הפתעה בולגרית

מאכזבה להפתעה

קודם כל, אני רוצה להודות לאתר הזה שעזר לי המון בבחירת ותכנון הטיול, ולמרות שכבר יש סיפור דרך על הטרק הנ"ל, רציתי להביא אותו מנקודת מבטי.
אז יצאנו לבולגריה, 3 חברה שמתקרבים בצעדי ענק לעשור החמישי בחיים (גיל 40, כן...), אחד בכושר של מטיבי לכת, אחד בכושר של רוכב אופניים, ואני, לא בכושר בכלל.

האמת, בולגריה לא ממש הייתה בראש רשימת היעדים המועדפים עליי, תמיד ניצבו להם בראש הרשימה יעדים הרבה יותר רחוקים ו"אטרקטיביים".
אבל מה לעשות, שבלב ליבה של השגרה הישראלית קצת קשה לצאת לטיול רחוק וארוך, אז משלל היעדים הקרובים נבחרה בולגריה, בעיקר בגלל כרטיסי הטיסה הזולים מאד - 800ש"ח לראש(!).

טסנו ביום שישי ה- 19.6.15 לעשרה ימים, קצת חששנו לגביי מזג האוויר (יוני הוא חודש דיי גשום) אבל ידענו שבתקופה זו הנוף מאד פורח ומגוון .
התכנון היה לעשות טרק קצר ברילה ולאחר מכן להמשיך לאזור פירין לטרק נוסף.

אני לא ארחיב הרבה על הטרק ברילה, מכיוון שהחששות התבררו כנכונות, ומסלול שאמור לקחת יום בודד(אפילו חצי יום) עשינו ב 3 ימים, נתקענו בבקתת Sedemte ezera בעקבות מזג אוויר סוער.
רק נספר שהבקתה ברמה מאד נמוכה מכל הבחינות, מיטות מאד לא נוחות, השרותים נמצאים בחוץ והם מאד מסריחים והאוכל אמנם לא גרוע אבל עדיף לא לאכול שם מרק שעועית (החביתה טובה). מה שכן המיקום של הבקתה מדהים, היא ממוקמת על אגם קסום. ביום השלישי עשינו את המסלול של שבעת האגמים, והמקום באמת מהמם, מה שנתן לנו טעימה ותקווה לקראת ההמשך...

לעבר האגמים

יצאנו בשעה 9:00 לאחר ארוחת בוקר לעבר בקתת Demyanitza על השביל עם הסימון ירוק/אדום, בידיעה שהיום לא אמור להיות קשה במיוחד.
לאחר הליכה לא ארוכה במיוחד בעלייה מתונה הגענו בטעות לאגם יפיפה (מופיע במפה), שווה לסטות בשבילו מהדרך (יש שילוט לעברו).
אחרי התברברות רבה באגם המשכנו בדרך, לאחר עלייה קצרה ולא קשה במיוחד מגיעים לאגם נוסף,לאחר האגם השביל מתפצל לירוק ואדום, אפשר להמשיך קצת בשביל האדום ולראות אגם (וחצי) נוסף, לדעתי שווה.
עצרנו שוב, ואכלנו על רקע הנוף הקסום, וכל זאת לפני הפס (בדיעבד עדיף לאכול אחרי:). העלייה לפס לא ארוכה במיוחד (500מטר בערך), וככל שעולים נוף האגמים נראה מרשים יותר ויותר.
מהפס הנוף מרשים ודרמתי, והעמק והאגמים שאליהם פנינו מועדות נפתחים בפנינו במלוא הדרם.
מפה מתחילה ירידה ארוכה מאד, שמתחילה באגם קפוא, ונמשכת בכרי דשא בלתי נגמרים מלאים בנחלים (בעקבות הפשרת השלגים, גם השבילים היו מוצפים בהרבה מים), כשהנוף של ההרים המושלגים לא מרפה.
לאחר ירידה לא קצרה מגיעים לאגמים שראינו מהפס למעלה, מפה מתחילה ירידה נוספת ודיי ומיגעת בתוך יער עבות, כשמיליוני יתושים עטים עלינו מכל עבר.
בסופו של דבר מגיעים לשביל כחול צהוב, ואחרי כמה מאות מטרים מגיעים לבקתת Demyanitza ששוכנת ממש ליד הנהר.
סה"כ הלכנו ביום השני כ 9 שעות - 2 עצירות קפה, והמון עצירות לצילום וסטייה לאגמים נוספים.

הבקתה מאד חביבה, אבל בעלת הבית הייתה דיי מבולבלת.
הזמנו מרק שעועית, וקיבלנו במקום מרק חזיר שהיה טעים מאד (כולנו שומרי כשרות בגדול) הזמנו בנוסף חביתה וסלט שהיו גם כן טעימים.
יש בבקתה מקלחת חמה, אך היא ממוקמת במרתף בצוותא עם שירותי בול פגיעה - לא הכי אסתטי.
גם בבקתה זו היינו כמעט לבד, היו איתנו רק עוד זוג מטיילים.
טיפ קטן - למי שמביא פלאפון, אין ממש קליטה בבקתה, מלבד עדן החלון שפונה צפונה שנמצא בחדר שצמוד לחדר אוכל.

מתפללים לאל השמש

לאחר 4 ימים של אכזבה ושל נופים מדהימים, עזבנו(ברחנו) את רכס הרי רילה, בתקווה חסרת הגיון לברוח מהגשם, ונסענו לכיוון בנסקו - לעבר הרי פירין.

הגענו לבנסקו בשעת אחר הצהריים, והחלטנו שלבקתה הראשונה Vihren נעלה במונית רק בבוקר. מצאנו מלון חביב בעלות של 20לבה ללילה כולל ארוחת בוקר, קנינו מפה וטיילנו קצת בעיירת הסקי, שבחודש יוני הייתה כמעט ריקה מתיירים.
הבוקר למחרת היה שטוף שמש, ולאחר ארוחת בוקר לקחנו מונית (40לבה) לעבר בקתת Vihren, לפני זה עצרנו בחנות כלבו בכדי לקנות גזיה, אני לא זוכר את שם החנות אבל מצאתי בגוגל מפות את הכתובת: 37 ул. „Цар Симеон“ (בית לפה בית לשם:) ויש שם גזיה עם הברגה. הגענו לבקתה בסביבות השעה ה

גולשים לעבר בנסקו

קמנו לבוקר שמשי ועזבנו את הבקתה (כמובן אחרי ארוחה) בשביל הכחול שמתחיל כמעט מיד בעליה לעבר הפס ,גם פה את חלק מהעלייה הלכנו על שלג, ולאחר כשעה (בלחץ) הגענו לפס.
לאחר מנוחה קצרה, התכוונו להתחיל בירידה, רק שלנגד עינינו נפרסה יריעת שלג עצומה שכיסתה את כל המדרון ואיפה שהשלג נגמר מתחילים הבולדרים. מה עושים? לעלות על שלג זה משהו אחד, אבל לרדת זה סיפור אחר לגמרי, מה גם שהירידה הייתה דיי תלותה.
מה שנשאר זה - גליצ'ה!
אחד מאיתנו החליט לחתוך ופשוט גלש על התחת לעבר הבולדרים, סוף הירידה הייתה יחסית מתונה מה שנתן את האפשרות לעצור לפני ההתנגשות בסלעים, אז ככה ירדנו כולנו בגלישת תחת על השלג, מה שחסך לנו הרבה %D

הבקתה המבודדת

ביום הזה החלטנו לא להתברבר יותר מידיי, רצינו להגיע מוקדם יחסית לבקתת teveno ezero.
היום מתחיל על השביל הכחול/צהוב בעלייה מתונה בתוך יער שדיי מהר מתחלף לכרי דשא מלאי נחלים צלולים ופרחים צבעוניים. לאחר כשעה הליכה בערך מגיעים לפיצול שבו עוברים אל השביל הכחול שמטפס לכיוון דרום אל עבר הרכס ממול, לאחר עלייה קצרה מגיעים ל 2 אגמים יפים ולאחר עוד עליה קצרצרה מגיעים לאגם טורקיז יפיפה, בו היו עוד שאריות של קרח, מה שהוסיף לאפקט היופי.
מפה מתחילה עלייה לעבר הפס, כמעט כל העלייה הייתה מכוסה בשלג מה שהקשה קצת על העלייה, לאחר כשעה בערך הגענו לפס וממולנו נפתח עמק נוסף - מקום מתאים לקפה.
משם יש הליכה על השביל האדום של שעה בערך, ירידה ואז שוב עלייה, לבסוף מגיעים לרמה קטנטנה בין ההרים, שם נמצא אגם יפיפה ועל הגדה המרוחקת נמצאת בקתת teveno ezero המופלאה.
סה"כ היום לקח כ 6 שעות - 2 עצירות קפה.

ממליץ להגיע מוקדם לבקתה,מה שיאפשר לטייל קצת מסביב לבקתה, אפשר לרדת לכיוון דרום - ישנם עוד כמה אגמים.
אפשר גם לטפס על הרכס הנמוך שמכיוון צפון (מקווה שאני לא טועה בכיוונים) יש תצפית יפה לעבר האגם שנמצא בעמק מעברו השני של הרכס, וגם תצפית יפה על האגם שממנו עלינו. בכל אופן, זה מה שאני עשיתי.
הבקתה מאד חביבה בעיקר חדר האוכל - האוכל סביר בהחלט (גם בבקתה זו היינו כמעט לבד).
המיטות קשות ולא נוחות ואין סדינים (יש רק שמיכות סקבייאס)- לנו היה דיי קר בלילה, לדעתי היה סביב ה 2 מעלות בלילה.
בבקתה אין קליטה של טלפונים ניידים.

טיפים

• אין בעיה של מים - יש הרבה נחלים (לפחות ביוני )
• גזיה, גזיה, גזיה - משדרג את הטיול

קבצים מצורפים

• מפה - פירין