ויה פרנצ'יג'ינה בעמק האאוסטה

הגעה

בקצרה - טיסת ערב/לילה למילאנו אז ישנים ליד השדה תעופה. למחרת נסיעה ברכבת מהטרמינל לעיר, סבוב קצר ואז אוטובוס אחרי צהריים ישיר לאאוסטה. שם ישנו ומשם נתחיל. וגם קבלנו פסטיבל אוקטוברפאסט מקומי. אז שווה.

טסנו למילאנו עם איזיגט שלא אכזבה ואיחרה בשלוש שעות, בטיסת לילה. מכיוון שידענו שנגיע מאוחר הזמנו מלון ליד השדה תעופה. האיחור קצת הרס לנו את היום למחרת כי היינו עייפים כך שהתכנון לטייל קצת במילאנו לא התקיים. יש הסעה עד השעה 1:00 בלילה בין הטרמינלים ואם מספיקים אז אחלה. אם לא, צריך מונית או להזמין מהמלון בתשלום.
למחרת לקחנו רכבת מהשדה לעיר להסתובב קצת. לקחנו אוטובוס שהזמנו מראש לאאוסטה (Aosta) מהתחנה המרכזית של מילאנו, שנראית כמו הסלאם של משהו. לא מקום נעים לשהות בו. שעתיים נסיעה אחרי שהאוטובוס איחר. איטליה היא איטליה. אין מה לעשות.

יום ראשון - מאאוסטה לנס.

בקצרה - מאאוסטה עולים על השביל ועוברים לאורך כפרים והרבה טבע. אין בתי קפה בדרך כמו בטוסקנה, אז אין איפה לעצור מסודר. 15 ק"מ קליל ומגיעים לנוס למלון. סיור קצר בחלק הישן של העיר כדאי מאוד. לילה טוב לילה ראשון.

קנינו קצת מצרכים לטיול, לחמים, גבינות ועוגות. השביל עובר בחלק העליון של העיר אז היינו צריכים לעלות מעט ממרכז העיר עד שמצאנו את הסימון של המסלול שהולך לאורך הצלע הצפונית של העמק. יש מעט עליות אבל רוב הדרך היא בירידה כמובן. מעלינו האלפים האיטלקיים שיומיים לפני חוו סופת שלגים ועכשיו הקודקודים שלהם מכוסים בלבן.
עיכוב קצר על ההרים שממולנו. ההר שמעל אאוסטה ממש, Monte Tsaplana 2681 מטר. מאחוריו הגבוה ביותר באזור, Monte Emilius 3557 מטר. בצד אפשר לראות את Becca di Senevaz 3083 מטר. השמאלי ביותר Becca de Sale 3137 מטר ואחריו, Petite Roise 3274 מטר.
הדרך מאוד מסודרת והיא עוברת בין כרמים. ממשיכים מעל ויליר (Villair), כפר די מודרני שאחריו אנחנו עוברים ליד מבצר קורט (Quart Castle) שנמצא בשיפוצים ולכן סגור. ממש לפניו יש מפל מים שבארץ בוודאי היה נחשב למיוחד. כאן הוא סתמי. כמה מים יש באזור הזה. מדי פעם בשביל, אם מסתכלים לאחור, רואים את אאוסטה מאחור, זה לא נראה שהתרחקנו ממש משם. עוברים דרך שנטיניאן (Chantignan), שגם הוא כפר מודרני, אבל יש בו בית שבנוי על מבנה מהתקופה הרומית. משהו מלפני אלף שנה (Casaforte di Povil). השביל עובר לאורך כביש צדדי שמוביל לסראן (Seran) שהיא כבר עיירה יותר ימי ביניים. בתים מאבן שחלקם ריקים מיושבם. עוד כפר קטן שעוברים לידו קטוס (Chetoz) ואז השביל עובר כולו בתוך הטבע. עובר מדי פעם ליד כביש כפרי צדדי, או שדה חרוש, אך הרבה שקט וטבע.
על פי חלוקת המקטעים הדרך של היום הייתה אמורה להסתיים בשאטילון, אבל אנחנו חלקנו את המקטע לשניים ונסיים בנוס (Nus). הבנו שהרבה אנשים עושים זאת כי המקטע ארוך מאוד. השביל לפני נוס הוא ממש בטבע, שביל עפר בתוך יער שמעליו אפשר לראות עוד טירה עזובה. נוס עצמה היא עיר מודרנית שעל פניו נראית ללא עניין, אבל בחלק הישן שלה, מבנים ישנים וכמה מסעדות וברים נחמדים. למשל מסעדת Vineria Wine Note שנמצאת בתוך טירה קטנה שנשארו ממנה רק שלוש קירות.
אחרי 15 ק"מ ב6 שעות, עצרנו בנוס. מכיוון שאנחנו בערב שבת רוב הדברים היו סגורים, אבל כאמור מצאנו מסעדה טובה. הספקנו להיכנס לסופר לקנות עוד כמה דברים למחר וללכת לישון.

יום שני - מנס לשאטליון.

בקצרה - עדין בעמק לאורך צלע ההר. הרבה טבע וכמה כפרים. אפשר לעצור בצ'מבאב לקפה וקניות אוכל. 18 ק"מ עד לשאטליון שם נישן.

אחרי בר קפה של הבוקר, עוד מבט על ההרים שמעל אאוסטה, ממשיכים הלאה לכיוון שאטיון. רוב השמות של המקומות כאן הם בעלי השפעה צרפתית, אבל כולם איטלקיים כאן. הדרך מנוס עוברת ממש בטבע. אנחנו עוברים בכפר קטן בשם פלנטייס (Plantayes). הוא פרוש לאורך הכביש ומסביב הבתים שדות וכרמים. עוד יקב מקומי קטן (Les Granges) בין כרמים, אבל צריך לטפס אז וויתרנו. חולפים ליד עוד ישוב קטן בשם רוברי (Rovarey), שיש בו כנסייה קטנה עם פרסקו בחזית. אנחנו עוצרים להפסקת צהריים בכנסייה גדולה (Parrocchia di Diemoz) שלמרות שהיום יום ראשון סגורה, כך שאין מה לראות. ממולנו על ראש ההר יש צלב גדול ואנחנו חושבים איך העבירו אותו לשם.
אחרי ההפסקה, עוברים אותנו שלושה חברה שעושים את הדרך לרומא. הם כמו כולם לא סופרים אותנו. אנחנו משיגים אותם רק כאשר הם עוצרים לאסוף אגוזים מתחת לאחד העצים. הדרך כולה מלאה בעצי אגוז וערמונים. אגוז אפשר לפצח תוך כדי הליכה, אבל עם הערמונים אין לנו מה לעשות.
ליד אחד הבתים יש מזרקה לשתייה עם כוס נחושת. מים להולכים. מקום נחמד לעצור ולהנות מהרוגע. המזרקות האלה מפוזרות לאורך כל האזור, אך צריך לשים לב. יש מקומות שכתוב, באיטלקית כמובן, שאין לשתות מהמים.
חוצים את הכביש ועולים מעט על ההר. אלו לא עליות קשות אבל במצטבר זה מעייף. עוברים ליד חווה חקלאית (Agriturismo La Vrille) שיש בה יקב, אבל היא סגורה. אחריה אנחנו מעט מתבלבלים בדרך, אבל מיד מוצאים אותה בחזרה. עוברים ליד בית חווה ענק נטוש (Ollieres-Montcharey). מחזה שכיח כאן. ולידו חווה אחרת. יש הרבה ממטרות גבוהות להשרות את השדות שהן בעצם למרעה של הבקר והצאן. מעט לפני צ'מבאב (Chambave) אנחנו עוצרים לשנ"צ קטן בחורשה. בצ'מבאב אנחנו עוצרים בבית קפה יחד עם בחורה שווצרית שפגשנו בתחילת הדרך. היא נזירה שיצאה לדרך משוויץ ועושה רק חלק מהדרך, תלוי בכמות החופש שנשאר לה.
משם אנחנו חוזרים לטבע, הליכה של עליות וירידות לאורך הצלע הצפונית של העמק. אנחנו מגיעים לברמז (Barmaz), ישוב קטן ישן שננטש מזמן. יש בו כמה בתים הרוסים ומעין רחוב קטן. סתם עצירה קלה לראות איך פעם היו הכפרים. מעניין. לפני הכפר יש שביל שפונה שמאלה למעלה. זו הדרך שלנו. לא לפספס.
הדרך ממשיכה כהרגלה, מדי פעם כביש, פה ושם שביל ביער. עוד נקודה עם מזרקה לשתייה, ומשם מתחילה ירידה קלה לכיוון שאטילון (Châtillon). מגיעים לפרברי העיר ומכאן מתחילה דרך מעט ארוכה בתוך עיר מודרנית ופחות מעניינת. לפחות עד לחלק העתיק שלה. החלק המפורסם בעיר הוא הגשר הרומאי ההרוס שבנוי ליד הגשר המודרני של העיר. מכיוון שהיום יום ראשון כמעט הכול היה סגור והמסעדה היחידה שהייתה פתוחה הייתה זו שליד המלון והיא לא הייתה משהו מיוחד.

יום שלישי - משאטליון לפלוט.

בקצרה - 17 ק"מ משאטליון לפלוט כאשר לקראת הסוף סגרו לנו את הדרך.

אחרי ארוחת בוקר במלון חזרנו מעט לכיוון העיר הישנה. ישנו שוק מקומי עד השעה 12:00 אך לא היו בו דברים מעניינים. עלינו לכנסייה של העיר, כנסיית הקהילה של סן פייטרו (Chiesa Parrocchiale di San Pietro) ומשם המשכנו על השביל. אחרי הכנסייה יש פארק וטירה. בטירה גרה רוזנת אמיתית ולכן לא ניתן להיכנס אליו. לפארק הפרטי שלה אפשר להיכנס בימים מסוימים. צריך לנסות. לנו לא נתנו להיכנס לגינה אבל אפשר היה ללכת מסביב בתוך השטח הענק של הטירה. דבר נחמד.
אחרי הסיבוב של הפארק עלינו מעל העיר. כעת יש דרך של סובב שאטילון שבנויה עבור המקומיים. הרבה אנשים עם הכלבים שלהם הולכים שם לטייל או רוכבי אופניים. באזור זה הדרך הכללית פונה דרומה ואנחנו נפרדים מרכסי ההרים שהיו איתנו עד עכשיו. פשוט רואים חלק אחר של האלפים. השביל סובב נגמר בשבילנו כאשר אנחנו מגיעים לסן-וינסנט (Saint-Vincent) שצמודה לשאטליון. כאן יש בית מרחץ ידוע שהשביל עובר מתחתיו ולאורך אמת מים מודרנית. יש כאן כמות מים מטורפת והם קוראים לזה בצורת. נו.
אנחנו עוצרים להפסקה קלה בכפר סיליאן (Cillian) הוא ממש קטנטן אבל יפיפייה. מטופח. מכאן עוברים לפיילי (Feilley), שאן דה ויין (Champ de Vigne), פרל (Perral), אסטאוד (Estaod) ואז, שנייה לפני שאנחנו מגיעים לבריאז (Berriaz) הדרך חסומה למעבר. יש שלט שאומר שהעבודות הסתיימו לפני יומיים, אבל השביל עדין סגור. אנחנו מנסים בכל זאת ומגיעים לנהג טרקטור שעובד שם שמתעצבן שהגענו. "השביל סגור ואי אפשר לעבור". בחורה מקומית שגם רצתה לעבור התעצבנה בעצמה ואמרה שהם עובדים שם כבר כמה חודשים. לא הייתה ברירה ונאלצנו לחזור וללכת בדרך עקיפה שלא הייתה מרהיבה כלל. בחלקה היינו צריכים לחצות כביש וללכת מתחת לגשר. לא דרך יפה.
איכשהו הצלחנו לסיים את הפרשה העצובה הזו בשלום, אבל לא תמו תלאותינו. מצאנו מלון בפלוט (Plout) ולכן אנחנו צריכים עכשיו לחצות את בריאז, תוך כדי עצירה בסופרמרקט, כי לא היינו בטוחים האם תהיה לנו ארוחת ערב או לא. מכיוון שהדרך אמורה לעבור מעל בריאז, ואנחנו למטה, ניסנו להגיע לפלוט דרך הכביש. וגם כאן יש עבודות, אז נאלצנו ללכת על הכביש חלק מהדרך. לבסוף הגענו לפלוט, לאחד הכפרים הכי קטנים שיש, אבל עם אכסניה מעולה. ארוחת ערב מצוינת עם ארבעה חלקים ויין. מסתבר שעכשיו אנחנו תקועים עם רוב המצרכים שקנינו בסופר.

יום רביעי - מפלוט לבארד.

בקצרה - 16 ק"מ מפלוט לבארד. עדין בעמק אבל כבר יותר מישורי.

מפלוט התחלנו לעלות לכיוון הדרך שאבדה לנו אתמול. הדרך עוברת שוב על דופן ההר אבל הפעם לא הרבה. בשלב מסוים מגיעה ירידה ממש תלולה שהברכיים כאבו לנו. אך בסופה מגיעים אל הכפר טוריל-ריבולה (Torille-Rivarolla) שמשם אנחנו עוברים ללכת בעמק עצמו, במישור. הדרך מגיעה לורס (Verrès), אל תחנת הרכבת שלה, שהיא בעצם נקודת הסיום של המקטע הנוכחי. מכאן עוברים לשביל שהולך לאורך הנהר בלטיאה (fiume dora Baltea). הליכה פשוטה וכיפית.
עדין בעמק, אבל פונים לכיוון ארנאד (Arnad). בדרך ראינו שלט של חווה שמוכרת גבינות אז פנינו אליה וכך גם העזים שלה. משהו בנו משך אותם כנראה. בכל מקרה, בעל המקום לא ענה. ישן את השנ"צ שלו. אז המשכנו הלאה, מצאנו פינה לשבת ולאכול מה שיש לנו.
אנחנו חוזרים על השביל שעוקף את ארנאד מלמעלה, עוברים ליד כנסייה עתיקה (Chiesa di San Martino) שסגורה, ושוב חוזרים לעבר הנהר שאותו חוצים מעל גשר רומאי עתיק ששופץ (Ponte di Echallod). מיד אחריו פונים שמאלה והולכים לאורך הגדה הדרומית של הנהר לכיוון הונה (Hône). כנסייה ובית קברות מקבלים את פנינו בכניסה לעיר. עיר עתיקה שמעט משופצת, רחובות צרים ובתים יפים. אבל הכול סגור בה. מצאנו מכולת לקנות כמה דברים וכן מצאנו מלון קרוב מאוד, רק שהוא בעיר אחרת, למרות שלא רואים את ההבדל. בארד (Bard). בארד מבוססת על מצודת ברד (Forte di Bard) שרואים אותה ממרחק רב, והיא בנויה על הסלע עצמו. כלומר, הקיר האחורי של המלון בו ישנו היה סלע.

יום חמישי - מבארד למונטסטרוטו.

בקצרה - 16 ק"מ שרובם במישור. יש עיירה בדרך לעצור לקפה/אפרול וקניות אוכל. מעט היסטוריה בדרך.

לקפה של הבוקר חזרנו להונה כי בבארד לא ראינו, אבל בגלל שעבדו שם על הצנרת מים מכונת האספרסו לא עבדה. אז אין קפה על הבוקר. מבאס עבור מכורים לקפה. יצאנו לדרך. בארד היא עיירה שבעצם היא מבנים של שירותי המצודה, שאליה עולים עם רכבל כיום. זו עיירה שבנויה כנראה לתיירות והכול היה בה סגור בזמן שעברנו. חוץ מבית הקפה ששם היה קפה סוף סוף. מסתבר שבעוד כמה ימים יהיה פסטיבל יין וגבינות ולמקום הקטן הזה ייכנס עשרים אלף איש. פספסנו.
אחרי בארד הדרך לוקחת לכיוון מזרח ואנחנו נפרדים מהאלפים האיטלקיים. לא נראה אותם יותר אלא רק את המורדות. יש ירידה תלולה מבארד ואז הולכים לאורך אמת מים מבטון. הדרך מובילה לדונאס (Donnas) אבל לפניה יש דרך רומית שהובילה לגאליה וקשת שנשארה (La strada romana delle Gallie ed il suo arco). הכניסה לדונאס היא דרך המבנים הישנים של העיירה. ככה נראית עיר ימי ביניים. בתים ישנים עם רחוב קטן. החלק הזה די משופץ ויש בו כנסייה, שעון שמש על קיר, ועוד כמה מבנים. יש אפליקציה שאפשר לסרוק איתה קודים.
הרחוב מוביל לעבר החלק החדש של העיר וכעת הולכים לאורך הכביש הראשי שלה. בסופו מגיעים לחלק העתיק, שם בכיכר מצאנו שוק פירות ירקות קטן ומולו בית קפה נחמד שבו הזמנו אפרול שפריץ שהיה מצוין. עוד כמה מטרים משם מגיעים פונט-סן-מרטין (Pont-Saint-Martin). זהו גשר רומאי ומולו יש בתי קפה, גלידריות ועוד כמה מקומות תיירותיים.
הדרך שוב הולכת דרומה, קצת ביער ואז חוזרת לאורך הכביש. עכשיו אנחנו לא נמצאים יותר במחוז אאוסטה אלא במחוז פיימונטה. ממשיכים לטורדניאלה (Torredaniele), ועושים הפסקת צהריים קלה בפארק המקומי, ליד קפלת טורה דניאלה (Cappella di Torre Daniele). חולפים בססנולה (Cesnola) לכיוון סטימה ויטונה ((Settimo Vittone שם קיוונו למצוא מקום לישון, אבל מה שהיה פתוח כבר היה תפוס. הרעיון של להזמין מקום שינה מרגע לרגע לא תופס. העיירה די יפה ואנחנו מטפסים לכיוון בית הטבילה של סן ג'ובאני ופייב די סן לורנצו (Battistero di San Giovanni e Pieve di San lorenzo) אך המלון, התקווה האחרונה שלנו לשינה במקום, מלא גם הוא. בעלת המקום מנסה לעזור לנו למצוא מקום, אך גם היא לא מצליחה. לבסוף מצאנו משהו שנראה נחמד בבוקיניג והזמנו. הבעיה שהוא נמצא בעיירה Borgofranco d'Ivrea, 4 ק"מ הליכה ואנחנו כבר עייפים.
מסטימה ויטונה ההליכה היא בטבע שוב. חורש טבעי מדהים וירוק. כמה מבנים ישנים לאורך הדרך לכיוון מונטסטרוטו (Montestrutto), ירידה לעמק ואז לאורך דרך כפרית פשוטה לעבר המלון שלנו הלילה, שהבעלים שלו עשו לנו את היום. גם המקום נפלא וגם הקפיצו אותנו לאכול וגם החזירו.

יום שישי - ממונטסטרוטו לפאלזה קנבזה.

בקצרה - אומרים להתראות למחוז אאוסטה ושלום למחוז פייומנטה. 19 ק"מ לא קשים אבל לא רוצים להסתיים.

היום אנחנו נפרדים מעמק האאוסטה וגם מורדות ההרים כבר לא חלק מהדרך שלנו. העיירה שאנחנו נמצאים בה מעט ארוכה אבל ההליכה בה די יפה. הבתים ישנים ולא צפופים. ליד כנסיה אחת מצטופפים אנשים להלוויה. עיירה רגועה ורגילה. ממנה אנחנו עוברים לשדות ואז ליער קטן. ככה הדרך הולכת עד מונטלטו דורה (Montalto Dora). אנחנו מתיישבים לעצירה קטנה. עובר בחור איטלקי שעושה את הויה מאנגליה עד רומא. הוא עושה 40 ק"מ ביום. מטורף! אומר שבצרפת היה מיואש כי רוב הדרך עברה ליד קברים ממלחמת העולם וזה דיכא אותו. בשוויץ הנוף כבר הסתדר לו והוא חזר להנות. קשקש אתנו קצת ואז המשיך בדרכו.
הדרך קצת מבולבלת. הסימנים מראים דרך אחת, השעון מראה לי משהו אחר. הולך לפי השעון. בכל מקרה הנתיבים ייפגשו. עולים מעל העיירה עד לקפלה קטנה והרוסה, קפלת הצלב הקדוש (Cappella di Santa Croce) מלפני איזה אלף שנה. הדרך והכביש כעת הם אחד ועליו אנחנו הולכים. כמה אחוזות די מרשימות יש כאן. חלקן נראה כאילו רק בתי קיץ. העיר איווריאה (Ivrea) נראית מרחוק. במיוחד טירת סבויה של איברה (Castello Sabaudo di Ivrea) על צריחיה. הדרך בתוך העיר עצמה לא מעניינת עד כמובן העיר העתיקה. בניינים ישנים, רחובות צרים, בתי קפה ומסעדות. הדרך מובילה אל הטירה ומשם עוד קצת לעבר רחבת העירייה. שם אנחנו עוצרים להפסקת צוהריים בבית קפה, ולהחליט לאן ממשיכים מכאן ואיפה לישון הלילה. רוב המקומות לא עונים, כנראה סגורים. אחרי כמה ניסיונות מצאנו מישהי שבהתחלה סרבה אבל אחר כך הסכימה. מוזרה.
מתארגנים לצאת לדרך, שפתאום ניגש מישהו ומבקש לדבר איתנו. מסתבר שהוא ראש העיר המקומי וראה שאנחנו תיירים ורצה לברר מה אנחנו חושבים. זה היה נחמד. ביררנו בגוגל וזה הוא ולא סתם משוגע. הוא מספר לנו שאת הציורים של הנזיר הצליין עושה אישה בהתנדבות והיא הולכת ומסמנת אותם. זה מעבר לסימנים הרגילים.
הדרך לא מסומנת כאן כל כך טוב, אבל אפשר למצוא אותה. הולכים בתוך העיר החדשה אבל עד מהרה מגיעים לכביש הכפר, ויוצאים לשטח. כמה נשים אוספים אגוזים מהרצפה. לידם עומד גבר שאומר שהוא מעדיף לאסוף אותם מהשוק. עדר עיזים עובר אותנו ואנחנו מגיעים לאגם הכפר (Lago di Campagna). אגם קצת מלוכלך. האזור הזה נקרא שבעת האגמים כי יש פה כמה אגמים גדולים. חלקם פספסנו. מעל האגם כמובן יש טירה. הדרך לא קשה, לרוב מישורית. ברוב השטחים כאן מגדלם עצים לתעשיית הנייר לכן יש כאן שדרות של עצים מסודרים. עוצרים לנוח מתחת לעץ. איזו שלווה.
מכאן אנחנו עוברים מתחת לבורולו (Burolo), דרך בולינגו (Bollengo), שני כפרים מודרניים. חוזרים לשטח, ומגיעים לכנסייה רומנסקית מהמאה ה11, כנסיית סן פייטרו (Chiesa di San Pietro). היא כמובן לא שלמה אבל יש לה מגדל די מרשים. ממשיכים על כביש כפרי בדרך לכפר בשם ארמון קנבזה (Palazzo Canavese). הנוף יפה. אנחנו כבר מזמן לא בעמק יותר.
אז הכפר הזה רחוק מלהיות ארמון או משהו דומה. אנחנו מוצאים את החדר ללילה, מתארגנים והלכים לאכול ארוחת ערב במסעדה היחידה שיש כאן. אבל היא מעולה. בית ישן שהמרתף יין שלו זה מבנה מהמאה ה10 והבית עצמו מהמאה ה14. מבחוץ המקום נראה סתמי, אבל בפנים הוא תענוג איטלקי.

יום שביעי - מפאלזה קנבזה לויורונה.

בקצרה - 8 ק"מ קלילים ומעט עצובים שזה נגמר.

זה היום האחרון ואנחנו לא ממהרים לצאת. העיירה קטנה אבל די ריקה. בדרך אנחנו עוברים ליד בית חווה נטוש והחלום לעבור לגור פה עולה. יוצאים לטבע, לשדות מרעה וחקלאות. עוברים דרך פיברונה (Piverone), שברחוב הראשי שלה עוברים מתחת למגדל ישר לבית הקפה המקומי. חוזרים לטבע, וממשיכים לצעוד בדרך שמסביב כרמים שהבציר שלהם הסתיים, מטע זיתים שאוספי הזיתים סיימו את מלאכתם להיום ועכשיו יושבים, אוכלים ושותים יין. כן, ככה זה לחיות באיטליה. כמה סוסים חופשיים. טיול של טבע. עוד כנסייה רומנסקית מהמאה ה11, (Gesiùn di Piverone), חצי הרוסה וקטנטנה, אבל מדהימה על הדרך. ואנחנו מתקרבים לעבר ויורונה (Viverone). הנקודה האחרונה שלנו בטיול. הדרך ממשיכה עוד, אבל לנו זה הסיום.
מכאן אנחנו צריכים להגיע לטורינו, שהיא בירת מחוז פיימונטה, שבו אנחנו נמצאים. אבל אין אוטובוס ישיר. אז אנחנו לוקחים אוטובוס לעיר אחת וממנה לעיר אחרת ומשם אוטובוס לטורינו.

טיפים

• באיטליה הדרך מתחילה במעבר משוויץ בסן ברנרד. אנחנו החלטנו להתחיל מאאוסטה מאחר וחלק מהדרך אליה כבר עשינו בטיול אחר. מי שרוצה להתחיל מסן ברנרד, יש אוטובוס מאאוסטה לשם. וההליכה היא בירידה לגמרי ותיקח כיום וחצי.
• בעבר עשינו את חלק הדרך בטוסקנה, מלוקה לסיינה. אז הזמנו מראש מלונות על פי החלוקה למקטעים של השביל, והיינו צריכים לעמוד ביעד. גם אם זה היה רחוק או שסיימנו את המקטע מהר מדי. הפעם החלטנו ללכת וקצת לפני שהרגשנו נגמרים להזמין מקום. מאחר וזזה היה סוף העונה דרך זו גם לא הייתה הכי טובה.
• לרוב השביל מסומן בצורה טובה מאוד וברורה. יש כמה סימנים או שלטים שמכוונים לדרך. יש גם אפליקציה לנייד ואפשר להוריד קבצי ניווט. אני הורדתי לשעון כך שהיו לנו מלא אפשרויות להתכוונן למיקום הנכון.

קישורים חיצוניים

• האתר של השביל מאנגליה ועד לרומא. כולל עוד כמה קטעים לא קשורים.
• אחת מני רבות של קבוצות עבור השביל.