ארבעה ימים במדבר דנקיל - אתיופיה

רקע

מדינה מיוחדת ויפה, שמשלבת היסטוריה עשירה ומעניינת עם טבע מגוון מאין כמותו. האתיופים מאוד אוהבים את מדינתם וגאים בהיסטוריה שלה, ושמחים לשתף אותה עם תיירים. במדינה זו חיים יחדיו 32 שבטים, כשלכל אחד מהם שפה ומנהגים שונים. בצפון המדינה הדת הרווחת הינה הנצרות, כאשר כמחצית מהתושבים מגדירים את עצמם נוצרים, זכר למלכת שבא וצאצאיה. כ-35% הם מוסלמים, שרובם חיים בדרום ודרום מזרח המדינה. בדרום מערב המדינה (בעמק האומו) ישנם שבטים שמנסים לשלב את המסורת העתיקה שלהם עם העולם המודרני.
מאז שאתיופיה נפרדה מאריתראה בשנת 1993, אין לה מוצא לים ורוב הסחורה המיובאת מגיעה אליה דרך נמל הים של ג'יבוטי השכנה. תשכחו ממראות של מדבר יבש או ספארי שופע בע"ח, את זה תתקשו למצוא כאן. רוב המדינה נצמאת מעל 2,000 מטרים, ומים לא חסרים.
הביקור הראשון שלי היה ב-2012, ובשלושה שבועות לא הצלחתי לבקר בכל המקומות שתכננתי ולכן בשנת 2015 חזרתי לשבועיים נוספים. ארבעה ימים הוקדשו לאזור הדנקיל, שבמהלכם ראיתי כמה מתופעות הטבע הכי מיוחדות שאי פעם יצא לי לראות: הר געש פעיל וקלדרה מבעבעת לבה, שדה גופרית עם צבעים שנראים כמו אלו על מאדים ותצורות סלע שונות ומשונות.
אם אתם מתכננים טיול לאתיופיה, בשום אופן לא לוותר על ארבעת הימים האלו!

מידע כללי

הגעה -
ישנן שתי טיסות יומיות מנתב"ג לאדיס אבבה עם חברת אתיופיאן איירלינס. עד ההתלקחות בתימן הטיסה עברה מעל מפרץ עקבא, אבל בשנים האחרונות הטיסה עוברת בשטח האווירי של מצרים וסודן. מכיוון שסודן לא מאפשרת לטיסות שיצאו מישראל לעבור בשטח האווירי שלה, יש עצירת תדלוק בקהיר (הנוסעים נשארים במטוס) ואז ממשיכים לאדיס אבבה. סה"כ כ-5 שעות טיסה, והחברה לא רעה בכלל. ישנה אפשרות להוזיל את הטיסה אם טסים עם טורקיש, אבל זה אומר טיסה לאיסטנבול ומשם לאדיס.
הטיול בדנקיל מתחיל ומסתיים בעיר הבירה של מחוז טיגראי (Tigray) - מקלה (Mek'ele). ישנן שתי דרכים להגיע למקלה: טיסת פנים עם אתיופיאן איירליינס או אוטובוס. אם טסתם לאתיופיה עם אתיופיאן איירליינס ואתם קונים את טיסת הפנים באדיס אבבה, טיסת הלוך ושוב מאדיס למקלה תעלה כ-$70. אוטובוס יעלה הרבה פחות, אבל ייקח כ-12 שעות.

עלויות -
באתיופה משתמשים במטבע בשם ביר (Birr), שהסימון של המטבע הוא ETB. בערים ישנם כספומטים שמאפשרים משיכת מטבע מקומי, ואפשר גם להמיר מט"ח די בקלות בבנקים. רק בנק אחד ממיר ביר למט"ח, אז תשתדלו לא לסיים את הטיול עם הרבה כסף מקומי.
אתיופיה לא מדינה זולה, ולילה במלון פשוט באדיס אבבה עולה כ-$18. המלון הכי טוב במקלה הוא ה-Axum Hotel, ולילה באגף החדש עולה מעל $50. אפשר למצוא כמובן מלון בהרבה פחות, כשהממוצע עומד על $10 ללילה. ישנן המלצות על מלון בשם "Atse Yohnnes Hotel", אבל אני לא ישנתי שם כך שאני לא יודע מה טיב המלון.
העלות עבור ארבעת ימי הטיול לדנקיל לא זולה, ומתחילה ב-$400 לאדם ויכולה להגיע ל-$600 (תלוי באיזו חברה אתם בוחרים). בקישורים למטה תמצאו את המייל של נגסי, מדריך מקומי מצוין שמציע את הטיול במחיר הנמוך ($400) ואפילו מפטפט מעט עברית. המחיר כולל את כל מה שתצטרכו בארבעת ימי הטיול. הדבר היחיד שאינו כלול הוא שכירת גמל שיעלה אתכם לראש הר הגעש (רוב האנשים עושים זאת ברגל).

