טיפוס עצמאי לפסגת ה-Tungurahua

מעט רקע

משמעות השם Tungurahua בק'צואה הוא "לוע האש", וכשמו כן הוא, הר געש פעיל בצורת חרוט כמעט מושלם שצמוד לעיירת הנופש באניוס ומתנשא לגובה של 5,023 מ', גבוה מעל לעיר ולעמקים שסביבה. ההר "התעורר" וחזר לפעילות געשית בשנת 1999, כשההתפרצות האחרונה הייתה בשנת 2014. מפסגת ההר אפשר לראות (עם קצת מזל) נוף פנורמי מדהים של האזור והרי הגעש שמסביב - קוטופקסי, צ'ימוברסו ואל-אלטר.

כשהגענו לבאניוס ניסינו לחפש קצת מידע על הטיפוס ולא מצאנו יותר מדי. משיחה עם בעל ההוסטל ואנשים נוספים הבנו שהטיפוס אפשרי והחלטנו ללכת על זה. אנחנו משתפים את סיפור הדרך שלנו כדי שתוכלו גם אתם לצאת לטיפוס.

המקומיים יכולים להגיד לכם שצריך לקחת מדריך כי ההר מסוכן והדרך לא ברורה, אבל כל העניין אפשרי לגמרי לביצוע גם ללא מדריך - לשיקולכם.

אנחנו הגענו מאוקלמים לגובה אחרי טיפוס מוצלח על פסגת ה-Illiniza Norte, על פי סיפור דרך אחר שקראנו. הטיפוס על ה-Illiniza רק פתח לנו את התיאבון והרבה בזכותו יצא לנו לחשוב בכלל על הטיפוס ל-Tungurahua. ממליצים בחום!

יום ראשון - הגעה לרפוחיו

התחלנו את הטיול עם מונית מבאניוס אל הכניסה לשמורה שעלתה לנו 10 דולר. נודע לנו שהמחיר הסטנדרטי הוא 15 לכיוון.
את הטיפוס מתחילים בביתן הכניסה לשמורה בגובה 2,800 מ', מעט מעל לכפר Pondoa, שם נרשמים ומודיעים על המסלול המתוכנן. תודיעו שאתם מתכננים לעלות עד לרפוחיו ולישון שם מבלי לטפס להר כדי למנוע בעיות מבעוד מועד, במידה והפקח לא אוהב את הרעיון של טיפוס עצמאי.
מתחילים בעלייה של 3 שעות בערך ביער גשם יפהפה עד לרפוחיו בגובה 3,750 מ'. כמו שגילינו על בשרנו במהלך הטיול מזג האוויר באקוודור טרופי והפכפך, ומעט אחרי שיצאנו לדרך התחיל גשם שהלך והתחזק לאורך כל העלייה עד שהגענו נוטפים ממים לרפוחיו. הנוף מהרפוחיו מדהים, ואנחנו זכינו לראות שקיעה מטורפת לכיוון הצ'ימבורסו כשהגשם פסק והשמיים התבהרו. הלינה ברפוחיו עולה 15 דולר לאדם, אנחנו הבנו שבאמצע השבוע יש ימים שהבקתה לא מאויישת ואז אין צורך לשלם. בכל מקרה, הבקתה חמודה מאוד וכוללת מטבח עם גז, מים טובים לשתייה ועליית גג מעץ שמיועדת לשינה - ממליצים להביא שק שינה מחמם וטוב ללילה כדי לישון כמו שצריך לקראת הטיפוס לפסגה.
אוכלים ארוחת ערב, שותים הרבה מים בשיל להתמודד עם הגובה והולכים לישון מוקדם לקראת ההעפלה.

יום שני - טיפוס לפסגת ההר ובחזרה לבאניוס

הטיפוס אל הפסגה לוקח 4 שעות בערך, תעשו את החשבון מבחינתכם מתי אתם רוצים להיות בפסגה ולחזור את הדרך בחזרה אל הכניסה לשמורה. כעיקרון, הטיפוס הוא דוך (בשיפוע תלול מאוד) כלפי מעלה השלוחה המרכזית בלי להתחכם יותר מדי. אנחנו תכננו לצאת בשעה 3:00 כדי להספיק ללכת את החלק האחרון של העלייה באור יום, אבל בסוף יצאנו רק בסביבות 4:00 כשהייתה מעט הפוגה בגשם. השארנו את כל הציוד שלנו פרוס כמו שהוא בקומה העליונה ולקחנו איתנו אל הטיפוס רק תיק קטן עם מים, בגדים חמים ונשנושים. השביל בתחילת העלייה ברור יחסית וניתן לטפס אותו גם בחושך (עם פנסי ראש טובים). ככל שעולים בגובה הצמחייה נעלמת והשביל נעשה פחות ברור, כשבערך בגובה 4,600 מ' הקרקע הופכת לחולית והשביל נהיה מטושטש. בשלב הזה ממשיכים לטפס על השלוחה - שימו לב שאתם לא סוטים שמאלה או ימינה מהשלוחה שאתם נמצאים עליה. עם העלייה בגובה הגשם שליווה אותנו מתחילת הטיפוס התחלף לאט לאט בשלג והתחיל לכסות את צלע ההר בשכבה לבנה ויפה, אבל כשראינו שהעננים לא מוכנים לזוז הבנו שכנראה לא נצליח לראות את הנוף מהפסגה - לא נורא, העיקר הסיפוק מהטיפוס ומההגעה למעלה.

לקראת סוף העלייה מגיעים לאזור עם סלעים חמים מהפעילות הגעשית של ההר, והחל מפה פתאום השלג שירד כבר הפסיק להיערם בגלל החום של הקרקע ומידי פעם תיתקלו בסדקים האדמה מהם יוצאים אדים לוהטים ומסריחים. וחזרנו ללכת על החול הצבעוני כשיורד עלינו שלג - חוויה מיוחדת ללא ספק. בזמן שאנחנו נהנים מהסלעים החמים ומחממים את הידיים הקרות על החול החם, התחלנו לראות דמות מתקרבת אלינו מלמטה ואחרי כמה רגעים הבנו שזה ליסנדרו, בחור שווייצרי-ארגנטינאי נחמד שפגשו ערב לפני זה ברפוחיו (מכאן ועד לסוף הטיול המשכנו ללכת ביחד וקינחנו את ההרפתקה בשייק פירות בשוק של באניוס ובהבטחה לשבת לבירה בברילוצ'ה עוד כמה חודשים כשנגיע לארגנטינה). בחזרה אל הטיפוס- ממשיכים עוד קצת עד שמגיעים למישור של פסגת ההר, שם תיראו צלב וקרחון שמקיף את הכיפה משמאל (אנחנו לא ראינו אותו בגלל הערפל). בנקודה זו השביל יכול להיות קצת מתעתע והמצפן של ה-GPS עשוי להתבלבל (כמו במקרה שלנו) עקב הפעילות הגעשית. בגדול מכאן הולכים שמאלה עם השביל עד לנקודה הגבוה ביותר בפסגת ההר ומקווים לראות את הנוף הפנורמי שאמור להיות משגע. כשעמדנו על הפסגה וחיכינו לשמיים כחולים היה רגע קצרצר ובהיר אחד בו זכינו לראות את הצ'ימבורסו מציץ מעל לשכבת העננים.

הירידה מהפסגה בחזרה לרפוחיו לוקחת שעה וחצי - שעתיים והירידה מהרפוחיו עד להתחלה לוקחת עוד שעה וחצי - שעתיים נוספות. בדרך חזרה אנחנו עקבנו אחרי הסימנים שמפוזרים לאורך העלייה, קצת רוג'ומים וקצת מקלות קטנים שנעוצים בחול, החלקנו לאט לאט על החול ועל שאריות השלג שעדיין לא הספיקו להפוך לבוץ, עד שהגענו בחזרה אל הרפוחיו, עצרנו לשתות תה ולארוז את כל הציוד שהשארנו מהלילה. בינתיים השמיים הספיקו להתבהר והבנו שאם היינו מתאפקים עוד קצת ויוצאים אל הטיפוס מאוחר יותר יכול להיות שהיינו זוכים לראות קצת מהנוף, אבל לפחות בירידה חזרה אל הכניסה נהנו מהליכה יפה ביער עם שמיים כחולים. כשמגיעים בחזרה אל הכניסה לשמורה אפשר לקבוע מראש עם המונית את הנסיעה חזור או לנסות את מזלכם ולהתחיל את הירידה לכיוון באניוס בתקווה לתפוס טרמפ בדרך. אנחנו תפסנו טרמפ בתשלום (5 דולר לשנינו) עד לבאניוס.

תהנו!

טיפים

• מבחינת מזג האוויר, כדאי להיות ערוכים לכל מצב שיכול להיות גם מבחינת הקור וגם מבחינת הגשם. אנחנו נפלנו על ימים מעוננים וגשומים וטיפסנו חלק מהדרך לפסגה בגשם ושלג. בגובה קר, תביאו בגדים חמים, ואם נראה שהולך לרדת גשם מומלץ להביא גם מעיל ומכנס נגד גשם כדי לא להירטב ולקפוא מקור עם הרוח החזקה על ההר.
• אנחנו לא לקחנו איתנו מקלות הליכה, וכבר בתחילת העלייה אל הרפוחיו מצאנו כמה במבוקים ששימשו אותנו נאמנה בעלייה התלולה ושמרו קצת על הברכיים בירידה הארוכה. מומלץ מאוד לקחת מקלות או לנסות למצוא בהתחלה במבוקים טובים ועמידים.
• הניווט לא מסובך בכלל ואפשר להשתמש באפליקציות הניווט עם מפות Offline. אנחנו משתמשים ב-Mapy.cz שמציע מפה עם טופוגרפיה וב-Maps.me.
• בגבהים האלו כבר מרגישים את המחסור בחמצן ואפשר לקבל מחלת גבהים. תבואו מאוקלמים לגובה ותכירו איך הגוף שלכם מגיב לגובה.