טרקים ואטרקציות באושואיה

לעיר הדרומית בעולם יש הרבה מה להציע: טרקים, הפלגות, קולינריה ואווירת סוף העולם

משך הטיול	שבוע
עונה מומלצת	דצמבר-מרץ

תוכן עניינים

רקע

העיר הדרומית בארגנטינה, ואחת הטוענות לכתר של העיר הדרומית בעולם כולו, מציעה שלל אטרקציות, מסלולי הליכה ותחושת "סוף העולם". העיר נמצאת בין רכס הרי מרשיאל (Martial) מצפון ותעלת ביגל מדרום. העיר נוסדה ב-1884, ומאז עברה תהפוכות רבות: כריית זהב, מושבת עונשים, שער לאנטרקטיקה ועוד. כיום כלכלת העיר נשענת בעיקר על תיירות, דיג, נפט וגז טבעי.
אושואיה נמצאת בדרום פטגוניה, בפרובינציית ארץ האש ומהווה נקודת מוצא להפלגות ליבשת אנטרקטיקה.
המקומיים הוגים את שם העיר אוסואיה.

מידע כללי

הגעה לעיר -
הכי נוח להגיע בטיסה, יש מספר רב של טיסות יומיות מכמה יעדים בתוך ארגנטינה: בואנוס איירס, אל קלפטה ועוד. בעונת הקיץ יש לעיתים טיסות מצ'ילה וברזיל. שדה התעופה נמצא במרחק של כרבע שעת נסיעה מהעיר.

מסלולי הליכה -
בסביבת העיר יש לא מעט מסלולים ברמות קושי שונות, כאשר רובם נצאים במרחק נסיעה של כ-20 דקות מהעיר. בסיפור דרך זה אתרכז בשלושה מסלולים שלדעתי היו הכי מוצלחים. בכולם אין שום תשתיות תיירות ולכן חייבים להיות self sufficient לחלוטין.

מז"א -
נדיר מאוד שיש באושואיה מזג אוויר טוב במהלך כל היום, ולכן חייבים להתכונן לגשם, רוח וקור של כ-2 מעלות בלילה כשיוצאים לאחד המסלולים.

מים -
אין הרבה בע"ח לאורך המסלולים, ולכן איכות המים טובה ואני שתיתי ישר מהנחלים בלי כל בעיות. אפשר כמובן לפלטר או לטהר את המים אם אתם לא מרגישים בטוחים באיכות המים.

ציוד -
כדאי שכל הציוד יהיה אטום בתוך התיק. מעיל הגשם צריך להיות בשלוף, וגם שכבה נוספת אם מתחיל להיות קר. מערכת שינה והביגוד צריכים להיות מתאימים ל-2 מעלות בלילה. בנוסף כדאי לקחת גם פק"ל קפה לארוחות ושתייה חמות, פנס ללילה ומטען נייד למכשירי החשמל. לעיתים קרובות השמש יוקדת במהלך היום, ולכן כדאי לקחת גם כובע, משקפי שמש וקרם הגנה. מקלות הליכה מאוד עוזרים להפחית עומס.

עלויות -
שלושת הטרקים שאתאר כאן לא נמצאים בשמורת טבע ולכן אין עלויות.

העיר -
העיר אושואיה לא יפה במיוחד, ופרט לרחוב הראשי (San Martin) וסביבתו די מוזנחת. יש בה וויב מאוד נעים, ותושביה מאוד מסבירי פנים וידודותיים. גם הקולינריה של העיר מציעה מגוון גדול של מאכלי ים, מאכלים ארגנטינאיים מסורתיים ובינלאומיים. לאורך הרחוב הראשי וסביבתו יש היצע רב של מסעדות, בתי-קפה, חנויות ומלונות.

טיול חד יומי הלוך-חזור: Cinco Hermanos

אורך המסלול: 11 ק"מ, 940 מ' עלייה וגם ירידה מצטברים. רמת קושי בינונית.
המסלול מתחיל כרבע שעת נסיעה לכיוון צפון מזרח ממרכז העיר, על כביש 3, ליד בקתה בשם Kawi Yoppen. מתחילים ללכת במגמת עלייה מתונה לאורך הסימונים של המסלול בצבע כתום לבן, בתוך יער יפה. לעיתים העלייה יותר תלולה ולעיתים פחות, אבל סה"כ זה לא החלק הקשה של המסלול. מדי פעם הר "חמשת האחים" מציץ מבעד ליער, ואפשר לראות מדוע הוא זכה לשם הזה: להר יש חמישה צריחים בגובה זהה. עוברים ליד 2-3 מפלים יפים, ולאחר כ-2.5 ק"מ השביל מתמתן מעט וההליכה הופכת למישורית במגמת עלייה מתונה.
בערך 4 ק"מ מתחילת היום המסלול יוצא מהיער ואז מתחיל הטיפוס התלול אל עבר הלגונה, אליה מגיעים לאחר כ-1.5 ק"מ נוספים. בשלב הזה אפשר לראות את אושואיה מכיוון מערב, את רכס ההרים מצפון לעיר ותעלת ביגל מדרום לה. נוף יפהפה! העלייה לא קלה, אבל לא קשה מדי.
כשמגיעים ללגונה אפשר להמשיך טיפה בעלייה, בשביל תצפית יפה על הלגונה וההר המתנשא מעליה. על גדת הלגונה יש כמה סלעים שפשוט מתחננים שיעשו עליהם פיקניק, אם מז"א מאפשר. לאחר ההתרשמות וההנאה מהנוף מתחילים לחזור לנקודת ההתחלה בכיוון ההפוך. הירידה בחזרה ליער תלולה, וכדאי ללכת לאט ובזהירות. בסיום המסלול לי הייתה קליטה ולכן אפשר להזמין אובר בחזרה לעיר, או לנסות לתפוס טרמפים.

טיול דו יומי: טרק מעבר הכבשים ולגונה קמיננטה

Paso de la Oveja and Laguna Caminante: מסלול ברמת קושי בינונית, כאשר המסלול המלא הוא כ-27 ק"מ המתחלקים באופן שווה פחות או יותר בין היומיים. ניתן ללכת אותו בשני הכיוונים, לא יודע אם יש יתרון כלשהו להתחיל אותו בצד זה או אחר. למעשה מתחילים את המסלול בצד אחד של העיר ומסיימים אותו בצד השני.
היום הראשון -
נוסעים לצד הצפון מזרחי של העיר לתחילת המסלול, ליד פאב הנקרא Mak Shima. בגוגל מפס זה נקרא: Senda Laguna del caminante. עוברים את שער הולכי הרגל ומתחילים ללכת בכיוון צפון מערב על שביל רחב וקצת בוצי לעיתים. אחרי קצת יותר מחצי ק"מ מגיעים לשלט המבשר על תחילת המסלול, ורוב המסלול עובר באזור מיוער ויפה עם לא מעט נחלים וגשרי עץ קטנים. מדי פעם פסגות ההרים מסביב מציצים מבעד לצמרות העצים. 10 ק"מ הראשונים די שטוחים, במגמת עלייה מאוד מתונה. בשלב מסוים השביל מתחיל לטפס אל עבר פיצול שבילים, אליו מגיעים אחרי קצת פחות מ-12 ק"מ, ושם אם רוצים להגיע לפס לוקחים שמאלה, ואם רוצים להגיע ללגונת קמיננטה לוקחים ימינה.
לוקחים ימינה אל עבר הלגונה, ובהתחלה השביל יורד מעט ואז מתחילה עלייה תלולה וקצרה אל עבר אוכף, שממנו רואים את הלגונה. יורדים בירידה תלולה וקצרה אל עבר הלגונה, ולאחר שחוצים נחל שמזין אותה, מגיעים לחניון הלילה. אפשר להקים את האוהל על שפת הלגונה על הדשא או מתחת לעצים. יש אפשרות ללכת ללגונה נוספת בקרבת מקום: לגונה סופריור (Superior). לא הלכתי כך שאני לא יכול להמליץ. לגונת קממינטה מאוד יפה, והיו כמה אמיצים שנכנסו למימיה לרחצה לפני השינה.

היום השני -
חוזרים לפיצול השבילים של היום הראשון, והפעם לוקחים ימינה אל עבר פס מעבר הכבשים. עולים אל עבר הפס, אליו מגיעים לאחר כ-3 ק"מ של טיפוס. הנוף מאוד יפה ומרשים. מתחילים לרדת בכיון דרום, ולאחר כ-ק"מ אחד נוסף מגיעים לפיצול שבילים בו אפשר להמשיך ישר על השביל שמוביל לסיום המסלול או לפנות ימינה אל מסלול צד קצר שמוביל אל עבר מערת קרח עונתית. קצת קשה למצוא את הפיצול, אבל maps.me יוביל אתכם בדיוק לנקודה הנכונה. לאחר כמה צעדים על מסלול הצד, תראו שלט עץ קטן במרחק של כחצי ק"מ, ומאחוריו שביל ברור שעולה אל עבר אוכף מקומי. עוברים את שלט העץ, ותוך קצת פחות מ-ק"מ אחד מגיעים למערת הקרח המאוד יפה. המערה נבנית בכל חורף, ונמסה בכל קיץ ולכן שלמותה תלויה באיזו תקופה תגיעו. אני הייתי שם בתחילת ינואר והחלק האחורי של המערה כבר נמס ולכן אי-אפשר ממש לקרוא לה מערה בשלב זה. בהחלט שווה את המאמץ.
חוזרים לפיצול ועולים על השביל הראשי שיורד בחזרה אל העיר. בהתחלה הולכים על צלע הר בעמק מרשים, והשביל מזגזג אל עבר יער יפה אליו מגיעים לאחר כ-10 ק"מ מתחילת היום. הולכים מספר ק"מ קטן בתוך היער, ואז יוצאים ממנו ואפשר כבר לראות את העיר ממזרח. נוף יפה המאפשר לראות את כל העיר פרוסה לפניכם עם ההרים ותעלת ביגל משני צדדיה.
הולכים עוד ק"מ וחצי עד שמגיעים לרחוב כורכר באזור התעשיה של העיר, וכאן השביל מסתיים באופן רשמי. אפשר לחזור למרכז העיר בהליכה או להזמין אובר, זה משהו כמו 5 ק"מ עד למרכז העיר.

אפשר לסיים את המסלול ביום אחד, במיוחד אם מדלגים על הלגונה, מה שיקצר את המסלול ל-21 ק"מ בערך.

טיול תלת יומי: טרק ולדיויסו

טרק ה-Valdivieso הוא אחד המאתגרים שאושואיה מציעה, ולוקח את ההולכים בו אל לב ההרים הנמצאים ממזרח לעיר. טרק מבודד ולא מוכר, שהסיכויים שתפגשו אנשים בו הוא די נמוך.
המסלול שאתאר כאן הוא קצת שונה מהמסלול הקלאסי, ולמעשה כולל יום אחד של הגעה אל מקום לינה, יום אחד של טיול כוכב ויום אחרון של חזרה לנקודת ההתחלה (במסלול שונה מזה של היום הראשון). אני החלטתי על המסלול הזה לאחר שדיברתי עם מדריך מקומי, שאמר שאם אני יכול ללכת כ-20 ק"מ ביום הראשון והאחרון, זה ייתן לי יום מיוחד באמצע לחקור את שבעת הלגונות ליד אתר הלינה. בעצם ישנתי שני לילות באותו המקום.
המסלול עשוי להשתנות קצת בעקבות פעילות של הבונים שחיים באזור, אם הסכרים שהם בונים גורמים להטייה של נחלי האזור.

היום הראשון -
נוסעים כחצי שעה על כביש 3 לכיוון מזרח עד ל-"Mirador del Valle Carbajal", שם מתחיל השביל. יש שם חנייה לכ-20 רכבים. עולים על השביל שלמעשה מוביל למספר לא קטן של שבילים אחרים, רובם חד-יומיים כך שב-3 ק"מ הראשונים תתקלו בלא מעט מטייילים ורוכבי אופניים. לאחר כ-2 ק"מ נוספים, השביל יוצא מהאזור המיוער ומתחילים ללכת בעמק קרבחל על אדמה ספוגית שמזכירה טונדרה. כאן הנעליים יירטבו מעט, וכך גם הגרביים. ביום הזה הולכים בעיקר מערבה וקצת צפונה בתוך העמק, במסלול שהוא לרוב מישורי במשך 15 הק"מ הראשונים. המסלול לא תמיד ברור ומדי פעם צריכים לחזור על מנת למצוא את המעבר הכי נוח, בעיקר בתוך היער. כשהולכים באדמת הטונדרה השביל מאוד ברור. יש לא מעט סימוני דרך לאורך המסלול: רוג'ומים, מקלות עץ הנעוצים באדמה, סרטים צבעוניים על הענפים וחתיכות פח צבעוניות הממוסמרות לעצים. גם את המסלול הזה maps.me מכיר היטב כך שכדאי להעזר בו, או בכל אפליקצית ניווט אחרת.
לאחר כ-15 ק"מ מתחילת היום, השביל פונה צפונה ומתחיל לטפס אל עבר נקודת הלינה הנמצאת בגובה של כ-650 מ'. בדרך עוברים ליד לגונה קטנה ויפה, ואת האוהל אפשר להקים איפה שרוצים, אין חניון לילה רשמי בשום מקום. ב-maps.me יש כמה הצעות לחניוני לילה, אבל לא חייבים ללון בהם. די קר בלילה, כ-2 מעלות בד"כ, כך שכדאי להערך בהתאם. יום של קצת יותר מ-20 ק"מ.

היום השני -
מכיוון שזה יום כוכב די קצר ויש כ-17 שעות אור, לא חייבים לצאת מוקדם מדי למסלול. אני יצאתי אחרי 10:30 וחזרתי לפני 14:30 לאוהל, וזה כלל שנ"ץ איכותי על שפת אחת הלגונות. ביום הזה מקיפים כ-4 לגונות הסמוכות זו לזו, ובנקודת האמצע מגיעים לתצפית על אגם Fagnano הענק. בדרך עוברים ליד לגונת mariposa (פרפר) היפה, שאותה אפשר לראות ביום השלישי מהפס הראשון אליו מגיעים. במהלך היום ראיתי שני סכרים של בונים, שלמעשה מהווים מטרד באקו-סיסטם של האזור. הם יובאי לשם לטובת תעשיית העורות המקומית, אבל אחרי שראו שזה לא כלכלי שחררו אותם לטבע ומכיוון שאין להם שום אויב טבעי הם משגשגים באזור ומתרבים. יום של כ-8 ק"מ.

היום השלישי -
יום ארוך וכנראה הכי קשה מבין השלושה, שבמהלכו עוברים 5 פסים.
מתחילים את היום בעלייה אל עבר פס מריפוסה בגובה 930 מ', אליו מגיעים לאחר כ-3 ק"מ. העלייה לפס לא פשוטה וקצת מחליקה, אבל הנוף מהפס מפצה על הדרך. מכאן ניתן לראות את כל האגמים שעוברים לידם ביום השני, מראה מרשים ביותר! יורדים מהפס אל עמק רחב ידיים ואז הולכים על קו גובה ל-7 ק"מ נוספים, שבמהלכם עוברים ליד אגם לולה היפה ועולים ויורדים אל 4 פסים נוספים. חלק מהמסלול מזכיר את הכרבולת במכתש הגדול, מכיוון שהולכים על צלע הר משופעת שרגל אחת גבוהה בכמה סנטימטרים מהשנייה.
בערך 10 ק"מ מתחילת היום מגיעים לפס האחרון, ואז השביל פונה דרומה (ימינה) ומתחיל לרדת בתוך עמק מרשים אל עבר לגונת Ceniza (אפר) הקרויה כך בשל צבעה האפרפר. מהלגונה יש עוד כ-10 ק"מ עד סוף המסלול, וכאן מתחילים לראות אנשים מכיוון שזה מסלול חד-יומי (הלוך וחזור) פופולרי. כשעוברים את הלגונה השביל נכנס אל יער עבוט שמעט את ההליכה, ולמרות שיש לא מעט סימונים על העצים לא תמיד קל למצוא שם את המסלול הנכון. המסלול הולך ויורד בתוך היער, עד שהוא מתיישר ולמעשה חוזרים למסלול של היום הראשון. מנקודת החיבור הזו יש עוד כ-6 ק"מ בדרך הטונדרה המוכרת של היום הראשון, וכמובן ביער לקראת סיום היום. חוזרים לנקודת ההתחלה, ומכיוון שאין כאן קליטה, אין ברירה אלא לקבוע איסוף מראש או לנסות לתפוס טרמפ.

היום השני: עדות לעבודת ההנדסה המרשימה של הבונים

היום השלישי: לגונת לולה וקיר המגן הטבעי לידה

היום השלישי: העמק בו יורדים אל לגונת Ceniza

אטרקציות נוספות

מכיוון שהעיר מארחת הרבה מאוד תיירי קרוזים, התפתחה בה תעשיית תיירות אטרקציות שמושכת תיירים שהם לאו דווקא מיטיבי לכת.
שתי אופציות פופולריות הן -
1) רכבת סוף העולם: מכיוון שאושואיה הייתה מושבת עונשים בתחילת דרכה, האסירים בנו מסילת רכבת מהמושבה אל תוך היער לטובת כריתת עצים ששימשו לחימום ובנייה של העיר. כיום הרכבת שוחזרה ואפשר לנסוע בה ולשמוע תוך כדי הסברים על מושבת העונשים וכמה מהאסירים היותר מפורסמים שהיו מבין אורחיה.
2) הפלגה של חצי יום למגדלור של סוף העולם (שקרוי כך על שם הספר של ז'ול ורן והוא לא המגדלור הכי דרומי בעולם), אי של זאבי ים ואי של פינגוונים. בדרך עוברים בתעלת ביגל, ליד הכפר הצ'יליאני Puerto Williams על אי Navarino ורואים לא מעט ציפורי מים לאורך הדרך. אם יתמזל מזלכם אולי אפילו לוויתן או שנים (מאוד נדיר).