הפיץ רוי - תצפיות, לגונות ומפלים בפארק הקרחונים

מבוא

בשליש הדרומי של ארגנטינה וצ'ילה מסתתר חבל ארץ של קרחוני ענק, נהרות שוצפים, מדבריות אינסופיים ופסגות מושלגות ומפוסלות, אזור אפוף מזג אוויר כאוטי ובלתי-צפוי וכמעט שלא מיושב. פטגוניה, השפיץ הדרומי של העולם (מחוץ לאנטרקטיקה), הייתה בעבר חלום בלתי-מושג עבור מטיילים רבים. אפילו הרפתקנים אמיתיים, שפנטזו לראות במו עיניהם את מגדלי הקרח וצריחי הגרניט של הרי האנדים הדרומיים והמבודדים, היו צריכים להכין את עצמם למסע מפרך של ימים, ולעתים שבועות...

היום המצב שונה לחלוטין. נסללו דרכים, פותחו תשתיות, וכעת ניתן להגיע למרבית האזורים בפטגוניה ללא קושי מיוחד. בשנים האחרונות הפכה חציית חבל הארץ הנידח לחלק בלתי-נפרד מ"טיול השחרור הישראלי הקלאסי" בדרום אמריקה, ויותר ויותר ישראלים מגלים אזורים כמו ה"טורס דל-פיינה" וכביש ה"קרטרה אוסטראל" בצ'ילה, ברילוצ'ה ואזור האגמים בארגנטינה, וכמובן - רכס ה"פיץ רוי" המלכותי. הרכס, שמתנשא מעל לעיירת התיירות הקטנה "אל-צ'אלטן" (El-Chalten), הוא תערובת של שלג, קרח, נהרות ומצוקים, שבראשם מתנשא צריח גרניט אדיר לגובה של אלפי מטרים מעל המישורים האינסופיים של פטגוניה. לאורך השנים ניסו אלפי מטפסים להעפיל אל פסגת ההר האייקונית, חלקם בוגרי פסגות גבוהות בהרבה בהימלאיה ובאנדים, ורק בודדים הצליחו לעמוד באתגר הבלתי-נתפס של טיפוס צוקים ממושך במזג אוויר מקפיא ובלתי-ניתן לחיזוי. אבל לא צריך להיות מטפס הרים בשביל ליהנות מעוצמתו של ה"פיץ רוי", שחולש על אזור שהוא פיסת טבע נדירה ביופיה. שבילי טיול בכל הרמות יוצאים מהעיירה אל-צ'אלטן וחוזרים אליה, מטפסים אל האגמים, הלגונות והמפלים שמתחבאים בין ההרים והגבעות, ומצוקי הגרניט שברקע מספקים את התפאורה המושלמת.

בנובמבר 2012 העברתי שלושה ימים נהדרים באזור הפיץ רוי ואל-צ'אלטן. אל המסלול הקלאסי של הפארק, שעולה מאל-צ'אלטן אל התצפית שעל שפת אגם Laguna de-los tres, הוספתי טיול יום אל תצפית נוספת, נידחת בהרבה ומרשימה לא פחות, וטיול קצרצר אל מפל סמוך לעיירה. אם אתם נמצאים באזור וקוראים את זה, תעשו טובה ואל תלמדו ממני... תישארו שבוע לפחות. נפלה בחלקכם הזכות לטייל באחד האזורים ההרריים היפים בעולם.

אל-צ'אלטן (El-chalten)

אין הרבה מקומות שעונים באופן כל כך מדויק על ההגדרה "סוף העולם שמאלה" כמו העיירה אל-צ'אלטן, השוכנת למרגלות הפיץ רוי ולמעשה קיבלה את שמה משמו המקורי של הרכס. בחורף מדובר בכפר פצפון של כמה מאות תושבים, אבל המספר מכפיל את עצמו פי כמה בעונת התיירות והמקום מתמלא במטיילים, מטפסי הרים וחובבי אקסטרים. עד לפני כמה עשרות שנים המקום היה מבודד לחלוטין, אולם כיום סלול לכאן כביש אספלט שמאפשר להגיע לכאן תוך 3 שעות "בלבד" מהעיר הקרובה אל-קלאפטה, אליה כבר ניתן להגיע בטיסה. בנוסף, חלק גדול מהטיולים המאורגנים ל"קרטרה אוסטראל" בצ'ילה מסתיימים באל-צ'אלטן, ושווה לחשוב על השילוב הזה כאופציה.

מוקד המידע לתיירים נמצא בחלק הדרומי של העיירה, מעט אחרי הכניסה, ושם ניתן לקבל מידע שימושי על מסלולי טיול באזור ובכל רחבי הפארק הלאומי Los Glaciers. לכל אורך הכביש החוצה את העיירה פזורים בתי מלון, מסעדות ופאבים (במחירים מופקעים), ושתי היציאות שלה (הצפונית והדרומית) מתחילים מרבית מסלולי הטיול בשמורת הפיץ רוי. הכביש, למקרה ששאלתם, ממשיך אחרי העיירה והופך לדרך עפר הפונה צפונה לכיוון הגבול הצ'יליאני - שהדרך היחידה לחצות אותו באזור זה היא בהרפתקה של שלושה ימים המשלבת מעבורת-טרק-מעבורת. כן, מסתבר שדברים נפלאים כאלה עדיין קיימים במאה ה-21.

מסלול מס' 1: מפל Salto Chorillio

אורך: 3.5 ק"מ לכל כיוון (סה"כ 7 ק"מ);
משך הליכה: שעתיים-שלוש, כולל עצירה במפל
דרגת קושי: קלה

אם יש לכם רק חצי יום פנוי, או שסתם מתחשק לכם טיול קליל לחימום לקראת הדבר האמיתי, Salto el-Chorillio הוא אופציה מצוינת. המפל שוכן בסמוך לדרך העפר שמובילה לכיוון הגבול הצ'יליאני, ולכן קל לגישה ומתאים מאוד להיכרות ראשונית עם האזור.

מהקצה הצפוני של העיירה הולכים כ-3 ק"מ (כ-40 דקות) על דרך העפר. מדי פעם עוברים כאן ג'יפים שאפשר לתפוס איתם טרמפ, אבל המסלול גם ככה קצר וקליל, והנופים בדרך הם מפגש ראשוני מעולה עם האזור: הדרך מתפתלת על שפת נהר שוצף, כשמשמאל מתנשאים הצריחים האדירים של הפיץ רוי, והכל סביב מוקף מדרונות ירוקים המסתיימים בפסגות מושלגות. בשלב מסוים תראו משמאל שלט המכוון לSalto el-chorillio, ותרדו מהדרך לשביל צר בהליכה של כמה מאות מטרים בתוך היער. בקצה הדרך ממתין המפל - פס של מי שלגים הצונח מראש מצוק בגובה של 20 מטר אל בריכה גדולה, ומתיז רסיסי מים שתוכלו להרגיש גם בלי להתקרב יותר מדי. זה הזמן לשלוף את ערכת הקפה ופשוט ליהנות מהמקום, ואם מזג האוויר מאפשר - להיכנס לטבילת אש במים הקפואים (לא תצליחו יותר מכמה שניות, מניסיון). בישראל, מפל שכזה היה הופך לאטרקציה המונית - אבל כאן הוא עוד אחד מעשרות אחרים, וזה אומר שסיכוי טוב שתהיו בפינה היפה הזאת לגמרי לבד.

לאחר ההתרעננות המתבקשת, זה הזמן לחזור על עקבותיכם לאל-צ'אלטן (באותה הדרך), ולהתכונן לטיפוס אל הלגונות והתצפיות שמחכות רק לכם.

מסלול מס' 2: תצפית Lomo del pliegue tumbado

הפתעת הטיול שלי באזור הפיץ רוי, ואחד משיאי הטיול שלי בפטגוניה בכלל; טיפוס הדרגתי אל הנקודה הגבוהה באזור שאפשר להגיע אליה ללא ציוד טיפוס, אשר מספקת תצפית היקפית חסרת-תחרות על כל רכס הפיץ רוי ועל מרחבי המדבר הפטגוני.

אורך: 10 ק"מ לכל כיוון (סה"כ 20 ק"מ), טיפוס/ירידה מצטברים: כ-1,100 מ'
משך הליכה: 4 שעות בעלייה, שעתיים וחצי בירידה: סה"כ 7-8 שעות, כולל הפסקה מחייבת בפסגה
דרגת קושי: בינונית
הערות:
- כחלק מחוקי הפארק הלאומי, יש להירשם לפני היציאה לדרך בבקתה הסמוכה לתחילת המסלול.
- בחודשים נובמבר-דצמבר, 300 המטרים האחרונים של העלייה עלולים להיות מכוסים שלג. זה לא מונע בהכרח את האפשרות לטפס עד למעלה (אמנם בזהירות..), והנופים במסלול פנטסטיים אפילו אם מחליטים לוותר על הקטע העליון.

המסלול הנוכחי מתחיל מהיציאה הדרומית של העיירה (לכיוון אל-קלפאטה) - לא רחוק ממרכז המבקרים. שילוט ברור מאוד מפנה מהכביש הראשי ימינה, בסמוך לבקתה של שומר יערות הסמוכה לכביש, לכיוון תצפית Lomo del pliegue tumbadu והאגם Laguna toro. כאמור, חובה להירשם בבקתה - גם כי זה החוק, אבל גם כדי שתהיה לכם "תעודת ביטוח" לקראת היציאה לכיוון האזורים הגבוהים של הפארק. מתחילים לטפס בעלייה מתונה דרך כרי דשא ירוקים מכוסים פריחה, וצוברים גובה בהדרגה מעל עמק הנהר של אל-צ'אלטן. השביל נוח להליכה באופן מפתיע, ולכן מהר מאוד תמצאו את עצמכם גבוה מעל בתיה הצבעוניים של העיירה, שיהיו חלק מהתפאורה שלכם בזמן שאתם חוצים שדות פרחים אינסופיים בדרך אל חלקת יער צפופה ההולכת ומתקרבת. המסגרת של התמונה, לאורך כל הדרך, מורכבת כמובן מהפיץ רוי וסדרת המצוקים שמקיפה אותו. כ-45 דקות מתחילת המסלול (אל תתפסו אותי במילה..), השביל נכנס אל תוך היער ונכנסים אל קטע קצר, מוצל וללא נוף, אם כי יפה מאוד בפני עצמו.

בתום ההליכה ביער תמצאו את עצמכם על שפת אחו ירוק עם פסגת הפיץ רוי מולכם, ופסגה מעוגלת, קרובה ונמוכה בהרבה, תתגלה בצד שמאל של התמונה. שלט הדרכה גדול מראה כי זוהי פסגת Lomo del pliegue tumbado ("שיפולי ההרים" בתרגום חופשי) אליה מועדות פנינו. לאחר חציית מספר קרחות יער נוספות תגיעו אל פיצול שבילים, ושם תפנו ימינה לכיוון התצפית (פנייה שמאלה תיקח אתכם לכיוון Laguna Toro ו"מעבר הרוחות"). בגובה 1,000 מ' בערך נגמר היער והשביל נעשה תלול יותר (בנובמבר היה כבר כאן צריך ללכת לסירוגין בשלג), אבל המאמץ משתלם, סמכו עליי. כשעה הליכה לאחר פיצול השבילים, וכ-3 שעות הליכה מתחילת המסלול, תגיעו אל רמה מישורית וסלעית ממנה יתגלה מולכם בבת אחת מחזה עוצר-נשימה: האגם "לגונה טורה" (Laguna Torre), כתם ירקרק-אפרפר שמוזן ע"י קרחון, ומעליו המגדלים המשוננים של הפיץ רוי (מימין) והסרו טורה (Cerro Torre, משמאל), קרובים מתמיד. אם הפיץ רוי הוא אתגר טיפוס מפלצתי, אז הסרו טורה, עמוד גרניט אנכי לחלוטין ומכוסה קרח בגובה של 2 ק"מ, גורם לטיפוס על הפיץ רוי להיראות כמו טיול בפארק. אבל בשבילנו, ובשביל 99.9% מהמטיילים כאן, הקירות העצומים האלה הם רק חלק מהתפאורה - דיסנילנד של מצוקים וקרח. ולמי שהנוף הזה לא מספיק לו - שיעיף מבט שמאלה, ויראה את הפסגה "שלנו" מחכה מעבר לפינה.

300 המטרים האחרונים של הטיפוס הסופי לפסגה (כ-30-40 דקות) תלולים מאוד, וכאמור עלולים להיות מכוסים שכבה דקה של שלג - ההחלטה אם להמשיך הלאה נתונה בידיים שלכם בלבד. אם הטיפוס מדאיג אתכם - לא יקרה שום דבר אם לא תגיעו הכי גבוה שאפשר. לא אכחיש שהיה לי רגע של התלבטות - אבל בסופו של דבר הנוף הכריע אותי, והתחלתי להתנשף במעלה הגבעה מכוסת השלג. חצי שעה של מאמץ מרוכז הביאו אותי אל מה שבדיעבד זכור לי כאחד משיאי הטיול הארוך בדרום אמריקה. הנוף הנהדר שרואים כבר מהמישור למרגלות הפסגה הופך כאן לפנורמה של 360 מעלות, כשאת הלגונות ופסגות מצוקי הפיץ רוי משלים מהצד השני המדבר הפטגוני הארגנטינאי האינסופי, ובתווך אגם Viedma היפהפה. התצפית הנפלאה הזאת (גובה: 1,520 מטר) מאפשרת להישיר מבט אל ענקי הגרניט האלה ללא הניסיון שנדרש מטיפוס הרים מקצועי, ותיתן לכם הרגשה של גג העולם.

אם לא שכחתם את עצמכם למעלה, בשלב מסוים תיזכרו שיש לכם עוד לפחות שעתיים הליכה... הירידה חזרה לאלצ'אלטן מהירה בהרבה מהעלייה, אך עדיין מדובר במרחק גדול שצריך לקחת בחשבון. כשתגיעו לאלצ'אלטן, הדבר ההגיוני לעשות זה לחגוג עם ארוחת ערב מפנקת באחת המסעדות ברחוב הראשי, ואז לצלול לשינה עמוקה. אני, לעומת זאת, הגעתי לאלצ'אלטן כבר ב-16:00 אחה"צ, והצטרפתי לשאר החברים מההוסטל שלי שכבר היו מאורגנים לצאת (באותו יום!) אל חניון הלילה למרגלות Laguna de-los tres. כן, לעשות את זה באותו יום זה אפשרי, אבל אתם ממש לא חייבים...

מסלול מס' 3: "טרק הפיץ רוי" (Laguna de-los tres)

מסלול הטיול הפופולרי ביותר בפארק - ובצדק. הליכה על שפת אגם מנצנץ אל חניון לילה על גדת נהר, וטיפוס תלול עם הזריחה היישר אל האגמים הקפואים והתצפית המפורסמת על הפיץ רוי. אסור לפספס, וגם לא תפספסו.

אורך: 11 ק"מ לכל כיוון (סה"כ 22 ק"מ), טיפוס/ירידה מצטברים: כ-800 מ'
משך הליכה: 5 שעות בעלייה, 4 בירידה: סה"כ יום שלם וארוך של הליכה. רוב המטיילים הופכים את המסלול ליום וחצי ומעבירים את הלילה בחניון Rio Blanco שלמרגלות הטיפוס התלול אל הלגונות, במטרה להגיע למעלה בזריחה.
דרגת קושי: בינונית-קשה. העלייה לתצפית הלגונות לא ארוכה, אך תלולה מאוד.
הערות:
- אפשרי בהחלט לעשות את המסלול ביום אחד - יחסוך לכם את הקור המקפיא בתצפית הלגונות. אז מה אם "כולם עושים"?
- ניתן להאריך את המסלול ליומיים-שלושה כחלק מ"טרק הפיץ רוי" המלא, שמגיע גם אל Laguna Torre ואל תצפיות נוספות (ר' פרק מסלולים נוספים).

המסלול מתחיל מהיציאה הצפונית של העיירה (תחילת דרך העפר שיוצאת לכיוון Salto Chorillo והגבול הצ'יליאני). המסלול מתחיל בטיפוס תלול אך נוח יחסית בשטח מיוער, על רקע נופים הולכים ונפתחים של עמק הנהר שמוכר לנו כבר ממסלול מס' 1. שעה הליכה מאלצ'אלטן תוביל אתכם, בלי התראה מוקדמת, אל הגדה הצפונית "Laguna Capri" - אגם צלול ויפהפה למרגלות הפיץ רוי. השביל עובר על שפת האגם בנתיב יפה ומיוער, כשלאורכו מספר רב של נקודות שפשוט מזמינות עצירת מנוחה לרביצה על שפת האגם. מקצה האגם ממתינה עוד כשעת הליכה מישורית בין קרחות יער, בנוף ביצתי-משהו, עד לחניון הלילה Rio Blanco ולתחילת המעלה שמטפס אל הלגונות. כשהגענו לחניון, בשעה 22:00 בלילה ועדיין באור יום, קידם את פנינו שלט "שמור על הניקיון" בשלוש שפות: ספרדית, אנגלית ו... עברית. מין מסר כזה של "אתם לא לבד פה"... אחרי התארגנות בסיסית נכנסנו לאוהלים לשינה קצרה וטרופה, לקראת היציאה ללגונות עם שחר.

ב-4:30 לפנות בוקר הכרחנו את עצמנו להתעורר בחלקת היער הקפואה. הטמפרטורה בחוץ הייתה סביב האפס, ואור אדום עמום כבר הציץ בשולי הרקיע. לקחנו ציוד חם, השארנו את האוהלים עומדים על תילם (יהיה מספיק זמן לפרק אותם אחרי שנרד), ויצאנו לדרך. השביל יורד מעט, חוצה על גשר את הזרם של Rio Blanco הנשפך מהלגונות הקפואות שמעלינו, ומתחיל לטפס "דוך" במדרון התלול שמתנשא מעל הנהר. מדובר בעלייה של 400 מ' גובה, שמתורגמים ל-45-60 דקות של מאמץ מרוכז. לא נורא, במיוחד אם משאירים את רוב הציוד באוהלים למטה, אבל בכלל לא קל. ככל שהתנשפנו במעלה המדרון כך השמיים הלכו והתבהרו, והזריחה תפסה אותנו באמצע המדרון, יוצרת אווירה שלא-מהעולם-הזה ומחייבת עצירות לצורך צילום (והסדרת הנשימה). אחרי שיום קודם הבאתי את עצמי לבד לאחת מנקודות התצפית היפות בטיול - קיוויתי שגם הפעם המאמץ ישתלם. האם לנוף המוכר של הפיץ רוי יש עוד אסים בשרוול?

השמש כבר זרחה כשהגענו לראש המעלה, וסיפקה תפאורה לנוף המדהים שנגלה בבת אחת לנגד עינינו. "Laguna de-los tres", הלגונה האייקונית שמופיעה באינספור תמונות של הפיץ רוי, הייתה מוסתרת ע"י שכבה עבה של קרח ושלג. מעל המשטח הלבן התנשאה פסגת הפיץ-רוי, קרובה מתמיד ובמרחק נגיעה ממש. תמונת הנוף הקלאסית, שהמונים מכל העולם מרחיקים עד לכאן רק בשביל לחוות אותה, גררה סבב תמונות ארוך ומתיש של כל אחד מחברי הקבוצה על רקע ההר והאגם הקפוא, שבסיומו רובם מיהרו חזרה למטה להתחמם. חבל, כי את הסיבה האמיתית לטיפוס עד לכאן הם פספסו. יחד עם עוד 2-3 חבר'ה ירדתי אל שפת האגם הקפוא, ומשם התקדמנו שמאלה אל מעבר לשפת המדרון. כ-200 מ' אחרי התצפית הראשונה נפערה לעינינו תהום שבקרקעיתה "לגונה סושיה" (Laguna Sucia) - לגונה נוספת שחצי ממנה מכוסה קרח, החצי השני חשוף ובוהק בטורקיז, ושברי קרח מתקדמים בזמן אמת בין שני החלקים."פארק הקרחונים" במלוא תפארתו ועוצמתו. למרות רוחות הבוקר והקור העז שניסו לשבור אותנו, חלפה שעה ארוכה עד שהצלחנו לנתק את עצמנו מהתצפית ולרדת חזרה למטה.

ירדנו למטה, קיפלנו את האוהלים והתחלנו בדרך חזרה לאלצ'אלטן, מקבלים זווית נוספות אל נופי Laguna Capri המרשימים. בצהריים כבר היינו בחזרה בעיירה, ובבוקר שלמחרת - לצערי הרב, בדיעבד - הייתי על אוטובוס לאל-קלפאטה, שהביא לקיצם שלושה ימי טיול שנחרטו לתמיד בזיכרון.

מסלולים נוספים באזור

אם שלושה ימים לא הספיקו לכם (כמובן שלא), הנה כמה אפשרויות להאריך את הטיול באזור הפיץ רוי והפארק הלאומי Los-Glaciers:

- "טרק הפיץ רוי" המלא - מסלול מעגלי של יומיים-שלושה שמתחיל ומסתיים באל-צ'אלטן. המסלול מתחיל כמו במסלול מס' 3 (עד Laguna de-los tres), אבל במקום לחזור באותה הדרך, יש לפנות ימינה בחניון הלילה בשביל שממשיך לכיוון Laguna Torre, שגם בסמוך אליה יש חניון לילה. מלגונה טורה המסלול יורד חזרה לעיירה.

- "טרק מעבר הרוחות" (Passo del-viento) - הטרק ה"קשוח" המפורסם ביותר באזור, שמוביל את המטיילים ל"פאס" מרשים שמשקיף אל כיפת הקרח הדרומית של פטגוניה - אזור עצום בגודלו של קרחוני-עד, שמכסה שטח גדול בהרבה ממדינת ישראל והפיץ רוי מהווה בסה"כ חלק מהשוליים שלו. המסלול מתחיל מאותו שביל ממנו יוצאים למסלול מס' 2, אבל בהמשך מתפצל ממנו ומגיע לחניון לילה ליד אגם Laguna Toro, משם עולים לפאס. הגרסה הקצרה נמשכת שלושה ימים (הלוך חזור), והגרסה הארוכה והמעגלית - חמישה.

- מסע קרחונים של שבוע על כיפת הקרח הדרומית - כן, יש גם דבר כזה, והוא מקיף את רכס הפיץ רוי במסלול שכולל ימים רצופים של הליכה עם סנדלי קרח והקמת מחנות בשלג. ניתן לצאת רק עם מדריך וציוד, וזה יקר מאוד (2000 יורו עפ"י מוקד המידע באל-צ'אלטן, נכון ל-2012), אבל זה כנראה הדבר הכי קרוב שיש למסע לאנטרקטיקה שלא כולל הפלגה לשם.

- חצייה רגלית של הגבול לכפר Villa-O'higgins בצ'ילה - כמו שכבר כתבתי, אפשרות למסע של שלושה ימים שכולל נסיעה בג'יפ-שיט במעבורת-טרק רגלי-שיט במעבורת, עד לכפר הצ'יליאני הזעיר בשפיץ הדרומי של כביש ה-Carratera Austral. לא ביצעתי, לא מכיר אנשים שביצעו, אבל האפשרות קיימת. שווה בדיקה.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך - "מעבר הרוחות" (Passo del-viento