טרק ה-Dingle way ב-8 ימים

רקע

הרעיון לנסוע לאירלנד נזרע אצלי כשראיתי פה באפליקציה סיפור דרך מ-2018 מה-dingle way שמתאר טרק קצת נישתי מלא בנופים ירוקים רחבי ידיים וקווי חוף יפים ומצוקיים.
בלי לדעת עוד הרבה על מה מצפה לי בטרק הזה הזמנתי כרטיסי טיסה ואז לא עשיתי עוד המון הכנות עד שבוע לפני הטיסה.
בדיעבד זאת הייתה טעות - אין המון איפה לישון והיה לי קשה מאוד למצוא מקומות פנויים בהתראה כזאת - תזמינו מקומות לישון יותר משבוע מראש (למרות שזה קצת מבאס ופוגע בספונטניות של הטרק).
טסתי רק עם תיק טיולים של 40 ליטר עם בגדים לשבוע והגעתי לתחילת הטרק בטראלי אחרי יומיים בדבלין ויומיים בקילרני, כשאת המעט אקסטרה שצריך לטרק (מים, חטיפים, קרם הגנה) קניתי באירלנד.
הטרק מתחיל בעיירה טראלי (tralee) ומקיף את חצי האי עד שהוא חוזר אליה - המרחקים ארוכים ובכל יום יש הליכה של סביב ה-20 קילומטרים ככה שצריך להיות בכושר לא רע, אבל ברוב הימים התוואי קל מאוד ומישורי כמעט לגמרי, והרבה מההליכה היא על כבישים כפריים, דרכי עפר (שהן לפעמים יותר דרכי בוץ מעפר) וחופים.
המקטעים המומלצים (שלפיהם הלכתי בערך) הם כאלה שמתחילים ומסתיימים בעיירות וכפרים בהם ישנים בהוסטלים או b&b-ים, ושם אפשר גם לאכול (בדר"כ בפאב המקומי) ולשתות בירה בסוף יום ההליכה.
אירלנד גשומה. מאוד. בזכות זה הכל כל כך ירוק, אבל זה גם אומר שכמעט בוודאות יצא לכם ללכת בגשם - צריך להיות מוכנים לזה גם מבחינת ציוד (נעליים, מעיל גשם, מכנסי סערה אם יש) אבל בעיקר מנטלית - אתם עלולים ללכת כמה קילומטרים עם גרביים רטובות, לסיים יום ספוגים למרות המעיל או ללכת בתוך גשם בריטי דוקר ומעצבן במשך קילומטרים ארוכים בלי אף מחסה באופק. לפעמים זה מבאס אבל באופן אישי כשנכנסתי למצב רוח הנכון אפילו די נהניתי מזה.

יום 1 - מ-Tralee ל-Camp

משהו כמו 19 ק"מ פלוס אולי עוד כמה כדי להגיע לתחילת המסלול ול-b&b בסוף.

הגעתי לטראלי באוטובוס מקילרני סביב תשע בבוקר. האוטובוס הגיע לתחנה המרכזית בעיירה שהיא יחסית רחוקה מתחילת הטרק אז את הטיול שלי התחלתי בהליכה של משהו כמו 2 קילומטר בתוך העיירה המנומנמת.
בקצה העיירה יש מין תעלה שהיא בעצם המשך של המפרץ, והשביל האמיתי מתחיל לידה - הלכתי עוד בערך 2 קילומטר לאורך התעלה מהצד הצפוני שלה על מין טיילת יפה שאנשי העיירה משתמשים בה להליכת בוקר, טיול עם הכלב או ריצה, עד שהגעתי לקצה שלה (החיבור לים) שם עברתי על גשר מעליה ממנו ראיתי לראשונה בחיי (שלא ממטוס) את האוקיינוס האטלנטי.
אחרי הגשר עצרתי בתחנת דלק לקנות קצת חטיפים ואוכל ליום ומשם הלכתי עם השביל מעט מזרחה מהפרברים של העירייה ועל כבישי אספלט ריקים לכיוון דרום במעלה הרכס שמדרום לעיירה.
אחרי קצת הליכה על הכבישים השביל יורד מהם ומתחיל ללכת מערבה אל תוך חצי האי בחצי הגובה של ההרים בשביל עפר על דרך שלכאורה שימשה את המתיישבים הראשונים באירלנד לפני מאות שנים. הדרך הזאת יפה ממש - מצד אחד נוף להרים ירוקים ומצד שני לים ולמפרץ יפהפה, ואחרי שהיה לי קצת גשם בתחילת הדרך השמים התבהרו וזכיתי למראה הנדיר יחסית של שמים כחולים.
הרוב המוחלט של היום הולך בדרך הזאת על צלע ההר עד שמתקרבים ל-Camp והשביל מעט משנה צורה ומתחיל ללכת קצת יותר בין עצים וצמחייה גבוהה, ולבסוף מגיע ל-Camp עצמה.
העיירה מחולקת לשני חלקים - אחד ממש על הים והשני גבוה יותר בהר אבל אני לא ישנתי ממש בתוכה אלא ב-b&b בחווה שדרשה ממני ללכת עוד 5 קילומטר (כאמור, כדאי להזמין מספיק מראש מקום לישון).
יש מעט מקומות שמגישים אוכל ב-Camp ואני תפסתי טרמפ עם המארחת שלי לכפר כדי לאכול ואז בדרך חזרה עצרתי טרמפים על הכביש הבין-עירוני.
סה"כ יום יפה מאוד ולא מאוד קשה אם ישנים ממש ב-Camp - התחלה טובה לטיול

יום 2 - מ-Camp ל-Anascaul

בערך 18 ק"מ כולל סטייה קצרה כדי להגיע לחוף

למעשה ביום הזה חוצים את חצי האי מצפון לדרום ככה שצריך לחצות את ה"רכס" שבמרכזו, אבל זה רכס נמוך ועביר ואין שום דבר קשה מדי. היום מתחיל בעלייה מתונה מקאמפ לכיוון דרום בין בתי חווה, שטחי מרעה וכבשים - אני התחלתי ללכת מהחווה שישנתי בה ככה שאת תחילת היום עשיתי לא ממש על השביל אבל נראה לי שכל האיזור די דומה.
אחרי קצת עלייה והליכה כזאת השביל מתרחק טיפה מציוויליזציה והולך מתחת לרכס די מרשים ופראי, ומשם בשבילי עפר ואחר כך שוב קצת בין חוות כל הדרך עד הצד הדרומי של חצי האי.
הלכתי עם השביל, אכלתי המון פטל שצומח לאורך הדרך ואחרי כמה קילומטר התגלה מולי האוקיינוס - עכשיו מדרום. המפרץ הזה אפילו יותר מרשים בעיניי מהמפרץ שמצפון לחצי האי - הצד השני שלו יותר גבוה ובולט לתוך הים ככה שהמפרץ כמעט מרגיש כמו פיורד.
השביל ממשיך להתקדם לעבר הים ואז מתעקל מערבה אל תוך חצי האי, ואחרי קצת זמן מתפצל ממנו שביל שיורד כמה עשרות מטרים ממש לחוף אל המפרץ. הלכתי לחוף, השארתי את התיק והנעליים על החול והלכתי לטבול רגליים באוקיינוס לראשונה בחיי. בכל מקרה נחמד לאוורר את הרגליים אחרי ההליכה הארוכה למרות שהים לא הרגיש הכי נקי.
ישבתי קצת בחוף ואכלתי סנדוויץ' מהמסעדה שיש שם ואז חזרתי לשביל. משם יש הליכה של עוד כמה קילומטר - בהתחלה בעלייה מתונה ואז ירידה חזרה לכפר anascaul, הליכת שחרור נחמדה מאוד עם נוף ממש מרשים להרים של מרכז חצי האי. אני ישנתי באיזשהו B&B במרחק 800 מטר ממרכז הכפר - ארוחת ערב ובירה ב-south pole inn - אל תחמיצו! פאב שהוקם ע"י tom crean יליד הכפר שהיה דמות מרכזית במספר משלחות מפורסמות לקוטב הדרומי בתחילת המאה ה-20 (כולל המשלחת המפורסמת של שקלטון) אחרי שפרש מהצי וחזר לכפר - הפאב הוא חצי מוזיאון לזכרו של קרין ויש שם גם בירה מקומית שלהבנתי הנכדה שלו מבשלת - חוויה מגניבה ומומלצת מאוד!

