טרק ה ALTA VIA 1 - אלטה ויה 1, בדולומיטים

כללי

בסיפור דרך זה אספר על החוויות שלי מהטרק, ואספק גם מפות GPX של המסלול שעשיתי, שאפשר להעזר בהן. את ההכנות לטרק עשיתי בעזרת הפורום "הייק" וחבריו, גם בפייסבוק יש קבוצות שעוזרות. וכמובן קראתי את סיפורי הדרך באתר כאן. עדיין היו הפתעות פה ושם אבל זה חלק מהיופי...
אני אוותר על תיאור מפורט של המסלול כי יש המון כאלה ברשת, ממליץ על ה'רשמי' של אמנון לנגי, שהוא גם מעדכן אותו כל עונה בהתאם לדיווחים שזורמים מהשטח. המסלול מסומן היטב [באדום] ועדיין מומלץ מאוד לקחת מפה או אפליקציית ניווט כלשהיא.

תכנון, הכנות למסלול, בקתות

בניתי [בעזרת אנשים טובים] מסלול של 7.5 ימים מאגם בראיס עד לסוף המסלול [ללא הVF בסוף]. לא כולל יום מנוחה בשבת. את הזמנת הבקתות התחלתי כמה חודשים לפני ועדיין זה היה לא פשוט ולא היה מקום בחלק מהבקתות . מה שהצריך אותי לחפש חלופות. לבסוף הסתדרתי. לבקתות פונים במייל, חלק מהבקתות יש להן אתר אינטרנט עם טופס מקוון.
בגלל שאני שומר כשרות לקחתי הרבה אוכל איתי וקיוויתי שמשקל התרמיל לא יהיה מעל 14 קילו [מה שלא הצליח]. אבל ברור שכדאי להיות כמה שיותר קל במשקל התרמיל, וגם לקחת מקלות.
כדאי מאוד גם להיות בכושר, לעשות טיולי הכנה ואימוני מדרגות לפני היציאה לטרק.

הגעה לתחילת המסלול

אני טסתי לונציה. משם תכננתי לקחת אוטובוס לקורטינה, מקורטינה אוטובוס לדוביאקו ומשם עוד אוטובוס לוילהבאסה. למרות שקניתי כרטיס ויצאתי לתחנה בזמן, התברר לי שהמתנתי בתחנה הלא נכונה...הגעתי לתחנה דקה אחרי הזמן, אבל האוטובוס כבר יצא. האוטובוס הבא רק בעוד 5 שעות. מה שסיבך את כל הלו"ז כי הייתי מגיע לדוביאקו אחרי שהאוטובוס האחרון יצא... אבל קיוויתי לטוב.
בכל אופן התייבשתי 5 שעות בשדה בונציה, ואז נסעתי לקורטינה. משם המתנה של שעה ואז עוד אוטובוס לדוביאקו.
הדרך מקורטינה לדוביאקו היא אחת הדרכים היפות שנסעתי בהן אי פעם.
מדוביאקו עליתי על רכבת , 5 דקות נסיעה והגעתי מותש ב9 בערב לוילהבאסה. היה קצת באסה היום הזה.. ):
ישנתי במלון אמה Emma והיה בסדר גמור.
יש דרכים נוספות להגיע לוילהבאסה, למשל ברכבת דרך ורונה, שווה לשקול.

יום ראשון - אגם בראיס למלון פדרו

23 קילומטר, עלייה 1400 מטר, ירידה 1350 מטר, 9:30 שעות.
האוטובוס לאגם בראיס יוצא ב8:30 מהתחנה ליד מלון אמה.
למרות המאמצים שלי לחסוך משקל, בשעה 9 בבוקר מצאתי את עצמי מתחיל את העלייה המפורסמת מאגם בראיס כשעל גבי תרמיל במשקל 19.2 קילו [!] ואני שואל את עצמי איפה טעיתי? איך הגעתי למצב ההזוי הזה? והעלייה היתה קשה כמובטח. קשה על ההתחלה.
בסוף העלייה השארתי את התרמיל בביאלה ובהמלצת בעלת המקום עליתי על הר Croda del Becco‏‏‏‏‏‏, בעלייה קשה ותלולה [וגם ירידה]... של שעה לכל כיוון. הנוף מלמעלה מרהיב, וכבר על תחילת הטרק הגעתי לנקודה הכי גבוהה בו! [2810 מטר].
משם בשביל רחב ומפותל, בנוף דולומיטי מיוחד, עד לירידה לכיוון פדרו.
הירידה מפותלת ארוכה ועם נוף מצוקי ומיוער. בסוף הגעתי לפדרו שהוא מלון מומלץ ממש לדעתי.
איך שהגעתי התחיל גשם. :)
יצא יצא יום ארוך וקצת קשה.

יום שני - פדרו לדיבונה

26 קילומטר, 1900 עלייה, 1400 ירידה, 12:30 [!] שעות
אמור להיות יום ארוך אבל לא ידעתי עד כמה; התרמיל הכבד הכתיב קצת איטי [ואולי גם זה אני איטי...] וכך סיימתי את היום אחרי 12:30 שעות.
היום התחיל בעלייה לכיוון בקתת פנס, ואני ממליץ לעשות סיבוב לכוון בקתת לוורלה. אחרי הבקתה לשים לב לאגם חמוד שנמצא מעל השביל לכן לא רואים אותו! לרדת מהשביל ימינה, לעלות כמה מטר ורואים אותו.
משם המשכתי עד לפניה שמאלה לB20, שביל קשה אבל מומלץ. הירידה לאגם לאגוזי הרבה יותר קלה ממה שאפשר לחשוב בהתחלה כשרואים על איזה מצוק היא מתגברת, בגלל שהשביל בנוי היטב עם סרפנטינות ברמה שלא רואים בארץ.
משם עליתי ללאגוזי בעלייה ארוכה ומעייפת מאוד. אבל הנוף מלאגוזי מפצה על הכל.
מלאגוזי הלכתי לדיבונה על הדרך הגבוהה 404, שהיא מרהיבה ממש- הנוף משם זה כמו לשבת על כנף של מטוס. אבל השביל מסוכן קצת לדעתי,במיוחד עם תרמיל כבד, ועובר על סף תהומות עם דרדרת בעייתית .
למזלי לא ירד גשם כלל באותו יום. הגעתי לבקתה סחוט מעייפות.
דיבונה הוא רפיוג ציבורי אבל מצוין עם תנאים טובים, מקלחת וכביש שמגיע עד אליו ממש.
ממנו ראיתי עליית ירח מדהימה מעל הרי הדולומיטים.

יום שלישי - דיבונה לנובלאו

יום קצר: 12 קילומטר, 800 מ' עלייה, 400 ירידה, 5.5 שעות.
היום מתחיל בירידה מתישה, והרבה שורשים של עצים שצריך להזהר מהם. בסוף הירידה חוצים כביש, ומתחילים עלייה מתישה לא פחות של שעה בערך. ואז מגיעים לRifugio Cinque Torri.
שם כבר רואים את הנוף של Cinque Torri שהוא גוש של מצוקי דולומיט יפים המשמשים גם לספורט אתגרי.
המשכתי בשביל נופי יפהפה ועמוס מטיילים [מיד אבין למה] עד רפיוג סקוטיני [Rifugio Scoiattoli]
ברפיוג סקוטיני יש מרפסת יפה, מסעדה ורכבל המוביל למקום המוני מטיילים. ממנו אפשר לראות גם את רפיוג אבראו וגם את רפיוג נובלאו.
המשכתי בעליה לא גדולה לאבראו, משם קפצתי לויה פראטה אבראו. הדרך לשם יפה מאוד אבל הVF נראתה לי מפחידה מדי ללא ציוד אבטחה אז ויתרתי.
משם בעלייה סלעית לרפיוג נובלאו.
רפיוג נובלאו ממוקם על פסגת הר ומוקף תהומות מכל הכיוונים. בהחלט מיקום מאתגר. הנוף ממנו הוא אולטימטיבי. הרפיוג עצמו קטן וצפוף מאוד אבל עם אווירה נעימה ושרות טוב. ירדתי ממנו ללא התרמיל לכיוון הויה פראטה בהמשך המסלול כדי לראות איך היא, והמסקנה שלי היתה לא לעשות אותה עם תרמיל כבד. היא לא מאוד מסובכת טכנית אבל כן מפחידה קצת.
בהמשך הערב ירד גשם, וברד, ושוב גשם וכל האזור התמלא בעננים שבאו והתפזרו אגב יצירת מראות נוף יפהפיים.

יום רביעי - נובלאו לסיטה דה פיומה

16.5 קילומטר, 500 מ' עלייה, 1100 מ' ירידה, 7 שעות
בלילה ירד המון גשם וברד וכל האזור הלבין מכדורי ברד שלא הפשירו, והשבילים היו בוציים להחריד. חזרתי לאבראו ומשם המשכתי אגב בירבור קל לכיוון פאסו גיאו.
הפסקה קלה, חציתי כביש והמשכתי בצד ימין. משמאלי עמק יפה עם פרות וסוסים. בשלב מסוים מתחילה עלייה לפס, שעה בערך או פחות. הנוף ממנו מרהיב.
מהפס המשכתי בשביל בוצי ולבן מברד, ממול רואים את הר פלמו האימתני.
השביל ממשיך לטפס קלות עד לפס הבא, [נוף חבל"ז], ומשם מתחילה הירידה לכיוון
סיטה דה פיומה. הדרך לשם היא על שביל רחב ונוח.
בשלב זה כאבו לי מאוד 2 גידי אכילס במיוחד ברגל שמאל, [בעיקר בעליות], והייתי מותש באופן כללי. החלטתי לא לעשות את הר פלמו מחר בהתחשב במצב ובמשקל הגבוה שאני סוחב.
סיטה די פיומה- רפויוג שהושמץ בפורומים הישראלים אבל אני חושב שהוא בסדר. יחס ענייני, לא נחמד במיוחד אבל גם לא גרוע, ותנאים לא רעים.

יום חמישי - סיטה דה פיומה לטיסי

16.5 קילומטר, 950 מ' עלייה, 650 מ' ירידה, 7:15 שעות.
כאמור החלטתי קצת בצער לוותר על הר פלמו והמשכתי בדרך העוקפת לכיוון Rifugio Passo Staulanza. הדרך עוברת ביער בצמוד להר פלמו שמשמאלי. לפתע ציליוויזיציה , הגעתי לכביש וממול הרפיוג שנראה כמו ארמון קטן... ממשיך קצת שמאלה על הכביש עד שהשביל עוזב אותו ונכנס ימינה לתוך ההרים, עלייה קצרה ואז ירידה לתוך עמק ירוק ומכוסה דשא [וחרא של פרות]. מכאן מתחילה העלייה לרפיוג' קולדאי.
ההליכה נוחה בהתחלה וקשה בהמשך. הכאבים ברגל שמאל מתגברים ואני שוקל לפרוש. יש לי יום מנוחה- שבת- בטיסי והחלטתי להחליט אחרי שבת.
הדרך הולכת ונהיית מצוקית יותר ויותר [אך לא טכנית] . מאחורי - הר פלמו, האימתני מכל זוית [וראיתי מטוסי קרב חגים סביבו] . אחרי כ45 דקות הגעתי לרפיוג קולדאי. הפסקה קלה והמשכתי עד לפאס- משם נשקף נוף מרהיב ואגם קולדאי היפהפה כמה עשרות מטר מתחתי.
שווה להקיף את האגם מימין ולעלות לתצפיות נוף על העמק שממול.
המשכתי אחרי האגם עד לפס נוסף וממנו רואים נוף מרהיב של צוקים אימתיים מצד שמאל, סוג של רמה באמצע, וכ1000 מטר מתחת - העמק ובו כבישים ועיירות. ממול רואים את רפיוג טיסי על ההר. המשכתי עד אליו. השביל קשה ומלא אבנים.
רפיוג טיסי היה מלא עד אפס מקום. התנאים שם בסיסיים למדי. צפוף והמיטות לא נוחות ["אמבטיה"] . הוא מקבל אספקה באמצעות מסוק [וראיתי שניים כאלה]. יש ממנו נוף נפלא, כדאי מאוד לעלות לצלב המתכת על ההר לתצפית!
במצוק ממול שגובהו כ1200 מטר יש מסלולי טיפוס הרים רבים ואני חושב- מי המשוגע?.... אז אחת המלצריות [הבת של פאולה] סיפרה לי שהיא טיפסה על המצוק הזה, 17 שעות טיפוס כולל [סוג של] שינה על המצוק,על מדף סלע קטנטן...
פגשתי שם גם זוג ישראלי נחמד. אני נשארתי לנוח שם בשבת, הם המשיכו הלאה.

יום שישי - טיסי לסאן סבסטיאן

20.5 קילומטר, 7:45 שעות, 750 מ' עליה, 1300 מ' ירידה.
אחרי שבת משעממת בטיסי אני ממשיך, התרמיל בשלב זה קצת פחות כבד- כ16.5 קילו.
יוצא מטיסי ורואה מולי שער סיום מרוץ מנופח וצבעוני , ואנשים שבונים מתחם סיום לידו.
ממשיך. הירידה מטיסי תלולה ובוצית. אני מגיע לרפיוג וואוזלר. מולי מגיעים אלפי רצים ורצות מדוגמים שמשתתפים במרוץ שטח מקומי המסתיים בטיסי [איך הם חוזרים משם? ואיך יש שם מקום לכולם?]. השביל רחב ונוח ומאפשר ריצה כזאת, אבל הם רצים בעלייה ואני- יורד. בצד ימין נוף יפה. בשלב מסוים נכנסתי לשביל צר ובוצי. ממשיך. השביל הולך בקו העצים ומציג נוף ההרי יפה בצד ימין, אבל הוא יותר קשה להליכה, בוצי ומלא שורשים.
בשלב מסוים מגיעים לפאס קטן. משם עוד כשעה לרפיוג קרסטיטו. איך שהגעתי- כשנפתחו ארובות שמיים והתחיל גשם חזק [בשעה 3!]. ממתין חצי שעה וממשיך לסן סבסטיאנו. ההליכה לשם נוחה מאוד.
סן סבסטיאנו הוא מלון על הכביש. אפשר לסיים את המסלול [גם] שם. המלון חביב ונוח מאוד. יש בו חדרים פרטיים ודורמיטורי עם מקלחת צמודה לכל חדר.

יום שביעי - סן סבסטיאן לפיאן דה פונטנה

18.5 קילומטר, 1200 מ' עליה, 1200 מ' ירידה, 8:15 שעות.
היום הזה מוגדר כקשה ביותר. הקושי נובע לא רק מהעליות [והירידות!] אלא גם מהשביל שיותר קשה טכנית משאר המסלול. גידי אכילס שלי במצב סביר- כואבים אבל לא ברמה של השבתה ואני משתדל לאמץ אותם כמה שפחות. התחלתי חצי שעה מוקדם יותר – 7:30. היום נפתח בהליכת כביש של 2 קילומטר. אחכ פונים שמאלה ועולים על שביל. השביל מלא בוץ , אבנים מחליקות, שורשים מחליקים, והכל במין סדרת עליות וירידות קטנות ותלולות וטכניות. מפעם לפעם חוצים שדות בולדרים מה שמוסיף לחגיגת הקושי.
הנוף במקטע הזה שונה משאר המסלול והוא יותר "ים תיכוני" עם הרבה צוקים ועצים. מאווד מיוחד.
אחרי רפיוג סומריבה מתחילה אחת העליות הקשות במסלול, עליה שחוצה כמה אוכפים ופאסים, בנוף מרהיב. פה ושם חוצים שלוגיות. סוף העליה צריך לטפס ממש. עם הידים והרגליים. התרמיל מפריע לי מאוד.
בסוף העלייה מגיעים לפאס מרהיב, בגובה 2450 מטר. עצרתי לנוח שם ולאכול. ממול קניון עמוק ובצד ימין עמק, לשם נרד. אחכ מתחילה הירידה- תלולה כמובטח וארוכה: כ800 מטר. מקלות מאוד עוזרות. פה ושם יש חבלי ברזל שעוזרים לתחושת הביטחון במקומות עם תהום ליד.
מגיע לפאיין דה פונטנה אחרי 8:15 שעות – זמן טוב יחסית.
פאיין דה פונטנה הוא רפיוג ציורי ממש. הבקתה ממוקמת בפסגת הר ירוק מדשא ומוקפת תהומות מכל הכיוונים. רכבל קטן מביא לה אספקה. הנוף כמובן מרהיב. תנאי הלינה קצת פחות, אבל לילה אחרון, זורמים..
להפתעתי פגשתי שם את הזוג הישראלי שהיה איתי בטיסי, מתברר שהם ישנו לילה קודם ברפיוג סומריבה.

יום שמיני - פיאן דה פונטנה לכביש, ומשם לונציה

13.4 קילומטר, 300 מ' עלייה, 1500 מ' ירידה , 4:20 שעות
זהו מקטע "מנהלתי" לכאורה אבל מצאתי שהוא מאוד יפה. אמנם מנהלת הבקתה הבטיחה שהוא לוקח 4 שעות בנחת, מה שיביא אותנו לאוטובוס של 12:30 גם אם נצא ב8 בבוקר אבל במהלך ההליכה הבנתי שזה לא ככה. 4 שעות זה אם הולכים ממש מהר ולא עוצרים לנוח.
בכל אופן, השביל יורד מהבקתה , חוצה נחל קטן ומטפס על ההר ממול. לאחר מכן הולך על הצלע השמאלית של ההר בקטע קצת מפחיד, כי יש תהום בצד ימין. למטה רואים את ערוץ הנחל שאני ארד לתוכו מיד. השביל פה קצת מבלבל, ומצאתי את עצמי הולך בשביל שונה מהמתוכנן, אבל לא נורא כי הוא התחבר בסוף לרשמי.
הנוף ייחודי- נכנסים לתוך ערוץ נחל עמוק שהולך ונסגר עלינו ומאפשר לצפות על הגובה והנוף, מלמטה, לשם שינוי. באמצע דרך עברתי את רפיוג Furio Bianchet שנראה טוב מאוד, אבל מיהרתי לאוטובוס ולא עצרתי בו.
ממנו השביל נהיה רחב ונוח עד ליציאה לכביש. לקראת הסוף עוברים מעל גשר וממנו אפשר להשקיף על נקיק צר ממש עם מפל נחמד. ואז הכביש.
חזרתי ימינה כ300 מטר עד לתחנת האוטובוס, ושם התייבשתי שעה שלמה בהמתנה לאוטובוס האיטלקי המאחר [מעניין שבהלוך הוא לא אחר בדקה אפילו ): ]

חזרה לונציה מסוף המסלול

יש לנסוע באוטובוס לבלונו. כרטיס אפשר לקנות אצל הנהג. יורדים בתחנת הרכבת בבלונו וקונים כרטיס לונציה. צריך להחליף רכבות בדרך . סהכ הנסיעה לוקחת כמה שעות אבל ברכבת נוח לנסוע. הגעתי אחרי הצהריים לונציה.

בונוס- יום בונציה: אתרים

למי שעוד לא ביקר בונציה, ואולי גם מי שכן, הייתי ממליץ להשאיר יום - יום וחצי לעיר המהממת הזאת שבנויה כולה על תעלות ומים . העיר מלאה תעלות קטנות , גדולות וענקיות. המוון גשרים יפים וקלאסיים גם בכל הגדלים. והמון גונדולות. העיר לא גדולה ואפשר להסתובב בה ברגל, אפשר גם לקחת מונית סירה או אוטובוס סירה על התעלה המרכזית [הגראנד קנאל].
הנה קצת אתרים שאפשר לבקר בהם בונציה:
פיאצה סן מרקו - הכיכר המרכזית. חובה לבקר בה. ולעלות לתצפית על המגדל בפינה .
יש בה גם את בזיליקת סן מרקו וארמון הד'וגה.
גשר הריאליטו- גשר גדול ומרשים עם חנויות עליו.
הרובע היהודי, המוזיאון היהודי [לא משהו], בית חבד,
וכמובן, שייט בגונדולה- יקר אבל אם זה מתחלק בין כמה המחיר סביר [כמה עשרות יורו לאדם].
והכי טוב סתם להסתובב בסמטאות ולראות פינות חמד בעיר.

סיכום

הALTA VIA 1 הוא אחד המסלולים היפים בעולם, הוא מציג נופים מגוונים ונהדרים, מצוקיים מאוד. אין לאורך המסלול קרחונים - את זה יש בTMB. המסלול לא קשה טכנית בדרך כלל אם כי לקראת הסוף קצת יותר. פיזית כן, יש בו הרבה עליות וירידות. יש המון רפיוגים לאורך המסלול והרמה שלהם די טובה. ואפשר לטייל בו גם קטעים ולא כל המסלול.
חשוב לצאת בעונה, אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם מתבוססים במטר שלג ובקור של מינוס הרבה...
בהצלחה!

טיפים

• לא כדאי לשתות ממי הנחלים [והבקתות שמשתמשות בהם] באזור כי יש המון פרות שמחרבנות בשטח [וגם קצת סוסים]. וראיתי גם פרות שמחרבנות ישר לתוך הנחל. באזור שבו אין פרות בכלל אני חושב שזה בסדר [אם כי ברפיוגים יגידו לכם שלא]
• תחנת האוטובוס לקורטינה נמצאת במרחק 5 דקות הליכה מהיציאה מהשדה, ולא בצמוד לשדה! תבררו טוב איך להגיע לשם. [מצרף מיקום]
• קניתם כרטיס לרכבת? תתקפו אותו במכונה לפני העלייה לרכבת. הכי טוב, תמצאו עובד רכבת ותשאלו אותו מה ואיך.
• הקפה האיטלקי מצוין! [להבדיל מהשוויצרי, שהוא לא איי איי איי]. לכו על זה!
• בדרך תראו הרבה פרות וקצת סוסים, המלצה שלי לוותר על הרצון ללטף את הסוסים [ובטח לא לרכב עליהם] מדובר בחיות גדולות, חזקות מאוד ובלתי צפויות . בעיטה אחת יכולה לסיים לכם את הטרק. חבל.

קישורים חיצוניים

• סיפור הדרך של אמנון לנגי
• שירשור AV1 בפורום הייק - חובה למי שרוצה לצאת לשם
• תחנת האוטובוס לקורטינה!