מסע בבלקן עם מעבורת לאיטליה

מסע מקורי ומרתק בטבע המונטנגרי, האורבניות האלבנית, מעבורת שלא ידעה ישראלים מימיה ולילות התרבות של דרום איטליה.

תאריך הטיול	July 2022
משך הטיול	10 ימים
עונה מומלצת	כנראה שקיץ

תוכן עניינים

יום 0: מבוא והערות כלליות לסדר היום

הטיול שלפניכם נבנה על בסיסה של קמצנות בריאה - לחשוב על יעד שממש רוצים להגיע אליו, להלביש עליו 2 טיסות יחסית זולות ולנסות לחבר את התמונה המלאה בהצלחה. כמובן שיש כמה רעיונות שלא יצאו לפועל, אבל אקפיד להציג גם את הרעיונות שהיו ולא צלחו לנו, בתקווה שמישהו אחר יצליח להוציא אותם אל הפועל וליהנות מהם.

הרעיון הבסיסי שלנו היה טיול בבלקן. כשהתחלנו לחפש טיסות, מצאנו טיסות קונקשן מעולות לאלבניה, ממנה יכלנו להגיע לטבע המיוחל והמדהים במונטנגרו. אבל לא מצאנו טיסות חזור טובות מספיק (בהינתן שאת הרכב שאתה משכיר לרוב צריך להחזיר במדינה המקורית). כך טיול מעגלי כזה או אחר עלה בתוהו, עד ש... הגדלנו את המפה וראינו שמעברו השני של הים האדריאטי יש את איטליה. וכן - יש מעבורות מאלבניה לאיטליה! אז שילבנו גם כמה ימים בדרום איטליה.

אומר כבר עכשיו שבמבט לאחור לדחוס את כל מה שתכננו ל 10 ימים היא מאוד לא ריאלי. אכן הנסיעות היו ארוכות ומתישות, והיו הרבה תכנונים שלא יצאו אל הפועל כמו שציפינו. בכל זאת, על מנת לשמור על רצף העלילה ורצון לחלוק את המסע במלואו, אספר את הסיפור כמו שהוא. בידיעה שכל אחד יוכל ללקט ממנו את החלקים שרלוונטיים עבורו. כמובן שאין שום הכרח שתיקחו את ההצעה הזאת במלואה ותשחזרו אותה.

הצבא צועד על קיבתו וכך גם אנחנו, ולכן נשזור את הסיפור שלנו במאכלים המקומיים המקסימים שאכלנו והמשקאות ששתינו.

מכאן והלאה, המסע שעשינו.

תהנו!

יום 1 - אלבניה: טירנה ← שקודר

הרצוי: קונקשן ארוך של 7-8 שעות בבירת כרתים - הרקליון, בה השדה תעופה הוא במרחק נסיעה של 5 דקות ממרכז העיר, קצת סרדינים ואוזו מול המצודה העתיקה ומשם טיסה לבירת אלבניה - טירנה.
המצוי: הטיסת קונקשן בוטלה שבוע לפני והתפשרנו על טיסת קונקשן באתונה שהתעכבה לה בכמה שעות. אבל כן קנינו בקבוק אוזו שליווה אותנו עד סוף המסע.

בנחיתה מאלבניה לקחנו אוטו מחברת EuropeCar שהחוויה שלנו מהם היא סך הכל נורא חיובית - קיבלנו אוטו חדש, אותו החזרנו לאחר כבוד ביום השישי למסע בטירנה עצמה.

מכאן יצאנו לנסיעה של כשעתיים עד לעיר המרכזית בצפון האלבני - שקודר, ששוכנת על אגם שקודרה. עוד נחזור לעם האלבני המשעשע, אבל נסתפק באנקדוטה על הכסף המקומי - הלק. תדלקנו בתחנת דלק עם מתדלק מוזר שמשום מה דיבר איתנו איטלקית. בקיצור, בכל מקום אפשר לשלם ביורו, והם מחשבים את זה כמעט תמיד בשער חליפין לטובתנו, אז אני מבין למה הכלכלה של המדינה היא לא מהמוצלחות באירופה. במקרה הנ"ל, האלבני-איטלקי ניסה חמש דקות לחשב עם מחשבון כמה עודף הוא צריך להחזיר לנו ובסוף החזיר יותר ממה שהיה צריך.

שקודר עצמה היא עיירה די מנומנמת, אבל היה משחק כדורגל מקומי אז נהנינו מהקהל המקומי. בגלל העיכובים בטיסות לא הספקנו ליהנות מהעיר מספיק, אבל כן נהנינו מהאוכל המקומי שכלל מאפי גבינות מקוסובו, נקניקייה עזת טעם (סוז'וק - Suzuk) וקבבים מקומיים. טעים וזול.

יום 2 - מונטנגרו: עמק המתים ← נסיעה לז'בליאק

בבוקר חצינו את הגבול אל עבר מונטנגרו במעבר Hani i Hotit (המזרחי לאגם שקודרה). בשעת בוקר מוקדמת אין יותר מדי רכבים וניתן לחצות יחסית בקלות ובלי פקקים. לאחר עצירת נשנוש עם בורקסים מקומיים בבירת מונטנגרו, פודגוריצה (Podgorice), נסענו לכיוון טיול היום שלנו - עמק המתים (Mrtvica Canyon). את הרכב החנינו ממש על הכביש, במקום שבאתרים באנגלית נאמר לנו שאולי נצטרך לשלם קצת כופר חנייה, אבל אחרי קצת פנטומימה עם שומר הדשא הוא שילח אותנו לדרכנו בחינם.

המסלול עצמו הוא לא ארוך מדי ושיוויוני יחסית באזורים המוצללים ואלה החשופים לשמש. ספציפית אנחנו היינו ביום חם אימים וזה נורא הקשה על ההליכה. אם תקראו את סיפור המסע קרוב ל 2022, רוב הסיכויים שהמונטנגריים טרם תיקנו את הגשר באמצע המסלול. לכן, מהתחלה הימרנו שהחלק היפה של המסלול הוא בצידו הימני של המסלול ואכן צדקנו - לאחר הליכה של כשעה וחצי עם עצירה אצל כפרייה מוזרה שהגישה לנו מיץ צונן ובירה קרה, הגענו לשער המשאלות (Kapija Zelja), בו מבקשים משאלה וקופצים למי תכלת קפואים. הנוף מדהים ועוצר נשימה.

בחזור אמרנו שננסה את מזלנו בגשר, בעצת הכפרייה עם המיץ - אם אין הרבה מים בנהר, אז רוב הסיכויים שניתן יהיה לחצות את הנהר בהליכה. ואכן היו כמה מטיילים נחמדים ששמו בולי עץ שעזרו לנו לחצות וליהנות גם מעברו השני של הנהר.

לאחר המסלול, עשינו עצירה בעיירת הסקי קולאשין (Kolasin), ובה אכלנו צהריים. מנה אחת שלדעתי חייבים לנסות במונטנגרו זה הקאימק - גבינה שומנית להחריד שממלאה אותך בסיפוק רב. אנחנו אכלנו את המנה מעורבבת עם תפוחי אדמה וחמאה, מה שהפך אותה למושחתת מדי.

בדרך ללינה שלנו בעיירת סקי אחרת, ז'בליאק (Žabljak), ראינו הרבה אומגות והצעות לקיאקים ושאר הנאות טבע שתוכלו לעשות. אנחנו לא עשינו.

יום 3 - מונטנגרו: פסגת בובוטוב קוק ← קוטור

מונטנגרו, או צ'רנוגורייה במקומית, משמע: מונטה=גורייה=הרים, נגרו=צ'רנו=שחורים. אז אמנם ההרים לא כל כך שחורים, אבל כל הנוף המונטנגרי הוא על טהרת ההרים. אז, הדבר המתבקש ביותר היה לטפס על פסגת ההר הגבוה ביותר במונטנגרו - הבובוטוב קוק (Bobotov Kuk), שנמצא בתוך שמורת הטבע דורמיטור (Durmitor).

לאחר נסיעה של כרבע שעה ממקום הלינה שלנו, הגענו לנקודת ההתחלה של הטרק היומי שלנו. השביל מתחיל מעליה מתונה יחסית, אחריה הליכה וירידה מתונה (1.5-2 שעות), לקראת העליה והירידה היותר משמעותיות.

לאחר שעולים כמעט עד סוף פסגת בובוטוב קוק, נגלה נוף מרהיב של מונטנגרו, שהיא מאוד יפה בלי קשר לכלום. בשלט שאומר בובוטוב קוק (שעה של עלייה), עצרנו והחלטנו שאנחנו לא ממשיכים, כיוון שהיה איתנו חבר עם פציעה בברך ואמרו לנו שהעלייה היא יחסית די תלולה והיינו קצרים בזמן. הירידה מטה הייתה (אישית) עבורי סיוט מתמשך כי מדובר בירידה במדרון תלול עם אבנים קטנות והכל התחיל להחליק ורציתי למות כל חמש דקות, אבל אני מניח שלכל בן אדם אחר שמורגל בטיולים זה יהיה מאתגר פלוס. ההפתעה הנעימה הייתה שאפילו נתקלנו בשלג בשיא של הקיץ.

כ 1.5-2 שעות אחרי הפסגה, אפשר לבחור במסלול הטיפה יותר ארוך וליהנות ממערת נטיפי קרח. בגדול, המסלול עצמו הוא די גמיש לרמות קושי. לטעמי, אם היינו מוסיפים את 2 התוספות שהזכרתי, זו הייתה רמת קושי גבוהה. אנחנו בחרנו בדרך היותר קצרה בה נגמרו לנו כמעט המים. אז עצרנו, כהרגל המקום, בבקתה שכוחת אל שם ישב לו מונטנגרי שכוח אל שמכר פחיות של קולה, פנטה ובירה. ככלל, המונטגרים במקומות שכוחי אל לא מוכרים מים. וגם על הדרך נגמרה לו הקולה והפנטה והוא בהה עם משקפת בשותף שלו ממרחקים בדרכו עם אספקה טרייה. אז קנינו בירה אגב.

החלק האחרון של המסלול כלל הליכה ביער אירופאי מקסים, מסתורי ויפה נורא בעיניי אשר בסופו נגלה לפנייך האגם השחור (Crno jezero). אני מרוב פסטורליות קפצתי וחציתי את האגם בשחייה. מאוד מומלץ.

שבעים מהטיול, התחלנו את דרכנו לכיוון קוטור.

הרצוי: תכנננו לסיים את המסלול יחסית מוקדם ולהגיע באור יום לכביש הסרפנטינות שמוביל לקוטור (Kotor Serpentine). קוטור, עיירה ציורית בפני עצמה הייתה אמורה להתגלות לפנינו עם פק"ל קפה נחמד בצד. הדרך הזאת היא יותר ארוכה ממה שמציע הגוגל מפס, אבל יותר שווה את זה לדעתי למען הנוף.
המצוי: סיימנו מאוחר יחסית את המסלול והסתפקנו בדרך המהירה והגענו לקראת לילה לקוטור.

יום 4 - מונטנגרו: קוטור

הרצוי: רצינו לחצות ביום הרביעי של המסע את הגבול לדוברובניק, קרואטיה.
המצוי: האלבנים מהחברה להשכרת רכב לא הרשו. רק מונטנגרו. נו שוין.
(טיפ: תבדקו מראש עם החברה לאן הם מרשים לכם לנסוע)

העייריה קוטור היא חצי עיירת חוף נחמדה למדי, עם עיר עתיקה עשירה בסובנירים ואפרול שפריץ. מחירים נוחים לכל כיס. אנחנו ספציפית היינו ביום ראשון וזה אומר שכל הסופרים היו סגורים, אז קחו את זה בחשבון.

בצהריים יצאנו לשייט נחמד ביותר על סירת מנוע ב 40€ לאדם. השייט הארוך לוקח אותך במפרץ קוטור, דרך העיירה הרצג נובי (Herceg Novi), אל המערה הכחולה (Blue cave), שנמצאת באגן הים האדריאטי. מאוד מרענן ויפה לשחות בתוך המערה שנקראת כך משום המים הכחולים המשתקפים על תקרת המערה והופכים אותה בזוויות מסוימות לכחולה. בחזור עצרנו באי עם מנזר וכנסייה קטנה בשם "גבירתנו שעל הסלע" (Our Lady on the Rocks). ממש נחמד, מומלץ ודי שווה וממצה את המחיר.

הגענו בול בזמן בחזור אל השקיעה, והשלמנו את הפער מאתמול בכך שעלינו לראות את התצפית אל מפרץ קוטור מכביש הסרפנטין.

את הערב\לילה העברנו בעיר העתיקה של קוטור שמציעה כמה דאנס ברים ממש מגניבים באמצע הרחוב, עם שלל שירים מקומיים (ואני אישית נורא נורא מחבב מוזיקה בלקנית) ובירה מקומית אף היא (Niksicko). בכללי מבלי להעליב את עמי הבלקן, אני חייב להגיד שהם די עלובים ברפרטואר האלכוהול שלהם, והרוב היה לי לא טעים. עוד נחזור לכמה אתנחתות אלכוהוליות בהמשך, אבל מזל שהיה לנו את הבקבוק אוזו מהקונקשן של אתונה.

יום 5 - מונטנגרו ← אלבניה: קוטור ← בודווה ← טירנה

טוב אני אתחיל ואומר שהיום הזה יישמע לכם קצת מבוזבז, והוא לצערי היה קצת מבוזבז. הפער נבע כמובן בגלל שתכננו להיות בכל היום הקודם בדוברובניק ולהשאיר את קוטור להיום בבוקר, ובכך לדחוס את הכלום שאני הולך לספר עכשיו בתוך הנסיעה שלנו חזרה לאלבניה, אבל לצערי הכל נמרח לו לאורך יום שלם. שוב פעם - אני מציג לכם את הרצוי והמצוי, על מנת שאולי תצליחו לתכנן את זה טוב יותר.

את הבוקר התחלנו בעלייה אל מנזר סאן ג'ובאני (San Giovanni) כדי לצפות עוד פעם במפרץ קוטור היפה כל כך, הפעם בהליכה. 1350 מדרגות ואתם למעלה. האגדה האורבנית מספרת שעד 8 בבוקר אפשר לעלות את כל התענוג הזה בחינם, ואז מגיע שומר ומתחיל לגבות על זה כסף, אבל כשירדנו בסביבות 8 וחצי עדיין לא היה אף אחד בשער. לשיקולכם.

משם המשכנו לנו על כביש החוף המונטנגרי אל עבר עוד עיירת חוף חביבה - בודווה (Budva). היא יושבת בערך על אותו קונספט כמו קוטור - עיר עתיקה חביבה, מסעדות נאות, סובנירים במחירים נגישים. אפשר לבלות שם כשעתיים בנעימים. אה ויש אגדה אורבנית שהגעתי לבר היחיד בכל מונטנגרו שמגיש גינס אי שם בתוך בודווה (The Prince English Pub). מסתבר שיש בעיית יבוא או משהו. יקר להחריד, אבל אם אתם חובבי גינס כמוני אולי זה ישעשע אתכם.

משם עצרנו להצטלם מול מלון סבטי סטפן (Sveti Stefan) ועשינו עצירה מאוד מאוד מיותרת בעיר העתיקה של בר (Stari Bar), שבסופה שתינו קפה בשדרה בה טיילו להם תיירים תוהים ואבודים. לא ממליץ. מה גם ששם טעמתי ברנדי זיתים ובירה עם מיץ רימונים. תישמר נפשכם משם. האנקדוטה היחידה שיצאה משם היא שפגשנו בהמשך המסע 2 אנשים מבר שממש התלהבו שביקרנו שם.

חצינו את הגבול לאלבניה מצידו השני של אגם שקודרה (מעבר גבול Muriqan - Sukobin) ושמנו פעמנו אל בירת אלבניה - טירנה (Tirane). אני מודה שלא התלהבתי בהתחלה מהרעיון של לטייל שם, אבל אני אוכל את הכובע ואומר שמדובר בעיר די מגניבה. בגלל שאין שם יותר מדי מה לראות (לא עיר אירופאית טיפוסית, אלא די קומוניסטית למראה) היא הזכירה לי נורא את תל אביב, כי יש שם מלא ברים ומסעדות עד מאוחר בלילה.

ובונקרים. אבל זה מחר.

יום 6 - אלבניה ← איטליה: טירנה ← דורס ← המעבורת

את הבוקר התחלנו ב FREE TOUR מקסים בטירנה (https://tiranafreetour.com/). כאמור, אין יותר מדי מה לראות (פסל של איזה גנרל מלפני מאות שנים שכיסח את האימפריה העותמאנית, כנסייה על שם מאמא תרזה ופירמידה בשיפוצים) וההיסטוריה די דפקה אותם בין אימפריות כאלה לאחרות, אבל המדריך שלנו ארי (Eri) סיכם את זה יפה מאוד - נפתחנו לעולם לפני 30 שנה, אנחנו נורא נורא משתדלים ולפעמים גם יוצא עלינו אבל תנו לנו זמן להגיע לרמה של המערב. מקבל, מכיל ומפרגן.

גולת הכותרת של האלבנים הם כמובן הבונקרים של הרודן הלא חביב שלהם מהמאה שעברה - הוג'ה. המטורלל בנה מלא מלא בונקרים והאלבנים עכשיו חושבים מה לעשות איתם. אז כרגע יש 2 מוזיאונים שלהם בטירנה - הגדול והרחוק יותק מהמרכז (Bunk'Art 1) והקטן יותר ממש במרכז העיר (Bunk'Art 2). אנחנו הלכנו לגדול. מקום מגניב, אמנם קצת מדכא, אבל מיוחד ללא ספק. ריח של סובייטיות שזכור לי מהילדות והרבה מייצגים קריפיים אבל סך הכל מאוד מומלץ.

אחרי ארוחת צהריים וקצת שופינג, החזרנו את הרכב, שם גם עזרו לנו למצוא מונית (סביבות ה 20-22€) שלקחה אותנו לבירה הקודמת של אלבניה, עיר הנמל - דורס (Durres). רצינו לטייל קצת במרכז העיר כדי לספר לכם מה יש שם, אבל בפועל דפקנו גירוס וקנינו 2 בקבוקי שמפניה על יד החוף והלכנו חזרה ברגל לטרמינל הימי כמו דפוקים כי הנהגים שם חצופים ומבקשים מחיר מופקע ועוד ביורו.

הגענו לטרמינל הימי של דורס ובו 2 אוניות גדולות שיגיעו עם שחר אל עבר איטליה. אני מניח שחוץ מאלבנים ואיטלקים אין שם יותר מדי לאומים אחרים, כי כשהראנו את הדרכונים בביקורת דרכונים, הם לא הבינו איך הגענו לשם, חשבו אותנו לפולנים, גרמנים, ספרדים ונגמר דבר בזה שהם התקשרו לקולגות באיטליה לשאול אם ישראלים צריכים ויזה.

המעבורת הייתה חוויה מעניינת למדי - אנחנו הזמנו חדר קטן בירכתיים ב 60€ לראש, כאשר המעבורת שטה לה כל הלילה ואתה מתעורר בבארי. מהסיפון אפשר לראות איך אנחנו מפליגים ולקמים עם שחר ניתן לראות את הזריחה מהים (מומלץ - הרצוי היה לתפוס אותה בזמן, המצוי היה שפספסנו אותה בעשר דקות).

יום 7 - איטליה: בארי ← נאפולי

אחרי שעגנו בבארי, צעדנו אל עבר התחנה המרכזית שם לקחנו אוטובוס (Itabus) אל עבר נאפולי. האוטובוס עצמו די נוח ובמחיר סביר (12€) ומינוס הפקקים הלא צפויים היה יחסית יעיל.

למען האמת אין לי יותר מדי מה להרחיב על נאפולי ואני מניח שיש עליה המון חומר כשלעצמו ומספיק מדריכים והמלצות שתוכלו למצוא. אני יכול להגיד, שכאחד שזו לא הפעם הראשונה שלו בדרום איטליה, הדרומיים הם עם מאוד מיוחד ומשעשע. כשתגיעו תבינו.

יום 8 - איטליה: נאפולי

את הבוקר התחלתי בגלריית איטליה על שדרת טולדו, שדרת המסחר המרכזית של נאפולי, בה גם המשכתי לשופינג אותו אחסוך מכם. אם תגידו בכניסה שאתם סטודנטים לאדריכלות, יתנו לכם להיכנס בחינם. נסו את מזלכם! מוזיאון נחמד, עם אומנות מגוונת ומעניינת, שיעזור לכם לברוח מחום היום.

כאמור, אני לא אלאה אתכם במילים ביותר מדי תובנות על נאפולי, אבל אני מפציר בכם לנסות לאכול כמה שיותר. האוכל שם הוא פשוט טעים! ומפוצץ. הכל גדול, אבל טעים נורא. החל מהפיצה הנאפוליטנית שהיא MUST - אנחנו אזרנו אומץ ועמדנו בתור הבלתי נגמר של פיצריית דה מישל (L'Antica Pizzeria Da Michelle), מהבודדות ומהמפורסמות שבפיצריות שעומדות בתקנים המחמירים של הפיצה הנאפוליטנית המקורית עם תנור של 400 ומשהו מעלות וכו'. וכלה בפסטות הנהדרות שיש לעיר הזאת להציע - אני זכיתי לטעום פוזילי ביתי ברוטב עגבניות עם כדור בשר עצום וטעים כל כך וספגטי קאצ'יו פפה. ניוקי, ברוסקטות, ארצ'יני, גלידות, קינוחים - פשוט כמה שנכנס, אל תעצרו כי תתחרטו אחרי זה. היינות המקומיים חביבים מאוד ונראה שאין להם קץ. וכמובן הלימונצ'לו שמגיע מאמלפי. בקיצור, כל חוויה קולינארית היא עצמאית כשלעצמה, אבל אני בטוח שתזכו לטעום את העיר הזאת בצורה הטובה ביותר.

יום 9 - איטליה: נאפולי ← בארי

בבוקר לקחנו שוב אוטובוס (גם כן Itabus) וחזרנו לבארי.

עיר נחמדה למדי, קצת יותר שקטה ופסטורלית מנאפולי. לדעתי הבאריינים מוזרים לא פחות מהנאפוליטנים ואף יותר. אם הנאפוליטנים לא מקשיבים לך ועושים פחות או יותר מה שבא להם, הבאריינים יכולים לשאול אותך שאלה ופשוט לא להקשיב לתשובה. מדהים! היו לי אינטראקציות עם נותני שירות שפשוט נעלמו כלא היו.

הלכנו לאכול צהריים במה שנקרא שדרת האוריצ'יאטה (La via delle Orecchiette), או איך שאנחנו קראנו לזה - שדרת המאמות. נשים איטלקיות יושבות להן בשמש ומוכרות את הפסטה המקומית - האוריצ'יאטה. הבתים שלהם פתוחים ואתה יכול (להבנתי) פשוט להיכנס ולבקש שיגישו לך פסטה. אני אומר להבנתי כי איזו ביג מאמא פשוט דחפה אותנו לסלון ואמרה שבו. טעים, וכמו בנאפולי, גם פה - מפוצץ.

הלכנו לאורך החוף של בארי, שם נאמר לנו שנמצא דייגים שמוכרים את מרכולתם, אבל כנראה שהיה מאוחר מדי.

קינחנו בפוקאצ'ה, שגם זו מנה שחייבים לטעום בבארי, ואנחנו עשינו את זה בלא פחות מהמאפייה מס' 1 על פי TripAdvisor שנקראת Panificio Fiore. עברנו על ידה במקרה רבע שעה לפני שהיא נפתחה ומאחורינו התחיל להיערם לו תור מכובד למדי.

יום 10: דייגים ואחרית דבר

את הבוקר התחלנו אצל הדייגים שלא מצאנו אתמול. במרכולתם היו פירות ים מוזרים שהם שלקו חיים על פרוסות לחם לבן עם מעט חמאה ושליכת של לימון. אני הסתפקתי בבירה שמכרו ליד. חבר טעם פרי ים חי וסיים עם קלקול קיבה משובח.

וכך נגמר המסע שלנו. 4 חברים, 3 מדינות, הרבה חוויות ומעבורת אחת.

כאמור, אתם מוזמנים ללקט מהסיפור הזה את כל מה שיהיה רלוונטי עבור טיולים שתרצו לתכנן. אמנם הטיול לא היה מושלם, אבל הוא הרגיש אישית לי מקורי, מפתיע ומעניין. יש עוד המון פנינות מסתוריות באירופה שלא ראינו ומצאנו, תרבויות שעוד לא חווינו, מאכלים שטרם טעמנו.

עד הטיול הבא...

ביי.

תגובות

התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם

אנונימי ( להתחברות )

התגובה כוללת אזהרת בטיחות? עם אזהרת בטיחות?