תאריך הטיול | July 2021 |
---|---|
משך הטיול | שבוע |
עונה מומלצת | אמצע יוני - אמצע ספטמבר |
איסלנד, מדינת אי בצפון אירופה, לא שופעת בכמויות תושבים (נחמדים מאוד!), אבל בשנים האחרונות שופעת בכמויות פנומנליות של תיירים.
מרבית התיירים עושים את "מסלול הזהב" - משכירים רכב ומקיפים את האי בשבועיים עד חודש.
חלקם גם משלבים טיולי יום קצרים ואפילו בני מס' ימים מועט (בעיקר את טרק הLaugvegur המפורסם) לכן, בימים שבהם תעשו את טרק זה (המסלול השני בשילוב שעשיתי), תוכלו להיתקל גם בהם, ודי פשוט לזהות אותם.
על הטרק עצמו:
המסלול הקלאסי מדבר 9 ימי הליכה - 3 לטרק הראשון, 4 לטרק השני ו2 לטרק האחרון, סה"כ 9 ימים. את השילוב של שלושתם בצעתי ב6 ימים, ויום נוסף עשיתי טיול יום מסביב לאזור Landmannalaugar המדהים.
הטרק עצמו במרבית הדרך (לדעתי האישית בלבד) בדרגת קושי קלה ולעיתים קצרות ממש, בדרגת קושי בינונית מינוס, כך שאין בעיה לאחד בין מסלולים כאוות נפשכם.
הגורם המקביל היחיד הוא מזג האוויר, אפרט עליו קצת יותר בפרק הבא וגם ביום ה7 לטרק.
הטרק משלב בין מדבריות וולקניות שוממות, שחורות ומדהימות, בהם תרגישו שאתם הולכים על הירח; בקעות שופעות מים וירק; דרכים והרים מושלגים; תצורות וצבעי קרקע ייחודיים; שדות לבה מעושנים; עמק אחד שנראה כאילו נלקח מגן עדן; וכנראה את כמות המפלים הרבה ביותר שראיתם בימי חייכם.
לינה בטרק
ניתן ללון בבקתות או בקמפינג, לינה בבקתות יש לסגור כמה חודשים מראש. לקמפינג אין צורך לסגור מראש.
עלות הבקתות גבוהה מאוד, מפורט בפרק הבא.
לינק לאתר הזמנת הבקתות: https://www.fi.is/en
אוכל במהלך הטרק
המקום היחיד שניתן לרכוש משהו במהלך הטרק זוהי מכולת אוטובוס בLandmannalaugar, בה יש מבחר מצומצם אבל שאמור להספיק למי שתקוע.
בנוסף, יש גם אוטובוס מסעדה בLandmannalaugar וכן מסעדה קטנה מאוד בAlftavatn (עם מחירים מופקעים ביותר).
כך שאת מרבית, עם לא כל המזון, תצטרכו לסחוב בעצמכם. מים במרבית המקומות יש בשפע בנחלים הרבים באזור, וכמובן בכל קמפסייט. אציין בהמשך את המקומות שבהם יש להיערך עם מים מראש.
מי שמתכוון לעשות את כל המסלול יכול לנהוג כמוני - ישנה חברת אוטובוסים אחת שהסכימה להקפיץ לי ציוד לאחד מהבקתות, בהנחה שאקנה דרכה את כרטיס ההגעה לטרק. הזמנתי דרכם, וכך הקפצתי תיק מזון לאמצע המסלול. מדובר על חברת REYJAVIK EXCRUSION, עלות ההקפצה הייתה סבירה - כ60 ש"ח.
סה"כ קילומטראז לכל הטרק - כ162 קילומטר
מטבע - קורונה איסלנדית. 1 ש"ח שווה ביום כתיבת שורות אלו ל0.027 קורונה.
איסלנד יקרה מ-א-ו-ד! המוטו האיסלנדי אומר ש"באיסלנד משלמים על ה-כ-ל!", מה שנכון ביותר.
עלויות לדוגמא -
נסיעה משדה התעופה לרייקוויאק: כ120 ש"ח
נסיעה מרייקוויאק לתחילת הטרק: כ200 ש"ח
עלות בקתה (לא כולל מקלחת וארוחות): כ250 ש"ח
עלות קמפינג לאורך הטרק: כ60 ש"ח ועוד ועוד...
דבר נוסף וחשוב - אין צורך כלל להמיר לקורונה איסלנדית, הכול כולל הכול דרך כרטיס אשראי, עד התשלום במקום הכי נידח לשירותים או למקלחת בבקתה.
הגעה לאיסלנד -
נכון להיום, אין טיסות ישירות לאיסלנד וניתן לעשות קונקשינים בטורקיה, גרמניה או הולנד.
הגעה לרייקוויאק מהשדה -
ישנן מס' חברות אוטובוסים שמוציאות הסעה מהשדה לרייקוייאק במחירים גבוהים כאמור. יש לשים לב שניתן לבחור באתר שלהם הגעה כבר למלון או במקרה שלי, קמפסייט בריקוויאק. אתם תרדו בתחנה מרכזית ותקבלו פתק שאתו תעלו ישר לאוטובוס ישיר למקום הלינה שלכם.
הגעה לטרק -
ישנן 2 חברות מרכזיות שמוציאות אוטובוסים לטרק - TREX, REYJAVIK EXCRUSION.
הן מאוד זמינות וניתן לרכוש את הכרטיסים באתר שלהן ולהתייעץ במייל לגבי כל שאלה.
בנוסף, יש אפשרות, לפחות בחלק מהיעדים, להיעזר באוטובוסים הנמצאים תחת ההגדרה של "תחבורה ציבורית", לא חוסך עלויות בהיסטריה אבל כן ישאיר אצלכם עוד כמה גרושים, כדאי לדעת זאת.
גם פה, ניתן להזמין כרטיס בחלק ממקומות הלינה שלכם ולא צריך להגיע מוקדם בבוקר לתחנה המרכזית. במקרה שלי לדוגמא, היה לי אוטובוס שיצא מהקפסייט הרייקוויאק ב6:30 ולא הייתי צריך להגיע לתחנה המרכזית.
בלון גז - כמעט בכל תחנת דלק.
ניווט - הורדתי מפות אופליין מראש עם מסלול הטרק. הדרך היתה מסומנת סה"כ טוב מאוד עם עמודים בצבעים משתנים.
תקשורת -
ניתן לקנות סים באיסלנד. אישית עשיתי חבילה דרך סלקום ובמרבית הדרך הייתה לי קליטה, אציין בפירוט את הימים שבהם לא הייתה קליטה.
מזג אוויר -
ה-הנושא המרכזי באיסלנד זהו מזג האוויר. מזג האוויר לא צפוי בעליל, אמינות התחזית היא בין יומיים לשלושה בלחץ וגם בה יש שינויים.
אתם יכולים לפגוש ביום אחד מזג אוויר אביבי וחמים; מעונן וקריר; גשום וסוער בצורה בלתי רגילה עם ערפל כבד, היה לי אחד כזה, ולשמחתי הוא התרחש ביום האחרון לטרק.
כך שיש להיערך לכל מזג אוויר.
יחד עם זאת, גם במזג אוויר לא סימפטי, לא סביר שתתקלו בטמפ' ממש נמוכות של 0 או מתחת, אבל ציוד חורפי וגשום הכרחיים!
דבר הזוי נוסף (עבורנו הישראלים) זה שבקיץ אין חושך באיסלנד! יש איזה שעה של דמדומים סביב 01:00 וזהו.
כיסויי עיניים כמובן חובה וגם להתרגל לזה שבאיסלנד אנשים חיים מסביב לשעון בתקופה הזאת.
בחורף ד"א, במשך 4 חודשים בשנה, 3 שעות אור בלבד ביממה, סיווווווט.
הגעתי בערב של היום הקודם לאיסלנד, ישר לקמפסייט ברייקוויאק.
מזג האוויר היה מעונן מאוד וקריר במקצת.
ידעתי מראש שבקמפסייט מטיילים משאירים בלוני גז שאין להם בהם צורך, ודי תכננתי על זה מכיוון שחששתי שלא אוכל למצוא תחנות דלק פתוחות בשעות הערב המאוחרות.
לאכזבתי, מצאתי בלונים ריקים לגמרי וכך בלחץ עשיתי סיבוב של כמעט שעתיים עד שהצלחתי למצוא תחנת דלק פתוחה עם בלון גז.
