אל צ'אלטן- מעבר הרוחות, הטרק הקצר (3 ימים)

יום א'

נדרש לפני יציאה לטרק לעבור במרכז של הפארק הלאומי שנמצא ביציאה מאל צ'אלטן ולקבל פרטים על הטרק בנוסף להרשם לפני יציאה (ממנו דרשו גם צילום של הביטוח, אולי כיוון שהמזג היה לא טוב והם המליצו שלא נצא).
היום הראשון הוא טיפוס מגובה 500 לגובה 1000 וחזרה לגובה 600 ולינה ליד הלגונה טורו.
יוצאים מהשביל שמול המרכז ומתחילים ללכת לכיוון לגונה טורו (יש עוד שבילים לתצפיות שונות באזור). תחילת השביל הוא עלייה והליכה בתוך אזור מרעה לבקר ולכן תמצאו "מכשולים" שהפרות השאירו בדרך.

השביל לא כולל סימונים מיוחדים אבל הוא די ברור בתוואי הקרקע. לאחר כשעה וחצי-שעתיים הליכה ישנו פיצול ובו שלט שמראה שעת הליכה לתצפית נוספת ו-4 שעות הליכה ללגונה טורו.
ממשיכים לעלות בשביל לכיוון היער, בתפירת קו הגובה יש חצייה של ביצות רדודות (אין בעיה עם נעלי הליכה טובות אלא אם כן ירד הרבה גשם ביום שלפני).

חציית הביצות מסומנות במקלות. לאחר יציאה מהיער יש נוף יפה שאפשר לראות את הנחל שממשיך ללגונה, מעליו את הקרחון שנלך עליו ומעל את הפס הנכסף.
ממשיכים לרדת לכיוון הנחל על השביל (שעדיין מסומן בתוואי יחסית טוב) עד שמגיעים למחנה. מדי כמה זמן יש חציית נחל רדוד (שוב אין בעיה אלא אם ירד הרבה גשם יום לפני שאז המים מגיעים עד אמצע השוק וכל הנעליים נרטבות.

יום ב'

היתרון בעשיית הטרק הזה רק 3 ימים הוא שביום הזה אפשר להשאיר את האוהל ומירב הציוד במחנה בלגונה טורו ולעלות לפס עם תיק קטן בלבד.

היום הזה כולל עלייה מגובה 660 לגובה 1400 וחזרה ל660.
ההליכה ביום הזה היא המעניינת והיא מהר מאוד מגיעה לעיקר.
יוצאים מהמחנה והולכים לכיוון הנחל וממשיכים מערבה. לאחר כ-25 דק' הליכה מגיעים לצד השני של הלגונה שם צריך לחצות את הנחל רגלית.
מומלץ לעשות את זה מוקדם בבוקר כך שפחות מים הפשירו והציפו את הנחל ואז המים מגיעים לאמצע הירך. (בדרך חזור בצהריים הם כבר מגיעים למותניים) אין מה לחפש דרך עוקפת כי פשוט אין אלא אם כן הבאתם רתמה ואז יש בהמשך הדרך מקום לעבור מעל הנחל (ושוב- אל תתחכמו עם רעיונות של בניית רתמה מאולתרת וכד' כי נפילה מהחבל מסוכנת מאוד (נחל שוצף עם מפל קטן מגובה של כמה מטרים)).

ייתכן ותצטרכו לחצות יותר מנחל אחד- תלוי בכמות המים שזורמת באותו זמן בהסתעפויות הנחל ובכמות המים שבלגונה. בכל מקרה תעברו לסנדלים ותורידו את מירב הבגדים כדי לא להמשיך ללכת עם הכל רטוב ותלכו לאט כי גם הזרם שם מאיים ולא תרצו להשטף לתוך הלגונה- (מקלות הליכה יכולים לעזור פה)
לאחר החציה יש שביל שמסומן בקושי אבל אפשר לעקוב אחריו אם נשארים מרוכזים- בעיקר רוג'ומים בדרך לסימון.

השביל מתחיל לעלות לכיוון הקרחון. כל הקטע אל הקרחון וממנו פחות מסומן, כמו כן ישנם סימוני רוג'ום שאנשים השאירו למרות שזה לא השביל ולכן כדאי להסתכל כל הזמן קדימה.
אל הקרחון עדיף לרדת מלמעלה ולא מיד כשרואים אותו כי הוא הכי מסוכן בקצוות שלו (חתיכות נופלות וכד') כמו כן לא להמשיך איתו עד הסוף אלא לצאת ב4/5 מהדרך חזרה שמאלה להר(על הקרחון כמובן אין בכלל סימונים).
השלב המסובך זה למצוא את השביל שעולה מהקרחון וממשיך לפס כי ממש לא נחמד לתפור את כל הדרך בדרדרת שיש שם וגם שם יש הרבה רוג'ומים שלא באמת על השביל.
ההליכה לכיוון הפס מהקרחון זה טיפוס של עוד 500 מטר.

לצערנו אנחנו לא הגענו לפס - כנראה שזה קשור לרוחות של 80+ קמ"ש שלא מאפשרות ללכת נורמלי ולגשם שוטף שירד עלינו בנוסף לכפפות לא עמידות למים- הביא למצב מסוכן מדי (ידיים כחולות וחוסר תחושה מוחלט שכנראה הצדיק את המלצת המרכז של הפארק שלא נצא לטרק בגלל מזג האוויר).

אחרי הגעה לפס פשוט חוזרים את כל הדרך חזרה ללגונה טורו וישנים שם את הלילה השני.

הערה- את דבריי החצייה (בגד רטוב, מגבת, סנדלים וכד') שתצטרכו לחציית הנחל בחזור אפשר להשאיר בדרך במקום שתמצאו אח"כ כדי לא לסחוב סתם לפס וחזרה.
הקרחון מוגדר "מלוכלך" כיוון שהוא מלא בחול ואבנים מה שהופך אותו לקצת חום אבל ניתן ללכת עליו ללא ציוד מיוחד. עדיין יש להזהר משקעים שנוצרו בו.

יום ג'

כמו שהבנתם- חוזרים את כל יום א' פשוט הפוך.
.
הערה- אצלנו ביום הראשון לא הייתה בעיה לחצות את הנחלים הקטנים אבל ביום השלישי היה כולו גשם ולכן נרטבנו מכף רגל ועד ראש כולל הנעליים כי המים היו בהם כמעט עד הברך.

טיפים

• תקשיבו לריינג'רים במרכז של הפארק הלאומי לגבי מזג האוויר כי שם ה"ווינד גורו" די קולע (לעומת מקומות אחרים שהוא לא תמיד)
• גם במזג אוויר טוב יש רוחות בינוניות באזור (בכל זאת זה נקרא מעבר הרוחות)
• במחנה בלגונה טורו יש "מיני רפוחיו"- מבנה עץ קטנטן שמוגן מהרוח וגשם (למעט טפטופים) ואפשר להכין שם אוכל במקום בתוך האוהל