מדינות הבלקן

רקע

השתחררתי מהצבא והחלטתי שאני מחפש אזור בעולם שמצד אחד לא יהיה רחוק מאוד (גאוגרפית ותרבותית) מהמזרח התיכון, אבל שיש בו הרבה טבע והרים, ושאפשר לטייל בו ברגל.
בבלקן הייתי בעבר בטיול בבולגריה, אבל חוץ מזה זהו, החלטתי שזה יהיה זה.

טיפה רקע על האזור, אותו למדתי במהלך הטיול (מי שמחפש ללמוד באמת שיפתח אנציקלופדיה או ימצא פרופסור...):
הבלקן הוא חצי אי הררי בדרום מזרח אירופה שרוחבו הוא כמה מאות קילומטרים ואורכו כמה אלפים.
זהו חבל ארץ ההררי שמוקף בים מדרום (התיכון והאגאי), במערב (האדראיטי) ובמזרח בים השחור ובטורקיה. בצפון הוא גובל בערבות הונגריה ואוקראינה. הוא כולל את מדינות יוגוסלביה לשעבר, אלבניה, צ'כיה וסלובקיה, יוון רומניה ובולגריה.
הבלקן מגוון נופית מאוד, יש בו אזורים גבעיים ויערות עד עתיקים מצד אחד, מצד שני הרים בגבהים אלפיניים (המוסלה בבולגריה הוא הגבוה בהם, 3000 מטר), רצועות חוף בתוליות עם יערות אורנים שמגיעים עד הים ונהר עצום אחד, הדנובה, שהוא מושא לפרק שלם.
זהו אזור רווי בהיסטוריה מכל הכיוונים, שהיה במשך שנים רבות מושא לסכסוכים בין אימפריות ומעצמות מחד, ומאידך לאומים ושבטים קטנים. ההיסטוריה בולטת בכל מקום שמגיעים אליו, החל מהדת.
בבלקן 3 דתות עיקריות: נצרות מזרחית (אורתודוקסית) שהגיעה מהצפון, אזור רוסיה, איסלאם, שנבע מכיבוש של כמעט 500 שנים ע"י האימפריה העותמנית, ונצרות קתולית, שהגיע מהשפעת הוותיקן שנמצא בצד השני של הים האדריאטי.

מבחינת שפה בבלקן מדברים כמה שפות מכמה משפחות, ויש שני סוגי כתב: לטיני (אלבניה, רומניה, בוסניה, מונטנגרו, מקדוניה...) וקירילי (סרביה, בולגריה...).

התארגנות

ציוד:
אני לקחתי ציוד מלא לשטח- אוהל, שק שינה טוב, מערכת סירים ובנזיניה (אפשר גם גזיה, בכל הארצות שהייתי בהן היו מכלי גז (ניקוב) בשפע). ככה יכולתי להיות גמיש לחלוטין בכל התכניות שלי.
בנוסף, לקחתי מכשיר לוויני של מגנוס, בעיקר בגלל שהייתי לבד בהרים במשך ימים ארוכים, הוא לא שידר במהלך היום, אבל בערבים שלחתי הודעת OK להרגיע את ההורים.
מלבד זאת ציוד טיולים רגיל- נעלי הליכה טובות, מקלות הליכה (מומלץ!), חולצה ארוכה וכו'.. מזג האוויר היה קר בהרים הגבוהים, אבל לא שום דבר קיצוני.

מפות, ניווט, וידע:
בבלקן אין מפות טיולים מודפסות באיכות טובה 1:50.000. לכן, אני השתמשתי בשתי אפליקציות בטלפון (MAPS.ME ו-EARTHMATE). הראשונה חינמית ומפורטת, בעיקר לדרכים, והשנייה טופוגרפית ומגיעה עם המכשיר הלוויני (והיא גם זאת שמתממשקת אליו). שתיהן עובדות אופליין והן השלימו אחת את השנייה.
לחלק מהשמורות יש מפות ברמה כזאת או אחרת, כשהצלחתי להשיג אז השתמשתי, אבל לא תמיד.
את הידע לטרקים השגתי תוך כדי, הגעתי לעיר גדולה או לשמורת טבע וביררתי, הסתכלתי על המלצות באינטנרט ועל שבילים באפקליציות. הצלחתי ככה לבנות כל פעם טרק של כמה ימים בכל אזור.

תחבורה:
בבלקן יש תחבורה ציבורית טובה וזולה, וגם המוניות די זולות.
אני השתדלתי לנסוע בטרמפים, גם מבחינת הכסף אבל בעיקר כי לא בכל המקומות שהייתי בהם הייתה תחבורה ציבורית וככה גם הכרתי אנשים טובים. במונטנגרו כמעט לא עצרו לי, אבל בשאר המקומות הלך חלק.

כסף ובירוקטיה:
לכל מדינה יש מטבע מקומי שונה, אז שווה לפני שעוברים את הגבול להחליף חזרה ליורו או לכסף של המדינה הבאה.
כמעט בכל עיירה בגודל בינוני אפשר למצוא כספומט ואפשר לשלם בכרטיס אשראי, במקומות הקטנים מן הסתם אין, ולא בכל המקומות מקבלים אירו, אז לא שווה לסמוך על זה.
אף מדינה בבלקן היא לא חברה מלאה באיחוד האירופי ולא חלק ממדינות ה"שנגן" (שביניהן המעבר חופשי), המשמעות היא שצריך להחתים דרכון בכל מעבר. זה עובר חלק מאוד בדר"כ. בטרקים זה היה קצת מעצבן כי היו מקומות שקרץ לחצות בלי חותמת, שמעתי על אנשים שעשו את זה והיה להם בסדר. אבל מי יודע...

לינה:
בכל הערים הגדולות (שלוש או ארבע במדינה) יש הוסטלים טובים, בערך 10 אירו למיטה בדורמז, לפעמים עם ארוחת בוקר, חלל משותף גדול, ומטבח לבישולים.
בדר"כ זאת נקודת התחלה טובה, גם כי יש שם עוד מטיילים שזה תמיד כיף אחרי ימים בודדים בהרים, וגם כי יש מידע על מה שיש מסביב. בשבילי המידע היה פחות רלוונטי כי הוא היה בעיקר על אתרים תיירותים, ופחות על טרקים. בדר"כ גם ההוסטלים מציעים סיורים בתשלום או בחינם (לא באמת חינם כי משלמים טיפ). לקחתי אחד כזה בבוסניה והוא היה ממש טוב.
הוסטלים הזמנתי דרך שתי אפליקציות, booking.com ו-hostel world הן נוחות וטובות בשניה משלמים עמלה שזה קצת מבאס... פעם אחת בכל הטיול לא היה מקום בהוסטל שרציתי להזמין, אבל חוץ מזה תמיד הזמנתי ביום שהגעתי, כדי לשמור על ספונטיות. כשלא ישנתי בהוסטלים ישנתי בחוץ באוהל בחינם, או באתרי קמפינג (3-5 אירו ללילה לאוהל), עם מים זורמים ומקלחת ואינטרנט, רוב האנשים שם מגיעים עם קרוואנים.
לפעמים ישנתי בקאוצ'סרפינג, (אפליקציה חינמית של אנשים שרוצים לארח מטיילים בחינם). בדר"כ הייתי קונה אוכל ומכין ארוחת ערב גדולה כאות תודה. זאת הייתה חוויה טובה מאוד. טיפ אחד: לקנות מנוי עולה 200 שקל ומאפשר לך לבקש כמה בקשות שאתה רוצה (לחשבון החינמי זה 10 בקשות בשבוע...) בדיעבד הייתי משלם וזה היה חוסך לי כסף...

אלבניה ומונטנגרו

אלבניה:

אלבניה היא לא חלק ממדינות יוגוסלביה לשעבר, לכן השפה האלבנית היא ממשפחת שפות אחרת, והתרבות שונה.
לא אכתוב הרבה רקע, חוץ מזה שאלבניה הייתה מדינה סופר סגורה ונכשלת בחצי השני של המאה ה-20 (המקבילה הבלקנית לצפון קוריאה?). באותה תקופה שלט באלבניה דיקטטור בשם הוג'ה שהיה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, והביא את המדינה פעם אחר פעם לנידוי בינלאומי ולרעב. דוגמא מפורסמת היא שהוא הורה לבנות עשרות אלפי בונקרים, פרויקט שרושש את תקציב המדינה, והיום אלבניה היא המדינה עם הכי הרבה בונקרים לנפש בעולם! (שמשמשים כיום כצימרים וחדרי סטודיו) שווה מאוד לשמוע מהאנשים היותר מבוגרים שחיים שם על התקופה הזאת ואיך הם רואים אותה, ישמחו לדבר איתכם אם תקשיבו.

טסתי בקונקשן דרך איסטנבול לטירנה ב-100 דולר לכיוון.
לילה בטירנה ב-tirana backpackers hostel. למחרת אוטובוס לשקודר, ועוד לילה בהוסטל mi casa du casa, שני ההוסטלים חביבים ומסבירי פנים.
הטרק הראשון שעשיתי נקרא "פסגות הבלקן" (peaks of the Balkans). זה טרק מעגלי של 9 או 10 ימים שעובר במשולש הגבולות אלבניה קוסובו ומונטנגרו. אני הייתי ממש בתחילת העונה אז כמעט לא היו מטיילים, אבל אני יודע שבשיא העונה יש יותר. זה טרק שניתן לעשות אותו מכפר לכפר ולישון בבקתות, אני ישנתי בחוץ והיה לי סבבה... סיפורי דרך טובים על הטרק הזה ניתן למצוא כאן באתר, אני נעזרתי בהם, נעזרתי באפליקציות ובסימונים בשטח (לפעמים טובים ולפעמים פחות..). יש מפה של הטרק, אני לא מצאתי אותה באף חנות ספרים או ציוד טיולים בטירנה או בשקודר, אבל למזלי פגשתי רוכב אופניים אמריקאי שנתן לי את שלו. ממליץ על המפה היא טובה ומפורטת. הטרק יוצא מכפר שנקרא theth , מההוסטל יש הסעות שעולות 10 אירו וזה בערך ארבע שעות נסיעה, אפשר גם לנסוע לשם ליומיים או שלושה ולעשות טיולי יום באזור.
בקצרה, זה טרק שעובר באזור מאוד הררי, כל יום מטפסים 1,000 מטר למעלה ו1,000 מטר למטה. אפשר להאריך אותו ולטפס על כמה פסגות גבוהות (כולל על הפסגה הכי גבוהה באלבניה- 2,800 מטר). חוץ מזה יש כפרים נחמדים והכפריים מסבירי פנים. ממליץ עליו בחום!
כאמור, סיפור דרך מפורט אפשר למצוא באתר...

אחרי הטרק חזרתי לשקודר לאותו הוסטל, ומשם למחרת נסעתי עם זוג גרמנים לסכר קורמן במזרח המדינה. מהסכר אפשר לקחת מעבורות של כמה שעות לצד השני ומשם להמשיך לקוסובו, אנחנו מצאנו פינה על הנהר בפאתי הכפר והסתלבטנו שם יומיים, אכלנו תותי עץ ושחינו בנהר, יום אחד באו כמה נערים בחופש גדול עם סירת משוטים ושטנו איתם כמה שעות.

אחר כך נסענו לחוף הים לעיירה מצועצעת שנקראת שנג'ין, מלא מלונות וחוף מתוייר. בשולי העיירה מרטין הגרמני שאל מישהו אם אפשר לישון אצלו במרפסת שליד המסעדה שלו, אז הוא הסכים! וככה עברו להם יומיים על חוף הים בנחת ובדיג דגים ומשחקי כדורעף. עזרנו להם במה שהיה צריך והם שמחו לארח אותנו.

מונטנגרו:

אחרי יומיים של סתלבט המשכתי למונטנגרו. הגעתי לפודגוריצה בירת מונטנגרו, עיר די מעפנה- אפורה וקומוניסטית.
בבוקר נסעתי לכיוון Mrtvica canyon. המסלול מתחיל מכפר בשם medurijecje, כשעה נסיעה מהבירה. יש באינטנרט מספיק מידע, וגם באפליקציות רואים את השבילים טוב. המסלול עולה מהכפר בנקיק מהמם עם מים כחולים צלולים צלולים (וקרים!!). אפשר לעשות את הסיבוב המעגלי או לעלות עד לכפר מעל הנקיק ומשם למצוא טרמפ או מונית חזרה לכביש. אני ראיתי שיש שני אגמים גבוה בהרים והחלטתי לנסות להגיע אליהם וללכת לצד השני של הרכס. ישנתי באיזה כפר רועים קטן, ובבוקר טיפסתי לאגם kapetanovo, הגדול מביניהם. ליד האגם יש גם כפרון קטן, נראה שדרך העפר המובילה אליו מתאימה גם לרכב רגיל.. בכפר אפשר לשכור סירת פדלים ולשוט באגם, לעשות קמפינג ובטח גם למצוא מקום מסודר לישון בו. חוץ מזה יש גם מסעדה קטנה, שתיתי קפה ואכלתי קינוח טעים :)
אחרי מנוחה טיפסתי ל- stozac, הפסגה שמעל האגם ובדרך עברתי ליד האגם הקטן. ממליץ בחום לעלות דרך השביל (אל תנסו לחתוך, מנסיון מר הפסגה מצוקית וזה מסוכן), הוא יוצא מהצד הצפוני של האגם (באופן לא אינטואיטיבי), תשאלו במסעדה.

מהאגם תפסתי טרמפ עם משפחה לניקשיצ', עיר לא מעיינת במיוחד, ומשם לדורמיטור.
אני לא אכתוב הרבה על דורמיטור כי יש סיפורי דרך טובים מאוד באתר, ובעיקר כי לצערי הייתי תקוע יומיים במחסה הרים כי היה ערפל מטורף בחוץ ולא באמת חוויתי את השמורה.

אחרי שוויתרתי על הקרב עם הערפל ירדתי חזרה לז'בליאק ונסעתי לקוטור.
קוטור היא עיר שנמצאת ממש קרוב לגבול עם קרואטיה על הים. זאת עיר נמל שנמצאת באזור מדהים (הפיורדים של הים האדריאטי). זו עיר עם היסטוריה עתיקה, מהתקופה הרומית ועד למלחמת העולם השניה וטיטו מקים יוגוסלביה. העיר העתיקה סופר תיירותית אבל שווה ביקור, אני הייתי שבוע לפני שהעונה הרשמית התחילה והמחירים זינקו. יש המון אטרקציות בעיר, אני טיפסתי למבצר שמעל העיר, מהמם!
מקוטור חציתי את אחד הרכסים לפסגה שנקראת sveti Ilija, השביל מסומן טוב ומטפס בדרך אוסטרו-הונגרית עתיקה יפיפה, טרסות בנויות שעולות בזיגזים ארוכים עד למעלה.
משם ירדתי צפון-מערבה לאתר קמפינג בעיירה שנקראת lepetane, יוצאות משם יש מעבורות שחוצות את הפיורד והן בחינם למי שעולה ברגל.

התחנה הבאה הייתה הצד החיצוני של הפיורדים, זה שפונה לים הפתוח. תפסתי טרמפ עם זוג ממש חמוד, שלקח אותי ליום בילוי, בהתחלה הלכנו לחוף מבודד, בתולי ומהמם (סימנתי אותו במפה) אפשר להגיע כמעט עד אליו באוטו למי שיש לו....

הם הורידו אותי ליד עיר שנקראת הרצגנובי. ראיתי שיש שביל שיוצא ממנה ועולה להרים, לפסגות בגובה כמעט 2,000 מטר. הטרק הזה שהתארך ל-3 ימים היה אחד הטיולים היפים והלא צפויים שהלכתי.
יערות אורנים עתיקים, מערות קרסטיות עמוקות ומפחידות, ופסגות יפיפיות שצופות לים מגבוה. השמורה נקראת שמורת orjen ואין עליה מידע בעברית בכלל. אז אני אפרט קצת יותר, כנ"ל כל המידע נמצא בשתי האפליקציות שעבדתי איתן.
בגדול: מי שמפתח את השמורה זה "אגודת מטפסי ההרים של אוריין" אז השבילים מסומנים טוב ויש שילוט והכל.
ישנתי קצת מעל הרצגנובי באיזה פינה נחמדה ביער, למחרת השביל מטפס ומטפס עד לבקתה מדהימה בהרים, שאפשר להזמין בה חדר, יש שם מים חמים וחשמל. מי שמתפעל את הבקתה זה מטפסי הרים שעובדים בעמותה. אז בעיקר וחשוב מאוד- אפשר להשיג שם מידע, לקנות מפות, וגם לאכול (העוגה עם הקצפת מאוד טעימה).
מהבקתה טיפסתי כשעתיים לפסגת Subra, בגובה של כ-1,600 מטר, ומשם עוד שעה בירידה סופר סופר תלולה למטה. אחרי שעתיים-שלוש נוספות הגעתי לבקתה נוספת, הרבה פחות מושקעת, באוכף שמתחת לפסגת קבאו. ישנתי מחוץ לבקתה והחבר'ה שם היו ממש אדירים! קבאו היא הפסגה הכי גבוהה בכל הרכס האדריאטי (1,900 מטר).
חשוב לשים לב לגבי המים- כל האזור הוא קרסט אחד גדול אז יש מעט מים, למרות הכמויות הפסיכיות של השלג והגשם שיורדים שם. יש מים בבקתות, חוץ מזה תשאלו שם איזה בארות ומעיינות מלאים וטובים לשתייה.
מקבאו ירדתי לכפר. ומשם ברגל עוד די הרבה קילומטרים ללא הצלחה עם הטרמפים עד לכביש.
מהכביש תפסתי טרמפ לטרביניה, עיר בבוסניה, אבל זה בפרק הבא...

שני מקומות שלא הייתי בהם וחבל:
א) יש מעל קוטור שמורת טבע שאמורה להיות יפיפייה, קוראים לה Lovchen. יש שם פסגה ששווה להגיע אליה בזריחה, אפשר גם עם אוטו.
ב) בשמורת אוריין יש פסגה שנקראת odijevo, היא לא יותר גבוהה מסוברה אבל היא נמצאת 1,500 מטר מעל הרצגנובי והמפרץ, והיא ממש ממש קרובה אליהן, בדיעבד הייתי מעדיף לטפס עליה ולא על סוברה.

בוסניה

טיפה רקע על בוסניה (איך אפשר שלא):
בוסניה היא עוד אחת ממדינות הבלקן. מה שיחודי לה זה שהיא מקרה בוחן קיצוני לפילוג האתני שיש באזור.
היא נמצאת בקצוות אזורי ההשפעה של העותמנים, הרוסים, והקתולים, ולכן יש בה גם סרבים גם בוסנים וגם קרואטים בשפע. למעשה, יש בקצה הדרומי של של בוסניה אזור שנקרא 'רפובליקה סרבסקה' והוא למעשה שלוחה של השלטון הסרבי בבלגרד. לצורך העניין, אזרח מהרפובליקה שמצהיר לסרבים שהוא סרבי מקבל דרכון ות.ז סרבי, למרות שהוא אזרח בוסניה!
חוץ מסרבסקה יש במרכז בוסניה את הרצגובינה, שהיא אזור מוסלמי, והקצה המערבי של המדינה הוא בעצם קרואטי. בקיצור כולם שם חושבים שהגבולות לא צודקים, השאלה לאיזה כיוון. אני נהניתי בבוסניה מאוד ואני ממליץ עליה בחום. מדינה נעימה ויפה, נוחה ומסבירת פנים. מומלץ!

הגעתי לבוסניה דרך מעבר גבול כביש הרצגנובי-טרביניה (herzag novi-trebinije).
תכננתי לנסוע ישר למוסטר אבל אבל הטרמפ שלקח אותי נסע לטרביניה, החלטתי להישאר לילה אחד שם.
מקום ממש ממש מגניב. אווירה טובה מאוד, עיירה קטנה עם עיר עתיקה קטנה ויפה, המון מה לעשות מסביב, יש נהר שעובר בעיירה ואפשר לשחות...
גולת הכותרת זה ההוסטל, hostel polako, מקום מדהים (היחיד בעיר לדעתי...), והדובדבן שבקצפת זה ארוחת הבוקר, פנקייקים וופל בלגי בכל בוקר...
היה לי קשה לעזוב אבל אחרי יומיים הייתי מתחיל להשמין אז עזבתי.

היעד הבא היה מוסטר.
טרמפ עם אוטו של פולניות למוסטר, ומשם המשכתי איתן למקום שנקרא מפלי קרביצה.
ציפיתי למפלים שקטים בטבע. אבל כשראיתי את גודל החניה כמות המכוניות וגובה השלטים (וגובה מחיר הכניסה...) נפרדנו לשלום :) 15 דקות הליכה במעלה הנחל ומצאתי פינה שקטה ומדהימה וישנתי שם.
למחרת חזרתי בטרמפים למוסטר, בדרך עברתי במעיין שנקרא blagaj. מקום די תיירותי אבל מדהים. שמועות אומרות שזה המעיין הכי גדול בבלקן, לא יודע לגבי זה, אבל יש שם נביעה ענקית, שנראית כמו נהר ענק שיוצא מההר, ובית של דרוושים שנמצא תלוי ליד הנביעה. תמורת כמה פרוטות יקחו אתכם בסירה אל תוך ההר לראות את המקור של הנביעה.

משם חזרה למוסטר, הגעתי לאיזה הוסטל נחמד.
מוסטר היא עיר די תיירותית, אבל חשוב ללמוד באופן עצמאי או לקחת מדריך כי ההיסטוריה המודרנית שלה מאוד מעניינת. העיר הייתה מרכז הלחימה במלחמת התפרקות יוגוסלביה בשנות ה-90. מלחמה משולבת בין הסרבים לקרואטים ולבוסנים (אורתודוקסים, קתולים ומוסלמים). שאריות המלחמה עדיין ניכרות בעיר בצורה משמעותית ונראה שלמרות ריבוי התיירים עדיין יש לה דרך כל כך ארוכה להשתקם.
כל בית שני עם חור של פגז, וחורים של כדורים כמעט בכל פינה.
חוץ מזה יש גשר מעל הנהר שהוא הסמל של העיר, ושוק "עתיק" שפחות אהבתי....

מעל מוסטר יש הרים *עצומים* קוראים להם הרי prenj כשראיתי אותם ידעתי שלשם מועדות פני. תפסתי טרמפים לאגם blidinje. קצת אחריו יוצא שביל שמתחיל ממנזר crkva svetog ilije ומוביל לplocno, ההר הכי גבוה בהרצגובינה (2,600 מטר בערך).
למחרת טיפסתי אליו, למעלה יש מוצב צבאי עם מכשירי רדיו. החייל הבודד שהיה שם הכניס אותי בשמחה, האכיל אותי ודאג לי (הייתי קצת חולה). למחרת ירדתי לעיירה שנקראת יבלאניצ'ה (jablanica) והתחברתי לטרק חוצה מדינות שנקרא "ויה דינריקה", הלכתי עליו עוד יומיים וחצי.
מיאבלניצ'ה לקח לי קצת יותר מיום להגיע לפסגת אוטיס (השלישית בגובהה ברכס הזה, 2,100 מטר). ומשם ירדתי למטה לאגם שקרץ לי במפה. הגעתי לאגם boracki, הוא די תיירותי אבל יפה מאוד ומצאתי פינה שקטה להתרחץ, לדעתי יש שם אתרי קמפינג שאפשר לישון בהם.

הערה חשובה על הטרק הזה: מים! הרכס הוא רכס קרסטי ולכן כמעט יבש לגמרי. שווה לעשות שיעורי בית ולתכנן. אני מצאתי במקרה ובהרבה מזל נביעונת קטנה מתחת ל-otis ומילאתי מים שם ללילה. אם לא הייתי מוצא אז הייתי יורד כל הלילה למטה לכפר הקרוב ומפסיד את הפסגה. למחרת התברר לי שסביב הפסגה עדיין היה שלג שהפשיר. גם בחלק מהבקתות יש מים, פשוט צריך להיות עם plan b כל הזמן.

מהאגם נסעתי לעיירה konjic לאיזה הוסטל מאוד מוזר hostel musafir. אבל הוא לקח רק 5 אירו וכן היה סביר בסך הכל...יש שם נחל יפה ואוירה נחמדה, שווה לבקר.
למחרת המשכתי לסרייבו, בירת בוסניה. שם יש שפע של הוסטלים, אני הייתי בtufna hostel אבל זה לא באמת משנה. יש מלא מה לעשות בסרייבו אבל אני לא נשארתי כי כבר היו לי תכניות אחרות בבלגרד.

אני ממש ממליץ להקדיש לאזור סרייבו יומיים או שלושה, יש שם כמה הרים גבוהים בעיר והרבה היסטוריה (רצח פרנץ פרדינדד למשל, שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה).

חתירה

לא ברור מאיפה צץ לי הרעיון לחתור בקיאק, אבל עובדה שהוא צץ...
קראתי באינטרנט על הדנובה שידעתי שהוא נהר די גדול (לא היה לי מושג עד כמה...) והיה לי ברור שזה שווה ניסיון.

רקע קצר על הדנובה,
הדנובה הוא הנהר שעובר בהכי הרבה מדינות בעולם (10), והשני הכי ארוך באירופה (כ-2,800 קילומטר)! הוא מתחיל בדרום גרמניה באזור היער השחור, ונשפך בדלתא גדולה לים השחור בגבול בין רומניה לאוקראינה. הוא מנקז חלקים גדולים ממזרח ומרכז אירופה לים השחור, וזורמים בו המון מים. בגלל אורכו ויחודו הגאוגרפי (חוצה ערבות, מישורים, רכסים ושפלות) נופו מאוד מגוון ושיט בו הייתה חוויה יוצאת דופן.

התארגנות וציוד:
נסעתי לבלגרד וקניתי קיאק מתנפח בחנות להשכרת קיאקים (itiwit של דקאטלון). מעולם לא חתרתי בקיאק יותר ממספר דקות לפני כן, והיה לי ברור שאחתור לבדי, אז בחרתי נהר וקיאק סלחניים ונוחים לתפעול. הדנובה הוא נהר רגוע מאוד, רחב ושקט, הזרם לא עולה על 2 או 3 קילומטרים לשעה, ואין rapids בכלל, לכן לא מאוד דאגתי. בנוסף, בכוונה בחרתי קיאק מאוד סלחן. הוא ישב עמוק במים והיה רחב מאוד, ככה שלא היה סיכוי שהוא יתהפך במים. חוץ מזה הוא היה מרווח מאוד, אז היה לי נוח למקמם את התיקים. עם הקיאק הגיע משוט, תיק לקפל את הקיאק לתוכו, כיסא נוסף וחליפת הצלה. חוץ מזה לבשתי חולצה אדומה זוהרת והקיאק גם הוא בצבע בולט, ככה ידעתי שספינות יראו אותי, ובכל מקרה השתדלתי להתרחק מהן.
שווה שווה שווה להביא משקפת קטנה, כי רואים כל כך הרבה עופות מים שזה ממש כיף.
חוץ מזה כל ערב החפתי על הגדה, הקמתי אוהל ועשיתי מחנה כמו בטרקים לפני זה. במובן הזה זה היה אותו הדבר בדיוק.
החלק הפחות נחמד של הדנובה- היתושים. כל שעות החשיכה יש מלא יתושים שאלתוש לא מעניין אותם במיוחד. לכן, חשוב להצטייד בדוחה יתושים חזק, אוהל בלי חורים והרבה סבלנות.

ניווט וידע:
ניווטתי עם שתי האפליקציות שכבר התקנתי, הן היו טובות מאוד והראו גם איים קטנים ותעלות בנהר.
חוץ מזה, קיימת קבוצה שנקראת TID, זאת חבורה של גרמנים שכל שנה חותרים את מלוא אורכו של הנהר בשלושה חודשים עם שייטת ענקית של כ-100 קיאקים ועזרה קרקעית וכו', באתר שלהם באינטרנט מצאתי פירוט של כל הכפרים שהם ישנים בהם ואת המרחק מנקודה לנקודה. בנהר כל קילומטר יש שלט שחור שמציין את המרחק מהים.

מעברי גבול:
כמו שכתבתי מקודם, הדנובה חוצה מלא מדינות. אני במסע שלי עברתי ב-3 (סרביה רומניה ובולגריה).
הדנובה הוא נתיב שייט בין לאומי ולפי חוקים ואמנות בין לאומיות המדינה שהנהר עובר בה חייבת לתת לך לעבור ולספק לך את התנאים לשוט בו (למשל לתת לך להשתמש במעברי מים של הסכרים על חשבונה).
חשוב לברר באיזה עיר נמצא מעבר הגבול של היציאה, ובאיזה עיר צריך להחתים דרכון בכניסה.
רמז: זה לא כל כך קרוב לגבול. למשל ביציאה מסרביה המעבר נמצא 30 קילומטר לפני הגבול עצמו, והכניסה לרומניה נמצאת 60 קילומטר אחרי הגבול. אני לא ידעתי את זה, ולמעשה אני עדיין בסרביה לפי הדרכון שלי :) הפקידים הרומנים לא ידעו מה לעשות איתי, אבל בסוף אחרי שאמרתי להם שאני מעדיף לשבת בכלא מאשר לחתור 90 קילומטר במעלה הזרם, חתמו לי על הדרכון ושחררו אותי.

כללי:
לאורך הדנובה יש המון יישובים ואין בעיה להצטייד במים, אוכל וכל מה שצריך.
כסף החלפתי בערים היותר גדולות, ותמיד דאגתי שיהיה לי אירו, שגם אותו לפעמים מקבלים.
יש המון דייגים, סוחרים, וגם קצת תיירים על הדנובה, אז זאת לא איזה חווית "פרא" כמו שהייתם מוצאים בנהרות סיביר או האמזונס (זה לפעם הבאה). אני הרגשתי שבשבילי זה היה מעולה, גם כי המקומיים היו מאוד נחמדים והאכילו אותי המון דגים, וגם כי תמיד יכולתי להיעזר במישהו אם הייתי בצרה.
הנהר מזמן המון הפתעות: מקומות מהממים, החל מאיים קטנים וקסומים עם חופים חוליים ובתוליים, ועד למקום שהנהר חוצה את רכס הקרפטים ונהיה צר מאוד (300 מטר בנקודה הכי צרה)
סימנתי על המפה את המקומות שבהן הנהר נהיה צר ומצוקי, אני חושב ששווה מאוד לבקר שם גם בלי לחתור 700 קילומטר, מי שמגיע לאזור, מומלץ!
פעמיים ביקשתי טרמפ וגררו אותי סירות קצת יותר גדולות, זה היה כיף גדול.
בקיצור, חוויה חד פעמית שאני ממליץ עליה מאוד.

לסיכום: חוויה מיוחדת וממש אפשרית- גם לחסרי נסיון.
מבלגרד חתרתי במשך 14 יום בקצב ממוצע של 50 קילומטר ליום (כ-700 קילומטר, מהקילומטר ה-1,200 עד הקילומטר ה-500 בדרך לים). סיימתי בעיר שנקראת רוזה בבולגריה, שם הוצאתי את האוויר מהקיאק ונסעתי ברכבת לילה לסופיה, שם הצלחתי בנס למכור אותו לבעל ההוסטל שאירח אותי.

התחנה הבאה, 5 שבועות בטורקיה, אבל זה כבר לסיפור אחר....



לכל שאלה, תהייה והתייעצות-
מוזמנים לפנות אליי :)

טיפים

• תשקיעו בציוד! אני קניתי אוהל טוב והכרתי את כל הציוד שלי מצויין, והוא ליווה אותי בזמנים הכי קשים.
• שווה לחשוב על להביא מכשיר לוויני, לי זה לא מאוד שינה, אבל בשביל המשפחה בבית זה חשוב, ובאמת בשביל מי ששובר רגל בהרים, זה יכול לעזור לו...
• תחקרו ותלמדו מעבר לדברים הבסיסים, זה מוסיף המון ערך לטיול.
• עשיתי לעצמי הרגל לכתוב כל יום. וככה היום יש לי ממש יומן מסע מלא בכל מיני דברים שאין סיכוי שהייתי זוכר. שווה ממש.