כשחזרתי, כמה מפתיע, זוג מטיילים שאל אם משהו זקוק לבלון גז כמעט מלא.
הקמפסייט ברייקוייאק לא רע בכלל - יש מטבחון עם עמדות לחימום וכן מקומות ישיבה בחוץ ובפנים; ומקלחות ושירותים כמובן וWIFI.
כמו כן, יש גם מסעדה במקום.
שימו לב לשים את האוהל קרוב לאזור המטבח והשירותים בכדי שהWIFI יהיה באמת יעיל.
ב6:30 המתנתי בתחנה מחוץ לקמפסייט לאוטובוס שאוסף את המטיילים לLandmannalaugar. התכנון שלי הוא לרדת לפני, בRjupnavellir. כמובן שעדכנתי את הנהג מראש, וכן הבאתי לו את הקפצת הציוד, בכדי שישים בLandmannalaugar, שאאסוף כשאגיע לשם.
סביב 8:30 הנהג עשה עצירה בHella ושם, מסתבר, יש תחנת דלק עם חנות נוחות מרכזית וגדולה ובה יש, כמובן, בלוני גז בשפע. ההתרוצצות אתמול בערב היתה מיותרת ביותר.
לRjupnavellir הגעתי סביב 9:30 והייתי היחיד שירד מהאוטובוס המלא עד אפס מקום, שהיה בדרכו לLandmannalaugar.
ישר כשירדתי התחיל מה שציפיתי לו אבל לא בעוצמה כזאת - סוג של מעופפים דמוי זבובים בכמויות מטורפות!!!
רכשתי מראש כובע רשת טיפשי מאליאקספרס שהתברר כיעיל ביותר אבל עדיין, הכמויות היו לא נתפסות. מדובר על חבורת ערסים במסווה של זבובים שמתנפלים עליך בכל רגע נתון. לא כ"כ מבין מה הם יעילים בביולוגיה שלהם - הם לא נושכים, לא עוקצים, האוכל שתאכלו לא יעניין אותם. הדבר היחיד שמעניין אותם זה להיכנס לכל חור אפשרי בגוף. לכן, הרשת הכרחית ביותר.
לשמחתי, גם מאוד נוח ופשוט להרוג אותם, כשהם נכנסים ביחד אתכם לאוהל.
באזור שירדתי בו יש קמפסייט, לא יודע מי המשוגע שמבחירה מקים שם אוהל, הזיה.
המעופפים הללו ילוו אותי במשך יומיים וחצי בעוצמות משתנות ואז ייעלמו מעצמם.
אין ספק שהכמות הגדולה ביותר הייתה בתחילת המסלול.
תחילת המסלול עברה באזור מיוער קלות שמהר מאוד נפתח לדרך ירוקה בעיקרה, הצמודה לנחל זורם ומפלים יפים לעיתים.
במשך כל היום מזג האוויר היה מעונן, השמש כמעט ולא הציצה מבין העננים.
במהלך המסלול יש חציית נחל, לא קשה במיוחד, אבל מצריכה חליצת נעליים.
נסמן אותה כחצייה מס' 1 במהלך הטרק.
בחצי השני של היום נכנסים למדבר. ל-מדבר הוולקני השחור משחור המטורף.
במרבית היום וחצי הקרובים תהיו לבד, עם עצמכם והציוד שעל גבכם הולכים במדבר המשוגע הזה, שומעים כל פסיעה וכל שקיעה של הרגל בחצץ הרך, המדמה חול ים בצבעים משתנים - שחור, כחול, לבן, אדום ועוד. משהו לא נתפס.
יש לשים לב שמרגע שהדרך בורחת מהנחל אין מים זמינים עד לקמפסייט.
ב16:30 הגעתי לקמפסייט Afangagil, הדרך יורדת מהמדבר היישר לבקעה ירוקה ויפה עם נחל זורם בסמוך.
הקמפ היה שומם, ללא נפש חיה.
הבקתה וחדרי השירותים והמקלחות היו סגורים, ניתן לשלם מראש באתר הבקתות ולקבל קוד אותו מקלידים בדלת הכניסה לבקתה.
הייתה קליטה סלולארית כך שלדעתי אפילו ניתן להתקשר במקום ולשלם, למי שברגע האחרון מחליט לחזור בו מהרצון לישון באוהל.
סה"כ קילומטראז להיום - 19 ק"מ.
ישנתי די טוב בלילה וקמתי בשעה 6:00. כאמור, אין חושך בתקופה זו באיסלנד כך שכל שעת קימה יכולה להרגיש כ6, או 8, או 9...
הבוקר היה מעונן מאוד וערפילי.
העננות הכבדה תלווה אותי כמעט כל היום, והערפל די יפוג ככל שהיום יתארך.
אפשר להגיד שמאז הגעתי לאיסלנד, ואני מתחיל את היום השלישי שלי פה, טרם ראיתי שמש מחוץ לעננים.
בערך בשעה 8:00 יצאתי לדרך, השביל מתחיל בעליה. יוצאים מהבקעה הירוקה, הרגועה והנעימה וחוזרים לטירוף, המדבר הוולקני.
במשך כל היום יהיו עליות וירידות לסירוגין, לא משהו דרמטי.
הקושי האמתי מבחינה פיזית זה ההליכה בקרקע הפריכה שמדמה הליכה בחול ים.
באמצע המסלול בערך מגיעים לנחל רחב שאותו יש לחצות.
למען האמת חיכיתי לנחל הזה, קראתי בבלוג על מטיילת בודדה שדי חששה לחצות אותו; ראיתי סרטון ביוטיוב על זוג שחצו אותו (ולא קל למצוא סרטונים ביוטיוב של הטרק הזה), אם כי לדעתי בשלב מאוד מוקדם של העונה, והמים חצו את גובה המותניים שלהם.
הכנתי את עצמי לנחל הזה.
הנחל מאוד-מאוד עכור ולכן, אין סיכוי לראות מה עומקו. החלפתי לסנדלים והחלטתי שבשלב ראשון אני חוצה אותו ללא הציוד, רק עם המקלות, רואה מה הסיפור.
המים הגיעו לאזור הירך התחתונה באזורים העמוקים שלו, כלומר, הכול תקין.
המים היו, כמובן, קפואים ביותר.
חצית נחל מס' 2 לטרק זה.
לאחר החציה עצרתי לארוחת צהרים ומנוחה.
בהמשך, ככל שהדרך התארכה, הנוף נהיה מגוון יותר - עדיין מדבר, אבל מתחילים לראות נגיעות ירוקות ונגיעות מושלגות בין האזורים המדבריים, מרשים ביותר.
לאחר כ15 ק"מ מגיעים לנחל נוסף, פשוט לחציה, שלא מצריך הורדת נעליים.
בעצם שם לראשונה, מתחילת היום, יש מים טובים לשתייה, נא לקחת בחשבון.
טרם הזכרתי את המעופפים היום - כמובן שליוו אותי במהלך היום, נהפכנו לחברים טובים סה"כ ולבכירים שבהם אפילו נתתי שמות. שמתי לב שכל פעם שיש רוח חזקה הם נעלמים. כבר לא ידעתי מה עדיף - רוח חזקה ללא מעופפים או שמא מזג אוויר נעים עם מעופפים. משער שמזג אביב שמשי עם רוח חזקה יפתור את הבעיה, חבל שבד"כ זה לא בא ביחד.
לקראת סוף היום מתגלה אגם יפהפייה ובהמשך, יורדים לעבר Landmnnahellir. אזור מפותח בהרבה מהקמפ השומם שהייתי בו ביום הראשון - יש שם אורוות סוסים, סוג של צימרים ומדשאה יפה ליד נחל עבור אנשי הקמפ.
פעם ראשונה לאחר כמעט יומיים שראיתי אנשים. מעטים אמנם אבל עדיין, אנשים.
יש משהי ששומרת על האזור וגובה תשלום מהמטיילים עבור הלינה.
קליטה סלולארית אין בקמפ זה. לאורך היום דווקא הייתה קליטה טובה כשניסיתי!
סה"כ קילומטראז להיום - 22.5 ק"מ
התעוררתי בבוקר, פתחתי את האוהל ומה ראיתי? שמש!!! אמנם משולבת עם עננים אבל עדיין, שמש! הייתי בשיא ההתרגשות והיום רק ילך וישתפר מבחינת מזג האוויר, לשמחתי.
יצאתי לדרך סביב 9:00 כשהשמים כבר כמעט התבהרו לגמרי.
היום מתחיל בעליה קלה ולאחריה ירידה לאגם יפהפה ונוסיף לזה את הראות מושלמת! התחלתי לצלם כמו משוגע - גופרו, מצלמה, טלפון וחוזר חלילה, מנסה לנצור כל רגע במזג האוויר הזה, למקרה שעוד שניה הכול מתהפך והופך אפור.
כל היום לווה בדרך מרשימה ביותר! שילוב של אגמים, הרים מושלגים, דרכים ירוקות, נחלים זורמים, פשוט מושלם.
בשלב מסוים הגעתי לשיא גובה שלאחריו מתחילים הליכה מושלגת לסירוגין עד ההגעה לאזור Landmannalaugar.
עצרתי שם לצהרים וכשהמשכתי בהליכה, נראה שלראשונה המעופפים עזבו אותי רשמית, כאילו קו השלג שבר אותם לאחר יומיים וחצי של ליווי צמוד, כאילו הייתי מינימום נשיא ארה"ב.
בהמשך נותר לי רק להגיד ווואוו ווואוו וואווו - ההרים המשוגעים של אזור Landmannalaugar נגלו אליי ושוב, לא הפסקתי לצלם.
הייתי בדרך לקמפ אבל מהחשש שמחר לא יהיה יום כ"כ מוצלח אקלימית, החלטתי לטפס את פסגת אחד ההרים שהתכוונתי לטפס רק למחרת (מה שהעריך לי את היום בכ3.5 ק"מ), פסגת Brennisteinsalda המתנשאת לגובה 881 מטר. הנוף משם היה לא מהעולם הזה, מומלץ בחום.
הגעתי לקמפ סביב 17:30.
קמפ מאוד עמוס, תחילת המסלול של הטרק המפורסם ביותר באיסלנד וגם מלא במסלולי יום לתיירים הקלאסיים. בנוסף, יש אגם תרמי משגע, אותו ניסיתי ביום המחרת.
קליטה סלולארית יש גם יש פה.
סה"כ קילומטראז להיום - 21.5 ק"מ.
החלטתי היום להקיף את אזור Landmannalaugar המרשים ולטפס לפסגות 3 הרים המקיפות אותו.
מזג האוויר היה מצוין אם כי עם עננות מסוימת אבל עדיין רואים את השמש במשך מרבית שעות היום.
אתמול כל היום הייתה שמש מלאה, יום נדיר.
ההר הראשון שטיפסתי אליו נקרא Sudurnamur המנשא לגובה של 920 מטר. למען האמת, הנוף מהפסגה עצמה לא מרשים במיוחד אבל הנופים בדרך למקום מרשימים גם מרשימים!
משם, המשכתי בטיפוס (מהצד השני הפעם) להר שטיפסתי עליו אתמול, Brennisteinsalda. כשירדתי ממנו, פגשתי בחור צרפתי שטייל לבד, והתחיל מסקוגר, שם אני מתכוון לסיים. קשקשנו קצת והוא ירד לקמפ. אמרתי לו שיש לי עוד הר אחד לטפס ואחרי זה אולי נפגש למטה.
הסימון הראה עיקוף די גדול בשביל להגיע להר וראיתי שניתן לרדת לעמק ומשם ישר להתחיל את העלייה, ובכך לקצר את הדרך.
כמו ישראלי טוב זה בדיוק מה שעשיתי רק מה? הבנתי למה זה בעייתי - הדרך בעמק נחצתה על ידי נחל רועש וגועש שנראה שניתן לחצות רק על ידי החלפה לסנדלים.
עצרתי לארוחת צהרים בתקווה שהנחל יעלם בינתיים.
סיימתי את הארוחה, הנחל לא נעלם.
התחלתי לחפש מקום לחצות, נע ונד מימין ומשמאל לנחל, כשבינתיים, ראיתי מטייל מבוגר, שגם עשה את השטות שלי ושנינו התחלנו בכיוונים מנוגדים לחפש מוצא.
אמרתי בליבי שאם אצטרך לרדת לסנדלים אני מסתובב וחוזר לקמפ. לא התחשק לי לחלוץ נעליים אבל גם ממש התחשק לי לטפס לפסגה.
למזלי הצלחתי איכשהו למצוא דרך לחצות עם הרטבות מינימאלית. צעקתי לבחור המבוגר וסימנתי לו. בינתיים התקדמתי וראיתי שהוא בסוף פרש, לא היה מרוצה מהדרך שבחרתי.
הטיפוס לא היה קשה במיוחד, רק ההתחלה הייתה תלולה בצורה הזויה. מי שיורד מהצד הזה, סכנת נפשות.
אני לשמחתי רק טיפסתי, ירידה מהצד השני, קרוב מאוד לקמפ.
הגעתי לפסגת Blahnukur המתנשאת לגובה של 945 מטר, למיטב ידיעתי הגבוהה באזור זה. הנוף הכי יפה - שם. אם יש לכם זמן רק לטיפוס אחד, זה המקום. נוף משגע, מומלץ בחום.
ירדתי לקמפ, נכנסתי לבריכה הטרמית, פגשתי את הצרפתי החביב, חברנו לעוד זוג צרפתים ושבדי אחד והיינו בבריכה מעל 3 שעות, מהנה ביותר.
סה"כ קילומטראז להיום - 15 ק"מ.
היום מתחילים את הטרק המפורסם ביותר באיסלנד, טרק הLaugavegur . בעיקרון הטרק הזה מחולק על ידי 4 בקתות שיש במהלכו, וכך ההמלצה היבשה היא ללכת אותו ב4 ימים.
למען האמת הימים לא ארוכים וגם, להזכירכם, אין חושך פה.
התכנון שלי הוא לעשות את הטרק ביומיים.
יצאתי סביב 9:00 לדרך. היום התחיל מעונן וקצת מבאס, בהמשך התבהר ויהיה הרבה יותר טוב.
היום התחיל בעליה באזור שכבר טיילתי בו אתמול וגם ביום שלפניו, כך שהכרתי די טוב. הנוף המדהים ממשיך ומבחינתי לגמוע ממנו עוד ועוד. לאחר העלייה ממשיכים בירידות ועליות קלות עד שמתחילים עליה רציפה על שלג, שתמשך עד להגעה לבקתת Hrafnitinnusker, בקתת סוף היום הראשון לאנשי מסלול 4 הימים.
ההליכה הרציפה על השלג לא קלה אבל יפה מאוד. בדרך פגשתי און אנד אוף זוג איסלנדי חמוד שגם התכוון להגיע בסוף היום לAlftavatn (וגם ישבנו על בירה בסיום המסלול).
כשהגעתי לבקתה באזור 12:00, לא כ"כ הבנתי מה ההיגיון לישון שם, בעיקר באוהל. המקום גבוה ומלא בשלג, לא נראה סימפטי במיוחד. הבקתה נמצאת סביב גובה 1000 מ'.
משם התחילו ירידות ועליות לסירוגין, שוב על שלג. סה"כ יש הליכת שלג רציפה של כ4-5 ק"מ. משער שככל שהקיץ מתקדם השלג נמס בצורה מסוימת אבל אני די משוכנע שמרבית השלג נותר.
משם בעצם מתחילה החוויה המטורפת - השדות הוולקנים שרואים בנגיעות קלות באזור Landmannalaugar,
מתפוצצים בו, רואים אזורים מעושנים בכל מקום, מימין ומשמאל, בעמקים ובהרים. מראה מיוחד ביותר. זה השלב שמגיעים לנקודת רתיחה (תרתי משמע) של השדות הוולקנים.
בהמשך, מגיעים לתצפית על כל עמק Alftavatn ופשוט נפלתי מהרגליים - המקום הכי יפה, כתמונת נוף אחת, שראיתי בימי חיי. גן עדן עלי אדמות.
לצערי הרב, היה ענן חול עיקש שהעיב על הראות ולכן, הצילומים לא יכלו להמחיש את מה שראיתי. שימו Alftavatn בגוגל ותראו למה אני מתכוון. פשוט מדהים.
כשיורדים לעמק רואים בקטן את כל מה שראיתי בגדול למעלה וזה פשוט נפלא.
יש חציית נחל במהלך הירידה לעמק.
חציית נחל מס' 3 לטרק זה.
לבקתה הגעתי סביב 16:00, בה אני גם מתכוון לישון ולהעביר בה את השבת (שומר, ולכן סגרתי בקתה מראש, כל שאר הימים - אוהל).
יש קליטה סלולארית בבקתה, לא חזקה במיוחד.
סה"כ קילומטראז - 22.5 ק"מ.
בשבת היה מזג אוויר נוראי, מאוד מעונן ועם רוחות מטורפות ושמחתי שאני נח.
היום, לעומת זאת, מזג האוויר מצוין.
היום זהו יום ההליכה הכי ארוך שלי בטרק, מעל 30 ק"מ. חשבתי לצאת מוקדם, בסוף יצאתי סביב 8:30.
הנופים לכל אורך העמק בין הבקתות Alftavatn לבקתת Hvanggil (נמצאת כ3.5 ק"מ מתחילת היום) יוצאים מן הכלל, זהו גן העדן הפרטי שלי (ואני משער של עוד כמה מטיילים).
כמובן, שהמצלמה, הגופרו והטלפון עבדו שעות נוספות בכדי לתעד את הנופים.
קצת לפני הבקתה הייתה חציה של נחל, לא מסובך במיוחד אבל הכריח הורדת נעליים.
חצייה מס' 4 לטרק זה.
אחרי הבקתה הגיעה עוד חציית נחל, הפעם משמעותית ומסיבית יותר.
חצייה מס' 5 לטרק זה.
אחרי החצייה נכנסים למדבר שחור אבל לא בעוצמות של המדבר הוולקני השחור מהיומיים הראשונים. ההליכה במדבר היא עד בקתת Emstrur. א-ח-ל-ה מקום לקמפינג, מהמם. עצרתי שם לארוחת צהריים סביב 12:30 כשמאחורי כ16 ק"מ.
לאחר ארוחת הצהרים התחלתי טיפוס קל ומאוד מהר נגלה למול עיניי הקרחון הגדול הנמצא מזרחית לשביל. למעשה הקרחון ילווה אותי עד ההגעה לת'ורסמורק.
גם פה, מרבית הדרך הייתה במדבר הוולקני אבל עם נופים מגוונים יותר.
כ4 ק"מ לפני ההגעה ליעד גיליתי להפתעתי שיש עוד נהר לחצות! הייתי כבר די עייף מהיום והנהר הזה היה מאוד גועש. חציתי אותו לאיטי וגם התארגנתי לאיטי. והיבלות - לאחר 3 חציות נחלים ביום אחד, גם החלו לצאת לאיטם.
חצייה מס' 6 ואחרונה לטרק זה.
סוף המסלול היה מאוד שונה מהמסלול שעברתי בימים האחרונים - פתאום אזור חורש, שיחים, עצים קטנים. חידוש מרענן.
כ1.5 ק"מ לפני שמגיעים לקמפ יש פיצול ל3 בקתות. אני הלכתי לכיוון הבקתות שמקדמות אותי במסלול המתוכנן מחר, ועצרתי לבסוף בבקתת Langidalur, שם גם מקמתי את האוהל סביב 17:30.
מתחת לבקתה זו יש את תחנת האוטובוס שמחזירה את המטיילים לרייקוויק.
הייתי עייף מאוד.
הייתה באזור קליטה חלשה ביותר.
סה"כ קילומטראז - 32.5 ק"מ
היום נכנסתי לטרק השלישי והאחרון שנהוג לעשותו ביומיים.
התכנון שלי הוא לעשותו ביום אחד.
כבר אתמול עדכנו שמזג האוויר בחצי השני של היום הולך להיות גשום ולא הכי סימפטי, אז החלטתי לצאת מוקדם ולהתקדם כמה שיותר.
קצת לפני 6:00 יצאתי לדרך.
היום התחיל פשוט מצוין, המשך של אתמול ובליבי הייתה איזה תקווה שגם ימשך כך (ספויילר - התבדיתי, ובגדול!).
תחילת היום מטפסים ומטפסים באזור שמאוד מזכיר את האלפים, שוב, שינוי מרענן. כ"כ הרבה נופים מגוונים בזמן כ"כ קצר, מטריף.
פתאום, ללא הודעה מוקדמת, התחילו רוחות לא מהעולם הזה והעננים כיסו במהירות את השמיים. ואז התחיל לרדת גשם. הרבה גשם. וואחד גשם עם וואחד רוחות ואני רק מטפס ומטפס וחוטף עוד ועוד רוחות.
עצרתי מאחורי בולדר גדול והתחלתי להחליף ציוד - כולי כולל התיק עם ביגוד סערה. בין לבין החל ערפל כבד, ראו בערך 2 מטר קדימה וזהו.
מזל שהסימונים די טובים.
מהר מאוד החלה הליכה ארוכה-ארוכה ואיטית-איטית בשלג. הרוח מצליפה בפנים, הגשם והערפל לא מפסיקים וכל הקומבינציה הזאת מקשה מאוד על ההליכה.
מפה לשם הלכתי לאיבוד. לא רואים כלום והלכתי לאיבוד. הטלפון עם מסלול האופליין קבורים עמוק בתיק וסיפור לפתוח הכול במזג האוויר הזה.
מה עושים? הסתכלתי ימינה שמאלה ולפתע ראיתי זוג אמריקאים (ששוחחתי ארוכות בערב שבת) ועוד בחור גרמני, מסתבר שכולם איכשהו הלכו לאיבוד בנפרד וכולם איכשהו נפגשו באותו מקום.
ניסינו עוד לנווט בחוסר הצלחה עד שהבנתי שאין מנוס, הטלפון צריך לצאת מהתיק. לאחר מאמץ הוא יצא, הבנו מה קרה, ולאחר כ10 דקות היינו שוב על המסלול הנכון.
ההליכה הייתה קשה בצורה בלתי רגילה, טיפוס על שלג במזג האוויר הסוער הזה. הקצב של הילדים האלו גרם לי להרגיש מבוגר ב20 שנה יותר מגילי האמתי.
הנעליים כבר רטובות לגמרי, הגרביים ספוגות. כובע גרב, באפ, הכול נוטף מים.
אחרי זמן שנראה כמו נצח עם הליכה בלתי נגמרת בשלג, הגענו בשעה 10:00 לבקתת Kali. היינו רטובים וספוגים מלמעלה עד למטה פשוטו כמשמעו.
חלצנו והחלפנו את כל הביגוד, הדלקנו את החימום וקירבנו נעליים וכל מה שחשוב בכדי שיתייבשו קצת, והתחלנו לעכל מה עבר עלינו במסע הזה.
שומרת הבקתה, סבתא מאוד נחמדה עם הכלב שלה, שלא ברור איך הגיע לחור הזה, הייתה מאוד נחמד ואמרה את המשפט האלמותי "Winter is coming". שתינו ערימות של תה, אכלנו שם ארוחת צהרים מוקדמת מאוד, בידיעה שכנראה לעצור בדרך עד לסוף המסלול לא נוכל, ולאחר כשעה, עם התנגדות קשה מאד של הגוף והנפש, התלבשנו שוב ויצאנו לדרך.
מהבקתה יורדים עד למפל המרשים של סקוגר. ככל שירדנו כך הערפל התפזר יותר ויותר. הגשם המשיך, הוא לא יודע מה זה הפסקה, אבל לפחות הריאות השתפרה פלאים וגם הרוח נרגעה.
הנופים נפתחו והיו כ"כ מרשימים. עשרות של מפלים! זה פשוט לא נגמר. ספוגים? רטובים? שום דבר לא מעניין, לא מפסיקים לעצור ולהתפעל.
סביב 14:00 הגענו לסקוגר עייפים אך מרוצים.
היה יום חווייתי שבהחלט ייחקק לדורות.
לזוג האמריקאים ולגרמני היה אוטובוס ב16:00 לריקוויאק.
לי היה אוטובוס רק למחרת.
מצאתי מקום במלון סמוך לאזור (אין בקתות בסקוגר ואין מצב לאוהל במזג האוויר הנורא הזה).
והיה המשך ערב מוצלח ביותר!
ליום זה לא נתפסו הרבה תמונות עקב מזג האוויר, רק הגופרו היה פעיל כך שבסרטון שיצורף לפרק הבא ניתן להבין קצת מה עבר עלינו.
סה"כ קילומטראז - 29 ק"מ.
1) ממליץ בחום, אם אפשרי, לא לעשות את היום האחרון אם צפוי מזג אוויר לא יציב. הרוחות למעלה משוגעות.
2) מעבר למזג האוויר הלא צפוי, חוויה לכל מי שיחליט לעשות את הטרק הזה, לא תשכחו זאת כ"כ מהר.
3) מצורף סרטון שמאמין יעזור לכם להשתכנע לרוץ לבצע את סעיף 2.
4) תהנו.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם