6 ימים בהרי רילה, בולגריה

אנחנו זוג שאוהב לטרק אחת לשנה, ובחרנו הפעם בהרי רילה בספטמבר 2023. לרוב אנחנו לא נוהגים לכתוב סיפורי דרך, אבל הפעם הרגשנו שיש חוסר מידע ורצינו לעזור למטיילים אחרים ולשתף את סיפור הדרך שלנו.

תאריך הטיול	September 2023
משך הטיול	6 ימים
עונה מומלצת	קיץ יולי - אמצע ספטמבר

תוכן עניינים

יום ראשון של הטיול: מסופיה לספארבה באניה

לקחנו טיסת לואו קוסט של וויז עם תיקי גב לסופיה (בלי טרולי). חששנו לעלות עם מקלות הליכה למטוס אבל זה נשאר רק בגדר חשש.
נחתנו בסופיה בשעה 12:30, קנינו כרטיסי SIM בשדה התעופה ומשם לקחנו מטרו בעלות של 1.6 לבה למרכז העיר. מערכת קווי המטרו שלהם מאוד יעילה זולה ונוחה ובכללי התחבורה לפחות באזור סופיה מאוד ידידותית לתייר.
המטרה הראשונה שלנו הייתה לקנות בלון גז הברגה, משימה לא פשוטה מהסיבה שרוב בלוני הגז שם הם נקירה. בזכות טיפ שקראנו גם בסיפור דרך כמו שאנחנו כותבים (תקראו סיפורי דרך!) הגענו לחנות קטנה בשם ELENA GAS בכתובת Hristo Botev Blvd 97. המוכרת מאוד חמודה למרות שלא הבנו מילה ממה שהיא אמרה בבולגרית אבל די ברור מה רצינו והיא ידעה לספק את הסחורה. בדרך לחנות עברנו צ'יינג' והמרנו דולרים ללבה. עדיף להמיר בעיר ולא בשדה התעופה כי השער טוב יותר.
לקחנו מטרו לתחנת הרכבת ומשם לקחנו רכבת סובייטית חווייתית ביותר (ככה אחד מאיתנו לפחות חשב) אל העיירה דופניצה בעלות 6 לבה לכרטיס. ברכבת אין מזגן והיא די איטית אבל הנופים בדרך מדהימים. הנסיעה ארכה כשעה וחצי עם הפסקה קצרה באמצע לסיגריה (הבולגרים מעשנים הרבה). מדופניצה לקחנו אוטובוס בסביבות 19 בערב לכיון ספרבה באניה (עלות 1.8 לבה לכרטיס) וירדנו ברחוב הראשי. שם הצטיידנו באוכל לטרק במינימרקט מקומי וישנו במלון שהזמנו מראש.

יום ראשון של הטרק: מספארבה באניה לרילסקי אזרה Rilski Ezera

קמנו בבוקר ולאחר ארוחת בוקר טובה במלון התחלנו ללכת לכיוון פניצ'ישטה בשעה 9:00 לפי שילוט שהיה ברחובות. התוכנית הייתה לקחת מונית לתחילת הדרך בפניצ'ישטה ומשם לעלות ברגל עד לרילסקי אזרה, בקתה גדולה בקצה הרכבל ממנה יוצאים לטיול יומי שעובר בשבעה אגמים ולכן נקרא טיול שבעת האגמים. ההליכה הייתה על כביש לצד מכוניות רבות. היום היה ה-22 לספטמבר, ומסתבר שזהו יום העצמאות של בולגריה, לכן היו המון תיירים בדרכם לרילסקי אזרה ולטיול שבעת האגמים הפופולרי. בדרך עצרנו מונית ואחרי דיון לגבי היעד הסופי שלנו, הרכבל או מרכז המבקרים בפניצ'ישטה, הסכמנו על 50 לבה (כן זה יקר) עד למרכז המבקרים בפניצ'ישטה, לא יותר מ-15 דקות נסיעה.
ממרכז המבקרים התחלנו ללכת על השביל הצהוב שעובר בתוך היער ולא על הכביש. בשלב מסוים הגענו לנקודת פיצול שבה אפשר היה להמשיך עד לבקתה ברגל אבל החלטנו שאנחנו רוצים לעלות ברכבל כדי לטייל יותר זמן למעלה, לכן פנינו לכיוון הכביש והלכנו על הכביש עד שהגענו לרכבל.
הרכבל לרילסקי אזרה הוא רכבל פתוח והחוויה הייתה רגועה ונעימה עד שעלינו הרבה בגובה ונהיה לנו קר. רכבל בכיוון אחד עלה 15 לבה לאדם, ומגיע עד לבקתת רילסקי אזרה. לא התקשרנו מראש לבקתה והיא הייתה די מלאה אבל למזלנו נשארו מיטות בחדרי מעונות אז לקחנו לנו שתי מיטות ללילה. מרילסקי אזרה יוצא טיול שבעת האגמים המעגלי, אותו ניתן לעשות ביום אחד ואין צורך לישון בבקתה. מאחר ותכננו להמשיך משם למנזר רילה, לא היינו הולכים את היום של שבעת האגמים במסלול המעגלי, לכן אחרי שסגרנו את נושא הלינה יצאנו לכיוון שני האגמים הראשונים. הלכנו כשעה, שם ישבנו על שפת אגם אחד ליד בקתת שבעת האגמים (Sedemte Ezera) ועשינו תה. חזרנו לרילסקי אזרה באותה דרך שבאנו.
קצת על הבקתה - ברילסקי אזרה יש חדר אוכל עם פס חם, משחקי שולחן, מקלחות עם מים חמים, חדרים משותפים וחדרים פרטיים. יש בר עם אלכוהול בפנים ובחוץ. הוא יותר במלון מאשר בקתה, ובגלל המיקום שלו ממש בקצה הרכבל ובקרבת שבעת האגמים הוא מאוד גדול ופופולרי, והתנאים שלו היו הכי טובים מכל הבקתות ששהינו בהן במהלך הטרק.

יום שני של הטרק: מרילסקי אזרה למנזר רילה 15 ק"מ

זה היה היום הארוך ביותר בטרק ובדיעבד הינו עושים אותו אחרת - נפרט בהמשך את המלצותינו.
קמנו בבוקר ואכלנו מקיצה (Mekitsa) לארוחת בוקר - מין לחמניה מטוגנת עם גבינה בולגרית וריבת אוכמניות שמכינים בהרי הרילה.
בשעה 8:30 יצאנו לכיוון יתר האגמים שלא עברנו דרכם ביום הקודם דרך השביל האדום, יחד עם נחיל מטיילי יום שבאו ישירות מהרכבל או מהבקתה שישנו בה. המסלול במגמת עלייה ורואים בדרך את כל 7 האגמים המפורסמים שעד שמגיעים לנוף פנורמי שם רואים את כל האגמים התכולים יחד בצורה מדורגת, מראה באמת מיוחד. משם המשכנו על השביל האדום ולמעשה נפרדנו מנחיל מטיילי היום הרועש שחזר לרכבל. מרגע זה הרגשנו יותר בטרק ופחות בטיול שנתי של בית ספר. המשכנו באותה הדרך עד שהגענו לפס הרים עם ארבעה פיצולים: ירוק לכיוון בקתת איוון ואזוב (Ivan Vazov), אדום לכיוון מנזר רילה, וכחול לבקתת מליוביצה (Malyovitsa).
לקחנו את האדום במטרה להגיע למנזר רילה, לאחר זמן הליכה מסוים החלטנו על ארוחת צהריים במקום מהמם המשקיף על עוד אגמים שלא נופלים ביופיים משבעת האגמים המפורסמים. המשכנו בשביל האדום במגמת עלייה מתמשכת כבר מתחילת הבוקר עד שהגענו לפיק עם נוף יפהפה ומשם התחילה מגמת ירידה.
לאחר מספר ק"מ ירדנו מהשביל האדום הממשיך לכיוון מליוביצה לשביל הכחול הנגמר במנזר רילה.
הירידה למנזר רילה הייתה נוראית בכל מובן אפשרי, ירידה שוברת ברכיים חדה וחלקה מאוד. נפלנו על יום חם מאוד ו-3/4 מהירידה ללא צל בכלל ורק הרבע האחרון ביער מוצל. חשוב לציין שמשבעת האגמים עד לרבע האחרון של הירידה למנזר רילה לא היה איפה למלא מים. הייתה נקודת מילוי אבל היא הייתה יבשה. לנו כבר נגמרו המים וקצת התייבשנו ובהחלט נשרפנו (קרם הגנה וכובעים רבותיי). אגב, לדמיין את הירידה הזאת בגשם נשמע כמו סיוט גרוע יותר ומסוכן מאוד.
סחבנו איתנו מקלות הליכה, שנינו לא ממש אוהבים להשתמש בהם אבל בירידה הזו הם היו שימשיים מאוד ואפילו הצילו לנו את הברכיים באופן מסויים.
בסוף הירידה בשעה 18:30 עם ברכיים כואבת ותשושים מחלק זה, הגענו לאזור המנזר. בהתחלה חשבנו שזה כפר קטן אבל התברר לנו שזה רק מנזר, מלון, ומסעדה. המנזר בהחלט יוצא דופן, מבנה מרשים מאוד וגדול והחלק החשוב שאפשר לישון במנזר ולפי סיפורי דרך שקראנו אפשר לקבל ארוחות בוקר. אנחנו רצינו להתפנק קצת אחרי הירדה והלכנו למלון הצמוד למנזר. בדיעבד המלון היה די שבור ורחוק ממפנק, הוא לא קיים בבוקינג וכנראה שהמנזר הייתה האופציה הטובה יותר גם בשביל החוויה וגם בשביל הנוחות. הלכנו לאכול במסעדה היחידה שיש וחזרנו לישון במלון.

איך אפשר לעשות את היום הזה אחרת:
בדיעבד בשביל להימנע מהירידה הנוראית הזו אנו ממליצים להוסיף יום לטיול ולקצר במקום אחר שנדבר עליו בהמשך.
בפס ההרים שמתפצל לארבעה שבילים שונים אדום ירוק וכחול, אפשר לבחור בשביל הירוק לכיוון בקתת איוון וזאוב (בקתה לפי הבנתנו ללא חשמל אבל מאוד פופלרית באזור), להעביר שם לילה ולצאת בבוקר שלמחרת מהבקתה לכיוון המנזר על השביל הירוק שמתחבר לאדום ובתום ירידה מתונה יותר מגיע למנזר.

יום שלישי של הטרק: ממנזר רילה לריבני אזרה 19 ק"מ פחות 8 סה"כ 11 ק"מ

את היום התחלנו בארוחת בוקר במסעדה, הצטיידנו בפיתה מקומית שנקראת פרלנקה (Parlenka) יחד עם ממרח נוטלה שקנינו מראש בתחילת הטרק, וסגרנו לעצמנו גם ארוחת צהרים להמשך היום.
ידענו מראש שיש הליכה ארוכה על הכביש תחילה בשביל להגיע לבקתת ריבני אזרה לכן בחרנו לקחת הקפצה עד סוף הכביש, 15 דקות נסיעה 8 ק"מ. את ההקפצה מצאנו בחניון של מנזר רילה ושילמנו עבורה 40 לבה. בשעה 10:00 ירדנו מהרכב והתחלנו ללכת. הליכה נוחה ויפה ביער עם עלייה מתונה וקלילה.
בשלב מסויים ישנו פיצול לכיוון ההרים במסלול שעובר בתוך יער ומגיע לאגמים גבוה או שאפשר להמשיך בדרך נוחה לכיוון ריבני אזרה. בגלל ההקפצה והחיסכון בזמן החלטנו לפנות לכיוון האגם. למי שיש זמן אנו ממליצים מאוד על מסלול זה. לאורך כל הדרך בתוך היער יש אוכמניות קטנות וטעימות שלא הפסקנו לאכול מהן. הנוף בין קרחות היער לעבר הרים גבוהים היה מהמם ובסוף העגנו לאגם גדול מאוד שנוצר באמצעות סכר. עשינו עצירת קפה והמשכנו לכיוון הבקתה. למזלנו רק ב-3 דקות האחרונות התחיל גשם אז בהחלט ניצלנו. הגענו לבקתה ב-16:30. ביום זה יש לא מעט נקודות למלא מים לאורך הדרך.
לבקתת ריבני (Ribni Ezera) חסרונות ויתרונות (בדיעבד לעומת בקתות אחרות), למשל יש חשמל, השירותים אמנם בול פגיעה אבל בתוך הבקתה כך שלא צריך לצאת בגשם ובקור החוצה, ויש גם מבנה נפרד מחוץ לבקתה עם מקלחת ומים חמים!! המקום היה אינטימי מאוד ודי ריק. היינו עם עוד זוג ישראלים ובחור סלובני מגניב והיה כיף.
המפעיל של הבקתה לא היה האיש החברותי ביותר, בקושי דיבר אנגלית והוא היה קצת קריפי אם אפשר לומר אבל אולי זה משהו שקורה למי שחי בבקתה לבד. למרות זאת אכלנו שם ארוחת ערב טובה ואנחנו ממש ממליצים על החביתה שלו, היא הייתה ענקית וטעימה, אולי זה היה ביצי בת-יענה.
הלינה עלתה 35 לבה למיטה בחדר מעונות והאוכל היה יחסית זול.

יום רביעי של הטרק: מריבני אזרה לגראנצ'ר 15 ק"מ

את היום התחלנו בארוחת בוקר בבקתה והתחלנו ללכת בשעה 9:00 לכיוון בקתת גראנצ'ר (Granchar). היה יום יחסית מעונן עם רוחות (חשוב סופטשל) אבל לא ירד גשם. רוב היום זו הליכה על רכס הרים במגמת עלייה עם פיקים תלולים מדי פעם, אך לא קשים מידי. יש נקודת מילוי מים באמצע הדרך קצת אחרי הפס ועוד אחת נסתרת יותר כשעה אחרי. נוף הררי בעיקר, כמעט ואין עצים בגלל הטופוגרפיה הגבוהה.
לקראת סוף היום כבר כשרואים את בקתת גראנצ'ר מרחוק יש שתי דרכים להגיע לבקתה: אחת היא פנייה חדה לכיוון כמו מה שנראה בהתחלה כמו תהום אך למעשה זה שביל הליכה מאוד תלול אבל לא ארוך במיוחד, כחצי שעה הליכה עד שמגיעים לבקתה. הדרך השנייה היא להמשיך ללכת על השביל ולרדת בירידה יחסית מתונה עד הבקתה, דרך שמוסיפה אולי עוד 15 דקות, החסרון הוא שזאת אותה הדרך ביום שאחרי ועל כן עושים את אותו מקטע פעמיים.
בחרנו בדרך הקצרה והתלולה יותר (אגב לפעמים דרך קצרה יותר אבל תלולה בפועל לוקחת יותר זמן) והגענו לבקתה ב-17:00. הבקתה נמצאת על שפת אגם יפה, מקום ציורי ביותר אבל שימו לב ששם כבר הרבה יותר קר. בבקתה אין חשמל (פרט לאורות), אין מקלחת והשירותים הם בול פגיעה מבחוץ ויוצא משם ריח של משהו שמת, חזר לתחייה, ושוב מת עוד 1000 פעם.
אבל הבקתה עצמה מגניבה ממש, היינו בה לגמרי לבד בלי אף מטייל נוסף. ישנו על מיטות קפיצים לא הכי נוחות אבל כל החדר היה רק לנו. עלות מיטה 25 לבה.
בעלי הבקתה ממש חמודים, לא דוברי אנגלית (מסתבר שהבת שלהם כן אבל היא בדיוק לא הייתה) אבל משום מה הם מדברים ספרדית אז לכל המוצ'ילרים פה יהיה ממש קל להסתדר איתם ולתרגל את הספרדית שלהם. האוכל שם היה חד משמעית הכי טעים מכל הבקתות והדליקו לנו קמין שהיה חם ונעים.
הם היו ממש נחמדים, חישוב לא הכי נכון גרם לנו להמיר לא מספיק דולר ללבה ונותרנו רק עם דולרים. הם הסכימו לקבל דולרים כתשלום (למרות שדולר לא נפוץ שם, עדיף יורו) ועשו לנו צ'יינג' ליתר הדולרים.
הלכנו לישון אבל לא כל כך נרדמנו כי היה ממש קר בחדר אז מומלץ להביא ליינר ולשים כמה שמיכות וביגוד טוב, או פשוט לקחת שמיכות ממיטות ריקות (מה שלא עשינו).
באמת מומלץ לעבור שם גם בגלל הנוף וגם בעלי הבקתה הנחמדים והאוכל (בעיקר הצ'יפס עם גבינה בולגרית מגורדת מעל). נסו לוותר על ביקור בשירותים למען בלוטות הריח שלכם.

יום חמישי של הטרק: מגראנצ'ר למוסלה 12 ק"מ

קמנו בבוקר או יותר נכון פשוט יצאנו מהמיטה כי לא באמת נרדמנו ואכלנו ארוחת בוקר טעימה בבקתה, בצער רב נפרדנו מהם ובשעה 9:00 התחלנו ללכת.
על פניו יום עם מרחק קצר יותר אבל לא מעט עליות וירידות קצרות אבל תלולות. אין הרבה נקודות מילוי מים ביום הזה (או שהן פשוט יבשות והפסקנו להאמין בהן), לכן קנינו עוד בקבוק בבקתה.
הבוקר נפתח בעלייה תלולה וזה אף פעם לא כיף אבל בסוף העלייה מגיעים לפיק הראשון, מתקרבים לגובה 3000 מטר וכל העולם נפתח אז למרות הקושי הנוף מהפנט.
ככה ממשכים לעוד פיק שבמצטבר רק עולים בגובה למרות שיש לא מעט ירידות. הדרך על פסגות ופסים תמיד יש נוף של 360 מעלות אבל זה בא עם רוח שמייבשת את כל העור ובעיקר השפתיים (מומלץ באפ ושפתון).
הפיק האחרון התלול מכולם זה הר המוסלה (Musala), ההר הגבוה ביותר בבולגריה ובכל רכס הבלקן. העלייה יחסית קשה, לאט לאט הופכת לתלולה יותר ויותר עד שמגיעים לקצה, שם יש מבנה אקולוגי כלשהו עם נוף מגובה של כמעט 3000 מטר מהפסגה הגבוהה ביותר בבלקן.
ניתן לראות מתחת להר אגמים עם צבעים מיוחדים אחד בצבע ירוק/צהוב ליד בית מחסה, שם ניתן למלא מים, ואגם שני בצבע אדום. חשוב לציין שכמעט לאורך כל הדרך אין נקודות למילוי מים כי עוברים ברכס הרים גבוה, נקודות המילוי נמצאות כאשר יורדים מהפסגה לכיוון בקתת מוסלה.
לאחר כמה תמונות הרוח ניצחה והחלטנו לרדת, ירידה תלולה יחסית אבל לא נוראית - שלפנו את מקלות ההליכה לשם כך.
מילאנו מים ליד בית המחסה לאחר הירידה התלולה ומשם הדרך יחסית במגמת ירידה מתונה עם קצת טיפוס בולדרים.
הגענו בסביבות 17:30 לבקתת מוסלה. יש שני מבנים אחד גדול לעונת הסקי ושני קטן יותר לעונת הקיץ.
אנחנו ישנו במבנה הקטן יותר.
בבקתה יש חשמל, השירותים הם בול פגיעה בחוץ, שוב ריח של משהו מהגיהנום וכמובן אין מקלחות. אבל המפעילות חמודות, דוברות אנגלית ודאגו לחימום כי שוב לקראת הערב מתחיל להיות קפוא.
האוכל היה צמחוני שזה סבבה אבל בהחלט פחות טוב מיתר הבקתות, אך עדיין מספק כי לא באנו לאכול במסעדת כוכבי מישלן. עלות מיטה גם פה 25 לבה.
גם בבקתה הזו היינו לבד, היה לנו חדר מעונות רק לעצמנו וזה בגלל שהרכבל מבורובץ ליסטרבץ נסגר יום לפני (סוף עונת הקיץ, יתרון וחיסרון) ולכן לא נתקלנו כלל בנחיל מטיילי היום בפסגת מוסלה או בבקתה.

לגבי היום הזה אנחנו ממליצים לבדוק מראש שיש רכבל מבורובץ (Borovets) לבקתת יסטרבץ (Yastrebets) שזה שעה הליכה מבקתת מוסלה. לצאת מוקדם מגראנצ'ר, לעלות לנוף המדהים של פסגת מוסלה, לרדת ולהספיק לתפוס את הרכבל (שזה לא באמת רכבל אלה גונדולה - רכבל סגור) שמגיע לבורובץ, ולסיים שם את הטרק ולישון בעיירת הסקי המפנקת הזו.

יום שישי ואחרון של הטרק: ממוסלה לבורובץ 9 ק"מ

קמנו לבוקר קפוא, אכלנו ארוחת בוקר וביקשנו מהמפעילות החמודות לקנות לחם וריבה מקומית לדרך, על הלחם הם אפילו לא לקחו תשלום. יצאנו ב-9:00 לכיוון עיירת הסקי בורובץ, ירידה של 1400 מטר שקצת חששנו ממנה (טראומה מהירידה למנזר רילה) אבל בפועל זאת הייתה ירידה מתונה וקלילה שככל שירדנו בגובה גם התחמם יותר ורוב הדרך הייתה אפר (לא כביש סלול אבל דרך נוחה). עברנו יערות ונחלים ולא חסר מקומות למלא מים. גם אם נתקעתם בלי רכבל למטה זו דרך מקסימה, יפה וקלילה לסיים את הטרק.
מבחינתנו זה היה יום לשחרור שרירים שבסופו הגענו לבורובץ בשעה 14:30 עם המון עצירות כי איפשהו כנראה לא רצינו שזה יגמר.
הזמנו מראש מלון סופר מפנק ומומלץ מאוד בשם אלפאין (Alpin) דרך בוקינג' שעלה 122 לבה כולל ארוחת בוקר מפנקת במיוחד.
אין יותר מדי מה לעשות בעיירה חוץ מלתת לרגליים לנוח ולקנות ריבת אוכמניות מקומית כמו שהיה בכל הבקתות - אז קנינו כמה צנצנות כי התהאבנו בטעם של הריבה הזאת. אגב, בשדה התעופה בסופיה אחר כך לקחו לנו את כל הצנצנות כי הן היו יותר מ-100 מ"ל נפח :(
כשהגענו למלון בדיוק היה פיצוץ בצינור המים של העיירה וכל המים בעיירה היו חומים ועם חול, מה שלא מנע מאיתנו להתקלח בכל זאת כי זה סוף סוף מים חמים. הבעיה הסתדרה בהמשך היום אז התקלחנו שוב כי למה לא בעצם.
העיירה די רדומה בקיץ אבל מסתבר שבמלון שלנו המסעדה מאוד פעילה וכולם מגיעים אליה אז כמובן שגם אנחנו הלכנו, הזמנו כמעט את כל התפריט שהיה מושחת בטירוף והלכנו לישון בחדר מפנק וחמים על מיטה נוחה וגדולה.

מבורובץ לסופיה ושהייה בסופיה

קמנו בבוקר ואכלנו את הארוחת בוקר הכי גדולה ועשירה שאכלנו בכל הטיול, שזאת עוד סיבה למה בחרנו במלון הזה. היה שם הכל מהכל והצוות היה מזמין ונחמד. עשינו מסאז' סוף טרק לשחרור כל מה שתפוס ויצאנו לכיוון תחנת האוטובוס על הכביש הראשי שמגיע לעיר הקרובה סמוקוב.
מסמוקוב לקחנו אוטובוס לסופיה. האוטובוס עוצר בהמון תחנות בסופיה ואפשר לרדת ליד כל תחנת מטרו ולהגיע לכל מקום בעיר. ירדנו בתחנה הסופית של האטובוס ונסענו במטרו למלון.
נחנו ובערב הלכנו לטייל קצת במרכז העיר במדרחוב ויטושה, ולראות את כל המבנים היפים בסופיה עם נגיעות של בנייה מהתקופה שהם היו חלק מברית המועצות. שתינו בירה באחד מאלפי הברים הפזורים במרכז העיר אכלנו וחזרנו למלון.
את היום השני החלטנו גם לעשות בסופיה, ולהעביר אותו עם סיורי עיר חינמים של ארגון Free Sofia tour. על הכוונת היה סיור דווקא לא חינמי שנעשה כל יום על התקופה בה בלוגריה הייתה תחת שלטון קומוניסטי - 3 שעות סיור, וסיור נוסף חינמי שנעשה כל שישי ומתפיע מאוד על יהדות סופיה - שעתיים סיור.
באופן מפתיע ובלי קשר לזה שאנחנו מישראל הסיור על יהדות סופיה היה אחד הסיורים היותר מרתקים, מרגשים ומעניינים שלקחנו. המדריך היה בחור מקומי יהודי בשם סלביאן שיודע ממש טוב עברית אבל הסיור מתנהל באנגלית (לא רק ישראלים ויהודים באו לסיור הזה, אפילו אפשר לומר שהרוב לא). לסלביאן יש סיפור אישי מרתק על משפחתו וחייו כיהודי בתקופות שונות של בולגריה תחת משטרים נאצים, קומוניסטיים ופוסט קומוניסטים. עוברים בין המון מקומות בעיר כולל בית כנסת מרשים מאוד, אנדרטה לזכר יהודי בולגריה שנספו בשואה וכמובן שלכל לוקשיין סיפור מרתק משלו ומקושר באופן ישיר למדריך אשר מספר את סיפורו האישי.
הסיור הוא חינמי ובסופו כל אחד משלם סכום כאוות נפשו. סלביאן עושה את הסיורים מתוך רצון לספר את הסיפור של הקהילה היהודית בבולגריה, בהחלט בחור מעניין.
גם הסיור על הקומוניזם היה מעניין אבל אם צריך לבחור אז ללא ספק סיור היהדות לוקח.
סיימנו את היום בעוד מסעדה בולגרית מסורתית ואחר כך פאב ולקחנו מטרו חזרה מוויטושה למלון (המטרו פעיל עד חצות).

טיפים והמלצות

דבר ראשון לבדוק פעילות רכבלים. רכבל מפניצ'ישטה לרילסקי אזרה ורכבל בכיוון השני ממוסלה לבורובץ.
הרכבלים לא עובדים בימי שני ושלישי והרכבל ממוסלה מפסיק לעבוד בעונת הסתיו. כשהרכבלים פעילים הם עובדים מהבוקר עד 18:00. יש אפליקציה לרכבל של בורובץ ואתר לרכבל של רילסקי אזארה שם תוכלו להתעדכן בימים ושעות הפעילות (לא לפי גוגל, זה פחות מדויק).
הרכבל לרילסקי אזרה עובד יותר ימים בשנה, לכן ניתן לעשות את המסלול שלנו בכיוון ההפוך ולהתחיל דווקא בבורובץ, שם לנצל את הרכבל לעלייה - לוותר על לינה בבקתת מוסלה, לעבור דרך פסגת מוסלה ולישון בלילה הראשון בבקתת גראנצ'ר, ובסיום הטרק לרדת ברכבל של רילסקי אזרה - גם פה ניתן לוותר על לילה ברילסקי אזרה ולהגיע ישר לספארבה באניה למי שלחוץ בזמנים ורוצה לקצר את ימי הטרק.
כך יוצא שעושים 4 לילות בטרק. לילה ראשון גראנצ'ר, לילה שני ריבני אזארה, לילה שלישי מנזר רילה, לילה רביעי איוון ואזוב ומשם יורדים ברכבל ומסיימים את הטרק. כמובן שניתן לעשות את אותו המסלול 4 ימים גם בכיוון שאנחנו עשינו. פשוט תבדקו מראש לו"ז רכבלים. כמו כן יש אופציה להישאר בהרים ולוותר על מנזר רילה - בין ריבני אזרה לאיוון ואזוב יש את בקתת מליוביצה, אבל היום בין מליוביצה לריבני אזרה ארוך מאוד וזו הסיבה שבחרנו לעבור דרך מנזר רילה.

ציוד:
מים - להתארגן טוב לימים בהם אין הרבה נקודות מילוי בדרך. בהרים אפשר לשתות את המים הזורמים לא צריך להכליר. כמובן אם אתם רואים שלולית של מים עומדים או עדר צאן על תשתו אבל לרוב יש ממש ברזים או משהו יצירתי אחר שהמקומיים בנו ויש שם מי נחלים זורמים.
אפליקציית ניווט - אנחנו ועוד הרבה מטיילים השתמשנו באפליקציה הכי טובה שעד היום השתמשנו בה בשם Mapy.cv. אפליקציה צ'כית חינמית שרק צריך לפתוח פרופיל עם מייל צ'כי ולהזין את מספר הפלא שלכם ולקבל לנייד אישור הרשמה. באפליקציה ניתן לבנות מסלול טיול ע"י דקירת הנקודות בכל יום והיא תבנה לכם את המסלול המהיר ביותר או המתוייר ביותר לפי בחירתכם - מאוד יעיל. כמובן היא מחשבת לכם את זמן ההליכה וסך הק"מ לכל יום, בנוסף מראה את תוואי הדרך שזה מאוד חשוב לבחירת העצירות לדוגמה. האפליקציה מאוד אמינה לגבי מקורות המים שהיא מדווחת עליהם וככה ידענו אך להצטייד מבחינת מים - בחלק מהמקומות לא היה מים כי לא היה מספיק גשם אבל לרוב היה מים.
פקל קפה - משפר משמעותית את הטיול ועצם זה שיש לכם פינג'ן אתם יכולים אפילו לבשל דברים פשוטים כמו דייסת קוואקר ולהעמיס עליה כל מיני תוספות כמו נוטלה, ריבה ואגוזים למיניהם (ככה אנחנו עשינו).
ליינר - במקום שאין חשמל תהיו בטוחים שאף סדין או שמיכה לא עוברים כביסה ויש לא מעט הוכחות לכך על הסדינים (אנחנו ניסינו להתעלם אבל האמת שזה די מגעיל), ליינר יפתור לכם את הבעיה הזאת והוא לא תופס הרבה מקום. לדעתנו שק"ש זה עוד משקל ומקום במיוחד אם טסים רק עם תיק גב בחברות לואו קוסט.
מגבת מתייבשת מהר - מומלץ כי גם ככה לא מתקלחים ברוב המקומות אז לפחות לשטוף פנים.
פנסי ראש - אין אור בלילה בבקתות ללא החשמל.
מטען נייד - כשאין חשמל אי אפשר להטעין את הפלאפונים, שעונים חכמים ועוד ציוד חשמלי שתרצו להביא.
ביגוד חם - כי יש ימים קרים ובמיוחד בשביל הלילות אבל יש גם ימים חמים אז חולצת דרייפיט.
כובע, קרם הגנה סופטשל באפ ושפתון - השמש לפעמים לא מרחמת ומאוד מבאס להישרף בשטח, שפתון כי יש רוחות קרות בגבהים שמייבשות את השפתיים באופן שכבר נהיה קשה לחייך - סופטשל ובאפ גם נגד הרוח.
מקלות הליכה וברכיות - יש ירידות קשות גם אם לא יורדים למנזר רילה בדרך שאנחנו ירדנו, יש את הירידה ממוסלה שהיא גם תלולה, תרחמו על הברכיים שלכם, עוד תתגעגעו אליהם כשהם ילכו.
שוקולדים אגוזים או כל דבר שיתן לכם בוסט של אנרגיה בשעת הצורך (השילוב של שניהם נהדר).
עזרה ראשונה - פלסטרים וכו'.
בעונת השיא (בקיץ) כדאי לשריין מקום מראש בבקתות. חלק מהבקתות זמינות בטלפון אבל בריבני אזרה וגראנצ'אר אין קליטה, כמו במקומות אחרים בהרים, אבל הם עונים בווטסאפ.
תקטפו אוכמניות כי יש המון ובחינם! ופה בארץ זה עולה מיליונים רק שימו לב שזה משאיר סימנים, פה ולשון סגולים שזה די מפליל וגם לא יורד בקלות עם מים.

מספרי טלפון של הבקתות. לחלק אין קליטה אבל יש ווטסאפ

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?