תאריך הטיול | June 2024 |
---|---|
משך הטיול | 4 ימים |
עונה מומלצת | אביב, קיץ וראשית הסתיו |
האביב של עונת 2023-24 היה קר וארוך וכך קרה שבסוף יוני המשיך השלג להבהיק בלובנו גם באלפים האורוביים הנמוכים שמשתרעים בגבהים של 2000 מטר בערך ממזרח לאגם קומו. מעברי ההרים רק החלו להיפתח, הקיץ בושש להגיע ולאורך השלוחות השתרגו המדרונות בשלוגיות ארוכות, יפות וקשות למעבר. ההרים הנהדרים האלו אינם זוכים משום מה ליחסי ציבור טובים במיוחד וגם בימים כתיקונם בקתות ההרים של האזור הזה מאוכלסות בעיקר בתיירים מקומיים. אפרפר קצת, סגרירי וקר ואין תיירים (ממש אין!) מושלם!
מהעיר lecco על גדת אגם קומו אנחנו נוסעים בתחב"צ לעיירה introbio וממנה בהליכה בגשם דק וקרעי ערפילים בדרך רכב שהופכת לנאקב לאורך ערוץ נהר biandino עד לrifugio tavvechia בגובה 1500 מטר. זה מבנה גדול מודרני ונוח ששוכן בלב העמק הצר רק אנחנו, נדיה בעלת הבקתה ומשפחתה נמצאים בו. בדידות מזהרת. הפריחה מתחילה בגובה הזה בערך: נוריות וכלניות הרים צהובות, שושן צחור, שיחי רודנדנדנרום וורודים וסחלבים (דקטילורוזה ומירונית) הגענו מוקדם ואנחנו צועדים במעלה העמק לrifugio delle neve שטרם נפתח אוכלים משהו, על שולחן קק"ל שמצאנו בחוץ ומשתרעים לנופון (שנ"צ) על מרבדי בן אפר מכחיל. סביב המוני מרמוטות ואנחנו מתעכבים לצלם אותן. לארוחת הערב אנחנו חוזרים בריצה בגשם.
למחרת בבוקר מטפסים בעלייה תלולה למעבר הרים passo del camisolo בגובה 2020 ולrifugio alberto grassi. הגברת בבקתה הנטושה למחצה מסתכלת בתימהון בציוד שלנו, בנעליים, במקלות ובקרמפונים (שאין לנו) ומצרפת שלל אזהרות לגבי מצב השלג. אני לא מתרשם אבל אל ליבה של המנהלת זה מדבר דווקא ואנחנו משנים את המסלול שתיכננו ואמור היה לעבור על פסגות בגובה 2500 מ' למסלול נמוך יותר ויפה מאוד שמלחך את שולי העמק בדרך שכמעט איננה בשימוש לrifuigio santa rita. כמה מעברי שלוגיות תלולים, חלקים ומעט מאתגרים (המנהלת כרגיל צודקת) ובהמשך אגם יפה וקר מאין כמוהו, אין סביב אף נפש חיה ואנחנו מתרחצים בעירום חלקי או מלא.
את santa rita היפה מנהלים אורייטה ולואיג'י שני פנסיונרים מדליקים ונחמדים שהחליטו לבדוק איך זה בתיירות. גשם חוזר לרדת וממש קר אבל למי אכפת כשהתנור דולק והחלונות מתכסים באדים דקים שגולשים בטיפות לאורך הזכוכיות ואורייטה מדברת בכזו אהדה על ישראל ומכינה מרק טעים שאיכשהו הולך טוב עם בירה (?!).
את המשך הדרך לrifugio Falc אנחנו עושים על קו גובה בגובה כ2000 מטר ממש תחת גובה השלג. העלייה לבקתה הקטנה ששוכנת באמצע עמק מושלג תלולה ומכוסה שלג.
את Falc מנהלת כבר 12 שנה אליסיה החמודה והבקתה נראית כמו ביתה הפרטי, קטנה וחמימה ספונת מדפי ספרים ותמונות, מול החלון כסא נדנדה, תנור מבוער ומוזיקה נעימה, הכלבה החמודה נודה (ענן) משחקת בגזירי עץ. קסם. אין חשמל חוץ מהסולארי ואין קליטה סלולרית והכל מאוד ספרטני. ארוחת ערב טעימה של חביתות ותפוחי אדמה בתנור.הרגשנו בבית
בוקר. נפרדים מבקתת Falc ומאליסיה (ומיד מתחילים להתגעגע) בדרך היפהפיה שעוברת מעל לאגם dell'inferno הקפוא והמרהיב. המשעול הצר מתפתל ללא דרמות בשיפועי צד תלולים למדי לאורך המדרונות בין גבהים של 1800-2000 מטרים ובין נחלים קטנים, אגמים כחולים ושלוגיות עד rifugio Salmurano בקתת הרים גדולה ויפה שנמצאת בין מסלולי הסקי מעל עמק Della pietra. את הבקתה מנהלת פאולה הצעירה, קונצרט של אישה אחת נמרצת וחייכנית, היא לקחה על עצמה את ניהול הבקתה בראשית ימי הקורונה ולמרות כל הקשיים היא מנהלת אותה בחיוניות ושמחה מתפרצת ויש לה פינה חמה בלב לישראל ולישראלים.
יש לנו זמן ואנחנו עולים למעבר ההרים Passo salmurano שבו מדגמן לנו את נופי האלפים עדר יפה של יעלי הרים ואני ממשיך לבדי בהליכה מהירה עד rifiugio Benigni (נהגה בניני). שביל יפהפה מטפס במין "בולדרינג" בתוך ערוץ נחל שוצף עד לבקתה קטנה ויפה ששוכנת בגובה 2210 מטרים בליבו של עמק מושלג. אחר כך חוזרים למטה ל Salmurano ואת ארוחת הערב המשובחת אנחנו אוכלים (שוב) לבדנו בבקתה הענקית ליד תנור העצים.
בוקר אחרון, פרידה מההרים, פאולה מלווה אותנו עד האגם Lago Pescegalo, צועדת בצעד נמרץ ומפזרת סביבה אופטימיות ורוח נעורים. אנחנו נפרדים בחיבוקים אמיצים טיפוס אחרון אל Monte Mota וממנו ירידה חדה אל הכפר הקטן Pescegalo ואל הציווילזציה.
הארץ מחכה לנו חופש גדול, חום, מלחמה וכאוס. נעמתם לנו מאוד האלפים האורוביים, תודה על הבדידות המזהרת, על הפריחה, על הטבע ועל נופי הפרא שהצליחו להעניק לנו רגעים נדירים של שלוות נפש.
Arivaderchi!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם