(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

טרק Hielo Azul-Cajon del Azul

טרק חביב מאוד ולא מאוד מטוייל על ידי ישראלים. טרק עם נוף מדהים של עצים וקצת גיוון מנוף חשוף של קרח ולגונות. מומלץ למי שמחפש טרק עצמאי, לא קשוח יותר מידי ותכלס טרק עם אופציות להתפנק.

תאריך הטיולMarch 2023
משך הטיול3 ימים
עונה מומלצתדצמבר - מרץ

יום ראשון (מאל בולסון לhielo azul)

לקחנו מונית מההוסטל שלנו לדונה רוזה (הנהג ידע איפה זה, מניחה שכולם ידעו).
לא היה לו מונה וסגרנו מראש על 2000 פזו, הדרך ממרכז העיר לקחה בערך חצי שעה וזו דרך עפר לא סלולה.
לאורך כל הנסיעה ראינו המון אתרי קמפינג שנראו חמודים ממש.
המונית הורידה אותנו והלכנו כ3 קילומטרים לצד הנחל ועוד אתרי קמפינג מהצד השני.
הגענו לגשר והוא היה חסום לגמרי, ותכלס גם אם לא, הוא לא היה נראה במצב של לעלות עליו.
הלכנו כמה מטרים ומצאנו מקום נוח לחצות את הנחל.
הורדנו נעליים ועברנו למכנסיים קצרים, חוץ מזה שהמים היו קצת קרים, היה ממש אחלה לחצות את הנחל ולא הרגשנו שזה מסוכן.
אחרי הנחל התחילה העלייה (ספויילר - היא נגמרת רק במחנה).
עולים 1000 מטר ב9 קילומטר, כשה500 מטר הראשונים הם בשליש הראשון, מה שהופך את העליה ליחסית קשה.
הדרך עצמה כולה עברה ביער ומסומנת ממש טוב בעיגולים אדומים וצהובים, וכמעט בלתי אפשרי להתבלבל.
לקראת ההגעה למחנה הדרך הופכת לעליה ממש מתונה.

המחנה עצמו -"Refugio Hielo Azul".
עולה 2000 פזו לאדם רק כדי להקים אוהל, לא ביררנו על מחיר של הבקתות שם.
יש שירותים, מקלחות (שלא נדגמו, יש שמועה שיש שם מים חמים ועולה 500 פזו ל5 דקות) ובקתות לבישול.
בתוך הבקתות לבישול יש ברז מים ומעין תנורי עץ. יש המון עצים וגרזן ואפשר לבשל על זה
יש גם קצת כלי בישול במחנה.
כשאנחנו היינו, כולם היו מקומיים, משום מה לא היה אף תייר זר.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום שני (מhielo Azul לcajon de Azul)

התחלנו את היום מוקדם כי רצינו להספיק לעלות לLaguna hielo Azul.
המחנה מעביר תדריך ב08:30 שאמרו שהוא חובה, תכלס לא אמרו שם יותר מידי רק דברים כמו - השביל קשה, תעלו בזהירות.
התחלנו ללכת סביב 09 בבוקר.
לוקח הלוך חזור בין שעתיים לארבע, תלוי בקצב.
העליה קשה ותלולה מאוד, עדיף לעלות בלי מקלות הליכה ועם תיק קל. יש חלקים של ממש טיפוס על סלע וצריך להשתמש בידיים.
הדרך בהלוך מסומנת ממש טוב, בחזור בונים על זה שתזכרו את הדרך...
למעלה יש לגונה ירוקה וקרחון גוסס, תכלס מה שממש יפה זה בכלל הנוף לכיוון השני שרואים במהלך הירידה.
משם המשכנו למקום בו נישן בלילה השני - Refugio cajon del azul.
הדרך מתחילה בעליה של בערך חצי שעה, ואז הליכה יחסית קלילה של קילומטר עד למחנה נטסיון.
ממחנה נטסיון מתחילה ירידה עד שמגיעים למחנה.
הירידה תלולה מאוד!
שימו לב להיות חדים על המפה כי יש חלקים שהשביל לא מסומן...
אנחנו התברברנו שעה ומשהו בירידה כי חשבנו שאנחנו על השביל. באיזשהו שלב ממש התחלנו להלחם בשיחים ועצים ואז פתחנו מפה כדי לגלות שאנחנו ממש לא בכיוון.
ניסינו לרדת עוד דרך איפה שהיינו ואחרי מלחמה עם יותר מידי עצים בדרך החלטנו לחזור אחורה ולהגיע לשביל.
קיצור - תהיו חדים על השביל, אם פתאום השביל מתחיל להתכסות בשיחים או עצים - סימן שאתם לא בכיוון.
הירידה אחרי הברבור לקחה לנו עוד שעה.
ממש קצת לפני המחנה יש גשר שצריך לחצות, ונחל מהמם תחתיו.
אם יש יום מספיק חם - אפשר ממש להכנס שם למים.
אחרי 600 מטר משם מגיעים למחנה.
אנחנו היינו קצת עייפים ושבורים מנטלית אחרי הברבור, אז נשארנו במחנה שם, אבל עקרונית המליצו לנו על מחנה אחר שהוא 3 קילומטר משם - מחנה Refugio El retamal.

על המחנה עצמו - עולה 2500 פזו לבנאדם כדי לישון באוהל.
יש שירותים כימיים, יש מים זורמים ואיזור בישול עם אח ועצים.
יש בקתה ואפשר לקנות בה אוכל, שתיה ונשנושים (פיצה ב3000 פזו, בירה ב900, שוקו ב400).
יש גם מקלחות כמובן בתשלום נוסף.
סך הכל חוץ מהברבור בירידה היה יום סביר ברמת הקושי שלו.

יום שלישי (מcajon de azul לאל בולסון)

יום 3 -
מהמחנה עד לאל בולסון.
קילומטר בערך אחרי המחנה שישנו בו ראינו שיש מחנה שאפשר לישון בו בחינם בשם La playita.
סך הכל זה יום מאוד קליל, 8 וחצי קילומטרים על דרך עפר.
תכלס אפשר אפילו לנסות לקחת טרמפ מרכבים שעוברים שם, אבל זה באמת יום קצר (לנו לקח שעתיים וחצי הליכה).

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

טיפים כלליים לטרק

- אנחנו בחרנו במחנות האלו כי זה מה שראינו בסיפורי דרך, אבל בכל האיזור הזה יש בערך כמו 15-20 מחנות שונים!
כדאי להסתכל באפליקציות על המסלולים בין מחנות שונים (ממליצה על mapy.cz), כשבעיקר צריך להסתכל על פרופיל גבהים - יש ירידות מאוד תלולות שלעשות אותם בעליה זה מאוד קשוח...
- אולי איכשהו נפלנו על תאריכים ספציפיים, אבל כולם היו מקומיים! השבילים היו יחסית מלאים באנשים וגם במחנות בערב היו הרבה אנשים, אבל כמעט ולא מצאנו דוברי אנגלית לאורך כל הדרך (ו0 ישראלים).
אז אם להתחבר לזרים זה חלק מהכיף שלכם - תכינו טוב טוב את הספרדית.
- אפשר לעשות את הטרק ממש מפנק אם מחליטים לקנות אוכל במחנות ולישון שם, ואז אפשר לסחוב פחות ציוד משמעותית.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )