פאסו דל פורטילו - לחצות את הגבול ואת הרכס

רכס האנדים והיסטוריה של הפאס

רכס האנדים הוא תוצאה של מפגש בין שני לוחות טקטוניים - לוח נאסקה ולוח אמריקה הדרומית - כשהראשון נע מזרחה ונלחץ תחת השני. התוצאה היא התרוממות של לוח אמריקה הדרומית לכדי רכס האנדים, בעוד שלוח נאסקה מותך בלחץ הטקטוני למגמה, שפורצת לאורך הסדק בין הלוחות, והדבר מביא לקיומם של עשרות הרי געש פעילים ומעיינות תרמיים טבעיים לאורך הרכס.
השבטים הילידיים והאימפריות שחלשו על האנדים בוודאי העסיקו את עצמם במשך אלפי שנים בסקירת הרכס לאורכו ולרוחבו, בחיפוש אחר הדרכים הנוחות ביותר לחצות את הגבול הגיאוגרפי הענק שהוא מהווה, שהביא להתפתחותן של חברות ותרבויות שונות משני צדיו. על פי ניחוש שלי, הידע שרכשו הילידים והדרכים ששימשו אותם הגיעו לידי הכובשים הספרדים וצבאות הקולוניות, בין אם רצו בכך ובין אם לא.
בתחילת המאה ה19 התחוללו מלחמות העצמאות של מדינות הלאום הדרום אמריקאיות כנגד כוחות הספרדים. בפברואר 1817 שימש פאסו פורטילו דל פיקווינס את קפטן למוס כחלק מ-"צבא האנדים", וכוחותיו חצו מערבה בכדי לשמש הסחת דעת בקרב על סנטיאגו דה צ'ילה.
הפאס אף שימש את גנרל סאן מרטין, המשחרר הגדול של ארגנטינה וצ'ילה, את צ'רלס דרווין, ועד לשנות ה-70 שימש כמעבר לגאוצ'ואים (בוקרים ארגנטינאים) ועדרי הבקר שלהם.

בחירת כיוון ודרכי הגעה

אני עשיתי את הטרק מצ'ילה לארגנטינה. ממליץ לעבור טוב על כל הנקודות שסימנתי במפה.
בחירת הכיוון - ארגנטינה לצ'ילה או הפוך - קריטית בעיקר בהקשר לתוכנית המסע הכללית שלכם, אבל יש לה גם משמעויות במסלול.
🇨🇱 לבאים מצ'ילה:
• הדרך עד תרמס דל פלומו (termas del plomo) ארוכה, אך נגישה לפרייבט כמעט עד התרמס עצמם. אפשר לבדוק על אופצייה למונית מסנטיאגו/מסאן גבריאל עד כמה קרוב לתרמס שמוכנים, וללכת את השאר - אני לא בדקתי. אני עשיתי את המקטע הזה בטרמפים עם המשאיות והתיירים שנוסעים לכיוון - חשוב להבהיר! נוסעים לכיוון לאגו יסו / אמבלסה יסו (Lago Yeso/Embalse Yeso) ולא אל אלוולקאן (El Volcan).
• מסומן במפה נקודה שבה יש עמדת תשלום על כניסה לתרמס, 10000 פזו - לא לשלם! להגיד שאתם חוצים את הגבול, ושאתם רק עוברים שם בדרך, והם לא אמורים לעשות בעיות. כמובן שברגע שאתם בתרמס עצמם כדאי ורצוי להיכנס 😁
• ישנו הטיפוס התלול מתרמס דל פלומו לפאסו פורטילו, 8 ק"מ עלייה של 1100 מ'.
• חציית נהר טונויאן (Tunuyàn) צריכה להיעשות כמה שיותר מוקדם, לפני המסת השלגים - תלוי בקצב ההליכה שלכם ובחלוקת הימים שלכם, אבל אם מגיעים והזרימה חזקה מדי, ניתן לחצות רק בעזרתם של גאוצ'ואים וסוסיהם (עוד על כך בהמשך).
• רפוחיו אנטוניו סקראבל הוא נקודת סיום טובה, וסביר למצוא משם אופצייה לירידה בטרמפ/בתשלום (תלוי כמה אתם נחמדים). כמובן שאפשר להמשיך ולרדת עד העיירה בלי בעיה.
🇦🇷 לבאים מארגנטינה:
• כל מה שאכתוב כאן הוא בגדר התרשמות, שכן עשיתי את המסלול הפוך.
• באופן כללי המסלול בכיוון הזה יותר נוח, שכן העליות ארוכות יותר, אבל גם מתונות יותר.
• העיירה הקרובה ביותר למסלול היא מנזאנו היסטוריקו (Manzano Historico), והיא מרוחקת 30 ק"מ
של דרך עפר מרפוחיו אנטוניו סקראבל. כנראה האופצייה הכי טובה זה לקחת מונית/לתפוס טרמפים מהעיירה.
• בונוס רציני לבאים מארגנטינה - הלינה ברפוחיו של צבא ארגנטינה צמודה לנהר טונויאן, ואפשר לחצות אותו על הבוקר/לבדוק על אופצייה לעזרה מהסוסים שברפוחיו.
• הסיום בתרמס בצ'ילה מצריך להבין מראש איך יוצאים משם - הליכה, טרמפים, מונית שמזמינים מראש (לא סגור אם יש שם קליטה, וכנראה שאין).

