חודשים באתיופיה אהובתינו
באתיופיה טיילנו ברובה תרמילאים וטיפה טיולים מאורגנים כשהמשפחה באה לבקר, את החלק שלנו ניסינו לטייל כמה שיותר בתקציב תרמילאי ותחבץ.
| תאריך הטיול | February 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | חודשיים |
| עונה מומלצת | אנחנו הגענו בסוף ינואר שזה אמצע העונה היבשה שזה מעולה. אבל הורגש מאוד שחודש לפני שהגענו הכל היה ירוק. הגשם נגמר לרוב באיזור נובמבר ולכן דצמבר ותחילת ינואר נחשבות הכי יפות וירוקות. |
תוכן עניינים
כללי על אתיופיה
@ כללי- אתיופיה כרגע מתאוששת מתקופת קורונה ומלחמה. 3 שנים ללא תיירות כמעט בכלל.
ואם זה לא מספיק יש להם משבר דלק רציני ממש.
יוצא מצב שהמחירים מתנדנדים ומשתנים אפילו ברמת החודשים.
אנחנו קיבלנו המלצות מאנשים שהיו חודש לפנינו והמחירים השתנו.
לכן כל דבר לברר לפני ממקומי או להבין כמה עולה בדולרים (ולחשב לפי שער הביר העדכני).
₪ התנהלות עם כסף-
אין דולרים. אי אפשר למצוא בשום מקום, גם לא בבנקים. הממשלה לא מכניסה אותם.
אפשר להוציא ביר מכספומטים, אבל לא מומלץ כי הכספומטים לא כל כך אמינים.
****החלפת דולרים לביר-
זה החלק החשוב.
בגלל המשבר הכלכלי, חוסר יציבות משווע של הביר, ובגלל שאי אפשר להשיג דולרים- אנשים מחפשים בנרות דולרים.
זה יצר שוק שחור מאוד גדול להחלפת דולרים.
זה מאוד מקובל, ולכל מקומי בגסט האוס או מדריך יוכל לקשר אותכם לחלפן דולרים או להחליף לכם בעצמו.
השער שהן מציעים הוא לרוב פי 2 מהבנק.
כלומר, הם מקבלים דולרים ויציבית כלכלית ואתם מקבלים פי 2 יותר בירים ממה שיש לכם.
לדוגמא- כשאנחנו היינו דולר היה שווה 52 ביר, החלפנו דולר ב97 ביר. ולפעמים אפילו 100. תלוי כמה מחליפים ואיפה.
צריך לבוא עם מספיק דולרים מראש, כי לא יהיה לכם איפה למצוא, ואם יגמרו לכם הדולרים תוכלו רק להוציא בירים בכספומטים.
אנחנו היינו 2 אנשים, הגענו עם 3000 דולר לחודשים, הספיק לנו כולל קניה של כרטיסי טיסה ליוהנסבורג.
אבל תעשו את החישוב שלכם.
@ תחבץ- בעקבות משבר הדלק יש משבר בכמות האוטובוסים לנסיעות קצרות (של עד 5 שעות בערך, או לערים שכנות).
התחנות המרכזיות שהיינו בהן היו הכי באלגן שראינו בכל השהות שלנו באפריקה. ולפעמים יש מיליון אוטובוסים אבל צריך ממש לרוץ לדחוף או לשחד כדי לעלות, וזה יכול לקחת חצי יום עד שמצליחים לעלות.
ברוב המקומות הבנו שאנחנו צריכים לשלם למישהו מקומי כדי לעזור לנו לעלות לאוטובוס ולדאוג לתיקים שלנו.
חוץ מזה לנסיעות ארוכות של את ethio bus שזו החברה של האוטובוסים הגדולים- היא יותר יקרה אבל שווה,נוחה, בטוחה וקל לעלות עליהם. צריך להזמין אותם מראש.
@ סים-
אנחנו קנינו ethio phon והיינו מרוצים מאוד. צריך לקנות את הסים ואת החבילה בחנויות מסודרות של החברה ולא בסתם דוחנים.
אנחנו קנינו חבילה של אינטרנט ללא הגבלה לחודש ב1000 ביר, נותן ראש שקט.
@ טיסות פנים- אתיופיה עצומה. רוב הנסיעות הן מעל 10 שעות. לא כיף.
הטיסות פנים אמנם יקרות פי שנים אבל הן עובדות מעולה ומאוד נוחות.
שני דגשים:
1. אם הגעתם עם אתיופיאן ארליינס- טיסות פנים הן כמעט חצי מחיר עבורכם!
כשמזמינים טיסה באפליקציה יש אופציה לבחור שיש לכם כרטיס של אתיופיאן ואוטומטית היא תראה לכם מחיר מוזל. אם אתם מזמינים טיסה טלפונית- תוודאו שיש לכם את הכרטיס בשלוף כי הם יבקשו.
2. תשלום במזומן!!!
יש אופציה כשמזמינים טיסה לבחור לשלם במזומן בכל בנק. ככה אתם יכולים לשלם בביר את הטיסה ואז החצי מחיר בדולרים הופך להיות רבע מחיר (אם החלפתם אצל חלפן שווה)
התהליך סופר פשוט- מזמינים טיסה באפליקציה, הולכים לבנק הקרוב עם סטפות של מזומן, נותנים להם את הקוד שקיבלתם באפליקציה, ומשלמים.
וזהו. מטורף.
@ אוכל- נעשה לכם מילון:
-אינגרה - תכירו תוך שנייה באתיופיה אם לא לפני.
- דאבו- לחם רגיל, אם לא בא לכם אינגרה אפשר להזמין הכל עם דאבו...
- שירו- תבשיל מטורף!! הבסיס של האוכל, התבשיל מורכב מכל קטניה שאתם מסוגלים לחשוב עליה, ואז מלא תבלינים, והכל יחד זה שירו. יש סוג נוזלי יותר וסוג עם עדשים.
- גומן- ירוקים מבושלים, פשוט לדעת לבקש את זה כדי לגוון עם השירו.
- פיר פיר- אינגרה קרועה לרוב עם שירו- פשוט אותו דבר אבל בבאלגן.
- פסטה- יש פה קטע מוזר עם פסטה- זאת מנה בסיסית מאוד, אוכלים את הפסטה עם שירו או דאבו אז לא להיות בהלם אם לא מקבלים מזלג. אפשר לבקש עם רוטב עגבניות (לרוב חריף ועם אווירה של שירו) או עם ירקות.
- ביינט- האהבה הגדולה שלנו בעולם הזה!!!!
בימי רביעי ושני יש יום טבעוני בכנסיה ולכן אוכלים את זה, אינגרה מלאה במיליון תבשילים שונים. כל מקום יש לו את הביינט המיוחד שלו וזה כיף מאוד.
דומה למה שאנחנו מכירים מהארץ.
- בשר- אנחנו לא אוכלים בשר אבל בגדול זה לרוב מה שיש פה על האינגרה.
- פול - ארוחת בוקר נהדרת מפול ותבלינים.
- קפה- תענוג גדול וזול.
הגעה מניירובי עד לארבע מינצ' Arda minch
בניירובי בילינו כמה ימים בהמתנה לויזה לאתיופיה. בהוסטל Manyatta backpackers שהיה תחנת מעבר שלנו מספר פעמים. היתרון במקרה הזה הוא שהוא קרוב לשגרירות אתיופיה, שם אפשר להוציא ויזה לאתיופיה במקום או לפנות לעזרה במקרה כמו שלנו שהויזה האלקטרונית התעקבה.
אחרי שקיבלנו את הויזה קנינו כרטיסים לאוטובוס במשרדים של חברת mabruk ב3000 שילינג לאדם , בשכונת eastleigh - שכונה לא מאוד נעימה אבל עם המון חנויות ומסעדות אתיופיות שממנה גם יוצא האוטבוס, ישנן מספר חברות שנוסעות לגבול אתיופיה כמו moyale bus ועוד, אנחנו ממליצים על החברה שנסענו בה היה יחסית נוח ומסודר, על אף שכנראה יש עוד לא מעט חברות טובות.
האוטובוס שלנו יצא ב17:00 והגענו למעבר הגבול במוילה ב7:30, שתינו קפה והלכנו למעבר שנפתח בשעה 8:00.
המעבר עצמו היה יחסית ריק ועבר מהר, צריך ללכת לכיוון אתיופיה עד שיש מבנה גדול משמאל ובו מחתימים דרכון של קניה ואתיופיה.
אחרי מעבר הגבול לקחנו בזאז ב50 ביר עד לתחנת האוטובוס (כי התיקים שלנו היו כבדים, התחנה איזה 100 מ' מהמעבר אבל בעליה, ואנחנו התעצלנו) עלינו על מיניבוס לyobale. שם אכלנו צהריים ליד התחנה המרכזית ואז לקחנו אוטובוס נוסף לkonso. כל אחת מהנסיעות עלתה בין 100 ל200 ביר לאחד כולל תיקים. בקונסו רוב המקומות לינה ליד הכיכר המרכזית די מפוקפקים ובתנאים על הפנים, עברנו בין כמה מלונות שסביב הכיכר המרכזית ולקחנו את החדר הסביר מבניהם ב200 ביר ללילה. סביב הכיכר יש אחלה מסעדות וברים, בקונסו עצמה יש כמה דברים שאפשר לעשות כמו מוזיאון או כפר שאמור להיות מיוחד. אנחנו עצרנו שם רק כדי לעשות לילה בדרך לארבע מינצ.
בבוקר לקחנו אוטובוס לארבע מינצ, לא זוכרים את המחיר אבל גם בסביבות 200. אחרי שלוש שעות נסיעה הגענו לארבע מינצ ולקחנו בזאז לzebib pension. גסט האוס מפנק מאוד, עם מקלחת חמה ווי פי ואחלה שירות ב600 ביר ללילה. בגלל שהגענו מקניה היינו צריכים להחליף כסף והעובדת בקבלה דאגה לנו לחלפן, השער לא כלכך טוב אבל לא מצאנו אחד יותר טוב בארבע מינצ.
מהפנסיון אפשר לעלות לרחוב הראשי ושם יש המון מסעדות וברים, כולל בערב צ'יפס וסמוסות טריות שמוכרים ברחוב. באופן כללי רחוב מאוד נעים והיינו ממליצים עליו על פני מרכז העיר של ארבע מינצ.
# פארק nach easr :
ידוע במעיינות שלו שאליהם אפשר להיכנס, אבל חוץ מזה הפרק עצמו ענק יפייפה ויש בו חיות מכל הסוגים, ושני אגמים מרשימים מאוד, ידוע באוכלוסיית התנינים שלו אבל לא רק.
יש כמה אופציות לטייל בו.
אפשר ברגל טיול של יומיים- צריך תיאום מראש, אנחנו ויתרנו כי היה ממש חם.
אפשר להשכיר רכב ונהג ולהיכנס להסתובב בשטח.
אנחנו הגענו יום לפני כדי לברר איך אפשר להיכנס בדרך הכי זולה ונאמר לנו שאם נגיע מחר ב7 בבוקר נוכל להיכנס עם אופנועים.
שמחים ומאושרים חזרנו לעיר.
למחרת הגענו כמו ילדים טובים ב7 אבל אמרו לנו שממש אי אפשר להיכנס עם אופנוע, אלא אם זה אופנוע שטח רציני.
אובדי עצות ניסינו להבין כמה עולה רכב ואיך בכל זאת ניכנס.
רכב היה יקר מידי ולא נמצאו תיירים אחרים.
בשלב כלשהו הבחור שאמר לנו שלא כדאי להיכנס עם אופנוע הגיע עם רכב ומסתבר שהוא הגיע לביקור בפארק עם אישתו, שאלנו אותם אם זה סבבה שנצטרף ונתחלק בתשלום על הרכב- והם אמרו שבשמחה (למורת רוחם הרבה של הנהג והמדריך).
בתחושה שניצחנו ושאנחנו גיאונים נזרקנו במאחור של הטנדר הפתוח (כי לא היה מקום בפנים). הייתה נסיעה ממש יפה וכיפית.
בדרך הסתבר שהאדון הוא לא פחות מחבר בפרלמנט האתיופי ויו"ר הועדה של הפארקים הלאומיים, ושלמעשה הוא מעביר את החופשות שלו בפארקים, ושהוא הורה לפארק ולמדריך שלו להכניס אותנו איתם.
בקיצור, חשבנו שניצחנו את המערכת אבל בעצם היינו תיירים מחמד, אבל לא היה אכפת לנו כי הוא היה ממש נחמד ואפילו לא שילמנו על הרכב🤙
בפארק עצמו יש נקודות נוף מהממות על האגמים, ראינו 4 סוגים שונים של קופים, ומלא זברות.
כניסה לפארק: 90 ביר לאדם
כניסה למעיינות: אפשר עם בזז
מחיר להשכרת רכב: 8000 ביר
מחיר למדריך וסקאוט: 200 ביר כל אחד
# הכפר Dorze והכפר Chencha
למי שפחות בעיניין של הסיור כפרים בעמק האומו אבל כן רוצים לראות טיפה כפרים חמודים- מארבע מינץ אפשר לקחת אוטובוס לכפר דורזה שנמצא 40 דק נסיעה. אמור להיות שם סיור בכפר שידוע בבתים המיוחדים שלו, ושוק מזכרות. ניתן לישון שם ולרדת ביום למחרת.
אנחנו ירדנו בנקודה שראינו במפס מי כמקום נעים לישון בו, התיכנון היה להתמקם ולצאת להסתובב בכפר ובשוק.
היה לנו די מאכזב משתי סיבות שאחת מהן אשמתנו.
1. המקום לינה היה על הפנים. מתחם וחדרים חמודים אבל שירותים זוועה נראה שמעולם לא ניקו אותם, ואפילו לא ניקו את החדרים, ועל התענוג הזה הם רצו 700 ביר שזה 100 ביר יותר ממה ששילמנו בגסט האוס בארבע מינץ!
וזה היה המקום הכי זול. בקיצור מהר מאוד הבנו שאנחנו לא נשארים לישון.
2. לא קראנו לעומק ומסתבר שהשוק פתוח רק בימים מסויימים, וגם הגענו בראשון אז רוב הכפר היה סגור, יצאנו להליכה על הכביש הראשי בתקווה לראות משהו מעניין.
אכן הליכה יפה, אבל בקושי ראינו אנשים.
החלטנו לעלות לכפר צ'אנצ'ה הבא שנמצא 5 ק"מ הלאה על הכביש. תפסנו טרמפ לכפר.
גם הכפר הזה היה די סגור ומסתבר שפספסנו את היום של השוק. אבל לפחות מצאנו מקום לאכול בו.
אחרי כמה דקות שאנחנו אוכלים אנחנו שמים לב להתרחשות שקוראת בחוץ- ומסתבר שהגענו בחג מריה הקדושה!
לא היה כל כך מרגש אבל זה חג של משחקים אז יש מלא תהלוכות של סוסים שדוהרים מצד לצד ברחובות.
נהנינו טיפה מהאווירה והחלטנו להתחיל לחזור, היה עוד מקום לינה דקור במפה וניסינו את מזלינו, אבל לא מצאנו אותו אז תפסנו אוטובוס חזרה לארבע מינץ.
אז על מנת להקל עליכם-
בדורזה - השוק הוא בימי חמישי ויכול להיות שגם בשני.
בצ'אנצ'ה - השוק בימי שבת.
ובאופן כללי בימי ראשון די מת שם יחסית לשאר ימי השבוע.
אבל אם מחשבים נכון טיול יום ממש חמוד ושווה.
אווסה Awasa
הגעה מארבע מינץ- אוטובוס
עיר לא מיוחדת במיוחד. הגענו ללילה אחד כתחנה בדרך לדודולה וגם כי שמענו שהאגם יפה ויש היפופוטמים.
ישנו בהוסטל קרוב מאוד לטיילת ולמרכז, הטיילת חמודה יש מקומות לאכול דגים לחובבים, כל מיני דוחנים של מזכרות. בעיקר יש שם את הציפור מרבו ענקי- ציפור השלישית בגודלה בעולם שמסתובבת לה בטיילת כאחת האדם, חוויה בעיקר טיפה מלחיצה אבל גם מגניבה.
זו עיר גדולה ויש הרבה מקומות לאכול ולשתות.
אנחנו נשארנו יומיים בגלל קלקול קיבה מאחד הדוכנים אז שימו לב איפה אוכלים... אחרי זה הבנו שאין מה להתעקב שם ויצאנו לכיוון דודלה.
לינה- ישנו בהמלצת המפס מי בzedra gest hauos חשבנו שיהיו שם הרבה מטיילים כדי למצוא שותפים לדודלה, היו רק חברה מקומיים שבאו לנופש.
מחיר- 800 ביר לחדר זוגי עם שירותים
דודולה - טרק בהרי הבאלה
דודולה היא עיירה קטנה למרגלות הרי הבאלה. יש המון אפשרויות לצאת לטרק בהרים שהמפורסמת יותר היא בתוך הפרק הלאומי של באלה שבדרך כלל יוצאים אליו מדינשו. האפשרות שאנחנו בחרנו היא בטרק הקהילתי של דודולה, אותו רכס הרים אבל לא בתוך השמורה כך שרואים מן הסתם פחות חיות אבל מצד שני הנוף יפיפה ומתארחים בבקתות של הכפרים בהרים.
אחרי אוואסה לקחנו אוטובוס לששמנה ומשם עוד אוטובוס לדודולה. ההגעה לששמנה לא מאוד נעימה, הרבה אנשים בתחנה מרכזית קופצו להוריד את התיק מהאוטובוס ומבקשים כסף, ואחר כך ניסו להוביל אותנו לאוטובוסים, לא מאוד נעים אבל פשוט צריך להיות אסרטיבים...
בתחנה מרכזית עצמה דיי קשה לתפוס אוטובוס כי יש מעט אוטובוסים והמון אנשים. אז הלכנו לבחור שנראה היה נחמד והוא אחרי כמה ניסיונות הצליח להכניס אותנו למיניבוס לדודולה ונתנו לו טיפ של 200 ביר.
בדודולה הלכנו לlacko hotel שמופיע במפס מי, לא היה מקום בלילה הראשון אבל המארחת בגסט האוס הייתה מקסימה וסידרה לנו מזרון בקבלה לישון בו, בלי לקחת תשלום. הגסט האוס עצמו ברמה אחלה ועולה 350 ביר ללילה, השארנו שם דברים ואחרי הטרק חזרנו לישון בחדר נורמלי.
בשביל לסגור את הטרק הלכנו למשרדי המדריכים שמופיעים במפס מי, לא היה שם אף אחד אבל כתוב על הדרך ללכת לשאול בbale mountain motel במסעדה ושם המלצרים התקשרו למדריכים שיגיעו.
הגיע האחראי בארגון המדריכים יחד עם שני מדריכים - עבדי שמומלץ עליו בהרבה מקומות ובאמת נראה אחלה, וחוסיין שאנחנו יצאנו איתו בסוף והוא היה מעולה. אז אנחנו ממליצים עליו בחום ונשים פה מספר שלו.
מבחינת עלויות:
מדריך לוקח 1000 ליום (אי אפשר לצאת בלי)
לקחנו סוס לציוד שמתחלף כל יום ועולה 750 ליום
ישנו באוהל שלנו בבקתות והם דאגו לעצים למדורה וכלי בישול ב 150 ביר ללילה.
תוך כדי הטרק החלטנו לעשות את היום האחרון ברכיבה על סוסים וזה עלה 500 עבור כל איש סוס - היו שניים
ו250 לכל סוס - שלושה סוסים
קבענו עם חוסיין בבוקר למחרת, נפגשנו ב8 והלכנו לעשות השלמת קניות לטרק.
נקודה חשובה - קנינו את רוב הדברים בהוואסה כי חשבנו שלא יהיה בדודולה, אבל זה היה מיותר כי יש שם הכל ובעיקר בגלל שמכינים אוכל ביחד עם המדריך, זה עושה שקט לכולם לקנות איתו ביחד כך אין אי נעימויות אם הוא לא אוהב משהו או אם חסר בכמות.
התארגנו וב10 נסענו עם בזאז לנקודת ההתחלה של הטרק.
הטרק עצמו יפיפה ויחסית קליל, במיוחד אם לוקחים סוס לסחוב את הציוד. הגענו יחסית מוקדם כל ערב לבקתה ובישלנו ארוחת ערב על מדורה, הבקתות נותנות תנאים מאוד פשוטים אבל נוחים.
בלילה השני והשלישי היה אפשר גם לקנות לחם טרי לארוחת בוקר.
ביום השלישי לטרק לקחנו סוסים והייתה חוויה מוזרה אבל גם ממש מגניבה, יש כמה עמקים שאפשר לדהור בהם במהירות וזה נהדר.
החזרה ביום הרביעי היא בתחבורה ציבורית וקצת מסובכת אבל המדריך דואג להכל, וכשחזרנו לדודולה חוסיין לקח אותנו למקום מעולה לאכול את הביינט הכי טובה שאכלנו באתיופיה.
דודלה והסביבה, מערת סוף עומר sof omar
דודלה עצמה עיר ממש חמודה, יש כל מיני מקומות מגניבים לשבת לאכול ולשתות, ומיליון מקומות לישון ברמות שונות, אומרים שצריך לחזור לפני 19.00 להוסטל אבל אנחנו חזרנו מרחק בינוני ב21.00 והיה סבבה, יש תאורת רחוב ונעים להסתובב.
מכאן יוצאים לטרק הרי הדודולה.
לינה:
Lacko hotel- אין שילוט, נמצא מאחורי שער של פח גלי צמוד ל Mana Siree Obsinaan, מופיע במפס מי.
מחיר- 300 ביר לחדר זוגי עם שירותים פרטיים, יש וייפי ואמורים להיות מים חמים- אבל זה כרגיל לא כל כך עובד....
המארחת מהממת וחמודה ממש והבן שלה בינימי מסתובב שם והפך להיות החבר הכי טוב שלנו.
רובה Robe-
בירת הדרום, עיר גדולה וראשית.
לפניה יש את דינשו Dinsho, שגם היא עיר גדולה, בה נמצאת הכניסה לפארק הלאומי הרי הבאלה ואפשר לצאת ממנה גם לטרק.
מערת סוף עומר sof Omar-
הגענו לרובה בעקבות חיבור של המדריך חוסן מהדודלה- אמרנו לו שאנחנו רוצים להגיע למערת סוף עומר, הוא סיפר שהיא בשיפוצים ושהוא יודע ששבוע שעבר היא הייתה סגורה לחלוטין, התבאסנו מאוד והוא אמר שיברר עבורנו אם אותי היא נפתחה.
בבירורים עלה שחצי ממנה פתוח, התרגשנו מאוד ואמרנו שנלך, ושאלנו אותו מה הדרך הזולה להגיע.
אוטובוס לרובה, משם אוטובוס לגורו Goro, שרק משם יש אוטובוסים לסוף עומר, אבל הם רק בימי שוק שזה בשישי ושבת- וגם אז צריך לתפוס את המיניבוס כי יש רק 2 ביום, ושיהיה לנו בהצלחה כי האוטובוסים מפוצצים ולפעמים אנשים נתקעים בלי דרך לחזור.
בקיצור הבנו שזה לא הולך להיות פשוט, אז הוא אמר שאפשר לשכור רכב ולסוע עצמאית פשוט. לנו זה היה נשמע יקר אבל גם לא היה נראה שיש ברירה, כי האופציה השניה הייתה לחכות שלושה ימים ולקוות שנצליח להידחף למיניבוס.
חוסן אמר לנו לא לדאוג ושהוא על זה, דיבר עם חבר שלו שמדריך ברובה ודאג לנו לרכב
לרובה הגענו עם אוטובוס מדודולה שלקח בערך שעתיים.
מוזאיין המדריך חיכה לנו והיה בקשר איתנו כל הנסיעה, כשהגענו לקח אותנו לאכול, הסביר לנו על המערה ומה הולך לקרות, לקח אותנו למקום לישון במחיר טוב. כל זה רק כטובה לחוסן.
הוא אמר שבעיקרון הוא יודע שלא ביקשנו מדריך למערה אבל הוא חשב להצטרף בשביל הכיף- אמרנו שממש בשמחה.
למחרת בבוקר הוא הגיע לאסוף אותנו עם הנהג.
הנסיעה לסוף עומר לקחה שעתיים על כביש משובש- כולם אמרו שחייב ארבע על ארבע, אולי לא צריך אבל כן היה נעים יותר ככה.
הגענו למערה ומוזאיין קרא למדריך מקומי שהוא מכיר, הסביר לנו שהמערה בשיפוצים בכניסה הרגילה אבל אפשר להיכנס מהיציאה ולהתקדם עד איפה שאפשר- וכך עשינו.
לנהג שלנו זו הייתה הפעם הראשונה במערה, ומוזאיין אמר שלא היה בה כבר 3 שנים.
בקיצור כולם התרגשו מאוד להגיע.
המערה עצמה:
טיפה הסטוריה- יש סביב המערה איזה סיפור היסטורי של השיח עומר שהיה בה 40 יום או משהו כזה, בקיצור המערה היא סוג של קדושה.
טיפה גיאוגרפיה- המערה היא מערה קארסטית והיא בעצם מעבר של אחד הנחלים הגדולים במדינה שזורם לסומליה ומשם לאוקיינוס. לא הבנו אם הנחל נובע מהמערה או חצב את דרכו בה- בכל מקרה זה אירוע מרשים ביותר.
המערה היא באורך של 14 ק"מ מקצה לקצה וכשחוצים אותה צריך לחצות את הנחל 7 פעמים- כשבאחת הפעמים המים מגיעים עד למותנים!!
כך שאם תכננתם להיכנס להתכונן לכניסה למים והליכה על חלוקי נחל גדולים- אנחנו מצאנו את עצמינו יחפים והיה מגניב אבל לא תענוג גדול...
בגלל השיפוצים חצינו רק 4 פעמים ונעצרנו עד למקום של השיפוצים שזה שלמזלינו זה גם המקום שבו חוצים עד המותנים- אז זה נחסך לנו....
חזרנו על עקבותינו עד לפתח- הייתה חוויה ממש מגניבה, גם רק לראות אותה מבחוץ זה מראה מאוד מרשים. אבל הפנים שלה- ואו! חללים עצומים!
למי שיש פחד ממערות- היא אולי חשוכה אבל כל החללים עצומים ורחבים ממש.
ציוד ליום המערנות:
♤ פנסים טעונים
♤ נעלים נוחות להליכה במים
♤ מכנסים שסבבה להרטיב או לקפל ממש גבוה
♤ מים לשתות כי חם
♤ אם אתם מביאים טלפונים וזה- שקית אטימה למים
אחרי הסיבוב במערה חזרנו שמחים ונפעמים לרכב, עברנו ליד עדר גמלים ענק.
בדרך עצרנו בגורו לאכול ומשם חזרנו לרובה.
