טרק בהרי הרילה- מפסגת המוסלה לשבעת האגמים
שישה ימי הליכה בהרי הרילה בבולגריה בחודש יולי 2019, ארבע בקתות בהרים ומנזר רילה יפיפה אחד
| תאריך הטיול | July 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | יוני-אוקטובר |
תוכן עניינים
הגעה והתארגנות
הרי הרילה הם היום אולי היעד הכי נגיש וקל להגעה והתארגנות מישראל, לטרק בנוף 'אלפיני'. במרחק כשעתיים טיסה לסופיה, ועוד כשעתיים נסיעה תוכלו להיות בנקודת תחילת הטרק.
אז בחרנו בהרי הרילה, שני חברים בסביבות ה-30, כיעד לטרק ספונטני בקיץ.
לסופיה טסנו בטיסת בוקר של WIZZ שנחתה בסביבות 12:30 בעיר. טיסת הלואו-קוסט הזולה עד מאוד, אך שלא כוללת מזוודה או תיק נוסף בתשלום הבסיסי, הכתיבה עבורנו את אופי הטרק- צמצום הציוד לתיקים קלים (30-35 ליטר) והתבססות על לינה ואוכל בבקתות. יש מספיק בקתות במרחקים סבירים שמאפשרים מגוון אפשרויות למסלולים והליכה בינהם, מחירי הלינה והאוכל מצחיקים, וכמובן שאין צורך לסחוב הרבה מים.
מבחינת ציוד כן חשוב להיערך למזג אוויר קריר וגם אפשרות לגשם- ציוד קל מומלץ הוא חולצות טרמיות, מיקרו פליז, חליפת סערה או מעיל מתכווץ, כובע וכפפות וכמובן מקל או זוג מקלות הליכה (מותר להעלות לטיסה בנוסף לתיק). כל זה בנוסף לבגדים להחלפה, קצת אוכל\ מים\ פקל קפה לדרך, נדחס בתיקים הקלים וממש לא היה צריך יותר.
לינה בבקתות- לא הזמנו מראש לינה ולא יצרנו קשר עם אף אחת מהבקתות, פשוט מהסיבה שלא הצלחתי ממש ליצור קשר ולמצוא מייל או טלפון עדכני לתיאום, ומכל סיפורי הדרך לא ציינו שיש חובה להזמין לינה אז קיווינו שלא תהיה בעיה, ואכן לא היתה.
נסיעה למרכז סופיה:
משדה התעופה נסיעה לסופיה במטרו (1.60 לבה, שימו לב שאם נוחתים בטרמינל 1 אליו מובילות טיסות הלואו-קוסט צריך לקחת שאטל לתחנת המטרו בטרמינל 2)
בסופיה אפשר למצוא ציוד טיולים כמו בלון גז או ביגוד ששכחתם או בחנות דקטלון שכבר דובר פה רבות אודותיה בסיפורי הדרך הקודמים (אליה אפשר להגיע במונית או קווי אוטובוס ממרכז העיר) אופציה נוספת שגילינו היא החנות stenata שנמצאת ממש במרכז העיר- ברח' Aleksandar Malinov 51 הקרוב לתחנת המטרו המרכזית סרדיקה. בחנות אפשר למצוא בלון גז להברגה, מפות סימון שבילים (חפשו את המפות 1:25000 הם ממש עדיפות) ביגוד, נעליים וציוד נוסף. מחירים טובים אך לא מאוד זולים- רוב הפריטים ממותגים יקרים כמו תיקי דויטר.
*אני מציין מחירים בלבה לאדם, 1 לבה= בערך 2 שקלים)
יום 1- סופיה- בורוביץ- בקתת אגם 'Ledno' למרגלות המוסלה
נסיעה מסופיה לבורוביץ
לקחנו אוטובוס מתחנת האוטובוס ליד תחנת המטרו Juliot curie (חניון אוטובוסים שממוקם מתחת לגשר המסילה מדרום לתחנה- צאו ביציאה הדרום- מזרחית ולכו כ-200 מ' בהמשך הרחוב) נסיעה של כשעה וחצי (5 לבה) מסמאקוב עלינו על אוטובוס נוסף לעיירה בורוביץ (נסיעה קצרה של כ-15 שעה, 1.5 לבה) ומבורוביץ לאחר ארוחת צהרים במסעדה נחמדה בחצר של אחד ממלונות הסקי, עלינו ברכבל שמוביל לתחנת yastrebets בגובה 2369 (15 לבה, כ-20 דקות של עליה בקרונית קטנה עם תחנה אמצעית שבה לא צריך להחליף קרונית) מהתחנה העליונה התחלנו בהליכה נוחה בעליה מתונה לעבר בקתת מוסלה בה חשבנו שנישן, (מכיוון שעל פי סיפורי הדרך זו נראתה האופציה היחידה ללינה לפני פסגת המוסלה). הבקתה נראית כבר מתחילת ההליכה. כשהגענו לבקתה אחרי שעה קלה, עמד נער שמכר שתיה וחטיפים בכניסה לבקתה שאמר לנו שהבקתה סגורה ללינה. לא שמענו או קראנו דבר כזה לפני כן, אז זה קצת הפתיע. הוא אמר שבבקתה העליונה שליד אגם לדנו (נקראת כנראה גם "אוורסט", אך שם זה לא מופיע במפות) ניתן לישון. בהמשך המסלול פגשנו בקבוצת ישראלים שירדו מהפסגה וישנו 2 לילות בבקתת מוסלה, אז לא כנראה ניתן לישון רק בהזמנה מראש. בכל מקרה, השעה היתה עוד מוקדמת אז אחרי הפסקת קפה לצד האגם המשכנו לעלות בעליה שהפכה לתלולה, השביל עובר לצד כמה אגמים יפים עד שמגיע לבקתה שבנויה בצורת פירמידה מפח (כשעה וחצי הליכה מבקתת מוסלה) הבקתה היא הגבוהה ביותר בה ישנו, מזג האוויר מרגע שקיעת השמש נהיה קפוא בחוץ. בפנים החדר המרכזי מחומם בתנור חשמלי, אין שירותים ומים זורמים, והאחראית על הבקתה- גברת מבוגרת שלא ידעה אנגלית, הציעה לאכול מרק עדשים בלבד (טעים ממש, אבל כדאי להיערך ולקחת אוכל נוסף למקרים מסוג זה) למרות התנאים הפשוטים היה ממש נעים ונוח בבקתה, יחד עם עוד כעשרה מטיילים ממדינות שונות. (לינה בחדר המשותף היחיד 15 לבה, מרק 3 לבה)
יום 2- פסגת המוסלה עד בקתת Ribni Ezera
יום הליכה ארוך שהוא למעשה חיבור של שני ימים קצרים יחסית. בגלל שהמשכנו ביום הקודם מבקתת מוסלה עד אגם הלדנו, נחסכה לנו מיום זה כשעה וחצי של הליכה.
יצאנו מהבקתה בבוקר לקור מקפיא (בקתה זו לא מציעה ארוחת בוקר) לאגם הסמוך למלא מים ליום ההליכה. משם עליה תלולה וסלעית לפסגת ההר בשביל מסומן ונוח להליכה. (כשעה הליכה)
הגענו אל פסגת המוסלה- הגבוהה שבפסגות רכס הרילה (2925מ') במזג אוויר נעים וראות מושלמת לכל הכיוונים. מהפסגה רואים למעשה את כל הפסגות ומעברי ההרים של המשך המסלול בימים הבאים, לעבר שבעת האגמים. לאחר הפסקת קפה וארוחה קלה ליד מבני התחנה המטאורולוגית שבפסגה, המשכנו בהליכה שהחלה בירידה מעברה השני של הפסגה ולאחר מכן מס' עליות וירידות לפסגות נמוכות יותר בהמשך הרכס. לאחר כשלוש שעות הליכה הגענו לאוכף הנמוך והרחב שמשמאלו יורדת דרך עפר לאגם "Beli iskar" ומשמאלו אל בקתת גראנצ'ר והאגם שלצידה. לאחר התלבטות קלה החלטנו להמשיך לעוד כ-6 שעות של הליכה עד בקתת ריביני אזרה. תוואי ההליכה ממשיך על קו הרכס ומתעקל מזרחה, תוך מעבר של מס' מעברי הרים לא גבוהים במיוחד. לאורך ההליכה יש מס' ערוצים מהם ניתן למלא מים. כל קטע השביל מהמוסלה ועד מעבר ההרים לריביני אזרה מסומן כ"שביל חורף"- בעמודים גבוהים צבועים בצהוב-שחור, ובמפה בנקודות צהובות. שימו לב שבמס' קטעים השביל המסומן אדום עוזב את תוואי העמודים וחוזר אליו בהמשך. היצמדו לסימונים האדומים ולא ע"פ העמודים. לקראת ההגעה למעבר ההרים שמעל הבקתה השביל יתעקל מעט צפונה, תעברו שלוחה תלולה וסלעית משמאלכם ואחריה טיפוס קל למעבר ההרים. כאן נגלים שני האגמים ובינהם מבני הבקתה. ירידה של כ45 דק' תוביל לבקתה. יום הליכה זה לקח לנו בסביבות ה-10 שעות של הליכה עם מס' הפסקות. בגלל היציאה המוקדמת ושעות האור הארוכות (עד כמעט 21:30 בעונה זו) לא היתה שום בעיה לעשות את יום ההליכה הארוך. בקתת Ribini Ezera נחמדה מאוד, מחזיקה אותה משפחה בולגרית מורחבת, שבנה אסיין דובר אנגלית. בקומה השנייה מס' חדרי לינה משותפת ובבקתות נוספות מחוץ לבקתה המרכזית יש חדרי לינה פרטיים. שירותים בתוך הבקתה ומקלחת במבנה חיצוני. במטבח הצנוע מציעים מנות בשר, סלטים, מרקים, קפה (ממכונה), תה ובירה, וכן ארוחת בוקר עם ביצים, סלט לחם וריבה או חמאה (לינה בחדר משותף 15 לבה, ואוכל עלה לנו 20-25 לבה )
יום 3-מ Ribni Ezera עד מנזר רילה
יום הליכה בינוני באורכו. מתחיל במגמת עליה מעמק הריביני אזרה לרכס שממזרח לו ע"פ סימון שבילים אדום. אם רוצים לקצר את היום ניתן ללכת במורד העמק (לא לעלות לרכס) בהליכה על דרך עפר בשטח מיוער ובין אגמים ומס' כפרי מרעה קטנים. לאחר כ-4 שעות הדרך הופכת לכביש שיורד עד מנזר רילה. מסלול זה קצר וקל יותר אך מפספס את הנופים היפים של ההליכה על הרכס.
לאחר חציית ערוץ שמתחבר לעמק ממזרח, העלייה נהיית תלולה עד שיא הרכס ולאחר מכן הליכה על קו הפסגות וירידה לצידו השני .
לאחר כ 4.5 שעות הליכה הגענו לעמק רחב ובו בקתת 'מחסה' שמסביבה שטחי מרעה. נקודה זו היא צומת שבילים חשובה- ניתן להמשיך צפונה ולעלות לרכס המליוביצה, מזרחה לעמק שיורד מההרים, ומערבה לעמק העמוק של מנזר רילה. אנחנו בחרנו בשביל הזה שסימונו ירוק. ההליכה במגמת ירידה, בהתחלה ירידה מתונה לצד ערוץ זורם. הגעה לאגם יפה שמסביבו יער מחטני. אגם זה הוא חסר ניקוז- המים נכנסים אליו, מחלחלים באדמה וכנראה יוצאים משכבות הסלע בהמשך הערוץ. נראה שזוהי "מורנה" קטנה- אגם שנוצר מגלישת קרחון אשר נעצר בנקודה זו ו"דחף" ערימת עפר שחסמה את הערוץ הטבעי.
המשך השביל לאחר האגם נכנס למעבה היער והירידה הופכת תלולה לעבר הערוץ העמוק. לאחר כשעתיים הליכה מהפיצול, הגענו למפגש עם הכביש בנקודה שנקראת "קיריליובה פוליאנה" ("כרי הדשא של קיריל") שטחי קרחת יער ירוקים שמשמשים לאתר קמפינג, ולצידם מסעדה קטנה. מנקודה זו לקחנו טרמפ עם ואן שהיה במקום למנזר רילה (עבור 5 לבה לאדם), יחד עם עוד קבוצת מטיילים ישראלים שירדו מהמליוביצה.
המנזר היפיפה יושב לצד ערוץ הנחל בעמק העמוק. כניסה למתחם הגדול דרך אחד מהשערים מובילה לחצר ענקית, שמוקפת מכל עבריה ב-4 קומות שבהם חדרי המנזר ובמרכזה הכנסיה המקושטת ולצידה מגדל הפעמונים שהוא המבנה העתיק במתחם המנזר. מחוץ למנזר יש עוד כמה מבנים- ממזרח למנזר מבנה בו נמצאת מאפיית המנזר שמציעה דרך אשנב קטן כיכרות לחם עגולות ופריכות, ומאפה בצק מטוגן וחמים.. לצד המאפייה מסעדה גדולה והומה, שמציעה מגוון ענק של מנות- מסלטים וצ'יפס ועד בשר גריל, דגים וקינוחים. יש גם מלון גדול, אתר קמפינג לצד ערוץ הנחל של בקתות\ בונגלוס, ומלון נוסף שנמצא בבניה ולצידו מסעדה שהיתה סגורה.
אנחנו ישנו במנזר עצמו. באחת מפינות של חצר המנזר נמצא חדר קבלה (תשאלו את השומרים בשער) ולצידו מוזיאון קטן. קיבלנו חדר בקומה הרביעית עם נוף לחצר המרכזית ופסגות ההרים, (15 לבה לינה, שירותים ומקלחת משותפים לכל הקומה) הלינה במנזר היתה נעימה מאוד, בסביבות 19:00 המנזר נסגר למבקרים ושקט יורד על המרפסות והחצר המרכזית. לינה במנזר היא באמת חוויה מיוחדת למרות התנאים הבסיסיים...
יום 4- ממנזר רילה עד בקתת Ivan Vezov
ליום זה יצאנו בערפל וגשם קל. לפנינו עליה מפרכת לרכס המליוביצה ועמק בקתת איוון ואזוב שמעברו השני (כ-1500 מ' עליה). מבחינת שני השבילים האפשריים במפה בחרנו את השביל הכחול- הקצר והתלול יותר שעולה על שלוחה תלולה לכיוון צפון מהמנזר ועד שיא הרכס. (ע"פ חישוב ב-maps.me כ-4 שעות של עליה ועוד 2.5 שעות הליכה משיא הרכס עד הבקתה. בדיעבד התברר לנו שהשביל השני (האדום) עדיף בימי גשם, למרות שהוא טיפה יותר ארוך הוא נוח יותר להליכה, פחות תלול וחלק כשרטוב, ואינו עולה עד רכס המליוביצה- אולי חיסרון ביום רגיל אבל יתרון כשיש ערפל וגם ככה לא רואים כלום..
התחלנו לעלות ביער מחטני בשביל תלול אך נוח. בהמשך השביל יצא לאט- לאט מקו היער, כשמסביבנו עדיין ערפל סמיך. בשלב זה השביל הממשיך בתלילות, לעיתים חלק ומעט מסוכן, ומכוסה בקטעים רבים בעשבייה גבוהה שממש קשה למצוא בתוכה את תוואי השביל והסימונים. ההליכה בעשבייה גם גרמה לנו להירטב לגמרי, כולל אל תוך הנעליים ה"עמידות למים" של שנינו. במהלך העלייה בגובה, מידי פעם נגלה לנו נוף הפסגות שמסביבנו והעמק העמוק של המנזר מבין קרעי הערפל. את שיא הגובה לא ניתן לראות עד שממש מתקרבים אליו והסימן הוא העמודים הצהובים- שחורים שמסמני את השביל בין המליוביצה לשבעת האגמים. הגענו לשיא הרכס לאחר כ-4.5 שעות טיפוס. לאחר הפסקה קצרה של סחיטת הגרביים וחטיף בריאות (בקור מקפיא, ערפל, ורסיסי גשם- ברד באוויר) המשכנו בדרך מערבה, על שיא הרכס. הטיפוס נמשך מהאוכף אל פסגה בגובה 2660, ואחריה ירידות ועליות לעוד כמה פסגות ואוכפים. הנוף בקטע הליכה זה לכיוון צפון- מערב אמור להיות מקסים אך אנחנו לא זכינו להנות ממנו...
הרכס ואיתו השביל מתעקל צפונה, ובשלב מסויים תבחינו בשלט פיצול שבילים, ממנו מתפצל לכיוון מערב שביל מסומן כחול שיורד לעמק. אם תמשיכו על השביל האדום תגיעו לפיצול השבילים עם שביל ירוק שממנו ניתן לרדת לכיוון שבעת האגמים, וגם לפנות מערבה לעמק איוון ואזוב. הליכה בשביל הכחול שיורד לעמק חוסכת עליה לפסגה נוספת, ומקצרת את הדרך לבקתת איוון ואזוב.
המשכנו על הרכס בערפל כמעט מוחלט ולצידינו עמד ה maps.me שווידא את מיקומנו ביחס לשבילים, כשלא ניתן לראות כלום. כשעה וחצי של הליכה (פחות מהחישוב של האפליקציה) הובילה אותנו עד לבקתה. בקצה עמק רחב, ירוק ומלא בערוצי מים. נוף מיוחד ושונה ממה שראינו עד עכשיו ומזכיר קצת את נופי מונגוליה (גם בגלל הסוסים הרבים שכועים בעמק)
בקתת איוון ואזוב החמימה קיבלה את פנינו בקולות רמים בעיקר בעברית, נביחות כלבים ונגינה בגיטרה. גם לבקתה זו לא הזמנו מקום מראש, אך לא היה עמוס באותו יום והוכנסנו ישר לחדר המרכזי, הורדנו את הנעליים והגרביים הרטובים לייבוש ליד תנור העצים והכרנו את אנשי הבקתה: ונצי בעל הבית, טיפוס מיוחד ומעניין שלומד ויודע הרבה על העולם, מתמצא בענייני תרבויות, שפות וענייני דתות ופוליטיקה. מנהל מערכת יחסית מיוחדת עם אורחי הבקתה ובמיוחד עם הישראלים.. יחד איתו כמה מתנדבים צעירים שמתפעלים את הבקתה והמטבח (מרקים, ומנות מתחלפות בעיקר צמחוניות, סלטים, בירה ועוד הפתעות). יחד איתנו ישב בבקתה עוד כ-15 אנשים, רובם ישראלים אך לא רק. הערב נמשך בשיחות מעניינות, אוכל טעים, נגינה ושירים מרחבי העולם.. הלינה בבקתת איוון ואזוב היתה אחת החוויות המיוחדות בטרק- מומלץ. (לינה בחדר משותף 15 לבה, אוכל ערב ובוקר כ-20-25 לבה)
יום 5- שבעת האגמים עד בקתת skakavitsa
קמנו למזג אוויר טוב מהיום הקודם, אך עדיין ערפילי מאוד. מכיוון שתכננו להגיע ביום זה עד בקתת rilski ezera שלמרגלות שבעת האגמים, שההליכה אליה לא ארוכה במיוחד (כ-4 שעות), החלטנו להתחיל בהמלצת אנשי הבקתה במסלול הסיבובי לרכס ה-Golyam kalin (הומלץ גם כאן באחד מסיפורי הדרך באתר). התחלנו ללכת בכיוון מערב, חצינו ערוץ נחל והלכנו לאורך צינור מים ישן מבטון עד תצפית על העמק. בשלב זה החלטנו בגלל הערפל לוותר על המשך ההליכה בכיוון זה וללכת לכיוון שבת האגמים, בתקווה ששם מצב הראות טוב יותר. חזרנו לעבר הבקתה והמשכנו בהליכה בכיוון ממנו באנו ביום הקודם, לכיוון האוכף ופיצול השבילים שבעת האגמים- מליוביצה- איון ואזוב. לאחר כשעה ורבע של הליכה במגמת עליה, בין ערוצי מים ועשב רטוב, הגענו לאוכף ולאכזבתנו ראינו שהערפל בצד השני סמיך עוד יותר. פנינו שמאלה בפיצול (צפון-מזרחה) לשביל היורד לאגמים. חלפנו על פני עוד קבוצות מטיילים מאוכזבים שפילסו את דרכם בערפל בעלייה משבעת האגמים שבקושי ראו. לאחר כ15 דק' הגענו לאגם הראשון (העליון) והמשכנו בערפל לעבר האגמים התחתונים בתקווה שהערפל יתפוגג. מידי פעם בין קרעי הערפל ראינו את נוף האגמים וסביבתם. לאחר כשעתיים הגענו לאגם האחרון שלצידו נמצאת בקתת sedmnte eazera )שהיתה סגורה ללינה לפי מה שהבנו ממטיילים שהגיעו מהאגמים יום קודם לכן) וראינו בהמשך השלוחה את בקתת rilski הגדולה ואת תחנת הרכבל. בשלב זה הערפל קצת התפוגג אך ראינו שמאחורינו באגמים העליונים הוא עדיין סמיך. המשכנו עד הבקתה, שהיתה מ-פ-ו-צ-צ-ת! בהמוני מטיילים שעלו ברכבל. ניצלנו את המסעדה החמימה ובעיקר ה-wi-fi החופשי שלא היה לנו בעצם מתחילת הטיול בבורוביץ, ביררנו על אפשרות לינה בבקתה אך החלטנו להמשיך לבקתה אחרת ולהתרחק מאווירת אתר הסקי וצעקות הילדים, חזרה לבקתות ההרים השלוות. במרחק כשעה וחצי הליכה ממוקמת בקתת skakavista- בלב היער בערך בחצי הגובה בדרך לכביש לספרבה-בניה, ולצידה מפלי סקקביצה היפים.
הלכנו כשעה עד הבקתה, בהתחלה ירידה תלולה לאורך עמודי הרכבל כשמעלינו רגלי ופטפוטי התיירים, אח"כ השביל מושך מערבה על קו גובה נכנס לתוך היער עד לבקתה. הבקתה גדולה ובנויה מבטון בסגנון רוסי כבד, נראה שפעם המקום היה מפואר ומכובד אך נשכח ונהיה מוזנח עם השנים. שם קיבל את פנינו אנגל- שהוא ואשתו מנהלים את הבקתה, ללא מילה באנגלית אך מיומן בלהבין ולהסביר (כמעט) הכל בסבלנות רבה. קיבלנו חדר זוגי (לא משותף) בקומה השניה, שירותים ומקלחת (לא ממש עובדת) משותפים בקומה השניה והשלישית. במטבח מציעים את המנות הרגילות והטעימות שדי חזרו על עצמן בכל המקומות- מנות בשר וסלטים, מרק, צ'יפס, חביתה ובירה (לינה 15 לבה, אוכל ערב ובוקר 15-20 לבה)
יום 6- ירידה מההרים למעיינות החמים בספרבנה בניה
התחלנו את יום ההליכה הלא ארוך במיוחד בהליכה למפלי סקקביצה. כ-40 דק' במעלה העמק היישר מחצר הבקתה, עד תצפית קרובה למפלים ולמצוקים הענקיים שסוגרים את העמק מכל צדדיו, וירידה חזרה באותה הדרך. הסיבוב למפלים נחמד ומומלץ לא לוותר עליו. מהבקתה המשכנו מטה בישביל שמסומן אדום (שילוט לספרבנה בניה) כשעה הליכה, בהתחלה ירידה תלולה במעבה היער ולאחר פיצול שבילים המשך הליכה על דרך עפר נוחה, עד לנקודה שנקראת Green preslap (כנראה מין חווה או מלון). משם המשכנו עוד ירידה קצרה עד הכביש כדי לתפוס טרמפ לספרבנה בניה. השביל יוצא אל הכביש בדיוק לצד גשר קטן באמצע עיקול, ללא מפרץ חניה או שוליים לעצירה. למרות זאת כעבור כחצי שעה (עם תנועה מאוד דלילה על הכביש) לקחו אותנו כמה צעירים בג'יפ לספרבה בניה תמורת 10 לבה לאדם.
בספרבה בניה ירדנו מהטרמפ היישר לפתחה של מאפיה קטנה שהציעה רק בורקס גבינה חם וממש טעים, משם הלכנו במורד הרחוב הראשי לכיוון האטרקציה לסיום הטרק שלנו בהרים- אתר המעיינות החמים. בכיכר המרכזית שנקראת הגייזר, יש מזרקת מים חמים ומסביבה כמה מסעדות ונקודת מידע לתיירים (יש WI FI חופשי באזור הכיכר) הפנו אותנו לאתר המרחצאות הציבורי הקרוב. הכניסה לבריכוה המרכזית והמקורה עולה 10-15 לבה, תלוי בגודל המגבת שתרצו... שרצנו קצת בבריכות החמות (הבריכה הגדולה חמה-פושרת, 36 מעלות לפי השלט, ולצידה בריכות קטנות- אחת רותחת ממש ואחת קרה) יש מלתחות ומקלחות נקיות וחדשות. לאחר הרחצה לקחנו אוטובוס לדופניצה (עובר כל שעה ברחוב הראשי, כחצי שעה נסיעה) ומשם אוטובוס נוסף לסופיה (כשעה וחצי). את זמן ההמתנה בדופניצה ניצלנו לקניות בסופר הע-נ-ק שליד התחנה המרכזית. (נסיעות: ספרבנה בניה- דופניצה 1.20 לבה, דופניצה- סופיה 6 לבה)
ללילה האחרון בסופיה הזמנו מראש ב Booking.com לינה בהוסטל במרכז העיר, ליד שוק הנשים בעלות של 37 לבה לחדר זוגי. ההוסטל Elegance hostel" "and guesthouse התברר כמקום ממש מומלץ להעביר בו לילה בסופיה לפני- אחרי טיסה. ממוקם ברח' Aleksandar Malinov 33, ממש בין תחנת האוטובוס והרכבת המרכזית לבין מרכז העיר- האזור עם המסעדות, כנסיות ובית הכנסת העתיק, קניות ותחנות המטרו. חדרי האירוח הם למעשה דירות בשני בניינים, בכל "דירה" עם כמה חדרים, מטבח קטן משותף ומאובזר ומקלחת-שירותים משותפת לקומה. מקום נעים ונקי, מנוהל ע"י זוג בולגרים נחמד שדוברים אנגלית בסיסית. לבוקר לשמחרת הזמינו לנו דרך ההוסטל מונית ב5:00 לשדה התעופה. העברנו את הערב שנותר בסיבוב במרכז העיר, ארוחת ערב ומעט קניות. בסך הכל סופיה נחמדה אבל אין בה מה לעשות יותר מידי, לא יותר מחצי יום. נכון, כמעט כל מה שתמצאו בכל חנות זול יותר מבארץ ומפתה לקנות מלא דברים, (אך אין מקום בתיקים שעולים על המטוס בטיסת הלואו-קוסט) אבל מעבר לסיבוב במרכז העיר- כנסיות, בית כנסת עתיק, מסגד ועתיקות העיר הרומאית serdika אין הרבה אטרקציות, אלא אם אתם חובבי קזינו ; )
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם