65 ימים באינדונזיה המופלאה

רקע ומידע כללי

כחלק ממסע של שנה ברחבי אסיה, הגעתי לאינדונזיה לטיול של מעל חודשיים. בתחילת הטיול שמתי לעצמי מטרה לא לקחת טיסות פנימיות בכלל, משיקולים כלכליים וסביבתיים. והאמת שהצלחתי :) (כמעט ב100%..)

המסלול הכללי:

באלי (5 ימים) ⬅️ לומבוק (11 ימים) ⬅️ שיט לפלורס דרך איי קומודו (4 ימים) ⬅️ פלורס (12 ימים) ⬅️ סולווסי (27 ימים) ⬅️ ויזה ראן בקואלה לומפור (מלזיה) ⬅️ סומטרה (5 ימים)

רקע:

כללי- אינדונזיה היא מדינה עצומה שמורכבת ממעל ל-17,000 איים. היא גם המדינה המוסלמית הכי גדולה בעולם (מבחינת מספר תושבים מוסלמים שחיים בשטחה). בתוך המדינה קיימות מעל 1,300 קבוצות אתניות שונות, ומדברים בה מעל 700 שפות שונות. הבירה שלה היא Jakarta - העיר המרכזית באי Java. (בשנים הקרובות הבירה תעבור לעיר חדשה שתיקרא Nusantara -במזרח קלימנטן באי בורנאו).

השפה הרשמית היא אינדונזית- Bahasa Indonesia. היא סופר נוחה וקלה לתפוס, אין להם לשונות עבר/עתיד או זכר/נקבה וההגייה די פשוטה. ממליץ ללמוד כמה מילים ולשמור "מילון כיס" בטלפון כדי שתוכלו לתקשר עם המקומיים. חלקם מדברים אנגלית שוטפת (בעיקר באיים היותר מתויירים) וחלקם לא יודעים מילה באנגלית.
לכל אי יש אופי אחר, תרבות אחרת, שפה שונה. רוב המקומיים שפגשתי מאוד גאים בלאום האינדונזי שלהם והם מדברים Bahasa- השפה האינדונזית הרשמית. אבל מורגשת גם הגאווה והשייכות לאי הספציפי.
באלי למשל הוא אי שרוב תושביו הינדים. בג'אווה, לומבוק וסומטרה יש רוב מוסלמי. בפלורס רוב התושבים נוצרים. הדמוגרפיה גם עלולה להשתנות בין אזורים שונים בתוך אותו אי.

ויזה- קודם כל, חשוב לציין בתחילת סיפור הדרך ולמען הסר ספק- נכון לכתיבת שורות אלה אי אפשר להשיג ויזת תייר רגילה עם דרכון ישראלי. אני יודע שלאחרונה מאפשרים כניסה לאינדונזיה לבעלי דרכון ישראלי עם ויזת עסקים לחודשיים, והעלות שלה היא באזור ה1,500 דולר.
למי שבבעלותו/ה דרכון זר, הכניסה היא מאוד פשוטה. יש אפשרות להגיע לאינדונזיה ללא הכנה מוקדמת, ולהנפיק בכניסה למדינה Visa on Arrival ל30 יום, שעלותה 35 דולר. הבנתי שעם ויזה כזו יש אופציה להאריך את הויזה, אבל צריך לבקש במעמד הקבלה את האופציה להאריך, ואז במהלך השהות באינדונזיה לגשת למשרד הגירה ולשלם על הארכה, או דרך סוכן שיעשה את זה בשבילכם.
אני אישית נכנסתי עם דרכון אירופאי ועשיתי ויזה online מראש דרך האתר של רשות ההגירה האינדונזית
מצרף קישור: https://molina.imigrasi.go.id
יש שם אופציה להנפיק ויזה ל60 יום תמורת 100 דולר או ל30 יום עם אפשרות להארכה ב30 יום (אמור לצאת יותר זול, גיליתי שיש אופציה כזו רק כשהייתי כבר במדינה).
אני הוצאתי ויזה ל60 יום כדי לחסוך זמן וכאב ראש. זה הליך סופר קל ונוח, ותוך כמה דקות אפשר לסיים עם הפרוצדורה.

כסף- רופיה אינדונזית. כשאני הייתי באינדונזיה השער היה בערך 4,000 רופיה=1 ש"ח.
למשיכת מזומנים אני ממליץ על כספומט של Maybank שלפי החיובים שלי באשראי לא לקח עמלת משיכה. הוא גם מאפשר לרוב משיכה של 3 מיליון רופיה. שאר הכספומטים שפגשתי לוקחים עמלה של 100,000 רופיה וזה די מרגיז, אבל הרבה פעמים לא מצאתי משהו אחר. יש כספומטים שלא עובדים עם כרטיסי אשראי זרים, אבל לדוגמא Mandiri תמיד עבד לי.
בכל אופן ממליץ תמיד להסתובב עם דולרים ספייר שיהיה למקרה שלא תצליחו למשוך (טיפ טוב בכללי לטיולים בחו"ל).

אפליקציות מונית: Grab ו- Gojek (ממליץ להוריד מראש). אפשר לשלם באשראי או במזומן, צריך לבחור בשיטת תשלום לפני הזמנת הנסיעה.

אפליקציות מומלצות להוסטלים/מלונות: Booking / Hostelworld / Agoda
דרך שאני השתמשתי לשריין מקומות לינה הייתה לחפש באפליקציות האלה כדי להשוות מחירים וביקורות, ולחפש בגוגל את המספר שלהם ולהתקשר להזמין מקום (לפעמים אפילו יש להם whatsapp). זה לפעמים חוסך כסף ובעיקר מאפשר לעסק לא לשלם דמי תיווך לחברות הגדולות האלה. לבחירתכם/ן :)

לגבי ענייני זהות ישראלית ותחושת ביטחון אישי-
*מדבר אך ורק מחוויה אישית שלי, יש לציין שאני טיילתי באינדונזיה לפני ה7.10.23 ואני לא יודע מה המצב שם עכשיו*
אז קודם כל, זה משתנה מאי לאי. בבאלי לאף אחד לא היה אכפת שאני מישראל. רוב התושבים הינדים וזה באמת לא מעניין אותם. באיים מוסלמים למקומיים שפגשתי אמרתי שאני ממדינה אחרת, ולמטיילים אחרים שפגשתי אמרתי את האמת. לא קרה לי פעם אחת שנכנסתי לסיטואציה לא נעימה בגלל הזהות הישראלית-יהודית שלי. כמובן שלא החצנתי אותה ואני לא ממליץ ללכת עם חולצות עם כיתוב בעברית, אבל עבורי החוויה הייתה מאוד נעימה עם המקומיים.

אוכל-
האוכל מגוון מאוד. באיים תיירותיים כמו באלי ולומבוק יש מסעדות שמגישות אוכל מערבי במחירים של 60-100 אלף רופיה (15-25 ש"ח) למנה מעולה שבארץ הייתה יכולה לעלות 60-100 ש"ח.
אני ממליץ מאוד לאכול בוורונגים- Warung (מסעדות מקומיות סטייל דאבות בהודו) שיכולים להראות בין צריף עם שני כסאות ושולחן למסעדה סבבה פלוס. יש מלא אוכל מקומי טעים, מזין, משביע ובאמת זול! מנה יכולה לעלות בין 10 אלף רופיה (הכי זול שמצאתי באינדונזיה לאורז מוקפץ עם ירקות) ל40 אלף רופיה אם התפנקתם.
זה המקום לומר גם שכצמחוני היה לי סופר קל להתנהל בכל אינדוזניה. כמעט בכל מקום יש טופו או טמפה (סויה מותססת שמגיעה בכל מיני תצורות- טעים ממש!)
מנות מקומיות נפוצות (מציין רק את הצמחוניות, אני יודע שיש עוד מלא מנות בשריות מעולות):
נאסי גורנג- אורז מוקפץ עם ירקות
מי גורנג- נודלס מוקפץ עם ירקות (בדרך כלל..)
גאדו גאדו- הפייבוריט שלי באינדונזיה :) בתכלס משתנה מעט ממקום למקום, אבל המנה היא בגדול אורז עם ירקות, טופו/טמפה/שניהם, ביצה ורוטב בוטנים מעל.
פיסאנג גורנג- בננה מטוגנת. להיט לסגירת פינה של סוף ארוחה

מילון כיס שימושי:
Terih makasi - תודה
banyak- מאוד
Sampai jumpa- נתראה
Salamat malan- לילה טוב
Salamat bagi- בוקר טוב
Sayur- ירקות Sayuran- צמחוני
Shiapa nama kamu- איך קוראים לך
Apa kabar- מה נשמע
Saya bayik/ bagus- סבבה
Enak sekali/ sangat enak/ lezat sekali - טעים מאוד
Saya berbacara Sedikit Bahasa Indonesia - אני מדבר מעט אינדונזית
Mahal- יקר
1-5: Satu, dua, tiga, empat, lima
6-9: Enam, Tuju, delapan, sembilan
10: sempulu
100: seratus
200: dua ratus
Hariyam bugus- יום טוב
harganya berapa- כמה עולה
Saudara- אחי
Taman Saya/ku - חבר

סים- עשיתי של Telekomsel, עבד מעולה ולא היה כלכך יקר (אזור ה120 אלף ל20 ג'יגה ל30 יום). שימו לב שאם אתם עוברים לאיים אחרים אפשר להגדיר בחנות את האזורים שבהם תהיה לכם קליטה.

ציוד:
בתכל'ס כל מה שאתם צריכים לטיול באינדונזיה, אפשר להתארגן עליו בתוך המדינה. רוב הטיול תהיו במזג אוויר חם ולח ומספיק להסתובב עם בגד ים וחולצה קצרה. יחד עם זאת, הייתי מביא ביגוד חם אם אתם מתכננים לעשות טרקים (בהרי הגעש הגבוהים היה קר ברמת המעיל וכובע חם). בכל אופן, אל תתרגשו אם אין לכם ציוד מסוים. כל מה שהייתי צריך תוך כדי הטיול מצאתי בשווקים או חנויות מקומיות.
טיפ למי שאוהב לרוץ- תביאו נעלי ריצה! יש מלא אזורים מדהימים לריצה ועבורי הריצות באינדונזיה היו חלק משמעותי מהטיול. זו גם אחלה הזדמנות להתאוורר, לראות שקיעה יפה, ומעבר לספורט, גם להכיר יותר טוב את המקום שאתם נמצאים בו ולגלות מקומות שכנראה לא הייתם מגיעים אליהם.

באלי - Bali

התחלתי את הטיול שלי בבאלי. הגעתי בטיסה מטוקיו עם קונקשן בסינגפור ונחתתי בדנפסאר, עיר הבירה.
נסעתי במונית דוך לאובוד (Ubud)- בערך שעה וחצי נסיעה מהשדה. רציתי להגיע למקום שאפשר לתרגל בו יוגה ומדיטציה בלב הג'ונגל.
בפועל גיליתי עיירה ענקית, עמוסה בתיירים ופקוקה ברוב שעות היום.
אני ישנתי ב WW Backpackers. אחלה הוסטל עם דורמס מגניבים ונקיים. מקום ממש חברתי שאפשר להכיר בו אנשים והם גם משכירים טוסטוסים.
לילה בדורמס עלה 100 אלף וטוסטוס עלה 80 אלף ליום. אני יודע שאפשר למצוא טוסטוס ביותר זול באובוד (אזור ה60 אלף) אבל אני בדרך כלל מעדיף לשכור מההוסטל כי זה חוסך לי זמן והתעסקות.

היוגה באובוד הייתה טובה- אני תירגלתי ב- Intuitive flow - עלה 110 אלף רופיה לשיעור drop in. אחלה מורים ומגוון של שיעורים לאורך היום, אני ממש אהבתי. ליד יש גם מסעדות נחמדות עם מלא אוכל טבעוני מול הנוף. שמעתי גם על Radiantly Alive שאמורים להיות טובים.
בגדול אם אובוד היא ממלכת היוגה של באלי, אז בית המקדש זה ה- Yoga Barn. מקום שהוא באמת גן עדן ליוגים ותיקים ומתחילים כאחד. יש מלא מלא סדנאות לאורך כל היום וכמעט לכולן אפשר להגיע בלי להירשם מראש. אפשר לשלם על כל סדנה/שיעור בנפרד ואפשר גם לעשות מנוי שדי משתלם אם מגיעים יותר מ3 פעמים. יש גם אפשרות לינה שם אבל מודה שאפילו לא בדקתי כמה עולה כי היה וייב של הרבה מעל התקציב שלי.
אני עשיתי מדיטציית קונדליני שהייתה חוייה סופר מעניינת, אבל הדבר שהכי נהניתי ממנו היה ה Extatic Dance. טיפ קטן- אם אתם מגיעים ממליץ להגיע לבד וזה לגמרי מעצים את החוויה.

באזור אובוד יש מלא מפלים, מקדשים הינדים ושדות אורז מהממים. אפשר לחפש בGoogle Maps את המילה "waterfall" ופשוט להגיע למקום אקראי, או לשאול על המלצות מההוסטל/מלון. שימו לב שאובוד די עמוסה, והמקומות שלפעמים תשמעו עליהם מתיירים אחרים עלולים להיות מפוצצים באנשים כמו מעיין בקיץ בישראל..
הדרך הכי קלה להתנייד היא בטוסטוס, ואם אתם/ן לא נוהגים אז אפשר בקלות לתפוס מונית-אופנוע עם אפליקציות Grab ו- Gojek.
אני בגדול נהניתי באובוד וזה היה אחלה מקום להכיר בו אנשים, אבל האווירה שם היא מאוד תיירותית וצריך להבין את זה לפני שמגיעים. הרבה זוגות בחופשות בטן גב, המון תרמילאים מכל העולם, והמקומיים גם בהתאם רגילים מאוד לתיירים.

אחרי אובוד הבנתי שאני מחפש שינוי אווירה מבאלי, והחלטתי לעבור לאי הסמוך לומבוק. צריך לציין שעבורי באלי הייתה פחות מתאימה בווייב, אבל הרבה אנשים לגמרי נהנים מהאי ונשארים חודש שלם ואפילו יותר רק בבאלי.
אזורים נוספים ששמעתי ממטיילים אחרים שנהנו בהם:
אולוואטו- יעד גלישה נחשב ואווירה מגניבה לצעירים
צ'אנגו- יעד גלישה טוב למתחילים, הרבה ברים ומסיבות
מונדוק
נוסה פנידה- אי שנמצא סמוך לבאלי בצד המזרחי. נחשב יעד טוב לצלילה ושנורקל
נוסה למבונגן- צמוד לנוסה פנידה, אי יותר קטן והבנתי שרגוע יותר
איי גילי- שלושה איים צמודים שנמצאים קרוב ללומבוק. כל אי עם אופי טיפה שונה. ממליץ לשאול על כל אחד אנשים שהיו שם: גילי T, גילי Air, גילי Mano

לומבוק - Lombok

לומבוק הוא אי מוסלמי שנמצא מזרחית לבאלי. האווירה שם יותר רגועה מבאלי אבל עדיין מתוייר מספיק כדי למצוא ברים ומסעדות מערביות.
אפשר לסגור את המעבר ללומבוק דרך כל הוסטל או סוכנות ברחוב. אני לקחתי הסעה לנמל Bangsal שלקחה בערך שעה וחצי, ומשם המשכתי למעבורת שלקחה גם סביבות השעה וחצי לנמל ב- Mataram בלומבוק. (המעבורת עברה דרך כל איי גילי לכן הזמן הארוך). מהנמל בלומבוק תפסתי סוג של מונית משותפת עם חבר'ה שפגשתי על הסירה ל Kuta Lombok. קוטה היא עיירת גלישה סופר מגניבה, עם אווירה צעירה והרבה פחות עמוסה ומתויירת מבאלי.
‏אני ישנתי בשני הוסטלים: Surf Camp 79 ו- LoTide Surf Camp.
שניהם היו אחלה, אבל האווירה בSurf Camp 79 הייתה הרבה יותר משפחתית ונעימה, הצוות שם מדהים ובאמת גרמו לי להרגיש בבית. פלוס הדורמס הם של 4 מיטות יחיד שזה יתרון משמעותי בעיניי.
כן חשוב לציין שבהרבה מקומות באינדונזיה אין מים חמים במקלחת, אז אם זה משהו שחשוב לכם עדיף לשאול מראש.

בקוטה בעיקר מה שעשיתי היה לגלוש. אני הייתי גולש מתחיל (פעם-פעמיים גלשתי בארץ עם חברים) ולכן החלטתי לקחת שיעורים. גלשתי כמעט כל בוקר. השכרתי קטנוע מההוסטל ב-60 אלף רופיה ליום, ונסעתי מקוטה לGerupuk לגלוש. יש כמה אתרי גלישה בקוטה והרבה מורים לגלישה. אני קיבלתי המלצה על בחור מקומי חמוד ומקצוען אמיתי ששמו Oki, וגלשתי רק איתו כל התקופה בלומבוק.
מספר של אוקי : +6282340257366

בגרופוק מתחילים את הסשן מתוך הים, זאת אומרת שצריך לקחת סירה לנקודה שממנה תופסים את הגלים ונשארים במים כל הסשן. בשבילי זו הייתה חוייה ממש מגניבה ורוב הימים הגלים היו מושלמים. שווה לבדוק באפליקציות גלישה על תחזית יום לפני. אני השתמשתי ב-MagicSeaweed.
לגולשים מתקדמים, יש נקודה בצד המערבי של לומבוק שנקראת Desert Point. לא הייתי שם אבל שמעתי שהגלים מטריפים.
מקום נוסף למתקדמים הוא Sumbawa- מרחק מעבורת קצרה מלומבוק. הבנתי שמגיעים לשם בעיקר חבר'ה מקצוענים שבאים רק לגלוש ושאין שם יותר מדי מה לעשות חוץ מזה. חשוב לומר שהגלים נשברים שם על ריף אז צריך להבין את זה לפני שנוסעים. פגשתי חבר'ה שחזרו משם והיו די משופשפים..

בקוטה לומבוק יש מלא וורונגים וגם מסעדות ברמה יותר גבוהה. יש כמה ברים אז אם מחפשים חיי לילה יש שם סצנה נחמדה. יש סופר גדול ואפשר לגמרי לקנות מוצרים ולבשל אם יש מטבח בהוסטל.

אחרי שבוע רצוף של גלישה בקוטה הרגשתי שצריך הפסקה לכמה ימים, אז החלטתי לצאת לטרק בהר הגעש רינג'אני, שהוא הר הגעש השני הכי גבוה באינדונזיה- הפסגה בגובה 3,726 מעל פני הים. (הגבוה ביותר נמצא בפפואה המערבית- 4,884 מעל פני הים)
בגדול אפשר לצאת לטרק בשמורת רינג'אני אך ורק עם מדריך מקומי, אחרת אי אפשר להשיג אישור כניסה לשמורה. בדקתי לעומק אם אפשר לצאת עצמאית, והמסקנה הייתה שזה אמנם אפשרי, אבל לא בצורה חוקית לפחות ולא דרך שביל מסודר. לכן- לא ממליץ.
אני סגרתי הכל דרך ההוסטל. עלה 1.7 מיליון לשלושה ימים, כולל מדריך וארוחות לאורך הטרק, והסעה הלוך וחזור לקוטה. למי שרוצה להמשיך משם למקום אחר ברינג'אני או באי אחר זה גם אפשרי.
בגדול אפשר להתחיל את הטרק משני מקומות (שאני מכיר)- Tetebatu ו- Senaru.
אני הגעתי ל Senaru, נסיעה של 3-4 שעות מקוטה. עיירה ממש שקטה ופסטורלית, עם נוף מטריף לשדות אורז ולחוף הצפוני של לומבוק. שם אני ממש ממליץ לעשות טיול רגלי למפלים (יכולים לשאול את מקום הלינה איפה זה, אין צורך במדריך).
מסנארו יצאתי בבוקר לטרק עם קבוצה של מטיילים מכל מיני מדינות. יש שתי אופציות לעלות להר רינג'אני- ביומיים (לילה אחד) או שלושה ימים (שני לילות). אני עשיתי יומיים ובדיעבד התחרטתי שלא סגרתי מראש על יום נוסף. העלייה לפסגה מאוד תלולה. מתחילים מגובה של 1,000 מטר מעל פני הים, ועולים עלייה של אזור ה2,700 מטר ביומיים (חנייה בלילה הראשון באוהלים בבייס קמפ של הפסגה). ביום השני מתחילים לעלות לפסגה באזור 3:00 לפנות בוקר כדי להגיע לפסגה בזריחה. אני בגדול מתנגד לזריחות וחושב שזריחות זה אוברייטד, אבל זה תכל'ס הזמן הכי טוב לעלות כי אח"כ באמת נהיה חם מדי, ובפעם הזו הזריחה באמת שווה את זה. בשלב הזה מי שבחר בטרק של יומיים מתחיל את הירידה עד למטה (כל ה2,700 מטר ביום אחד) ומי שבחר ב3 ימים ממשיך לאזור נוסף שמשקיף על המכתש, ואז הירידה יותר הדרגתית, וביום השלישי יורדים משם חזרה לSenaru. בקיצור, ביומיים זה אפשרי אבל אני בכל מקרה אמליץ על שני לילות, ככה הטרק הרבה יותר חוויתי ומרווח.

שיט לקומודו - Komodo Boat Tour

בסיום הטרק נסעתי מ-Senaru חזרה לקוטה לומבוק לעוד כמה ימי גלישה, ומשם המשכתי לשיט של 4 ימים לפלורס דרך איי קומודו. אחרי השוואת מחירים עם כל מיני סוכנויות, הבנתי שכולם לוקחים מחירים דומים ופשוט סגרתי עם אחת רנדומלית שהמליצו לי עליה. המחיר בתחילת העונה היה 2.8 מיליון והוא עלה ל-3 מיליון באמצע מאי. אספו אותי מההוסטל בקוטה לומבוק ונסענו לנמל המזרחי של לומבוק- Kayangan.
משם עלינו 40 אנשים לספינה, כמעט כולם צעירים בני 20-30 (ועוד בחור צרפתי בן 80 שהיה לגמרי חלק מהחבר'ה). ההפלגה הייתה אחת החוויות המיוחדות שהיו לי בטיול באינדונזיה. זה היה שילוב מושלם בין זמן הפלגה שקט, לירידה לחופים וחוויות באמת מלהיבות.
עשינו שנורקל בשוניות מטריפות וראינו צבי ים, שחינו בערב עם פלנקטונים זוהרים. ביקרנו בPink Beach, שהחול שם אשכרה די ורוד! (תוצאה של שברי אלמוגים אדומים שהתערבבו עם החול). ראינו להקה של דולפינים מקפצים להם באמצע הים. אפילו יצא לנו לשחות עם כריש לוויתן באורך 6 (!) מטר. לגבי הדבר האחרון- זו הייתה חוויה סופר מגניבה והגעתי קרוב לכריש ברמה שהוא אשכרה התחכך בי, אבל צריך לציין שהצוות של הספינה מאכיל אותם ולכן הם יודעים גם לצפות מתי ואיפה אפשר לפגוש אותם. לי זה קצת הוריד מהחוויה ועלו אצלי שאלות מוסריות לגבי זה, אבל בכל זאת זה היה מחזה מדהים.
השיא של ההפלגה מבחינתי היה המפגש עם דרקוני הקומודו, ועבורי זו הייתה ממש הגשמת חלום ילדות. הדרקונים הם הלטאה הכי גדולה בעולם, והם צאצא של דינוזאור שאשכרה הצליחו לשרוד עד היום. הם חיים ב4 איים שנקראים איי קומודו, ולא ניתן למצוא אותם בשום מקום אחר בעולם.
למזלנו יצא לנו לראות מעל 10 דרקונים בסביבה הטבעית שלהם, אבל זה באמת עניין של מזל ואף אחד לא מבטיח שתראו אותם בוודאות. רק כדי להמחיש כמה זה בסביבה הטבעית שלהם- כשהלכתי לבד על החוף בדרך חזרה לסירה, קלטתי שדרקון קומודו בוגר באורך 3 מטר פשוט מתהלך לו בסבבה על החוף, נותן לי מבט ופשוט חולף על פניי באהלן אהלן.
מבחינה לוגיסטית- על הסירה היו 3 ארוחות ביום (תמיד היו מלא אופציות צמחוניות), מים לשתייה וקפה ותה חופשי. ישנו על מזרנים על הרצפה של הסיפון, והייתה אפשרות לשלם יותר בשביל חדרון אישי עם מיטה בבטן הספינה.
הייתי ממליץ להביא איתכם/ן נשנושים לבין לבין, פירות טריים ויבשים וכו' ובירות לעצמכם אם בא לכם לשתות. אנחנו קנינו מהחבר'ה של הספינה בנמל בירות ויין אורז מקומי (קוראים לו Tuak) ששמנו במקרר בספינה, וזה לגמרי סגר לנו את הפינה. בסה"כ זו חוויה מאוד מיוחדת, גם חברתית, אבל במיוחד מבחינת הנופים ובעלי החיים שפוגשים בדרך- זה היה אחד השיאים שלי בטיול של 12 חודשים. למי שמטייל לבד זו גם אחלה הזדמנות להכיר מטיילים מכל העולם ולמצוא שותפים להמשך הטיול.

פלורס - Flores

הגעתי לעיר הבירה של פלורס- Labuan Bajo, יחד עם כל החבר'ה מההפלגה. לבואן באג'ו היא עיר נמל חמודה עם מלא הוסטלים ומלונות, כמה סופרים ומסעדות מקומיות וגם מערביות.
*אני הגעתי בתקופה שהיה כנס ענק של כל מנהיגי המדינות של דרום מזרח אסיה אז כל המלונות היו fully booked, אז מצאתי גסט האוס מתוק ומקסים טיפה מחוץ לעיר שנקרא G-Rima, והם נתנו לי ולעוד כמה חבר'ה לישון אצלם בסלון על הרצפה. בזכות הסיטואציה הזו יצא לי להכיר משפחה מקסימה שמארחת באמת מכל הלב. אפשר לסגור איתם בבוקינג או בטלפון של Re (או Mama Re) שהיא אישה מיוחדת ואשת שיח נפלאה. אני ביקשתי לבשל איתה ארוחת ערב במטבח וככה על הדרך עשיתי גם סדנת בישול מקומית :)
טלפון של רה- +6281246211800

הוסטל נוסף שהרבה מוצ'ילרים מגיעים אליו ויש להם דורמס הוא La Boheme (לא ישנתי שם אז לא מדבר מנסיון).

הדבר שהעיר הכי מפורסמת בזכותו הוא צלילות. אנשים מגיעים מכל העולם כדי לצלול באזור קומודו, אם זה לצלילה חד פעמית או לטיול Liveaboard (הפלגה של כמה ימים עם לינה על הספינה וצלילות כמה פעמים ביום). אני לצערי ויתרתי על הצלילה שם פשוט כי היה לי יקר מדי, במיוחד ביחס למקומות אחרים שצללתי בהם בעולם. אבל ממה ששמעתי מחבר'ה שצללו שם- כולם אמרו שזו הייתה חווית הצלילה הטובה ביותר שהייתה להם.

הופתעתי לגלות שרוב החבר'ה שמגיעים ללבואן באג'ו מההפלגה, נשארים יום-יומיים ואז חוזרים בטיסה חזרה לבאלי.
הטיפ הכי גדול שאני יכול לתת אם תגיעו לפלורס הוא- תישארו לגלות את האי המופלא הזה!
גם אם יש לכם כמה ימים, אם כבר הגעתם לפלורס, תצאו לחקור מה יש לאי המיוחד הזה להציע. אני שמעתי שיש שם טבע ונופים מדהימים, אז החלטתי לצאת למסע של 8 ימים על אופנוע ברחבי האי.
שכרתי קטנוע מבחור בשם ויקטור שיש לו חנות במרכז העיר. אחלה בחור עם אנגלית טובה וזמין בווטסאפ.
מספר של ויקטור: +6281330285000
אני לקחתי קטנוע אוטומט של 155 סמ"ק ב150,000 רופיה ליום. לי לא ממש הייתה ברירה או יכולת מיקוח כי היה ממש מחסור באופנועים ברחבי העיר בגלל הכנס, אבל אני מניח שאפשר למצוא ביותר זול. לא מצאתי גם שום אופנוע חצי- אוטומט או ידני, ולמרות שאני חושב שהיה עדיף אופנוע עם הילוכים, האוטומט בסוף עשה את העבודה. אם אתם/ן מתכננים לצאת למסע כזה, הייתי לוקח לפחות 125 סמ"ק, אם לא יותר גדול כי הנסיעות באמת ארוכות וחשוב שיהיה מנוע חזק ואופנוע אמין.

המסלול שלי מסביב לפלורס היה (לפי ימים):
Labuan Bajo ➡️ Ruteng ➡️ Bajawa ➡️ Riung ➡️ Moni ➡️ Bajawa ➡️ Ruteng ➡️ Wae Re Bo ➡️ Labuan Bajo

בגדול יש סיפורי דרך מפורטים על הלופ של פלורס בקבוצת הפייסבוק של אינדונזיה, אז לא אפרט לעומק על כל יום. כן אגיד שזו אחת החוויות הכי מיוחדות שהיו לי באינדונזיה מבחינה תרבותית וחוויה עם המקומיים. בכל מקום שעברתי אנשים נופפו לי לשלום, נתנו לי אוכל על הדרך והזמינו אותי אליהם הביתה. בקושי פגשתי תיירים זרים והאי השאיר עליי רושם מאוד בתולי והרבה פחות מתויר משאר המקומות שביקרתי בהם באינדונזיה.
מבחינת הנופים- כל יום הצליח להדהים אותי מחדש. השיא מבחינתי של פלורס הוא הר הגעש קלימוטו (Kelimutu)- סמוך לעיירה Moni. זה הר געש שיש בו 3 אגמים ב-3 צבעים שונים (!)
אני לא מהסס להגיד שזה אחד המחזות הכי מרהיבים שראיתי בחיי.

*הבנתי שיש אפשרות לשכור אופנוע בלבואן באג'ו ולהחזיר אותו ב- Maumere, מרחק של 4-5 ימים ולאחר מכן יש אפשרות לקחת משם טיסה. אבל זו אופציה הרבה יותר יקרה כמובן.

אם יש לכם/ן עוד יום ספייר בלבואן באג'ו- נחמד לקפוץ למערה בשם Rangko Cave. כדי להגיע צריך לנסוע 30-40 דקות בערך מהעיר, להגיע לאזור שיוצאות ממנו הסירות ולקחת סירה למערה, שלוקחת 10-15 דקות. הסירה עלתה באזור ה50 אלף לבן אדם הלוך חזור (אחרי מיקוח), ועולה עוד 50 אלף להיכנס למערה. המערה מלאה במי מלח ונחמד ממש לשחות בה. אם אתם מגיעים תביאו פנס ראש! חשוך לגמרי בפנים ויש נטיפים סופר מגניבים כשנכנסים פנימה.

סולווסי - Sulawesi

מפלורס ידעתי שאני רוצה להמשיך לסולווסי- אי ענק שנמצא צפונית לפלורס ומזרחית לבורנאו. הוא מפורסם בזכות האזורים הנידחים שעדיין מיושבים ע"י תרבויות עתיקות ומיני צמחים ובעלי חיים שייחודיים לאזור.
הטיסות עלו באזור 150-200 דולר בטיסת קונקשן דרך באלי או ג'אווה. אני בדקתי מראש מתי יש מעבורות באתר של Pelni (חברת המעבורות הלאומית) ונסעתי בלבואן באג'ו למשרד שלהם להזמין כרטיס. עלה 164 אלף רופיה למעבורת מלבואן באג'ו למקאסאר- עיר הבירה של סולווסי. המעבורת זו חוויה לא הכי סימפטית, אבל בשבילי זו הייתה דרך ממש נוחה להתנייד. מלבואן באג'ו לקח 20 שעות להגיע למקאסאר, היו על הספינה מיטות שדה עם מזרונים ואפילו 3 ארוחות ביום שכלולות במחיר. העניין שדי צפוף על הספינה (באזור האלף איש על הספינה, וראיתי רק עוד תיירת על הספינה) ולא הכי נקי. אבל בסה"כ זו הייתה אחלה חוויה ואפילו היה ערב קריוקי כיפי :)
מקאסאר היא עיר די עמוסה ולא הכי מזמינה לתייר, אבל זה אחלה מקום להתארגן בו על ציוד להמשך הטיול מבחינת ציוד ואוכל (יש אחלה סופרים וחנויות טיולים). אני ביליתי במקאסאר רק לילה ובבוקר למחרת כבר נסעתי Tanjung Bira- עיירת חוף בדרום סולווסי שיש בה אתרי צלילה מדהימים, שהגעתי אליה כדי להשלים את כוכב הצלילה השני (Advanced diving course). ממקאסאר לקחתי את הsmall kinjang, שזה פשוט מונית משותפת שעלתה 100 אלף רופיה לבן אדם, לנסיעה של בערך 6 שעות.
בירה היא עיירה מקסימה על החוף, מהבתוליים והלבנים שראיתי בחיי. השקיעות שם הם משהו מיוחד ששווה להגיע רק בשבילו. אני ישנתי בBlue Planet Dive Resort שעשיתי דרכם את הקורס. עלה 100 אלף ללילה בדורמס אבל המחיר הוא רק למי שעושה אצלם קורס. יש גם אופציות של לינה ברמה גבוהה יותר עם מחירים בהתאם. אני ממש ממליץ להגיע ל Blue Planet אם אתם מגיעים ל Bira. הם סופר מקצועיים ואדיבים, ויש שם אווירה צעירה וכיפית. והכי חשוב- מרפסת יוגה עם נוף מושלם לים.
אחרי שהסתיים קורס הצלילה חזרתי למקאסאר, במטרה להגיע לטאנה טורג'ה (Tana Toraja)- אזור כפרי במרכז סולווסי, שבו חיים בני הטורג'ה, שידועים בשל המסורות המיוחדות שלהם (בעיקר סביב המוות) וצורת הבנייה הייחודית של בתיהם. הבעלים של מועדון הצלילה הקפיץ אותי לנמל בבוקר, ומשם לקחתי מונית שירות (שווה להגיע בבוקר כי מגיעה מעבורת בבוקר מהאיים הדרומיים ומוניות השירות בדרך כלל מחכות למעבורת).

*במקאסאר פגשתי חבר טוב מהבית. מציין את זה לצורך ההבנה שמהנקודה הזו ועד היציאה מאינדונזיה טיילנו כצמד, ועבורי זה היווה גורם משמעותי בהחלטות להגיע למקומות יותר נידחים, עם הרבה פחות תיירים (ויחד עם זה שירותי תיירות מצומצמים) מאשר היו עד כה במסלול שלי.

ממקאסאר לקחנו אוטובוס לילה שנסע ישירות לטורג'ה. האוטובוס יצא באזור 20:00 בערב, והגיע לקראת 5:00 בבוקר. אנחנו הזמנו כרטיסים דרך בחור שטען שגדל בטורג'ה ונראה די אמין. עלה לנו 180 אלף רופיה לכרטיס. בפועל גילינו שיכולנו להגיע לתחנת האוטובוס ולשלם פחות (כמו בכל תחנת אוטובוס כמעט במזרח..).
אם בא לכם ראש שקט מוזמנים לדבר עם אנטואן שנמצא במקאסאר- 628124245936+
הגענו לעיירה המרכזית- רנטפאו (Rantepao), ומיד אפשר היה להבחין בבתים המיוחדים של בני הטורג'ה, שיש להם גגות אדומים דמויי סירה- מראה באמת מיוחד.
הסיבה לכך, לטענת המקומיים שפגשנו, נעוצה אצל המהגרים הראשונים שהגיעו מהאיים הדרומיים של אינדונזיה כדי ליישב בפעם הראשונה את סולווסי. המהגרים היו אנשי ים, שהגיעו בספינות גדולות ליבשה העצומה של סולווסי- וכשהחלו לבנות התיישבות קבע באזור ההררי של הטורג'ה (משמעות השם טאנה טורג'ה היא אנשי ההרים), בנו את בתיהם בצורות סירה כדי לא לשכוח את העבר והמסורת שלהם.
ברנטפאו ישנו בהומסטיי מקסים, אצל פאולוס המתוק ומשפחתו. פאולוס הוא גם מורה לאנגלית (כיתת הלימוד ממש צמודה לבית, ואם תבקשו אפשר גם להצטרף לשיעור) וגם מדריך טיולים. הוא סופר אדיב ויש לו ידע רחב (ואנגלית וצרפתית מצוינת), ואפשר לסגור דרכו את כל הפעילויות שתרצו לעשות באזור.
מספר של פאולוס- 6281343606478+
העניין המרכזי בטורג'ה הוא טקסי הלוויה שהמקומיים עורכים. יש להם מסורת ארוכת שנים של טקסי לוויה גרנדיוזים למתים, שאורכים בדרך כלל מספר ימים. לטקסים האלה מגיעים בדרך כלל כל אנשי הכפר, וזו חגיגה גדולה. היחס שלהם למוות הוא שונה משלנו, הם מאמינים שהם מעבירים את המת לעולם הבא ושהוא ממשיך להיות נוכח בחייהם גם אחרי המוות. לפי האמונה, ככל שהטקס מכובד וארוך יותר, כך המעבר לעולם הבא ובחיים שם יהיו טובים יותר עבור המנוח. וככל שהמשפחה עשירה יותר- כך הטקס מפואר יותר.
שימו לב- אם אתם/ן בוחרים ללכת להלוויה כזו, חשוב לדעת שהיא כוללת שחיטה של חזירים ובהמות, לרוב בופאלו. זו דרך להראות כבוד למת, וכך הם גם מאכילים את כל האורחים שמגיעים. המראות הם לא קלים, בלשון המעטה. אני אישית הרגשתי שזה היה חשוב עבורי לראות את הדברים האלה, גם בהיבט של היכרות עם התרבות המקומית, אבל בעיקר כצמחוני- לראות בעיניים במה כרוכה אכילת בשר.
בכל אופן זו חוויה קשה, ולא בהכרח הייתי ממליץ עליה לכל אחד.
"עונת" הלוויות היא בקיץ- בדרך כלל סביב מאי-יולי. כמו שאתם בטח שואלים את עצמכם, גם אני לא הבנתי איך זה הגיוני שיש זמן מסוים בשנה שמתקיימות הלוויות, הרי אנשים מתים כל הזמן. התשובה היא שהלוויה מתקיימת בדרך כלל כמה שנים אחרי שהמנוח נפטר. זה קורה בעיקר כדי לתת זמן למשפחה להתארגן על כסף להלוויה (בופאלו זה דבר יקר- ראיתי בעיניים אנשים קונים אותם בעשרות מיליוני רופיה בשוק ברנטפאו). בזמן בין המוות להלוויה- גופת המנוח נמצאת בתוך בית המשפחה (אמנם עטופה בתחריכים ובתוך ארון, אבל עדיין קצת קריפי).

אז פאולוס סיפר לנו איפה מתקיימות ההלוויות הקרובות, שכרנו קטנועים במרכז העיירה- יש ליד מגרש הכדורגל שתי חנויות שמשכירות באזור ה100 אלף ליום (לא הצלחנו להוריד אותם), ונסענו לכפר שפאולוס סימן לנו על המפה.
הגענו לכפר Tampan Bonga, בלי לתאם שום דבר מראש, ופשוט נכנסנו להלוויה. הדבר הראשון ששאלו אותנו היה איפה המדריך המקומי שלנו, וכשהשבנו שאין לנו כזה הם הופתעו לגמרי. תוך רגע המשפחה הזמינה אותנו לאכול ולשתות איתם. ותוך שעה הזמינו אותנו לישון באחד מבתי העץ בהלוויה. כמובן שנעננו להזמנה, ומפה לשם נשארנו בבית המשפחה 4 ימים מלאים. הם האכילו אותנו ודאגו לנו לכל דבר שהיינו צריכים. אנחנו בתמורה שאלנו מה אנחנו יכולים לתת להם חזרה, ואחד הדודים שידע אנגלית הסביר שנהוג לתת כמתנה יין דקלים, סיגריות או סוכר (אנחנו ראינו את זה קצת כאירוניה שאנחנו בעצם מזרזים את ההלוויות הבאות, אבל מי אנחנו שנתווכח עם המסורת).
טקס ההלוויה היה אחד האירועים הכי עוצמתיים שחוויתי. יצא לנו להיות ממש יחד עם המשפחה מתחילת הטקס ועד הקבורה- שזה בעצם החלק הכי עצוב של הלוויה בתהליך הפרידה שלהם מיקירם (הרבה עצב ובכי, צריך להיות מוכנים לזה). מה שהיה מיוחד זה שהרגיש שהם מקיימים את הטקס בדיוק כמו שמקיימים אותו כבר מאות שנים.
ובלי קשר להלוויות- האזור של טורג'ה הוא מהמם ביופיו, מלא במפלים ושדות אורז, ולמי שמעוניין יש כמה טרקים נחמדים שאפשר לעשות באזור.

מהטורג'ה המשכנו צפונה לכיוון איי הטוגיאן (Togean Island)- קבוצת איים מבודדת בצפון סולווסי. בדרך עצרנו בטנטנה (Tentena) - עיירה חמודה ושקטה על שפת אגם פוסו המקסים. לקחנו אוטובוס מרנטפאו שלקח בערך 10 שעות (עלה באזור ה100 אלף) ולקחנו שם יום מנוחה. יום למחרת המשכנו לאמפאנה (Ampana) בטרמפים. שימו לב שאם אתם לוקחים טרמפ- תשאלו אם הם לוקחים כסף על הטרמפ וכמה, כי מסתבר שנהוג לשלם.
אמפאנה היא עיר נמל די אפורה. בילינו שם לילה ובבוקר לקחנו מעבורת לWakai- הנמל המרכזי באיי הטוגיאן שממנו אפשר להגיע לשאר האיים. חשוב להדגיש שברוב האזורים באיי הטוגיאן אין קליטה סלולרית, וצריך לקבוע עם המארחים במלון מראש. בגלל שאין מסעדות כמעט באיים, מקומות הלינה מציעים דיל של לינה + 3 ארוחות ביום. לנו עלה 275 אלף לבן אדם ליום בבקתה זוגית בסיסית (אין מזגן והמקלחת קצת מאולתרת, אבל לא הרגשנו שאנחנו צריכים משהו מעבר). אנחנו קיבלנו המלצה על מקום באי Kadidiri- על רצועת חוף מדהימה עם עצי קוקוס וחול לבן. אני לא מגזים כשאני אומר שזה נראה כמו אי בודד מסרט של ג'יימס בונד. לבחור שסגרנו איתו קוראים פודין- בחור מקסים עם אנגלית מעולה שהוא והמשפחה שלו מנהלים את המקום.
מספר ליצירת קשר עם מקום הלינה- 6282264325621+
היינו התיירים היחידים במקום, ובילינו בסוף 4 ימים נפלאים שם. בעיקר בשנירקולים (מלאאאא דגים וכרישים ואלמוגים מדהימים!!), משחקי טקראו (פוצ'יוולי אינדונזי עם כדור מבמבוק- אחד הדברים הכיפים שתעשו) וזמן לנוח ופשוט להנות מהמקום המדהים שנמצאים בו.
אפשר לעשות סיבוב עם סירה באזור ולהגיע ל- jellyfish lake- אגם מלוח עם מדוזות שלא עוקצות! (בדקתי הן באמת לא עוקצות) ולבקר בכפר של אנשי ה Bajo- נוודי ים שמתגוררים בכמה אזורים בטוגיאן.
איי הטוגיאן גם ידועים בצלילות שלהם, ורוב הריזורטים מציעים קורסי צלילה/השכרת ציוד ויציאה עם מדריך. לא צללתי בעצמי שם אז לא יכול להמליץ מניסיון, אבל אנשים שפגשנו מאוד נהנו מהצלילות.
מ Kadidiri עברנו לאי אחר- Una Una. סגרנו דרך פודין מקום ב- Pristine Paradise ועלה 200 אלף ללילה + 3 ארוחות (שם הבנו שאי אפשר לצפות את המחירים באזור הזה, כי התנאים בUna Una היו ברמה הרבה יותר גבוהה). אני לגמרי ממליץ על פריסטין- מקום חברתי (אבל לא יותר מדי) עם דק מדהים על הים, חבל סלקליין ואוכל מעולה. צמוד אליהם יש את Sanctum- שהם ברמה יותר גבוהה אבל גם יותר יקרים בהתאם.
אנחנו הגענו לאונה אונה בשביל לטפס על הר הגעש של האי. הציעו לנו מהריזורט לעלות עם מדריך תמורת 300 אלף לבן אדם. החלטנו שבא לנו לעלות לבד כי כמה זה כבר יכול להיות מסובך. ניסינו לשכור אופנוע ללא הצלחה, ובסוף סגרנו עם שני חבר'ה שיקחו אותנו על אופנוע לתחילת המסלול.
בדיעבד מזל שלא נהגנו בעצמנו כי חצי מהדרך היא על חול ים מחליק והחצי השני בתוך ג'ונגל בוצי שאין בו שום דרך ברורה, ורק אלוהים או בן אדם שנולד וגדל באי הזה יכול להתמצא שם בניווט ולעבור עם אופנוע את הדרך ההזויה הזו.
אחרי נסיעה קשוחה של בערך שעה הגענו לנקודת ההתחלה של המסלול. נהגי האופנוע הצביעו לכיוון למעלה והתחלנו לצעוד. בסופו של דבר הגענו ללוע של הר הגעש, אבל לא הצלחנו למצוא את הדרך לפסגה. זה המקום לומר שלפעמים כדאי למחול על כבודנו ולקחת מדריך, במיוחד כשאין מפה..

מאונה אונה חזרנו ל-Wakai ומשם לקחנו מעבורת ציבורית לגורונטאלו- Gorontalo. ממליץ לבדוק מראש עם משרד הכרטיסים בכניסה לטוגיאן או עם המקומיים באיים מתי המעבורות הציבוריות, כי הן בתדירות די נמוכה וההבדל במחיר הוא עצום בין מעבורת ציבורית לסירה פרטית. אנחנו שילמנו 20 אלף רופיה על המעבורת לגורונטלו (בעוד סירת מנוע פרטית עלתה מעל מיליון). אמנם התנאים לא ברמת הסניטריה הכי גבוהה והדרך ארוכה יותר בסירה הציבורית, אבל זו בהחלט חוויה ושווה את המחיר בעיניי.

רצינו עוד להספיק להגיע למנאדו- Manado (שמענו שיש באזור צלילות מדהימות וכמה אזורים יפים לטייל בהם) אבל הויזה כבר עמדה להיגמר, והיינו חייבים לצאת מהמדינה.
בשלב הזה הרגשנו שעוד לא מיצינו את אינדונזיה (ולי היה חלום רחוק לראות קופי אורנגוטן בטבע), אז החלטנו לעשות קונקשן של כמה ימים במלזיה ולהמשיך משם לסומטרה. אז מגורונטאלו עלינו על טיסה לקואלה לומפור (יש שדה תעופה חצי שעה מהעיר בגורונטאלו).
*כאן כבר לא יכולנו לקחת מעבורת כי Pelni עושים רק הפלגות בתוך אינדונזיה ולא בינלאומיות.

סומטרה - Sumatra

בילינו 3 ימים בקואלה לומפור (אחלה עיר, אבל זה כבר לסיפור דרך אחר..) ומשם לקחנו טיסה של שעה למדאן (Medan), עיר הבירה של סומטרה. משם נסענו בערך 4 שעות לבוקיט לוואנג- Bukit Lawang, כפר חמוד (ויחסית מתויר) שיושב על שתי גדותיו של נהר מקסים בג'ונגל. לא אמליץ על המקום שישנו בו כי הוא לא היה וואו, אבל יש שם מלא גסטהאוסים במחירים סבירים לגמרי ואפשר להגיע באותו יום פשוט ולסגור מולם, כולל סיור בג'ונגל עם מדריך. אין אפשרות לצאת לבד לג'ונגל- זו שמורת טבע ואסור להיכנס ללא מדריך.
כן אמליץ למי שאוהב כדורגל, ללכת למגרש בקצה העיירה (לכיוון הג'ונגל, פשוט תשאלו איפה המגרש). המקומיים משחקים שם כל יום אחר הצהריים והמשחק ברמה גבוהה :)

אפשר לצאת לטרק בג'ונגל של בין יום לאפילו 10 ימים. אנחנו החלטנו לצאת לטרק של 3 ימים והרגיש לנו בול לחוויה (עשיתי כבר טרקים בג'ונגלים בנפאל, לאוס וקמבודיה, והרגיש לי שלפעמים זה יכול מעט לחזור על עצמו..) למי שיש זמן הייתי ממליץ אפילו 4-5 ימים בג'ונגל בסומטרה. בכל הטרקים גם כלול אוכל וציוד ללינה.
הטרק היה חוויה ממש מיוחדת. תוך פחות משעה לתחילת ההליכה כבר נתקלנו באורנגוטנית בוגרת, ולאורך שלושת הימים פגשנו באזור ה6-7 פרטים. זכינו אפילו למפגש עם אמא והתינוקת שלה בת השבועיים! בנוסף לאורנגוטנים ניתן לראות גם גיבונים, קופי תומאס (ממש חמודים!!) וקופי סיאמאנג. בג'ונגל חיים גם נמרים, פילים, קרנף סומטרי, דובים ועוד כל מיני בעלי חיים שייחודיים לאי סומטרה, אבל הבנו שצריך להיכנס הרבה יותר עמוק לתוך הג'ונגל לפחות לשבוע כדי שיהיה סיכוי לראות את בעלי החיים האלה, וגם אז הסיכוי לא גבוה.
חשוב מאוד במהלך הטרק לא להאכיל את בעלי החיים! זה לא גן חיות אלא הסביבה הטבעית שבה חיים בעלי החיים שאנחנו פוגשים. המקומיים מתייחסים בכבוד לשמורה ולטבע ועלינו התיירים חובה להתנהג בהתאם (יש לנו הרבה מה ללמוד מהם באופן כללי על היחס לטבע).
בסוף הטרק הגענו לשפת הנהר ועשינו "ראפטינג" מאולתר על צמיגי רכב ישנים, וככה חזרנו לעיירה- חוויה באמת מגניבה!

לצערנו הטרק בבוקיט לוואנג היה הדבר היחיד שעשינו בסומטרה, למרות ששמענו על עוד המון דברים שאפשר לעשות ולראות באי המדהים הזה. למי שאוהב גלישה אגב- אומרים שהגלים בחוף המערבי הם מהטובים בעולם. אז מבוקיט לוואנג חזרנו למדאן ומשם עלינו על טיסה ונפרדנו מאינדוניזה סופית :(

סיום בנימה אישית

אי אפשר להספיק הכל.
זו אמירה חשובה לזכור לפני שמתכננים טיול לאינדונזיה (ובחיים בכלל 🙂). יש אינסוף דברים לעשות, מקומות מדהימים לראות ותרבויות מרתקות לפגוש. המדינה הזו כל כך גדולה ומגוונת, וכמו שאחד המקומיים שפגשתי אמר:
"You need two whole lifetimes to see all of Indonesia, and that still won't be enough”

אז בנימה אישית לסיום (למי שהגיע/ה עד לפה..) - אינדונזיה היא מדינה מרתקת בטירוף, ובטוח הכי מגוונת שראיתי בחיי. כשאתם יושבים לתכנן את הטיול תבנו מסלול יחסית הגיוני מבחינת מעברים. ואם אתם יכולים- אל תכבלו את עצמכם לזמנים ותכניות מדויקות. כנראה שתפגשו מקומות שתרצו להישאר בהם יותר או פחות, תשמעו על מקום שלא היה לכם מושג שקיים או שתחליטו פתאום שבא לכם שינוי אווירה ופשוט תעברו לאי אחר שלא חשבתם שתגיעו אליו בכלל.
אני לקחתי המון מהתקופה הזו באינדונזיה. זו מדינה שטומנת בתוכה כלכך הרבה אפשרויות, שאני מאמין שכל אחד/ת יכול למצוא את עצמו בה.

תעשו חיים ותשמרו על עצמכם/ן!

באהבה
יותם

קישורים חיצוניים

• ויזה אלקטרונית לאינדונזיה