מחירים:
המערה- 500 ביר כניסה לאדם, 200 ביר למדריך (חובה)
רכב- היה קשה למצוא, בסוף מצאנו ב7000 ביר לכל היום.
מוזאיין המלך לא ביקש כלום, רק שילמנו על הארוחת וערב והבירות 😀
זמנים:
במערה היינו שעתים
כל כיוון של נסיעה לקח בין שעתים לשלוש שעות.
לרוב אם המערה פתוחה היא לוקחת כמעט 4 שעות.
זה יום שלם, מומלץ להתחיל אותו ברובה ולסיים בעוד לילה ברובה, אנחנו יצאנו ממש מוקדם- 7.30 וחזרנו לעיר ב17.00- לא לתכנן לסוע לשום מקום אחר....
ששמנה shashamna
הגעה- אוטובוס מרובה עלה לנו 400 ביר לאדם, ועוד 50 ביר לתיק.
רקע על העיר והראספארים-
הראסטפרים הם 'התנועת החזרה לאפריקה'. יש לקבוצה כמה מאפיינים
# אחרי שחרור העבדים ניהיה צורך לחזור למולדת שלהם- אך רובם היו אחרי דורות של עבדים ולא ידעו מה המוצא שלהם. הם ראו באתיופיה את הארץ המובטחת כיוון שלעולם לא נכבשה ונשארה אפריקה מקורית. הקייסר היילה סילאסי שהכיר את תנועת הראסטות נתן להם שטח באתיופיה שבו הם יכולים להתיישב ולחזור למולדת.
השטח הזה הוא חלק מששמנה. מכאן ששמנה הפכה לבירת הראסטפרים והיילה סילאסי הפך למשיח שלהם.
# הראסטפרים ידועים בעולם כתנועת הרגאי, פיס אנד לאב, ויוצאים נגד ממסדיות (פוליטיקה, מדינות, וכו) ובעצם המסרים שלהם נובעים כהתנגדות לגזענות ולממסדיות שהובילה לעבדות (מסרים שעוברים לרוב דרך שירי רגאי) - ולכן מובילים תנועת אהבה ושיווין לכל האנשים- הם מדברים המון על כך שכולנו אותו הדבר והחיצוניות אין לה משמעות. (חשוב לציין שכל מה שנוגע ללהטב וזכויות נשים הם לא כל כך מתקדימים....)
# יוצא מצב שראסטפרים כמו שעולם מכיר הם לרוב חקלאים שמובילים תנועה של קהילתיות, רגאי, וחיבור לאדמה ולמקורות.
החלק השני וה'מקורי' הם הג'מייקנים שאצלם זה כבר יותר דתי (למרות שהם נגד ממסדים אז הם לא קוראים לזה דת)- להם יש זרמים, תפילות, מסורות, ודמות משיחית של היילה סילאסי.
ועכשיו על העיר ששמנה-
ששמנה עצמה היא סתם עיר רגילה, כחלק מהעיר לא במרכז שלה ישנה קהילה של בערך 400 ראסטפרים.
אין איזור מוגדר של ראסטות וזה לא כמו להיכנס ל'צ'יינה טאון'. הראסטות מפוזרים בין התושבים, פשוט יחסית באיזור מסויים.
בעיר יש כמה מוסדות של התנועה הראסטפרית.
1. המקדשים/כנסיות/מרכזים (כל אחד קורא לזה אחרת) ישנם 4 מרכזים כאלו שייכים לזרמים שונים שבתוך הראסטפרים אחד מהם נסגר כיוון שכבר לא גרים בעיר חברים בתנועה הזו.
2. יש כמה מוזיאונים שקשורים לראסטות- לא תמיד פתוחים. אנחנו הגענו לאחד מוכר והוא היה בשיפוצים.
3. יש כמה מקומות של אוכל בבעלות ראסטפרים- בדרך כלל פשוט אוכל שלא מגיע על אינגרה, ומיצים שווים
4. אם אתם מתחברים לראסטות הם יגלו לכם כל מיני מקומות של מוזיקה.
חוץ מזה יש סביב העיר מעיינות חמים וגם איזה מסלול יום עם מפלים, אנחנו לא הלכנו.
העיר עצמה רגילה, יש מלא מקומות לאכול ולשתות, יש שוק במרכז העיר.
לינה:
*לפני שנתיים היו מהומות של בני שבט האומו ושרפו כמעט כל כל העסקים שהם לא שייכים לשבט האומו, כך שהרבה מהמקומות שמופיעים במפס מי לא קיימים*
אנחנו ישנו בzion train loge
שייך לזוג ראסטפרים צרפתים מקסימים שהגיעו לששמנה לפני כמעט 20 שנה, חמודים מאוד וממש כיף לשבת ולדבר איתם, אלכס מסביר מאוד מעניין את עיניין הקהילה הראסטפרית בתור אדם לא ג'מייקני, וגם כיף לעשות איתו יוגה🧘♂️, וסונדרין תדאג לכם כמו אמא, מקסימה ומתוקה, ישבה וציירה לנו מפה של כל המקומות של ששמנה, ואפילו דאגה לנו ולאוטובוס שווה חזרה לאדיס.
המקום מאוד נעים, נקי ומטופח, יש מטבח שבטח אם מבקשים יתנו לכם להשתמש באהבה, יש מים חמים וייפי. בעיקרון זה מקום שבדרך כלל מלא במטיילים ויש מיליון מקומות ישיבה, אבל בשנתיים האחרונות יש ממש ירידה במטיילים, אנחנו היינו לבד שלושה ימים.
מחיר:
900 ביר לחדר זוגי עם שירותים ומקלחת משותפים
2000 ביר לחדר פרטי עם שירותים פרטיים
בשניהם המחיר כולל ארוחת בוקר מדהימה של ריבות שסונדרין מכינה.
יש מצב שיש גם אופציה לקמפינג.
הגעה:
בזז עלה לנו 150 ביר ממרכז העיר,ניראלי שטיפה תפרו אותנו במחיר, אבל זה טיפה רחוק...
אולי אפשר לדבר איתם כי יש להם פה ואן שהם יכולים לאסוף אותכם.
מדבר דנקיל Denakil depression
מדבר דנקיל הוא תופעה גיאולוגית פשוט מרהיבה! הוא מדבר שיש בו שרשרת של הרי געש פעילים, מדבריות מלח, אגמי מלח, ושדות גופרית וגייזרים- בקיצור חגיגה לחנונים🤓🌋
ומי שלא חנון יהנה מחוויות צבעוניות ומטורפות שהמוח והעין שלנו לא יכולים לתפוס.
המדבר יושב על השבר הסורי אפריקאי, להבנתינו הרי געש היו שם כבר מאות שנים אבל ב1926 (ממש אתמול בבוקר) הייתה רעידת אדמה שגרמה להעלאת שדות הגופרית מהמעמקים. חוץ מזה ההרי געש עדיין מתפרצים מידי פעם והולכים ממש על לבה שהתקשתה ועדיין נחשבת טרייה.
בקיצור- ואו.
ולחובבי גיאולוגיה - יאבלולו שמבלולו!!!
@איך מגיעים לכל הטוב הזה ומה אופי הטיול?
1. את הטיול הזה חייבים לעשות עם חברה מסודרת וקבוצה בגלל שהמדבר ענקי, מצריך ניווט ונהיגת שטח, יש ממוצע של 50 מעלות, וחייבים לתקשר עם המקומיים.
כמעט כל מדריך תיירים וכל סוכנות יכולה להוציא קבוצה.
2. מחיר: אנחנו שילמנו 300 דולר לאדם שכולל לינה תוך כדי, ולילה לפני ואחרי הטיול במדבר, כל הארוחות, מים ללא הגבלה, רכב צמוד, שקש, ונסיעה עם הרכב הלוך חזור מאדיס אבבה.
*חשוב לציין שזה מחיר שהמדריך סולומון כפרה עליו עושה לישראלים, שאר חברי הקבוצה שלנו שילמו 500 דולר לאדם.
*בניגוד למקומות אחרים פה לכל מדריך יש אינטרס להוציא קבוצה גדולה- לכן גם אם אתם לא מוצאים קבוצה המדריך יצרף אותכם לקבוצה קיימת.
כמובן שכמו כל טיול קבוצתי יש יתרונות וחסרונות, אבל אין כל כך מה לעשות אם זה. אנחנו נפלנו טוב והייתה לנו קבוצה קטנה ואנשים מהממים...
המדריך שלנו הוא המדריך שכל הישראלים יוצאים איתו, בחרנו אותו בגלל המחיר וחששנו ממדריך מעייף שכל היום יגיד לנו 'אח שלי אח שלי'. סולומון הגיע עם חולצה של יחידות צה"ל (כזאת שיש רק לתגלית)- ובניגוד לסטיגמות שחששנו מהן הוא היה ממש נעים, בלי דאווינים של המדריכים של הישראלים.
אחד האנשים הכי הוגנים שפגשנו, דאג לנו הרבה יותר ממה שהתחייב.
יש לו מלא ידע על המדבר, והסברים עם תוכן (לא רק - 'זה מדבר מלח' כמו רוב המדריכים, אלא ידע לתת הסברים)
דוגמא לכמה הוא פייר- יצאה איתנו קבוצה של בנות שיצאה ממדריך אחר שחיבר אותן אלינו, הובטח להן להגיע להר געש ומדבר המלח ביום אחד והן שילמו רק על יומיים. ביום הראשון הן גילו שההבטחות היו ריקות ואי אפשר לראות את שתי התופעות ביום אחד. הן חזרו מאוכזבות חוץ מאחת שבחרה להמשיך איתנו- למרות שהיא המשיכה עוד יום וחצי ממה ששילמנו סולומון לא הסכים לקחת ממנה שקל נוסף- אמר שרימו אותן ושלא תעיז לשלם לו.
סולומון: +251910474156
*אם הוא לא עונה זה כי הוא בדנקיל ואין לו קליטה- תנו לו יומיים שלושה.
@ על המסלול והסבר על המדבר (שלא ירמו אתכם כמו הבנות הנ"ל...):
את המדבר אפשר לחצות בשני אופנים, תלוי במצב הביטחוני בצפון.
1. התחלה וסיום בחלק הדרומי- העיר סמארה Samera. בעצם נסיעה הלוך וחזור.
הסיבה לעשות את המסלול הזה אם המצב הביטחוני במקלה לא מאפשר להיות בצפון. או אם אתם לא רוצים להיות בצפון בכלל.
2. התחלה בסמארה Samera וסיום במקלה Mekelle
3. בדיוק הפוך- התחלה במקלה וסיום בסמארה
האופציות האחרונות הן המומלצות, בוחרים לפי המסלול שתיכננתם...
אנחנו רצינו לעשות את אופציה 3 אבל המצב הביטחוני לא איפשר להיכנס למקלה.
הנקודות המפורסמות על פי הסדר אם נכנסים מסמארה:
1. אגם המלח- Lake Afrera - אגם מלח שהוא כמו שלנו אבל טיפה פחות😯.
למי שהתגעגעו לארץ- שם תוכלו לצוף לכם במים מלוחים בחוף מוזנח, עם נוף למפעלים ולהרי המדבר המרשימים- ממש כמו בבית.
האגם פחות מלוח משלנו, יש שם אפילו טיפה דגים (סולומון אמר שהם לא חיים יותר מכמה ימים בגלל המליחות- אבל ים המוות זה לא...).
מה שמגניב באגם זה שהנביעות החמות והמתוקות שזורמות אליו נמצאות ממש על החוף, ואפשר ממש לשבת באחת מהן- שזה די מגניב.
*טיפים של אלופים:
א. המקלחות לשטוף את המלח הן הנביעות החמות.
ב. תביאו בגדי ים, שלא תמליחו את הבגדים הרגילים שלכם (כמו שאני עשיתי...)
ג. התיכנון המקורי היה שנגיע לאגם ביום הראשון- אם עושים הלוך חזור אני ממליצה בחום לדבר עם המדריך שתגיעו ליום האחרון- כיוון שאין מקלחת באף יום אחר, כך שלא תיסחבו עם המלח יותר ממה שצריך.
2.הר הגעש הפעיל- Erta Ale- יש ברמה הזו כמה הרי געש פעילים, ניתן לעלות על שנים מהם. המדריך בוחר על איזה אחד לאור מצב הפעילות של ההר.
הרכבים מגיעים עד לחניון שנמצא חצי שעה הליכה יחסית קלילה עד ללוע של ההר. מהחניון רואים אפילו את הכתום של הלבה!!!
חוויה מטריפה ללא ספק! עולים פעמיים- פעם אחת כשמגיעים בחושך- כדי לראות את הלבה כמו שצריך. יורדים חזרה לחניון- שם ישנים לאורו של ההר, ובבוקר מוקדם עולים שוב כדי לראות את הזריחה ואת כל הסביבה של ההר- שהיא מטריפה בפני עצמה.
* טיפים של אלופים:
הרי געש מוציאים רמות גבוהות של גופרית, ואם נמצאים איפה שהעשן ממש ממש קשה לנשום.
א. תביאו איזה מסיכה או בגד לכסות את הפה והאף.
ב. תביאו טישו- נוזלים שם יפה....
ג. אם אתם אסמטים או עם ריאות רגישות! חייבים לידע את המדריך!
3. שדות הגופרית והגייזרים- Dallol-
בעיניי השיא של המדבר.
שדות של גייזרים קטנים בצבעי צהוב וירוק מטאלי- וכל מה שלא בצבעים האלה זה אבני נחושת בצבע אדום.
תופעה שנוצרה לפני רק מאה שנה בעקבות רעידת אדמה, חוץ מזה רואים שם את התהליכים והשלבים השונים- תחילת ההליכה יש עמודים גדולים- אלה הגייזרים הראשונים מלפני מאה שנה. בקיצור- טירוף ולא יאמן מה שקורה שם!!
* טיפים של אלופים:
א. האבנים נחושת האלה חדות! אנחנו הלכנו עם סנדלים והיה מאוד לא נוח ופחדנו להיחתך כל הזמן. כנל על נעלי ברפוט- אפשרי, פשוט קחו בחשבון שזה כמו ללכת על חלקי מתכת שבורים וחלודים.
וגם הנוזלים על הרצפה הם בעצם גופרית בריכוז גבוה ולכן חומצי מאוד- עדיף שלא יגע לכם בכפות רגלים.
ב. גם פה יש חגיגה לאף- אותם תחושות ונוזלים כמו על ההר- מומלץ להביא משהו לכסות את האף והפה- דגש על אסמטים.
ג. זה המקום לשלוף את יכולות הצילום- אף אחד מכל הקבוצה שהיינו לא הצליח לתפוס את הצבעים המטורפים- בהצלחה.
4. מדבר המלח הלבן- Lake Karum -
כל האיזור הצפוני של המדבר הוא האיזור המלוח שכולל באותו איזור את הגייזרים וגם את המדבר מלח הלבן.
מדבר האינסטוש- אדמה לבנה ממלח וישרה כמו סרגל עד כמה שהעין יכולה לתפוס.
לפה באים לראות את השקיעה.
*טיפים של אלופים:
א. המי מלח מגיעים כמה סנטימטרים מעל הסוליה והנעלים מתמלאות במי מלח- אז תחשבו מה אתם נועלים...
5. המרחבים באופן כללי במדבר
לאורך הנסיעה עוברים מרחבים שונים- כל אחד נראה ומריח אחרת. זה מטורף ובלתי נתפס.
בכל האיזור של ההר געש נוסעים בקילומטרים על גבי קילומטרים של אדמת טוף ובזלת, ורואים שחור עד האופק, מאוד עוצמתי.
כל האיזור של מדבר המלח יש מרחבים מישוריים ולפעמים לא רואים אפילו גבעה עד האופק. ליד הכפרים עוברים גם במחצבות המלח שלהם- שוב, בלתי נתפס.
@ כמה דגשים שכדאי לדעת;
# לינה:
א. אין יתושים. חם/גופרית להם מידי.
ב. בגלל החום ישנים תחת כיפת השמיים- בלילה שמתחת להר געש- על מזרונים על הרצפה. ובלילה באיזור המלח בקצה הכפר יש מקום עם מיטות עץ ששמים עלים מזרונים.
חשוב לציין שהמקום לא מצטיין בלשון המעטה על ניקיון, ובשני המקרים האיזור לא כל כך נעים... אין מה לעשות בנידון, רק שתכינו את עצמכם.
# אוכל:
דואגים לכל הארוחות, אנחנו טבעונים ובארוחת ערב הראשונה אכלנו פסטה בלי כלום כיוון ששמו טונה ברוטב- שימו לב שאם יש לכן מגבלות מזון *הטבח* מבין אותן.
באופן כללי האוכל משביע אך לא מעבר, וגם לא מחלקים נשנושים לנסיעות- ממליצים להביא חיזוקים.
# שתיה: מביאים מים לכל הימים.
כמה טיפים:
המים מתחממים ממש ממש מהר, אם יש לכם בקבוק כזה ששומר קור ברכה.
מומלץ לדאוג לשתות לפחות 2 ליטרים כל יום- אמנם אין מאמץ גופני אבל היובש והחום בנסיעות ממש מייבשות.
# טיפים לצוות :
אנחנו הבאנו לסולומון 40 דולר טיפ משנינו והוא ממש התרגש ואמר שזה מלא. אני חושבת ש10 דולר זה סביר למדריך. בנוסף הבאנו 1000 ביר משנינו (הזוג שהיה איתנו ברכב הביא אותו סכום) לנהג הגיבור שלנו שנהג בין 8 ל12 שעות כל יום- שוב הוא התרגש והיה נראה שלא ציפה לטיפ.
# עונה: יש הבדל ענקי בין העונה הרטובה ליבשה- לכל אחת מהן יש יתרונות מדהימים. אפשר לראות בכל מיני סירטונים את ההבדלים.
# הכפרים המקומיים:
קודם כל ממש מעניין לראות אותם חיים בתוך השממה הזו. חלקם צריכים ללכת 5 שעות לכל כיוון כדי להביא מים או עצים.
בעיקרון כל חלק במדבר שייך לכפר והם השליטים בו. אתם תראו שהמדריך כל פעם לוקח "מאבטח" ומשלם לו בסוף.
הסיפור שלהם מאוד מעניין, המדבר עבר ידים בין אתיופיה לאריתריאה לא מעט- וכל פעם הם שלטו לחלוטין בתעשיית המלח. יש להם חלקות והכסף שהם מכניסים מחולק באופן שווה לכפר (כמו בקיבוץ). הם בבעלות של כל המכרות ושולטים במלח של אתיופיה ואריתירה.
ואת כל הפאסון הזה הם עושים על גמלים וחוצבים באופן ידני- מרתק לראות אותם.
חוץ מזה הם לא כל כך טובים בלשמור על הסביבה, מסביב לכפרים יש שדות בקבוקי פלסטיק שמשתרעים לקילומטרים. ובכל חניון יש הרבה מאוד טישו לא רק במחבוא- שימו לב איפה אתם דורכים...
באופן כללי אם לסכם את חווית דנקיל-
נסיעות בלתי נגמרות די מתישות- כל פעם בערך 5 שעות ברצף, לרוב נסיעות של שטח מאובקות.
אבל הכל נשכח ברגע שיורדים מהרכב ורואים את התחנה שעצרתם. הכל מפעים ומרטיט לבבות.
הרר Harar
העיר הרביעית בקדושתה למוסלמים, עיר הולדתו של הקיסר היילה סילאסי.
הגעה מדנקיל-
ביקשנו מסולומון שיוריד אותנו מהרכבים בדרך לאדיס בעיר awash, מחצית הדרך בין אדיס להרר. הגענו בסביבות הצהריים אחרי 5 שעות נסיעה והחלטנו לפצל את הנסיעה ליומיים, סולומון דאג לנו לגסט האוס שהיה נחמד ונפרדנו כל איש לדרכו.
יום למחרת קמנו מוקדם וב7 כבר יצאנו לכביש, אין תחבורה ציבורית ישירה להרר אבל יש המון רכבים של תיירים או חברות תיירות שנוסעות כך שיש ברוקרים ברחוב בשעות הבוקר שמחפשים אנשים להעלות על אותם רכבים להרר וככה להרוויח עוד קצת כסף מנסיעה שתקרה בכל מקרה.
אנחנו חיפשנו רכב כזה אבל במקום מצאנו את נקודת העצירה של האוטובוסים הגדולים שיוצאים מאדיס ישירות להרר, שילמנו לברוקר 100 ביר טיפ ועלינו על האוטובוס ב8:00, יש המון אוטובוסים שמגיעים בשעה הזאת. האוטובוס עלה 700 ביר לאדם והיה אחלה.
אחרי 6 שעות נסיעה הגענו להרר והתחלנו לחפש גסט האוס לישון בו, מה שהיה קצת מורכב כי רוב המקומות היו מלאים.
אז לאחר חיפושים מצאנו את sherif guest house בתוך העיר העתיקה שהיה בו מקום ונראה סך הכל בסדר ב1000 ביר ללילה שזה הכי הרבה ששילמנו באתיופיה אבל לא ממש הייתה ברירה.
מומלץ להזמין מראש מקום לינה בהרר, הגסט האוסים בתוך העיר העתיקה מאוד מיוחדים ויפים וכדאי להזמין באחד מהם.
בהרר בילינו 3 ימים של בעיקר הסתובבת בעיר העתיקה, בשווקים המיוחדים שהמיקומים שלהם מופיעים באפס מי ובהאכלת צבועים. מומלץ לשאול איפה יש בקלאוות ולקנות קצת, מאוד מוצלחות.
לגבי האכלת צבועים זה קורה בשתי נקודות בכל יום בשעה 7 בערב בנקודה המזרחית וב8 בערב בנקודה הצפונית. אין סיבה ללכת עם כל האנשים שמציעים לכם את האטרקציה ברחוב אלה פשוט לבקש מבזאז שיקח אתכם לנקודה בזמן, ומשלמים שם להיינה מן, אנחנו שילמנו 300 ביר ויכול להיות שאפשר להוריד קצת את המחיר.
חוויה משונה ומטורפת.
אחרי שלושה ימים החלטנו לחזור בטיסה כי היינו אחרי שבוע מלא בנסיעות, לקחנו בבוקר מיניבוס לdire dawa ב70 ביר שם נמצא השדה תעופה ואחרי שלוש שעות כבר היינו בwutma hotel החביב באדיס.
לליבלה Lalibela
יש ויכוח אם הכנסיות הן חלק מפלאי עולם או לא, לפי מדינת אתיופיה הן כן, לפי השאר הן לא.
בכל מקרה, הן יפות ומרשימות בסטנדרט של פלאי עולם.
הכנסיות החצובות בסלע של המלך לליבלה, שרצה להביא את ירושלים הרחוקה ומסוכנת לאנשיו, וחצב כנסיות כאשר כל כנסיה מייצגת מקום או אירוע חשוב בירושלים (תכלס גם בארץ בכללי).
ומכאן שמה 'ירושלים השניה.'
ומתיחסים אליה בהתאם, היא קדושה לכנסיה האורתודוקסית כמעט כמו ירושלים האורגינל.
האנשים עולים לרגל לליבלה, וזה המקום הכי מעניין להיות בו ביום חג.
הכנסיות עוד פעילות, ויושבות במרכז העיר. חינם לתושבי אתיופיה.
מחיר:
1.למי שלא תושב- הכניסה עולה נכון להיום 50 דולר (אפשר לשלם בביר) שתופסים ל4 ימים מלאים- כלומר אם לא הספקתם ביום אחד יש לכם 4 ימים עם הקבלה.
2. מדריך- לא חובה אבל מאוד מומלץ, הכנסיות חבויות ולכל אחת יש סיפור. פגשנו אנשים שבלי מדריך לא הגיעו לכל הכנסיות (כי לרובם קשה למצוא את הכניסות או שהן ממש מתחת לאדמה ועד שלא עומדים ממש מעליהן לא יודעים שהן שם). ובנוסף ההסברים מעניינים וחשובים להבנת הסיפור.
המדריך שלנו היה אחלה- עלה לנו 40 דולר ליומיים, טדסה, טלפון: +251913861366
3. מצלמה עולה 500 ביר להכניס. טלפון אין בעיה 🤔
* יש שם קטע כזה של פרנסה למקומיים: לכנסיות נכנסים בלי נעלים ואפשר לשלם לאישה שתשמור לכם עליהן, ואם אתם יוצאים בצד אחר של הכנסיה היא תביא אותן לשם. טדסה אמר שתכלס לא יקחו אבל זאת הכנסה של אנשים.
הכנסיות עצמם מ.ד.ה.י.מ.ו.ת!!!!!
היינו שם בחג סנט ג'ורג' והיה פשוט מהמם!
בהחלט פלא עולם.
*לינה ודרכים- בשלב הזה בטיול הפסקנו להיות תרמילאים, כי הייתה לנו אורחת חשובה לא תרמילאית. אז זזנו במוניות וטיסות. וישנו במקומות שווים ולא זולים במיוחד.
אני אכתוב את המקומות שבהם ישנו, אבל דרכי הגעה ויציאה - בגדול כל פעם המדריך המקומי שלנו אירגן לנו מונית פרטית.
-- לינה- Top Twelve Lalibela
מלון שווה על שדרת המלונות עם הנוף המטריף.
מחיר לחדר זוגי עם שירותים כולל ארוחת בוקר- 35 דולר (ניתן לשלם בביר)
-- דברים לעשות בלליבלה:
* סתם להסתובב. העיר עצמה ממש נעימה, אם לא הייתה לנו מגבלת זמן יש מצב שהיינו נשארים שם עוד מלא זמן. יש שוק חמוד ממש ואנשים נחמדים.
* סדנאת בישול של alem resturant
* ben abeba מסעדה מוזרה ויקרה אבל ביזארית ועם נוף מטריף.
אדיס אבבה Addis Abba
הבירה האגדית!
אדיס היא האמצע של אתיופיה, ולכן סביר שמי שמתכנן יותר מאזור אחד יחזור אליה כמה פעמים.
התניידות:
1. יש מערכת שנראתה ממש טובה ומסודרת של אוטובוסים עירוניים ממוספרים וחדשים. אנחנו לא התנסינו כי האפליקציה ride של המוניות זולה ולא היה לנו כוח להבין איך זה עובד.
2. כמו כל עיר שמחזיקה מעצמה באפריקה יש גם מערכת של מטאטואים- אלה המיניבוסים הקטנים. יותר מבולגנת בשיטת אין דבר כזה אין מקום. היתרון הוא שהם זולים ומגיעים כמעט לכל מקום.
חיסרון- לא ממש מבינים אנגלית ואוהבים לעקוץ במחיר- גם בהם לא יצא לנו להתנסות
3. מוניות- רכבים כחולים ממש ישנים/רכבים שהם חצי צהובים וחצי סגולים- לא מומלץ- ממש יקר.
4. RIDE - אפליקציה כמו אובר שעובדת בערים הגדולות של אתיופיה. עובד מעולה, זול ואמין.
ככה התניידנו כל הזמן. שימו לב שבעקבות מקרי שוד שלקוחות שדדו נהגים- הנהגים חשדנים כשיורד הלילה, מומלץ לתת לבחורה לדבר איתם בטלפון ואם לא אז קחו בחשבון שיקח להם זמן להגיע והם יבטלו הרבה.
ביטחון אישי: אחת הערים הנעימות שיצא לנו להסתובב בהן, יצא לנו להסתובב כמה פעמים בחושך-והיה ממש סבבה, לא מומלץ בכל השכונות כמו כל עיר גדולה, בשכונה שאתם ישנים זה ממש סבבה אם אתם מכירים ומרגישים בנוח.
מקומות לאכול:
Shifta - מסעדה ג'מייקנית/ אפריקאית עם אוכל מעולה ומגוון ממש מרשים של מנות טבעוניות. מקום קצת יקר אבל באווירה מגניבה ויש להם גם כמה אירועי מוזיקה בשבוע ששווה לבדוק באינסטגרם וללכת.
Wutma - במלון שישנו בו הייתה אחלה של מסעדה, אוכל מסורתי וגם קצת יקר אבל ארוחות בוקר מעולות של פול או פאטירה, ובימי צום יש בופה טבעוני מגניב.
מקומות למוזיקה:
Fendika - אחד המקומות המגניבים באדיס, בכל שני ושישי יש הופעת גאז שמתחילה ב20:00 ונגמרת בערך ב23:00, המקום תמיד מפוצץ אז אם רוצים לתפוס שולחן או מקום טוב לראות את הבמה צריך להגיע שעתיים לפני, אלכוהול ואוכל יקרים אבל כניסה עולה 100 ביר והמוזיקה והאווירה באמת נהדרות.
Upscale kitchen - מקום שהיה לנו קצת מוזר להיות בו, מדובר בלאונג' קוקטיילים יוקרתי אבללל... אותו הרכב של פנדיקה מופיע בו כל יום שלישי ושם הרבה יותר אינטימי, אפשר לשבת ממש קרוב ללהקה בכיף ולהנות מהמוזיקה. יש אירוע אחר כמעט כל יום בשבוע וגם כדאי לבדוק באינסטגרם.
אטרקציות כלליות:
מוזיאונים- אנחנו היינו במוזיאון הלאומי של אתיופיה ובמוזיאון האתנוגרפי, לא יקר ומאוד מעניין למי שאוהב מוזאונים. וגם במוזאון הלאומי אפשר לראות את השלד המקורי של לוסי!
פארקים-
Friendship פארק, יש בתי קפה יקרים בפנים אבל חוץ מזה פארק מאוד יפה שאפשר להעביר בו חצי יום בכיף.
שווקים-
לא היינו במרקטו המפורסם אבל במקום זה הלכנו לשירומדה - שוק בדים מסורתיים מאוד מגניב
ושולה מרקט - שוק קטן יחסית אבל יש בו הכל, ואם רוצים לקנות משהו הוא מאוד ידידותי.
איפה ישנו:
Wutma hotel - ברוב הלילות ישנו בווטמה בפיאצה. עולה 620 ביר ללילה לחדר יחסית קטן אבל נקי ונעים עם וויפי ומקלחת חמה, מאוד ממליצים. בפיאצה אז יש הרבה לאיפה להסתובב וגם המסעדה של המלון מעולה.
Bella guest house - בביקור האחרון בדיסק ניסינו את בלה שהמון ישראלים ממליצים עליו, מלון נחמד עם חדרים ברמה גבוהה ב600 ביר ללילה, גם שם וויפי ומים חמים, והיתרון הגדול שהוא בניהול של סולומון המקסים שגם נסענו איתו לדנקיל.
מבחינת מיקום הוא קרוב לשולה מרקט והרחוב המרכזי שקרוב אליו נחמד להסתובבות, אבל רחוק יחסית מהמרכז של אדיס.
גונדר Gondar
גונדר עיר חמודה וגדולה מאוד. ממנה יוצאים לטרק של הרי הסמיאן.
גונדר היא עיר עתיקה, הייתה בעבר (הרחוק) העיר בירה של ממלכת אתיופיה והבסיס של האיטלקים בתקופת הכיבוש, ויש פה את הארמונות העתיקים המטורפים.
בנוסף יש פה גם את הקהילה היהודית שמחכה לעלות לארץ ויש קהילה של יהודים שנשארו מתוך בחירה.
נפרט פה יותר על העיר והקהילה ובפרק הבא על הסמיאן.
# נתחיל בלינה:
עברנו כמה מקומות בהתאם למחיר ותנאים.
1. מלון למברגר:
המלון קרוב לקהילה היהודית ואם רוצים להגיע לשבת כשרה המלון נמצא 10 דק הליכה מהבית כנסת, מספק בשבת בופה כשר ושומר שבת. (היה מספיק טוב לשליחות בני עקיבא....)
המלון עצמו בסיסי, מקלחת פצצה חדרים סבירים ברמת ניקיון, יש טיפה יתושים בגלל איזה נחל שזורם ליד. נעים לשבת במסעדה שלו בחוץ. אנחנו עברנו כי הוא היה אחלה בשבילנו התרמילאים אבל לא משהו לאורחת הלא תרמילאית....
מחיר: 25 דולר (ניתן לשלם בביר)
מיקום: קרוב לבית הכנסת אבל לא לעוד משהו מעניין, יושב על הקצה של הרחוב המרכזי בגונדר.צריך לקחת בזז למרכז העיר.
2. לוג Goddard hills
המקום הכי מפואר בגונדר.
אנחנו היינו בהלם תרבות כי בחיים לא היינו במקום כזה.
קודם כל החדרים היו יותר גדולים מהדירת חדר וחצי שלנו בארץ.
כל חדר צופה על הנוף המטריף.
שירוקלחת בגודל הקראוון שנגור בו בעתיד.
בקיצור. אין מילים לתאר.
מחיר: 40 דולר (ניתן לשלם בביר) לחדר כולל ארוחת בוקר.
מיקום: רחוק, נחשב מחוץ לגונדר. לוקח 15 דק להגיע לעיר ולפעמים יותר מ20 דקות לעלות למלון (עליה רצינית וקשה לבזאז) בזאז לוקח בין 300 ל400 ביר ולרוב צריך לכוון אותו.
יש שירותי הסעות חינם לשדה תעופה ואם יוצא לכם לתפוס עליהם טרמפ לעיר אז פגז.
3. גונדר בקפקרז-
אחרי שהאורחת הלכה ונשארנו עם התקציב שלנו עברנו לבקפקרז שמופיע במפס מי וקיבלנו המלצות עלי.
כשהגענו היה נראה שהוא אחרי ימי הפאר שלו (כמו הרבה מקומות בצפון).
אבל כשחזרנו אחרי הטרק היו עוד מלא מטיילים והיה יותר נעים.
יש ממיר וייפי אבל הוא לא מחובר (אולי שומרים אותו לימים יותר עמוסים)
יש מטבח פגז ומאובזר.
יש מתחם ישיבה משותף נעים.
יש פוטנציאל למים חמים, לנו לא היו למרות שהדליקו את הדוד.
יש נוף יפה.
יש דורמז, אבל אנחנו לא יודעים כמה עולה.
מחיר: חדר פרטי שירותים משותפים: 700 ביר.
מיקום: יחסית רחוק, ליד האוניברסיטה. על הכביש אפר ויש עליה לכניסה. יש תחבץ לעיר כל הזמן, אמרו לנו שזה 20 ביר לאדם, אנחנו נסענו יותר בבזאז ולקחו לנו לרוב 100 ביר לעיר או לשוק.
# הארמונות והעתיקות:
מחיר:
כניסה למוזיאון עולה 100 ביר לאדם (לפעמים יותר אם הם במצב רוח חמדני)
מדריך 400 ביר(לא חובה). המדריכים מחכים שם ומוצמדים אליכם ברגע שנכנסים.
יש כמה מקומות לארמונות-
יש את הארמון הראשי והגדול בפיאצה של העיר.
יש את הארמון עם הבריכה שנמצא בקצה של גונדר.
ויש עוד מבנה של ארמון שנמצא 3 ק"מ מהמרכז
הכרטיס הבסיסי מכניס לארמון הראשי ולבריכה, אם רוצים את השלישי זה עוד 40 ביר לאדם.
המדריך צמוד אילכם לכל המקומות שבחרתם.
המחיר לא כולל את התחבורה למקומות.
אנחנו היינו עייפים והארמון הראשי היה ממש מרשים אז היינו רק בו.
מומלץ לקחת מדריך כי אם לא לא מבינים את הסיפור ואז זה סתם להסתובב בעתיקות, המדריכים שם מעולים ומסבירים אחלה.
מקום מטורף.
# הקהילה היהודית
יש 2 קהילות.
1. לא ביקרנו אבל יש בכפר וואלקה שמצפון לגונדר קהילה של יהודים ביתא ישראל שבחרו להישאר באתיופיה ולא לעלות בעליות שהיו, הקהילה קטנה ופעילה יושבת בכפר.
2. הקהילה של הממתינים לעלות לארץ.
ידועים בשמם- הפאלשמורה.
הסיפור שלהם כואב וקשה, ועדיין קורה.
הקהילה הזו מורכבת מאנשים שהם זרע ישראל שנאלצו להמיר את יהדותם בשל אנטישמיות, ועכשיו לאחר קום המדינה חזרו אל יהדותם ומבקשים לעלות.
כמובן שזה הרבה יותר מסובך.
הקהילה מורכבת מאנשים שהתקבצו מהכפרים מסביב, עזבו את המעט שהיה להם והגיעו לגונדר כי משם עולים לארץ.
הקהילה במצב לא פשוט, מאוד קשה להם למצוא עבודה גם בגלל שחלקם מגיעים מהכפר ללא הכשרה מסויימת וגם כי מקומיים לא מעסיקים יהודים כי הם עוד שניה עולים לארץ.
מי שמוביל את הקהילה הם השכבה הצעירה של חברה בני 20 עד 30- תנועת נוער, תפילות, חגים ועוד מלא דברים.
הם תמיד מאוד שמחים לקבל אורחים שהם לאו דווקא מתנדבים.
חוויה מאוד חשובה, מטלטלת אבל גם נעימה וכיף לשבת ולדבר עם החברה.
בנוסף מאוד קרוב לבית הכנסת את הבניין והדירה של פרויקט "תן" של הסוכנות- הן ישמחו לארח ולעזור.
# המלצה חמה על המדריך
עמנואל בסוף לא ממש הדריך אותנו כי התוכניות שלנו לא הלכו כמתוכנן- אבל הוא ממש ממש עזר בהכל!
מהרגע שהגענו הוא מצא לנו רכב במחיר טוב, חלפנים, וישב איתנו להמלצות והסברים על גונדר והסמיאן.
ולא ביקש תשלום, כי מבחינתו הוא לא הדריך אותנו.
בחור קסם ממש! עדין, נעים, אינטילגנט ואמין. מכיר ממש הרבה דברים ואנשים.
ישבנו איתו גם סתם לכיף 😀
הרי הסמיאן
בהרי הסמיאן יש אין סוף אפשרויות לטרקים, מטיול יום ועד שבועיים. אפשר גם לעשות את הטרק עם חברה מסודרת ומדריך ואפשר גם עצמאית. אנחנו בחרנו במסלול הסטנדרטי של ארבעה ימים וטיילנו עצמאית, היה לנו אוהל, בנזיניה וציוד בישול אבל אפשר להסתדר גם עם לקנות עצים ולבשל על מדורה (בפועל רוב הזמן זה מה שעשינו). אפשר בעקרון לטייל גם בלי אוהל ולישון בדורמס אבל שווה לבדוק טוב טוב לפני, אנחנו לא התעסקנו בזה.לטרק יוצאים מעיירה קטנה שנקראת דברק, אנחנו תכננו לצאת מוקדם בבוקר מגונדר להגיע למשרדים של השמורה ולצאת לטרק באותו יום.
קנינו יום לפני אוכל לטרק בגונדר שם יותר קל(אפשר גם בדברק), יצאנו ב7 בבוקר בבזאז מגונדר בקפקרז שקצת רחוק ממרכז העיר לתחנה המרכזית - עלה 150 ביר. בתחנה מרכזית תפסנו מיניבוס ב350 ביר לאדם אחרי קצת התמקחות - עלינו על מיניבוס ריק כדי לתפוס מקומות מקדימה וישבנו עם התיקים עלינו, ככה לא שילמנו עליהם אקסטרה. מהמיניבוס אפשר לרדת ממש מול המשרדים של השמורה שמסומנים גם במפס מי וכמובן גם בגוגל.
במשרדים אמרנו שאנחנו תרמילאים ורוצים לעשות את הטרק עצמאית, הם רגילים לזה ולא הייתה שום בעיה. הצמידו לנו סקאוט מנוסה שמכיר טוב את הדרך, אבל לא מבין אנגלית, שילמנו והיינו מוכנים לצאת.
האתגר המרכזי בלעשות את הטרק עצמאית היא התחבורה הלוך וחזור מהשמורה, בעיקר בגלל שהתחבורה הציבורית לכפרים בהרים קשוחה (יש אבל מעט, עמוסה ולא מסודרת בכלל - פשוט משאיות שיוצאות ממקומות רנדומלים כשהן מתמלאות, אז קשה עד בלתי אפשרי לבנות עליה. לפחות להלוך) ומצד שני החברות שמארגנות טיולים לא ממש מבסוטות בלשון המעטה על לעזור למטיילים עצמאיים ולא מצאנו מישהו שהיה מוכן לצרף אותנו רק להסעה. כששתינו קפה בין האוטובוס למשרדים תפסנו אותנו כמה אנשים והציעו לנו להקפיץ אותנו עם בזאז לתחילת השמורה, היה לנו מראש טלפון של נהג בזאז אבל הוא לא היה זמין וההצעה נראתה יחסית הוגנות אז הסכמנו איתם על 2500 ביר- שזה יקר, אבל זו נסיעת שטח של שעה פלוס לבזאז....
לגבי איפה מתחילים- קובעים כמה זמן רוצים לטייל באותו יום וההסעה מורידה אותך בהתאם.
יצאנו עם הבזאז שלנו, שנינו והסקאוט לדרך, קצת מטלטלת ולבזאז טיפה קשה עם המשקל אבל לאט לאט הגענו לנקודת ההתחלה - שעתיים הליכה ממחנה sankaber ללילה הראשון- אפשר לרדת לפני ואפשר אחרי, אנחנו ביקשנו מרחק שעתיים הליכה. הדרך הייתה יפה מאוד, הרבה עליות וירידות כמו כל הטרק. התחלנו ללכת ב15:00 והגענו ב18:00 למחנה. כל המחנות לקמפינג נראים אותו דבר, יש בקתת בטון עגולה עם מקום למדורה באמצע והרבה מקום להקים אוהל, בכל לילה יש נקודת מילוי מים שהסקאוט מכיר וגם אפשר לשלם קצת לאחראים במקום להביא גריקן, אפשר גם לקנות עצים למדורה - לא לאסוף לבד, עלינו כעסו.
היום השני נחשב היום הקשה הוא ארוך יותר ועם הרבה עליות, אבל הוא יפיפה, עוצרנו בדרך במפל המפורסם שלא זרם בו הרבה מים כי היינו בעונה היבשה, אבל המצוקים מרשימים ויש המון נשרי למרגר מרחפים מעלינו ומתחתינו.
בערך בחצי היום אחרי העליות הקשות מגיעים לנחל, התרחצנו במים הקפואים והרגשנו כמו חדשים. אחרי זה התחילה עלייה ארוכה שבסופה הגענו למחנה gich, לא ידענו אבל יש שם כמה אפשרויות לינה, יש קמפסייט ויש קומיוניטי לודג' - אין באמת הבדל למי שישן באוהל, אנחנו ישנו בקומיוניטי לודג' והיה מאוד נחמד.
ביום השלישי היו לנו כמה אפשרויות למסלול, מ13 ק"מ ועד 18. תלוי עם עוברים בכל נקודות התצפית או לא, אנחנו בחרנו במסלול הקצר כי היה לנו דיי קשה. עדיין עוברים בתצפיות מדהימות ורוב המסלול הוא על המצוק, אבל למי שיש אנרגיות - המסלול הארוך נראה מאוד מרשים.
טיפסנו עד לנקודת התצפית הגבוה - בערך 4200 ששם יש כמה ילדים גאונים שמוכרים קולה קרה. אכלנו צהריים והתחלנו לרדת לכיוון המחנה.
במחנה האחרון chenek יש גם מסעדה, אנחנו בישלנו לעצמנו אבל קנינו מהם בירה.
ביום הרביעי יש אפשרות לקום מוקדם ולעלות לגובה 4400 מ' לras bwahit, שם אפשר אולי לראיות וואליות(כמו יעלים גדולים) בשביל זה צריך לשלם לסקאוט על עוד יום, אנחנו וויתרנו ולקחנו את הבוקר ברגוע.
בצ'נק פגשנו זוג מטיילים אחרים שטיילנו עם חברה, דיברנו עם הנהג שלהם כדי לתפוס טרמפ חזרה עד לגונדר במקום לסוע בחבורה ציבורית, יש משאיות ואוטובוסים שיורדים החל ממוקדם בבוקר אבל יש המון אנשים שמנסים לעלות עליהם. היה לנו קטע מאוד לא נעים עם הנהג שהתחמק מלדבר איתנו על מחיר עד הרגע האחרון, ואז נאלצנו לשלם בלית ברירה 5,000 ביר לשנינו, היה מאוד לא נעים. המיניבוס הוריד אותנו חזרה בגונדר בקפקרס שם השארנו את הציוד שלנו ונשארנו לעוד לילה, לפני שטסנו חזרה לאדיס.
עלויות:
יום בשמורה כולל לינה באוהל - 100 ביר
יום לסקאוט - 400 ביר
עצים למדורה - בין 100 ל200 ביר תלוי בקמפ.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם