אלטה ויה 4 בדולומיטים

כללי

בחרנו את המסלול כי הוא פחות מטויל, כולל נופים מדהימים, יש בו קטעי ויה פראטה שחביבים עלינו וניתן להשלימו בשבוע. המסלול קשוח- הליכות ממושכות כל יום של כ- 10-11 שעות, הרבה עליות תלולות, הרבה ירידות תלולות, קטעי טיפוס, דרדרות ועוד.

הזמנת בקתות

לא לקחנו סיכון- הזמנו בקתות מספר חודשים מראש. זה היה מאתגר, שכן משך התגובה היה ארוך ושונה מבקתה אחת לשניה (לחלק לקח מספר שבועות לענות) מה שמקשה על תכנון המסלול. בדיעבד, התכנית שעשינו היתה טובה- נמנענו מבקתות מאד עמוסות, מה שאיפשר בחלק מהמקרים שינה בחדרים לא צפופים. רב הבקתות ביקשו פיקדון של 15-20 יורו לאדם מראש, ללא החזר במקרה שלא מגיעים.

עלויות

מחיר כולל ללינה, ארוחת בוקר וארוחת ערב בבקתות היה סביב 70 יורו לאדם. מחיר מקלחת 3-5 יורו. זה לא כולל ארוחות/ קפה בבקתות בהן לא לנים לאורך הדרך.

אוכל

התבססנו על ארוחת בוקר וארוחת ערב בבקתות. זה מאד נוח ומייתר את הדאגה בנושא וכמובן מוריד משקל משמעותי מהתיק. בחלק מהימים ניתן גם לאכול בבקתות שפוגשים בדרך, כך שהצידה היחידה שבאמת נדרשת היא הרבה פירות יבשים ואגוזים. ביום הרביעי שלנו לא היו בקתות בדרך, הצטיידנו מראש בלחם וגבינה.
ארוחות הערב בד"כ עשירות ומשביעות- יש מנה ראשונה, מנה עיקרית וגם קינוח. שורפים הרבה אנרגיה בהליכה ממושכת כל היום, והארוחה הזו עוזרת למלא מצברים. ארוחות הבוקר לעומת זאת מאד צנועות, בד"כ לחם (לא טרי) או צנימים עם חמאה וריבה.

מים

התבססנו על סחיבת פחות משני ליטר לאדם. מילאנו את הבקבוקים בכל הזדמנות- בעיקר בבקתות בדרך. הבנו מהמקומיים שגם אם יש שילוט של מים לא ראויים לשתיה בבקתות זה רק משום שחסרים בהם מינרלים, ולא בגלל שהם מזוהמים. העובדים בבקתות שותים את המים בברזים ללא חשש. וגם אנחנו עשינו זאת. אם אתם חוששים, ממליצה לקחת כדורי כלור לטיהור.

ציוד

הגענו עם תרמילי יום של 30 ליטר וציוד מצומצם: חולצות מנדפות, פליז, מעיל רוח/ גשם, כובע לשמש, באף שמשמש ככובע מחמם וליינר - הלינה בבקתות דורשת להביא ליינר בלבד- יש סדינים (קבועים), כריות ושמיכות בכל הבקתות. כמו כן הבאנו, מקלות הליכה (חובה בעיניי), ערכת ויה פראטה וכפפות יעודיות/ כפפות אופניים שנמצאו הכרחיות לאור קטעי טיפוס משמעותיים, והן גם עזרו בהליכה הממושכת עם המקלות. הכפפות נשחקו כ"כ שנאלצנו לזרוק אותן בסוף המסלול.
בשל כמות הבגדים המצומצמת שלקחנו, שטפנו את חלקם בדרך. אבל הם לא ממש מתייבשים בלילה או בדרך על התיק..

ניווט

נעזרנו במפות TABACCO מספר 16 ו- 17. המסלולים בטרק מסומנים היטב באדום ובכל צומת דרכים יש שילוט עם הכוונה לשבילים הרלוונטיים באזור. חלק מהשלטים היו עם הערכות זמנים עד לנ.צ. הבאה. לא נתקלנו בבעיית ניווט פרט למקום אחד מאד ספציפי ביום הרביעי.
חשוב לציין, שקשה להעריך באמת את משך ההליכה שלפניך עפ"י המפות הדו ממדיות. יש חלקים שלמים של תפירות ורטיקליות שלוקחות הרבה מאד זמן, ואין לזה ביטוי במפות. כמו כן, מקטעים רבים (אם לא כולם..) הם בעליה תלולה או בירידה תלולה וזה משפיע מאד על הזמנים.

Via Ferrata

היו מספר מקטעי ויה פראטה במסלול, בהם מתחברים לכבל אבטחה. במרבית המקרים לא הרגשנו צורך להתאבטח כי לא היה חשש משמעותי לנפילה. מאידך, אנחנו מנוסים במסלולים כאלו ויתכן שאחרים ירגישו פחות ביטחון. בכל מקרה, לא הייתי ממליצה למישהו ללא ניסיון לעשות את המסלול הזה, כי בכל זאת יש קטעים מאתגרים.
חשוב לציין שבאזור בקתת Locatelli יש מספר אפשרויות למסלולי ויה פראטה של שעתיים- שלוש שעות. לנו לא היה זמן להתעכב.

תחבורה

התניידנו בתחב"צ. משדה התעופה נסענו במונית לתחנת האוטובוס ב- Treviso Via Arma di Cavalleria – תחנה בה עובר אוטובוס לקורטינה. אפשר לנסוע לשם באוטובוס, אבל לא היה לנו כ"כ זמן. הזמנו מראש נסיעה בחברת ATVO, (אפשר גם בחברת CORTINA Express Dolomitbus) נסיעה של כשעתיים מ- Treviso לקורטינה. מהתחנה בקורטינה עלינו על אוטובוס ל- San Candido ומשם עוד אוטובוס לתחילת המסלול.
בחזור נסענו ישירות מקורטינה.

תקשורת

רב המסלול הוא ללא קליטה סלולרית. יש בקתות מסוימות בהן היתה קליטה- Locatelli, Auronzo, San Marco ו- Antelau.

יום ראשון - הגעה לבקתת Scarperi (1626 מ'), שביל 105

בתחילת המסלול הסתבר שיש שאטל שחוסך את רב העליה לבקתה, כך שנותרה לנו הליכה קצרה של כשעה עד לבקתה.
התלבטנו אם כדאי להמשיך לבקתת Locatelli. סקרפרי גיחך ואמר שזו הבקתה הכי עמוסה באיזור ואין סיכוי שנמצא שם מקום. הציע שנתקשר, אך היה בטוח שאף אחד לא יענה. ניסינו והוא צדק. נשארנו ב- Scarperi בחדר כמעט פרטי כי לא היו הרבה לנים בבקתה. בבקתה מקלחת נוחה וארוחת הערב היתה טובה.

יום שני - מבקתת Scarperi (1626 מ') לבקתת Fonda Savio (2367 מ'). שבילים 105, 117 מרחק: 19.5 ק"מ; עליה: 1500 מטר; ירידה: 720 מטר.

חלק I - מבקתת Scarperi (1626 מ') לבקתת Locatelli (2405 מ'), שביל 105
דילגנו על ארוחת בוקר ויצאנו מוקדם בבוקר מתוך ידיעה שהמסלול היום ארוך מאד. בתחילת המסלול חוצים מספר מעברי מים. לאחר כשני ק"מ של הליכה בעמק מתחילה העליה ל- Tre Cime, עליה של כ- 800 מטרים בתוואי תלול מאד, שאורך כ-3.5 שעות- התחלה קשוחה שהעידה על מה שמצפה בהמשך. בסיום העליה פוגשים את ה- Tre Cime במלוא הדרו. עוד הליכה קצרה ומגיעים לבקתת Locatelli המרכזת מספר מסלולים – מסלולי יום וארוכים יותר, ולכן היא תמיד עמוסה. מהבקתה יש תצפית נהדרת ל- Tre Cime. היה שם עמוס מדי בשבילנו ובדיעבד טוב שלא ישנו שם, וגם שלא עשינו את העליה בערב היום הראשון.

חלק II - מבקתת Locatelli (2405 מ') לבקתת Auronzo (2320 מ'), שביל 105.
המסלול יפה, מלא במטיילים כי ניתן להגיע ל- Auronzo עם רכב, כך שזהו מסלול יום מאד פופולרי. אין לטעות בגובה הבקתות.. הדרך אינה מישורית. קודם יורדים בירידה תלולה ואח"כ ממשיכים בעליה תלולה. עצרנו עייפים ורעבים בבקתה העמוסה לעייפה.

חלק III - מבקתת Auronzo (2320 מ') לבקתת Fonda Savio (2367 מ'), שביל 117.
מהר מאד מתחברים לויה פראטה שנקראת Sentiero Bonacossa שיורדת בתלילות כ- 200 מטרים באמצעות סולמות וכבלים לאבטחה. הפראטה הזו קלה, לא היה צורך להתאבטח. את ירידת הגובה משלימים לאחר מכן בעליה תלולה קשה ובלתי נגמרת, שבסיומה ממש נוחתים על בקתת Fonda Savio. סה"כ מקטע זה ארך כ- 3 שעות.

הגענו ב-18:00 בערב אחרי יום ארוך ומתיש. סביו די לגלג עלינו ואמר שהמסלול הזה לוקח 6 שעות וכנראה היתה לנו בעיה עם ה- time management. לך תתווכח..
בארוחת ערב ישבנו ליד זוג אוסטרלים חמודים ממלבורן שמבלים 4 שבועות באיטליה והחלפנו חוויות. ישנו בחדר קטן יחסית, אך מתוחזק היטב, עם עוד כ- 10 אנשים.

יום שלישי - מבקתת Fonda Savio (2367 מ') לבקתת Vandelli (1928 מ'), שביל 117. מרחק: 20 ק"מ; עליה: 960 מטר; ירידה: 1370 מטר

התעוררנו לזריחה מדהימה. בארוחת בוקר עם האוסטרלים היה נקניק וגבנ"צ – בבקתות הבאות כבר לא זכינו לזה. התייעצנו עם סביו לגבי המסלול. לפי ביצועי יום האתמול הוא העריך שיקח לנו 4 שעות לעשות את המקטע הבא שנקרא Forc del Diavolo. הוא הזהיר בשום פנים ואופן לא לעשות את המסלול הזה בגשם וללא קשר התלונן שאנשים מחוררים את הקרקע עם מקלות ההליכה וזה גורם לדרדרות בקרקע.
העליה ל- diavolo היתה תלולה דרדרתית ומפרכת. אך האוכף פיצה בתצפית מרהיבה צפונה ודרומה מעל העננים. הירידה התלולה (כמובן) התחילה בויה פראטה קלילה אך תלולה, שלא הצדיקה לשים רתמות. בהמשך ירידה דרדרתית קשוחה, כך שלא ניתן היה להתחשב בסביו והשתמשנו במקלות למרות הפגיעה בשביל. היינו גאים מאד שהצלחנו לסיים את המקטע ב-3.5 שעות! (פחות ממה שסביו העריך). לפי סביו המקטע הזה במצטבר כ- 700 מטר עליה וכ- 700 מטר ירידה. קשה להבין מהמפה אם אכן זה כך.
רצינו לקצר את המשך המסלול שכלל ירידה משמעותית בדרך עפר לעמק, אז ירדנו ברכבל מבקתת Col De Varda (2106 מ') לאגם Misurina (1754 מ'). הסתבר שבדיוק פספסנו את האוטובוס של 12:00 שעובר בהמשך המסלול, והאוטובוס הבא היה מתוכנן רק ב-14:47.
אחרי הפסקת צהריים וניסיון של 3 דק' לעצור טרמפים, החלטנו להמשיך רגלית בכביש להמשך המסלול- שביל 217. התחברנו למסלול אופניים לאורך נחל כך שהדרך לא היתה נוראית, אך נמשכה כשעתיים בירידה של כ- 400 מטרים (עד לגובה 1359 מ') ובדיעבד לא ממש קיצרה לנו את הדרך באותו יום. התחברנו לשביל 217 והתחלנו בעליה של 600 מטר לכיוון בקתת Vandelli. העליה היתה קשוחה אבל מסלול יחסית נוח בהשוואה למה שעשינו עד כה, כי תוואי השטח היה נוח יותר. אדמה לחה, במספר מקומות אפילו זרימות של מים במסלול. כל האזור שונה לחלוטין- הרבה צמחיה נחלים, נביעות ומפלים. בדרך היו הרבה מטיילים בכיוון ההפוך.. העליה לקחה לנו כשעתיים, כך שהצלחנו להגיע ב-17:00 ונותר לנו זמן להתקלח לעשות כביסה ולטייל לאגם Sorapis היפיפה שליד הבקתה.
הבקתה מאד נחמדה. במיקום מרהיב. מקלחת חיצונית ללא הגבלת זמן! (וללא מים חמים באמת) לא היו הרבה אנשים.

יום רביעי - מבקתת Vandelli (1928 מ') עד בקתת San Marco (1823 מ'), שבילים 215, 243, 266 מרחק: 19.6 ק"מ; עליה: 1180 מטר; ירידה: 1300 מטר

שוב זריחה מדהימה. יצאנו ב-7:20 בבוקר (כדאי אף להקדים כי זה יום קשה). ספתח על הבוקר - עליה תלולה מעל אגם Sorapis עם תצפיות מדהימות ככל שעולים בגובה. בדרך ל- via ferrata Alfonso Vandelli, התברברות קלה כפי שהוזהרנו מראש בסיפור דרך. וואנדלי לא דאג לעדכן את סימון המסלול..
בדרך לפראטה ירידה ארוכה ודרדרתית כמובן. בחלק הראשון של הפראטה, טיפוס סלעים ורטיקלי ללא צורך אמיתי להתאבטח. בהמשך היו מספר קטעים חשופים שדרשו להתאבטח. בגדול, ויה פראטה נחמדה מאד עם תצפיות מדהימות מצלע המצוק, אך ממושכת מאד- ארכה כשעתיים, וזה רק חלק קטן מהמסלול באותו יום. חשוב לציין שהפראטה דורשת הרבה מאד טיפוס. בפסגת Croda de Banco תצפית מהממת 360.
הסתבר שהפראטה היתה החלק הקל של היום! בהמשך מקיפים את מצוק Croda de Banco וכל הזמן נמצאים במצב של עליה או ירידה על קיר המצוק. הירידות ארוכות ותלולות, המון דרדרות. אין מישור אחד כל היום כדי לנוח. ובנוסף מקטעים שלמים קשים למעבר שדורשים טיפוס ורטיקלי, ללא אבטחה. דרך ארוכה מאתגרת ומתישה. הסימון במפה אינו מעיד על המרחקים האמיתיים שעוברים- מרחק של 300 מ' במפה הדו ממדית יכול להוות בפועל יותר מקילומטר, כי בדרך תופרים מטראז' ורטיקלי.
למרות השנה השחונה מצאנו נביעה אחת ממנה ניתן היה, בסבלנות רבה, למלא מים. זה היה היום היחיד בו, למרות שלקחנו תוספת מים, נדרשנו לעוד.
איפשהו בדרך התעוררו ספקות אם נגיע באור יום לבקתה. בדרך עברנו במחסה Bivaco E.Comici שמאפשר לינה במקרה של מזג אויר קשה או סתם כשמתעכבים.. המיזרונים לא היו משהו אז נאלצנו להמשיך בדרך המאתגרת. מדי פעם היו מקטעים נוספים מאובטחים, מאידך מקטעים שלמים על שפת מצוק ללא שום אבטחה. הגענו לבקתת סן מרקו ב-19:00 בערב די רצוצים. אין ספק כי זהו היום הכי קשה במסלול. ממש לא מתאים לכל אחד. שמחנו שלפחות מזג האוויר היה לטובתנו, כי את היום הזה אין שום אפשרות לצלוח במזג אוויר גשום.
חשוב לציין כי ליום זה יש מסלול חלופי מערבי, ללא ויה פראטה, והוא נחשב קל יותר.
בבקתה כבר ישבו לארוחת ערב חבורות מטפסים מקומיים ועשו הרבה שמח. קיבלנו חדר פרטי – כוך בעליית גג עם שתי מיטות לאורך. לפחות היה אפשר להתארגן בניחותא.
היתה מקלחת חיצונית פתוחה, למעוניינים להתקלח חשופים, במים פושרים, בחושך.

יום חמישי - מבקתת San Marco (1823 מ') לבקתת Antelau (1796 מ'), שבילים 227, 250 מרחק: 17.5 ק"מ; עליה: 1230 מטר; ירידה: 1260 מטר

ארוחת הבוקר היתה על הפנים- לחם יבש עם ריבה.
גברת מרקו אמרה שהמסלול היום קל יותר מאתמול. רק שכחה לציין ויה פראטה קשוחה לקרחון Forcella del Ghiacciaio.
ספתח על הבוקר- 300 מטר עליה עד לבקתת Galassi (2018 מ') (וגם ירידה כמובן) ואח"כ 600 מטר עליה לקרחון עד לאוכף בגובה 2584 מטרים. 200 המטרים האחרונים בעליה היו ויה פראטה בשיפוע 45 מעלות +, שדרשה טיפוס אמיתי, ידיים ורגליים. בדרך לפראטה פגשנו מטייל אמריקאי ותיק שבא מולנו, הוא הגיע לפראטה ללא ציוד והחליט (בצדק) שזה גדול עליו. זה היה המקטע הכי קשה במסלול. אך עדיין אפשר היה להסתדר בלי רתמה.
באוכף פגשנו את הקרחון שנראה עלוב למדי. חלקו התחתון היה מכוסה דרדרת. מתחתיו שני אגמים קפואים. את האוכף צריך לעבור דרך סכין צרה ביותר- מימין הקיר שטיפסנו ומשמאל דרדרת. יורדים בירידה דרדרתית קשוחה עד לאגמים.
לאחר מנוחה באגמים המשכנו. היו הרבה ירידות תלולות ומאתגרות וגם ויה פראטה קצרה אך אכזרית. נדרש ציוד. השביל עד לבקתת Antelau התארך, הרגליים כבר כאובות מאד.

בבקתת Antelau קיבלו את פנינו בשמחה ובאושר לצלילי סנטנה. מפעיל הבקתה (שהיה בהיי תמידי) וחבורת חברים מקומיים לא הפסיקו לשתות בירה, לצחוק וכו'. לאור השמחה והמוסיקה הטובה הוחלט להישאר לישון ולא להמשיך עוד כ- 8 ק"מ עד pozzale . בדיעבד, החלטה נכונה, לא להגיע בלילה לעיירה ללא סידורי שינה מראש, מה גם שהעייפות בשעות האלו היתה כבר קשה.

נהנו מהנוף המרהיב והמנוחה על המרפסת המרשימה, אך לאור ההתנהלות של המקומיים היינו ספקניים לגבי ארוחת ערב. ב-18:50 אנטלאו אמר שארוחת ערב תוגש ב-19:00. נראה שההקפדה על לוחות זמנים זה כלל ברזל באזור.. באורח פלא צץ טבח וארוחת הערב היתה הכי טובה שאכלנו. מנה ראשונה מרק גריסים מעולה או פסטה בולונז, מנה עיקרת סטייק, תפו"א וסלט כרוב. בירה טובה. מוסיקה טובה. תענוג.
ישנו לבד בחדר. בחדר השני היו 4 בנות שארגנו 3 ימי איור ויצירה בבקתה לזכר Alma Bevilacqua שהיתה פרטיזנית ובנתה את הבקתה ב-1946.

יום שישי - מבקתת Antelau (1796 מ') עד Pieve De Cadore (923 מ'), שביל 253 מרחק: 8 ק"מ; ירידה: 873 מטר

שוב זריחה מטריפה על הבוקר על המרפסת הנהדרת. נפרדנו מאנטלאו והבנות והתחלנו בירידה של 800 מטר לכיוון Pozzale . בהמלצת מרקו מהבקתה הקודמת, לקחנו את שביל 253 שאמור להיות קצר יותר מדרך העפר לעיירה. הלכנו ביער במגמת ירידה בשביל תלול מאד עד Pozzale ומשם המשכנו עד ל- Pieve di Cadore. בדיוק כשהגענו לסופר המקומי פגשנו את אנטלאו שירד עם הטנדר למלא את החוסרים באלכוהול שנגמר בערב הקודם. הוא היה שמח לקחת אותנו טרמפ אבל לא הצליח לקשור בין האירועים..
לאחר הצטיידות מהירה ניגשנו לתחנת האוטובוס בצנטרום. תוך דקה הגיע האוטובוס לקורטינה וסגר סופית את ההתלבטות אם לנסוע לקורטינה או לונציה.

טיפים

• כדאי להתכונן לטרק הזה מראש ולהתמקד בעיקר במסלולים עם עליות וירידות משמעותיות.
• יש לקחת בחשבון שקטעים שלמים במסלול הם דרדרתיים. זה מקשה מאד את ההליכה בעיקר בירידות. כמו כן, יש מקומות רבים של דרדרות "חדשות" שמכסות על השביל וצריך לעבור אותן.
• מזג האויר הוא קריטי. יש מקטעים רבים שממש מסוכן לבצע במז"א גשום, בתוכם קטעי דרדרת שעלולים לקרוס בגשם וקטעי ויה פראטה. היום הרביעי במסלול שעשינו היה המסוכן ביותר ולא אפשרי כלל במז"א בעייתי.
• להמעיט בציוד וללכת קלים ככל הניתן. המסלול קשוח וכל ק"ג מיותר מקשה.
• לא לשכוח כפפות טיפוס או כפפות אופניים- זה פריט הכרחי.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך מוצלח ומפורט שנעזרנו בו בתכנון הטיול