בדיקות.
2) מזא - טסתי ממש בתחילת העונה. מה שלא ידעתי זה שהחורף הגיע מאוחר השנה לבולגריה (עוד עשו שם סקי באמצע אפריל בתנאים אידיאליים) ולפיכך השלג טרם נמס במלואו (אפילו ירד עלי חצי יום שלג). זה שינה לי את המסלול הליכה באופן מהותי. עם גשם אפשר להתמודד, עם שלג פחות, כי זה מחליק ומסוכן בעיקר בעליות/ירידות תלולות.
3) טסתי לבד - לא משנה לכם הרבה. בעיקר לי, על האופן שבו תכננתי את המסלולי הליכה, תכנון המשקל, האוכל וכדומה.

קצת משפטים קצרים שכתבתי לעצמי תוך כדי: לעצום עיניים בהמראה ולחייך לעצמי.
להרגיש את הבדידות ולהבטיח שלא אעשה זאת שוב לבד, ובשנייה אחרת לשמוע בעצמי את הקול שצועק שאני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון.
תחילת מסלול מהרכבל ברילסקי עזרא, וענן שסוגר עליי מאחור, מידי פעם נכנסת לאחד אבל אז השמש שוב צצה ומחייכת אליי.
קצת לפני הגעה - רואה עוד ענן שסוגר במהירות, ברק ורעם חזקים עוזרים לי להחליט מייד - חזרה לבקתה. תוך דקות ערפל כבד ולא רואה יותר מ10 מטר קדימה. המסלול נעלם... עד שפתאום אני רואה דבר ענק מולי וזו הבקתה.
הבדידות תוקפת, בעיקר אל מול חוסר הוודאות לאן אמשיך קדימה? אין פה מישהי שתגבה אותי , מישהו להתייעץ איתו, לשחק איתה דמקה בערב או סתם להגיד לילה טוב.

יום 1 - מסאמוקוב דרך פניצישטה (ליד ספרבה בניה) ל5 האגמים

את יום 0 אני לא מתארת - מדובר בנחיתה בסופיה, אוטובוס לסאמוקוב ולינה במלון.

מזג האוויר הטריד אותי רבות. יום לפני כן התחזית הראתה סופת רעמים וגשמים.במקור כיוונתי את עצמי להתחיל מBorovitz הליכה של יום שלם במעלה ההר ביער. ובגלל התחזית המטרידה, וגם המידע שהספקתי לאסוף מאנשים בשטח, הבנתי שככל הנראה במסלול קיים עדיין שלג שחוסם חלק מהמעברים. בשל חוסר הוודאות נחלטתי שעל שבעת האגמים אני לא מוותרת, וגם שכנראה הכי בטוח שם בגלל הרכבל שעולה ויורד וכך אוכל להתקפל במהירות במידה וארצה.
קמתי בבוקר וראיתי שהתחזית השתנתה במעט, במקום מזג שמתחיל ב10:00, האתר הראה שתחילת הגשמים ב13:00. הבנתי מיד שכנראה נפתח לי פה חלון לטיול ושכנראה אראה דחייה נוספת במזג שנכנס. נסעתי במונית לSapareva Banya ומשם המשכנו במעלה ההר לPanichiesta עד לרכבל שנמצאת בבקתת Pionerska (סהכ 50 לבה). תוך כדי הנסיעה, ראיתי את פסגות ההרים המושלגות והענן שמכסה אותן, הבנתי שאפשר לוותר על הכובע בטיול הזה, ואין לצפות לשמש. אך יחד עם הדאגה, התרגשות רבה.

הגעתי לרכבל (20 לבה הלוך וחזור) ועליתי מעלה עד למלון Rilski Ezra. משם לקחתי את המסלול האדום שהולך ימינה מהמלון במעלה השלוחה.

עשיתי מסלול מעגלי של כ5 ק"מ. המסלול בחלקו היה מכוסה שלג, מזג האוויר היה קריר עם מעט רוחות, ערפל מידי פעם. עצרתי כמעט ליד כל אגם להצטלם. פגשתי בדרך מקסיקנים ודיברנו קצת. וגם מישהי מלבנון והצטלמנו יחד בהיותנו "שכנות".

יום 2 - ממלון Rilski Ezra לבקתת Malyovitsa

היה זה יום מורכב בשבילי. מצד אחד - הבנתי כבר אתמול שמעבר לגובה מסויים )2200 מטר לערך( המסלול מכוסה שלג. התחזית לא נראתה טוב כל כך והבנתי שמדובר במזג אוויר הפכפך. היו בפניי 2 אופציות : או לחצות את קו הרכס עד לבקתת Ivan Vazov דרך האגם ה6 וה7 שלא ראיתי אתמול, או להשאר בקווי גובה נמוכים ולהמשיך דרך ירידה )ועלייה( לבקתת מליוביטצה מהצד השני. קיבלתי החלטה מחמירה כמובן, לשמור על קווי גובה נמוכים ולהמנע מדרכי שלג.

התחלתי את היום בארוחת בוקר טובה במלון שכללה פרנץ טוסט וקפה. היה ערפל כבד בחוץ, והתחלתי ללכת בערך ב10 בבוקר. במהרה, ככל שאני יורדת מההר, הערפל התנקה והחל להיות יותר בהיר אך מעונן. התחזית הראתה גשם החל מהצהרים,והוא אכן הגיע ולא הפסיק לרדת כל היום. ההליכה בגשם בהתחלה מעט מלחיצה. הפחד מלהירטב כולי, הפגיעה בשמיעה שמובילה לפגיעה בדריכות. אך עם השעות כבר התחלתי להתרגל ולהנות לקולות הטפטוף על מעילי, ואפילו שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה. זו היתה הליכה ארוכה, עברתי דרך בקתת Lovna ואחכ דרך בקתת Vada. בשתיהן עשיתי עצירות לדבר עם המקומיים,לשתוף את העיניים בתפריט ואולי להרחיב כמה רגעי Wifi. בבקתת Vada פגשתי בולגריה שמתגוררת בימים אלו בגרמניה, היא ישר ראתה אותי יושבת לבדי עם מפה,בוחנת את כל תוואי הדרך והצטרפה אליי לתה. דיברנו על המסלול והשלג, והתיידדנו במהירות. בסוף אפילו החלפנו מספרי טלפון בשאיפה לבצע יום אחד טרק משותף )לאחר מספר ימים גם במקרה לחלוטין נפגשנו בקניון בסופיה, זה היה מאד משעשע(.
לאחר כמה שעות הגעתי לעיירת הסקי מליוביטצה, ומשם לקחת את השביל הכחול במעלה בואדי עד לבקתת מליוביטצה. העלייה לקחה לי כ45 דק. עלייה די מתונה ויפה, בין 2 שלוחות , ככל שעליתי בגובה כך השלג החל לצוץ והערפל החל לסגור. לבסוף הגעתי לבקתה והתיישבתי לארוחה חמה ושיחות עם כמה תיירים שגם שהו בבקתה, היינו כ4 אנשים סהכ בבקתה. קיבלתי חדר לבדי שכלל כ12 מיטות ב25 לבה. וקיבלתי גם תנור חימום קטן ונייד , באמת הזדקקתי לו מאד, הטמפ' ירדו משמעותית בלילה.

יום 3 - בקתת Malyovitsa

קמתי בבוקר ובדקתי שוב את התחזית, אכן היה נראה שמדובר בשלג החל מ11 בבוקר. יחד עם השרירים התפוסים קיבלתי החלטה להשאר ליום מנוחה בבקתה. אכן התחיל לרדת שלג סביב הצהריים שהמשיך עד הלילה. בשלב מסויים השלג הפך למטחים של ממש. ובסוף היום בדממה מוחלטת, כל האזור היה לבן לחלוטין. התחזית למחרת הראתה מעונן עד כדי שמשי. ביליתי את היום בקריאת ספר, בצפייה בטלויזיה במשחקי כדורגל, בשינה ובאכילה. האוכל המקומי שהם הכינו בבקתה היה מדהים.

יום 4 - מבקתת Malyovitsa לכפר Goverdatsi

קמתי די מאוחר, מחלוני ראיתי שהכל מכוסה בשלג בחוץ. הבנתי שאני מעט בבעיה. בעיקר בשל המוטרדות מביצוע שביל מפוקפק בעלייה כאשר השלג טרי ואין עקבות שאוכל ללכת אחריהם. אכלתי ארוחת בוקר גדולה (חביתה עם גבינת קצקבל, פרוסת לחם וקפה). לאחר קצת עידוד עצמי, יצאתי לדרך. תכננתי ללכת במעלה השביל האדום-צהוב עד לאגם ומשם לרדת עם השביל הכחול. כבר ב100 המטר הראשונים הייתי צריכה לחצות נחל. התנאי שלי לביצוע השביל הזה היה שאמנע ככל האפשר מנעלים וגרביים רטובות (אלא אם השלג יעשה זאת וזה לא לגמרי בשליטתי), וכאשר ניסיתי לחצות את הנחל (שככל הנראה היה חזק מהרגיל בשל השלגים שנמסו) לא מצאתי שום דרך לחצות מבלי להכניס רגל מלאה למים. בזבזתי כ45 דק בנסיון לחצות מבלי להרטב, ולבסוף באכזבה גדולה ויתרתי על הדרך הזו, וירדתי חזרה לעיירת הסקי Malyovitsa כלומר חזרתי על עקבותיי בשביל הכחול מטה.
משם בחרתי בשביל האדום עד לבקתת Mechit, השביל הזה ארוך וכולו בתוך יער. מידי פעם חוצים מפלים יפים, אך ה3 שעות האלו היו ארוכות ומפחידות. באיזשהו שלב כאילו משמיים הגיעה כלבה וליוותה אותי למשך שאר הדרך. לפי דעתי מדובר בכלבת הצלה, שאולי הלכה לאיבוד? אך נראה שהיא הכירה את השביל בעל פה וכל פעם ריחרחה והקשיבה לקולות מהיער, הרגשתי בטוחה איתה. לבסוף הגענו לבקתת Mechit שהיתה נעולה. בחוץ יש מדשאה גדולה ומספר סוסים. החלטתי להמשיך בדרכי עד לעיירה Goverdatsi מבלי לעצור להרבה זמן. בדרך למטה מצאתי קרחת יער שאינה חלק מהשביל, אך יורדת בתלילות מטה, לדעתי מדובר במסלול סקי. ירדתי עם הקרחת במהירות למטה עד שהגעתי לכבישון שהוביל אותי עד לעיירה. בתוך העיירה הלכתי כ1.5 קמ לחפש אחר מלון לישון בו. עד שמצאתי את Iskar Hotel (המלון ה5 שעברתי בו והיחיד שהיה פתוח). בעלי המקום הם משפחה נחמדה מאד, הם שאלו אותי על המסלול שביצעתי,הכינו לי ארוחת ערב מפוארת ופינקו אותי במוס שוקולד קר בסוף. על הלילה + ארוחת בוקר שילמתי 30 לבה. בבוקר בעל המלון הקפיץ אותי לSamokov ומשם מיד עליתי על אוטובוס לסופיה ב6 לבה.