גאוצ'ואים (קאובואים) וסוסיהם

האיזור של הפאס משמר תרבות של גאוצ'ואים, הכינוי הדרום אמריקאי לקאובויז, שרוכבים על סוסים ומובילים עדרי בקר. כיום הגאוצ'ואים מתפרנסים בעיקר מסיורים רכובים שהם מעבירים לתיירים, שיכולים להימשך גם כמה ימים עם לינה ברפוחיואים השונים שבדרך.
איפה זה פוגש אתכם? 2 נקודות:
1. הנוכחות הרבה של הגאוצ'ואים יכולה לבוא לעזרתכם, שכן אם התמזל מזלכם ונתקלתם בקבוצה רכובה (ויש הרבה) בדיוק לפני חציית נהר קשוחה, סיכוי טוב שהם יהיו מוכנים לעזור לכם בלי שום תמורה.
2. סיורים רכובים יכולים להיות מאורגנים ומתואמים בחציית הפאס! גאוצ'ו צ'ליאני סיפר לנו שישנה אופצייה שסיור רכוב מארגנטינה מתאם עם סיור רכוב מצ'ילה, ובמעבר הגבול אפשר להחליף סוסים ולהחליף מדינות. לא יודע מחיר (כנראה יקר) ובכלל איך לתאם את זה (ככל הנראה צריך לדבר מראש עם סוכנות בסאן גבריאל או במנזנו היסטוריקו) - אבל זו יכולה להיות אופצייה ממש מגניבה לחציית הגבול ברכיבה על סוס במשך 3 ימים. אם לא מוכנים לתפוס טרמפים, זה חוסך את כאב הראש של ההגעה הארוכה לנקודות ההתחלה והסיום משני צידי הפאס.

