טרק ה-Huemul באל צ'אלטן, ארגנטינה

רקע

המסלול של טרק הווימול (מבטאים WAY-mool) נמצא בפארק לאומי Los Glaciares, מזרחית לשדה הקרחונים הדרומי של פטגוניה, שהוא השדה השני הכי גדול בעולם מסוגו (הגדול ביותר נמצא באלסקה וקנדה).
המסלול הינו כמעט מעגלי, ונסוב סביב הר ווימול המרשים, שמושך אליו לא מעט מטפסי הרים הרפתקניים שניתן לראות ביום הראשון והשני. המסלול עובר באגם טורו, פס הרוחות, פס ווימול, אגם ויאדמה ונהר טונל.

מידע כללי

כללי -
למעט מים שיש בשפע ובאיכות מעולה, במסלול אין כל בקתות, מסעדות או חנויות כך שחייבים לקחת את כל הציוד והאוכל על הגב. גם פחים אין, לכן חייבים להוציא את האשפה מהפארק לפני שיש אפשרות לזרוק אותה לפח.

אורך המסלול -
המסלול המלא לוקח ארבעה ימים, והאורך המלא עד נקודת הסיום הוא כ-63 ק"מ. מנקודת הסיום צריך לחזור לאל צ'אלטן, וזה מוסיף עוד כ-8.5 ק"מ ברגל.

הזמנת מקום -
אין יכולת להזמין מקום מראש באתרי הקמפינג.

קושי -
הייתי מסווג את הטרק ברמת קושי של מיטיבי לכת. השביל לרוב מאוד ברור, אם כי אין הרבה שילוט בדרך. מדי פעם יש רוג'ומים שמכווינים למסלול הנכון. כל המסלולים שמופיעים במפה בתחילת סיפור הדרך הזה הוקלטו ע"י GPS. בתקופת הקיץ השמש זורחת באזור שש בבוקר, ושוקעת מעט אחרי עשר בלילה כך שיש המון שעות אור.

לינה -
מותר לישון רק באתרי הקמפינג, ויש ארבעה כאלו. בקמפינג לרוב אין כלום פרט למחסה מהרוח. בכולם יש מקור מים שמרוחק לא יותר מ-100 מ'.

מים -
אני לא פילטרתי את המים ולא היו לי כל בעיות, אבל אפשר כמובן לטהר אותם אם אתם לא בוטחים באיכות המים. כמעט שאין בע"ח בכל שטח הפארק, למעט הק"מ הראשונים של היום הראשון, שם יש לא מעט פרות רועות.

ציוד -
מזג האוויר יכול להיות הפכפך, וגשם יכול להתחיל בכל רגע. לכן מעיל גשם טוב וכיסוי לתיק הם בגדר חובה. בלילה הטמפ' מגיעות לאזור של 6 מעלות, כך שצריך אוהל, שק"ש ומזרן שמתאימיים לכך. רצוי לקחת גם גזיה לבישול אוכל ושתייה חמים, ומטען נייד למכשירי חשמל. פנס גם חייבים, אם כי לי לא יצא להשתמש בו בכלל במהלך הטרק. מקלות הליכה עוזרים מאוד, וגם כפכפים \ סנדלים קלים לאזור הקמפינג. ביגוד חם לערב, אבל לא חייבים יותר מגופייה טרמית טובה ופליז או מעיל פוך. כשקר בחוץ אפשר פשוט להכנס לאוהל ולשק"ש, ולקרוא ספר. אם השמש זורחת במהלך היום אפשר להסתפק בחולצה מנדפת קצרה. כובע רחב שוליים, משקפי שמש וקרם הגנה יעזרו נגד השמש. יש צורך בציוד מיוחד בשביל הזיפ-ליינס, פירוט באזור הטיפים.

עלויות -
טרק של ארבעה ימים עולה 48,000 פזו אגנטינאי, ומשלמים בכניסה לשמורה, מעט אחרי בקתת הריינג'רס של ה-APN. אפשר לשלם רק באשראי.

מז"א -
בכל פטגוניה מזג האוויר יכול להשתנות במהלך היום, ולכן חייבים להיות ערוכים מבחינת ציוד ולבוש. כדאי שכל הציוד יהיה אטום בתוך התיק. בשני הפאסים יכולה לנשוב רוח חזקה מאוד, שלעיתים אפילו מפילה אנשים ומאלצת אותם או לחזור אחורה או לזחול על השביל. אם צפוי מז"א קודר או סגרירי, כדאי לחכות כמה ימים לחלון הזדמנויות מוצלח יותר. בכניסה לשמורה יש תחנת ריינג'רס, והם יכולים לתת תחזית הכי מדויקת לגבי סכנות מז"א. בנוסף הם יכולים לענות על שאלות, לתת טיפים ויבקשו מכם להרשם למסלול.

זיפ-ליין -
יש שני זיפ-ליינס (Tyrolean Traverse) שעוברים מעל נהר ה-Tunel (המנהרה), אחד ביום השני ואחד ביום הרביעי. כדאי לבקש הסבר מפורט על שימוש בזיפ-ליינס בבקתת ה-APN ובחנות שממנה שוכרים את הציוד.

הגעה לאל צ'אלטן

הכי נוח לטוס לעיר אל קלפטה (El Calafate), יש טיסות יומיות מבואנוס איירס, אושוויה ויעדים נוספים בארגנטינה, ומשם לתפוס אוטובוס לאל צ'אלטן. נסיעה של שעתיים וחצי. כדאי לקנות כרטיס מראש, באזור הקישורים יש לינק לאתר שבו אפשר לקנות כרטיסים. תשימו לב שאתם קונים כרטיסים לאוטובוס שיוצא משדה התעופה ולא מהעיר אל קלפטה.

היום הראשון: קמפינג לגונה טורו

אורך המסלול של היום הראשון: 17.5 ק"מ. היום הכי קל בטרק שמתחיל בעלייה מתונה של 9 ק"מ, ולאחר מכן יורד במתינות אל עבר הלגונה שלידה ישנים.
יוצאים מאל צ'אלטן לכיוון דרום, ועוברים על הגשר מעל נהר הפיצרוי שנמצא בכניסה לעיירה. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לבקתת הריינג'רס (APN) ושם המסלול מתחיל. לאחר כמה צעדים מגיעים לעמדת התשלום, ומשלמים 45,000 פזו תמורת הכניסה לשמורה (אשראי בלבד).
לאחר התשלום מתחילה עלייה שלרוב מתונה ונוחה בשטח פתוח, ולאחר כ-5.5 ק"מ מגיעים לפיצול שבילים עם שלט שמורה על השביל מצד שמאל (השביל מצד ימין מוביל לתצפית יפהפיה על הר הפיצרוי). לאחר השלט השביל נכנס ליער מוצל, וממשיך לטפס אט אט לעוד כ-3 ק"מ. כשמגיעים לנקודה שבה השביל מתחיל לרדת, אפשר לראות את כל עמק ואגם טורו ממערב ולגונת ויאדמה ממזרח. מתחילים לרדת לכיוון האגם, ולקראת סיום הירידה יש כמה נחלים שצריך לחצות. באחד מהם חייבים לחלוץ נעליים, בשאר יש גשרי עץ קטנים או אבנים לדילוג. אתר הקמפינג גדול ויש בו לא מעט מקומות עם מחסה מהרוח, ונהר שזורם כ-100 מ' ממנו. בנוסף יש שם כמה שועלים שידועים ביכולתם למצוא אוכל שלא שומרים עליו מפניהם.

היום השני: קמפינג לגונה פס הרוחות

אורך המסלול של היום השני: 13.5 ק"מ.
בעיני היום הכי יפה בטרק, שכולל זיפ-ליין מעל נהר גועש, הליכה על קרחון, פס עם נוף לשדה קרחונים ענק ומיוחד, ולינה ליד אגם קטן ויפה.
מתחילים ללכת לכיוון מערב אל לגונה טורו, אותה עוקפים מימין וממשיכים לכיוון הסלעים שבסוף הלגונה. מטפסים על הסלעים שנמצאים בסוף הלגונה, ואז השביל מתעקל שמאלה ולאחר 2.5 ק"מ מתחילת היום מגיעים לזיפ-ליין. לרוב יש תור של כמה אנשים, מה שנותן זמן לרתום את הרתמה ולהכניס את כל הציוד לתוך התיק כדי ששום דבר לא ייפול לנהר (או לקשור את הציוד שנמצא מחוץ לתיק היטב). הזיפ-ליין באורך של כ-12 מטרים, ונדרש מאמץ כלשהו על-מנת להגיע לצד השני. הסבר על איך להשתמש בזיפ-ליין באזור הטיפים. הוראות הבטיחות אומרות שאין לנתק את הקרבינרס מהכבל עד שלא עומדים יציב על הסלעים בצד השני של הנהר.
ממשיכים לכיוון מערב, ולאחר כ-2 ק"מ השביל יורד אל קרחון יפהפה, וכאן יש הזדמנות ללכת על פאתי הקרחון. מכיוון שיש על הקרחון שכבת חול ואבנים קטנות, אין צורך בקרמפונים אבל כן חייבים להתקדם בזהירות ולבדוק בעזרת המקלות שאין בורות מתחת לשכבת הקרח של הקרחון. בסוף הקרחון מגיעים לנחל שזורם מתחתיו, ושם השביל מתחיל לעלות מצד שמאל אל פס הרוחות. העלייה לא תלולה מאוד, אבל בהחלט דורשת מאמץ. אל הפס מגיעים לאחר 8.5 ק"מ מתחילת היום, והנוף מפצה על העלייה. אם הרוחות מאפשרות זאת, שווה להתעכב על הפס ולאכול ארוחת צהריים קלה. לא יהיו הזדמנויות רבות לראות נוף כזה של שדה קרחונים עצום ורחב ידיים.
ממשיכים בירידה מתונה לכיוון מערב ואז דרום, ויש ירידה נעימה ויפה מאוד כשמצד ימין שדה הקרחונים מפציע מדי פעם. לאחר כ-5 ק"מ מהפס מגיעים לקמפינג השני, שנמצא ליד אגם קטן ויפה. יש שם מבנה שיכול להכיל כ-12 אנשים, למקרי חירום או בישול ארוחת ערב אם יש רוח חזקה. אפשר לטפס על הסלעים ממערב בשביל תצפית נוספת על שדה הקרחונים, או פשוט לטבול באגם אם מז"א מאפשר זאת.

היום השלישי: קמפינג מפרץ הקרחונים

אורך המסלול של היום השלישי: 15 ק"מ.
יום יפה מאוד עם פס, ירידה תלולה ולינה על גדות אגם עם קרחונים.
מתחילים את היום לכיוון דרום מזרח, בעלייה מתונה שדי מהר הופכת למישור. מצד ימין רואים מדי פעם את שדה הקרחונים המרשים, שנראה כאילו אינו רוצה להגמר. לאחר כ-6 ק"מ חוצים נחל יפה וממשיכים במגמה מישורית עם קצת עליות וירידות. כ-3 ק"מ אחרי הנהר מגיעים לפאתי שדה הקרחונים, ושם השביל מתחיל לעלות אל עבר פס ווימול. כ-ק"מ לפני הפס עצמו יש עלייה תלולה, ובסופה מגיעים לאוכף קטן שממנו יש עלייה קצרה ונוספת אל הפס עצמו (שנמצא מצד שמאל), לאחר כ-11.5 ק"מ מתחילת היום. אם אין רוחות חזקות אפשר ללכת לנקודת תציפת יפה שנמצאת מצד ימים של האוכף. העלייה לפס קלה יותר מהעלייה של הפס הראשון. לרוב יש רוחות ערות בפס, וכדאי לרדת כמה מטרים כדי להיות מוגנים מהרוח שמגיעה מכיוון מערב (הגב).
מהפס יש נוף מקסים לכיוון אגם ויאדמה (Viedma) והקרחונים הצפים בו. הירידה אל עבר האגם מתונה בהתחלה, וחוצה אחו עם אדמה ספוגית ועצים נמוכים. בערך ק"מ לאחר הפס מגיעים לפיצול שבילים בלי סימון, ושם אפשר להמשיך ישר או לפנות שמאלה. בפיצול פונים שמאלה. אם בטעות ממשיכים ישר מגיעים למצוק לאחר כמה מאות מטרים, ואין ברירה אלא לחזור אחרונית. לאחר הפנייה שמאלה יש עלייה קצרה, ולאח מכן השביל מתחיל לרדת בתלילות רבה אל עבר האגם, וכדי שיהיה מעניין האדמה באזור הזה מזכירה פודרה עם מקדם חיכוך נמוך, כך שהירידה מאוד קשה וההליכה מאוד איטית. בשלב כלשהו מגיעים לאזור שבו השביל נהיה עוד יותר תלול, ושם ישנם חבלים שמאפשרים ירידה בהליכה אחרונית. לא הירידה הכי קשה שנתקלתי בה, אבל בהחלט קשה מאוד עם סוכויי נפילה לא קטנים. לאחר שהאזור של החבלים מסתיים, הירידה מתמתנת והחלק הקשה הסתיים. כשמגיעים לנחל קטן שבו אפשר למלא מים ולנשום לרווחה, השביל פונה בחדות ימינה (עושה פרסה) ויורד אל עבר אתר הקמפינג הראשון של היום (Bahia de los Tempanos). אם מסתכלים לאחור קשה להאמין שירדתם מהפסגה.
אפשרות נוספת היא להמשיך עוד כשעה לכיוון נקודת הסיום, ושם יש קמפינג נוסף שגם נמצא על שפת האגם. באתר השני יש פחות מקומות לאוהלים, כך שאם תגיעו אחרי הצהריים לא בטוח שיהיה לכם מקום.
גם הקמפינג הראשון יפה מאוד ומרשים, עם תצפית יפה אל עבר הקרחון שנמצא בחלק המזרחי של האגם.

היום הרביעי: בחזרה לאל צ'אלטן

אורך המסלול של היום הרביעי: 17.5 ק"מ עד לנקודת הסיום של הטרק. מנקודת הסיום הרשמית יש עוד כ-8.5 ק"מ עד לאל צ'אלטן. אפשרות נוספת היא לנסות לתפוס טרמפ עם אחד הרכבים שמגיעים לנקודת הסיום בשביל להתרשם מהאגם היפה או לקבוע עם מונית שתאסוף אתכם.
שווה לקום מוקדם ביום הזה ולצפות בזריחה מעל האגם, לחזות בעננים והרקיע נצבעים בצבעי הזריחה זו חוויה מיוחדת ויפה.
חוזרים על השביל של אתמול לפיצול שנמצא כ-300 מ' מהקמפינג בעלייה, ושם פונים מזרחה (ימינה) לשביל שמעתה מתקדם מזרחה במישור רחב ידיים. לעיתים הקרקע ספוגה במים של נחלים קטנים, אבל אפשר בד"כ לעקוף אותם בקלות. קצת פחות מ-3 ק"מ מתחילת היום מגיעים לקמפינג השני, ושם חוצים נחל שאין ברירה אלא לחלוץ נעליים ולגלגל את המכנסיים עד מעל הברך. לאחר מכן השביל ממשיך על הגדה של האגם, וכדאי להסתובב מדי פעם כדי לראות את הקרחון מזווית שונה.
אחרי כ-1.5 ק"מ של הליכה על הגדה השביל מתרחק מהאגם ומתחיל לטפס במתינות על הגבעות, וכאן מתחילים לראות סימונים בדמות מקלות עץ שצבועים צהוב או אדום. כ-9 ק"מ מתחילת היום מגיעים לנקודת תצפית יפה על האגם, וזה מקום נהדר לארוחה קלה. ממשיכים באותו הכיוון, ומעתה השביל מתחיל לרדת במתינות אל עבר נהר ה-Tunel והזיפ-ליין השני. מגיעים אליו אחרי 14.5 ק"מ מתחילת היום, והוא ארוך יותר מהראשון אבל יותר פשוט: גם ישנן מדרגות עץ בשני צידי הנהר, וגם הזיפ-ליין מישורי.
לאחר שמגיעים לצד השני של הנהר יש עוד 3 ק"מ עד למזח שמסמן את נקודת הסיום הרשמית. בשלב מסוים מגיעים לשער עם מדרגות עץ מצד ימין, ולאחר שעוברים אותו כבר אפשר לשמוע מכוניות שמגיעות או עוזבות את המזח (אם יש לכם מזל).
כשאני הייתי שם לא היו כלי רכב, ולכן החלטתי להמשיך ברגל עוד 8.5 ק"מ בחזרה לעיירה. גם השביל הזה מסומן מדי פעם במקלות צהובים. ההליכה מתחילה בעלייה באחו רחב שמדי פעם ספוג במים של נחלים קטנים שיורדים מהפסגה. אחרי כ-3 ק"מ של עליות מגיעים לפסגה המקומית, ומשם אפשר לראות את מלון Estancia La Quinta שנמצא בפאתי אל צ'אלטן. מתקדמים אל עבר המלון לאורך גדר, ולקראת ההגעה למלון יש צורך לעבור לצד השני של הגדר. עוברים ליד הכניסה של המלון, וממשיכים לכיוון העיירה. השביל מתקדם בירידה מתונה אל עבר כביש 23, וקצת לפני שמגיעים לכביש יש מעבר נוסף מעל גדר. השביל מתחבר לכביש ואז יש הליכה של כ-2 ק"מ עד לעיירה, שבמהלכם עוברי ליד בקתת הריינג'רס מהיום הראשון.
עכשיו מגיעה ההתלבטות הכי קשה של הטרק: מקלחת או אמפנדס ובירה?

טיפים

• שימוש בזיפ-ליינס (Tyrolean Traverse): על מנת לעבור את הנהר בשתי נקודות בבטחה, מתחו כבל ברזל עבה עם גלגלת, אליה ניתן להתחבר עם קרבינרס (שאקלים). כדי להתחבר לגלגלת חייבים רתמת סנפלינג ושני קרבינרס, אחד מברזל ואחד מאלומיניום. לרתמה קשור חבל עבה וקצר שמחובר לקרבינר מברזל שאותו מחברים לזיפ ליין לצורך אבטחה (אם הגלגלת נשברת), ולרתמה עצמה מחברים קרבינר אלומיניום שאותו מחברים לגלגלת שנמצאת על הזיפ-ליין. למעשה מחוברים עם שני קרבינרס אל הזיפ-ליין: אחד לגלגלת שנמצאת על כבל הברזל, ואחד ישירות לכבל הברזל. כדאי שיהיה ברשותכם חבל דק של 35 מטרים, כדי למשוך את הגלגלת בחזרה אליכם. באזור הקישורים הוספתי לינק למצגת שהריינג'רס משתמשים בה כדי להסביר איך לעבור את הזיפ-ליין. רוב האנשים בוחרים לחבר את התיק אל קרבינר הברזל וכך להעביר אותו יחד איתם מעל הנהר. מאוד מומלץ להעביר את הקרבינר דרך לפחות שתי רצועות של התיק כך שאם אחת תקרע, התיק לא ייפול לנהר. אפשר גם לעבור עם התיק על הגב. באזור הקישורים יש שני לינקים שנותנים מידע נוסף על שימוש נכון בזיפ-ליין.
• כדאי לקחת כפפות חדר כושר בשביל הזיפ-ליינס והחבלים בירידה של היום השלישי.
• באל צ'אלטן יש כמה חנויות ציוד מטיילים שבהן ניתן לקנות גז לפק"ל, ולשכור רתמה וקרבינרס לזיפ-ליין, גם מקלות הליכה.
• לרוב המסלול ברור, אבל ישנם כמה מקומות שיש בהם פיצול שבילים ולא תמיד קל להבין באיזה שביל כדאי לבחור. לכן כדאי להשתמש ב-maps.me או אפליקצית ניווט אחרת. חוכמת ההמונים.
• כדאי לחכות לחלון מז"א מוצלח, אין טעם לצאת לטרק אם התחזית מדברת על רוחות חזקות ועננות נמוכה.
• באל צ'אלטן יש רק בנק אחד והכספומטים בו לא תמיד עובדים, וגם אם הם כן עובדים הם לא נותנים יותר מ-40,000 פזו למשיכה. לכן כדאי להגיע עם קצת מזומן וגם דולרים \ יורו. רוב המלונות יחליפו אותם בפזוס.

קישורים חיצוניים

• מלון מומלץ באל צ'אלטן
• פיצה מצוינת (ויקרה) באל צ'אלטן
• בוטיק בירה מקסים
• אחלה אמפנדס
• סיפור דרך מושקע ומפורט עם הסבר איך לעבור את הזיפ-ליין
• מצגת טיפים של הריינג'רס
• אתר מז"א של פס הרוחות שהריינג'רס משתמשים בו
• קליפ קצר של הזיפ-ליין השני
• אתר BusBud לקניית כרטיס אוטובוס מאל קלפטה לאל צ'אלטן