טוסקנה וחוף אמלפי
טיול לעתיקות ונופי טוסקנה, דרומה לעיר עתיקה שנקברה תחת הר געש, נוף מהמם של עיירות ים תיכוניות לאורכו של חוף אמלפי וקינוח ברומא המדהימה
| תאריך הטיול | September 2012 |
|---|---|
| משך הטיול | 16 ימים |
| עונה מומלצת | אביב וסתיו |
תוכן עניינים
שבוע בטוסקנה
23/9
טיסת אחה"צ עם ישראייר לרומא. נחתנו בשעות הערב המאוחרות, ישנו במלון דירות חדש ומקסים ליד שדה התעופה – Amelindo (http://www.amelindoresidence.c...). חדרים ענקיים וחדשים (89 אירו)
24/9
אחרי שפתחנו את הבוקר כדרכם של האיטלקים, עם קפוצינו ומאפה, ההסעה של המלון החזירה אותנו לשדה התעופה, כדי לקחת את הרכב שלנו.
התחלנו לטפס צפונה באוטוסטרדה, בדרך עצרנו ב- Orvieto שבחבל Umbaria. עיירה עתיקה קטנה שנמצאת על צוק גבוה, כבר מלמטה היא נראית מרשימה. עיירה נחמדה מאוד, כל הרחובות עתיקים וצפופים. בכיכר המרכזית יש קתדרלה מרשימה. המשכנו
לטוסקנה. לקראת ערב הגענו לחווה שבה נתאכסן ל-6 הלילות הקרובים – San Giorgio (כ-6 ק"מ דרומית מסיינה, info@san-giorgio.net). מהמראה הראשון התאכזבתי, הדירה מאוד בסיסית, ולא מזכירה בכלל את המלון המפנק שהיה לנו בשדה התעופה. כנראה שזו הכוונה ב- Agri-tourismo. 500 אירו לדירה ל-4 אנשים. הילדים מתלהבים מהמיטות שלהם שנמצאות בקומה העליונה.
25/9
בבוקר החווה נראתה הרבה יותר מעודדת. החיות (כבשים, ברווזים ותרנגולת) הסתובבו בחוץ והילדים היו מאושרים. השמש של הבוקר האירה באור רך את גבעות טוסקנה שמולנו ואכלנו ארוחת בוקר עם מצרכים שקנינו אתמול.
רצינו לנסוע לפיזה, אבל ה- GPS החליט לקחת אותנו למרכז של מחוז פיזה, ולא לעיר פיזה. כשהבנו את הטעות היינו כבר קרובים ל- Voltera, והחלטנו להישאר באזור. כל הדרך היתה מקסימה – נסיעה בין הגבעות ובין עיירות קטנטנות, עם הרבה חוות חקלאיות ומבצרים קטנים בראש הגבעות.
התחלנו בעיירה Voltera, עיירה קטנה בקצה ההר, מוקפת חומה, רחובות צרים מרוצפי אבנים. מאוד נחמד. בכיכר המרכזית ישנה קתדרלה נחמדה. קינחנו בגלידה והמשכנו לסן ג'מיניאנו
San Geminano – עיירה מיימי הביניים שסימן ההכר שלה הוא 13 המגדלים הגבוהים שלה (עד 54 מטר). בעבר נבנו 72 מגדלים, שסיימנו את העושר של העיירה. היום העיירה שוקקת תיירים, אבל עדיין יפה ומרשימה.
בדרך חזרה עצרנו לרגע ב- Colle di Val d'Elsa, הילדים היו עייפים אז החלטנו לוותר.
26/9
נסענו ל- Pisa, הפעם ניסינו לנסוע בלי ה- GPS, והפעם אנחנו התבדרנו. מסתבר שהשמות בשלטים והשמות במפה הם לא אותו הדבר... החזרנו את ה- GPS לעבודה ותוך זמן קצר נכנסנו לשערי פיזה. חנינו ליד תחנת הרכבת, מה שאומר שהיינו צריכים לחצות את כל העיר העתיקה ברגל, העיר עצמה נחמדה מאוד והלכנו בכיף. הכיכר התיירותית, Campo dei Miracoli, יפה מאוד, לא רק מגדל פיזה הנטוי, שהרשים אותי הרבה מעבר למצופה, אלא גם הקתדרלה ובית ההטבלה שמולה יפים מאוד (בעיקר מבחוץ). מסתבר שרק מגיל 8 ומעלה אפשר לטפס למגדל, ולכן הקטן שרצה לעלות לא יכל, והגדול שהיה במצב רוח ברוגז לא רצה לעלות.
אחרי ארוחת צהריים מעולה חזרנו לרכב, הפעם הפעלנו את ה- GPS ותוך פחות מחצי שעה חנינו ב- Lucca. עיר עתיקה מוקפת חומה, אפשר לטייל על החומה, ואכן המוני אנשים מטיילים עליה להנאתם, ברוגע מושלם, אפשר לטייל גם מחוץ לחומות, בדשא שמקיף את החומות.
העיר העתיקה עצמה מקסימה, מספר פיאצ'ות והרבה רחובות עתיקים גדושים בתיירים. חזרנו לרכב עם השקיעה, לחווה הגענו בשעה מאוחרת, עייפים אך מרוצים. בהחלט יום ארוך.
27/9
על מנת לפצות על היום הארוך של אתמול החלטנו שאת היום נבלה ב- Siena הקרובה. סיינה נחשבת לאחת מהערים היפות באיטליה, ולא בכדי. העיר מיימי הביניים גדולה למדי, וכולה, כמו בשאר העיירות התיירותיות בטוסקנה, משומרת היטב. העיר משופעת בפיאצ'ות, רחובות תיירותים וכמובן המוני תיירים. ביקרנו בכיכר המרכזית – Il Campo (Piazza del Campo), אכן כיכר מרשימה, כיכר גדולה בצורת כונכייה, בחלקה התחתון נמצא בית העירייה, ומסביבה בתי העיר. מקסים. בבית העירייה ישנו מוזיאון עם ציורי קיר מרשימים, אנחנו החלטנו לוותר, במקום זאת טיפסתי עם הילדים 400 מדרגות, למרומי המגדל שמשקיף על העיר והכיכר. מזג האוויר המושלם שהיה לנו עד כה, התחלף ביום מעונן עם טפטוף חלש.
המשכנו ל- Piazza del Duomo, בפיאצ'ה ישנה כנסייה מרשימה (מבחוץ) בית הטבלה ומוזיאון. אחרי ששבענו מכנסיות החלטנו שאנחנו לא נכנסים יותר לכנסיות בתשלום, וכנראה שבקרוב לא נכנס גם לכנסיות שהן ללא תשלום. נהננו מהכנסייה מבחוץ ומהכיכר, והמשכנו לקתדרלה Chiesa di San Domenico. חזרנו לאוטו, בדרך לחווה עצרנו לארוחת צהריים בפיצרייה נחמדה על אם הדרך. הגענו לחווה יחסית מוקדם, כדי שלילדים יהיה זמן להיכנס לבריכה (המים קפואים והשמיים מכוסים עננים, אבל את הילדים זה לא שבר).
בערב חזרנו לביקור בסיינה
28/9
נסיעה של כשעה ורבע והגענו לפירנצה. רצינו להחנות את הרכב ליד תחנת הרכבת, ה- GPS קצת התברבר, ומכיוון שהבנו שאנחנו באזור החלטנו לחנות. החניה ברחוב היא עם מדחנים, גם יקר וגם לא ידענו כמה זמן נישאר, אחרי סיבוב קצר בחיפוש אחר המדחן הזול (המחיר משתנה מרחוב לרחוב) מצאנו מקום חניה פנוי על אחד הגשרים שעל הנהר, משני צידי הגשר חנו המוני מכוניות, ואין מדחן. איטלקי ששאלנו הסביר שאם הכביש צבוע בכחול אז צריך לשלם, אם צבוע בלבן אז לא צריך, ולכן לא צריך לשלם. הכביש לא היה צבוע, אולי לפני הרבה שנים היה לבן. תמוה שרק על הגשר הזה חנו מכוניות. קצת חששנו שמאוחר בערב נמצא את האוטו שלנו בחניון המשטרתי אבל המשכנו.
בפעם הראשונה מאז שהגענו לאיטליה אנחנו בעיר אמיתית – עיר שיש בה עסקים ואנשים שלא קשורים לתיירות, לא עיר מימי הבייניים. התחלנו ב- Cappelle Medicee, שהיתה סגורה לרגל שביתה, המשכנו לשוק המקורה הצמוד, שהיה ממש נחמד, משם למוזיאון של האקדמיה, שאם לא היתה שביתה באותו יום, היינו יכולים לראות את הפסל של דוד. לא נורא, יש את ההעתק שלו ב- Piazza della Signoria. עד כה לא הבנתי מה ההתלהבות מפירנצה, שכל הספרים מהללים אותה בלי בסוף, נחמדה כמו כל עיר איטלקית ממוצעת. התקדמנו לכיוון הכיכר המרכזית, Piazza Duomo, כבר בדרך רואים את הקתדרלה של Santa Maria del Fiore בין הרחובות, זה נראה מרשים, אבל כשמגיעים לכיכר זה כבר וואוו !
הקתדלה, המגדל והיכל ההטבלה משאירים אותך פעור פה.
קצת מספרים:
• אחת הקתדרלות הגדולות בעולם
• הבניה החלה בשנת 1296, נמשכה 160 שנים
• גובה הכיפה – 107 מטר, 464 מדרגות
• בניית הכיפה נמשכה 14 שנים
• מגדל הפעמונים – 82 מטרים, 414 מדרגות
ראינו תור אז עמדנו, התור הוביל אותנו לטיפוס בכל 464 המדרגות (ספרנו) עד למרומי הכיפה. ביקרנו בבית הטבילה, והמשכנו לבית הכנסת, שנראה בבירור ממרומי הכיפה. בית הכנסת נחשב לבין היפים באירופה, אבל הגענו חצי שעה אחרי שנסגר.
המשכנו ל- Basillica di Santa Croce שבדיוק נסגרה (ממילא לא תכננו להיכנס), אבל הכיכר והבזיליקה מבחוץ מרשימות מאוד. הליכה קצרה והגענו ל- Piazza della Signoria. כיכר יפיפיה שיש בה תערוכה של מספר פסלים, כולל העתק הפסל של דויד, מזרקת נפטון ועוד מספר פסלים,כולם מרשימים. בצמוד נמצ אארמון וקיו, שבו יש מוזיאון אומנות, עליו ויתרנו, כמו על מוזיאונים נוספים בעיר.
הליכה קצרצרה וחצינו את Ponte Vecchio, הגשר המפורסם שיש בו חנויות. ארוחת ערב, ומשם לשאלה הגדולה – האם האוטו עדיין מחכה לנו? מסתבר שכן צדקה, ולפני אי אלו שנים הכביש בגשר שלנו היה צבוע לבן. חזרנו לחווה מאוחר בערב.
29/9
את היום האחרון בטוסקנה הקדשנו לאזור קייאנטי Chianti, האזור כולו משובץ בהרים ירוקים, חוות שמייצרות שמן זית או יין, משטחי גפנים ובין לבין עיירות קטנטנות. האזור כולו מקסים. נסענו בכביש 222 בין העיירות Greve in Chianti, Castellina in Chianti, Radda in Chianti, כשבדרך עצרנו לטעימת יינות, וסתם לספוג את הנוף הנפלא. התחזית היתה למזג אויר גשום,
בדרך חזרה עצרנו ב- Poggibonsi, מבצר קטן שנראה בבירור על הכביש מפירנצה לסיינה. קטן ונחמד.
פומפיי
30/9
התארגנו בבוקר ועזבנו את החווה, בפעם האחרונה. התחלנו לרדת דרומה בכביש מספר 2. חשבנו שאנחנו עוזבים את המראות של טוסקנה, אבל המראות המוכרים של חוות גפנים מבודדות, עיירות קטנטנות, ומבצרים המשיכו לכל הדרך המקסימה. עצרנו ב- Pienza, עיירת מבצר קטנטנה ויפה, העיירה ממוקמת גבוה והנוף מקסים. המשכנו מספר קילומטרים ל- Montepulciano, עיירה די גדולה עם מבצר גדול, רחובות עתיקים וכיכר גדולה. יפה.
עוד מספר קילומטרים והגענו לאוטוסטרדה, שתיקח אותנו בתוך כ-4 שעות ישירות לפומפי. כשעזבנו את Montepulciano התחיל טפטוף שהפך באוטוסטרדה למבול, שליווה אותנו, לפרקים, לאורך כל הדרך לפומפי. הגשם הראשון שלנו בטיול. אפשר להגיד שאנחנו ברי מזל.
בפומפי אנחנו ישנים ב- Motel Villa dei Miostrei, 84 אירו, צמוד לעתיקות, כולל בריכת שחייה יפיפיה.
1/10
הליכה קצרצרה (2 דקות) לפומפי, הכניסה יקרה (11 אירו, ילדים משלמים מחיר מלא). מהר מאוד הבנו שכדאי לקחת הדרכה. חזרנו לכניסה בחיפוש אחרי מדריך, הדרכה עולה 120 אירו לשעתיים, עד 12 אנשים (המחיר מתחלק לפי כמות האנשים בקבוצה). היינו קבוצה של שישה. פומפי מדהימה. עיר מפוארת שנבנתה ע"י היוונים, והמשיכה להתפתח בימי הרומאים. בשנת 79 לספירה העיר נחרבה ע"י הר הגעש וויזובי, שכיסה אותה בעפר במשך 3 ימים. העיר השתמרה במצב מצויין, אפשר לראות את העושר שהאנשים חיו בו, בתים מפוארים, מקדשים, פסיפסים, מתי מרחץ ועוד. עיר שלמה שנשתמרה כמעט בשלמותה. מרתק. בדיעבד ההדרכה מוסיפה אבל לא הכרחית.היינו בעיר כחצי יום, ולא הספקנו לראות את כולה. בקלות אפשר גם יותר זמן. המלון התגלה כעסקה מצוינת – מאוד קרוב לאתר, מה שאפשר את השארת הרכב במלון.
נסענו להר הגעש Vesuvius. עקבנו אחרי השלטים ביציאה מהעיר פומפי, מהר מאוד איבדנו את עקבות השלטים ומצאנו את עצמנו מסתובבים ברחובות קטנים. לבסוף שלטים קטנים ומצ'וקמקים שהצביעו על דרך רעועה במעלה ההר. הגענו למחסום גדול, לידו יש חניה עם רכבי שטח שאיתם עולים בדרך משובשת כמעט עד לפסגה, ומשם עוד כחצי שעה ברגל. המחיר שערורייתי (20 אירו למבוגר, 7 אירו לילד, ועוד 2 אירו לחנייה בחורשה הצמודה), והכל מאוד רשמי ומסודר. הר הגעש פעיל ויוצא ממנו מעט (מאוד) עשן. הנוף מלמעלה על מפרץ נאפולי יפה. מסתבר שמהצד השני של ההר יש דרך אחרת, טובה ומסודרת, לכל כלי רכב, הדרך יוצאת ישירות מהאוטוסטראדה. מסתבר שההגעה דרך האוטוסטראדה כתובה בשני הספרים שיש לנו וגם בדפים שהכנו מהארץ.
חוף אמלפי
2/10
התחלנו בנסיעה לכיוון Sorrento, היושבת על התחלת הדרך לאמלפי, ונקודת יציאה לקאפרי. הדרך צרה ואיטית, אבל הנוף הנשקף ממנה מקסים. בסורנטו ריקי ניווטה אותי למרכז העיר, אבל אם מרכז אז הכי מרכז – נסענו במדרחוב של העיירה, בין בתי קפה לחנויות לימונצ'לו. צפוף צפוף. קשה להאמין שהצלחנו לעבור. שמנו את הרכב בחניון וחיפשנו מלון. בסוף הגענו ל- Hotel Leone, לא רחוק מהמרכז, עם חניה ואינטרנט, 100 אירו אחרי מיקוח קל, כולל ארוחת בוקר.
העיר עצמה עמוסה לעייפה בתיירים בריטיים, הכל מאוד יקר, וכל הרחובות מלאים בחנויות לתיירים. קצת יותר מדי תיירותי עבורי. בערב ברחוב הראשי הופך למדרחוב.
3/10
מעבורת לאי Capri, ישנן שתי ספינות – סירה מהירה (כ- 35 אירו, הלוך וחזור) ומעבורת (כ- 28 אירו, הלוך וחזור, ילדים משלמים כ- 70%), לקחנו את המעבורת (כ- 35 דקות). כשהגענו לאי פנינו לאטרקציה העיקרית של האי – המערה הכחולה. אפשר להפליג מהמרינה הגדולה, אליה מגיעה המעבורת, עד לקרבת המערה תמורת 16 אירו, ושם לעבור לסירה קטנה שנכנסת למערה תמורת 12 אירו נוספים. מברור קצר בלשכת התיירות (במרינה) הסתבר שאי אפשר להיכנס היום למערה מכיוון שהגלים גבוהים מדי (לנו הים דווקא נראה שקט), החבר'ה שמוכרים את ההפלגה למערה לא אמרו דבר על כך שאי אפשר להיכנס אליה. אפשר להגיע לאזור המערה גם עם אוטובוס או מונית.
באי יש שני כפרים: אנה-קאפרי - הכפר העליון באי, וקאפרי – הגדול והנמוך יותר, ממש מעל המרינה. לקחנו אוטובוס לאנה-קאפרי, הדרך לכפר צרה (מאוד) ומפותלת (מאוד), לא ברור איך אבל ברחוב הכל כך צר מצליחים לעבור אוטובוס, רכב וגם הולכי רגל, בו זמנית. לא יאומן. אנה-קאפרי, הוא כפר קטנטן, נחמד, לא יותר מזה ולא יותר מדי לעשות. החלק הכי יפה היה התצפית היפה ליד Villa San Michele, והירידה משם ב-800 המדרגות בחזרה למרינה. עלינו לקאפרי בפוניקולר, הכפר קאפרי הרבה יותר גדול מאנה-קאפרי, וגם יותר מעניין. שיטוט קצר ברחובות הוביל אותנו לתצפית יפיפיה מ- Certosa di San Giacomo, ומשם דרך Via Krupp, דרך נוף מקסימה להולכי רגל, עד ל- Marina Piccola, שלידה נמצא סלע הסירנות, על שמן של בתולות הים שנהגו להקסים מלחים בשירתן, לגרום להם להפליג אליהן, ולהתנפץ על הסלעים. אוטובוס לקח אותנו לקול שירת הסירנות בחזרה לקאפרי. מהכיכר המרכזית ישנו שביל חביב, שעובר בין הבתים, עד למרינה.
4/10
התחלנו לנסוע ב- Costiera Amalfitana, דרך נוף המחברת בין סורנטו לסלרנו, ועוברת בין מספר כפרים. הדרך צרה ומפותלת, והנסיעה בה איטית, מאוד. הדרך משקיפה על המפרץ והנוף ממנה יפיפה.
