טרק 9 ימים בהרי הסמיאן - אתיופיה
הטיול בהרי הסימיאן מציע נופים ירוקים, כפרים אותנטים, מפלים, נחלים ופסגה אחת מושלגת. למי שיתאמץ לעשות את הטרק בצורה עצמאית ההרפתקה מובטחת.
| תאריך הטיול | September 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | 10 ימים |
| עונה מומלצת | סוף ספטמבר עד פבואר |
תוכן עניינים
רקע והכנות
הגעה:
הרי הסימיאן נמצאים בצפון מרכז המדינה, והוא רכס ההרים הגבוה במדינה.
אנחנו לקחנו טיסה מאדיס אבבה לגונדר. מגונדר יוצאים בנסיעה של שעתיים בסלאם בס מקומי שעולה 50 ביר לאדם ומגיעים לעיר debark, שם משרדי השמורה ומשם יוצאים לטרק.
בירוקרטיה:
בשביל לצאת לטרק חייבים לעבור במשרדים של השמורה. שם משלמים דמי כניסה (90 ליום) ומשלמים עבור שומר (400 ביר לשומר פר יום). עד חמישה אנשים צריך לשכור שומר אחד, מעל צריך יותר.
יש רק עניין אחד משונה - הם בד"כ מבקשים שתשלם על יותר ימים מאשר התכנון של הטיול (עבור 5 ימים תשלם 7, עבור 7 9 וכו'...) אבל הם מאוד עוזרים ומראים את הדרך והמפה.
המשרדים נפתחים בבוקר ונסגרים כל יום ב17:00.
**שימו לב, אין חובה לקחת מדריך, השומר scout יודע את הדרך**
דרכי הגעה:
מיני ואן מגונדר לדוברק עולה 50 ביר.
אפשר להגיע לכל מקום בטרק בשלושה ימים הראשונים (סאניקבר, גיטצ וצאנק) עם אוטו. גם בכפר שירו אפשר אך לא ברור איך מתאמים הגעה. מאמביקו עד אדריקאי לא ראינו אף דרך גיפים סביר, ומשם אין כנראה איסוף ברכב. אנחנו סיימנו באדרקאי ומשם עלינו על הסעה שסידרו לנו ett למקלה.
אוכל והצטיידות:
את רוב האוכל קנינו בגונדר, נודלס חמאת בוטנים קרקרים וסויה מיובשת לחלבונים. הסופר ליד הפיאצה והגענו עם אבקות מרק עגבניות מהבית.
ציוד לבישול:
נתקלנו בהמון קושי למצוא בגונדר ודוברק גזייה וגז. אחרי חיפושים רבים מצאנו תרמוס ו3 ליטר בנזין שעלו יחד 650 ביר. בדיעבד הספיק לנו ליטר אחד, והלכנו עם 2 מיותרים.
אוכל חם במהלך המסלול (אופציה):
אמנם במשרדים אומרים שיש לקנות אוכל רק בגיטצ' (היום השני) וצאנק (היום השלישי) למעשה לכל אורך הדרך יש כפרים ואנשים שישמחו לבשל בשבילכם. מן הסתם בעיקר ותמיד יהיה אינגרה ושירו (מן ממרח כתום ומזין), אבל מצאנו גם תפוחי אדמה תרד, דאבו (השם שלהם ללחם), פסטות רוטב עגבניות וביצים מקושקשות. המחירים משתנים בן המחנות.
ציוד נוסף:
-יוד לחיטוי מים
-מכשיר לוויני לביטחון
-כדורי גובה-רצוי לקחת יום יומים לפני הטרק! ביום השלישי/שני מגיעים לגובה של 4050 מטר, והפסגה בגובה של 4450 מטר.
-בגדים חמים
שינה:
לקחנו איתנו ציוד שינה. כשהיינו בטרק ירד גשם בלילות (סוף ספטמבר) בחלק מהמקומות אפשר לישון תחת קורת גג. זה נע בן מקומות סבירים כמו ביה"ס בשיפוץ בסונא, לאורווה עם צואה יבשה באמביקו. המקומות הם גיטצ, אמביקו, ביה"ס סונא, מקרביה ובמוליט יש בתשלום.
הסעה לסאנקיבר והליכה לגיט'צ
תכננו לצאת ב6:30 בכוחות עצמנו/ברגל ובסוף יצאנו ב8:10 בכוונה לצאת ברגל מדוברק עד סנקיבר. המקומיים נוהגים להציע רכב לסנקיבר תמורת 900 ביר לפחות, והפצירו גם בנו לקחת רכב. התחלנו ללכת ואחרי הצעות והתמקחות עלינו על רכב ב400 ביר. הנסיעה ארכה כשעה וחי בדיעבד יום ארוך מאוד כמעט ורק בדרך גיפים. במקום יום מדוברק לסנקיבר התחלנו בסנקיבר והגענו עד גיטצ. יום של ארבע וחצי שעות. מתחילים בדרך גיפים באורך שעה עד שחותכים ממנה לשביל רגלי. בדרך פגשנו להקה של קופי צאלדה ומידי פעם השומר עצר והראה לנו חיות כמו זאבים וואליה. הגענו לגיטצ, שם יש מבנים קטנים די מלוכלכים שאפשר לישון בהם או באוהל בחוץ. יש אפשרות להזמין אניגרה 80 ביר, בירה 50 ביר, מים 50.
יש גם ברז שמוליך מים מנחל שניתן למלא ממנו. במהלך הלילה הופתענו לגלות שהשומרים ישנים רק בשקית ניילון ושמיכה.
גיטצ' - צאנ'ק
את היום השני התחלנו מוקדם בשבע ורבע, מילאנו מים והתחלנו בעלייה. עלינו 200 מטר מתונים ואז מאיה התחילה להרגיש חולשה מהגובה. גיט'צ בגובה 3600 וכבר שם התחילה להרגיש לא טוב. המשך המסלול הוא עלייה למסלול לתצפית שנקראת imit gogo ב4050. ומשם יורדים לנחל בגובה 3600. לתצפית לא המשכנו בגלל הגובה ובכך חסכנו 80 מטר. יש לציין שהנופים מטורפים וההליכה על מצוקים גבוהים מאוד. אך לצערינו בחלק מהזמן היו עננים שהסתירו את הנוף. אחרי שהגענו לנחל ומאיה הרגישה יותר טוב, האתגר הבא היה לעבור פסגה בגובה 4050 מטר גובה שמיד אחריה יורדים עד ל3600- צ'אנק. התחלנו לעלות וכעבור מאה מטר היא שוב הרגישה חולשה מהגובה. עלינו לאט לאט אבל בגובה 3800 הבנו שאי אפשר להמשיך. למזלנו השומר של זוג בלגים שטיילו במקביל אלינו הציע לסחוב למאיה את התיק עד סוף הפסגה. לא הבאנו בדיוק כמה כסף הוא מבקש על זה אבל הבנו שזה הפתרון היחיד להמשיך את הטרק. עלינו את הפסגה לאט ובזהירות עליה לא פשוטה מבחינת גובה ולצערינו כשהגענו לפסגה העננים כיסו את ההר ולא ראינו את הנוף. כשהתחלנו לרדת מאיה הרגישה הרבה יותר טוב, לקחה את התיק, השומר ביקש 400 ביר ושילמנו בשמחה. המשכנו לרדת בירידה יפה בצמוד למצוק עד לשביל אפר שהוביל לצ'אנק. במהלך הירידה פגשנו קבוצת ילדים שניסת למכור לנו סלים וסלסלות ממש יפות. בצ'אנק יש מתחם קאמפינג ומקום לאכול שמציעה אינג'רה שירו איך לא ב80 ביר, פסטה ברוטב עגבניות דלוח ב-120 ביר, דיפס(בשר) 120ביר וקפה/תה ב10.
סיימנו את היום בשעה 14:30, יום של 7 שעות הליכה. לאור הקושי שהיה עם הגבהים ולאור העובדה שהדרך לאמביקו צריך לעבור בגובה של 4200, הבנו שלמחרת אנחנו חייבים להשאר עוד יום לנוח ולהתרגל לגובה.
צ'אנק - אמביקו
התחלנו את הבוקר באינג'ארה עם מקושקשת. מאושרים מכך שאכלנו משהו אחר משירו והתחלנו ללכת. החלק הראשון של היום הוא עלייה בצמוק למצוק עם מלא תצפיות יפות. ראינו עוף דורס-פרס, וואליה,וילדים שמוכרים תכשיטים. במקביל לדרך הרגלית קיימת דרך גיפים מעוקלת ששם ראינו חמור שקורס מהמשקל של התיקים והציוד של המטיילים האירופים שמונח עליו. הפסגה בגובה 4400 ובמכשיר הלוויני השביל עובר דרכה, אך בפועל הסקוט הוביל אותנו דרך שביל מצפון לפסגה שהגיע למקסימום גובה 4200. כאשר מתחילים לרדת נגלה נוף מרהיב וניתן לראות משם את הפיק של הטרק ראס דאשן. הירידה עצמה נוחה יחסית אך מאוד ארוכה. תחילה ניתן לראות את פרחי הלובליה בכמויות אדירות ובינהן משפחות של קופי צאלדה. בהמשך מגיעים לאזור הכפרי עם שדות חיטה וילדים שרואים צאן. משום מה כל ילד שפגשנו אמר סאלם, הושיט יד ללחיצה וביקר עט. בהמשך הגענו לכפר גדול מאוד שקוראים לו שירו ליבה, ששם הייתה מסעדה ששם הזמנו דאבו לחם לקחת ב10 ביר לאחד. ניתן לקנות שם גם ארוחה רצינית. כמות הילדים שהתאספו סביבנו היוו מטרד רציני ופחדנו שייכיסו אותנו. עם זאת בקשתם לעט נגעה ללב של אורי והוא ניגש לקיוסק קרוב לקנות 20 עטים לקנות לילדים. באותו הרגע הבנו שהמעשה הזה היה טעות ולא שירת את המטרה-הילידים התחילו ללכת מכות והמשכנו את המסורת של האידיוט שקנה להם את העטים בפעם הראשונה ובגללה כשרואים זרים מבקשים עט. המשכנו עם הירידה עד שהגענו לנחל בגובה 2800. הנחל רדוד, אין גשר, החצייה מתבצעת רגלית לא קשה. משם המשכנו בעלייה לכפר אמביקו. עלייה של כמעט 400 מטר בדרך נוחה יחסית בן שדות ומרעה. בדרך לאמביקו פגשנו את זוג המטיילים הבלגים והם סיפרו לנו שהדרך מאביקו לראס דאשן ארוכה וקשה ולוקחת בערך 10 שעות (הלוך חזור) לאחר מכן, הסקוט פגש חבר טוב שסחב לו את התיק וליווה אותנו במשך 40 דקות עד לכפר. החבר הציע עסקה מפתה-לשמור לנו על כול הציוד בזמן שנעלה לראס דאשן ובחזרה בתמורה ל300 ביר. התפתנו מאוד מכיוון שאנחנו ממש סומכים על הסקוט שלנו והוא ממש המליץ אבל הבנו שזה מעשה חסר אחריות ובגלל ההליכה הארוכה שצפוייה לנו מחר סגרנו איתו שיהיה הפורטר שלנו ויסחוב תיק אחד וכך יעזור לנו לעבור את מחר בצורה מיטבית. אמביקו לא כפר סימפטי כמו רוב המקומות שיש בהם ילדים שמתקרבים, נוגעים, שמנסים לעבוד עליך. עד כה בכול המקומות שישנו בהם היה מים טובים ופה צריך ללכת למקום של 20 דקות שאנחנו לא יודעים איפה הוא בשביל למלא, אז היינו חייבים שמישהו יעשה את זה בשבילנו ב50 ביר. בנוסף השגנו שני בקבוקים של 1.8 ליטר ב100 ביר.
אמביקו - ראס דאשן-אמביקו
את היום קבענו להתחיל בשעה חמש יחד עם פורט מהכפר ואחרי לילה קשה שירד הרבה גשם והאוכל שלנו הוכיח חסינות מספיקה העירו אותנו בשלוש וחצי. בלי לדעת את השעה התארגנו והתחלנו ללכת לאור פנסים. ציפינו שבקרוב תהיה זריחה ורק אחרי הליכה של שעה שאלנו את הפורט מה השעה וגילינו ש4:45. כשהאור התחיל להפציע עלינו 500 מטר גובה עד לאוכף שממנו הדרך נהיית יותר נוחה ברובה. המשכנו ללכת וראינו מרחב עצום ומקסים פרוס לפנינו. שדות, פרחים, עצים חיטה ונחלים פרוסים לפיננו. הקור לפני הזריחה היה בלתי נסבל אבל התעודדנו עם בסיקווטים וחמאת בוטנים. ולאור הרגשי שעשה לנו הפורטר נתנו גם לו וגם לסקוט. משם עלינו על עלייה תלולה יחסית-עם בוץ, עם הרבה חיתוכים של מסלול שנראה כמו דרך גיפים. הגענו לאוכף בגובה 4200 מטר ולהפתעתנו זכינו למחיאות כפים מהסקוט בטענה שהגענו לראס דאשן. מיד הוצענו את האינריצ וראינו שיש עוד דרך לפסגה. אחרי שהם הבינו שהבנו שלא הגענו נוצר מצב מביך. אז הצענו פשרה-נניח את התיקים באוכף, הסקוט ישאר לשמור והפורט יעלה איתנו לפסגה. הדרך לפסגה מתחילה ירוקה ובהמשך הופכת למושלגת באופן יפיפה לקראת הישורת האחרונה ההר התכסה בעננים, הדרך הייתה עם קרח מחליק והיה צורך בטיפוס תלול ולא היה לנו מקלות הליכה. כול אלו הכריחו אותנו להסתובב ולחזור חזרה. על אף כל זאת מרוצים. הדרך למטה הייתה מהירה ונוחה. הגענו חזרה לכפר בשעה 15:00.
אמביקו - סונה
אחרי לילה קשוח. בלילה התחיל לרדת גשם לקראת הערב והחלטנו להעביר את האוהל. בטפשותינו לא הוצאנו את החפצים מחוץ לאוהל ובגלל זה האוהל נשבר. אחרי הרבה שיפצורים וייאוש הצלחנו בסוף להרכיב את האוהל ובתוך אורבה שהייתה מכוסה מהגשם. בבוקר ירדנו מאמביקו לנחל, ירידה של 400 מטר, עד לנחל שעברנו אותו. התחלנו לעבור לכיוון סונה. העליה הייתה יפה מאוד בדרך של חיטה ושדות אפונה והיה מאוד נחמד. המשכנו ללכת כשבכל כפר שעברנו בו רצו ילדים עלינו וצעקו שלום שלום שלום. ורצו ללחוץ לנו את היד. אחרי כמה פעמים הבנו שכול ילד רוצה מאיתנו משהו ולכן נאלצנו להתעלם מרובם, מה שהיה מאוד מאוד קשה כי בערך מאה ילדים דיברו עלינו באותו יום. המשכנו ללכת בדרך שעולה ועולה בצורה יחסית מתונה. באיזשהוא שלב לפי המפה היה אמור להיות מישור אך למעשה זה לא היה מישור אלא דרך שעוברת בן כפרים ונחלים ולכן כל הזמן עולה ויורדת בגבהים של 20 מטר. כך שהיינו מאוד מותשים. המשכנו ללכת עד שהגענו לכפר מאוד גדול (את שמו אנחנו לא זוכרים) ושם הבנו מהמלווה שיש לנו עוד 4 שעות להגיע. השעה הייתה כבר 13:30 ולכן זה היה נראה לנו מאוד בעייתי וקשה שאנחנו צריכים למהר. הלכנו והלכנו והגענו למישור ירוק ויפה עד שעלינו למין רכס שבן הרים ומשם התחלנו לרדת. חשבנו שהיום יהיה הרבה יותר קל וקצר בגלל שסונה הוא באותה גובה כמו אמביקו המקום שממנו התחלנו אך למעשה עלינו באותו יום מגובה של 2800 שבו הנחל עד לגובה של 3600. המשכנו ללכת וחיפשנו מקום למלא בו מים הגענו לכפר שנקרא סוונה ומילאנו שם בקבוק. למעשה כשעה אחר כך הגענו למקום שבו אנחנו ישנים שהוא בית ספר בבניה ליד סונא. שם קיבלו אותנו בברכה עם בירה קרה והצעה לאינגרה עם תפוח אדמה ותרד. דינטצ וגומא. שמחנו לאכול משהו שהוא לא שירו ובמחירים הוגנים 50 ביר למנה ו50 ביר לבירה וקבענו איתם לאכול גם בבוקר. סיימנו את אחד הימים הקשים שהיו בטרק מבחינת אורך ועלייה וירידה שמחים ומאושרים.
בית ספר אזורי ליד סונה - מקרביה
התחלנו את הבוקר ב7:30 ולא לפני שהילדה שאכלנו אצלה אתמול הביאה לנו 2 ביצים קשות. התחלנו בירידה של 3 קילומטר והגענו לכפר סונה. משם ראינו מלק גדול מהמקומות שעברנו בהם בטרק, ומשם התחלנו בירידה תלולה מאוד של 1100 מטר. במהלך הירידה הרגשנו את השינוי שבין ההרים לאיזורים הנמוכים. הצמחייה התרבתה ונהייתה מגוונת, פרחים צהובים אדומים וסגולים, קושצים, דרך בין שיחים גבוהים, המון נחלים נקיים בניגון לנחלים באיזור ההרים שהיו יותר מזוהמים בגלל חיות המשק.. הטמפרטורה עלתה מאוד ונהיה לח. הרבה פחות כפרים ושדות מה שהעניק לנו המון שקט ופחות סלאם ולחיצות ידיים. אחרי הירידה צריך לעבור את הנחל הראשי ופלגים שמתחברים לאיו כמה פעמים. בחלק מהזמן צריך לחלוץ נעלים, ולפעמים ניתן לחצות בקפיצה. בכל הפעמים הסקאוט הושיט יד ועזר מאוד במעבר. ליד אחד הנחלים עצרנו לעשות כביסה, ארוחת צהריים וגם מלאנו מים בהמלצת הסקאוט. ענן של גשם איים במרחק ולכן מהרנו להגיע למקרביה. עצרו באחד הבתים לשתות קשה ועשו לנו טקס הכנת הקפה המסורתי- קליית הפולים, טחינתם במטחנה ובישולם. היה טעים רצח. המקומיים אומנם הגזימו שביקשו 100 ביר, צחקנו וסיכמנו על 50.
מלקחי היום הקודם הבנו שצריך לישון במקום מקורה ואכן כשהגענו לשטח הירוק והיפה דווקא החלטנו לישון במה שניראה כמו אורווה קטנה לשעבר. שמחים מאוד על הבחירה כי הענן השיג אותנו וירד המון גשם. הגענו עם מספיק מים למקרביה אך אמרו לנו שאפשר ללכת כמה דקות ולמלא מנחל נקי.
מקרביה - מוליט
התעוררנו בבוקר ויצאנו ב7:15 לדרך. התחלנו בירידה של 300 מטר. ירידה תלולה ובוצית מהגשם של הלילה, עד שהגענו לנחל המרכזי. הנחל המרכזי גדול, עמוק ושוצף, ואנחנו היינו צריכים לחצות אותו. חציית הנחל הייתה לא פשוטה, התקשנו להאמין שנוכל לעבור. הסקאוט ועוד בחור מקומי העבירו לנו את התיקים לצד השני וליווה אותנו גם בחצייה. המשך ההליכה הייתה בתוך מקום סבוך יחסית. עליות וירידות בטווח 50 מטר. בדרך נאלצנו לעבור עוד כשלושה נחלים עם מים עד הברכיים. דבר שלקח זמן אך לא היה מסובך. בדרך ראינו מפלים יפים ובריכה מדהימה, בשלב מסויים פנינו צפונה והתחלנו לטפס. עליה של 400 מטר תלולה יחסית עד הכפר אינסיה שם התחיל טפטופ. עצרנו למלא מים ולשתות תה עם שאריות דאבו אצל משהי מהכפר. משם המשכנו במישור הראשון האמיתי בטיול, כשעה עד שהמלווה שלנו הוביל אותנו לחצר פרטית של אדם שמגדל תירס וביקש מאיתנו כסף, בשביל לישון המתחם 50 ביר לאוהל בחוץ, ו200 ביר לאוהל בפנים. אחרי התמקחות נאלצנו להתפשר והקמנו את האוהל בפנים עבור 150 ביר. הרווחנו ארוחה טעימה לפי בקשה אישית- תפוח אדמה, גזר בצל ושום מטוגנים. טעים טעים! וקפה עם כל הטקס המסורתי- 50 ביר להכל.
הלכנו לישון עייפים ומרוצים.
מוליט - אדרקאי
הסקאוט העיר אותנו ב6:15, התארגנו לאט לאט ויצאנו בסביבות 7:15. הליכה של שעתיים וחצי, בעיקר ירידה מתונה, חוצים כמה נחלים בדילוג, הליכה נעימה וקלילה. באדרקאי ישבנו לאכול פול- כמו שקשוקה וחיכינו לנהג של ETT שקבענו שיאסוף עד למקלה.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם