אלטה ויה 1
טיול בר מצווה של אבא ובן להרי הדולומיטים
| תאריך הטיול | August 2022 |
|---|---|
| משך הטיול | 10 ימים |
תוכן עניינים
- הקדמה
- הכנות לטיול
- הגעה למסלול
- יום ראשון - lago de braies עד sennes
- יום שני - sennes עד lavarella
- יום שלישי - lavarella עד scotoni
- יום רביעי - scotoni עד dibona
- יום חמישי - dibona עד scoiatolli
- יום שישי - scoiatolli עד staulanza
- יום שביעי - staulanza עד tissi
- יום שמיני - tissi עד carestiato
- יום תשיעי - carestiato עד pramperet (שינוי מסלול)
- יום עשירי - הליכה ל Forno di zoldo ונסיעה לונציה
- תגובות
הקדמה
אף פעם לא האמנתי שאני אצא לטיול כזה ועוד עם הבן שלי בן ה 13.
אבל בשנתיים האחרונות הוא היה בסיירות ואני התחלתי לרצות לטייל (קצת געגועים מהטיול אחרי הצבא). הרעיון התחיל להתבשל ביני ובין אישתי וכשהצעתי לתום הוא ענה, כיאה לילד בן כמעט 13, ב"בסדר" אדיש למדי. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את רעיון הטיול אבל קיבלנו המלצות לנסות את ה AV1 ומשם הכל היסטוריה.
הכנות לטיול
ההכנות לטיול מתחלקות לשלוש: הזמנת בקתות, הכנת ציוד לטיול וכניסה לכושר.
הזמנת בקתות
את הזמנת הבקתות עשיתי ע"י פנייה ישירה לכל בקתה דרך מייל או פנייה דרך האתר. רוב הבקתות דרשו תשלום ביטחון ולכל בקתה היו דרישות העברת כסף שונות ומשונות.
אנחנו החלטנו לנסוע בזמן יחסית עמוס ולכן חלק מהבקתות היו מלאות למרות שהתחלתי חלק הפניות בסביבות ינואר.
אני החלטתי לחלק את המסלול ל 10 ימים על פי המלצות. לדעתי זו היתה חלוקה סבירה למרות שהיו לי קצת פאשלות עם המרחקים בכל יום.
ציוד לטיול
מכיוון שזה טיול עם ציוד על הגב אז צריך לחסוך בציוד ולקחת כמה שפחות. אנחנו הגזמנו עם הציוד ואחרי שלושה ימים זרקנו ציוד לפח.
הציוד ששרד איתנו את הטיול הוא:
- תיק של 42 ליטר (הצלחנו להעלות אותו לתא הנוסעים בכל הטיסות שלנו) + כיסוי גשם לתיק.
- נעלי טיולים נוחים ועמידים למים
- מקלות הליכה - לא יכול להתחיל להסביר כמה זה חשוב
- סנדלים/כפכפים לבקתות - הבקתות לא מאפשרות להיכנס עם נעלי טיולים לחדרים
- שלוקר - למרות הרבה בלוגים שאמרו שלא צריך יותר מליטר כל יום, אנחנו קנינו שלוקר של 3 ליטר והיו ימים שסיימנו יותר מ - 2 ליטר.
- 3-4 תחתונים (כולל מה שהיה עלינו)
- 2 זוגות גרבי טיולים איכותיות
- 2 מכנסי טיולים ארוכים + אחד קצר
- 3 חולצות מנדפות (תום, הבן שלי לקח 2)
- מיקרו פליז
- כובע רחב שוליים
- בגדים חמים ונוחים לבקתות. תום לא לקח בכלל ונשאר עם בגדי הטיול. לי היו מכנסיים ונשארתי בחולצה מנדפת
- מעיל גשם - לנו לא יצא להשתמש בכלל, אבל יש ימי גשם רציניים
- מגבת מיקרופייבר
- ליינר - חובה בחלק מהבקתות
- סבון מוצק לרחצה ולשטיפת בגדים (יש בחלק מהבקתות חבל כביסה)
- קרם הגנה
- משחת + מברשת שיניים
- טלפון + מטען + בטריה (ברוב הבקתות יש חשמל אבל למקרה חירום) + אוזניות
רק מציין שהמזג אוויר יצא לנו יחסית מאוד חם ואני לא יודע אם לא פישלתי בציוד החם. אולי יש צורך בזוג בגדים תרמיים. לנו לא היה צורך בכאלה בכלל. אפילו בלילות היה ממש חם וישנו רוב הזמן ללא חולצה (לפחות בחדרים הפרטיים).
בנוסף, מומלץ ממש להוריד תוכנות ניווט לטלפון (אפשר גם לקנות מפה בקורטינה או בבקתות בדרך, אנחנו לא קנינו). האפליקציה שהשתמשתי בה כמעט באופן בלעדי היא mapy.cz. ניתן להוריד את המפות כך שזה עובד גם אופליין, היא בעלת יכולת ניווט ומכירה את הבקתות במסלול.
נשנונשים קנינו כל יום בבקתות.
כדאי:
- משקפי שמש
- ספר טיול
- קלפים/ספרים/תשבצים לבקתה - רוב הימים סיימנו עד 2 את המסלול והיינו צריכים לשעשע את עצמנו בבקתה. ולמרות שיש ווייפיי ברוב הבקתות, מתישהו נהיה משעמם הטלפון
- מחברת לתעד את הטיול
כניסה לכושר
אני ותום לא מטיילים באופן קבוע, ואומנם תום בחוג סיירות, אבל לא היינו מאוד בכושר.
הכניסה לכושר שלנו כללה:
- עלייה במדרגות - השאיפה לעד 100 קומות ועם ציוד. לא התמדנו מספיק כדי להגיע לעליות עם ציוד על הגב.
- תרגילי חיזוק רגליים - סקוואטים, לאנצ'ים וכל מה שביניהם
- הליכה מרובה - בעיקר עם נעלי הטיולים כדי לרכך אותם כמה שאפשר.
בתכל'ס התרגילים האלה כנראה עזרו לנו בטיול למרות שאני יכול להגיד ששום תרגיל לא היה אפילו קרוב בקושי ובמאמץ שלו למה שהיה בטיול. מה שהכי עזר בטיול היו מקלות ההליכה.
הגעה למסלול
לאיטליה הגענו בטיסה של אל על היוצאת בשש בבוקר מישראל ונוחתת בתשע בונציה (יש הבדל של שעה בין איטליה לישראל). משם נסענו באוטובוס קו 29 של חברת ATVO ל Cortina d'ampezzo (הזמנו כרטיס מראש). שימו לב לברר היכן האוטובוס הזה יוצא כי הוא לא באיזור של שאר האוטובוסים של ATVO. הנסיעה לקחה כשעתיים ומכיוון שהאוטובוס איחר היינו צריכים לשהות בקורטינה כשעתיים עד ליציאה עם אוטובוס 445 ל dobiacco.
מדוביאקו לקחנו קו 443 שעבר את villabassa והוריד אותנו באיזור נידח בין villabassa ל - lago de braies ששם היה ה guest house שלנו ללילה. אופציות לינה אחרות הן מלונות ב villabassa או במלון שליד האגם (שכנראה יחסית יקר)
אנחנו ישנו במקום בשם farmhouse hanselrhof שהיה די חביב, לא הכי ברמה אבל עם נוף מהמם.
בבוקר יצאנו לכיוון האגם עם קו 442. שימו לב שהנהג לא קיבל כסף ומסתבר שצריך לקנות כרטיס מראש (אנחנו לא ידענו ובסוף יצא שנסענו חינם כי לא מצאנו בזמן הנסיעה הקצרה איפה קונים כרטיס).
המסלול מתחיל באגם lago de braies .
יום ראשון - lago de braies עד sennes
מסלול של כ - 10 ק"מ (עשינו עיקוף בטעות ולכן יצא כ - 12 במקום 10)
האוטובוס 442 מסיים בצפון האגם (גובה של כ 1500 מ' מעל פני הים). המסלול מתחיל בהקפת האגם מצידו המערבי עד לקצהו הדרומי ומשם מתחילה עלייה באזור מלא אבנים. העלייה הראשונה על האבנים היתה קצת שוק עבורנו ככאלה שרגילים לטיולים בצפון הארץ. בהמשך הטיול יהיו עוד איזורים של הליכה באבנים וסלעים, אבל מתרגלים (למרות שהרבה פחות כיף לטייל באיזורים האלה)
בהמשך, ההליכה נהייתה נוחה יותר בתוך איזור מוצל בהרבה עצים (למרות שזו גם הייתה עלייה)
לאחר כמה קילומטרים הדרך נהיית שוב סלעית ולא נוחה לטיפוס ומכילה גם איזור עם עיגוני מתכת שהיה קצת מסוכן (לא יודע איך אפשר לעשות אותו כשיש גשם). הדרך הסלעית עולה עד לבקתת Biella. בשלב הזה הגוף התחיל להראות סימנים של התשה, אבל עם הרבה מאמץ הצלחנו להגיע לבקתת Biella.
בבקתת Biella עשינו עצירה קצרה לאכילה משהו קל (כריך ושתיה) והמשכנו לכיוון בקתת sennes
משם המסלול היה מישורי ונוח. במקטע הזה התבלבלנו ופנינו שמאלה לשביל אופניים במקום לדרך מספר 8, העיקוף הוסיף לנו עוד כ 2 ק"מ הליכה אבל בדרך מישורית ונוחה אז לא חזרנו גם אחרי שהבנו שטעינו.
בקתת sennes היתה פשוטה יחסית ולא מאוד פופולרית בקרב מטיילים של מסלולים יומיים (הבקתות בהמשך היו מפוצצות בסועדים לצהריים). קיבלנו חדר פרטי פיצפון עם מיטת קומותיים, אבל זה הספיק לנו לאחר יום קשה. הנוף היה מדהים והיתה מרפסת משותפת שהיה נחמד להיות בה. עד שהתחיל גשם בסביבות 4.
האוכל בבקתה היה סבבה (מודה שאין לי הרבה חשיבות לעניין האוכל, בעיקר שרוב האוכל בשרי ואני צמחוני. תום מצד שני, נהנה מאוד מחלק מהמאכלים בבקתות) והאירוח ממש נעים וחברי.
היום הראשון היה קצת מתיש עבורנו, לא יצאנו לטייל בחוץ בכלל (בנוסף גם ירד גשם) ופשוט סיימנו את היום במנוחה בחדר.
יום שני - sennes עד lavarella
מסלול של כ - 10 ק"מ.
הבוקר התחיל אצלי בסביבות שש בבוקר כשהשמש העירה אותי (לתום לא היתה בעיה להמשיך לישון). המזג אוויר היה ממש קר עם עננים נמוכים על ההרים שסביב.
אחרי ארוחת בוקר קלה יצאנו, לבושים עם המיקרו פליז, לדרך (כמובן, שבהמשך נהיה חם ופשטנו אותו מעלינו).
המסלול מ Sennes מתחיל בירידה של כ 800 מטר שרובו שביל עפר אך עם יכולת ללכת במעקפים בתוך היער שאולי לא קיצרו את המסלול, אבל בהחלט הפכו אותו ליפה יותר. המסלול ממשיך למטה עד לבקתת Peduru. הבקתה משמשת כהתחלה להרבה מסלולי טיול כולל טיולי אופניים. יש שם חניה ואפילו תחנת אוטובוס.
אחרי מנוחה קלה והתפלאות מכמות האנשים שבאים לטייל באיזור, המשכנו לחלק השני של היום שהוא עליה די חדה של כ 700 מטר. העליה לא היתה לנו הכי קלה אבל למרבה הפלא היו משפחות שעשו את העליות האלה איתנו וחלקן אפילו עברו אותנו (כנראה שהם יותר בכושר אפילו עם כל המדרגות שעשינו). במקביל למסלול ההליכה יש גם מסלול אופניים שגם עולה את ה 700 מטר האלה (זה לא חשוב לטיול שלנו, זה סתם ממש מרשים).
כשהגענו לבקתה, היא היתה מלאה באנשים שאכלו צהריים. אחרי שנחנו קצת בחוץ ואכלנו צהריים (הצ'ק אין היה ב - 2 והגענו לפני), קיבלנו את החדר המשותף שלנו. החדר היה די מבאס. הוא היה עם תקרה באלכסון (הגג של הבקתה), והחלון היחיד היה צוהר קטן לגג. האוויר היה קצת דחוס שם אבל לפחות השכנים שלנו לחדר היו אנשים נחמדים.
מבחינתנו, ה - highlight של היום היה דווקא האגם le vert שנמצא ממש בקרבת הבקתה. למרות שלא היה ממש שביל, טיילנו סביבו ואפילו חצינו אותו באיזור צר (בהתחלה ניסינו לעבור באיזור קצת יותר רחב, אבל המים היו כל כך קפואים שהתחיל לכאוב לנו ברגליים אז חזרנו על עקבותינו). האגם מאוד נחמד ויש לו מפל קטן שנשפך לנחל ונחמד לטייל גם בקרבתו, מומלץ ממש.
יום שלישי - lavarella עד scotoni
מסלול של כ - 10 ק"מ
המסלול התחיל בכ - 7 ק"מ של הליכה באיזור יחסית ישר עם נופים מדהימים וצפייה במספר חיות (פרות, מרמיטות וחמורים). ההליכה הייתה מאוד קלה וממש יפה.
לאחר כ - 7 ק"מ מגיעים לתצפית מדהימה שבה עצרנו קצת לנוח.
המסלול מתפצל לאחר התצפית. המסלול הרישמי ממשיך כלפי מעלה לעוד כ- 500 מטר עליה, אך מכיוון שלקחנו את scotoni (הרבה לוקחים את lagazoui) אז הלכנו במעקף שיורד לכיוון בקתת cappana alpina ולאחר מכן עולה ל scotoni. הירידה היתה תלולה אבל לא נוראית, העלייה היתה מאוד תלולה ומאוד קשה (הליכה בזיגזגים בשביל עפר). למרות שהמסלול לא היה מאוד קשה הוא התיש אותנו מאוד והיתה הרגשה של עייפות נפשית והרגשת כובד בגלל התיק. יכול להיות שחלק מהעייפות היתה בגלל הליכה מהירה מידי. הבטחנו לעצמנו שבהמשך נלך יותר לאט, לא כל כך הצלחנו לעמוד בהבטחה הזאת :)
בבקתה עצמה היו הרבה אנשים (הרבה יותר מ lavarella) ובנוסף לאנשים שאכלו היו מלא שעשו פיקניק או סתם נחו על רחבת הדשא שלפני הבקתה. גם אנחנו נחנו שם וסיימנו את היום במנוחה בדשא ופתירת סודוקו (וכמובן, גם זמן מסכים).
העייפות הנפשית שהרגשתי אצל תום גרמה לי קצת לדאגה (במיוחד שידעתי שהיום הבא אמור להיות קשה) והתחילתי לבדוק אופציות של יציאה מהמסלול באמצע בלי לסיים. בנוסף עשינו בדק תיקים וזרקנו כל מה שהיה מיותר (מספר בגדים וקצת דברים מיותרים שהבאנו). למזלי, תום הראה הלך רוח ובהמשך המסלול הסתגל ממש והמשכנו את כל המסלול (חוץ מחלק בסוף, אבל בלי ספויילרים).
יום רביעי - scotoni עד dibona
מסלול של כ - 9.5 ק"מ
המסלול שלנו התחיל בעליה די קשה וארוכה באיזור סלעי עד לאיזור של בקתת lagazoui. נראה שהעליה גרמה לתום אפילו עוד יותר להיות מותש, אבל הוא עמד בה בכבוד. באיזור של lagazoui ראינו מלא נערים ונערות (טיול בית ספר?) שעלו לבקתת lagazoui. היו שם כל כך הרבה ילדים שנהיה פקק בעליה לבקתה. למזלנו, הבקתה לא ממש במסלול, אז החלטנו לוותר עליה (למרות שהיו מחשבות לעלות אליה למנוחה).
ההליכה מנקודה זו ועד לדיבונה היתה בעיקר בירידה כאשר רובה הליכה לאורך הר. ההליכה היתה מאוד נינוחה והנוף של ההרים והיער שהיה למרגלות ההר שהיינו עליו שיפרו את מצב הרוח של שנינו והיתה ממש הרגשה שהשארנו את כל בעיותינו מאחורינו ואנחנו נצליח לסיים את הטיול.
בקתת דיבונה היא בקתה מאוד טובה, ולמרות שישנו בחדר עם עוד 4 מיטות (למזלנו שתיים נשארו ריקות), הבקתה עצמה היתה מאוד נעימה והנוף היה מדהים. ניצלנו את אחר הצהריים בלנוח בחוץ על הדשא ולפתור סודוקו (לטיול הבא, ספר קריאה חובה)
בלילה היה מבול, אך למזלנו הוא לא נמשך בבוקר (למעשה הימים אחרי היו ממש חמים)
יום חמישי - dibona עד scoiatolli
מסלול של כ - 5.5 ק"מ
למרות עבודה רצינית על תכנון המסלול, בדיעבד נראה שפישלתי במרחקים. המסלול מדיבונה לסקויאטולי היה קצר מעבר למה שזכרתי. וגם לא היה מאוד קשה. להגנתי אומר שהבקתות האחרות שבאיזור, שנמצאות קצת יותר רחוק, היו כבר מלאות (averau), או לא זמינות ליצירת קשר בתקופה שפניתי לסגור על בקתות (nuvolau).
בכל מקרה, לדעתי לפחות, המסלול בין dibona לאיזור scoiatolli ואז בהמשך ל- staulanza (יום אחרי) הוא מהיפים בטיול.
המסלול התחיל בירידה של כ 2 ק"מ בתוך יער. בעקבות הגשם, נתקלנו לראשונה בשבילים בוציים, בהתחלה זה היה קצת מלחיץ, אבל אחרי שקולטים את העניין (ונעזרים מלא עם המקלות כדי לא להחליק בבוץ) אז הקצב עולה והביטחון משתפר.
לאחר שחוצים כביש מתחילה עליה באיזור יער. למזלנו עד אז כבר רוב השבילים היו פחות בוציים.
בסוף העליה מגיעים לצומת T. בה פנינו ימינה לכיוון הבקתה שלנו ולכיוון cinque torri (בכיוון השני נלך ביום הבא).
ה - cinque torri הוא מין קיר סלע שמלא אנשים באים לטפס עליו (עם ציוד, לא בשביל אנשים פשוטים כמוני וכמו תום). לאחר שחלפנו על ה cinque torri ועל בקתה בעלת אותו שם, נשאר לנו כחצי ק"מ עלייה עד לבקתה שלנו.
כמו שציינתי, האיזור של scoiatolli מרהיב ביופיו. באיזור ה cinque torri היתה פריחה יפייפיה של פרחים ורודים כלשהם (אני לא משהו בזיהוי פרחים) והנוף מ- scoiatolli היה מדהים. בין ההרים הענקיים ובין הבקתות המבודדות שרואים ממנו (nuvolau ועוד אחת שנראתה מבודדת יותר, אבל לא במסלול של AV1).
למרות שהגענו מוקדם לבקתה, ולמרות שהבטחנו לעצמנו שנעשה איזה טיול טיפוס לכיוון averau/nuvolau, בסוף לא עשינו הרבה. שתי אטרקציות שיש צמוד לבקתה הן נסיעה ברכבל לטייל באגם כלשהו ולחזור, או לטייל באיזור של ביצורים ממלחמת העולם הראשונה. מכיוון שהתעצלנו, בחרנו באטרקציה השנייה שהיתה חביבה אבל לא יותר מזה. בשאר הזמן נחנו על כסאות מתנדנדים שהיו מחוץ לבקתה (צברנו כוח ליום הבא שהיה מאוד ארוך).
הבקתה עצמה היתה מודרנית ולא בנויה מעץ כמו רוב הבקתות. היה לנו חדר פרטי (שהיה, כרגיל, פצפון ועם מיטת קומותיים). הדבר היחיד שהיה מרגיז הוא שבמקלחות היה לחצן יחיד להוצאת מים, כך שלא היה ניתן לשלוט בטמפרטורה (שהייתה פושרת פלוס) ובנוסף כל כחצי דקה המים נכבו והיה צריך ללחוץ שוב. פשוט מוזר ומעצבן.
יום שישי - scoiatolli עד staulanza
מסלול של כ - 17.5 ק"מ
פרט למסלול של 19 ק"מ, המסלול הזה היה הארוך ביותר בטיול שלנו (בדיעבד לא סיימנו את ה 19 ק"מ, ככה שזה באמת היה המסלול הכי ארוך שעשינו). אך למרות זאת הוא לא היה מהימים הקשים שהיו לנו.
היו לנו מספר דרכים לעשות את המסלול, ביניהם לעלות לאיזור של בקתת nuvolau או לעשות מעקף מסביב להר של nuvolau, אבל החלטנו לחזור על עקבותינו לכיוון בקתת cinque torri וללכת לכיוון אגם lago federa. הבחירה היתה בעיקר כי במפה היה הרבה ירוק במסלול הזה והרבה אפור במסלולים האחרים (וכמו שציינתי לפני, הליכה בסלעים היא פחות מהנה עבורינו).
למרות שהמסלול עצמו היה מאוד ארוך, רובו לא היה מאוד קשה וסה"כ עשינו אותו באופן די נינוח ובלי מאמץ רב. היום עצמו היה מאוד חם (כמו שני הימים הבאים אחריו, ביום הבא כבר נהיה עם מכנסיים קצרים)
הנוף במסלול היה מהיפים בטיול. בהמשך למסלול של אתמול.
המסלול התחיל בירידה של כ- 3 ק"מ ועליה של כ- 3 ק"מ באיזור יערי עד לאגם federa שלידו יש את בקתת croda da lago. מכיוון שעוד היה מוקדם, החלטנו לא לעצור בבקתה ולהמשיך הלאה.
לאחר האגם התחילה עליה יחסית מעייפת וקצת סלעית, עם שמש קופחת מעלינו, עד למעבר ההרים forcella amrizzola, בנקודה זו התאחדנו עם השביל המקורי של AV1 שבא מאיזור nuvolau.
לאחר עוד קצת עליה מתונה, המסלול נהיה קל עד סופו כאשר רובו ירידה מתונה באזור יערי או בשבילי עפר.
לאחר כ 13 ק"מ עשינו עצירת צהריים בבקתת citta di fiume ונמנום קל על הדשא ליד הבקתה. לאחר מכן המשכנו עוד כ- 5 ק"מ בדרך יער נוחה ונעימה עד לבקתת staulanza הצמודה לכביש.
בקתת staulanza סה"כ נחמדה. אנחנו ישנו בחדר עם עוד 2 אנשים (לתום זה יותר מפריע מאשר לי). הבעיות היחידות היו העליה לחדרים (מין סולם מוזר וקצת לא בטיחותי) והדלתות החצי שקופות שהיו למקלחות שמוקמו במסדרון ליד החדרים (תום לא התקלח באותו יום ואני עשיתי מקלחת ממש מהירה). מהאתר שלהם, נראה שיש חדרים יותר ברמה. יכול להיות שהחדרים שלנו הן השאריות למי שהזמין באיחור.
יום שביעי - staulanza עד tissi
מסלול של כ - 11 ק"מ
למרות שאורך המסלול לא היה ארוך במיוחד, זה היה היום הכי קשה עבורנו. העליות בו היו מאוד קשות ובמיוחד העלייה הסופית לבקתת Tissi.
ההליכה של הבוקר התחילה בנינוחות לצד הכביש, באיזשהו שלב עזבנו את הכביש לשבילי אפר. לאחר כחצי שעה התחילו עליות שהיו לא מאוד קלות עד לבקתת Coldai. כיאה לזוג מוגזם, לא עצרנו שם לנוח בניגוד לרוב האנשים שהלכו לצידנו והמשכנו בצעידה.
אחרי עוד עליה מגיעים לאגם Lago di coldai. למרות שמספר אנשים שחו באגם, היה נראה לנו שהוא לא כל כך נקי. אולי אנחנו קצת מפונקים. אז אחרי מנוחה קלה וטבילת כפות רגליים (רק שלי), המשכנו בדרך.
המשך הדרך גם היה בעלייה לא קלה שהשיא שלו היה בעלייה לבקתה עצמה. למרות שהעלייה היתה קצרה יחסית, היא היתה בין המקטעים הקשים ביותר שהיו לנו בטיול.
הבקתה עצמה היתה מאוד פשוטה ועם הגבלת מים שאינם ראויים לשתיה. החדר שלנו היה ממש פצפון (למרות שהיה פרטי), מים היינו צריכים לקנות, ומקלחת של 2 דקות עלתה 5 יורו (ולמרות זאת התקלחנו, כי חייבים). ה highlight של הבקתה זה הנוף שלה מהצוק, לצערנו, שנינו מפחדים מגבהים (יחסית) ולא היה לנו אומץ להתקרב לקצה. אז לא נהנינו מהשיא של הבקתה.
יום שמיני - tissi עד carestiato
מסלול של כ - 14.5 ק"מ
גם היום הזה, על אף היותו ארוך בק"מ, לא היה יום קשה מידי. רוב המסלול היה ללא נקודות ציון מעניינות וגם לא היו הרבה אנשים סביבנו ברוב היום. כנראה שזה איזור פחות פופולרי לטיולי יום.
המסלול מתחיל בירידה של כ- 900 מטר מבקתת tissi כאשר רוב המסלול הוא הליכה ליד רכס הרים. בהמשך היתה עלייה שהיתה קצת קשה בחלק מהקטעים אבל סה"כ יום רגוע ונינוח.
במהלך המסלול פגשנו משפחה (זוג הורים עם ילדה בת 10) שגם היו בטיול AV1 והוא חלקמ טיול של כחודש שהחל בברלין וכלל רובו הליכה. המשפחה הזאת תהיה לנו לעזר רב ביום העשירי.
הבקתה carestiato היתה די נוחה למרות שישנו עם עוד זוג באותו חדר. באופן די מוזר, בלילה, היה חום אימים שהיינו חייבים לפתוח חלונות (למרות שלא רצינו שיהיה אור שיעיר אותנו) ולצאת מהשמיכות.
יום תשיעי - carestiato עד pramperet (שינוי מסלול)
מסלול מתוכנן של כ - 19.5 ק"מ, מסלול אמיתי כ- 13 ק"מ.
המסלול שתוכנן ליום התשיעי, מבקתת carestiato ועד pian de fontana, היה המסלול הכי ארוך והכי קשה בטיול
.
מכיוון שהמסלול היה ארוך, וממסקנות היום השישי, החלטנו שנעשה הפסקה ארוכה באמצע המסלול בבקתה בשם pramperet. בספר שהיה לנו נכתב שהחלק האחרון (שמתחיל בערך באיזור pramparet) הוא קשה וקצת מסוכן (אבל הוא השיא של הטיול מבחינת נופים), אז החלטנו לנוח לפני הקטע הזה.
גם היום הזה התחיל בנינוחות ובמזג אוויר נעים. המסלול עד לבקתת pramparet אינו כולל הרבה עליות וירידות ככה שהוא היה יחסית קל ועם נופים מדהימים. כמו המסלול של יום לפני, רוב המסלול הוא ללא הרבה נפשות סביבנו, פרט לחלק הראשון של המסלול שבו הולכים במקביל לכביש וראינו שם הרבה פרות ומספר אנשים.
במהלך כל הטיול, אתרי המזג אוויר התריעו על גשמים עזים אך כמעט ולא ירד גשם, ואפילו היו ימים ממש חמים, ולכן מאוד הופתענו כשהגענו לבקתת pramparet שעננים אפורים התחילו להתקרב אלינו ושכל מי שהיה בבקתה דיבר על מזג אוויר סוער.
בהתחלה התלבטנו והחלטנו לצאת לדרך, אבל מהר מאוד הבנו שזה היה רעיון לא טוב. העננים המשיכו להראות מאיימים, והחלטנו לחזור ולא לעשות את המקטע המסוכן (שבמיוחד מסוכן ומחליק בגשם לפי הספר). בערך 15 דקות אחרי שחזרנו לבקתה התחיל גשם זלעפות שנמשך במשך כל שעות אחר הצהריים.
הבקתה נהפכה לבקתת פליטים של עוד מטיילים שהבינו שהם לא יכולים להמשיך את המסלול. הבקתה עצמה היתה הכי פשוטה מכל הבקתות והרגיש שהיא הוקמה רק למטרה של לאכסן פליטים מפני הגשם. חדרי השינה היו כמו חדר בטירונות. 4 מיטות קומותיים פשוטות עם שמיכות צמר מאובקות ומגעילות (זו היתה הפעם הראשונה שהרגשנו שהליינר היה הכרחי). מים למקלחות לא היו בכלל והחדר אוכל היה קטן עם שולחנות משותפים.
למרות שהבקתה היתה די פשוטה, היתה אווירה כייפית של ביחד עם שאר המטיילים שגם נתקעו. בגלל שכולם היו בשולחנות משותפים, התחלנו להכיר את האנשים ואפילו חגגנו יומולדת לשני אנשים (כל אחד שר "יומולדת שמח" בשפה שלו). הכרנו סוגים של מטיילים. משפחות, זוגות צעירים ואפילו 4 מבוגרות מקנדה.
בבקתה היו גם המשפחה מהיום הקודם ושיהיו איתנו גם ביום הבא.
לאחר התייעצות עם אנשים בבקתה, החלטנו לסיים את הטיול יום אחרי בלי להמשיך אותו ולרדת מהרכס לכיוון Forno di zoldo.
במבט לאחור, זה היה אחד הימים החווייתיים שהיו בטיול, למרות שהוא היחיד שלא הלך לפי התכנון.
יום עשירי - הליכה ל Forno di zoldo ונסיעה לונציה
הליכה ל Forno Di zoldo. כ - 10 ק"מ
היום הזה אינו בדיוק חלק מהמסלול המקורי ואינו חלק מה AV1. אתם מוזמנים להישאר ולקרוא את סיום הטיול, או לעבור לסיפור מסלול הבא (מקווה ששכנעתי אותכם עד עכשיו שה - AV1 הוא חוויה מטורפת).
בכל מקרה, התכנון היה להגיע ל cima di pramper ולקחת משם שאטל ל Forno di zoldo. את ההליכה עשינו עם שאר המטיילים שהחליטו לרדת מהרכס.
הגענו לחווה שאפילו טלפון לא היה להם, וגילינו שהשאטלים לא מגיעים ל Forno di zoldo בימי ראשון. אני ותום החלטנו שנלך ברגל עד ל Forno di zoldo והשאר החליטו לחכות לשאטל ולסיים את שאר הדרך ברגל.
המסלול עצמו כלל הרבה ירידות (צריך לרדת מהדולומיטים) בדרכים רטובות וחלקות. תום תפס את העניין די מהר ורץ בירידות, אני השתרכתי מאחוריו ואפילו החלקתי והתלכלכתי בבוץ מספר פעמים.
סה"כ היה מסלול נחמד ולא קשה מידי.
כשהגענו ל forno di zoldo חיכתה לנו עוד הפתעה לא נעימה. אין תחבורה ציבורית שתעזור לנו להגיע לונציה. לאחר זמן קצר פגשנו במספר מטיילים שירדו איתנו מההר וביניהם המשפחה מהיום השישי. לאחר קצת ברבורים והתלבטויות, קיבלנו עזרה מאב המשפחה שידע איטלקית (בנוסף לצרפתית, אנגלית, סינית וכמובן גרמנית). והוא הזמין לכל המטיילים מונית ספיישל שלקחה אותנו לתחנת הרכבת ב Belluno. משם לקחנו רכבת לונציה ובזאת תם הטיול שלנו (בילינו גם יום בונציה ומספר ימים עם שאר המשפחה בכרתים, אבל זה לא סיפור לפה).
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם