Alta Via 1 עם ילדה

שבוע הליכה בחלק הצפוני של האלטה ויה 1, מאגם Braies ועד Cortina. טיול יפה ומפנק בהרי הדולומיטים האיטלקיים.

תאריך הטיול	September 2021
משך הטיול	8 ימים
עונה מומלצת	יולי - ספטמבר

תוכן עניינים

רקע

ה- Alta Via 1 הוא אחד המסלולים השווים באירופה. הדולומטיים יפים ביותר, השבילים מתוחזקים ולאורך הדרך בקתות נוחות ואוכל לא מהעולם הזה. לאורך השנים טיילנו הרבה, תמיד עם אוהל והשתדלנו להתרחק מהמסלולים הפופולאריים מדי. עכשיו כשאנחנו זוג + 1, חיפשנו מסלול שיאפשר לסחוב קצת פחות ציוד ולהיות במסלול פחות נידח למקרה שמשהו קורה. גם הקורונה סיפקה הזדמנות להזמין בהתראה קצרה מסלול שבדרך כלל צריך להזמין חודשים רבים מראש.
התלבטנו בין המסלול הזה לבין סובב המון בלאן אבל האוכל האיטלקי והנופים המיוחדים של הדולומיטים עם קירות הסלע האדירים הכריעו.
אז עשינו את השליש הצפוני של האלטה ויה 1, עם ילדה (פעוטה) בת שנה וארבעה חודשים. סיפור הדרך רלוונטי גם כשמטיילים ללא ילדים, אבל כן ננסה להוסיף טיפים ומידע רלוונטי ספיציפת לטיול עם ילדה במנשא.

תכנון המסלול והזמנת בקתות

ה- Alta Via 1 הוא לא טרק שאפשר לעשות באופן ספונטני. אסור לישון בשטח והבקתות מתמלאות לרוב הרבה חודשים לפני העונה. תהליך ההזמנה הוא, נכון להיום, ברוב הבקתות מאוד ידני ולא נוח - שולחים אי-מייל, מחכים לתשובה שאכן יש מקום עם לינק לתשלום מקדמה באשראי. הבעיה היא שאי אפשר לבנות מסלול מלא לפני שמקבלים אישור מכל הבקתות כי הכל תלוי בהכל ואח״כ גם אי אפשר לשלם את המקדמות בלי להסתכן שבינתיים הבקתה הבאה התמלאה. זו עוד סיבה להתארגן מוקדם.
אחרי שבונים תמונה מלאה של אילו בקתות זמינות אפשר לבנות מסלול ביניהן. במקרה שלנו הזמנו רק חודש וחצי לפני הטיול (בזמן קורונה זה אפשרי), והיו מעט מאוד אופציות לינה. בחלק מהבקתות נכנסנו לרשימת המתנה. בסופו של דבר הצלחנו להזמין בקתות במרחקים הגיוניים והמסלול דיי נכפה עלינו, והיה סבבה לגמרי.
ממש ממש מומלץ, אם מתאפשר, לא לתכנן ימים ארוכים מדי בין הבקתות על השביל הראשי ולעשות טיולי צד מהבקתה. יש טיפוסים ממש יפים וגם סתם מסלולים קצרים מוצלחים.
אנחנו יחסית בכושר, ובדרך כלל הלכנו כשעה וחצי רצוף בקצב טוב כשאורקה ישנה במנשא שנת צהריים. לאורך המסלול, וגם בספרות ובמפות מפורטים זמני הליכה לכל מקטע. מצאנו אותם דיי מדויקים ורק מעט איטיים מהקצב שלנו בפועל ללא עצירות.
בלינקים בסוף הסיפור הוספנו את האתרים להזמנת הבקתות שאנחנו ישנו בהן.

ציוד

הטרק מאוד מפנק מבחינת סחיבת ציוד. בחדרים הפרטיים יש הכל - מגבות, מצעים נקיים, סבון למקלחת (לפעמים) וכמובן שהבקתה מחוממת אז לא צריך להגזים עם בגדים חמים. בחלק מהבקתות יש מקום נוח לעשות כביסה אז גם אפשר בכיף להסתפק בסט ליום וסט ללילה. תמיד יש שקעי חשמל אז לא צריך PowerBank ובטריות ספייר למצלמה. השבילים נוחים אז נעלי ספורט להליכה בשטח ולא נעלי טרקים כבדות הן בחירה מוצלחת.
זה אומר שמשאירים בבית אוהל, שקי שינה וליינרים, כלי בישול וכלי אוכל.
כמה דברים שכן מומלץ להביא - כפכפים (בחלק מהבקתות יש אבל יותר נעים פרטים), מטענים, מקלות הליכה, וכדאי להיות מוכנים להליכה בשמש וגם להליכה בגשם חזק לא צפוי.

טרק עם תינוקת (פעוטה)

בשורה התחתונה, זה מקום וגיל מושלם לטיול עם ילדה קטנה: עדיין אפשר לסחוב אותה עלינו במנשא וממש לטייל ולהתקדם כמה קילומטרים ביום, אבל מספיק גדולה כדי לזרום - לאכול הכל, להנות מהחוויות החדשות (לראות נחל לראשונה בחיים, להרגיש גשם, פרה עם פעמון, כבשה, להתמכר לפסטה עגבניות וסודה) ולסחוט תגובות מתפעלות וחיוכים מאירופאים מבוגרים על השביל.
עד הרגע האחרון, עם כל תהפוכות הקורונה, לא היינו בטוחים שבאמת נטוס. לא הספקנו לחשוב על העניין לעומק מידי עד שהבנו שהבאנו פה תכנון די שאפתני - סך הכל ילדה שלא ישבנו איתה בתוך מסעדה אף פעם (קורונה) ושהנסיעה הכי ארוכה שעשינו איתה באוטו הייתה שעתיים, תמיד עם אחד מאיתנו לצידה מאחורה - והנה אנחנו מתכננים טיסה, ועוד טיסה, ונסיעה, וכל לילה מיטה חדשה, ובעצם כל מה שלוקחים סוחבים עלינו. הופתענו לטובה ולשמחתנו ולמזלנו הדברים זרמו בכיף ולפי התכנון, ונראה שהשקט, והטבע והעובדה שלא מיהרנו לשום מקום רב הזמן עשו את שלהם.
כדי להרגיש רגועים ואחראים התחלנו בלהשקיע לראשונה בערכת עזרה ראשונה כבדה ונוצצת (נובימול, נורפן לילדים, טיפות אוזניים, עיניים, מדחום, פנסטיל וכו׳) שלשמחנו נשארה קבורה בתיק. מקום נכבד בתיק תפסו גם טיטולים כמובן. המגבונים שאנחנו תמיד משתמשים בהם, only wipes, התגלו כמוצר האולטימטיבי לטרקים. אלו מגבונים שמגיעים יבשים, כשבכל פעם מרטיבים חבילה שהופכת למגבונים לחים המחזיקים כך כמה ימים טובים. מעבר ליתרונות שלשמם הם מיוצרים - ללא כימיקליים ובישום ומחומר מתכלה יותר - זה אומר גם לסחוב ממש מעט משקל ובכל פעם להרטיה ולסחוב כמות קטנה שתספיק רק לאותו היום. מעבר לרומנטיקה של ״מה היא צריכה יותר מאבנים ועלים כדי לשחק ולהיות מאושרת״, דחפנו גם כמה צעצועים קטנים וקלים כולל פלוטו כלכלב מקיבוץ מגידו אחד בגרסת ספר האמבטיה שעזרו לנו מאוד להעביר בכיף זמנים בבקתות, כשחיכינו לאוכל וכו׳.
מבחינת הליכה הקפדנו ללכת כמה שיותר כשהיא ישנה, בדרך כלל זה אמר שעה וחצי-שעתיים הליכה רצופות בסביבות שנת הצהריים. להפתעתנו הצלחנו ללכת לא מעט בכיף גם בזמני ערות, אבל עם הפסקות, שירים והרבה נשנושים. דאגנו לסחוב מספיק מים (בדרך כלל לא יותר משני ליטר סה״כ), ומעט נשנונים שגם העסיקו את אורקה היטב במנשא - בדרך כלל תפוחים (הבאנו איתנו ובשתי בקתות הצלחנו להצטייד בעוד) ולחמניות. העובדה שהיא עדיין ינקה גם עשתה חיים קלים כי זה אחלה פתרון כשהיא רצתה רגע להתחמם, להירגע או להשלים ארוחה, ובעצם זה המזון/שתייה ליתר ביטחון האולטימטיבי…
מבחינת ביגוד הבאנו לה די מעט, ידענו שנוכל פשוט לכבס בבקתה (בפועל התעצלנו והחלטנו שמלוכלך זה עניין יחסי). במשך היום היה יחסית קר (לפעמים מעלות בודדות), אנחנו פחות הרגשנו את זה כי היינו בפעילות אבל היא הייתה במנשא ולא בתנועה, אז היו כמה ימים שהלבשנו שני זוגות מכנסיים ורב הזמן מעיל מעל כמה שכבות. בדיעבד היינו צריכים גם להביא כפפות ואולי אפילו שקיות חימום עבורה, אבל בכל מקרה היה בסדר, וכשנמצאים בבקתות תמיד חמים ונעים. כשירד גשם קשרנו לה שקיות על נעלי הספורט, אולי כדאי לדאוג לפתרון פחות שכונה מזה.

כסף ועלויות

לאורך כל המסלול שילמנו רק באשראי (אפל פיי תופס) וזה היה סופר נוח. המחירים מעט משתנים מבקתה לבקתה אבל בממוצע, לילה בחדר פרטי לזוג עם ילדה וארוחת ערב עולה כ- 130 יורו, וארוחות צהריים ערב כ- 45 יורו לארוחה.
אז בגדול - 1000 שקלים ליום לא כולל טיסות, ביטוחים והגעה לתחילת הטרק.
צירפנו כאן אוסף קבלות אקראי מהשבוע שיעזרו לקבל מושג מדויק יותר.

קורונה (בטח כבר לא רלוונטי, נכון?)

לגבי טיסות וכניסה לאיטליה החוקים משתנים כל הזמן אז לא נפרט כאן. בבקתות מבקשים לעטות מסיכות בכל מקום, למעט בחדרי האוכל בזמן הארוחות וכמובן בחדרים הפרטיים. לרוב אין צפיפות משמעותית והרגשנו דיי בטוחים.

טיסות והגעה לטרק

שדה התעופה הקרוב ביותר לתחילת הטרק נמצא דווקא באוסטריה, בעיר Innsbruck. טסנו אליה עם קונקשן מוינה וזה הסתדר לנו מצוין כי תכננו בכל מקרה לסיים את הטיול בביקור משפחה שם. הטיסה מוינה לאינסברוק אורכת שעה. משם לקחנו מונית שהזמנו מראש עם כיסא תינוק והיא לקחה אותנו לאגם baiers שם מתחיל הטרק. שילמנו על הנסיעה 250 יורו ועוד 20 טיפ, והיא לקחה פחות משעתיים.
אינסברוק היא עיר מאוד נחמדה. הרבה אוכל מצוין, חנויות טיולים מעולות להצטיידות אחרונה ומלונות טובים.
נהנינו במיוחד מהמסעדה האיטלקית Restaurant Il Gusto da Leonardo. זו יותר מעדניה עם שולחנות על הרחוב. הזמנו קפה וברוסקטות והבעלים האיטלקי צחק ואמר שזה לא הזמן לקפה אז קיבלנו יין. הם סופר נחמדים והאוכל משובח.

יום ראשון - מאגם Braies לבקתת Sennes

הגענו לאגם Braies בשעה 10:30 בבוקר. האגם יפה ומאוד מתויר ומגיעים אליו המון מטיילי יום ברכב, אופניים ואוטובוסים, גם באמצע השבוע. אפשר לשוט באגם בסירת משוטים, לאכול גלידה או סתם לשבת עם בירה קרה וליהנות מהנוף.
אנחנו קנינו שני בקבוקי מים גדולים (בבקתות בהמשך הטרק אין בקבוקי פלסטיק גדולים) ויצאנו לדרך.
תחילת ההליכה בהקפת האגם, מאיזה צד שבוחרים, ואחרי כעשרים וחמש דקות מתחילים טיפוס ונפרדים מהמוני המטיילים.
הטיפוס לבקתת Biella ארך כשעתיים בשביל נוח בעליה רצופה של כ- 800 מטר אנכי. הנוף בדרך נהדר.
מבקתת Biella המשכנו עוד כשעה לבקתת Senes. הדרך הקצרה והיפה יותר היא לא על השביל הראשי אלא על שביל 6A שמתפצל מדרך הג׳יפים היוצאת מ- Biella אז בחרנו בו.
בקתת Senes מאוד יפה ומושקעת ונמצאת על אגם שנראה יפה בתמונות אבל בסוף העונה כבר יבש ברובו. החדרים נעימים, המקלחות מצוינות וגם האוכל מצוין.
ישנו בחדר פרטי עם שירותים משותפים.
ארוחת הערב בהזמנה מתפריט ולא כלולה במחיר של החדר. אכלנו שלוש סוגי פסטות, פולנטה עם פטריות ולקינוח הזמנו עוד מנה של חביתת ענק עם ערימות גבינה. החביתה הייתה טעימה ומוגזמת לגמרי.
שילמנו על הלינה ועל ארוחת הבוקר 48 יורו למבוגר ו- 30 לילדה, ובסה״כ 176 יורו עם ארוחת הערב, בירות ומים.

מרחק כולל: 11 ק״מ
טיפוס מצטבר: 850 מ׳
זמן הליכה נטו: 3:24

הפיצול לשביל 6A, השביל הקצר והיפה יותר לבקתת Sennes

חביתה על גבול הפנקייק מפוצצת גבינה מותכת

יום שני - מבקתת Sennes לבקתת Lavarella

התחלתי את היום עם ריצת בוקר במסלול מעגלי מאוד יפה באורך 9 ק״מ. הזריחה הייתה משגעת.
התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו למסלול. הדרך מתחילה במגמת ירידה רצופה של כ- 600 מטרים אנכיים עד בקתת Pederü Berggasthaus. הירידה נוחה בהתחלה ונהיית תלולה בהמשך. הסוף גם מאוד תלול וגם מחליק כי הולכים על דרך חצי סלולה משובצת אבנים.
ממש כשהגענו לבקתה התחיל גשם אז שמחנו לעצור לצהריים של מרק, המבורגר משובח ביותר ופסטה. גם התה והשטרודל היה פינוק. בחוץ יש גם גן שעשועים קטן נחמד לילדים.
כשנדמה היה שהגשם נחלש יצאנו לדרך. המשך השביל בעליה ארוכה של כ- 500 מטרים. דיי מהר התחיל מבול והמשכנו בהליכה מהירה עד שהגענו לאזור עם עצים בו אפשר לתפוס מחסה ולהתארגן.
ארזנו את אורקה טוב ויצאנו בגשם. מעט לפני ההגעה לבקתת Lavarella הגשם פסק. הבקתה נמצאת בעמק מאוד יפה בין אגמים והרבה זרימה.
זו בקתה מאוד יפה, עם חדרים נוחים עם כיור בחדר ושירותים ברמה גבוהה. גם השטרודל לא אכזב והבירה שהם מכינים לבד.

מרחק כולל: 11.5 ק״מ
טיפוס מצטבר: 585 מ׳
זמן הליכה נטו: 2:55

יום שלישי - מבקתת Lavarella לבקתת Scotoni

התחלתי את היום שעה לפני זריחה בטיפוס קצר, לא חלק מהמסלול, לפסגת Sant Antone בגובה 2655 מ׳. הדרך מסומנת מצוין וגם בערפל כבד ובחושך מצאתי את הדרך. השביל נוח ברובו אבל החצי השני של הטיפוס עובר על דרדרת והוא עשוי להיות לא כל כך נעים בגשם, בחושך ובערפל (או בשלושתם יחד כמו שהיה לי).
כ 200 מטרים לפני הפסגה מגיעים לפאס יפיפה בו אפשר לקחת שמאלה לפסגה מעט גבוהה יותר, להמשיך ישר לעמק או לפנות ימינה לפסגה שלי. יש בפאס גם מחסה בנוי אם המצב קשה.
הדרך למעלה לקחה 50 דק׳ בהליכה מהירה. הנוף משוגע!
לצערי הערפל לא התפזר בזמן והזריחה לא הייתה מהמשובחות. גם תפס אותי בפסגה גשם אז נשארתי בה רק עשר דק.
הירידה הייתה מהירה יותר ולקחה כ 40 דק׳. בדרך למטה ראיתי להקה גדולה של צפירי אלפים אוכלים עשב על הדרדרת.
סה״כ 6.3 ק״מ, 500 עליה.

הגעתי לבקתה בדיוק בזמן לארוחת בוקר. האוכל היה טעים - מוזלי עם יוגורט, נקניקים וגבינות וגם טעמנו מהדבש שהם מכינים במקום - ממש מעולה!

את ההליכה העיקרית התחלנו בתשע וחצי. היה נדמה שצפוי עוד יום חורפי, אבל שמחנו שהשמש יצאה דיי מהר אחרי תחילת ההליכה. השביל התחיל בטיפוס קצר ויפה ומשם כמה ק״מ של הליכה מישורית יחסית בעמק מוקף מצוקים מרשימים.
אחרי 5 ק״מ מתחילים טיפוס אל פאס Forca de Lago. העליה יפה והפאס גם. מהפאס השביל יורד בתלילות אל אגם Lagacio הנהדר. בילינו שעה באגם, טבלנו והמשכנו בירידה קצרה נוספת אל רפוחיו Scotoni.
הגענו ב 16:00 לבקתה. זו בקתה עמוסה מאוד במטיילי יום אבל לקראת הערב דיי מתרוקנת. אכלנו פסטות ושתינו בירה. שמחנו לגלות ג׳קוזי בחוץ אז לקראת ערב נכנסנו לטבילה (15 יורו לאדם).
ארוחת הערב הייתה טובה - פסטות, מרק ומנה מקומית של בשר חזיר ובשר בקר מבושלים עם תפוחי אדמה, בצל ופולנטה ומוגשים ליד סלט כרוב עם חומץ וזרעי קימל.

מרחק כולל: 10.5 ק״מ
טיפוס מצטבר: 520 מ׳
זמן הליכה נטו: 3:10

יום רביעי - מבקתת Scotoni לבקתת Lagazuoi

התעוררנו לעוד יום שמש. ארוחת הבוקר הייתה מהמוצלחות עד עכשיו, וכללה כל מה שהיה בבקתות הקודמות אבל בארוחה אחת - יוגורט, לחמים, מוזלי, גבינות ונקניקים, תפוחים טריים ומלא עוגות.
בעלת המקום נתנה לנו בשמחה כמה תפוחים לדרך והתחלנו את ההליכה. מיד ביציאה יש מקום למלא מים מצוינים לשתיה.
הדרך קצרה היום - טיפוס של 40 דק׳ בחזרה לאגם על השביל ממנו באנו ואז טיפוס נוסף של כשעה וחצי לכיוון הרפוחיו אותו רואים כבר מתחילת העליה. הדרך מאוד יפה והשביל נוח ובשיפוע כיף לטיפוס.
הנוף מבקתת Lagazuoi פשוט מדהים. רואים ממנו את כל הפסגות המפורסמות של הדולומיטים. כשהגענו היו המון מטיילי יום במרפסת אוכלים ושותים בשמש מול הנוף. צריך להיות חדים כדי לתפוס מקום מוצלח ועוד יותר חדים כדי לקבל את תשומת הלב של אחד המלצרים. הזמנו מלא אוכל (המלצר שאל אם אנחנו ארבעה), והיה מושלם. מנת הרביולי המעורב - סלק, תרד, גבינות הייתה פשוט לא מהעולם הזה (ועוד נפגוש אותה שוב בבקתה מחר!).
ניצלנו את המשך אחר הצהריים בטיול קצר לפסגה הצמודה לבקתה בשביל מסודר ונוח. זכינו לערב מושלם ממש עם ראות מדהימה, שקיעה עם צבעים משגעים וירח כמעט מלא שעלה במקום נהדר לצילום. מיד עם סיום המופע נכנסו לארוחת הערב.
הארוחה הייתה כלולה במחיר החדר והיא בת שלוש מנות (אין בחירה). קיבלנו למנה ראשונה רביולי, ריזוטו ולזניה, שלושתם מעולים. למנה עיקרית צלי בקר ופירה עם שעועית, ולקינוח עוגת שוקולד חמה. הכל היה ממש מצוין ואפילו אורקה קיבלה כסא תינוק וישבה בכיף.

הצצה לתחזית של מחר סיפקה חדשות מדאיגות - שלושה ימים של גשם וירידה חדה בטמפרטורות עם לילות מתחת לאפס וימים רק קצת מעל.

מרחק כולל: 5 ק״מ
טיפוס מצטבר: 740 מ׳
זמן הליכה נטו: 1:45

שקיעה אגדית עם זריחת הירח מהמרפסת היפה של Lagazuoi

יום חמישי - מבקתת Lagazuoi לבקתת Scoiattoli

התחזית לא שיקרה (אם כי הייתה קצת קיצונית) והתעוררנו בתוך ענן. איחרנו לארוחת הבוקר וקיבלנו שאריות דיי דלות אבל גם ככה לא היינו מאוד רעבים מאתמול.
היו לנו שתי אופציות להיום. הראשונה היא לרדת ברכבל, ללכת 40 דק לאורך הכביש ולטפס ברכבל לבקתה. השניה היא לקוות שהגשם יאחר קצת וללכת בשביל הרגיל לכיוון בקתת Dibona ומשם לבקתת Scoiattoli.
החלטנו להמר על אופציה ב׳. השביל היה ממש כיף להליכה. ירידה מתונה, ערפל משתנה, בלי רוח ובלי גשם משמעותי, רק טיפה רסס.
אחרי כשעה וחצי התחזית התממשה ותפס אותנו מבול רציני. ארזנו את אורקה הכי טוב שיכולנו, והגברנו את הקצב. דיי מהר היה ברור שכדאי לשנות תוכניות ושמחנו למצוא שביל נוח שיורד לכביש מאוד קרוב לרכבל שלנו. הירידה על שביל ג׳יפים אומנם, אבל יפה וראינו להקה גדולה של יעלים (צפירי אלפים).
עלינו ברכבל ל- Scoiattoli (13 יורו לאדם). היה לנו מיד ברור שנאהב את המקום. אכלנו צהריים ארוחה מדהימה באמת עם הרביולי המקומי בגרסה המנצחת (ניצחה גם את אתמול וגם את מחר ב- Averau), וגם מנה אדירה של גבינת קממבר מותכת עם פטריות וכמהין, חובה! הצוות היה נחמד מאוד.
אחרי שנ״צ ארוך היינו מוכנים לארוחת ערב. הייתה בחירה מחמש מנות ראשונות וחמש עיקריות. הפעם המנה המנצחת הייתה סטייק בקר בגריל ליד מנגולד מבושל.

מרחק כולל: 9 ק״מ
טיפוס מצטבר: 100 מ׳
זמן הליכה נטו: 1:54

יום שישי - טיול מעגלי באיזור Scoiattoli

הזמנו שני לילות ב- Scoiattoli, אז תכננו טיול יום קצר בלי הציוד. לשמחתנו, הפעם התחזית החטיאה לגמרי והיה יום נהדר להליכה. התכנון היה לעשות מסלול מעגלי שעובר לקראת הסוף דרך רפוחיו Averau הידוע כרפוחיו הטוב במסלול, בין השאר בזכות האוכל בו.
ההליכה מתחילה בירידה קצרה ודיי תלולה על שביל 443 ואחריה הדרך קלה ויחסית שומרים גובה. אחרי כשעה הגענו לפיצול עם 438 והחלטנו לטפס. כשהגענו לחלק מצוקי שדורש אבטוח וקסדות (ולא מתאים למנשא בכל מקרה…) ירדנו חזרה והמשכנו לפי התכנון המקורי. סה״כ 45 דק׳ הלוך חזור. בצהריים, אחרי עוד שעה וחצי הליכה על שביל 443 ואז 452 הגענו לרפוחיו Averau.
במסעדה הזמנו את ה chef’s appetizers לשלושה אנשים, מנה שהייתה פשוט מושלמת, רביולי סלק מקומי שהיה פחות מוצלח מהפעמים הקודמות, פטריות מטוגנות ומרק. הנוף, האוכל והשמש הנעימה היו פשוט חלומיים. לא בטוח שחובה לישון ברפוחיו (יקר ויש אופציות אחרות מצוינות), אבל ממש מומלץ לבוא לארוחת צהריים!

מרחק כולל: 10 ק״מ
טיפוס מצטבר: 620 מ׳
זמן הליכה נטו: 3:12

יום שביעי - ירידה ל- Cortina דרך אגם Federa

היום האחרון של הטרק. המסלול כלל הליכה עד אגם Federa, לאכול צהריים ומשם להתדרדר ביער לכיוון Cortina. הגשם של הימים האחרונים הפך את הירידה של תחילת היום למחליקה מאוד. בעזרת המקלות הכל הלך חלק והגענו לכביש SP638 בשלום, חצינו על גשר והתחלנו טיפוס לכיוון האגם. בערך 400 מטר אנכי בשביל נוח ומתוחזק.
הגענו לבקתה Croda da Lago שעל האגם בדיוק בזמן לארוחת צהריים. האוכל היה כרגיל משובח - טליאטלה פטריות, שניצל חזיר, סלט גדול ומרק ירקות עם בירה וסודה. הכל ב-55 יורו. אפשר להזמין ג׳יפ חזרה לעיר מכאן.
מהרפוחיו יש שתי דרכים עיקריות לירידה. בחרנו באקראי בזו שיוצאת ממש מהרפוחיו. זהו שביל ג׳יפים שיורד דיי תלוי ונוח ללכת עליו. באחד הפיצולים מהשביל הראשי לקחנו שמאלה והמשכנו בשביל הולכי רגל יפה ביער ומשם ישר למלון.

מרחק כולל: 19 ק״מ
טיפוס מצטבר: 620 מ׳
זמן הליכה נטו: 6:15

שני לילות ב- Cortina

ישנו במלון Columbia ב- 140 יורו ללילה עם ארוחת בוקר מצוינת. המלון עצמו ישן ויחסית יקר, אבל מתוחזק טוב והחדר היה נקי ונוח ועם מקלחת ראויה לסוף טרק. עם ילדה המיקום קצת בעייתי כי אין מדרכות וצריך ללכת על הכביש בערך 200 מטרים כדי להגיע למלון ממרכז העיירה.
העיירה עצמה מאוד יפה אבל הרחוב הראשי תיירותי מדי ועם אוכל בינוני. הפקיד במלון הזהיר אותנו מראש הפיצות כאן לא כמו בנאפולי אז שלא נפתח ציפיות והוא צדק.
אז מה כן מוצלח בקורטינה? ספורט בטבע! זה גן עדן לריצת שטח, רכיבת אופניים, טיפוס וכמובן סקי בחורף. יש כאן מלא חנויות למכירה והשכרה של ציוד ברמה גבוהה ומסלולים מעולים.
שכרתי אופני שטח חשמליות מ- 2ue&2ue (עלו 49 יורו ליום עם קסדה והנחת תושבי קורטינה). כל דגמי הקצה שלהם כבר הושכרו וקיבלתי specialized levo זנב קשיח בלי דרופר, שהיו כיפיות ממש! ארבע שעות רכיבה מהירה על שבילים לאורך אגמים, טיפוסים, ירידות על סינגלים. ממש תענוג.
רכבתי 35 ק״מ צפונה על השביל שמוביל בגדול מונציה למינכן, ואז הסתובבתי ובדרך חזרה טיפסתי ל- Refugio Prato Piazza. יצאתי עם בגדים קצרים (לא יודע למה!) אז אחרי שלוש שעות קפאתי לגמרי. הבטריה של האופניים התחילה לצעוק לקראת סוף העליה אבל ידעתי שיש רק ירידה חזרה אז משכתי אותן עד הסוף. לקראת ההגעה לבקתה ראיתי ענני עדשה יפיפיים, ובאופן כללי הנוף משגע. ברפוחיו אכלתי מרק חם ושניצל גדול וחזרתי לחיים.
משם הירידה חזרה לקורטינה כייפית ממש. מומלץ לעשות את הירידה על שבילי ההליכה שמקצרים את שביל הג׳יפים הראשי. אלו סינגלים סופר כייפים שלא דורשים טכניקה מי יודע מה.