יום 3 - מ-Anascaul ל-Dingle

בערך 20 ק"מ

היום מתחיל בהליכה של כמה קילומטרים על כבישים ודרכי עפר בין בתי חווה ענקיים ומבודדים בגבעות הירוקות. הליכה נחמדה לבוקר אבל לא משהו שלא ראיתי כבר ביומיים הקודמים.
אחרי כמה קילומטרים כאלה השביל מתחיל לרדת ומגיע לחוף מיינארד ולטירת מיינארד שעומדת לידו. טירה זה שם קצת גדול למבנה הקובייתי המט לנפול שניצב על גבעונת קטנה מעל החוף, אבל החוף עצמו יפהפה - רצועת חול צרה ומבריקה שאחריה מין בולדרים-חלוקי נחל שחורים וכתמים של טחב ירוק בוהק, כשבקצה הרצועה הקצרה מצוק שיורד ישר לים.
אחרי שעצרתי שם לנוח ולצלם המשכתי עם השביל שעולה בעליה יחסית תלולה (ביחס לטרק המאוד שטוח הזה) ואחר כך ממשיך בתוואי יחסית מישורי ונוח בין כפרים חוות ושטחי מרעה.
בהמשך היום יש עוד עלייה יחסית רצינית לאורך חלקת מרעה (הרבה מחלקות המרעה הן על צלעות הרים - לכבשים לא אכפת לטפס) שבסופה עצרתי לנוח שוב מול הנוף ולתפוס קצת שמש שבדיוק יצאה.
אחרי העלייה הזאת שאר ההליכה עד דינגל היא שוב בין כפרים ובתי חוות, דרך שטחי מרעה, הרבה כבשים והרבה בוץ. הליכה נחמדה אבל לא ה-highlight של היום.
אחרי כמה קילומטרים עוברים מין אוכף עם בית חווה עליו ומשם נשקפת העיירה דינגל על שפת מפרץ קטן ויפה. השביל יורד מהאוכף ומגיע ישירות לעיירה. אני ישנתי ב-grapevine hostel - הוסטל מטיילים קטן ומקסים ומאוד מומלץ. יש בעיירה הרבה מקומות לאכול ולשתות בירה, וכדאי גם לנצל את ההזדמנות לאכול גלידת murphy בעיר הבית שלה, ואם יפה בחוץ כדאי גם ללכת לנמל ולהסתובב לאורך הים - העיירה ממש מקסימה!

יום 4 - מ-Dingle ל-Dunquin

בערך 21 ק"מ (עם כוכבית)

