5 ימים בטרק Orobie Trail באלפים הברגמסקים בצפון איטליה

הקדמה הכנות והגעה.

הקדמה –
בחיפושי אחר טרק חיפשתי מקום שיהיה קרוב למקום הנחיתה על מנת שאוכל להתחיל אותו כבר ליום מחרת הטיסה. כאן באתר מצאתי שני סיפורי דרך באלפים הברגמסקים שהם קרובים לברגמו, עיר ליד מילאנו אשר בה נוחתות טיסות של RyanAir מישראל.
קצת גיגלתי ומצאתי את הטרק שנקרא Orobie Trail שנמצא בפארק Orobie. זהו מסלול שמחולק לשני חלקים: מערבי 6 חלקים ומזרחי 8 חלקים. קראתי קצת סיפורי דרך (המעטים שהיו) ונדלקתי על המסלול, כשנראה לי שהמזרחי יותר אטרקטיבי (לפי תחושה בלבד...).
עניינתי כמה חברים בטרק והצטרפו אליי שני חברים.
על המסלול קיימים מספר רפוחיו שהם גם מסמנים את חלקי הטרק:
1. Rifugio Alpe Corta (סוף החלק הראשון מסלול 220)
2. Rifugio Laghi Gemelli (סוף החלק השני מסלול 216)
3. Rifugio Calvi (סוף החלק השלישי מסלול 213)
4. Rifugio Brunone (סוף החלק הרביעי מסלול 225)
5. Rifugio Merelli Coca (סוף החלק החמישי מסלול 302 או 330)
6. Rifugio Curo (סוף החלק השישי מסלול 303)
7. Rifugio Albani (סוף החלק השביעי מסלולים 304 ו 401)
רוב המטיילם מסיימים את המסלול בעיירה Ardesio על שביל 311 ולא מבצעים את החלק ה – 8 שהוא Via Ferrata.
הכנות –
1. את תכנון הטרק עשיתי לפי הלינקים הבאים:
a. אתר הבית של CAI (Club Alpino Italiano) , שם יש מפות עם סימון השבילים, תיאור של
השבילים עם דרגות קושי, וכמו כן סיפור דרך:
http://geoportale.caibergamo.i...
b. אתר של ה Orobie Trail:
https://www.sentierodelleorobi...
c. סיפור דרך שמצאתי:
https://blog.travelmarx.com/20...

היה לנו זמן לחמישה ימים, לכן חיברתי את שלושת הקטעים הראשונים ליום הראשון, קטעים 7 ו 8 ויתרנו. קטע 8 בכל מקרה לא בא בחשבון כי הוא Via Ferrata ודורש ציוד מלא. את הטרק תכננתי לסיים בעיירה Valbondione שהיא שעתיים וחצי הליכה מ Rifugio Curo המהווה את סוף המקטע השישי.
המקטע הראשון הוא הקצר ביותר, סה"כ 40 דק', אבל מי שרוצה לעשות טיול "מעגלי" יכול להתחיל את המסלול מהעיירה Ardesio שהיא גם נקודת הסיום, וממנה לצעוד ל Valcanale שהיוותה את נקודת הפתיחה עבורנו ואז אולי לקחת את Rifugio Corta כאופציית שינה. ממה שהבנתי הרוב מתחילים את המסלול מ Valcanale כפי שאנחנו עשינו.
את קטעים 2,1 ו 3 בכל מקרה היינו חייבים לחבר כי בתחילת יוני ריפוחיו Gemelli פתוח רק בסופ"ש (גם Curo), אז הוא יורד מאופציית השינה, Corta לא רלוונטי כי מקטע 1 לוקח 40 דק' בלבד. כמו כן הקטעים הראשונים הם ברמת קושי סבירה ולכן ניתן לחבר אותם, מה שלא ניתן להגיד על חלקים 4 ו 5 שהם קשים מאד.

אם כן, המסלול שנקבע הוא:
קמים בבוקר בנקודת הסיום (Valbondione) ונוסעים בהסעה מהמלון לנקודת ההתחלה.
יום ראשון: Valcanale - Rifugio Calvi
יום שני: Calvi - Brunone
יום שלישי: Brunone - Coca
יום רביעי: Coca - Curo
יום חמישי: Curo - Valbondione

2. אפליקציה בשימוש: Locus Map. את תכנון המסלולים בכל יום עשיתי באפליקציה זו, (ראו את קבצי ה GPX). ניתן להוריד מהאפליקציה אוף ליין מפה שנקראת “North Italy” ובמפה זו יש את השבילים של פארק Orobie עם מספרי המסלול. יופי של אפליקציה. מאחר והיינו שלושה, שניים מאתנו בימי הטרק היו במוד טיסה והשתמשנו בטלפונים לצילום וניווט בלבד.

3. הכנה פיסית:
מאחר ואנחנו כבר לא בני 20 (40++) , נדרשה עבורנו הכנה פיסית על מנת לעמוד בעומסי הטרק. אמנם אנחנו בכושר לא רע, אבל לא רצינו לקחת סיכון. מספיק שנתפס שריר, אז כל הטרק הלך.
a. טיפוסי מדרגות בבניין רב קומות, לפי תכנית שעשיתי בשנה שעברה לפני ה Alta Via1.
b. ריצות של 5 ק"מ.
c. שלושה טיולי הכנה, שניים בעין גדי ואחד בחרמון.

4. רפוחיו, כרטיסי טיסה ורכב
את המקומות לרפוחיו הזמנתי כמה חודשים מראש, לקח להם קצת זמן להגיב, את רובם תפסתי ב Whatsapp ורק Gemelli במייל (הם הודיעו לי שהם סגורים בתאריך שביקשתי). מחירי הרפוחיו ל halfboard נעים בין 50 ל 60 יורו. הרפוחיוס היו כמעט ריקים בתקופה זו, ולא הייתה בעיה של מקום גם אם לא היינו מזמינים מראש.
קנינו כרטיסי טיסה דרך RyanAir לברגמו, השכרנו רכב והזמנו מלון בעיירה Valbondione שם תכננו להשאיר את הרכב ולאסוף אותו בסיום הטרק. בחרנו לא להתעסק עם תחבורה ציבורית, כי היו לנו עוד 3 ימי טיול אחרי הטרק באזור לוגאנו.
הזמנו מלון בנקודת הסיום (Valbondione) - שם המלון Ostello Casa Corti, חדרים נקיים, ארוחות בוקר וערב טובות ומספקות לחלוטין, מאד מומלץ. שלחתי מייל למלון שאני מבקש הסעה לשלושתנו ל Valcanale לבוקר שלמחרת. בעל המלון הסיע אותנו בוואן תמורת 20 יורו. את המזוודות הם אכסנו אצלם והרכב נשאר בחנייה שלהם.
כמה שבועות לפני הטרק RyanAir שלחו הודעה שהם מקדימים את הטיסה חזרה ביום. זה דפק לנו את כל התכנון, ביטלנו את הטיסה חזור מ RyanAir ומצאנו טיסה חזרה מתאימה ממילאנו של EasyJet.
להלן ימי הטיול כשבכל יום אני מציין את הזמנים והמרחק כפי שמצוין באתר של CAI, ואת הזמן ברוטו שלקח לנו. יש לציין שהזמנים ש CAI נותנים הם עבור קצב הליכה טוב וללא הפסקות.

יום ראשון Valcanale - Refugio Calvi (מסלולים 220, 216 ו 213)

CAI - 7:10H
20 ק"מ, לנו לקח 11 שעות.
עלייה של 1700 מ', ירידה של 760 מ'.
היום הזה הוא למעשה חיבור של שלושה מסלולים כשבד״כ עושים אותם ביומיים נפרדים. מקטעים 216 ו 213 מוגדרים בדרגת קושי בינונית אך כשמחברים אותם זה הופך ליום קשה.
קמנו בבוקר בשעה שבע, אכלנו ארוחת בוקר ונכנסו למונית של בעל המקום שלקח אותנו לנקודת ההתחלה ב Valcanale. מקום חניה קטן כשעל העץ קיים שלט חץ עם הכיתוב Rifugio Corte.
זהו הקטע הראשון של הטרק והוא הקצר ביותר, הוא אורך 40 דק. מספר השביל 220, הכיוון הוא מערב.
כשהגענו לנקודת ההתחלה התחיל גשם, שמנו כיסוי לתיק ומעילי גשם. הדרך לרפוחיו עוברת ביער כשלצידנו נחלים זורמים, הדרך ברורה ומסודרת ואין אופציה לטעות עד שמגיעים לרפוחיו. כשהגענו, הבנו שהמסעדה של רפוחיו Gemelli תהיה סגורה ולמעשה אין שום מקום לאכול עד שנגיע ל Calvi. ביקשנו שיכינו לנו סנדוויצ׳ים לדרך וזו תהיה ארוחת הצהריים שלנו.
מרפוחיו קורטה לוקחים את שביל מס 216 שלוקח לכיוון צפון, לתחילת השביל יש לעלות מספר מטרים מאחורי הרפוחיו ולהתחיל בצעידה. למזלנו הגשם פסק והשמש יצאה, והתחלנו לקבל את חוויית הנופים הירוקים המרשימים של העמק. אנחנו צועדים כשהנחל משמאלנו עד שהגענו אחרי זמן קצר לגשר אותו חצינו וממנו המשכנו לכיוון צפון עם השביל כשהנחל מימיננו. כעבור כמה דקות של הליכה השביל פונה לכיוון צפון מערב ולמעשה ״נפרד״ מהנחל וכאן אנחנו מתחילים את הטיפוס הקשה של היום.
עד להגעה לפס עולים למעשה 3 אוכפים (מפלסים), לראשון מגיעים כשנראים שני מבני אבן (גובה 1700).
עשינו עצירה אל מול נוף מרשים במיוחד. מהגשר עד לנקודה זו לקח לנו 45 דק.
לאחר הפסקה המשכנו את הטיפוס, כשהגענו לאוכף השני, תפסה אותנו סערה רצינית והלכנו בגשם שוטף ורוח מקפיאה. הלכתי עם כיסוי מעיל גשם ופונצ׳ו, הטעות הגדולה שלי הייתה שלא הוצאתי גם את מכנסי הסערה בזמן. הלכנו הליכה קשה ואיטית עד שהגענו לפס בגובה 2139 מ' (כעבור עוד שעה), למזלנו כשהגענו לפס הגשם פסק ולאט לאט השמש יצאה. כשמגיעים לפסגה רואים את אגם ג׳מלי המהמם ואת הרפוחיו אליו פנינו מועדות. לאחר 40 דקות הגענו לרפוחיו שהיה סגור. זהו סוף מקטע 2 של הטרק ורבים מסיימים בו את היום כשהרפוחיו פתוח. הרפוחיו נמצא במקום מקסים שממנו ניתן לטייל באזור, כמו כן שמעתי שהוא מוצלח מאד מבחינה קולינרית. עבורנו זו הייתה תחנת עצירה.
השמש יצאה לגמרי, פרסנו את כל הביגוד לייבוש , נחנו ,אכלנו צהרים והוצאנו את הפק״ל קפה.
לאחר בערך שעה יצאנו שוב לדרך על מסלול 213 שפונה לכיוון צפון מערב ועובר בין 2 האגמים Lago piano Casere (משמאלנו) אותו רואים אחרי 10 דק הליכה וממש אחרי כמה דקות נגיע ל Lago Marcio (נראה כמה מבנים כולל רכבל משא) אותו נקיף מהגדה המערבית שלו (שמאלית).
המשכנו על השביל עד שמגיעים לפיצול עם שביל 211 שיורד למטה אל העיירה Carona הנמצאת עמוק בעמק ואותה נראה מלמעלה, אנחנו לא לוקחים את שביל 211 אלא ממשיכים על 213 לכיוון צפון ואז פונים מזרחה, כשאנחנו הולכים בשביל נוח על צלע ההר, תוך מעברים בכמה מנהרות חצובות בסלע. ההליכה נוחה ואחרי שעה הגענו לסכר של אגם Sardegnana , חצינו את הסכר אל תוך היער והתחלנו טיפוס של 150 מטר עד לפסגה משם רואים את הסכרים של האגמים אשר לכיוונם נלך. המשכנו לכיוון כללי מזרחה כשמשמאלנו העמק הנהדר של Carona עם המון מפלים, באיזשהו שלב מגיעים לצומת עם שביל 236 שאותו לא לוקחים, המשכנו בשביל עד שהגענו לאגם קטן ללא שם עם סכר שם ביצענו מנוחה (לקח לנו שעתיים איטיות מהסכר ועד לכאן). עוד חצי שעה הליכה כולל טיפוס ומגיעים לסכר של Lago do fregabolgia, ומשם עוד 20 דקות ומגיעים לרפוחיו Calvi שמצוי במיקום נהדר כשמתחתיו Lago Rotondo.
הגענו מותשים אחרי יום קשה וארוך.
לגבי הרפוחיו עצמו מדובר בחדרים קטנים ושרותי בול פגיעה, מבחינת האוכל הרפוחיו איכזב, בגלל שהגענו מאוחר הם הגישו לנו מרק מינסטרונה (טעים) ופלטת נקניקים וגבינות, מה שהיה לא מספק לאחר יום שלם של הליכה. ביקשנו פסטה ונענינו בסירוב, הם הסכימו לתת לנו עוד מנת מרק. יש לציין ש הרפוחיו הזה היה היחיד שגם ביקש דפוזיט לפני ההגעה. אין wifi וגם קליטה סלולרי בקושי מצאנו. מחיר Halfboard : שישים יורו.

יום שני Refugio Calvi - Refugio Brunone (מסלול 225).

CAI: 5H
10 ק"מ, לנו לקח 8 שעות.
עלייה של 1200 מ', ירידה של 925 מ'.
יום זה מוגדר בדרגת קושי קשה.
יוצאים בבוקר קצת מאוחר (9:40), היינו צריכים לנוח אחרי המאמץ של אתמול.
המסלול היום הוא שביל מס 225.
ירדנו מהרפוחיו לאגם Rotondo, הייתה שמש ולא וויתרתי על טבילה, המים היו קפואים, הטבילה לוותה בהמון צרחות, לא יכולתי להשאר יותר משתי דקות… לאמיצים בלבד. עוזבים את האגם והולכים בעמק ירוק ויפה שם קפצה לבקר אותנו משפחה של שפני סלע. אחרי קמ וחצי מתחילים טיפוס ראשון שממנו יוצאים מהעמק הירוק לאיזור פראי צחיח יותר, אחרי שעה מגיעים לאיזור שטוח שבסופו קיים גשר קטן שחוצה את הנחל וממנו אפשר לראות את האוכף שאליו אנחנו מטפסים. שם האוכף הוא Passo di Valsecca (גובה 2500 מטר) והוא מצוי כ 4.5 קמ מ Calvi. אנחנו עוצרים לפני תחילת הטיפוס השני לארוחת צהריים (סנדוויצים תה וופלים). כאן ראינו לראשונה את ה. Ibex - ים (יעלים) שנתנו לנו מופע מרשים, והם ילוו אותנו בכל יום מהטיול. סיימנו את האוכל והתחלנו לטפס לאוכף, טיפוס קשה אבל לא ארוך מדיי (25 דק). הטיפוס כלל קצת מעברים בשלג, וככל שעולים הנוף נפתח יותר ויותר והמראות מרשימים. הגענו לאוכף שהiא אחת מנקודות הנוף היפות בטרק. נקודה מושלמת לאכול סניקרס…
בנקודה זו מי שרוצה, יכול ללכת על שביל 255 ולעלות לנקודת תצפית Pizzo Porris מה שיאריך בעוד כשעה את היום, אנחנו ויתרנו והתחלנו את הירידה מהאוכף לצדו השני. הצד השני של האוכף מכיל נוף שונה לגמרי, הפסגות ירוקות והנוף הופך עמוק יותר. כעבור כמה זמן רואים סכין מרשימה שעליה קיימת בקתה קטנה וכתומה, השביל הולך על הסכין ועובר בבקתה, פשוט יפה. הירידה מתחילה מערבה ואחרי הבקתה היא עושה זיגזג לכיוון מזרח ואז מתיישרת לכיוון צפון. באיזשהו שלב ניתן לראות על הרכס ממולנו (צפון מזרח) את הרפוחיו Brunone שאליו אנחנו נגיע ואת השביל המוביל אליו. את הירידה סיימנו אחרי שעתיים כשמגיעים למפל אותו חוצים ואז מתחילה מייד העלייה לכיוון הרפוחיו אותה ראינו מקודם (כיוון כללי מזרח). סך הכל העלייה היא 3 קמ שעשינו בקצב מאד איטי עם הרבה עצירות. חלק מהדרך הוא על קצה הרכס ויש לשים לב טוב לצעדים כי ההליכה היא על פני תהום. הגענו לרפוחיו אחרי 3 שעות של העלייה האחרונה כשבחצי השעה האחרונה שוב תפס אותנו גשם והגענו סחוטים לרפוחיו. למזלנו זה יהיה הגשם האחרון בטרק.
לגבי הרפוחיו - מנהל אותו בחור בשם מרקו והוא למעשה עושה את כל ההבדל… אדם מקסים, כשהוא מדבר הוא משרה אווירה אחרת ברפוחיו, הוא הקסים את כולנו. הוא סיפר שפעם בשבוע הוא יורד לעיירה כ1500 מטר ועולה עם תיק של 20 קילו של ירקות ופירות על מנת להשלים מלאי ברפוחיו. כאן גם הכרנו את המטיילים שעושים גם הם את ה orobie trail זוג גרמנים ואוסטרי שאיתם נפגשנו כל ערב קישקשנו ואכלנו ביחד. גם כאן החדרים קטנים, שרותי בול פגיעה, ללא wifi וקליטה חלשה. מרקו הכין אוכל טעים ומשביע. פסטה ברוטב עגבניות, פולנטה עם ביצים גבינות ונקניק.

יום שלישי Refugio Brunone - Refugio Coca (מסלול 302)

CAI: 6H
10 ק"מ (זו טעות באתר, המרחק הוא 6 ק"מ), לנו לקח 8 שעות.
סך עלייה 500 מ', סך ירידה 890 מ'
וואו איזה יום מאתגר… יום שאחריו לא רציתי לראות יותר שלשלאות בחיים.
על פניו מדובר במרחק קצר יחסית, כולה 6 קמ, אבל תשכחו מזה, מדובר בעליות וירידות מהגיהנום… (אולי אני מגזים קצת :)).
כאן כדאי להגיד שיש 2 מסלולים מברונונה לקוקה. שביל 330 שמקיף את ההרים ושביל 302 שחוצה את ההרים. ממה שביררתי לפני וגם עם מרקו, המומלץ הוא שביל 302 שהוא גם יותר קצר, יותר יפה ופחות מסוכן (עד כמה שזה נשמע מוזר). הרוב המוחלט עושים את 302 וזה מה שעשינו.
יצאנו ב 8:40 בבוקר. 20 דק ראשונות קלילות לכיוון מערב על שביל מספר 302 כשמאחורינו למטה אנחנו רואים את הרפוחיו שעזבנו.
מתחילים טיפוס קשה של אבני דרדרת בשיפוע גבוה למדיי. אחרי שמטפסים את הדרדרת השביל פונה ימינה ומתחילים לטפס בצורה קלה יותר על סלעים גדולים שנראים כמו מדפים עד שמגיעים לאוכף (אחרי שעה וחצי של טיפוס). כאן אנחנו חוצים את ההר מבפנים כשיש כמה מעברי שלג שיש לעבור. המסלול הוא חצי סיבוב של הר משמאל לימין, חוצים כמה מעברי שלג עד שמגיעים לאוכף שני (אחרי חצי שעה בערך) מתחת רואים בקטן את עיירות העמק, אנחנו נמצאים בגובה 2675. באוכף עשינו עצירת אוכל של 20 דק ואז החלה ירידה של 30 מטר ואחריה הליכה קצרה וקלילה כששני אגמונים קטנים נגלים לנו. מקום טוב להקפיץ אבנים על המים. אחרי זה עולים עוד קצת ומגיעים לנקודה הגבוהה ביותר בטרק (2712 מטר) - Ol Simla , כאן מבצעים שוב עצירת תמונות. מנקודה זו רואים בברור את הרפוחיו אליו נגיע מחרתיים, רפוחיו Curo כשכמובן האגם בצבע טורקיז למרגלותיו בולט במיוחד.
כאן מתחילה ״הירידה״ של הטרק. ירידה של כמעט 800 מטר שמובילה אותנו ל Coca Valley.
הירידה מאד מאתגרת, היא מבוצעת בהרבה מקומות ע” י אחיזה בשלשלאות שתקעו בסלעים. הזוג הגרמני עשו זאת בעזרת רתמות וווים שהם הביאו דבר שמאד מקל ונותן בטחון למי שיש חשש מהליכה על פני תהום. את הירידה עשינו בקצב איטי כולל עצירות ולקח לנו לסיים אותה עד לאגם קוקה שנמצא כ 40 דק לפני הרפוחיו כ 4 שעות. במהלך הירידה היה גם מעבר שלג שבו נפלתי והחלקתי איזה 30 מטר. בקיצור, אני לא אומר שצריך להיות רמבו, אלא פשוט להזהר. לאורך הירידה רואים את רפוחיו קוקה שנמצא במיקום מרשים על קצה הר. את האגם אל תצפו לראות, הוא נחבא לאורך רוב הירידה ורואים אותו רק חצי שעה לפני שמגיעים אליו, האגם עצמו מאד יפה, בייחוד כשיוצאת השמש. שווה לשהות שם קצת זמן ולהביט למעלה על הפסגות הפראיות המרשימות.
מהאגם עצמו עד לרפוחיו יש הליכה שאמורה להיות נינוחה של 40 דק לאורך נחל מקסים, אלא שאחרי ירידה של 800 מ' כששרירי הארבע ראשי שרופים, כל צעד מורגש היטב...
רפוחיו קוקה מנוהל עי משפחה והוא מזכיר קצת את הרפוחיוס של האלטה ויה (מבחינת האמצעים) יש פה שירותי אסלה, יש ויפי ויש קליטה וגם האוכל מושקע וטעים. מתחת לרפוחיו רואים את העיירה Valbondione לשם נגיע בעוד יומיים לסיום המסלול.

יום רביעי Refugio Coca- Refugio Curo (מסלול 303)

CAI: 3H
6 ק"מ, לנו לקח 6 שעות.
עלייה 664 מ', ירידה 642 מ'.
סוף סוף יום יחסית לא קשה.
הפעם לוקחים את מסלול 303. מהרפוחיו תראו סימון של מסלול 301, זה קטע משותף עם 303, אז יש לקחת אותו, יורדים לכיוון הנחל וחוצים אותו על גשרון. מתחילים לטפס לכיוון צפון מערב ואז השביל תופס כיוון צפון מזרח. מאחורינו רפוחיו קוקה והפסגות הירוקות המקיפות אותו. הגענו לפס (Passo del Corno) אחרי 3 שעות, זו הנקודה היפה של היום כשמתחתנו רפוחיו Curo עם שני האגמים שלמרגלותיו. עשינו הפסקה ארוכה של תה ו סנדוויצ’ים שהזמנו ברפוחיו Coca. הצטרפו אלינו כאן עוד שני זוגות מטיילים וזה המקום להגיד שעד לנקודה זו טיילנו לגמרי לבד ולא פגשנו אנשים לאורך כל המסלול(!) מכאן מתחילה ירידה לא קשה וכעבור שעה וחצי הגענו לאגם שם עצרנו שתינו קפה ושמענו מוסיקה לשעה הקרובה, מושלם!
ישבנו באגם והבטנו על הסכר של האגם המלאכותי Lago del Barbellino וראינו את היעלים הולכות על קיר הסכר, תופעה פיסיקלית קשה להסבר… אבל המראה מדהים.
מהאגם עולים קצת ואחרי 20 דקות מגיעים לרפוחיו Curo.
זהו רפוחיו גדול מאד, יש לצידו גם בית מלון ולדעתי אם קלטתי נכון עוד רפוחיו. זהו מקום מרכזי שקרוב לעיירהValbondione , ואם עד היום היינו הולכים לבד לגמרי בשבילים אז לכאן כבר הגיעו טיילים רבים, בעיקר איטלקים מקומיים כי זה היה גם סוף שבוע. הרפוחיו מהווה נקודת התחלה לכל מיני טיולים יומיים ושווה להגיע כבסיס לטיולי כוכב.
ישבנו על שולחן בדשא אל מול אגם הטורקיז, הזמנו אפרול שפריץ והוצאנו סיגרלות ששמרנו לסיום הטרק. החברים הגרמנים אוסטרים הצטרפו אלינו ושקענו לשיחה ארוכה.
מאחר והיה זה ערב הסיום שלנו גם את ארוחת הערב עשינו ביחד.

יום חמישי Refugio Curo – Valbondione (מסלול 305)

שעתיים וחצי של הליכה קלילה.
ירידה של 1000 מ'.
כאמור לטרק הרשמי יש עוד שני חלקים, חלק אחד מרפוחיו Curo ל רפוחיו Albani וחלק שני אחרון שהוא Via ferrata ומבוצע רק עם ציוד מתאים.
בדכ עושים את Albani. לצערי לא היה לנו זמן לבצע את החלק האחרון ואנחנו לקחנו את שביל 305 לכיוון Valbondione שהיא הליכה די פשוטה של שעתיים בירידה לעמק לכיוון העיירה כשבהתחלה הולכים במסלול חשוף ואחרי שעה הולכים ביער עד שמגיעים לעיירה.
ניתן לעשות מסלול מאתגר יותר, מסלול 332 שגם הוא מגיע לעיירה.
אכלנו צהרים בעיירה והלכנו למלון לקחת את המזוודות והרכב.

סיכום

בשנה שעברה עשיתי את החלק הצפוני של ה Alta Via1 , ה Orobie trail הוא טרק בהחלט יותר קשה מבחינה פיסית, אבל בשום אופן לא פחות יפה. הנופים מהממים, כמות הנחלים והמפלים היא עצומה, הנוף כל הזמן משתנה ואין רגע משעמם אחד. פעם אתה בעמק ירוק, פעם אתה חוצה מעברי שלג ופעם אתה בתוך יער.
אנחנו טיילנו בתחילת יוני שזה קצת לפני העונה וכמות הטיילים הייתה זעומה, רוב הזמן היינו לבד. נאמר לנו שבעקבות החורף החם שהיה, קיבלנו ביוני את הנוף של יולי, בתקופה זו בד"כ כמות השלג הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו חווינו.
לגבי הימים 2 ו 3 (מסלולים 225, 302): אם הייתה לנו סערה כפי שהייתה ביום הראשון אני מניח שלא היינו יוצאים לעשות את המסלול כי מדובר בהליכה קשה וקצת מסוכנת שהופכת להיות הרבה יותר מסוכנת כשיש תנאי מזג אוויר קשים, חשוב להיות בקשר עם אנשי הרפוחיו ולברר איתם לגבי מז"א.
הרפוחיוס הם לא ברמה של האלטה ויה, אבל הזמינות של הרפוחיוס הרבה יותר קלה.
הטרק והאזור עוד לא תפסו את הפופולריות של הדולומיטים או עמק אאוסטה, ולכן הוא יכול להוות פתרון מושלם עבור מי שרוצה לחוות עוצמות של טבע עם פחות אנשים.
טרק מושלם.

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך של CAI
• אתר CAI של ברגמו
• אתר של הטרק
• סיפור דרך של 7 ימים שנעזרתי בו