בירוקרטיה והחתמת דרכונים

הטרק הזה חוצה את הגבול בנקודה די רנדומלית בהרים, ולכן צריך להבין היכן מחתימים את הדרכון במעבר:
🇦🇷 במהלך הירידה / עלייה ממנזנו היסטוריקו (תלוי בכיוון הטרק) תעברו בעמדת משמר הגבול הארגנטינאי (ראו נקודה במפה). כאן סיפור החתמת הדרכון פשוט, ואתם רק צריכים להסביר שאתם בדרככם לחצות את הגבול / בדיוק באים מצ'ילה.
🇨🇱 בצ'ילה זה קצת יותר מסובך.
לבאים מצ'ילה 🇨🇱 - אני הלכתי כמה ימים לפני הטרק למשרדים של ה-PDI בסנטיאגו (כתובת: סן פרנסיסקו 253) וחיכיתי בתור עד שהגיע תורי והסברתי את כוונתי. האישה שם העבירה את המספר שלי לבוס שלה, ואחרי כמה שיחות קבענו להיפגש בתחנת המשטרה של סאן גבריאל בשעה 19:00 ביום היציאה לטרק. בתחנת המשטרה הדרכון הוחתם ויכולנו לצאת לדרך.
לבאים מארגנטינה 🇦🇷 - לא יודע להגיד מה צריך לעשות, אבל ממליץ שבשנייה שאתם בסאן גבריאל ללכת לתחנת המשטרה ולשאול על העניין. ניחוש שלי שהם יקראו לנציג מה-PDI להגיע, או שהם יעדכנו את ה-PDI בסנטיאגו ויגידו לכם להגיע דבר ראשון כשאתם בעיר למשרדים שלהם. אם בתחנת המשטרה לא עוזרים/אין אף אחד - הייתי ממשיך עצמאית לסנטיאגו, והולך דבר ראשון על הבוקר למשרדים של ה-PDI.

ימים 0+1 - סנטיאגו - סאן גבריאל - תרמס דל פלומו

הבהרה - מבחינת תאריכים: יום 0 הוא 16.01.2024, יום שלישי. אני יצאתי לטרק הזה עם אנדוני, חבר צרפתי שחוצה את דרום אמריקה באופניים ולקח אותן איתו למסלול בעקבות המלצה באתר של מטיילי אופניים. *המסלול אינו מתאים לאופניים מצ'ילה לארגנטינה, ומעט אפשרי יותר בכיוון ההפוך*
האופניים השפיעו על קצב ההתקדמות שלנו ועל חלוקת הימים שלנו - לתשומת ליבכם.

כאמור מקודם, ביום היציאה כבר תיאמנו עם הבחור מה-PDI שיפגוש אותנו בתחנת המשטרה של סאן גבריאל ב19:00 לצורך החתמת הדרכונים. לקחנו את קו 4 של המטרו (אפשר לעצור בתחנת Vicuña mackenna להשלמות בדקתלון ולהמשיך) עד לתחנת Las Mercedes, התחנה הלפני אחרונה לכיוון דרום, ממנה יוצאים מוניות ואטובוסים לסאן גבריאל. לא יודע כמה זה מונית, אבל נראה שיש אוטובוסים די תדיר, וזה 1500 פזו צ'יליאני לכרטיס, אז הייתי מתעלם מנהגי המוניות ומבקש הכוונה לאוטובוס. חשוב להבהיר ולוודא עם הנהג שנוסעים לסאן גבריאל!
בסאן גבריאל מבקשים לרדת ממש בכניסה ליד תחנת המשטרה ועוברים מהר את המשוכה של הדרכונים. בתוך העיירה יש לא מעט חנויות מיני-מרקט קטנות ומקומיות, עם אחלה אוכל ומוצרים בסיסיים להשלמות. המקומיים נחמדים ומתעניינים, ואותנו הם הפנו לישון בנקודה מיד לאחר חציית הגשר שממזרח לעיירה. מתחת גג רחבה של מסעדה סגורה ישנו את הלילה, מתעוררים מדי פעם מרעש המשאיות בכביש הצמוד, העושות את דרכן למחצבות גם באמצע הלילה.

בבוקר המחרת קמנו, התארגנו, והזדרזנו לתפוס טרמפים. לא לקח זמן רב ונהג משאית סימפתי עצר הכל ולקח אותנו איתו - בדיוק ק"מ 1, שכן הוא המשיך למחצבות בוולקאן, ואנחנו היינו צריכים לכיוון לאגו יסו.
היום הזה כלל בעיקר טרמפים עבורי ורכיבת אופניים בעלייה עבור אנדוני. הכביש מתפתל במעלה עמק נחל יפיפה, עם פסגות צבעוניות ומושלגות משני צדיו, ומתחלף בשלב מסויים לשביל עפר נוח לפרייבט. על הכביש ישנה תנועה ערה של רכבים: תיירים שנוסעים עד לאגו יסו המהמם, ומשאיות שנוסעות קצת הלאה למחצבות נוספות. אפשר לעצור לנוח בחוף המזרחי של האגם, אבל באופן כללי כדאי לחפש טרמפים להמשך הדרך לתרמס, כי לא הרבה מכוניות ממשיכות לשם, ומשאיות נוטות שלא לעזור בטרמפים במקטע הזה. אני בסופו של דבר מצאתי טרמפ שהביא אותי קרוב מאד לעמדת התשלום המסומנת במפה, והמשכתי ברגל. הדרך מתפצלת ומתאחדת מיד לאחר מכן - אני לקחתי ימינה וקפצתי מעל שער כי פחדתי שיכריחו אותי לשלם, בזמן שאנדוני פנה שמאלה אל עמדת התשלום והסביר שהוא חוצה את הגבול, ולכן לא שילם. (בעמדת התשלום יש וויפי!)
משם המשכתי ברגל עד שעצר לי טנדר, ולקח אותי עד התרמס עצמם, שכן הוא מסוגל לעבור את חציית הנחל בדיוק לפני התרמס, עלולה להיות בעייתית לפרייבט.
התרמס הם מקום לינה ורחצה מוסדר. יש בריכות בנויות שאוגרות את המים החמים, ויש שירותים ומקלחות עם צינורות מהנחל הצמוד (מים קפואים, אבל חובה להתקלח אחרי התרמס - סירחון של החיים ולכלוך). כמובן שאם שילמתם ואם לא - חובה להיכנס! בשביל מה עשיתם את כל הדרך הארוכה? עד שעות אחה"צ אין כל כך צל, ויש גם בריכות יותר קרירות לנוח בהן.
אני ביליתי שם שעות בנעימים עד שאנדוני הגיע, ואז המשכנו לבלות בנעימים יחד, רוחצים, מבשלים, מתארגנים ונהנים משקיעה מהממת, וכל זה בידיעה איזה יום צפוי לנו מחר...

יום 2 - פאסו דל פורטילו (10 ק"מ)

בשנייה שפקחנו את עיניינו ניצב בפנינו האתגר הראשון של היום - חציית נהר יסו, הזורם בצמוד לתרמס.
היינו מאורגנים לגמרי בשעה 08:30, ובכללי כדאי לסיים עם הסיוט הזה כמה שיותר מוקדם - גם מורלית וגם מבחינת המסת שלגים, שהזרימה החזקה ממילא לא תתחזק. ב-Mapy.cz (ראו טיפים) מופיע סימון של חציית הנהר בנקודה מסויימת - אנחנו לא מצאנו שם מעבר נוח, והחלטנו לחצות בנקודה 100 מטר מהחניון במורד הנחל (ראו "טיפים" על חציית נחלים).
סיטואציית ההיכרות הראשונית עם חציית נחל הייתה מורכבת, ודרשה מאיתנו ללמוד איך לעשות את זה תוך כדי שמירה על שיווי משקל בזרם הגועש. זה לקח לנו לפחות שעתיים, בהן היינו בסנדלים ועברנו מכאב וסבל ברגליים מהמים הקפואים לאובדן תחושה כללי. לבסוף פיצחנו את השיטה שהשתמשנו בה בכל מעבר נחל בהמשך - יורדים לבוקסרים וסנדלים, אני עובר עם התיק על הגב ונעזר במקלות ההליכה, ואז נפגשים באמצע הנחל ואנדוני מעביר לי כל פעם ציוד - תיקים, גלגלים, ואז עובר בעצמו עם השילדה.
שמחנו מאד להיות אחרי החוויה הזו, לבשנו את המכנסיים ואת הנעליים והתחלנו לטפס אל השביל במהרה כדי להזרים דם לכפות הרגליים החיוורות שלנו.
לאחר עליית דוך מגיעים אל שביל צר וכתוש שמופיע במפה, ואפשר גם להיות רגועים כששמים לב לגללי הסוסים שניתן לראות על הדרך. ישנה חציית נחלון קטנטן בדרך, אבל העלייה עד גובה 3400 מ' יחסית פשוטה. החלק הקשה מתגלה בבירור גם במפה וגם בשטח בתור זיגזג אימתני בגובה שהחמצן מתחיל להתדלל בו ודורש מאיתנו לזוז לאט יותר ובתשומת לב, כל שתי פניות עוצרים לנוח. זה כבר מובן מאליו אז רק אציין שיהיה ברור להבא כמה קשה היה עבור אנדוני לדחוף את האופניים בעליות ובתוואי השטח הזה, ולכן רוב הזמן סחבתי עבורו תיק אחד ובמקטעים רבים גררנו את האופניים יחדיו מקדימה ומאחורה.
ככה עברנו את צהרי היום הזה, צעד אחרי צעד, מודעים לכך שלא "נטרוף" היום ק"מ אבל דואגים יותר לנוח הרבה ולהתאקלם לגובה, נהנים מהנוף שהלך ונפתח מאחורינו, עם פסגות של 5000 מ' שעקבו אחרינו במבטן. רק בגובה 3850 מ' ראינו את הפאס עצמו בפעם הראשונה והתרגשנו מאד, ולכבודו אכלנו ארוחת צהריים בשלוחה קטנה ומוגנת מרוח. המשך השביל נקבר מתחת שדה שלג, והחלטנו במהלך כל הטרק להימנע כמה שאפשר ממקטעים של הליכה על שלג - מחשש להחלקה ופציעה. עקפנו את שדה השלג מלמעלה, ותוך פחות מק"מ הגענו בשעה 17:50 מיוזעים ומתנשפים אל פאס פורטילו דל פיקוונס - הלא הוא גבול צ'ילה-ארגנטינה!
נרגשים ומאושרים, נפעמים מהמדבר הציורי שנגלה אלינו בצד הארגנטינאי בכל גווני האדום שיש לטבע להציע, שאפנו פנימה את המראות הקיצוניים האלו והרגשנו בשמיים.
אחרי מנוחה קצרה התחלנו את דרכנו מטה, בירידה יותר מתונה שאיפשרה לאנדוני אפילו לרכב קצת, מלווים מכל עבר בשדות שלג שהרוח פיסלה לאלפי שמנטפים שצפו בנו בדממה בדרכנו.
במפה מופיע משטח בגובה 3300 מ' צמוד לנחל שמומלץ לחנות בו, אבל אנדוני הציע להתיישב בנקודה נוחה אחרת עם נחל, בגובה 3600 מ', ושם העברנו את הלילה.
עם רוחות משמעותיות השתמשנו באוהל כמגן רוח לגזייה, ואפילו שהכוכבים בוודאי היו מהממים, נכנסתי לשק"ש ולא יצאתי עד הבוקר.

יום 3 - נהר טונויאן ורפוחיו צבא ארגנטינה (14 ק"מ)

הנחתי שהיום הזה יהיה יותר רגוע משאר הימים בטרק, אף אם הוא ארוך יותר - 16 ק"מ במגמת ירידה עד לרפוחיו של צבא ארגנטינה בגובה 2900 מ'. העובדה היא שטעיתי, כפי שיתברר.
הלילה עבר בשלום, ובבוקר התפלאנו לגלות קרח על כל הקרקע ןעל האוהל. היום באמת התחיל בנעימים, עם התארגנות רגועה בבוקר ותחילת הליכה אל תוך הנוף המדהים הזה שעטף אותנו מכל עבר - מדבר הררי מושלג, פסגות מכוסות לבן מוקפות ברכסים אדומים כמו דם, וקרקע חולית שמעוטרת בשדות פרחים סגולים וגוואנקו בודד מדי פעם.
צריך לשים לב למפה ביום הזה, שכן יש המון המון שבילי חיות שאפשר בקלות לעלות עליהם במקום, כמו שקרה לנו. אנחנו כל כך הוקסמנו מהנוף שבטעות לקחנו שביל שהוביל אותנו לנקודה במורד הנחל, בה החצייה קשה יותר כי הנחלים מתחברים והזרם מתחזק. בכל מקרה צלחנו את החצייה, עכשיו שאנחנו מנוסים יותר, והמשכנו בדרכנו בעליזות רבה. הסיבה לשמחה שליוותה אותנו היא שלפני חציית הנחל ראינו מרחוק שיירת רוכבים עושה את דרכה אל הפאס, כלומר בכיוון ההפוך אלינו, והנחנו שבדרכם חזור נגיע אל חציית נהר הטונויאן בערך באותו זמן, והם יעזרו לנו לחצות אותו בשעות אחה"צ.
המשך היום התנהל כרגיל, אם כי מספר חציות הנחל התחיל להתיש אותנו, מה גם שכל חצייה כזו לוקחת זמן ויש מימד של לחץ להגיע בתיאום עם הרוכבים, בהנחה שלא נגיע לפניהם.
החשש התברר כנכון, כשבשעה 17:00 היינו 4 ק"מ מהנהר, ולפתע השיירה הופיעה מאחורינו. כששאלנו אותם אם יוכלו לעזור לנו, הגאוצ'ואים הסכימו - "אם תגיעו בזמן". האמירה הזו הובילה למקטע קשוח של ספק הליכה מהירה ספק ריצה בכדי להישאר בקצב של הסוסים, כשאני ממהר ועוצר לשמור על קשר עין הן עם השיירה והן עם אנדוני שמתקשה עם האופניים.
סוף טוב הכל טוב והגעתי לגדת הנהר בדיוק כשהם התחילו לחצות, אנדוני מעט מאחוריי, ולאחר שסימנתי להם 3 רוכבים חזרו לסייע בחילוץ. ובהחלט צריך היה חילוץ - אסור לזלזל בנהר טונויאן, שבאמת לא הייתה שום דרך עבורנו לחצות את רוחבו ואת עוצמת הזרימה שלו בשעה שבה הגענו. אילולא הסוסים, ככל הנראה היינו ישנים על גדת הנהר, רואים את הרפוחיו 500 מ' מאיתנו, כמו משה על הר נבו.
לאחר החצייה החוויתית והמון דברי תודה לגאוצ'ואים, המשכנו בקצב שלנו בעקבותיהם, שכן גם הם ישנו ברפוחיו. בהגעה לרפוחיו מפקד הבסיס והחיילים שלו היו מאד נחמדים וסקרנים, הגישו לנו מים והראו לנו את המקום. מזל שאנדוני דובר שוטף ספרדית כי לי לא היה כוח גם להתאמן בשברי מילים אחרי הריצה הזו.
ברפוחיו יש מטבח, מים, שירותים ומקלחת - עם מים חמים! צריך רק לחכות שיחממו את הדוד עם מדורה בחוץ. ברגיל הצבא גובה 5000 פזו ארגנטינאי לאדם, אבל מפקד הבסיס ראה באיזה מצב הגענו וויתר לנו. בילינו ערב נחמד עם החיילים והתיירים והגאוצ'ואים, והלכנו לישון מותשים ושמחים תחת קורת גג.

יום 4 - טרום אברה ארגנטינו (7 ק"מ)

אין לי משהו לכתוב במיוחד על היום הזה, שכלל בעיקר טיפוס מהרפוחיו בגובה 2900 מ' עד לנקודת הלינה בגובה 3650 מ'. תכלס - טיילים בכושר טוב, עם סיבולת והתאקלמות טובים ובעיקר שלא סוחבים אופניים יכולים ביום אחד להגיע לפאס הארגנטינאי - אברה ארגנטינו - בגובה 4343 מ' ולהתחיל לרדת באותו יום, אולי אפילו עד רפוחיו אנטוניו סקראבל.
כאמור, זה לא המצב עבורנו.
ביום הזה פגשנו כבר לא מעט קבוצות של טיילים וכן שיירות של רוכבים, בדרכם הלוך או חזור, ואם יתמזל מזלכם הם יכולים לעזור לכם בחציית הנהר היחידה והאחרונה לטרק. לנו הם לא עזרו, וחצינו לבד, שמחים לסיים עם המאפיין הספציפי הזה של הטרק.
ברגע שחצינו כל שנשאר לנו זה להמשיך לטפס במעלה השביל, עד לנקודת הלינה, שהיא בולדר ענק שמגן מהרוח ברחבה שטוחה בצמוד לנחל.
נחנו, בישלנו, והתאגרנו לישון, וכשנכנסנו לאוהל ועצמנו עיניים שמנו לב להבזקים של אור. אף שלא רואים את הפאס עצמו מנקודת הלינה, יכולנו לראות שבפסגות שצמודות אליו התחוללה בלילה סערת ברקים, ואנדוני לא הרגיע כשהוא אמר שאם העננים יתגלגלו אלינו חייבים לעזוב הכל ולרוץ למטה לנקודה נמוכה יותר. תכלס, אין לי מושג מה לעשות אם מתחילה סערת ברקים מעל הראש שלכם ברכס באנדים, אז הייתי ממליץ לקרוא מראש. מבחינתנו הלילה עבר יבש ובשקט.

יום 5 אברה ארגנטינו ורפוחיו אנטוניו סקראבל (24 ק"מ)

זה נשמע הרבה, אבל צריך להבין: עד הפאס הארגנטינאי מדובר ב-6 ק"מ של עלייה לא קלה. אחרי הפאס, יש 18 ק"מ של ירידה נוחה וכיפית שאפשר ללכת בזריזות ובקלילות, או במקרה של אנדוני - סוף סוף לרכב בטיל. זה בהנחה שאתם רוצים לסיים באותו יום ברפוחיו אנטוניו סקראבל, שכן אם לא תמיד ישנה אפשרות לחנות בדרך למטה איפה שרוצים.
אנחנו קיבלנו עצה לסיים עם הפאס עד שעות הצהריים המוקדמות, שכן מאוחר יותר מזג האוויר בנקודה הזו אינו יציב, ולא פעם מתחילות סערות, ומסוכן לחצות במצב כזה.
קמנו מוקדם ויצאנו לדרך כבר ב07:00, מוכנים להסתער במהרה ובהתנשפויות חסרות חמצן את המקטע הקשה האחרון של הטרק הזה. מדובר במקטע קשה מורלית, שכן אפילו אחרי שרואים את הפאס, כל פעם עולים עלייה שבטוחים שהיא האחרונה לפני איזור שטוח שיוביל לעלייה לפאס, רק כדי לגלות עוד עלייה, ועוד עלייה. עוד נקודה שצריך לשים לב אליה היא שאחרי החניון, נקודת מילוי המים הבאה היא בפלגים קטנים כמה ק"מ אחרי הפאס, ולכן יש לצאת עם כמות מים מספקת - שוב, אחרי 6 ק"מ של עלייה יש ירידה קלילה ונעימה, אז לא צריך להגזים ולמלא הכל ולעשות את התיק יותר כבד ממה שהוא צריך להיות.
סביבות השעה 12:30 חצינו את שדה השלג שכיסה את הדרך אל העלייה האחרונה, ולאחר מקטעים של גרירה משותפת ומאומצת של האופניים נשמו לרווחה אוויר פסגות בשעה 13:00, עומדים וצופים על הירידה המובטחת שמחכה לנו להמשך היום ועד סוף המסלול.
באקסטזה נפלאה התחלנו את דרכנו מטה, אנדוני רוכב בשביל העפר הפתלתל הרחב ואני חותך בדוך, נפגשים ומתרחקים לסירוגין, או כמו שאנדוני אמר בחוכמה "כל אחד באלמנט שלו". אני נעתי בין לשמוע מוזיקה ולרקוד דרכי למטה לבין להינות מהשקט שהפסגות מכוסות העננים שמסביבי הציעו, והשביל נמשך ונמתח, וכמוהו החיוכים שלנו.
אנדוני הגיע לפני לרפוחיו אנטוניו סקראבל, ובספרדית השוטפת ובפרצוף התינוק שלו סידר לנו טרמפ עם חתיאר ממנזנו היסטוריקו, שסיפר לנו שהוא "האבא של הטיילות בצד הארגנטינאי ושכולם מכירים אותו ובלה בלה"
הזקן החביב והפטפטן הסיע אותנו ואת האופניים של אנדוני בטנדר שלו, חיכה לנו בתחנת משמר הגבול האגנטינאי בזמן שסידרנו את הדרכונים, והביא אותנו עד העיירה עצמה. ובבוקר עוד חשבנו שייקח לנו עוד יום, שכן הירידה מרפוחיו אנטוניו סקראבל עד לעיירה היא עוד 30 ק"מ דרך עפר...
בעיירה התחיל גשם אז ישנו לילה של מנוחת עולמים בקבנה, ולמחורת תפסתי טרמפים ואנדוני רכב לעיירה טופונגאטו (המושלמת! ממליץ מאד!). משם יש כבר אוטובוסים למנדוסה והעולם בכף ידכם.

לסיכום

מדובר בטרק אתגרי - הן מבחינת התארגנות והן מבחינת סיבולת - אבל מי שמוכן להתאמץ יכול לזכות בחוויה של פעם בחיים. לא יודע מה איתכם, הקונספט של לחצות גבולות ברגל מסב לי אישית עונג מטורף (איזה מטומטם זה גבול - משמעויות משפטיות שלמות במשחק של "ים יבשה"), ותעצומות הנפש שהטרק הזה יצר בלתי נשכחות. ממליץ בחום, אבל חוזר ומדגיש - דרושים כוחות נפש להתמודדויות בירוקרטיות וחמצניות, וצריך ציוד טוב (מזרון מבודד/מתנפח, שק"ש חם, אוהל, מקלות הליכה...).
אם אתם מאמינים שיש לכם הכל ומאמינים בעצמכם - עופו על זה!
נתראה בשבילים

טיפים

• Mapy.cz - אפליקציית המפה החינמית שאני משתמש בה, וממליץ עליה בחום בכל הנוגע להורדת מפות לשימוש offline ומדידת מרחקים ומסלולים. עם זאת! לא מושלמת (כמו כל מפה), ולא כל השבילים מופיעים עליה, אז להשתמש בשכל ולא ללכת על עיוור איתה.
• חציית נחלים - זו עבודה קשה, וכדאי לקרוא/לראות סרטונים על זה מראש! אני מצטער שלא עשיתי את זה, יכול לחסוך לחץ וכאב ראש אם יודעים איך ללכת במים, איך להשתמש במקלות ואיך להעביר ציוד! חובה להגיע עם שקיות אטימות למים, ומראש לשים בהן ציוד אלקטרוני, דפים, שק"ש, בגדים חמים להחלפה ובכללי כל מה שאסור בתכלית האיסור שיירטב. מומלץ להביא חוט חזק ארוך (לפחות 25 מטר, לא צריך חבל כבד).
• אם ה-PDI או כל רשות שואלים אתכם/אומרים לכם שאתם חייבים מדריך מאורגן לטרק הזה - בולשיט. תתעקשו שאין לכם וששמעתם שאפשר בלי. תדגישו שאתם מאורגנים ובעלי יכולת לעשות את זה לבד.
• מי שילך לעמוד בתור ב-PDI סנטיאגו - להגיע מוקדם! לבדוק שעות פעילות בגוגל מאפס ולהגיע לפני כי מתחיל תור ארוך.
• להוריד iOverlander - אפליקציית מפה שיתופית, בדומה לעמוד ענן רק בכל העולם! מאד יעיל להמלצות של מטיילים אחרים על טרקים, מקומות לינה, הוסטלים, מסעדות ועוד המון!
• לעוד מידע על הטרק: אפשר לקרוא ב-bikepackers, אתר מטיילי אופניים שאנדוני השיג ממנו המון מידע על הטרק. ב-Wikiexplora יש ערך על העלייה לפאסו דל פורטילו. בבלוג של HerOdyssey יש כתבה על הטרק גם כן. מוזמנים לחפש עוד.