AV1 - טרק בדולומיטים האיטלקיים (Alta Via 1)
סיפור הדרך מתאר את החוויה שלי (פחות תאורים טכניים).
| תאריך הטיול | July 2018 |
|---|---|
| משך הטיול | 10 ימים |
| עונה מומלצת | קיץ |
תוכן עניינים
נתונים כללים
טרק קשה פיזית עם נופים מרהיבים, המצדיקים את המאמץ.
בטרק צעדתי 164 ק"מ ב 10 ימים (הק"מ חושב ע"פ השעון שלי - לא מאוד מדוייק).
בממוצע ליום 16 ק"מ ב 7 שעות הליכה (כולל הפסקות),
כשבכל יום טיפוס של כ 1000 מ' בממוצע וירידה של 1100 מ' בממוצע.
הגובה המקסימלי אליו טיפסתי (פעמיים במהלך הטרק) היה 2750 מ' ובאחד הימים אף ישנו בגובה הזה.
נקודת היציאה לטרק - אגם בראיס הקסום (Braies).
להלן פירוט של הבקתות בהן ישנו,
מס ק"מ ליום ע"פ השעון,
ושעות הליכה עד הבקתות כולל הפסקות:
1. יום הליכה ראשון (8.7 ק"מ) - עד בקתת Biella.
בקתה ללא מקלחת,ללא מי שתיה וללא אינטרנט. 4.5 שעות הליכה
2. יום הליכה שני (18.6 ק"מ) - עד בקתת Fans.
בקתה מעולה עם אוכל מעולה - מומלצת. 8.5 שעות הליכה
3. יום הליכה שלישי (17.1 ק"מ) - עד בקתת Lagazioi.
בקתה מעולה ללא מי שתייה. 7.5 שעות הליכה
4. יום הליכה רביעי (18.5 ק"מ) - עד בקתת Averau.
בקתה מעולה עם אוכל מעולה ללא מי שתייה. 7:45 שעות הליכה
5. יום הליכה חמישי (22.1 ק"מ) - עד בקתת Staulanza.
בקתה מעולה עם אוכל מעולה - מומלצת. 8:25 שעות הליכה
6. יום הליכה שישי (15.5 ק"מ)- עד בקתת Tissi.
בקתה ללא מי שתיה וארוחות נוראיות. 7 שעות הליכה
7. יום הליכה שביעי (20.7 ק"מ)- עד בקתת Carestiato.
בקתה עם לינה משותפת מרווחת. 7:45 שעות הליכה
8. יום הליכה שמיני (16.7 ק"מ)- עד בקתת Prampert.
ארוחות נוראיות. 6:45 שעות הליכה
9. יום הליכה תשיעי (7 ק"מ) - עד בקתת Pian de Fontana.
מים קרים בלבד במקלחת. 3.5 שעות הליכה
10. יום הליכה עשירי (19 ק"מ) - עד תחנת האוטובוס.
4.5 שעות הליכה.
את היום האחרון של הטרק פיצלנו ל-2 כי רצינו להגיע מוקדם לונציה.
למי שממהר - אין סיבה לפצל את היום, שכן מדובר בימים ממש קצרים.
השותף לטרק
לטרק יצאתי עם שותף מהארץ, אותו פגשתי לראשונה חודש לפני הטיול.
הכרנו דרך הפייסבוק במטרה לצאת לטרק ביחד.
בארץ (בשלב ההכנות לטרק) וגם בחמישה ימים הראשונים של הטיול,
הייתה ביננו כימיה נהדרת והיה ממש כיף לבלות יחד.
אחרי 5 ימים זה השתנה והיחד הפך למאוד קשה עד בלתי נסבל.
נשארנו יחד בכל ימי הטרק, מכיוון שהוא לא היה מנוסה בטרקים והרגשתי אחריות להביא אותו בשלום עד סיום הטרק. לדעתי לא היה מסתדר עם הניווט לבד וגם לא עם השפה (בקושי דיבר אנגלית).
מסתבר שרושם ראשוני טוב, לא מספיק בשביל לעבור יחד חוויה כה אינטנסיבית ועוצמתית
ודרושה הכרות מעמיקה בהרבה עם האדם איתו בוחרים לצאת.
לשמחתי מבחינה פיזית הייתה התאמה ביננו והלכנו בקצב דומה, למרות שזה הטרק הראשון שעשה בחייו.
התקשורת ביננו העיבה לצערי על ההנאה הכוללת וגרמה לנו להעביר את רב היום בשתיקה למרות ניסיונות לגשר על הפער שנוצר.
את הטרק הבא שעשיתי, בחרתי לעשות לבד אחרי החוויה הלא מוצלחת הזו.
הגעה לטרק
טסנו לאינסברוק שבאוסטריה עם עצירת ביניים בוינה.
בחרתי לטוס לאינסברוק, כי באחד מסיפורי הדרך היה כתוב (ובצדק),
שאינסברוק הכי קרובה לתחילת הטרק.
מה שלא היה כתוב שם, שמבחינת חזרה הביתה זה ממש רחוק ומסובך.
גיליתי זאת לצערי, רק אחרי שכרטיסי הטיסה והמלונות הוזמנו ונבחרו בקפידה.
ממליצה לחזור מונציה אם אפשרי.
ההגעה לאינסברוק היתה אמורה להיות ב 21:30, רק שבוינה היה עוצר טיסות במשך שעתיים וחצי!
אף טיסה לא יצאה בגלל סופת גשם וברד שלא ראיתי כמותה!
ברד בגודל גולות ונחלי מים ואגמים קטנים כיסו את כל שדה התעופה.
הגענו עייפים למלון אחרי חצות.
למחרת טיילנו קצת באינסברוק היפה ומשם לקחנו רכבת של שעתיים וחצי לעיירה הקרובה לתחילת המסלול. הנסיעה ברכבת היתה קסומה: הכל ירוק ומיוער ומידי פעם נחלים ואגמים יפים.
מהעיירה, אוטובוס של חצי שעה שאיתו מגיעים לאגם בראיס החלומי והיפיפה
והמלון שבחרנו ממש ממוקם על גדותיו!
מהחדר נשקף הנוף היפה ביותר, שאי פעם היה לי במלון.
הגענו אחה"צ למלון ומיד יצאנו למסלול של שעתיים המקיף את האגם.
הניווט בטרק
המסלול ברובו מסומן מצוין, רק שחובה ללכת עם מפה כי מסלולים שונים עוברים באזור הזה וכדי ללכת ספציפית את ה-AV1 ולהגיע לבקתה בה ישנים (שאותה הזמנו מראש), חובה להסתכל במפה ולדעת על איזה מספר שביל הולכים, שכן מספרי השביל משתנים מספר פעמים ביום.
בנוסף למפה הלכתי גם עם שעון GPS, שאיתו ידעתי את המרחק שנותר לי ליעד הבא ועם סיפור דרך מעולה ביותר של אמנון לנגי, שכל מי שעושה את הטרק הזה שמע את שמו.
רוב המטיילים בשביל אף הולכים עם סיפור הדרך שלו בכיס כמו שאני עשיתי וזה עזר מאוד.
בזכות המפות המשולבות בסיפור הדרך, לא הייתה לי אף טעות ניווט למעט אחת קטנה,
שהוסיפה לנו 2 ק"מ בלבד (יצאתי בזול 😊)
המאמץ הפיזי
בכל יום יש שפע עליות וירידות ומדובר בהרבה עבודת שרירי הרגליים (בירידות התלולות).
יש גם אתגר מבחינת סיבולת לב ריאה (בעליות, בעיקר כשנמצאים בגובה והחמצן דליל יותר).
לשמחתי כמאמנת כושר (בעלת תוכנית אימונים מיוחדת להכנה לטרק),
אף שריר בגופי לא נתפס במהלך הטרק, אבל ברור שההליכה הייתה מאתגרת גם עבורי.
מי שלא בכושר, חייב הכנה לטרק הזה של לפחות חודשיים מראש, כדי לעבור את הטרק בהנאה ולא בסבל.
לשמחתי בטרק הזה בניגוד לטרק הקודם שעשיתי, היו לי נעליים חדשות מעולות ולא היתה לי אף שלפוחית בהליכה (בטרק הקודם זה היה הסבל הכי גדול שלי).
התגמול על המאמץ היה שווה ביותר:
הנופים התחלפו ללא הרף ובכל כמה רגעים מתקבל נוף דרמטי אחר ושונה של מצוקי הדולומיטים,
שצצו מכל עבר, פריחת אביב מרהיבה, יערות, ואפילו מפגשים עם בעלי חיים.
מזג האוויר
זכינו למזג אוויר כמעט מושלם! (לא מובן מאליו לאזור הזה).
רב הזמן שמש או מעונן חלקית, אך קריר יחסית, כך שהיה נעים ללכת עם חולצה קצרה.
יום אחד היה מעונן ואפילו ירד מבול בצהרים, ממנו ניצלנו שכן בדיוק הגענו לבקתה וחיכינו כשעה שיעבור.
כל האנשים שהגיעו 5 דק אחרינו והלאה היו רטובים מכף רגל ועד ראש.
בשעה האחרונה של אותו היום היה ערפל כבד, כך שלא ראינו למטר וזו היתה חוויה נחמדה 😊
בערבים היה קריר והיה צורך במעילים שהבאנו.
אחה"צ ירד בדרך כלל גשם (מקובל לאזור הזה)
ולכן חשוב לצאת מוקדם בבוקר ולהגיע לפני הגשם.
הבקתות
הבקתות בהן ישנו בלילות והוזמנו מראש (חובה בגלל זמינות) היו מסוגים שונים:
חלקן ברמה בסיסית ביותר וחלקן מפנקות וברמה גבוהה.
הבקתה הגרועה ביותר היתה ללא מקלחת, ללא מי שתיה וללא אינטרנט, לעומת הבקתה המפנקת ביותר בה לקחנו חדר פרטי עם מקלחת פרטית ושירותים.
ברב הבקתות הלינה היתה משותפת עם 4 עד 12 איש ומקלחות ושירותים משותפים לכולם.
יש לציין שרוב הבקתות מוקמו בסוף העולם שמאלה.
כלומר זה שבנה את הבקתה, שאל את עצמו איפה המקום הכי מבודד והזוי לבנות את הבקתה?
שם היא מוקמה 😊
הדבר כמובן גרם לכך, שהנוף מהבקתה מושלם ומרהיב ובכל בקתה שהגענו אליה התרגשתי מכך מחדש, שפה אני הולכת לישון היום.
את האספקה של המזון והשתיה הבקתות האלה מקבלות בדרך כלל במסוק (כי אין כבישים באזור הבקתה) ולכן השתיה לא זולה והאוכל די בסיסי ללא ירק או פרי.
ברוב הבקתות המים אינם ראויים לשתיה ככה שהוצאנו בטיול לא מעט כסף על מי שתיה.
האוכל
ארוחת ערב ובוקר אכלנו בבקתות בהן ישנו והאוכל היה בהתאם לרמת הבקתה:
טעים מאוד ומושקע או בינוני עד גרוע...
לעיתים הוגש לארוחת הבוקר לחם יבש ואוכל חסר כל מעוף בערב.
אכלנו בעיקר פסטה שלא תמיד היתה טעימה, פולנטה בסגנונות שונים שגם היא ללא כל תיבול טעים ולעיתים גולש לא מוצלח במיוחד.
באחת הארוחות אפילו נשארתי רעבה... לא נעים אחרי יום של מאמץ...
ירדתי בטיול הזה 2 ק"ג! למרות שרוב מה שאכלנו היה לחם ופסטות בלי ירקות ופירות.
היו לעיתים הפתעות לטובה כמו לזניה מצויינת או ניוקי תוצרת בית מושלם, אבל במצבים רבים אכלתי כדי לשרוד ולא כי נהנתי מהטעם.
ארוחת צהרים אכלנו בבקתות שעברנו בהן דרך ובדרך כלל כללו סנדביץ' וקפה טעים או פסטה
(הקפה האיטלקי היה מושלם!)
רגע השיא
היום היפה בטיול היה היום השלישי, בו טיפסנו לגובה מרשים ואז התגלה בפנינו אחד האגמים היפים שראיתי בצבע טורקיז קסום. אגם לגזוי (Lagazuoi). מכל עבר נישאים הרי הדולומיטים המרשימים ומוסיפים למראה האגם את המראה הדרמטי ביותר בטרק.
יורדים אליו בירידה תלולה ביותר ובכל רגע שהוא מתקרב המראה נראה קסום יותר ויותר.
אחרי מנוחת צהרים ארוכה באגם המושלם, כולל טבילת רגליים מסורתית, טיפסנו למקום בו נישן בגובה 2750 מ'. טיפוס קשה ובסופו נוף עוצר נשימה של כל ההרים מסביב.
המראה בשקיעה מבקתת לגזוי היה מפעים במיוחד.
השמיים נצבעו בשלל צבעים וכמעט בכיתי מהתרגשות מהעוצמה של הטבע סביבי.
רגע השפל
באחת הבקתות המפנקות, שבה היה האוכל הטעים ביותר וברמה מאוד גבוהה החלטתי להתפנק על יין.
מכיוון שגם היין היה ממש טעים החלטתי להתפנק על עוד יין, מה שהתברר בשלב מאוחר יותר כטעות מרה (דו משמעית)...
שתיתי 3 כוסות והכוס השלישית הייתה מיותרת.
הגעתי מתנדנדת ושמחה לחדר ומיד עליתי למיטת הקומותיים ודי התעלפתי לשינה מתוקה.
אחרי שעתיים, התעוררתי עם בחילה קשה ביותר... שותפי לחדר נחר קשות בשלב זה ולא היה מודע לדרמה. בקושי הצלחתי לרדת בחשכה המוחלטת ובמצבי מהמיטה.
בקושי רב מצאתי את הסולם והגעתי בשנייה האחרונה לשירותים...
הקאתי שוב ושוב והתיישבתי באפיסת כוחות על הרצפה הקפואה ולא הצלחתי להקים את עצמי ממנה במשך שעה שנמשכה כמו נצח.
הטיפוס למיטה בקומה השנייה במצב הזה, היה נראה קשה יותר מכל טיפוס אחר במהלך הטרק 😊.
ההפתעה של הטיול
באחד הימים של הטרק, הגענו לבקתה בשעת צהרים והתיישבנו לאכול מרק דלוח,
שכלל מים ואטריות ללא כל תבלין ואפילו לא בצל בשביל הטעם, פתאום אנחנו שומעים עברית.
ילד פונה אלינו כולו מאושר ששמע שאנחנו מישראל.
הסתכלתי מסביב לחפש את ההורים שלו ואין! הילד לבד.
נער בן 17 שסיים כיתה יא, שמסתבר שעושה את הטרק לבדו.
ולא סתם לבדו: טייל עם אוהל ואוכל שסחב על גבו כדי לחסוך עלויות!
את הציוד לטיול הוריו קנו, אבל את כל הוצאות הטרק הוא משלם לבד מכסף שחסך בעבודה.
וואו! התרשמתי!
לא ידעתי שעוד קיימים בני נוער כאלה, שכל כך עצמאיים ומסוגלים לנווט עם מפה ולהסתדר לבד,
במקום שהתנאים שלו לא פשוטים.
בנוסף התרשמתי מאוד מהקישורים החברתיים שלו:
בארוחת הערב, חבורה של 12 אמריקאיות עליזות,
בקשו שיצטרף אליהן לשולחן כי גם הן הוקסמו ממנו.
כל הארוחה הוא היה מרכז העניינים ותקשר מקסים עם כולן.
טיילנו איתו במשך יום. כמובן שהלך מהר יותר מאיתנו, למרות שהתיק שלו שקל כמעט כפול.
בשלב מסויים פרש מהמסלול כדי להצטייד להמשך הטרק ומאז לא נפגשנו.
עדיין נפעמת ממנו ומאחלת לעצמי, שגם הבן שלי יום אחד יטייל ככה בעצמאות.
הרגע הקורע
בכל יום כשהגענו לבקתות היה חדר מיוחד שבו הורדנו את נעלי הטיולים, כדי שלא נכניס לכלוך וריחות לחדרים בהם ישנים.
באחת הבקתות היותר מפוארות היה מתקן מיוחד, שעליו הנחנו את הנעליים.
בבוקר השותף שלי יצא לחדר הנעלים כמה דקות לפני וכשהגעתי לשם אני רואה אותו מיואש לחלוטין וכמעט בוכה.
שאלתי בבהלה מה קרה והוא ענה "הלך הטיול! הזונות כיווצו לי את הנעליים"!
מזתומרת? שאלתי בהלם והוא ענה, שכל הלילה הפעילו במתקן המיוחד חימום,
שגרם לכיווץ הנעליים שלו ועכשיו הן לא עולות עליו.
אמרתי לו לפתוח את השרוכים ולהכניס את הרגליים פנימה
ובוודאי הן יתרחבו חזרה, כי ראיתי שלנעליים שלי אין שום נזק.
הוא אמר שאין סיכוי שיצליח ושהלך לו הטיול!
בעודו אומר את זה אני קולטת שני דברים:
1. הנעלים שהוא נועל ממש שונות מהנעליים שלו.
2. בחורה עם מבט מתוסכל, מחפשת נואשות את הנעליים שלה וכמעט בוכה גם 😊
ציוד
בטרק הזה כל הציוד על הגב.
מה שאומר שכל גרם מיותר שלוקחים מרגישים אותו ברגליים 😊
כל מה שנכנס לתיק נבחר בקפידה.
לוקחים מינימום בגדים ובכל ערב לובשים אחרי המקלחת בגד נקי ומכבסים ביד את השאר.
למעט בקתה אחת מפנקת שבה הייתה מכונת כביסה ומיבש (בתשלום) ושם חגגנו על כביסה של כל הבגדים שלנו בו זמנית.
חובה לקחת ליינר (כמו ציפה שבתוכה ישנים כי המצעים בבקתה לא נקיים).
משקל התיק שאיתו הלכתי כולל 3 ליטר מים ליום היה 10 ק"ג.
מים
לקחתי בכל יום 3 ליטר מים, שכן המסלול יחסית יבש ולא בכל יום היו מים זורמים למלא בדרך.
במחצית הבקתות המים לא היו ראויים לשתיה והיה צריך לקנות מים גם לזמן השהות בבקתה וגם את המים שנדרשו למסלול למחרת.
חזרה הביתה
סיימנו את המסלול בשעת צהרים, מרחק חצי שעה נסיעה באוטובוס לעיירה בולנו ממנה לקחנו רכבת של שעתיים וחצי לונציה. הגענו לונציה לפנות ערב. בונציה הזמנו מראש מלון, הממוקם חצי שעה הליכה מתחנת הרכבת ונמצא ממש במרכז האי של ונציה קרוב לכיכר סן מרקו המפורסמת. מיקום מושלם.
בשלב זה נפרדתי משותפי לטיול, שהחליט בגלל המצב המתוח ביננו לטוס למחרת בבוקר הביתה מונציה ואני המשכתי כמתוכנן לבדי ללילה נוסף באינסברוק.
טיילתי לבדי בערב בונציה והוקסמתי מהמקום המושלם הזה!
בדרך כלל אני שונאת טיול בערים. כשמגיעה לעיר ממצה אותה אחרי שעתיים ורק מחכה כבר להגיע למקום של נוף וטבע. הפעם הלכתי בעיר ונדהמתי מהמראות של הסמטאות והגשרים החוצים את התעלות,
הגונדולות המיוחדות, הבתים הצבעוניים, העדר המכוניות והים. וואו כמה יפה ונציה!
הלכתי גם חצי שעה בגשם שהפתיע, ירד בעוצמה והרטיב את כל בגדיי, אבל ההליכה בסמטאות היתה כ"כ מהנה וקסומה, שממש לא היה לי אכפת.
בהמלצת פקיד הקבלה במלון הגעתי למסעדה מעולה ללא תיירים עם אוכל משובח (ולא יקר) ומופע לייב של זמרת נהדרת, שממש שרה לכבודי כי אני היחידה ששמה אליה לב 😊 איזה תענוג זה היה.
כ"כ נהנתי מונציה באותו הערב, שהחלטתי להישאר עוד חצי יום למחרת לפני המסע לאינסברוק ולוותר על ביקור בוורונה, שהיה מתוכנן.
למחרת, היה יום שמש קסום ואני התהלכתי ברחובות הציוריים ללא מפה כמו במבוך מלא הרפתקאות 😊
ב-12:00 הגעתי לתחנת הרכבת וגיליתי שלקנות כרטיס לאינסברוק זה לא כל כך פשוט...
הסתבר, שתחנת הרכבת באינסברוק סגורה בגלל עבודות תשתית, רק שעובדי הסוכנויות השונות,
לא קיבלו את המידע הזה ולא הבינו למה הם לא מצליחים למכור לי כרטיס לשם...
עברתי בין סוכנות לסוכנות, שבכל אחת אומרים לי מחיר שונה לחלוטין לנסיעה החל מ 30 יורו ועד 90 יורו! אבל כשמגיעים לשלב התשלום, אומרים לי "מצטערים, המחשב לא נותן לנו למכור לך כרטיס". הזוי.
שעה שלמה עברתי מדוכן לדוכן עם תיק כבד, מזיעה ולא הבנתי מה קורה...
עד שמשהי הצליחה להבין את המתרחש ומכרה לי כרטיס לעיירה קרובה,
משם היה שירות אוטובוס עד לאינסברוק. ואפילו ב-27 יורו בלבד!
רק בשעה 14:00 הרכבת יצאה, כך שהיתה לי שעת המתנה נוספת (נוסף על שעת התיזוז).
ישבתי לאכול פיצה, שהייתה פיצה ממש ממש גרועה. באיטליה? באמת?
בשעה 19:00 הגעתי למלון באינסברוק אחרי יום מעייף למדי שכלל 4 שעות הליכה בונציה,
שעתיים בילוי בתחנת הרכבת ו 5 שעות נסיעה. יום מעייף לא פחות מיום טרק 😊
המלון באינסברוק היה מפנק ויצאתי לארוחת מנצחים נהדרת של סטייק מעולה.
למחרת הטיסה הביתה דרך פרנקפורט.
תם ונשלם 😊
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם