הרי הסימיאן טיול של תשעה ימים לפסגת ההרים ״ראס דאשן״ ומשם לאזורים הנמוכים

ההכנות לטיול, מאיפה? לאן? וכמה?

את הטרק בהרי הסימיאן צריך להסדיר במשרדי הפארק הלאומי שנמצאים בעיירה הקטנה דבארק שנמצאת כשלוש שעות נסיעה מגונדר.
חשוב להסביר לא להתפתות לחברות הטיולים שמציעות דילים בגונדר לכמה ימים ולוקחות כמאה דולר ויכול להיות אפילו יותר ליום.
הטיול בהרי הסימיאן יכול להיות זולים כמעט כמו המחייה הרגילה בעיר ביום, ישנן שתי סיבות עיקריות שעלולות לגרום למטייל לחשוב פעמיים ולרצות לפנות לחברת טיולים כדי לארגן את הטרק: הראשונה כאשר המטייל בלחץ של זמן ורוצה לטייל בהרים כיומיים שלוש, במקרה כזה יכול להיות עדיף לסגור עם חברה כי זאת תקח אותו לחלקים היפים של ההרים דבר שאם ירצה לעשות זאת דרך המשרד עלול לעלות אפילו יותר מהחברה. הסיבה השנייה להתחיל את הטיול מגונדר היא בגלל חוסר של אנשים המספר הכי טוב להצטרפות לטיול היא כנרה כשלושה ארבעה אנשים, שני אנשים או לבד זה כבר מעט יותר בעייתי והעלויות לאחד עלולות להיות גבוהות מאוד, בנוסף דבארק היא עיירה קטנה שאליה רב האנשים מגיעים כבר מאורגנים בקבוצות ככה שלמצוא שותף בדבארק עלול להיות בעייתי ואולי במצב כזה עדיף לסגור דיל עם חברה כל שהיא

ישנם הרבה מאוד מסלולים שניתן לעשות בהרים החל מיום אחד שעובר על פני המצוק המרשים של ההרים, ועד לטרק ארוך במיוחד של כ20 יום שנגמר בעיר לליבלה כ250 קילומטר מזרחית לדבארק, בנוסף ניתן לעשות מסלול עד לראס דאשן (פסגת הסימיאן בגובה 4535) ובחזרה בערך תשעה ימים, (ארבע ימים עד לתחתית הפסגה עוד יום עלייה וירידה ועוד ארבעה ימים חזרה).
מאיזו סיבה שהיא העובדים במשרד השמורה לא ממש מעודדים את המטייל לעשות את המסלול עד לראס דאשן ואז לחזור דרך האדמות התחתית להרים, אז מידע על זה קצת קשה לקבל אבל במאמר זה אנסה להסביר כמיטב יכולתי על אותו המסלול.

מחירים נכון לדצמבר 2014 ( המחירים הם בביר):
שומר- scout- 150
מדריך- 300
טבח- 300
מוביל פרדה/חמור/סוס- 120
פרדה/חמור/סוס - 120
כניסה לשמורה ליום- 100 ( כולל שינה)
בנוסף השכרת ציוד בדבארק אפשרית גם כן אך תלויה ביכולת המיקוח של הקונה.
בכמה מחניוני הלילה יש אפשרות לישון בבקתות עם מיטה המחיר לפי דעתי הוא בסביבות 150 ביר ללילה.

תחילת המסלול- דבארק, סנקאבר וגיצ׳

בלי רכב מתחילים את הדרך מדבארק הולכים בדרכי העפר של העיר מזרחה ולאט לאט יוצאים מהעיר ומתחילים בשיפוע עדין בעלייה, במהרה יורדים מדרך העפר שמהווה את הדרך היחידה לרכבים להיכנס לשמורה, יורדים לתוך נחל שזורם מערבה ועולים איתו במעלה אוכף שנמשך מצפון לדרום ומשם יורדים חזרה והולכים על בסיס נחל עד שמגיעים לתחתית השלוחה הראשונה של הרי הסימיאן הטיפוס למעלה הוא לא קל ולוקח כשעה של טיפוס, למעלה על ראש השלוחה נפגוש שוב את כביש העפר המרכזי שמוביל את הרכבים לתוך השמורה, עליו נלך עד שנגיע לכפר, הרבה אנשים מחליטים לעצור בכפר הזה וגם נמצא בו לודג׳ די יוקרתי, אני ממליץ להמשיך ללכת אחרי הכפר הזה עד לכפר הבא (סנקאבר)שבו יש גם חניון לילה נחמד יותר, ההליכה עד לסנקאבר היא ארוכה ולנו לקח כל היום הזה כ10 שעות הליכה, החלק המנחם בעניין הוא שהחלק הקשה הוא רק הטיפוס הראשון ולהגיע לסנקאבר היא הליכה פשוטה יחסית שעולה ויורדת מכביש העפר, אך תתכוננו ליום ארוך מדבארק עד לסנקאבר ( 27 קילומטר).
היום השני ממחנה סנקאבר למחנה גיצ׳ הוא יום פשוט יותר מאשר היום הקודם אך בנוסף מבחינת הוף הוא עוצר נשימה ההליכה מתבצעת ברובה על קו המצוק הדרמטי של הרי הסימיאן אחרי הליכה של שעתיים על קו המצוק מגיעים לתצפית יפהפייה על מפל ג׳ינבר שממש בסוף התקופה הגשומה הרבה מים זורמים ואף ניתן לשמוע את רעש נפילת המים על אף המרחק הרב.
אחרי התצפית היפה על המפל מטפסים על השלוחה עד הגעה חזרה לכביש המרכזי בערך כחצי שעה טיפוס, אחרי שעה של הליכה על השביל נרד ממנו צפונה לתוך נחל ג׳ינבר ומשם נטפס צפונה וניכנס לתוך השטחים החקלאים של הכפר גיצ׳ מעניין מאוד לראות בכפר שבעת עונת הקציר ילדי הכפר יוצאים לשמור על התבואה מקופי הג׳ילדה שעלולים לחסל את כל התבואה.
אחרי הליכה של שעה על גדת נחל ג׳יבר נגיע לתחילת הכפר ומשם נעלה צפון מזרחה לחניון הלילה גיצ׳.

בחניון הלילה גיצ׳׳ ניתן לראות את עורבני המקור העבה סוג של עורב גדול מימדים בעל מקור מאוד גדול, והרבה קופי ג׳ילדה שהם מן אנדמי לאתיופיה קופי הג׳ילדה מזכירים מעט את הבבון אך מדובר במין אחר , הג׳ילדות הן הקופים החברתיים ביותר ונמצאים בקבוצות של כמאה פרטים, הם בעלי תקשורת מדהימה ביניהם, בנוסף הם אינן ביישנים כלל וניתן להתקרב אליהם עד מאוד ולהתבונן בהם מאוד מקרוב.

אמצע הטיול- צ׳אנק, אמביקו וראס דאשן

אומרים שאם יש לך יום אחד להגיע לסימיאן עדיף לעשות את היום מגיצ׳ לצ׳אנק ובצדק הנופים באותו היום הכי מרשימים ולראות את הצורות של המצוק ושל האדמות התחתונות הוא פשוט עוצר נשימה.
מגיצ׳ נלך לכיוון מזרח בטיפוס מתון כשעה עד שנגיע לסוף הדרך ונפגשו במצוק משם נראה את התצפית היפה ביותר בסימיאן בשם אימט גוגו מאימט גוגו ניתן לראות את המחנה שנישן בו בסוף היום מחנה צ׳אנק ממש באותו קו גובה.
מאימט גוגו נרד שוב לנחל ג׳ינבר ואז נטפס טיפוס משמעותי כשעה וחצי ונגיע בפעם הראשונה בטיול לרמה האפרו-אלפנית אינאטיה ההר המשולש, הרמה האלפנית מפורסמת בדשא הקצוץ שלה ובצמחי הלוביליה הענקית שמשווה לאיזור מראה מעט מחוץ לכדור הארץ.
מפסגת אינאטיה נרד במדרון חלקלק למטה לכיוון חניון הלילה פתחו היטב את העיניים בחלק זה הרבה אנטילופות כדוגמת הבוש בק והווליה שהיא סוג של יעל הרים אנדמית לאתיופיה.
ממש בסביבת חניון הלילה באים הרבה מאוד קופי ג׳ילדה וכיף לשבת איתם ממש לפני השקיעה.

מצ׳אנק נפתח את הבוקר בטיפוס רציני בערך של שעתיים וחצי לפסגת הר בוואיט (4300 מטר) שמכוסה לעיתים קרובות בשלג בפסגה, ונראה משם את הרכס של ראס דאשן, משם נרד לתוך ערוץ עמוק שיוריד אותנו הרבה יותר נמוך ממה שהיינו עד עכשיו בטיול מתחת ל3000 מטר נעבור דרך עיירה שנבנתה כדי לסלול את הדרך לראס דאשן בשם צ׳ירו ליבה ומשם נרד עד לתחתית הערוץ מדהים לראות את השינוי בצמחייה וההרגשה היא שמגיעים לתוך שטח מדברים עם קקטוסים ואדמה צהובה חשופה. ברגע שנגיע לשפל המדרגה נטפס עוד כשעה בערוץ המקביל עד לכפר הראשון שנראה בשם אמביקו ושם גם חניון הלילה שלנו.

היום טיפוס הוא יום קשוח למדי ביום זה נטפס מעל 1000 מטר עד לפסגת הר דאשן מסלול הטיפוס הוא די בסיסי פשוט עולים למעלה הטיפוס נהיה יותר ויותר קשה ועם כל מאה מטר שמטפסים מרגישים יותר את הגבוה הרב שנמצאים בו כבר ממש בסוף העלייה, לנו התחיל לכאוב הראש ושהייה שלחצי שעה בפסגה כבר גרמה לנו לסחרחורת, למרות שהרבה אנשים אומרים שהנוף של ראס דאשן לא יפה אני נוטה לחלוק עליהם אני חושב שבהחלט שווה לטפס לראש ההר ולהביט בפסגה המושלגת.
הירידה מתבצעת על הדרך שבה עלינו אך לוקחת כשלוש שעות למטה ונחזור לישון הלילה באמביקו איפה שלנו לילה קודם.
ביום הזה הפרדות והנהגים יכולים לנוח ולהירגע במחנה או לחילופין ללוות אותך בטיפוס ואולי לסייע לך מעט.

האדמות התחתונות- ארקווזי סונה ואדארקאי

אחרי שסיימנו את הטיפוס לפסגה של ראס דאשן נרד מהרמה הגבוה של הסימיאן לתוך האדמות התחתונות ביום הזה נרד למטה לתוך הנחל שממנו הגענו לא ביקשו יומיים קודם לכן ובמקום להמשיך משם לצ׳ירו לייבה נעלה צפונה על השלוחה ומקדיש את היום לטיפוס בין הגבעות ובין הכפרים השונים הנוף ביום הזה אינו מדהים אך נחמד לראות את המקומיים עובדים בשדות שלהם ואת הילדים שומרים על הבקר בחוץ.
אחרי שנסיים לטפס נוכל לראות את ארקווזיה הכפר שבו נישן באותו לילה, הארקוויזיה אין מחנה לכן אנחנו ישנו בבית ספר המקומי ושילמנו קצת בשביל הלינה.

מארקוויזיה נלך יום קצר משם בירידה עמוקה מאוד שלוקחת ארבע שעות בערך והיא הליכה מאוד קשה יחסית, אך בסופה נזכה במקלחת קרירה בנהר המקומי (כנראה אחת המקלחות הטובות שהיו לי באתיופיה), משם הליכה של שעתיים נוספות יביאו אותנו לכפר סונה, בכפר הם אינם רגילים לתיירים יתר על המידה לכן כאשר יראו אתכם הם כנראה יציעו לכם לקנות מהם משהו די בזריזות.

ביום אחר כך אפשר לסיים את הטיול יחסית באותו היום ולהגיע לאדארקיי בערך בשבע שעות אך במקרה זה נגיע בשעה מאוחרת לעיר ואז נצטרך בוודאי לשלם מעט יותר עבור הלינה בבית מלון, אנחנו החלטנו לעצור באיזה כפר מרחק של שעה וחצי הליכה מאדרקיי.
היומיים האחרונים הם די בסיסים ההליכה מתבצעת בעיקר על בסיס הנחל שזורם לאדרקאיי מסונה ההליכה יחסית פשוטה והנוף של המצוק של הסימיאן נראה אפילו מרשים יותר מלמטה איזור האדמות התחתונות הוא איזור ירוק שמקבל את המים שזורמים מההרים.

מאדרקאיי ניתן לתפוס משאית או מיניבוס לדבארק ומשם לגונדר או לחילופין לתפוס לשירה ומשם לאקסום,

טיפים

• בהחלט עדיף לבוא מצויד עם כל הציוד להרים, גזיה וסירי בישול, שקי שינה, ביגוד חם, אוהל. ניתן להשכיר את הכל בדבארק אך יכול להיות שהדברים מעט יקרים
• חוץ משתי הסיבות שציינתי בהתחלה אין שום סיבה לסגור עסקה עם חברה. חוסר באנשים עלול לגרום לעלויות גבוהות לכן אולי עדיפה חברה. קוצר בזמן אולי יעלה בלראות את החלק היפה של ההרים המסלול מגיצ׳ לצ׳אנק
• בסימיאן אפשר לקחת מדריך ואפשר טבח. אנחנו שכרנו את שירותיו של בחור מאוד נחמד, קוראים לו בראן והוא עובד בפארק הלאומי כטבח מורשה, אנחנו שכרנו את שירותיו בתור טבח ומדריך באותו המחיר, אני מאוד ממליץ על בראן הוא בחור אמין שדואג שהחוויה תהיה משמעותית ניתן לדבר איתו במייל הזה, אם אתם רוצים אתם יכולים לכתוב לו שליאור אלוני סיפר עליו: Berhanuasrta12@gmail.com

קישורים חיצוניים

• אתר הפארק הלאומי
• דף על הסימיאן באונסקו
• מידע על הסימיאן בויקיפדיה