אחרי שניצלתי את הבוקר בדינגל כדי לקנות קצת אוכל להמשך היום יצאתי לדרך - השביל הולך ממש על הכביש הראשי שיוצא מדינגל (ראשי באופן יחסי) והולך קצת לאורך המפרץ עד שהוא חוצה גשר ליד מזקקת דינגל (Dingle Distillery, אולי אפשר לעצור לעשות סיור, אני לא עשיתי את זה) ומשם הולך קצת על כבישי אספלט קטנים בין שדות כמו שאנחנו כבר מכירים. אחרי כמה קילומטרים כאלה השביל מתעקל צפונה וסוטה מהסימון שלו באפליקציית AllTrails - בגלל שציפה לי יום ארוך (עוד על זה בהמשך) החלטתי לוותר על עיקוף של כ-3 קילומטר שהשביל הולך בו והמשכתי עם הכביש.
הכביש מביא לבסוף ל-Ventry שם הוא יורד לחוף ומתחיל הליכה ארוכה ודי מגניבה על החול מסביב למפרץ. בהתחלה הלכתי יחף עם הנעליים ביד אבל החול היה קצת דחוס מדי ולא נעים ואחרי כמה זמן עברתי ללכת הנעליים. מדי פעם יש נחלים שזורמים אל החוף ואם לא רוצים לעבור בתוכם יש גשרים מעליהם כמה עשרות מטר לכיוון פנים היבשה וסה"כ זאת הליכה נחמדה מאוד.
אחרי שמסיימים ללכת מסביב למפרץ נפרדים לזמן קצר מהים וחוצים את לשון היבשה הקטנה בשבילים בוציים עד שנפגשים איתו שוב - הפעם בראש צוקים ירוקים ומדהימים שהולכים לאורכם. רוב ההליכה בחלק הזה היא על כביש שבינו לבין הצוק מפרידה סוללת אדמה ככה שלא באמת רואים את הנוף - ממליץ בחום לטפס (בזהירות!) על הסוללה וללכת עליה ולא על הכביש כשאפשר - היא לא מאוד צרה ולא מפחיד ללכת עליה.
מהרגע שמגיעים לצוקים האלה מתחיל לטעמי החלק הכי יפה של הטרק וממשיך עד סוף היום - באיזשהו שלב השביל חותך צפונה ומתחיל לטפס בעליה מעט תלולה על ההר שבפנים האי אבל באופן שאפשר לראות את הים וקו המצוקים - הולכים ליד מין חומת אבן נמוכה ובין צמחייה נמוכה ומין פרחים ורודים ואחרי שעוברים את העלייה התוואי מאוד נוח ונעים.
באיזשהו שלב הצמחייה מתחילה להיות יותר פראית והעלייה קצת חוזרת, ולי גם התחיל גשם בשלב הזה וכאילו כל התנאים התארגנו ביחד כדי לדפוק לי את היום אבל אז בדיוק כשהגעתי לראש העלייה הגשם הפסיק והשמיים התבהרו בתזמון מושלם לתצפית ל-Dunmore Head.
Dunmore Head הוא (לפי מדידות מסוימות) הנקודה הכי מערבית באירופה ובלי קשר לשיאים אמיתיים או מומצאים הוא נקודה יפהפייה. מין שפיץ עצום שיוצא מהיבשה אל תוך הים ומגיח מתוכו מצוקי וירוק, ומעבר לו איי Blasket היפים (ומאויישים!).
מראש העלייה יש תצפית יפהפיה על כל קו החוף ומשם השביל יורד אל מול הנוף ממש כמעט עד Dunmore Head עצמו, וממשיך להיות מהמם לכל אורך הדרך.
כנראה שהייתי נשאר לשבת הרבה זמן ואולי גם עושה סיבוב כדי להגיע ממש לשפיץ של היבשה אבל בגלל שהזמנתי מקומות לישון מאוחר מדי לא היה לי מקום ב-Dunquin ונאלצתי להזמין מקום ב-Ballyferiter - מרחק כמה וכמה קילומטרים ולא באמת על השביל - התכנית שלי היתה ללכת עוד כ-4 קילומטרים על השביל ואז לנסות לתפוס טרמפ ככה שהיתה לפני עוד הליכה ארוכה ולא רציתי להוסיף לה עוד ולהתעכב יותר מדי.
גם אחרי Dunmore Head השביל ממשיך להיות מדהים והולך לאורך הים ומצוקים חסרי שם ומגיע ל-Dunquin pier - ירידה מדהימה בשביל בטון בין המצוקים ממש עד ה"נמל" - פלטפורמת בטון קטנה שסירות דייגים או סירות גומי יכולות לעגון לידה. למרות שזה עיקוף קטן אני לא יכול להמליץ עליו מספיק ואמנם הירידה תלולה והראש חושב על העלייה חזרה שהיא גוררת, אבל זה לחלוטין שווה את זה.
משם השביל הולך ישירות ל-Dunquin ואחרי שהגעתי לשם, אחרי הליכה של כ-21 קילומטר באותו יום, התיישבתי ליד השלט שמתאר את המקטע הבא, קיללתי את עצמי על שפישלתי עם ההזמנות ויצאתי לעוד בין 4 ל-8 קילומטר של הליכה על רגליים כואבות.
בסוף זה לא היה נורא בכלל והנוף היה מאוד יפה - השביל עולה על מין רמה נמוכה ויפה ואז יורד חזרה לרצועת חוף קצרה בתוך מפרץ מצוקי ואז הולך לאורך כביש כמה קילומטר שאיפשהו בסופם תפסתי טרמפ והגעתי ל-Ballyferiter.

בסופו של דבר למרות היום הארוך והרגליים הכואבות זה היה לדעתי היום הכי יפה בטיול ואם הייתי יכול לעשות רק יום אחד מהטרק ללא ספק זה היום.

יום 5 - מ-Dunquin ל-Feohanagh

בערך 17 קילומטר (עם כמה כוכביות)

התעוררתי לבוקר ערפילי ולא ראיתי מההוסטל את הים והצוק שאתמול היה אפשר לראות - התארגנתי ושתיתי קפה בהוסטל ואז יצאתי לתפוס טרמפים חזרה לשביל. היה יחסית מוקדם וגם יום שבת ככה שהיתה ממש מעט תנועה על הכביש ולא הצלחתי לתפוס טרמפים, אז אמרתי לעצמי שזה לא כזה רחוק (והכביש ריק אז ללכת עליו זה לא כזה מפחיד) והתחלתי ללכת את 3 הקילומטרים עד לפיצול של השביל. (זאת הכוכבית הראשונה - לא ממש הלכתי לפי חלוקת הימים והמסלול בתחילת היום הזה. הכוכבית השנייה היא שה-GPS שלי קצת השתגע אז המדידות מוטלות בספק)
כשהגעתי לשם פשוט המשכתי עם השביל שממשיך ללכת בין חוות. היה ערפילי והראות היתה בינונית מינוס, אבל כל הפרחים בצידי הדרך היו מלאים אגלי טל גדולים ונוצצים וזה היה מראה יפה ומיוחד שפיצה על הערפל באיזשהי מידה.
אחרי כמה קילומטרים של הליכה בין שדות השביל מגיע לחוף הים ומפה כמעט עד סוף היום הולך עליו או על מצוקון מעליו. הליכה על החוף היא די מגניבה, יש הרבה חלוקי נחל ואבנים מאוד צבעוניות ובכלל זה סוג טרק שאני לא רגיל אליו והיה מיוחד.
באיזשהו שלב ביום התחיל לרדת גשם. בהתחלה טפטוף שלאט לאט התגבר ואמנם לא הפך למבול בשום שלב אבל היה מספיק חזק כדי שאסיים את היום ספוג לחלוטין למרות מעיל הגשם שלי. בצהריים עצרתי בפאב בשם Tigh T.P כדי להסתתר קצת מהגשם ובתקווה לשתות מרק, אבל המטבח עוד לא היה פתוח אז במקום זה שתיתי קפה בשביל החום ובירה בשביל המצב רוח. יצאתי מהפאב כדי להירטב שוב ומשם הלכתי ברצף עד Feohanagh.
ההליכה בסוף היום היא בעיניי החלק הכי יפה - השביל עולה על מצוק קצת יותר גבוה מעל הים וממש הולכים כמעט על שפת המצוק מעל הגלים המתנפצים אל הסלעים. בשלב הזה הגשם כבר לא כל כך הפריע לי (כבר השלמתי עם כמה אני רטוב) והייתה הליכה מאוד יפה ומהנה מעל הים.
כשהגעתי ל-Feohanagh הלכתי לתחנת האוטובוס (בגלל שהזמנתי מקומות מאוחר, לא היה לי מקום בכפר ותכננתי לישון שוב בדינגל). לקרוא לזה תחנת אוטובוס זאת הגזמה - מדובר במגרעת בכביש שהסיבה היחידה שאני יודע שהיא תחנת אוטובוס היא כי זה כתוב בגוגל מאפס. עמדתי שם בגשם (כמובן שאין מחסה) וחיכיתי לאוטובוס מקווה שהוא באמת יגיע. אחרי משהו כמו 10 דקות זוג מקומי עצר עם הרכב שלו ושאל אם אני אבוד (מניח שבאמת נראיתי מאוד אבוד) - אמרתי להם שלא ושאני מחכה לאוטובוס לדינגל אז הם הציעו לי טרמפ ולקחו אותי ממש עד ההוסטל - שוב ה-grapevine hostel.

לסיכום זה יום די מיוחד עם הליכה ארוכה על החוף ועם סיום מרשים ויפה מאוד. למרות שהיה גשום וערפילי היה יום די נחמד, ומניח שבמזג אויר טוב זה יום ממש מוצלח.

יום 6 - מ-Feohanagh ל-Cloghane

היו לי קצת בלאגנים במסלול אז לא יודע כמה קילומטרים בדיוק

אחרי היום הגשום של אתמול קיוויתי ליום יותר יפה, מה גם שעל פניו ציפה לי היום הכי קשה בטרק והיחיד עם עליה אמיתית.
אחרי שהתארגנתי קצת בדינגל ונפרדתי הפעם באמת מה-Grapevine hostel יצאתי לתפוס טרמפים והלכתי שוב את הקילומטר וקצת הראשונים של שלשום עד לכיכר שבו חיכיתי לטרמפ.
מזג האוויר היה קצת יותר נחמד מאתמול ואמנם עדיין היה די ערפילי אבל לא ירד גשם והטמפרטורה היתה נעימה.
היה יום ראשון וקצת מוקדם ומסתבר שהכיוון שבו רציתי לתפוס טרמפ הוא כיוון לא מאוד עמוס ככה שיצא שחיכיתי קצת יותר משעה עד שבחור נחמד עצר לי. סיפרתי לו קצת על הטיול שלי ושאני מתכנן לטפס על הר ברנדון ולרדת לקלוגהן והוא עשה בשבילי סיבוב ושם אותי בחניון ממנו יוצאים לטיפוס על ההר. תכלס הסיבוב הזה לא היה לטובתי כי השביל של הטרק לא עובר שם ולא ממש מטפס על הפסגה של ההר ככה שהוא האריך לי את הדרך קצת אבל לא רציתי לתקן אותו אחרי שהוא עשה בשבילי סיבוב ולקחתי את זה כהזדמנות לטפס לפסגה.
כשירדתי מהטרמפ ההר התנשא מעליי אבל ידעתי את זה רק מהמפה כי כולו החל מכמה עשרות מטרים מעליי היה שקוע בתוך ענן אפור גדול. הבחור מהטרמפ אמר לי שיש צלבים גדולים מעץ ועמודים לבנים קטנים שמסמלים את הדרך - ראיתי את הצלב הראשון וכמה העמודים הראשונים ובלי הרבה ברירה התחלתי לטפס לתוך הערפל.
הטיפוס על הר ברנדון הוא קשה - מתחילים מגובה כמעט אפס ואם מגיעים עד לפסגה מדובר בגובה של 950 מטר בערך - עלייה מכובדת מאוד לכל הדעות - שקורית ברצף בלי הפסקות. מהר מאוד נכנסתי לתוך הענן הסמיך ויכולתי לראות רק משהו כמו 30 מטר לכל כיוון (העמודים הלבנים מספיק קרובים כדי תמיד לראות 1 או שניים מקדימה אפילו בתנאים האלה).
למרות שהיה קצת מבאס הערפל הזה, היה בזה גם משהו מאוד מגניב - זאת חוויה מאוד אינטנסיבית וייחודית לטפס ככה ואמנם לא הייתי חוזר על זה אבל לגמרי נהניתי מהטיפוס ומהתחושה שאין לי מושג מה יבוא עוד 50 מטר.
לכל אורך הטיפוס קיוויתי שכשאגיע לפסגה בדרך פלא כלשהי אעלה מעל לענן ואוכל לראות את הנוף, ואכן, כשהגעתי אחרי טיפוס ארוך ומייגע לפסגה המיוחלת נתקלתי גם שם באותו קיר של ערפל. לא נורא, יש גם ימים כאלה.
אחרי מנוחה בפסגה בתקווה קלושה (שלא התממשה) שמשהו מהעננים יזוז קצת יצאתי לדרך למטה מהצד השני בדרך להתחבר לשביל הטרק סוף סוף. בשלב הזה כבר הייתי רטוב די לחלוטין (לא ירד גשם פר-סה, אבל ללכת בתוך ענן זה רטוב) והרצפה הייתה בוצית מאוד - מזהירים מהמקטע הזה בתנאי מזג אוויר בעייתיים ואמנם צריך להיזהר לא להחליק ולהיפצע אבל בתכלס לא הרגיש לי מסוכן מדי בשום שלב.
אחרי הליכה קצת אוף-רואד (כשאני עדיין לא רואה הרבה קדימה) הגעתי לבסוף לשביל והמשכתי לרדת בו לכיוון הגסט האוס. תכלס משם עד סוף היום היתה הליכה קצת מנהלתית ומשעממת (אולי גם כי הייתי רטוב ועייף) ובסוף (אחרי שחתכתי את הסיבוב בעיירה ברנדון, ואחרי הליכה קצרה ויפה בחלק הממש אחרון של היום במין פארק כפרי יפה) הגעתי לקלוגהן שם ישנתי ב-Mt. brandon hostel - מקום נחמד סה"כ - ואכלתי ארוחת ערב בפאב של גסט-האוס סמוך.

מאמין שאם היה מזג אוויר טוב זה היה יכול להיות יום מאוד יפה, אבל גם למזג אוויר הקשוח שנתקלתי בו היה קסם משלו ולדעתי הצלחתי להוציא ממנו את המירב.

יום 7 - מ-Cloghane ל-Castlegregory

בערך 25 קילומטר

אחרי היום הגשום של אתמול, הבוקר התחיל בהיר יחסית ואחרי ארוחת בוקר נחמדה בהוסטל יצאתי לדרך. תחילת המסלול היא על כביש שמקיף את המפרץ (שעכשיו היה די יבש - גאות ושפל זה מגניב) ואחר כך השביל עובר מין גשר מעל ביצה ומגיע לרצועת החוף של לשון היבשה של castlegregory.
הכפר castlegregory (ועוד כל מיני בתים פזורים שסובבים אותו) נמצא על לשון יבשה ארוכה בצד הצפוני של חצי האי שממש בולטת לתוך הים. רוב היום הזה הוא הליכה על רצועת החוף המערבית שלה.
בהתחלת היום השמיים היו אפורים והייתה אווירה חורפית על החוף, שהתגברה בזכות הרבה סחף ומה שנראה כמו שאריות של סערה על החול. אחרי הליכה קצרה ראיתי שאני עומד ליד גופה של סרטן ענק, ופתאום קלטתי שהרבה מהסחף על החוף הוא המוני שלדים של סרטנים עצומים כאלה. מראה קצת קריפי אבל גם די מגניב.
הלכתי יחסית הרבה בין הסרטנים כשמדי פעם צריך לעבור נחל קטן שחוצה את החוף (בשביל זה הורדתי נעליים וחציתי יחף) ובאיזשהו שלב הסרטנים התחילו להיעלם, השמש יצאה והייתה אווירת חוף יפה. הלכתי על החול עובר על פני אצנים, אנשים שמטיילים עם הכלבים שלהם וסתם אנשים שבאו לשחות ואחרי לא מעט קילומטרים נינוחים כאלה הגעתי לקצה לשון היבשה.
בשלב הזה השביל יורד מהחוף והולך בפנים לשון היבשה בין הבתים שנראים כאילו לקחו אותם הישר מתוך סרט של וס אנדרסון.
עברתי עם השביל לצד השני של הלשון ושם הגעתי ל-Air bnb שישנתי בו.
לארוחת ערב נאלצתי ללכת חזרה לצד השני של לשון היבשה (משהו כמו 3 קילומטר לכיוון) - שווה להבין מראש איפה אתם ישנים ומה יש לאכול באיזור.

סך הכל יום יחסית ארוך אבל מאוד נינוח וקליל, ומאוד נהניתי ממנו

יום 8 ואחרון - מ-Castlegregory ל-Camp

בערך 16 קילומטרים עד Camp (על פניו השביל חוזר על המסלול מהיום הראשון עד Tarlee, אני ויתרתי על זה)

אחרי שהתעוררתי בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר עם המשפחה החמודה שאירחה אותי נפרדתי מהם לשלום ויצאתי ליום האחרון של המסלול - יום קליל וקצר יחסית.
התחלתי ללכת הפעם על הצד המזרחי של לשון היבשה לאורך החוף. השמים היו כחולים, השמש זרחה, היה נעים והחלטתי להוריד נעליים וללכת במים בגובה הקרסוליים. כנראה בגלל שהצד המזרחי מוגן מרוחות מהאוקיינוס ע"י לשון היבשה הים היה מאוד שקט ורגוע והיתה הליכה מאוד נעימה.
קצת בהמשך הדרך השביל יורד מהחוף ממש ונכנס מעט פנימה ואז חוזר לחוף ושוב נכנס ומגיע לעיירה Castlegregory עצמה (שלא ישנתי ממש בה אלא בבית כמה קילומטרים מצפון לה).
מהעיירה השביל ממשיך על כבישים קטנים ושבילי עפר נחמדים עד שהוא יורד מלשון היבשה ואז חוזר לחוף להליכה אחרונה על קו המים.
הלכתי (הפעם עם נעליים) על החול כמה קילומטרים עד שהגעתי לנחל גדול יחסית שיש גשר שחוצה אותו (קל לפספס כי הגשר יחסית רחוק מהים) ואחריו עוד קצת על החול וחזרה בכבישים עד שהגעתי חזרה ל-Camp.
על פניו השביל ממשיך במסלול של היום הראשון חזרה ל-Tarlee אבל לא היה דחוף לי לחזור על הקטע הזה אז במקום זה קניתי קפה בקאמפ ואז חזרתי באוטובוס חזרה לטארלי.

לסיכום - יום קצר וקליל, הליכת שחרור נעימה וסיום מוצלח לטרק.

סיכום

הדינגל ווי הוא טרק ארוך ולא פשוט - מרחקים ארוכים כל יום במשך 8 ימים שלא עוברים בקלות על הרגליים, תנאי מזג אוויר הפכפכים, ערפל, הרבה גשם ובוץ שאי אפשר להתחמק ממנו.
למרות כל אלה הוא גם טרק מצוין - התוואי פשוט בדרך כלל, יש מקומות נוחים לישון בהם, לאכול ולשתות בירה כל ערב כדי להתגבר על הימים הארוכים ומעל לכל אלה הנופים ממש יפהפיים ומגוונים. יש גם משהו נחמד בלדעת שהקפתי את כל חצי האי ברגל עם כל הדברים שלי על הגב.

לסיכום - אם אתם לא חוששים ממרחקים ארוכים ומקצת (או הרבה) גשם - אני ממליץ מאוד על הטרק או לפחות על חלקים ממנו.
באופן כללי דינגל הוא חצי אי מהמם וגם אם לא מתאים לכם 8 ימים טרק מומלץ לעבור שם ולראות קצת מה שיש לחצי האי להציע - לא תתאכזבו!

טיפים

• ניווט - השביל מסומן היטב אבל בכל מקרה מומלץ מאוד להשתמש גם ב-GPS (יש קליטה טובה כל המסלול). אני השתמשתי באפליקציית allTrails שעבדה מצוין
• תבואו מוכנים להרבה גשם - גם מבחינת ציוד וגם מנטלית :)
• כדאי להזמין מקום לישון יחסית הרבה מראש - אין הרבה היצע ועלולים להיגמר המקומות
• למרות זאת, אפשר לשחק קצת עם המקטעים ולהסתדר בהוספת הליכה/טרמפים
• בהמשך לטיפ הקודם, יש תרבות טרמפים יחסית מפותחת באירלנד ואני הצלחתי להסתדר איתם די טוב. אם צריך אז יחסית אפשר לסמוך עליהם
• לאורך המסלול יש יחסית הרבה הליכה על כבישים. צריך לזכור שהאירים נוהגים הפוך ולהיות ערניים אפילו שרוב הכבישים קטנים ושקטים יחסית