טיול ברומא: בין אתרים מפורסמים לכמה שקצת פחות
סיפור מפורט על ארבעה ימים ברומא כולל המלצות על אוכל, אתרים פחות מוכרים, וכמה טיפים לברוח מההמונים.
| תאריך הטיול | December 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
הכנות לטיול וטיפים להמנע מההמונים
אחרי עשור של טרקים בכל רחבי העולם, מדרום אמריקה דרך אתיופיה, מרכז אסיה ועד לניו זילנד, גם אנחנו התברגנו ויצאנו לארבעה ימים ברומא. למזלנו, יש לנו כמה חברים שגרו בעיר, ולכן קיבלנו המלצות גם על מקומות שהם קצת מחוץ למסלול התיירים השחוק, ובעיקר המלצות על אוכל נהדר (אם כי כל המקומות שאכלנו בהם היו "מוסדות" שפופולאריים בקרב מקומיים, ופחות מסעדות קטנות ומעולות שאף אחד לא מכיר).
רומא היא עיר מאוד מתוירת, אי אפשר להמנע מתיירים לגמרי. הקיץ הוא כמובן העונה הפופולארית ביותר, ואנחנו טיילנו בדצמבר, שבועיים לפני חג המולד. מצד אחד גם זו תקופה שמאופיינת בתיירות בגלל הקרבה לחגים הנוצריים, אבל לא כמו הקיץ, ובהשוואה לערים אירופאיות אחרות מזג האוויר החורפי סביר מאוד.
בגלל כמות התיירים הגדולה, מומלץ להזמין כרטיסים מראש למקומות המתוירים, ובפרט לקולוסיאום (שנראה שאי אפשר בכלל להזמין בו כרטיסים במקום) ולמוזיאוני הותיקן. הכרטיסים יאפשרו לכם לעקוף את תורי הענק ולהכנס מיד, כן, גם בזמנים מתוירים. הם מוזמנים ליום ולשעה מסוימים, כך שהם עוגנים בלו"ז של הטיול.
באיזו שעה שווה להגיע לאתרים מפורסמים?
הקולוסיאום והפורום: כרטיס אחד מקנה כניסה לקולוסיאום, לפורום ולגבעת הפלטין. הוא תקף ל-24 שעות וניתן להכנס פעם אחת לכל אתר (גבעת הפלטין והפורום נחשבים אתר אחד). רוב הקבוצות מגיעות לקולוסיאום בבוקר וממשיכות משם לפורום לעת צהרים. לכן אנחנו בחרנו להזמין כרטיס שמתחיל בצהרים המאוחרים, שעתיים לפני סגירת הקולוסיאום (בקיץ הקולוסיאום נסגר מאוחר יותר, לכן כדאי להזמין כרטיס לזמן מאוחר יותר), לבקר בקולוסיאום באותו ערב, ולמחרת בבוקר להתחיל בפורום, וכשהוא מתמלא לקראת הצהרים לעלות לגבעת הפלטין שהרבה פחות אנשים מגיעים אליה.
הותיקן: אין צורך להזמין כרטיסים לבזיליקת סן פטרוס, אבל בכניסה יש בדיקה בטחונית שהתור שלה ארוך מאוד. הבזיליקה פתוחה בין השעות 7 בבוקר ל-7 בערב. שעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהרים מאופיינות בתור קצר הרבה יותר. בסופי השבוע יש הרבה יותר קהל, וכך גם בימי רביעי שבהם האפיפיור יוצא לברך את המתפללים.
מוזיאוני הותיקן עמוסים יותר בבוקר מאשר אחר הצהרים, ולקפלה הסיסטינית מומלץ להגיע בשעה מאוחרת (למשל חצי שעה או שעה לפני הסגירה), כי אחרת תסבלו מצפיפות יתר. כך שכדאי להזמין כרטיס לשעות הצהרים בימי שני, שלישי, חמישי או שישי. אנחנו לצערנו הזמנו מאוחר מדי (בסך הכל חודש מראש!) ולכן נאלצנו להזמין כרטיסים בשבת ב-13:00 (מה שמשאיר לנו הרבה זמן במוזיאון, למקרה שנרגיש שאנחנו רוצים להשתמש בו). השעות הראשונות היו עמוסות, אבל אחר הצהרים כבר היה רגוע יותר, כולל בקפלה הסיסטינית לעת ערב.
יום 1
עלינו על טיסה שהמריאה בחמש בבוקר מהארץ, וכבר בשמונה וחצי היינו מחוץ לשדה. ניתן להגיע לעיר באוטובוס (זול יותר) או ברכבת (מהיר יותר, אנחנו העדפנו רכבת). בחרנו ללון בשכונת סן לורנצו, השכונה שסמוכה לתחנה המרכזית (Termini). זו שכונה סטודנטיאלית ומגניבה, מאוד לא מתוירת עם מלא מקומות לאכול בהם ואומנות רחוב. מצאנו B&B זול וחמוד בביתה של אישה מבוגרת מקסימה, שהכינה לנו מדי יום ארוחות בוקר תוצרת בית שהשאירו אותנו מלאים עד אמצע היום. הקרבה לטרמיני (שיש בה גם תחנת מטרו), עשתה לנו את החיים קלים כבר בבוקר הטיסה, וגם בשאר הימים. השארנו את המזוודה בחדר ויצאנו לבדוק מה יש לרומא להציע.
התחלנו את היום בטיפוס במדרגות הספרדיות אל השדרה שנמצאת מעליהן, והתחלנו ללכת בה. על הדרך יש מספר נקודות תצפית לקו הרקיע הרומאי, שמלא בכיפות ובבניה נמוכה משום שבאופן מסורתי אף אחד לא בונה גבוה יותר מבזיליקת סן פטרוס. גם את הבזיליקה עצמה אפשר לראות מנקודת התצפית הזו, וכבר במבט מרחוק (בכל זאת, היא יושבת בצד השני של הטיבר) היא נראית ענקית ומרשימה. בסוף הדרך מצאנו את עצמנו בפארק, זוהי וילה בורגזה, הריאה הירוקה של רומא. הפארק ענקי, יפיפה (בייחוד בשלכת), וכיף מאוד להסתובב בו, ולשמוע את מופעי הכריסמס הראשונים מבדרים את הילדים המקומיים.
משם ירדנו לפיאצה די פופולו, כיכר ענקית וריקה שבמרכזה אובליסק, אחד מיני רבים שנראה בטיול הזה, כולם מקוריים שהוענקו לעיר עוד בתקופת האימפריה הרומית, ועל כולם מתנשא היום סמל נוצרי, הקונטרסט בין השניים אירוני מאוד. מהכיכר התחלנו להדרים לאט לאט, לומדים ללכת לאיבוד בסמטאות הצרות והציוריות של העיר, עד שמצאנו את עצמנו במזרקת טרווי. האמת היא שהציפיות שלי מהמקום היו נמוכות מאוד, בכל זאת כמות התיירים בלתי נתפסת (עד כדי כך שישנה ניידת משטרה שכל תפקידה הוא להזהיר תיירים שלא להתקרב למזרקה עם אוכל). אבל מבט אחד על המקום השאיר אותי פעור פה. הפסל הענק של סלבי יפיפה והבריכה הטורקיזית נראית גדולה ומרשימה יותר מאשר בתמונות.
ארוחת הצהרים הראשונה שלנו הייתה ב-All'Antico Vinaio, ליד הפנתיאון. הברנד הנהדר הזה הגיע במקור מפירנצה, אבל הסניף הרומאי מצוין גם כן. המקום מפורסם בכריכים הנהדרים שלו, שישאירו אתכם מפוצצים. כריך הטרטופו, המוצרלה והנקניק שאכלתי היה קרוב לשלמות. אין איפה לשבת במקום, כך שהתיישבנו ליד הפנתיאון היפיפה, שהיה גם היעד הבא שלנו. לאחר הארוחה עצרנו לשתות אספרסו על הבר ב-Tazza d'Oro, עוד מוסד רומאי מפורסם.
וכמה שהפנתיאון מרשים, זהו כנראה אחד המבנים העתיקים ביותר בעולם שעד עומד על תילו בשלמותו, ותודה (האמנם?) לאפיפיורים שהסבו אותו לכנסייה. המבנה העגול והלא אופייני עם הגג המפורסם והכניסה היפיפיה פשוט עוצרים נשימה. משם המשכנו מערבה, נכנסנו לכנסיית San Luigi di Francesi, כנסיה קטנה ולא מאוד חשובה, אבל בתוכה מסתתרים שלושה ציורים של קרבאג'יו שמוקדשים למתי השליח. משעשע לראות כנסייה ריקה יחסית, כשהתיירים שכן מגיעים אליה מתקבצים כולם בפינה אחת ומתבוננים בציורים. אחת לכמה זמן האור נכבה, וצריך לשלם יורו כדי להדליק את המנורה שוב.
שוטטות קצרה הובילה אותנו לחצר פנימית יפה שסביבה, כך מסתבר, נמצאים הארכיונים הלאומיים, ומשם המשכנו לפיאצה נבונה הסמוכה. בכיכר התקיים שוק כריסמס, עם המוני דוכני משחקים, אוכל, וכן דוכני דגמים שאפשר לקנות כדי להכין מודל ביתי של לידת ישו. מעט מערבית לכיכר נמצאת פיאצה דה פסקינו, והפסל הקטן שבה הוא ה"פסל המדבר" הראשון שבעיר. על פסלים אלו התפתחה מסורת לפני למעלה מ-500 שנה שבה אנשים היו מדביקים כרוזים ומודעות ומביעים בהם את דעתם הפוליטית, רבים בצורה יצירתית מאוד. זהו מאין לוח מודעות פוליטי אנונימי, תופעה היסטורית מעניינת למדי.
בחורף מחשיך מוקדם, ולכן החלטנו לחזור בשלב הזה בדרך שבה הגענו ולראות את האתרים השונים בלילה, כשהם מוארים. עברנו גם בגלידרית ג'יוליטי הנהדרת, ובמקדש אדריאנוס תפסנו חזיון אור קולי שהוקרן על חזית המקדש וסיפר את סיפורו.
ארוחת ערב אכלנו בפיצריית Formula 1 בסן לורנצו, מקום עם המון המון אופי שקיים כבר למעלה מחמישים שנה.
יום 2
ה-8 לדצמבר הוא יום חג באיטליה, זהו היום שבו מרים הבתולה בורכה על ידי אלוהים. האפיפיור מדבר מול הקהל בבוקר בבזיליקת סן פטרוס, ומשם נוסע בצהרים למדרגות הספרדיות. אנחנו ניצלנו זאת כדי להתרחק מההמולה, מה גם שביום הזה התחבורה הציבורית חינמית, ועיקר היעדים שלנו היו על הקו הכחול של המטרו.
היעד הראשון שלנו היה בית הקברות הלא-קתולי של העיר, בו נקברו כל הזרים שגרו בה, כמו גם חוטאים ומתאבדים. לא מעט אנשים חשובים קבורים שם, למשל המשורר האנגלי ג'ון קיטס, ומעל בית הקברות מתנשאת פירמידת קסטיוס בת האלפיים. לצערנו בית הקברות היה סגור לרגל החג, אז הסתפקנו בהצצה מבחוץ ובמבט על הפירמידה היפה, בה מתקיימים סיורים אחת לשבועיים בימי שבת.
על היעד הבא שלנו שמענו במקרה מחבר מקומי, שהמליץ לנו לבקר בכנסיית סן פאולו (או סנט פול) שמחוץ לחומות. במפה הכנסייה נראית רחוקה מאוד ממרכז העיר, אבל היא יושבת ממש על קו המטרו, והחבר הקתולי טוען שהיא חשובה יותר ומרשימה יותר אפילו מבזיליקת סן פטרוס (בכל זאת, האמונה היא שמתחתיה קבור פאולוס השליח). מעולם לא שמענו עליה מאף גורם אחר אבל החלטנו ללכת על זה. הו, כמה שזה היה שווה את זה! במבט ראשון זו נראית כנסיה קטנה וחמודה, אך תוך כמה צעדים היא נפתחת לאולם ענק ויפיפה. תוכלו למצוא כאן פסיפסים, פסלים ויצירות אומנות יפות, ועל הקירות את דיוקנאות כל האפיפיורים עד היום (לא נשארו יותר מעשרה מקומות ריקים עבור האפיפיורים הבאים, עם זאת). המראה אפילו יפה יותר כשיוצאים החוצה ונעמדים בחצר מול הכנסיה. לא ברור לי איך מקום כל כך מרשים לא נמצא על מפת התיירות כמעט, אבל הוא בהחלט שווה ביקור.
מכאן חזרנו במטרו לתחנת קולוסיאו, שיוצאת ממש אל מול הקולוסיאום, שבבת אחת מכה בבטן בעוצמה רבה. אנחנו עוד נחזור לביקורנו שם עוד מעט, אבל קודם קפצנו לצהרים בטרטוריה לוצי. מקום בן כמעט שמונים שנה שזוכה לפופולאריות בקרב המקומיים (שגם כועסים שמאז שהתיירים גילו אותו האוכל פחות טעים). אכלנו שם שתיים מהפסטות הרומאיות הקלאסיות: הקאצ'יו אה פפה (פלפל וגבינה) והאמאטריקיאנה (רוטב עגבניות ונקניק). כשיצאנו מהמסעדה השתרך כבר תור ענק של אנשים שחיכו לתפוס בה את מקומם.
נותר לנו עוד קצת זמן עד הכניסה לקולוסיאום, אז קפצנו לבזיליקת סנט ג'וביאני דה לאטרנו הגדולה והמרשימה, ומשם חזרנו לאתר הכי מפורסם בעיר. עוד לפני שיוצאים ליציע, מוצגת בפנינו תערוכה עם ממצאים מהאתר. עצמות של חיות שנלחמו בזירה, מטבעות וצעצועים שהצופים שיחקו בהם, וגם לא מעט ממוצגים מתקופה מאוחרת יותר, שבה אציל מקומי החליט להפוך את האתר לטירה הפרטית שלו. כמובן שכשיוצאים ליציע המראות מרשימים מאוד. במקום לראות את הזירה עצמה, אנחנו יכולים להציץ למטה, למרתפים הצפופים והקטנטנים שבהם החזיקו את הלוחמים והחיות. הרבה בני אדם עומדים לאורך היציע, אבל נראה שרובם מתרכזים באזורים ספציפיים (ממש בהתחלה, ממש בסוף, ובנקודה הקיצונית של הזירה), כך שאם תחליטו לא לעמוד איפה שכולם עומדים, תזכו לתצפית יפה על האתר בשלמותו. משם יורדים מטה אל הזירה עצמה, ואפשר לראות אותה מגובה העיניים. אין ספק שזה אתר ייחודי.
כשיצאנו השמש כבר שקעה ויצרה מראה מקסים של הקולוסיאום, ואנחנו שמנו את פעמנו לאתר האחרון לאותו יום, בזיליקת סנט פטרוס אי וניקולי, שבה נמצא אחד הפסלים המפורסמים ביותר של מיכאלנג'לו: משה עם הקרניים. אולי הפסל המרשים ביותר שראינו בטיול הזה. משה מוצג כשרירי וחזק ואוחז בלוחות הברית כשמצדיו רחל ולאה, ומעליו האפיפיור אשר קבור מאחורי הפסל, שכוב משום מה בתנוחת שוער כדורגל.
כשחזרנו לסן לורנצו לעת ערב מצאנו את עצמנו בשוק מקומי עם דוכני אוכל (קנינו מלא דברים טעימים הביתה), בגדים, ספרים ואפילו משחקי רטרו, קינחנו את היום בפיצה נחמדה ב-Fratelli המקומית.
יום 3
בשעה 9 בבוקר, ברגע שהאתר נפתח, התייצבנו בפורום רומאנו, אחד ממרכזי החיים השוקקים של העיר בתקופת האימפריה. התחלנו את הביקור בשער טיטוס, ובו גם חרוטה המנורה שלנו שמובאת במצעד הנצחון לרומא (הידעתם שעשרות אלפי היהודים שנלקחו בשבי לרומא בעקבות המרד לקחו חלק מכריע בהקמת הקולוסיאום?). עברנו במקום שממנו מצולמות התמונות הקלאסיות של הקולוסיאום ובמקדש ונוס לפני שהתחלנו לרדת לפורום עצמו. הגשם שירד הלילה נתן אווירה אפרורית ויפה, והלבנים האדומות השתלבו נהדר עם הדשא הירוק. יש פה לא מעט אתרים יפים, ואם לא לוקחים מדריך מומלץ לעשות שיעורי בית ולקרוא לפני (או תוך כדי, תודה טלפונים חכמים) על המבנים השונים. תוכלו לראות את הסנאט, את מקדש סטורן, מקדש וסטה שבה הבתולות היו שומרות על אש התמיד, ועוד מבנה עתיק שדלת הברונזה המקורית שלו עדיין עומדת על תילה, והמפתח שלה עדיין עובד.
כשההמונים התחילו להגיע לאתר טיפסנו לגבעת הפלטין, שמשום מה הרבה פחות אנשים מגיעים אליה, ואם כן, זה בעיקר לתצפית על הפורום מלמעלה. האמת? הפסד שלהם. כאן ישב מרכז השלטון האימפריאלי, והארמונות והמבנים שבו מרשימים הרבה יותר, בפרט ההיפודרום הענק שנחשף בבת אחת, המזרקה היפיפיה שבגנים, מגוריהם של אוגוסטוס וליביה אשתו, וכן האתר שבו קליגולה הקיסר נרצח. במצטבר היינו ארבע שעות באתר, וכל זה בלי להכנס למוזיאונים ובלי כרטיסי האקסטרה, ויצאנו ממש עם טעם של עוד.
ארוחת צהרים: מסעדת al.42 הייתה פעם מזללה קטנטנה בחלל פצפון שהגיש פסטה מעולה במחירי רצפה. אבל מאז תיירים גילו אותה, היא העלתה מחירים ומיתגה את עצמה כ-pasta chef. אבל זה עדיין מקום קטן ואינטימי, והפסטות שם מדהימות, בייחוד הקרבונרה, שהיא עשירה, אינטנסיבית ואלוהית.
לאחר האוכל יצאנו להסתובב בשכונת מונטי הרומנטית והיפה, ומשם הלכנו לאיבוד בכיוון כללי מערב. מצאנו את עצמנו בין עתיקות של פורומים נוספים שנחשפו בעיר, בפיאצה ונציה הגרנדיוזית (אולי יותר מדי גרנדיוזית), בסמטאות היפות שממערב לה, בשדרה שהוסדרה בפורום פיסקאריו בה ניתן ללכת בין העתיקות (כולל ליד תאטרון די מרצ'לו, שדומה מעט לקולוסיאום), משם הדרך הוליכה אותנו דרך הגטו היהודי אל שוק קמפו די פיורי, שהתגלה כשוק מתויר ולא מעניין מאוד, אך במרכז הכיכר ניצב לוח זכרון לשרפת התלמוד שהתרחשה במקום בזמן האינקוויזיציה.
לא רחוק מהשוק נמצאת Suplizzo, שמגישה את הסופלי הכי מפורסם ברומא. סופלי הוא מאכל רומאי קלאסי, מאין כיסונים מלאים באורז ומוצרלה, תענוג לחך. לצערנו הגענו למקום ממש כשהסופלי נגמר והבעלים החליטו לסגור. לכן התחלנו את דרכנו חזרה מזרחה. צעדנו דרך לארגו די טורה ארגנטינה, אתר ארכיאולוגי (שניתן רק לצפות עליו מלמעלה), בו נרצח יוליוס קיסר והפך כיום מסיבה כזו או אחרת למושבת חתולים. החלק היפה הוא התאטרון העגול שעומד במרכז האתר. מזרחית משם הגענו לסנטה מריה מג'ורה, אחת הבזיליקות החשובות בעיר שיושבת ממש ליד טרמיני. זו בזיליקה יפיפיה ומקום נהדר לעצור בו לנוח לעת ערב.
המקום האחרון שבו אכלנו בסן לורנצו הייתה פיצריית il Grano, שמגישה פיצות קטנות ואורכיות, אבל כל אחת מהן טעימה יותר מהשנייה.
יום 4
הגשם העז שירד לאורך היום שינה את תוכניות הבוקר. היו לנו כרטיסים למוזיאוני הותיקן ב-13:00, ותכננו לשוטט עד אז בטרנסטברה או במקום אחר מעבר לטיבר. במקום זאת, החלטנו לנסוע בבוקר לכיכר סנט פטרוס כדי להתרשם מהגודל העצום שלה, ועל אף שהתכנון המקורי כלל הגעה לבזיליקה עצמה רק בשעות הערב, הזמן הרב שעוד נשאר להעביר גרם לנו לעמוד בתור הגדול של שעת בוקר מאוחרת ביום שבת. תזמנו 40 דקות בבידוק הבטחוני ונכנסנו פנימה.
הקתדרלה הענקית יכולה להכיל גם 60 אלף איש, ולכן לא משנה עד כמה היא עמוסה, היא לא מרגישה צפופה. הפייטה של מיכאלנג'לו יפיפיה, גם כמה מהפסלים של ברניני. גופתם של שניים מהאפיפיורים שקבורים בבזיליקה מוצגת לראווה בקבריהם, מראה קצת מוזר, ואת הכיפה המהממת אי אפשר לפספס.
התכוונו לאכול צהרים ב-Pizzerium שעליה המליצו לנו, אבל התור בכניסה כלל 40 אנשים. לכן פשוט מצאנו מקום בהמשך הרחוב שגם הוא, כמו פיצריום ומקומות נוספים, דבק בשיטה רומאית ידועה: קחו פיצה ושלמו לפי המשקל. רוצים גם סופלי או קנלוני על הדרך? בתאבון.
מכאן נכנסנו למוזיאוני הותיקן. זהו אתר שעמוס ביצירות ומוצגים באופן מופרך, קצת כמו מפגן כוח של הכנסיה שמנסה להראות כמה האוספים שלהם עצומים, יותר מאשר באמת להנגיש אותם לקהל. מאוד מאוד חשוב לעשות שיעורי בית לפני ההגעה לאתר כדי לדעת לאן כדאי ללכת, חבל לבזבז את הזמן בתערוכות שלא מעניינות אתכם, בייחוד כי חלקן עמוסות בני אדם וקשה להתקדם או לנשום בהן (כך הרגשנו כשנכנסנו בטעות לתערוכה על מצרים העתיקה). אני אצרף כאן את המסלול שלנו:
- מוזיאון Pinacoteca - בלי ספק ההפתעה המרעננת של הסיור. אין שם כמעט מבקרים כי הוא לא במסלול הרגיל, אבל יש ציורים מדהימים של רפאל, לאונרדו דה וינצ'י (הציור היחיד שלו שמוצג ברומא, והוא גם לא גמור) וקרבאג'יו. יש גם סקיצות של ברניני לפסל שהוא יצר, ולא מעט ציורים יפיפיים.
- מוזיאון Chiaramonti - באתם לרומא ולא ראיתם אומנות רומית? זה כי כנראה כולה בותיקן. יש כאן כמה פסלים יפים מאוד שמתחבאים בין עומס המוצגים.
- Cortile della Pigna - החצר הפנימית המרכזית של הותיקן, מקום נהדר לנוח בו, ויש בו גם שתי יצירות יפות: האצטרובל מנחושת, וכן יצירה מודרנית (מי היה מאמין) שנקראית "כדור בתוך כדור".
- מוזיאון Pio Clementino - אולי העמוס ביותר שהיינו בו, מוזיאון של פיסול. היצירה המפורסמת שבו היא הלאוקואון היפיפה, אבל יש שם גם לא מעט פסלים יפים אחרים, ובמרכז המוזיאון חדר עגול ובו האמבטיה של נרון הקיסר מוקפת במגוון פסלי ענק רומים.
- מוזיאון Gregoriano Etrusco - רצינו לברוח קצת מההמונים אז נכנסנו לאגף השומם לאומנות אטרוסקית. ההיילייט של התערוכה הוא פסל ברונזה מרשים של לוחם אטרוסקי.
- Galleria delle Carte Geografiche - עוד הפתעה נהדרת: לבקשתו של האפיפיור, צייר הנזיר והגיאוגרף איגנאסיו דנטי שורה של מפות של כל מחוזות איטליה במאה ה-16 שמעטרים את המסדרון היפה הזה. שווה להתעמק במפות, זו יצירה יפיפיה.
- חדרי רפאל - תכלס, זה באמת ההיילייט של המוזיאון. ארבעה חדרים שרפאל צייר עליהם ציורי קיר ענקיים ויפיפיים, ובראשם "אסכולת אתונה", בלי ספק יצירת האומנות הכי מדהימה שראינו בטיול כולו.
- הקפלה הסיסטינית - בשקט מוחלט, בין עשרות אנשים, כשהציורים המדהימים והמפורסמים של מיכאלנג'לו מקיפים אותנו מכל עבר, הקפלה הקטנטנה הזו היא אקורד סיום נפלא. אמורה להיות יציאה לא רשמית ממנה לכיכר סן פטרוס, אבל לא מצאנו אותה. במקום זאת נאלצנו לעבור דרך עוד שורה ארוכה של מוזיאונים שאף אחד לא עצר בהם כדי להגיע ליציאה הרשמית.
לעת ערב חזרנו לכיכר סן פטרוס, הפעם כבר לא היה תור להכנס לבזיליקה. האורות היפים שהאירו לכל עבר, כולל את עץ חג המולד וסצינת לידת ישו שהוצגו שם היו אקורד סיום מצוין. המשכנו לראות גם את טירת סנטאנג'לו היפה שעל הטיבר מוארת בצבעים לפני שחזרנו לעוד שיטוט של ערב במרכז העיר, ולארוחה אחת אחרונה ב-MACCARONE il Pastificio הנהדרת, שם אכלתי בין היתר מנה שנקראת papalina, משום שהיא הייתה האהובה ביותר על האפיפיור בזמנו.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם