South West Coast Path

רקע

3 אוהבי לכת - 2 בכושר מעולה ו-1 בכושר טוב (לאחר אימונים מקדימים בשבילי הכרמל). חיפשנו מסלול מאתגר להליכה וקל להתארגנות, עם נופים חדשים, שמתאים לתחילת אוקטובר (זריחה 7:30, שקיעה 18:30). מסלול החוף הדרום מערבי באנגליה ענה על כל הדרישות ומעבר לכך, עם חריגה אחת של מזג האוויר: במקום סתיו בריטי (8-10 מעלות ותחושה סגרירית) קיבלנו אביב ישראלי (18-20 מעלות, בלי גשם ועם לחות גבוהה).
הלכנו עם הציוד על הגב. לינה + א.בוקר במקומות מסודרים שהזמנו מראש דרך בוקינג או אגודה. ברוב הימים תחילת הליכה ב-9:00, אחרי ארוחת בוקר אנגלית שנותנת אנרגיה לשעות רבות.

ה-SWCP עובר 1,000 ק"מ שמחולקים ל-52 מקטעים. מוכר ומפורסם בספרים ומפות ובאתר אינטרנט ייעודי שעזר לנו מאד בתכנון. קישור לאתר הרשמי של השביל: https://www.southwestcoastpath...
ההולכים מוזמנים לקנות בכמה פאונד את "דרכון השביל" ולהחתים אותו במהלך הדרך. לא ניסינו בעצמנו, אבל הבנו שיש כיום קצת יותר מ-100 נקודות החתמה. פרטים בדף SWCP Passport באתר הרשמי של השביל.

בשטח עצמו השביל מסומן היטב (בדרך כלל) בשלטי עץ עם סימני בלוט.
שימו לב שהמרחקים על השלטים הם במיילים ולא בקילומטרים!!
השתמשנו לעזר באפליקציית ניווט OruxMaps עם מפות אופליין.

סיפור הדרך:
הלכנו כ-6 מקטעים מתחילת המסלול במיינהד (Minehead) עד הרטלנד (Hartland), עם דילוג על כמה מקטעים שטוחים ופחות מעניינים לטעמנו.

יום 1 – מ-Minehead אל Porlock

14 ק"מ – מאתגר בהתחלה ובסוף

העיירה מיינהד נמצאת לחוף תעלת בריסטול, כשלוש וחצי שעות נסיעה ברכב משדה התעופה לוטון. הגענו בטיסת לילה מהארץ והזמנו מראש מונית במחשבה שנוכל כולנו לנמנם בדרך (לא קרה – נהג שודים). המונית יקרה, אבל יצאה לשלושתנו זולה יותר מרכבת ומהירה וישירה יותר מאוטובוסים.
6:30 בבוקר במיינהד – נפרדנו מהמונית ליד סופרמרקט TESCO שכבר היה פתוח. כל 3 הסופרים הגדולים נמצאים בכניסה לעיר, כ 1.5-2 ק"מ מתחילת המסלול הרשמית. בסופר קנינו אוכל ומים לבוקר הראשון, וגם כרטיסי סים מקומי שיצא הרבה יותר זול לעומת החנות בשדה התעופה של לוטון. כדאי להכניס ולהפעיל את הסים כשאתם עוד בסופר, כך יוכלו לעזור אם יש בעיות התחברות. בכל מקרה לא בכל חלקי הדרך יש קליטה.

תחילת המסלול הרשמי נמצאת על הטיילת קרוב למעגן בקצה המערבי של העיר, ומסומנת בפסל שרואים רק ממש מקרוב, של ידיים המחזיקות מפה. היה בוקר בהיר ומקסים וכבר בדרך לאנדרטה הבנו 3 דברים שילוו אותנו כל המסלול: הראשון הוא שהבריטים ממש, אבל ממש אוהבים כלבים. השני הוא שהגאות והשפל באזור הזה הם תופעות עוצמתיות עם שינויים בגובה של כמה מטרים, שצריך להתייחס אליהם בכבוד (זמנים וגבהים והתראות על הצפות מפורטים באתרי מזג האוויר). והשלישי הוא שמסלול החוף הזה בעצמו מאד "גלי" – עם עליות וירידות תלולות של עשרות וגם מאות מטרים. (ידענו את זה ובין השאר בשביל זה באנו, אבל עכשיו באמת הבנו למה הכוונה).

מגובה פני הים המסלול עולה די בתלילות דרך החורש לגובה של כ-300 מטרים. קצת לפני שיא הגובה פגשנו מולנו שתי קשישות בריטיות חביבות. אחת מהן התעניינה מאיפה אנחנו ושמחה לספר שלפני 40 שנה הייתה מתנדבת בעין גדי. לדעתה ישראל היא הארץ הכי יפה בעולם.
בסוף העליה יש אפשרות לבחור בשביל עוקף שהבנו שהוא פחות מומלץ ונוח (מסומן "rugged" בשלט עץ). השביל המקובל ממשיך מערבה על הרכס בדרך עפר טובה בין כרי מרעה מקסימים, עד לירידת דרדרת דוך למטה, חזרה לגובה פני הים.

סיימנו את היום בעיירה Porlock, כ-2 ק"מ לפני נקודת הסיום "הרשמית" של המקטע הראשון. ישנו ב- Myrtle Cottage B&B מקום קטנטן ומקסים ברחוב הראשי, עם 3 חדרי אירוח במבנה משופץ מהמאה ה-16.

יום 2 – מ-Porlock אל Lynmouth

22 ק"מ – מאתגר-בינוני

השביל עובר באדמת ביצה ושדות מרעה פרטיים. בכניסה וביציאה מכל שטח מרעה יש שער שצריך להקפיד לסגור. השערים מאד יצירתיים לאפשר מעבר אדם ולא לאפשר מעבר בעלי חיים. בהמשך השביל נכנס שוב ליער יפה של אלונים וערמונים ושיחי שרך, לפעמים צריך לחצות פלגים קטנים. קרוב לשיא הגובה הנוף נפתח מעל יערות אורנים, ומשקיף על הים. מדי פעם רואים דרכים תלולות שיורדות לחופים מבודדים וסלעיים.

כבר מהבוקר ובמשך רוב אותו יום פגשנו מולנו רצים עם מספרים של 55 ו-110. באחת ההפסקות עצר לידנו אחד המשתתפים שסיפר שזהו מרוץ שהתחיל יום קודם, באורכים של 55 ק"מ, 110 ק"מ, ו-110 מייל - מהרטלנד קי (Hartland Quay) אל מיינהד. שככה יהיה לנו טוב. המסלול הארוך הוא מה שתכננו ל-7 ימים כולל כמה מקטעים שאנחנו הורדנו והרצים כמובן לא מוותרים עליהם. בהמשך הדרך עם העליות, הירידות והשערים רק נעריך יותר ויותר את הרצים האלה. השביל לרוב צר וכל מי שאנחנו מפנים לו את המעבר מקפיד להודות ולברך אותנו באדיבות בריטית תוך כדי ריצה. בכלל, הנימוס והניקיון נותנים תחושה מאד נעימה.

זה היה היום בו פגשנו הכי הרבה אנשים בשביל, בגלל המרוץ וכיוון שהיה סוף שבוע. ביום רגיל אפשר ללכת קילומטרים בלי לפגוש אף אחד.
הדרך יפיפייה, היום מקסים, ולקראת סופו ירידה תלולה, עליה תלולה, ועוד ירידה ארוכה אל הכפר לינמות' שנראה כמו מקום ששווה להקדיש לו יותר מלילה אחד של שינה.
המקום הכמעט יחיד שעדיין פתוח ב-19:00 בערב הוא פיש אנד צ'יפס מעולה - Esplanade. בשעות האלה הישיבה בפנים כבר סגורה ועל הרציף מול הדוכן הרבה אנשים שאוכלים בטייק אווי.
בלילה ישנו ב-B&B פסטורלי - Orchard House Hotel.

יום 3 – מ-Lynmouth אל Combe Martin

22 ק"מ (לפי האפליקציה כמעט 24) – מאתגר

היום הארוך והיפה הזה התחיל כמובן בעליה תלולה במדרכות של לינמות' אל העיירה הצמודה Lynton בראש ההר. שם מצאנו מכולת פתוחה והצטיידנו בארוחת צהריים להמשך הדרך. בין לינמות' ולינטון מחברת גם קרונית בעליה כמעט אנכית.
יציאה מהעיר בשביל אספלט צר גבוה מעל הים, אל עמק בין גבעות בצבעי חום ירוק מהמם במקום שנקרא Valley of Rocks. משם הדרך עולה ויורדת בנופים נהדרים. החלק האחרון של המסלול עובר ב-Great Hangman, הנקודה הגבוהה ביותר של כל שביל ה-SWCP שנמצאת בגובה 318 מטר מעל פני הים. כשעוברים שם זה פשוט נראה כמו גל אבנים גדול, אבל תעריכו את הרגע!

המשך הדרך ירידה ארוכה אל Combe Martin, אליה הגענו ממש עם חשכה. ישנו ב- Newberry Beach Lodge, מקום עם אופי מיוחד שנמצא על השביל ביציאה מהעיירה. בעל הבית ושני הכלבים שלו קיבלו אותנו בחמימות. את בעלת הבית לא פגשנו, אבל כששמענו שהיא מנהלת בית ספר הבנו את פשר ההודעות שקיבלנו לקראת בואנו, שכללו דרישה חד-משמעית להתנהג כיאות בלי להשתכר ובלי לדבר בגסות בבית או בחצר.

יום 4 – מ-Combe Martin אל Woolacombe, עם נסיעה ל-!Westward Ho

22 ק"מ – מאתגר-בינוני

גם ביום הזה המסלול ארוך, נהדר ומגוון. ניצלנו את היום לקצת לוגיסטיקה (החלפת נעליים שנקרעו, נסיעות בתחבורה ציבורית למקום הלינה הבא). כ-9 ק"מ הליכה יפה ולא מאומצת מדי מקומב-מרטין נמצאת העיר אילפראקומב (Ilfracombe), בה אפשר למצוא את רוב הדברים שאין בעיירות בדרך, והיא גם יותר מחוברת באוטובוסים לשאר האזור. ההליכה בשביל "בתוך העיר" כוללת כמקובל עלייה וירידה בהר קטן שמחבר בין המפרצים שלה. אחרי הירידה מההר נגלה הנמל של אילפראקומב שאותו מסמן (בתכנון לפחות עד שנת 2032) הפסל Verity - פסל גדול של נערה בהריון המניפה חרב ובידה השניה מאזני הצדק.

המשך הדרך יותר מאתגר. במהלך היום הגיע ערפל, שנתן מראה עוד יותר דרמטי לסלעים הלבנים והמשוננים שבחוף ומסביב לשביל. לפי אתר השביל, באזור הזה אפשר לראות כלבי ים, דולפינים ואפילו כרישים. לנו לא היה מזל, למרות שחיפשנו, אבל אולי לכם יהיה.

סיום המקטע בעיירה וולאקומב (Woolacombe). שלושת המקטעים הבאים של השביל שטוחים יחסית ונשמעו לנו פחות מעניינים. בדיעבד אחרי כמה ימים מאומצים יכול להיות שמתאימים גם "מקטעי שחרור". זה בעיקר תלוי כמה זמן יש. לנו היו 7 ימים ולכן החלטנו לוותר על המקטעים האלה ולעבור אל העיירה !Westward Ho (סימן הקריאה הוא חלק מהשם), נסיעה של כשעתיים באוטובוסים.
ארוחת ערב ב-!Westward Ho, בפיצרייה Pig and Olive שבקצה טיילת החוף העמוסה גולשים ומבלים. המקום נראה נטוש כשהגענו מהרחוב, אבל היה פתוח וקיבלו אותנו בשמחה ובפיצות מיוחדות ומעולות. ישנו במלון מומלץ ליד הטיילת - The Waterfront Inn. גם במלון יש מסעדה-בר שנראית נחמדה וברחוב ליד יש סופרמרקט TESCO שפתוח ממוקדם בבוקר עד מאוחר. הכל במרחק הליכה קצרה.

יום 5 – מ-!Westward Ho אל Bucks Cross

12.5 ק"מ – מאתגר אבל יום מקוצר

המקטע הרשמי הוא בין !Westward Ho ל-Clovelly (18 ק"מ). אנחנו מראש החלטנו לקצר לאחר מספר ימים ארוכים וגם לאור האפשרויות והעלות של מקומות לינה. ביציאה מווסטוורד הו! לאורך הטיילת שסביב המפרץ, המון בקתות נופש צבעוניות בגדלים שונים, ומעט אנשים וכלבים. בין הסלעים על החוף משכה את העין בריכה מלבנית רדודה חצובה בסלע. נראה נחמד לרחצה אם לא היה כל כך קר. מה שמייחד את המשך המקטע הזה הוא שכמעט מכל מקום במסלול אפשר לזהות במערב את העיירה התיירותית קלובלי – רחוב אחד של בתים לבנים מבהיקים שיורד בתלילות אל הים. ביום בהיר ויפה כמו שזכינו לו זה לא נראה רחוק, אבל האופי ה"גלי" של הדרך בהחלט דורש מאמץ. הרבה שיחים פורחים ומשוכות שופעות פטל בשל הנעימו עוד יותר את הדרך. אחר הצהריים המוקדמים הגענו דרך היער למתחם בקתות נופש גדול ב-Bucks Cross. במתחם יש בריכה מחוממת, מכונות כביסה עצמית, מסעדה והופעות בידור. המקום מחוץ לעונה נראה כמעט נטוש, אבל המכולת המקומית הייתה פתוחה (וידאנו מראש), וחיכתה לנו בקתה פרטית מחוממת ומצוידת בכל מה שצריך להכנת האוכל, מקלחת חמה ושינה טובה. שם הבקתה:
Idyllic Entire Chalet in Bideford Bay holiday Park near Clovelly - chalet 10, Buck's Cross

יום 6 – מ-Bucks Cross אל Hartland

19 ק"מ – בינוני (לאחר קיצור. התכנון המקורי: 23 ק"מ בינוני-מאתגר + 4 ק"מ הקפצה ברכב / הליכה למקום הלינה)

בהתאם לתחזית, בלילה התחילו רוחות חזקות ומזג האוויר נעשה קר וסגרירי. העובדה שישנו בבקתה משלנו אפשרה לנו להתארגן עצמאית לארוחת בוקר ולצאת לדרך בשעה מוקדמת יותר מהרגיל כדי "להשלים" את הק"מ החסרים מאתמול.
5.5 הקילומטרים בין בקס-קרוס לקלובלי הם על דרך עפר רחבה ונוחה מאד שעוברת קצת מתחת לפסגה, כך שההר והיער הגנו עלינו מהרוח הדרום-מערבית החזקה (רק כדאי להיזהר מבלוטים וערמונים שנושרים מהעצים בגלל הרוח). ליוו אותנו בחלק הזה להקות גדולות של פסיונים (או תרנגולי בר) שבכל פעם שהתקרבנו קרקרו בקול, רצו על הדרך או התעופפו בכבדות בשוליים. קרוב לקלובלי התחילו להגיע מולנו רכבי שטח נושאי כלבים ובריטים מבוגרים עם קסקטים ורובי צייד. הניחושים שלנו לגבי גורלם של הפסיונים התאמתו די מהר בקולות ירי רמים. בדרך ובאתר השביל לא ראינו אזהרות לגבי מסעות ציד כאלה, שהם כנראה נפוצים באזור, ואנחנו מקווים שלפחות ההולכים בשביל לא מסתכנים.

כמה קילומטרים אחרי קלובלי השביל יוצא מהיער היפה אל נוף חדש של חלקות מעובדות של ירקות. הופתענו לגלות בשולי השדות פרחי בר שאופייניים לאביב בארץ: חרציות, פרגים וקחוונים. קראנו בשלט שהיה במקום שהפרחים נזרעים במיוחד כדי ליצור גבול טבעי בין השדות והדרך, וכדי לעודד התפתחות של חרקים ופרפרים רצויים. אי אפשר לשכוח שאנחנו על שביל החוף, כי הרוחות חזקות והים נמצא כל הזמן כ-150 מטרים מתחתינו. מדי פעם יש תצפיות מרהיבות על סלעים מיוחדים.

עצרנו לארוחת צהריים קצרה ליד שלט עץ שהצביע על שביל שמסתעף לאורך השדה אל חוות Exmansworthy. מוגנים מהרוח ליד גדר חיה גבוהה התלבטנו לגבי המשך המסלול. 9 הקילומטרים שנשארו לנו עד סיום המקטע, ובעיקר הקטע בו השביל פונה דרומה, בין Hartland Point ל-Hartland Quay, מתוארים כפראיים, מאתגרים ויפים מאד. מנקודת הסיום עד העיירה Hartland (כן, צריך לשים לב כי השמות דומים..), יש עוד 4 ק"מ שאם לא נמצא הקפצה ברכב נצטרך ללכת גם אותם. חישוב הזמנים עד החושך והגשם שהתחיל לרדת הכריעו לוותר על החלק הזה וללכת דרך שבילי השדות והחוות כ-5 ק"מ אל הרטלנד. ישנו ואכלנו במלון קטן וידידותי The Anchor Inn והבנו סוף סוף מה זה מזג האוויר הבריטי, שלמזלנו רק עכשיו תפס אותנו.

יום 7 – מסלול מעגלי מאולתר מ-Hartland אל Hartland Quay וחזרה

10 ק"מ – קל

המקטע הבא והאחרון מבחינתנו היה אמור להיות בין Hartland Quay לעיר Bude, מקטע של 24 ק"מ שנחשב יפה במיוחד והקשוח ביותר במסלול, אבל נאלצנו לשנות תכניות. בדקנו אפשרות לעשות רק חצי מקטע, ובסוף החלטנו להשאיר את האזור הזה, כולל סוף המקטע הקודם, לפעם אחרת (מקווים שתהיה). התכוונו לעלות אחר הצהריים בתחבורה ציבורית לכיוון העיר אקסטר וזה השאיר לנו כמה שעות בוקר לקבל טעימה מהחלק שוויתרנו עליו.

הלכנו מהרטלנד מערבה על כביש כפרי סלול וכמעט ריק דרך הכפר Stoke אל המלון המבודד ב-Hartland Quay (כ-4 ק"מ). קרוב לחוף נגלה אלינו אזור נוף חדש של צוקים שחורים, עוצמתיים ודרמטיים, מכוסים ערפל. התחברנו לשביל החוף ליד המלון, והלכנו איתו דרומה כשני קילומטר דרך שטחי מרעה (בתרגולת הקבועה של פתיחה וסגירת שערים) עד לתצפית מרהיבה על מפל ספקס מיל (Speke's Mill Mouth Waterfall). חוף סלעים פראי רחוק למטה, מולנו כר דשא עגול וירוק, ומשמאל מפל גבוה שגולש על קיר סלע חלק, עצום ושחור. אם מגיעים מהכיוון ההפוך המפל חבוי ונראה שמדובר פשוט בנחל נחמד. בהמשך המקטע אמורים להיות עוד כמה וכמה מפלים כאלה. אנחנו המשכנו עוד קצת על השביל, ואז עזבנו אותו ופנינו לכיוון צפון מזרח, חזרה דרך השדות והכבישים הכפריים אל הרטלנד.
הסתיימה חוויה מיוחדת ששילבה נוחות בהתארגנות, בשינה, באוכל ובתקשורת עם מקומיים לבביים, יחד עם הליכה מאתגרת של קצת יותר מ-120 קילומטרים נהדרים.

טיפים

• שימו לב ליחידות המידה של גובה (מטר או פיט) ומרחק (ק"מ או מייל). אתר השביל לרוב מציג את הנתונים בשתי השיטות, אבל גרף הגבהים הוא בפיט, והמרחק בשלטים בדרך הוא במיילים.
• נעלי הליכה אטומות למים ומקלות הליכה עזרו לנו מאד.
• מכולות ומסעדות נפתחות מאוחר ונסגרות מוקדם. סופרמרקט לרוב פתוח מהבוקר מוקדם עד מאוחר בלילה, ובכל הסופרים אפשר למצוא סנדוויצ'ים, פאי אישי או ארוחה ארוזה כלשהי לצהריים.

קבצים מצורפים

• מסלול שנעזרנו בו gpx-Minehead-Bude

קישורים חיצוניים

• אתר השביל - כל 52 המקטעים
• אתר חשוב! מט-אופיס: תחזית מזג אוויר מפורטת, זמנים וגובה של גאות ושפל, התרעות על הצפות ועוד