הגענו ל- Positano, עיירה מדהימה ביופיה, לפי הספרים, אנחנו עברנו עם הרכב במרכז העיירה, קשה למצוא חנייה, ומה שמצאנו היה יקר, ולפי מה שראינו לא הבנו על מה כל המהומה, החלטנו להמשיך. המשכנו עוד מספר קילומטרים עד לעיירה בשם Priano, העיירה עצמה מפוזרת על מרחק לא קטן (יחסית), ולא נראית מרשימה במיוחד. עצרנו לאכול. ברגע קסום אחד, עם פיצה ביד אחת, כוס יין ביד השנייה, ונוף מקסים של המפרץ, נשבנו בקסם. החלטנו להישאר כאן ללילה. במיוחד אהבתי את המפרצונים הקטנטנים בין צוקי סלע, שמשמשים לרחצה. מספר נסיונות למצוא מלון נכשלו – כל המלונות מלאים. בלית ברירה המשכנו הלאה. החלטנו להגיע למינורי או מיירוי, ולחפש בהן מקום לישון. שתי העיירות נמצאות בקצה החלק "האטרקטיבי" של הדרך, ופחות פופולאריות. בעיירה הראשונה, מינורי, ישנו במלון Settebello שראינו אותו לפני כן באינטרנט, 80 אירו כולל ארוחת בוקר וחניה (לא דבר שיש לזלזל בו באזור זה) אבל היה להם חדר רק ללילה אחד. העיירה עצמה קטנטנה ונחמדה. בעיירה אפשר לספור את כמות המלונות על כף יד אחת, ולא מצאנו מלון ללילה הבא.
5/10
חזרנו כ- 5 ק"מ לאמלפי, חנינו ליד הנמל וטיילנו ברחובות הצרים ברגל. במאה ה- 11 אמלפי היתה מעצמה צבאית, בת 80,000 תושבים (לא ברור לנו היכן היה מקום לכולם, היום מתגוררים בה רק 6,000 תושבים ועוד הרבה תיירים), בעיירה יש פסל של תושב המקום שהמציא את המצפן. לאחר שוטטות ברחובות המשכנו ל- Ravello. הכפר ממוקם 5 ק"מ מעל אמלפי. בכפר עצמו אין הרבה מה לעשות, אבל הנוף הנשקף ממנו עוצר נשימה.
המשכנו למלון שהזמנו ערב קודם במיורי. המלון נקרא pensione de Rosa, מלון חביב בניהול משפחתי. 80 אירו כולל לינה, ארוחת בוקר וחניה. מיורי היא אחותה הגדולה של מינורי. אחרי ארוחת צהריים מאוחרת הלכנו לים, הפעם הראשונה מאז שהגענו לאזור החופים של איטליה.
מחר – רומא.
רומא
6/10
בוקר אחרון ב- Costiera Amalfitana. נסענו לכיוון סלרנו, הדרך ממשיכה להיות מקסימה.
הגענו לסלרנו ומיד עלינו על האוטוסטרדה. אחרי 4 שעות הגענו לרומא בשעות הצהריים. אנחנו מתאכסנים ב- My guest Roma (info@myguestroma.com), בהנהלת סטפנו. יותר מדוייק, היום אנחנו מתאכסנים אצל חבר שלו, כי אצלו אין מקום, מחר נעבור אלי ליומיים הבאים. החדרים הם חלק מבניין דירות רגיל, שהסבו אותם ל- B&B.
מיהרנו להחזיר את הרכב לפני שיסגרו את חברת ההשכרה את הרכב החזרנו ב- Via Veneto , המרכז הנוצץ של העיר. טיילנו דרך פארק Villa Borghese הסמוך ל- Piazza del Popolo היפה, ששימשה שער כניסה לעיר, ומקום להתכנסות ההמונים. המשכנו למדרגות הספרדיות, דרך המוני אנשים. נראה שכל תושבי רומא נמצאים ברחובות, אולי כי היום שבת בערב, מעניין מה יהיה מחר. רעבים ומותשים הלכנו למסעדת Peroni שברחוב הקטנטן Via di S. Marchello, קצת דרומית ל- Fontana di Trevi. מסעדה מאוד נחמדה – גם המקום, גם האוכל וגם המחיר. מומלץ. כשנכנסנו המסעדה היתה מלאה, כשיצאנו נאלצנו לפלס את דרכנו החוצה, דרך המוני אנשים שחיכו להיכנס למסעדה, וזאת בנוסף להמוני שחיכו ברחוב. בהחלט מסעדה פופולארית.
המשכנו ל- Fontana di Trevi, כדי לראותה בערב וכדי שלזרוק מטבע כמנהג התיירים
הליכה קצרה לפיאצה וונציה, ממנה לקחנו את האוטובוס לדירה.
7/10
התחלנו את הבוקר בקולוסאום, התור הארוך לא שבר אותנו, ובסופו של דבר נכנסו פנימה. הקולוסאום הרבה יותר מרשים משזכרתי אותו. המשכנו ל- Platino הצמוד, שבו היו ארמונות הפאר של הקיסרים, היום אין שם הרבה. המשכנו לפורום.
חזרנו דרומה לכנסיית סן פייטרו בכבלים (San Pietro in Vincoli) שבה יש פסל של משה, לאה ורחל. הפסל המפורסם פוסל ע"י מיכאלאנג'לו.
המשכנו לפיאצה ונציה. מפיאצה ונציה לרובע היהודי (הגטו), ולבית הכנסת שהיה סגור עקב החגים (נראה שאין לנו מזל עם אתרי מורשת יהודיים בטיול הזה...). עברנו דרך גשר ארבעת הראשים (Ponte di Quattro Capi), גשר מקורי משנת 62 לפנה"ס, אל האי טיברינה.
מנוחה קצרה ליד Fontana delle Tartarughe – מזרקת הצבים. ביקור בעוד כנסיה או שתיים שראינו בדרך, כולן גדולות, כולן יפות ומרשימות. רומא היא עיר של אין סוף כנסיות וכיכרות.
ארוחת ערב אכלנו ב- Pizzarito Pastarito שברחוב via quattro novembre 139, בלוק אחד מזרחית לכיכר ונציה.
8/9
התחלנו את היום בוותיקן. הכניסה לכנסיית San Pietro בחינם, אבל דורשת מעבר בגלאי מתכות. הלכנו לתחילת התור, הלכנו והלכנו והלכנו והלכנו, ועדיין לא הגענו להתחלת התור. כשסוף סוף הגענו להתחלת התור גילינו שהוא מקיף את כל Piazza San Pietro, ועוד טיפה. אפילו במונחים של רומא זה נחשב תור ארוך. יש להודות שהתור התקדם די מהר, וגם המראה של הכיכר והכנסייה היה יפה, תוך 40 דקות היינו בפנים. הכנסייה עצמה מרשימה ביותר, למואיזון לא הלכנו גם כי לא היה לנו זמן, גם כי את הילדים זה לא מעניין, וגם כי כבר היינו. ביציאה ראינו שהתור הרבה יותר קצר. המשכנו לארוחת צהריים בדשא של מבצרCastel Sant Angelo, ולתמונות על הגשר היפיפה שמוביל אליו. הגשר הגדול והעתיק מכל גשרי הטיבר, משנת 136 לספירה.
בדרך לפיאצ'ה נבונה עצרנו בגלידריה קטנה שהומלצה ב"למטייל" – Frigidarium Gelateria, ברחוב Via del Governo Vecchion 112, בהחלט גלידה משובחת.
הגענו לפיאצה נבונה, כיכר אליפטית עם 3 מזרקות – מזרק'ת הנהרות, המייצגת את ארבע כנפות הארץ, מזרקת המורי ומזרקת נפטון. הכיכר מקסימה. המשכנו דרך השוק של Campo de Fiori לפנתיאון – מקדש כל האלים. הפנתיאון מדהים, גם הוא וגם פיאצה נבונה הרבה יותר מרשימים ממה שזכרתי מהטיול הקודם ברומא.
אחרי שעברנו בכל אתרי החובה ברומא, חזרנו להמונים שזורקים מטבעות ל- Fontana di Trevi, הפעם באור יום. ארוחת ערב לסיום הטיול במסעדתPeroni שאהבנו, ביקור אחרון בפיאצה ונציה, ואוטובוס מספר 60 שלקח אותנו חזרה לדירה שלנו.
9/9
ארוחת בוקר זריזה, רכבת אקספרס מתחנת Termini לשדה התעופה וטיסה הביתה.
סוף איטליה 2012
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם