אלסקה למתחילים

רקע והכנות

"אלסקה"

אלסקה זו מילה שמתניעה להרבה מאוד אנשים את הדמיון.
בעיניים רצות תמונות מנשיונל ג'אוגרפיק של טבע, דובים ולוויתנים, תכניות טלוויזיה ב'דיסקברי' של משוגעי זהב ונפט, ובאזניים הסאונדטרק הנפלא של אדי ודר מ'Into the wild'.
המוניטין של ארץ רחוקה, קרה וקשוחה נראה מאיים למדי, אבל החדשות הטובות הן שעם היערכות מראש קל ממש להסתדר, וחוצמזה זאת ארצות הברית! ארץ הסדר, הדולר והאנגלית.

ראשית אזהרה - הטיול שאתאר פה הוא קצרצר יחסית לארץ גדולה כמו אלסקה, בעיקר כי הוא תוכנן כ"לג" נוסף בטיול ארוך יותר במערב קנדה. היתרון הגדול שלו הוא שהמסלול מכסה מקומות יפים ומיוחדים, אפשר לעשות אותו בלי רכב צמוד וכמובן אפשר להאריך עוד את השהייה ולהגיע למקומות נוספים.

קשה "לעשות את אלסקה"

כתבתי שאלסקה היא ארץ גדולה, אפשר גם להתרשם במפות שצירפתי לפרק הזה. המיקום שלה והעיוות של המפות (כי הכדור עגול..) מגמדים אותה, והיא ממש מפלצת. צרפו לזה שחיים בה פחות ממיליון איש ויוצא שהיא מאוד מאוד גדולה ומאוד מאוד ריקה - ממוצע של פחות מבנאדם אחד לקמ"ר.

"באלסקה יש שתי עונות - החורף, ועונת שיפוץ הדרכים" -

מיעוט האנשים ומזג האוויר הקשה בחורף גורמים לכך שאין באלסקה הרבה כבישים, ואפילו פחות מזה תחבורה ציבורית. הגורם הזה משמעותי מאוד בתכנון הטיול ומכתיב כמה אופציות - טרמפים (למי שיש זמן), השכרת רכב (כנראה הכי משתלם כלכלית וכיף אם יש לכם חברה לדרך) או שימוש במערכת התחבורה הציבורית (יקרה!!) שכוללת רכבות המיועדות לתיירים, אוטובוסים בינעירוניים ייעודיים ואת ה-'Alaska Marine Highway' - מערכת ממשלתית ייחודית של מעבורות בין החלקים השונים באלסקה, שאפילו אפשר להקים בהן אוהל על הסיפון.

מה להזמין, איך לתכנן -

כמו כל דבר, מתחילים בלפתוח אינטרנט.
כשניגשים לאינטרנט ומחפשים מידע בעברית על אלסקה אין הרבה חומר, יש הרבה קרוזים וטיולים מאורגנים של דודות זקנות ומשפחות. בתכנון שלי נעזרתי בעיקר בטיפים מאתר 'מסלול' ובאתר ידידותי מאוד של בחור בשם עופר גלמונד (גגלו..) שמתפרנס מהדרכת טיולים שם ומפרגן בהמון מידע שימושי.

הזמנות לנסיעות בתחבורה הציבורית על סוגיה השונים מומלץ להזמין מראש, כי עונת הטיולים באלסקה קצרה והקרוזים-הכל-כלול תופסים מקומות בכל מקום מראש.
האתר של חברת המעבורות הממשלתית ידידותי מאוד (חפשו AMHS) ומאפשר לצפות בלו"ז המעבורות ולהרכיב תכנית מסע אישית. אם אתם עולים למעבורת בלי רכב כנראה שיהיה לכם מקום גם בהזמנה של הרגע האחרון.
את האוטובוסים הבינעירוניים והרכבות אני הזמנתי דרך אתר שנקרא 'Alaska Tour & Travel', שממש שולח לך ואוצ'רים מודפסים בדואר אמיתי עד הבית, והיה מאוד מסודר.
מקומות לינה בפארקים הלאומיים (Camp sites) אפשר להזמין דרך האתר של אותו פארק לאומי (דנאלי למשל).
אתר נוסף (באנגלית) שמכיל מפות להורדה ומידע הוא Alaska.org.

לסיכום - מרובע, אבל מסודר ונוח.

הכנות נוספות

כתוב בהרבה מקומות שהציפור הלאומית של אלסקה היא היתוש, אבל לי אישית היה כנראה מזל ולא היה כזה נורא, אז את הדוחה יתושים אני שם בצד לרגע.
מבחינתי שלושת הפריטים שהכי חשוב לארוז הם מעיל גשם טוב, ספריי פלפל נגד דובים ומתאם לשקע אמריקאי.
גם אם שכחתם משהו - יש חנות קמפינג-דיג-ציד בכל עיירה ואפשר להצטייד בדרך.

טוב נתחיל בלתאר את המסלול עצמו.

אנקורג'-סיוורד

אנקורג' (Anchorage), עיר נמל ותחנת מעבר לנפט וסחורות, היא העיר הגדולה באלסקה.
היא לא עיר הבירה הרשמית, אבל לעיר הבירה הרשמית ג'ונו אין דרך יבשתית שמובילה אליה, רק מעבורת. לכן אנקורג' הפכה למרכז המדינה. אם לא נכנסתם במעבורת לדרום-מזרח אלסקה, רוב הסיכויים שתנחתו שם וגם תמריאו משם הלאה.
בתכל'ס - התרשמתי שזאת עיר אפורה ומוכוונת תיירים. יש הרבה אלכוהוליסטים מקומיים שמסתובבים בדאונטאון אנקורג' ומקבצים נדבות. רובם ממוצא אינואיטי (ילידים) שנפלטו מדרך החיים המסורתית וגם רגישים לאלכוהול יותר מהמערביים.

שאר החלקים באנקורג' יותר נחמדים אבל שגרתיים, חוץ מהשדה תעופה המקומי שם שהוא ממש מגניב כי יש שם מלא מטוסים ימיים קטנים עם מצופים. אם בכל זאת יוצא 'להיתקע' באנקורג' יותר מהרגיל, אפשר למצוא הוסטל זול, להצטייד לקראת המשך הטיול וגם לטעום נקניקיות מבשר איילים. יש טיילת יפה שמקיפה את העיר לאורך קו החוף, ומספר מסלולי הליכה קצרים נוספים שחוצים את העיר.

ישנתי בהוסטל נחמד וידידותי שנקרא 'המדחף המעוקם' (Bent prop inn) במרחק הליכה מתחנת הרכבת ומהמפרץ אבל בדאונטאון שזה השכונה הרעה (ואין סופרמרקט או מכולת בסביבה בכלל)

אנקורג' היא רק תחנת מעבר. תכננתי נסיעת רכבת לעיר סיוורד (Seward) בחצי האי קינאי. שם אפשר לצפות בלווייתנים, כלבי ים ובדיג סלמונים - מה שמסתבר שהיה פעם כמו עבודה בעגלות בארה"ב עבור הרבה ישראלים.



Alaska Railroad

לפנות בוקר אני יוצא מההוסטל והולך לתחנת הרכבת.
נסיעה ברכבת של אלסקה היא חוויה נחמדה מאוד (ויקרה..). נותנים לך תחושה עתיקה כזאת בקרונות כחולים-צהובים עם חלונות ענקיים לנוף, וצוות דיילים שגם נותנים קריינות ברקע. קו הרכבת עצמו די מוגבל ומגיע מפיירבנקס שעל נהר היוקון בצפון, עד סיוורד בדרום. במקור הוא נועד להעברת סחורות ומחצבים, מה שקורה עדיין בשעות הלילה, ובמהלך היום הקו משרת תיירים. בדרך עברנו נופים ירוקים, ביצות ואגמים, והתחיל גשם קל, שלא נגמר משהו כמו שלושה ימים.

סיוורד (seward)

הנסיעה דרומה לתוך חצי האי קינאי (Kenai) נגמרת בסיוורד.
העיירה הוקמה בקצה של פיורד בתור נמל מים עמוקים אסטרטגי כי הוא לא קופא בחורף (בניגוד לאנקורג' למשל). היום עיקר הפרנסה שם היא מדיג ומתיירות. דייגים חובבים מגיעים מכל ארה"ב לעיירה לחופשות דיג וחוזרים לנמל עם כמויות מטורפות של סלמונים, הליבוטים ויצורים אחרים.
סה"כ סיוורד תומכת תיירים - יש בה שאטל חינם שנוסע דרך העיירה מקצה לקצה, שירותים ומקלחות ציבוריים ליד אתרי הקמפינג והרבה מסעדות ובתי קפה בטווחי-מחיר שונים. אתרי הקמפינג לאוהלים ולRV מפוזרים לאורך קו החוף (המוצלחים יותר הם אלה שמרוחקים מהנמל). בכל אתר יש עמדת תשלום אוטומטית שמדפיסה לך פתקית (10$ ללילה לאוהל), ובכל ערב עובר 'פקח חניה' שבודק את הפתקים. מרובעים, אמרתי כבר..

במאהל פוגשים בערב מסביב למדורות אנשים מאוד מעניינים (ומוזרים). חלק גדול ומפתיע מהחוויה זה להכיר נוודים ודייגים כאלה. אל תתפלאו אם מעשנים גם הרבה גראס מסביבכם - באלסקה זה נהיה חוקי ממש לא מזמן.

קרחון Exit

במרחק עשר דקות נסיעה מהעיר נמצא קרחון Exit, שנשפך משדה הקרח הרדינג (Harding Icefield). אפשר להגיע בשאטל ממש עד לתחילת השביל (10$ כולל איסוף חזרה אחה"צ), ומשם שתי אופציות - או שהולכים לקרחון עצמו (15 דקות הליכה ממש קלה), או לעלות במסלול של 8-9 ק"מ עד לקצה של שדה הקרח. אפשר כמובן גם ללכת לשניהם - מקום יפהפה ומרשים!
הקרחון כמובן הולך ונסוג משנה לשנה, וכשהולכים לכיוונו צועדים על אדמה שהייתה מכוסה בקרח עד ממש לאחרונה.

לווייתנים וחיות אחרות

שמורת הטבע Kenai Fjords היא מקום מרכזי לתצפית על לווייתנים, אריות ים וציפורים.
לשמורה אפשר להיכנס עם קיאקים או לקחת קרוז יומי, סדר גודל של 8 שעות (מחיר כולל ארוחת צהריים) מכמה חברות שנמצאות על הנמל. אני הזמנתי ב'major marine travel' והייתי מבסוט מאוד. לשיט מצטרף פקח של רשות הפארקים הלאומית ומסביר כל הזמן על מה רואים, ככה שלא משעמם גם כשסתם שטים בים פתוח. יש אפילו משקפות להשאלה על הסירות.

המלצות נוספות

- סיור של שעה-שעתיים במרכז הימי שבקצה העיירה - יש שם המון חיות ימיות, תמנונים וגם כלבי ים ואריות ים בשיקום. אפשר להתלוות למגדלים בזמן האכלה, ולראות הרבה יותר מקרוב את הציפורים הימיות שראיתם קודם בטבע.
- התלוות לדייגים חובבים בנמל כשהם מביאים את השלל - גם פוגשים אנשים מעניינים וגם אפשר לקבל פילה סלמון הכי טרי שיש, ולהכין אותו על המדורה אחר כך.

מבחינת הארכה של המסלול, אפשרות טובה היא לנסוע להומר (עיירה בקונספט די זהה) ומשם לקודיאק (Kodiak) - שם אפשר לצפות בדובים שאוכלים סלמון בנהר מטר ממך. אם יוצאים מהעיירה עם רכב/בטרמפ יש הרבה מסלולים רגליים שאפשר לקחת, רק לשים לב להצטייד ולהערך מראש עם אוכל וכו'.

