סיבוב בין הכפרים באזור Iruya

הקדמה

ל-Iruya הגעתי בזכות המלצה מחבר, שהמליץ על הדרך ללכת גם אל הכפרים San Isidiro ו-San Juan.
כשישבתי ב-Iruya התלבטתי אם לצאת למסלול, וקצת חששתי שהכפרים מסביב יהיו תיירותיים וממוסחרים ולא יתנו טעימה "אותנטית" ממה שיש לאזור להציע - ההיפך הוא הנכון! ככל שמתרחקים מ-Iruya נכנסים לתוך עולם אחר, הרבה יותר מקומי, שבו הזמן מתנהג אחרת והנופים לא מהעולם הזה.

הכפר המרכזי, Iruya, יושב בתוך עמק צבעוני ולרגלי קירות קונגלומרט עצומים. ממרכז הכפר אפשר לצאת להסתובב באזור ולטפס לכמה תצפיות נחמדות על הכפר וסביבתו. לא חסרים מקומות לישון ולאכול, וניתן למצוא מענה בכל טווח המחירים. ל-Iruya ניתן להגיע ברכב פרטי או באוטובוס מ-Jujuy, Purmamarca, Tilcara או Humahuaca. הנסיעה לכפר לוקחת כמה שעות טובות ועוברת בין נופים מדהימים וכפרים קטנטנים לאורך הדרך.

ערב לפני היציאה למסלול התייעצתי עם כמה חבר'ה בכפר לגבי האופציה לצאת לטיול בכפרים שממזרח (במקום ל-San Isidiro ו-San Juan), אבל הם ענו שמ-Iruya אפשר לצאת להסתובב בכל הכפרים ששייכים לקהילה המקומית - Kolla. כנראה שהכפרים האחרים שייכים לקהילה אחרת שמנסה לשמר אורח חיים מקומי או שפשוט לא פתוחה יותר מדי לקבל תיירות.

הסיבוב המקובל הוא אל הכפרים San Isidiro ו-San Juan, אבל במידה ויש זמן אפשר להמשיך גם למקומות נוספים - Laguna Verde (הלוך-חזור מ-San Isidiro) או להמשיך לכיוון Chiyayoc ומשם לחזור ל-Iruya. החלק הראשון, עד San Isidiro, פופולרי מאוד ורואים לכל אורך הדרך אנשים מטיילים, בעיקר תיירות מקומית.

גם ב-San Isidiro וגם ב-San Juan אפשר למצוא מקומות לאכול ולישון, או כמו שאחד החבר'ה בכפר סיכם - "קח רק בגדים חמים ללילה, מים וכמה פירות". בסך הכל, המסלולים לא ארוכים בכלל ואפשר לטייל בנחת ולהנות מהנופים ומהשיטוט בכפרים בלי שום לחץ זמן.

יום ראשון - Iruya ל-San Juan

התעוררתי והתארגנתי לאט לאט לקראת היציאה למסלול, מול זוג קונדורים שדואים מעל לואדי ונהנים מהשמש החמימה של הבוקר. עצירה קצרה באחד הקיוסקים בכפר כדי לקנות כמה נשנושים ופירות לדרך, וממשיכים ללכת צפונה במורד הנחל עד למפגש עם Rio San Isidiro. פונים מערבה וממשיכים לעלות עם הנחל עד ל-San Isidiro, מרחק שעתיים הליכה רגועה, כולל כמה חציות של הנחל לאורך הדרך. לכל אורך הנחל עוברים בין הרים צבעוניים שמחליפים צבעים לסירוגין בין אפור, ירוק ואדום.
הגעתי על הכפר בשעת צהריים מוקדמת, ועצרתי לאכול ב-Comedor Norte, בכניסה אל הכפר ובקרבת הכנסייה. מתיישב במרפסת ונהנה מבירה מול הנוף. הגברת הנחמדה הולכת אל הגינה שמאחורי הבית וקוטפת את כל המרכיבים לסלט. בצד המרפסת אפשר לראות תירס בכל צבעי הקשת מתייבש בשמש.
זה הזמן לציין שככל ומתרחקים מ-Iruya ונכנסים לתוך השטח, תפיסת הזמן משתנה ונדמה שהכל מתנהל בהילוך איטי עצל ומנומנם. בלי ששמתי לב, הקסם האיטי של המקום מתחיל להשתלט גם עליי, ופתאום גם אני מתחיל לדבר לאט יותר, ללכת לאט יותר ואפילו לחשוב לאט יותר.

אחרי ארוחת הצהריים המשביעה ומנוחה קצרה בצל של המרפסת ממול להרים, אני ממשיך להתקדם מערבה עוד 2 ק"מ בערך ומתחיל לטפס אל האוכף שמוביל ל-San Juan, בטיפוס מצטבר של בערך 500 מ'. ככל שאני עולה בגובה העננים שמגיעים ממזרח הולכים ומכסים את העמק, עד שבאוכף עצמו כבר אי אפשר לראות כלום חוץ מענן עקשן שיושב על ההר ולא מוכן לזוז לשום מקום.

מתחיל לרדת לכיוון San Juan והנוף מתגלה אט אט מתחת לשמיכת העננים העבה שמכסה את השמיים - ואדי עמוק ומצוקי, שלוחות צבעוניות, עדר עיזים ובתים צנועים על יד שדות תירס קטנטנים. השביל יורד מהאוכף לכיוון San Juan ופוגש את הנחל. משם ניתן לעלות לכיוון San Juan או להמשיך ישירות על הנחל לכיוון הבית של Leonardo. במידה וכבר הגעתם עד לכאן, שווה לטפס עוד קצת אל הכפר San Juan, על מדרגות צרות לאורך קיר קונגלומרט מרשים. בכפר עצמו יש כמה בתי אבן ובוץ, חמורים ברחובות וחבר'ה נחמדים מאוד. מהכפר עצמו יורדים בחזרה אל הנחל וממשיכים עוד קצת לאורכו לכיוון מזרח עד שהשביל מתחיל לטפס על גדת הנחל ולכיוון הבית של לאונרדו.

לאונרדו חי ביחד עם אשתו בבית קטן שצופה על הואדי, ושניהם מארחים חבר'ה שמטיילים באזור בשני חדרי שינה משותפים וצנועים. יש אפשרות לאכול במקום ארוחת ערב וארוחת בוקר. בזמן שהגעתי לאונרדו היה לבד בבית והעברנו את שעות אחר הצהריים והערב במטבח, מתקשרים בספרדית קלוקלת, שותים מאטה ואוכלים ארוחת ערב נחמדה.

יום שני - בחזרה ל-Iruya

בוקר עצל מזדחל לאיטו ומתחיל לשטוף את העמק באור. במטבח, הרדיו ממשיך לדבר ושובר את השקט של הבוקר. מאטה חם, לחם עם אבוקדו, פרידה מלאונרדו ויוצאים לדרך.

הדרך ל-Pantipampa היא יצירת מופת הנדסית, לא פחות. השביל הצר מטפס לאט לאט לכיוון דרום וחותך דרך המצוקים מבלי לאבד גובה. מרגישים שהשביל נבנה לאורך שנים ומשמש לתעבורה יומיומית של אנשים בין Iruya ל-San Juan. השביל חצוב דרך הסלע ומפולס בצורה יוצאת דופן מעל למצוקים ולואדיות. אחרי הליכה עוצרת נשימה מגיעים ל-Pantipampa, במה הררית עם נוף מדהים על העמקים שמתחת. מתחילים לרדת במתינות על שלוחה מאורכת לכיוון העמק, עד שבשלב מסוים השביל חותך ימינה ומתחיל להתעקל בין מצוקי הקונגלומרט המרשימים עד לתחתית העמק. משם הליכה קצרה במעלה הנחל ואתם חזרה ב-Iruya, בדיוק בשעה לארוחת צהריים ובירה צוננת.

טיפים

• המרחקים קצרים וההליכות לא מסובכות, שווה לקחת מספיק מים אבל אין שום צורך להגזים. אפשר למלא מים טובים בכל אחד מהכפרים בדרך. הנחלים עצמם לא נראים כאלה נקיים והעדרים מסתובבים חופשי בשטח ומחרבנים בכל פינה.