שבועיים בגליישר ביי אלסקה

מפגש עם קרחונים ולווייתנים הישר מהקיאק, ב-Glacier Bay NP אלסקה

תאריך הטיול	August 2011
משך הטיול	17 ימים
עונה מומלצת	יולי אוגוסט

תוכן עניינים

רקע

אחרי שטיילתי בארצנו הקטנה, בניו זילנד, באוסטרליה ובתאילנד, הרגשתי שהפעם אני מחפש טבע פראי באמת. תושבי אלסקה מכנים אותה "The last frontier" וללא ספק היא ראויה לכינוי זה. אלסקה היא המדינה הגדולה ביותר בארצות הברית, אך חיים בה רק 700,000 תושבים, כאשר מחציתם חיים באנקורג'. יתר אלסקה היא ממלכת הפרא ובעלי החיים.
עם זוג קיאקים על הגג ואופניים על תא המטען התחלנו בנסיעה ארוכה מפיירבנקס ועד לג'ונו, בירת אלסקה. מג'ונו מפליגים על מעבורת אל Gustavus, שער הכניסה ל- Glacier Bay National Park. גליישר ביי הוא פארק ענק בגודל של 13,000 ק"מ מרובעים, והוכרז כאתר מורשת עולמי מטעם UNESCO בשנת 1979.
גליישר ביי הוא פיורד עצום בצורת Y, המחולק לשתי זרועות, מזרחית ומערבית. הזרוע המערבית מפורסמת ומתוירת יותר ולשם נכנסות ספינות הקרוזים, ולעומתה הזרוע המזרחית ריקה מאנשים אך הקרחונים בה קטנים יותר.
אחי ואני הקדשנו לטיול 14 יום שבמהלכם חקרנו את כל הפיורדים. האזור הוא פראי לחלוטין, ללא שבילים כלל, וללא ישובים בדרך ולכן הדרך האידיאלית לטיול באזור זה היא בעזרת קיאק, במי הפיורדים.

חמישה ימים בזרוע המזרחית

מ-Bartlett Cove יוצאים בכל יום ספינות אשר מבצעות Tour יומי בגליישר ביי. ספינות אלו פועלות כמונית שירות ויורידו אתכם במספר נקודות בפארק. אנחנו התחלנו את מסענו מ-Sebree Island, בדיוק בצומת בין הזרועות. בחרנו להתחיל בזרוע המזרחית, שהיא הרבה יותר שקטה, כי ספינות הקרוז אינן נכנסות לתוכה. במשך ארבעה ימים שם ראינו רק שלושה קאיקיסטים מלבדנו. התחלנו ביום חתירה ארוך אל עבר McBride Glacier. קרחון מקברייד מיוחד במינו, הוא הקרחון היחידי בזרוע המזרחית אשר מגיע עד לקו המים ולכן הלגונה שסביבו מלאה בפיסות קרח צפות. חלקן נמצאות על היבשה, עקב תנאי הגאות והשפל, ונוצר גן מקסים של פסלי קרח שבהם ניתן להצטלם ולהשתעשע. אל תנסו לחתור עד הקרחון, הקרחון מתנפץ ומסוכן להגיע אליו, וגם אם תנסו תגלו כי המרחק של הקרחון מקצה הלגונה הוא 4 ק"מ. יש להיכנס אל הלגונה בזהירות, אסור להתקרב לקרחונים הגדולים, משום שהם עלולים להתהפך בכל רגע ולהפיל אתכם בקלות אל תוך המים הקפואים. הלגונה היא מקום מקסים לשינה וכדאי במיוחד לעצור להסתכל על זרמי הגאות והשפל אשר נושאים גושים עצומים של קרח נעים לפניכם.
מקרחון מקברייד המשכנו לעלות צפונה אל Muir Glacair, מרחק של כ-15 ק"מ. קרחון Muir מאכזב, כיוון שהוא כבר רחוק מאד מקו המים ואמנם, הנוף מהמים מדהים ביופיו, אך אין צורך להגיע ממש עד לסוף המפרץ. חזרנו כחמישה ק"מ לאחור ולנו ב-Muir Inlet. בכל הזרוע המזרחית ניתן לראות בעלי חיים רבים. אנו זכינו לראות דולפינים, נשר קירח, לוטרות ועופות רבים. איפה הדובים??
בבוקר למחרת, חתרנו עד ל Riggs Glacair, אשר גם הוא אינו מגיע לקו המים, אך היווה הזדמנות נפלאה לצאת מהקיאק ולשוטט קצת, הפעם באמצעות רגלינו. שימו לב כי ההליכה על הקרחון עצמו מאד מסוכנת, קיימים על קרחון נקיקים עמוקים מאד ונפילה אל תוכם פירושה להפוך לבשר קפוא. אנחנו הלכנו לאורך הגדה המערבית של הקרחון כמה שעות והנופים היו מדהימים. המשכנו לחתור עוד כמה ק"מ נוספים ושוב לנו בלגונה של קרחון מקרברייד. ביום למחרת, חתרנו שוב עד לנקודת ההורדה ב-Sebree Island ומשם הספינה אספה אותנו בבוקר הבא.

הזרוע המערבית - קרחוני ענק וכלבי ים

בחרנו לעלות על הספינה, משום שבספינה אספנו מזון נוסף שהיינו צריכים, חסכנו שמונה ק"מ של חתירה לרוחב המפרץ, ועל הדרך זכינו לראות חלק מהטור שרואים גם שאר התיירים. הספינה שטה בפיורד ועוברים מספר קרחונים עד ל-Grand pacific Glacier, בקצה המפרץ, אשר למעשה נמצא כבר בקנדה. ירדנו במפרץ Sundew והמשכנו בחתירה, הפעם בזרוע המערבית.
מנקודת ההורדה ב-Sundew ניתן לבחור אם להמשיך בתוך הפיורד או להיכנס ללגונות אשר ממערב לחוף, אך יש להתחשב בזמני הגאות, משום שבסוף הלגונה יש תעלה צרה, כקילומטר אורכה, אשר רק בזמן הגאות מתמלאת במים ומחברת אתכם בחזרה למפרץ Scidmore. אנו הגענו לתעלה בזמן הגאות וחצינו את רובה בחתירה. במקטעים מסוימים, בהם המים היו רדודים מדי, גררנו את הקיאקים. המשכנו בחתירה עד לקרחון Reid, מרחק של עשרה ק"מ נוספים. קרחון ריד מגיע כמעט עד קו המים, מרחק של 3.5 ק"מ מפתח הלגונה, אז במידה וויתרתם על הזרוע המזרחית כנראה שזו תהיה נקודה טובה לטיול רגלי, כפי שעשינו ב-Riggs.
מקרחון ריד המשכנו לאחת מגולות הכותרת של הטיול, Lamplugh Glacier. קרחון ענק זה מגיע עד לקו המים וניתן לחזות בו מתנפץ חתיכה אחר חתיכה אל תוך הים. מחזה מרהיב, ובמיוחד כאשר אתם בתוך קיאק קטן ועדין. מקרחון למפלו המשכנו אל עבר John Hopkins Glacier. הקרחון יצר מפרץ ארוך מאד שמלא בקרחונים צפים, החתירה בו איטית ומהפנטת. בנקודה זו נתקלנו בהמון כלבי ים אשר שחו לידינו או השתזפו להם על הקרחונים. הנוף שם מדהים, מאחורי הקרחון העצום ברוחב של שני ק"מ, הרים נישאים מלאים בשלג וקרח, הקרחון מתנפץ ללא הפסקה וניתן לראות במרחק את השברים ולאחר מכן לחוש בגלים שנוצרו מהנפילות- אלסקה במיטבה. מצאנו גבעה בגדה הצפונית ממש על קו המים בה נשארנו לישון.
חזרנו לאחור באותה הדרך והגענו אל התעלה במפרץ סקידמור בזמן השפל. כאן עשינו טעות, משום שחשבנו שנוכל לחצות אותה בהליכה. מיהרנו משום שרצינו להספיק להגיע לספינה של הבוקר של אחרי, אך "החיפזון הוא מהשטן". התעייפנו לאחר כמה מאות מטרים והחושך ירד. החלטנו להקים את בסיס השינה שלנו בשטח מישורי וחששנו מזרם הגאות בלילה. לשמחתנו, התעוררנו יבשים, אך בבוקר גילינו כי איבדנו משוט, משום שלא קשרנו אותו לקיאק ברגע שעלינו על החוף. אלסקה תעניש את מי שטועה ואנו בהחלט יצאנו בזול ממקרה זה משום שהיה לנו משוט לגיבוי.

Point Adolphus - מֶכָּה של הליוויתנים

ביום למחרת, חזרנו לנקודת ההורדה ב-Sundew והספינה החזירה אותנו לציביליזציה, Bartlett Cove. אכלנו במסעדה בלודג' והתקלחנו סוף סוף. כעת תכננו איך נגיע לצד השני של המפרץ, point Adolphus, או כפי שליוויתני ה-Humpback קוראים לה, "מכה". הליוויתנים צמים במשך כל החורף אותו הם מבלים בהוואי, ושם האימהות מולידות את גוריהם. הם עולים צפונה בקיץ על מנת לאכול, ובשבילם פוינט אדולפוס היא מסעדת "אכול כפי יכולתך". בכדי להגיע לפוינט אדולופוס שממוקמת על Chichagof Island, יש לחצות את מפרץ ברוחב של 12 ק"מ, אשר עשיר בתנועת ספינות גדולות ולכן חיפשנו טרמפ שיעביר אותנו את המפרץ. מצאנו בלודג' מפעיל של ספינת צפייה בליוויתנים, והוא הסכים לקח אותנו, תמורת תשלום פעוט, אל הצד השני.
בזמן השיט, שאלנו אותו בדרך היכן הוא יוריד אותנו והוא ענה שלא לדאוג, שהוא ימצא לנו מקום בטוח. אחרי שיט קצר כבר ניתן להבחין מרחוק בסילוני המים אשר הליוויתנים נושפים אל האוויר. התקרבנו אליהם וצפינו בהם מהסירה, כשלפתע רב החובל קרא לשנינו ואמר לנו כי הגיעה השעה לקפוץ אל המים. פחד ואדרנלין שטפו את גופי, להיכנס לתוך קיאק כאשר מסביבי להקה של ליוויתנים. לא האמנו למראה עיננו כאשר הם שחו מטרים ספורים מאיתנו, יכולים להטביע אותנו באבחת זנב אחת.
כפי שכבר אמרתי, Point Adolphus היא "מכה" של הליוויתנים ולאחר שהלהקה הראשונה עזבה אותנו, המשכנו לחתור באיזור Point Adolphus. בדרך נתקלנו בלהקת אריות ים שנצמדו אלינו, אימא ליוויתנית וגורה, דייגים ועוד.
שני ק"מ מזרחה מפוינט אדולפוס ישנה רצועת חוף בשם Pinta cove אשר יש בה גם מחסה שאפשר להשתמש בו במידה ויש גשם או כי סתם נמאס לך מהאוהל. עקב מזג אוויר גרוע אנחנו נשארנו
ב-Pinta cove יומיים נוספים. פוינט אדולופוס היא חלק מאי בשם Chichagof Island, האי השלישי בגודלו באלסקה, והמקום עם צפיפות הדובים הגבוהה ביותר בעולם! למרות זאת, הפעם לא נתקלנו בדובים. כן זכינו לראות איילה יחד עם עופרה.
לאחר שמזג האוויר נרגע, חתרנו מזרחה ל-Honnah, עיירה אינדיאנית נחמדה. מחונה ניתן לחזור לג'ונו במעבורת. טיול מדהים כזה לא יכול שלא להסתיים בפלא. בזמן ההפלגה שני ליוותני אורקה החליטו לשחק עם הספינה ולהשאיר אותנו פעורי פה.

להתראות בסיפור הבא