דנאלי (denali)

מסיוורד לקחתי אוטובוס של יום שלם עד לפארק המפורסם דנאלי, שחוץ מהנופים והחיות מכיל בתוכו את ההר הגבוה ביותר בצפון-אמריקה שהוא הר דנאלי (לשעבר הר מק'קינלי).

זה מקום מיוחד מאוד שעושים מאמצים גדולים לשמור עליו במצב כמה שיותר פראי, לכן זו לא שמורת טבע עם שבילים מסומנים כמו שאנחנו מכירים מהארץ, אלא באמת אזור פרא - יש דרך עפר אחת שמגיעה די עמוק פנימה אל הפארק, ורק לאורכה יש מתקני ציויליזציה כמו אתרי קמפינג עם מים לשתיה, שירותים כימיים ומרכז מבקרים. מעבר לזה - כלום. כלום לאורך עשרות קילומטרים רבים (דנאלי גדול יותר מישראל).
מה שמשתמע מזה זה שאם רוצים לעשות טרק של ממש בפארק צריך להתכונן מבחינת ציוד וזמן (יש הדרכת חובה בכניסה לפארק של ריינג'ר למי שנשאר לישון בפארק) ולפלס לעצמך דרך בעשב ובבוץ ובין השיחים של האוכמניות, ולרדת לפעמים דרדרת שהיא לא נעימה ומסוכנת - הרפתקה על אמת.

בדרך העפר נוסעים הלוך ושוב אוטובוסים מגניבים (שאטלים), שיורידו אותך בכל נקודה שתבחר ויאספו אותך מהדרך חזרה אם תסמן להם לעצור.
הפארק מאוד מרשים גם אם נשארים בשאטל עם שאר התיירים - יש ספארי של חיות כל הדרך ועוצרים ליד דובי גריזלי ואיילים או ליד נקודות תצפית יפות. בקיצור - חוויה טובה מאוד.

הנוף של הפארק הוא שאריות של פעילות וולקנית אדירה וקרחונים שכיסו אותם ואז נסוגו, והוא נוף יפהפה. הר דנאלי מכוסה 99% מהזמן בעננים, ככה שאם הגעתם ביום בהיר יש לכם הרבה מאוד מזל - אני הצלחתי לראות אותו רק מהמטוס חזרה הביתה..

מסביב לפארק יש כמובן תעשייה שלמה של תיירות כולל לודג'ים מפוארים במאות דולרים ללילה וטיסות אישיות להר, אבל הכי כיף זה להיכנס לאתר קמפינג ולפגוש שם את החבר'ה בוואנים מתפרקים ואופנועים שחורשים את אמריקה. מותר לאסוף עץ מת ולהקים מדורות, ולמרות שלכל אחד יש את הRV שלו והאוהל שלו, מהניסיון שלי הכנסת אורחים ושיחה ליד המדורה מתקבלת בברכה.

מדנאלי אני חזרתי ברכבת לאנקורג' כדי לתפוס מטוס הביתה, כמובן שאפשר להאריך ולהעמיק פנימה את הטיול. למי מכם שמגיע עוד קצת צפונה לפיירבנקס (Fairbanks), תדעו שיש שם קהילה יהודית קטנה וידידותית שקוראת לעצמה ה-'Frozen-Chosen' ..:)

טיפים

• לקחת ברצינות את מזג האוויר - הפכפך מאוד ויכול להיות גשם שוטף גם בקיץ באמצע יום שמשי
• למי שמטייל רחוק מציויליזציה- טלפון לווייני יכול מאוד להיות לעזר
• למטיילים ברכב - להיות ערניים לשלטים של תחנות דלק כי המרחקי נסיעה מאוד גדולים

קישורים חיצוניים

• AMHS - אתר המעבורות הממשלתיות באלסקה
• אתר עם הרבה טיפים שימושיים (אנגלית)
• האתר של עפר גלמונד - מצויין ובעברית
• האתר שדרכו הזמנתי מקומות ברכבות ואטובוסים - נוח ואמין
• אופרן - דרכם הזמנתי רכב למערב קנדה והיה על הכפאק