שפה -
לכל אזור יש את שפה משלו, כאשר אמהרית הינה השפה הרשמית היחידה במדינה. אנגלית נלמדת בביה"ס, אבל ברמה נמוכה מאוד ורוב התושבים שאינם מתחום התיירות לא יידעו יותר מכמה מילים. כדאי מאוד ללמוד כמה מילים בסיסיות באמהרית, זה ישרת אתכם בלא מעט הזדמנויות. במקלה מדברים טיגרית כשפת אם, ובאזור דנקיל מדברים את שפת האפר, שהיא שפה שדומה יותר לתימנית.

אוכל ושתייה -
אתיופיה נכבשה לתקופה קצרה ע"י איטליה (בשנות השלושים של המאה הקודמת), אבל הם החזיקו מעמד רק שבע שנים. האיטלקים לא באמת שלטו במדינה, אבל הם כן השאירו מסורת מכובדת של הכנת קפה מאחוריהם. אני התמכרתי לקפה השחור ולמקיאטו המעולה שלהם, וטקס הכנת הקפה גם מעניין.
האוכל האתיופי לעומת זאת לא מציאה גדולה לטעמי, והמנה המקומית היחידה שמצאה חן בעיניי היא הביינת (Bayenet). זו מנה שהיא לרוב צמחונית, ומשתנה ממקום למקום. מדובר על אינג'ירה (פיתה תפוחה, גדולה וחמוצה שנאכלת כמעט בכל ארוחה מקומית), ועליה 7-8 סוגים שונים של תבשילים וסלטים. בוצעים את האינג'ירה מהחוץ כלפי פנים, כשבכל פעם אוכלים בעזרת החתיכה תבשיל שונה. כמובן שהכל נעשה בידיים, ולא מקובל לאכול מנה זו בסכין ומזלג.
במהלך הטיול בדנקיל האוכל מותאם לחיך התיירותי, ומצא חן בעיני הרבה יותר מהאוכל המקומי.

תקופה מומלצת -
המדבר הרוויח את שמו בזכות: הוא מתהדר בתואר המפוקפק של המקום עם ממוצע הטמפרטורות הכי גבוה בעולם! לכן מומלץ לצאת לטיול מאמצע נובמבר ועד סוף מרץ. אני הייתי שם בסוף ספטמבר 2015 והטמפרטורות הגיעו עד 46 מעלות ביום ומעל 34 בלילה.

ציוד -
כובע רחב שוליים, מגבונים לחים, בגדים מנדפי זיעה, קרם הגנה ומשקפי שמש. כדאי להביא שק"ש, אבל רק כדי לישון עליו. מזרונים כלולים במחיר, ורק צריך משהו שאפשר להניח עליהם. פנס ראש יזכה לשימוש נרחב בערבים, לא לשכוח בטריות ספייר! במקלה תתקשו למצוא ציוד טיולים כלשהו, כך שמומלץ להביא הכל מהבית. באדיס אבבה ישנן מעט חנויות של ציוד טיולים, אבל הן יקרות מאוד.

היום הראשון: ממקלה לכפר חאמד אלה (Hamed Ela)

היום הראשון כולל בעיקר נסיעה בג'יפ מהעיר לכפר בשם חאמד אלה ששוכן ליד אגם מלח גדול בשם אגם קרום (Karum). יוצאים לאחר ארוחת בוקר, ומגיעים לכפר בשעות אחר הצהריים. בדרך ישנן כמה עצירות לצילומים, ארוחת צהריים ואדמיניסטרציה (אישורי כניסה למחוז אפר). יום זה כולל ירידה של יותר מ-2,000 מטרים בגובה. מקלה נמצאת בגובה של 2,084 ואגם המלח שוכן בגובה של -130 (מינוס 130). מי שביקר במדבר המלח בבוליביה (הסלאר) כנראה לא יתרשם יותר מדי, אבל בדרך אליו תוכלו לראות אורחות גמלים שנושאים בלוקים של מלח שנכרו במדבר ועושים את דרכם לשווקים.
הכפר עצמו מאוד פשוט ובסיסי, כאשר התושבים ישנים בחושות עשויות מעץ. אנחנו ישנו על מיטות עץ מתחת לכוכבים, בחום שהקשה על שינה ערבה. כדאי לבקש מקלחת שדה לפני השינה (מים קרים כמובן!), זה מקל על ההרדמות.

היום השני: התפרצות גופרית בדלול

יוצאים מוקדם מאוד על הבוקר לפני שהחום מגיע לשיאו. מתחילים את היום בנסיעה קצרה לדלול (Dallol), כשעוד לפני שמגיעים אפשר להריח את ריחו החזק של הגופרית. לכי"ל היו כאן זכויות כרייה של אשלג לתקופה קצרה, וניתן לראות שאריות של כרייה זו לא רחוק מהתפרצות הגופרית. ההתפרצות עצמה יוצרת צבעים חזקים באדמת המלח, בעיקר צהוב ואדום אבל גם ירוק וכתום נראים פה ושם. המראה מדהים ומרשים, ולא תמצאו מקומות רבים שמציעים מראות כאלו. לאחר כשעה וחצי ממשיכים בנסיעה קצרה מאוד למעיין קטן, שהמים בו נראים ומריחים כמו שמן. משם עוד נסיעה קצרה מאוד תביא אתכם לאזור עם סלעים בצורות מעניינות. שיטוט של כחצי שעה באזור זה מהנה מאוד, וישנה מערה שכדאי לבקר בה לא רחוק.
לאחר השיטוט השמש כבר עולה והחום נהיה מעיק, וזה הזמן לרוץ בחזרה למזגן של הג'יפ. את הלילה מעבירים בכפר גדול שאני לא זוכר את שמו. הכפר נמצא בגובה של כ-400 מטרים, וזה מוריד את הטמפ' בלא מעט מעלות ומאפשר שינה טובה יותר מהלילה הראשון. את הלילה עברנו אצל משפחה מקומית (Home Stay), ולכן התאפשר לנו להתקלח ואפילו לשתות כוסקפה בבית קפה מקומי בכפר.

היום השלישי: נוסעים להר המעשן

את היום מתחילים לאחר ארוחת בוקר מאוחרת ובלי לחץ. רוב היום יעבור בג'יפ, בנסיעה להיי-לייט של הטיול: הר Erta Ale (ההר המעשן בשפת האפר). אחר הצהריים מגיעים לכפר קטן שנמצא למרגלות ההר, ושם נחים עד שהשמש שוקעת. מעט לפני שקיעת השמש יוצאים לטרק של כ-3 שעות במעלה ההר, כאשר היעד הוא קלדרת הלבה המבעבעת שבפסגת ההר. העלייה די מתונה ולא קשה, והחום פחות מעיק בלילה. אם אתם יוצאים לטיול בתקופת ירח מלא לא תצטרכו פנסים בכלל, אבל כמובן שיש לקחת אותם בתיק בכל מקרה. כחצי שעה לפני שמגיעים לפסגה, כדאי להרים מבט לכיוון הקלדרה ולראות מופע אור קולי של הטבע. רוקים מרחוק את העשן שנפלט, והלבה צובעת אותו בצבעי אדום כתום.
מגיעים לפסגה באזור השעה תשע בערב, לבסיס קטן של המיליציה האפרית (במחוז האפר הצבא והמשטרה האתיופית לא פועלים). מהבסיס יש הליכה קצרה מאוד לקלדרה. הלסת נשמטת יותר ויותר ככל שמתקרבים לקלדרה עצמה, וכמה עשרות צעדים משפתה כבר חשים בחום האדיר של הלבה.
קשה לתאר במילים את התופעה המיוחדת הזו של הלבה המבעבעת, אני מקווה שהתמונות קצת מצליחות לתאר את זה. זה אחד הדברים המיוחדים שאי פעם יצא לי לראות, והחוויה הזו מומלצת לכל מי שמגיע לאתיופיה... אל תוותרו לעצמכם!
לאחר שעומדים ליד שפת הקלדרה לשעה-שעתיים, חוזרים לבסיס הקטן בפסגת ההר. המזרונים מחכים שם לשנת לילה קצרה, אחרי שגמל סחב אותם במעלה ההר. אפשר לשכור גמל שיעלה גם אתכם לפסגה אם לא בא לכם ללכת ברגל.

היום הרביעי

בשעות הבוקר המוקדמות מתעוררים ומתחילים לרדת מההר לכיוון הכפר והג'יפים. לאחר ארוחת בוקר בכפר מעמיסים הכל על הג'יפ ומתחיחלים את המסע חזרה למקלה. בדרך עצרנו באגם קטן לטבילה קצרה וארוחת צהריים. מהאגם נסענו בחזרה למקלה, אליה הגענו אחר הצהריים. מהעיר נסענו כמה דקות לשדה הפעופה, לטיסה בחזרה לאדיס אבבה.

טיפים

• אם יש לכם כמה ימים נוספים באזור, יש כמה דברים מעניינים לראות בעיר ובסביבותיה. כנסיית Debre Damo מומלצת, זוהי כנסייה חצובה בסלע שעל מנת להגיע אליה יש לטפס יחפים על סלעים בעזרת כמרים מקומיים. יפה מאוד!

קישורים חיצוניים

• האתר של נגאסי (Negasi), מדריך מומלץ בחום