4 ימים של האלטה ויה1, תחילת אוקטובר 2021

מידע ורקע על הטרק

אין טעם לחזור על אותם דברים שנאמרו בסיפורי הדרך הקודמים.
גם עבורי, כמו לכולם מקור המידע הטוב ביותר הוא הפורום שאמנון לנגי פתח באתר www.hike.co.il , למרות שבתקופת הקורונה אמנון פחות פעיל, אנסה לתת עדכונים לדברים שאני חוויתי. כמו כן, אני עברתי על כל הסיפורים שכאן באתר ומכל סיפור לקחתי פרטים שהרכיבו עבורי את הפאזל.

הקדמה לפני הטרק

1. הכנת המסלול:
מאחר והרבה זמן לא טירקתי, חיפשתי טרק של 4 ימים והזמן שיכולתי לצאת היה בתחילת אוקטובר, לא רציתי לחכות כמה חודשים עד הקיץ, נכנס לי הג'וק לראש והתחלתי לחפש איפה ניתן לעשות טרק באירופה בחודש זה. מצאתי מישהו באתר hike שביצע את הטרק באוקטובר והמליץ על כך. התחלתי לעבור על סיפורי הדרך כאן באתר, על המסלולים ב hike וכך בניתי לי סיפור דרך משל עצמי.

התכנון המקורי היה:
יום1. אגם בראייס - פודרה, יום2. פודרה - לגאזוי, יום3. לגאזוי - פסו ג'יאו, יום4. פסו ג'יאו - קורטינה.
בגלל התקופה וזמינות הרפוחיו, התכנית השתנתה...
2. זמינות הבקתות:
בתקופה זו זמינות הבקתות והמלונות הופכת להיות בעייתית, אני חשבתי להגיע מבלי להזמין וכך לא אהיה תלוי בהזמנת בקתה כזו או אחרת, שכן זו לא העונה. על מנת להיות בטוח יצרתי קשר עם כמה בקתות לראות שאכן קיימת זמינות, אבל אז ראיתי שהעניין לא פשוט. בלגזוי (Lagazuoi) וסנס (Sennes) למשל לא היה מקומות כי היה מדובר ביום ראשון, רפוחיוס אחרים פשוט סגורים.
אז ככה - אני ממליץ חד וחלק לסגור את הבקתות לפני הגעה בייחוד כשמדובר בסופי שבוע. שימו לב, מסמך זמינות הבקתות של hike אינו עדכני. הכי טוב ליצור קשר ישיר עם הבקתות (אני פשוט התקשרתי אליהם).
למשל, אין אף בית מלון או רפוחיו פתוח ב passo giau, כלום(!), וכאמור לגאזוי היה מלא, מה שהצריך שינוי בתכנית.

המסלול הסופי נקבע (גם בעזרתו של אמנון) :
יום 1 (שישי 1.10): fodara - braies.
יום 2 (שבת 2.10): scotini - fodara (הלילה של ה 2.10 זהו הלילה האחרון שהוא פתוח).
יום 3 (ראשון 3.10): croda da lago - scotini
יום 4 (שני 4.10): cortina - croda da lago.

3. הכנה פיסית לטרק
ראיתי בפורומים שאומרים שזהו טרק קל באופן יחסי לטרקים אלפינים אחרים. תמיד יש להבין מי כותב את סיפור הדרך, האם זהו מטייל צעיר / מבוגר, האם בעל נסיון או לא?
אז לגבי: אני בן 45, בעל כושר יחסית מעל הממוצע (ספורטאי בעברי), אבל עם ברכיים מאד בעייתיות (אחרי 2 ניתוחים).
את תקופת הטרקים המפוארת שלי עשיתי בניוזילנד ובדרום אמריקה בשנות ה 20 וה 30 לחיי, הטרק האחרון שעשיתי היה לפני 5 שנים בפירנאים.
אז אם אתם לא בני עשרים, ואין לכם נסיון קודם, דעו לכם שהטרק הוא טרק קשה, קשה מאד, שכולל טיפוסים וירידות לא פשוטים.
לכן, חובה לעשות הכנה! יציאה לטרק כזה לא מוכנים עלולה לפגום בחוויה בצורה קריטית, וזה סתם חבל.
* קחו את תכנית האימון של אמנון לנגי מאתר הייק לגבי טיפוס מדרגות.
* תבצעו טיולי הכנה, ולא את החצבני!! יש "לשרוף את הנעליים", לבצע עליות וירידות, תקבלו את כל היבלות והשפשופים לפני הטרק, על מנת שהרגל והעור יהיו מוכנים, בשום אופן אל תצאו לטרק עם נעליים חדשות!

4. לגבי חודש אוקטובר שהוא מחוץ לעונה, האם כדאי? אז ככה:
טיילתי בדולומיטים עם אשתי ב 2009 והיה לנו מזג אוויר מעולה. אני זוכר שלפני הטיול הייתה לנו תחזית גשומה ולמעשה היה לנו שבוע של שמש. מזג האוויר בדולומיטים הוא מאד לא יציב, קשה לחיזוי.
להלן היתרונות והחסרונות.
חסרונות:
- אוקטובר הוא מחוץ לעונה, זה אומר שרבים מהרפוחיו סגורים (וגם הרכבלים, למעט לגזוי) וזה
מגביל מאד את האפשרויות מבחינת תכנון המסלול.
- מי שרוצה אחרי זה להמשיך לטייל צריך להבין שהאטרקציות סגורות, העיירות מנומנמות יחסית
לתקופת הקיץ או הסקי.
- הימים יותר קצרים.
- הטמפרטורה קרה יותר.
יתרונות:
- אוקטובר הוא חודש יבש יחסית לקיץ, אין בו הרבה גשם.
- להיות מחוץ לעונה, המשמעות שאין אנשים, זה אומר שיש קטעים במסלול שאתה הולך לבד,
אתה והטבע, מבחינתי, זהו יתרון מנצח.
- ברפוחיו הייתי בחדרי דורמיטורי לבד (בשניים מתוך השלושה שהייתי). גם במלונות אחרי הטרק, המחירים צונחים ומשדרגים אותך. אחרי הטרק הלכתי למלון ספא ב brunick , מלון 4 כוכבים ב 100 יורו כולל ארוחת בוקר עשירה, ואף שידרגו אותי מחדר יחיד לחדר זוגי.
- אני הגעתי קצת מוקדם מדיי אבל באוקטובר מתחילה השלכת, מה שיכול לנפק תמונות נוף יפות.
בקיצור, היה לי טרק נפלא בחודש אוקטובר בדולומיטים.

5. ציוד
הלכתי עם תיק 35 של גרגורי מזווד היטב.
שלוקר של עד 3L, לא מילאתי מעל 2.5L ליום. ראיתי מטיילים שהלכו עם בקבוקים. אל תבואו עם בקבוקים, זה גורם לכל עצירת שתייה להוריד את התיק, וכשקר והגוף מזיע הכי מבאס להוריד את התיק ולשים אותו שוב על הזיעה הקרה.
הבאתי 2 זוגות מכנסי הליכה (מתפרקים), אחד מספיק לחלוטין.
בתקופה זו תביאו חולצה או שתיים מנדפות ארוכות, עדיף ללכת עם ארוך כי קר.
לגבי ליינר, לא השתמשתי בכלל, הסדינים והשמיכות מפנקים לחלוטין ב 3 הרפוחיו שהייתי.
מגבת (השתמשתי פעם אחת ברפוחיו של קורדה).
בגד ים, אם יהיה יום שמשי ואתם אמיצים, אז תכנסו לאגם לגאזוי. בחלק מהרפוחיו יש גם סאונה או ג'קוזי (אני לא השתמשתי).
2 זוגות תחתונים להליכה, 2 זוגות גרביים.
ללילה תביאו בגדים שיהיה לכם נוח, בגדים ללילה בלבד - טרנינג, חולצה טרמית חמה, זוג תחתונים וזוג גרביים. כמו כן תבואו עם סנדלים ולא כפכפים, כי אם תרצו להיות בלילה בחוץ קצת (לשתות או לעשן), אז גרביים על כפכפים זה לא נוח (וחייבים גרביים כי קר).
חולצת מיקרו פליז חמה או מעיל להפסקות בפסגות כשקר.
כובע גרב ללילה.
כיסוי גשם (לא השתמשתי , לא היה לי גשם).
קרם שיזוף לפנים, דאודוראנט קטן ובקבוקונים של שמפו וסבון.

6. מפות.

- המפות השימושיות לטרק הן מפות ה 1:25 של Tabbaco.
מצאתי אפליקציה שהם ייצרו , הורדתי אותה בגוגל פליי (TabaccoMap). באפליקציה כל השבילים בדיוק כמו במפות עצמן. כל הפארק באפליקציה מחולק לקטעים מרובעים צהובים כשכל רכישה של ריבוע (מקטע מהפארק) עולה שישה שקלים. לטובת שטח הטרק שלי רכשתי שישה מקטעים, סהכ 36 שקלים. היתרון הגדול של האפליקציה שהיא מקבלת את המיקום של המטייל על פי gps וכמו אפליקציות alltrails או wikiloc ניתן לראות בכל רגע איפה אתה נמצא ביחס למסלול.
- אם אתה מטייל יחיד רצוי שתהיה גם מפה מנייר אותה ניתן לרכוש באגם בראייס.

היום הראשון מ Treviso ל Rifugio Fodara

יום קשה, 5 שעות הליכה.

קיים קו טיסות של Ryanair לטרויזו שליד ונציה, טיסות רק בימי חמישי וראשון.
אני טסתי לשבוע, 4 ימים טרק ועוד יומיים תכננתי על אגם גארדה שבו לא הייתי.
מאחר וכל יום חשוב, לא רציתי להיות תלוי בתחבורה הציבורית, מה גם שרציתי לעבור בקורטינה להשלמת ציוד. החלטתי לשכור רכב ולנסוע ישר מטרויזו. אם אתם מטרקים כמה אנשים ביחד אני חושב שזהו פתרון מושלם, אפילו שהרכב עומד כמה ימים.
מאחר והטיסה נוחתת בעשר בלילה נאמר לי עי sixt שהסניפים יהיו סגורים ועליי לקחת את האוטו בבוקר. בנחיתה ראיתי שהסניפים פתוחים (sixt, budget,eurocar ועוד..) , שכירת רכב בלילה תוסיף עוד 55 יורו כי זה נחשב מחוץ לשעות העבודה.
הזמנתי לי חדר במלון מרחק הליכה מהשדה, ב 7 קמתי, סידרתי את התיק והגעתי ב 8 לקחת את הרכב. הסניף היה עדיין סגור... הפקיד הגיע מנומנם ב 8 ורבע, ואני יצאתי לדרך ברבע ל 9 כשאני צריך לקנות גז , כובע ומצת ששכחתי בארץ. בפורום של אמנון יש הפנייה ל 2 חנויות אחת בדוביאקו (Dobbiaco או Tolbach בשמה הגרמני) ושנייה בוילהבסה (Villabasa או Niederdorf בשמה הגרמני).
החנות בדוביאקו לפי גוגל סגורה. לא רציתי לקחת סיכון כי אחרי וילהבסה שם תיכננתי להשאיר את הרכב לא ניתן לחזור.

רציתי ללכת על בטוח והגעתי לקורטינה (Cortina). הדרך לקורטינה התארכה ממה שתכננתי, משום שנתקעתי מאחורי משאית זוחלת.
בקורטינה ניגשתי ל tourist information לוודא שזמני האוטובוס הידועים לי מקורטינה (שם אני מסיים את הטרק) לוילבסה (שם אני משאיר את הרכב) עדכניים. בנוסף, אמרו לי היכן לרכוש גז, כ 200 מטר מה Information יש חנות כל בו ששם קניתי גז ומצת. קניתי גם כובע ויצאתי לכיוון וילהבסה.
את הרכב החניתי בחניון הציבורי החינמי שליד תחנת הרכבת וה tourist information של העיירה שהיה סגור כמו כמעט כל החנויות בעיר (כי היה צהריים), מזל שעצרתי בקורטינה.
משם הלכתי כמה מטרים לכיכר המרכזית לקחת את האוטובוס 445 לאגם בראייס, התחנה נמצאית ממש ליד מלון emma שם טיילים רבים ישנים.

הגעתי לבראייס ב 13:45. נכנסתי לחנות וקניתי שוקולד לדרך.
עשיתי את ההקפה מצד שמאל, מבחינת תצפיות על האגם צד שמאל יותר מומלץ. הנטייה היא לחשוב שהטרק מתחיל מהטיפוס מהאגם, בבקשה תשנו כיוון, הטרק מתחיל מהאגם עצמו, זהו אגם פשוט מדהים וחבל לא להנות ממנו. לכן עדיף להגיע אליו בבוקר ולא כל כך מאוחר כפי שאני עשיתי, בכלל, אני ממליץ על יום סידורים לפני תחילת ההליכה שאותה יש להתחיל בבוקר בצורה נינוחה.
כאמור הקפתי את האגם מצד שמאל עד שהגעתי לשלט של שביל מס 1. זכרתי מכל הסיפורים הקודמים שישנו שלט עץ עם שבילים 1 3 ו 4. ובכן אין שלט כזה יותר. ההתחלה היא משלט מספר 1, קל לראות את תחילת המסלול מרחוק, משום שזה מקום של אדמת דרדרת מאד בולט.

את הטיפוס התחלתי ב 14:40, מאד מאד מאוחר! אני יודע שממתין לי טיפוס קשה שלחלק מהאנשים לקח 3 שעות ויותר, ואני עוד צריך להגיע לפודרה שזה עוד שעתיים מסוף הטיפוס, כלומר אגיע אחרי 7, שזה גבולי מבחינת השקיעה – לא טוב. חשבתי שמקסימום אמצע מקום בביאלה (Biella) או סנס (לא ידעתי שהראשון סגור והשני מלא). התחלתי את העלייה הקשה, והיא אכן קשה. היא מתחילה קשה וממשיכה עוד יותר קשה. למעשה זו העלייה הקשה ביותר בטרק, וזו עוד סיבה מדוע יש להתחיל אותה בבוקר. מפאת הזמן לא הרשיתי לעצמי לבצע עצירות ,אלא רק לתמונות ושוקולד. סיימתי את העלייה אחרי שעתיים. בעלייה עצמה יש כמה תצפיות יפהפיות על האגם. בסוף הטיפוס רואים את רפוחיו ביילה, אחלה נוף. מביילה הולכים על שביל כורכר רחב מספר 6, אחכ עוברים לוריאנט 6A שמקצר את 6. ההליכה על 6A מקסימה, ביחוד כשכל הדרך הייתי שם לבד. אחרי 50 דק קלות הגעתי לסנס (שם כבר נרגעתי מבחנת זמן ההגעה לפודרה). מסנס עוברים ל 7, מי שממשיך לפדרו לוקח את 7A , אני המשכתי על 7 עד שהגעתי לפודרה אחרי 40 דק קלות. סך הכל 4 שעות מהטיפוס, אבל ללא עצירות ולא בהליכה נינוחה ורגועה.

ההיילייטס שלי מבחינת הנוף ליום זה: אגם בראייס המדהים ושביל 6A.
פודרה אחלה רפוחיו, הזמנתי half-board, מאחר ולא היו הרבה אנשים אז היה לי חדר לבד עם מקלחת ושירותים.
אין wifi בפודרה והקליטה מוגבלת שם מאד.
ארוחת הערב כללה מרק כרובית מעולה, בשר עגל ופולנטה, סלט, ומנה אחרונה של תפוחי עץ מטוגנים ברוטב וניל.
ברפוחיו פגשתי עוד 2 ישראלים מקסימים (שטיילו עם בקבוקים) והם אמרו לי שהם באו לטרק ללא להזמין מקומות לינה מראש, הם הגיעו לסנס שהיה מלא לגמרי (כי זה סוף שבוע) ואז עברו לפודרה. אפגוש אותם גם למחרת.

היום השני מ Fodara ל Scotini

9 שעות הליכה (7.5 נטו).

קם בבוקר ב 2... למה? לא יודע, הכל השתבש בעקבות היום הקודם, נרדמתי שוב בסביבות 5 עד ל 7 כשהשעון צילצל.
את היום הזה החלטתי לקחת רגוע, אין טעם לרוץ ולא להנות מהטבע. קבעתי לי מראש שאת ארוחת הצהריים אעשה ב Fannes (לפי סיפורי הדרך לוקח 4 שעות להגיע) ואת הקפה עם הגזיה שלא הספקתי אתמול אעשה באגם לגזוי, שם אבלה קצת ואף אנסה להכנס למים.
אחרי ארוחת בוקר, התארגנות איטית מה , יצאתי ב 8:40. הליכה לכיוון בקתת פדרו על שביל 7, הולכים בתוך יער עד שמתחברים לדרך רחבה היורדת בזיגזג מאד מעצבן לעמק היפה בו נמצא פדרו. הגעתי לפדרו ב 9:25. מפדרו ממשיכים על שביל 7 ואחרי כמה דק' מתחילים לטפס עלייה לא פשוטה. מי שרוצה יכול להמשיך על דרך הכורכר שהיא משמשת את הרכבים ורוכבי האופניים ונראה שהיא נוחה יותר. את העלייה מסיימים אחרי 40 דק בערך. אחרי העלייה הראשונה הדרך הופכת להיות נוחה יחסית (עם עלייה אחת לא רצינית). ב11:10 הגעתי לרפוחיו (הסגור) Muntagnoles שממנו לוקחים את שביל 11 ומגיעים לפנס אחרי 10 דק.( לרפוחיו Lavarella ממשיכים על שביל 7). הגעתי קצת מוקדם לארוחת צהריים...
פה פגשתי את שני הישראלים מהבקתה והמשכתי איתם, קבענו שנעצור לאכול לפני העלייה לאוכף Forcela Dl Lech (שביל 20B).

תראו, לי אין בעיה לא לאכול בצהריים, מי שכן יש לו בעיה צריך לתכנן טוב יותר את המסלול מבחינת אוכל. במסלול שאני עשיתי האופציות לארוחות הן: רפוחיו סנס, פודרה, סקוטיני, לגאזוי, אבראו וסקויאטולי.
מפנס יש טיפוס לא ארוך של 15 דק עד שמגיעים לצלב ממנו נשקף נוף יפה ובו רואים את העמק עם 3 הרפוחיו, מונטניולס, פנס ולברלה. אחרי העלייה ממשיכים על שביל 11 בהליכה קלילה, עוברים בדרך את אגם Limo היפה עד שמגיעים לפיצול של שביל 20b, ההליכה מאד קלילה, הגענו לפיצול 20B ב 13:10 פה עשינו עצירה קטנה של אוכל (הם אכלו טונה וסלמי, אני שוקולד). שביל 20B הוא וריאנט שעולה בטיפוס לא פשוט לאוכף forcela dl lech. טיפוס שלקח לנו בערך שעה. באוכף התיישבנו לנוח קצת עד שניהיה כבר ממש קר בגלל הרוחות. מתחילים לרדת לכיוון השני לאגם לגזוי שהוא מבצבץ מלמטה אחרי 5 דק' ירידה, בנוסף, רואים את רפוחיו לגזוי ואת שביל 20 שמטפס אליו. הירידה של 20b מספקת תצפיות נוף מרשימות למדי. אחרי ירידה שלקחה לי שעה (היא לוקחת פחות, פשוט עצרתי להמון תמונות) הגענו לאגם לגזוי המקסים. יש להשקיע בהקפה של האגם כי הוא מספק המון נקודות יפהפיות. בודק עם היד את טמפרטורת המים, קר אבל לא נורא, מוציא את היד והרוח גורמת ליד לקפוא ולכאוב. בקיצור, אין סיכוי שאני נכנס. עובר להמשך התכנית, חולץ נעליים ומוציא את הפק"ל קפה. מוציא את הגז ואבוי לבושה, קניתי גז לא מתאים לראש! איזה עצבים... טיפ נוסף, לוודא שהגז מתאים...

נשארתי באגם איזו שעה נינוחה של קסם, לפתע שמעתי קולות שלא הבנתי מהיכן מגיעים ואז ראיתי כמה נקודות על צוק הדולומיט העצום שלפני - נקודות שהיו מטפסי הרים. ירדתי לסקוטוני בירידה תלולה של 20 דק שממש לא מתאימה לסיום יום אחרי כזו הרגעות באגם.
בסקוטוני ישנתי בדורמס יחד עם שני חברי הישראלים, זה היה הלילה האחרון שהרפוחיו פתוח, כלומר מי שבא אחרי ה 2 לאוקטובר, סקוטוני יורד ממצבת הרפוחיוס.
בסקוטוני אכלתי מרק ירקות ותפוחי אדמה, תבשיל בשר וכרוב ושטרודל תפוחים, הכל טעים מאד.

היום השלישי מ Scotoni ל Croda da Lago

יום קשה, 9.5 שעות הליכה (8.5 נטו).

חתיכת יום מפרך, היום הכי קשה בטיול.
ידעתי שמצפה לי יום ארוך, אך לא שיערתי עד כמה קשה יהיה.
יצאנו בבוקר מסקוטוני ב 8:20 לכיוון לגזוי על מסלול 18B, אחרי שעה לוקחים שמאלה על מסלול 20A שמתחבר למסלול 20. המסלול בשעה וחצי הראשונים יפה מאד וקשה אבל לא מאד קשה. כשמתחברים למסלול 20 (הטיפוס מאגם לגזוי, ומאחר והיינו באגם יום לפני בחרתי במסלול הנוכחי) רואים למעלה את רפוחיו לגזוי ואת דרך הזיגזג למעלה. לפני העלייה רואים את שביל 401 שהוא שביל הזיגזג ללגזוי והוא גם תחילת המסלול לדיבונה .
בזמן הזה התחילו להגיע עננים, היה ברור שמלגזוי לא רואים כלום, אבל העננות הגיע גם לתחילת הטיפוס, אנשים נכנסו ל 401 כשהוא עפוף ערפל. המצב הצריך שינוי בתכנית, ידעתי שיש לי הרבה אופציות לבחירת מסלול הגעה לקרודה. חסריי לטיול רצו להמשיך לדיבונה מבלי לטפס ללגזוי, אני יודע שהמסלול לדיבונה על 404 אמור להיות יפה אבל אם העננים גם שם אז אין טעם. שיכנעתי אותם לעלות איתי ללגזוי ולהתייעץ שם עם אנשי הרפוחיו, אני מניח שיש להם נסיון טוב יותר.
עלינו את עליית הזיגזג המתישה מאד והגענו ללגזוי כמעט 3 שעות אחרי שיצאנו מסקוטוני. הזמנו תה ושטרודל תפוחים והוצאנו מפות.

דיברתי עם בחור מהרפוחיו שאמר שבדרך כלל העננות עולה אחרי כמה זמן, אבל זה לא בטוח, הוא מקווה שעל המסלול לדיבונה לא יהיו עננים בעוד שעה.
לפני הטיול, אחת מהאפשרויות שסימנתי לעצמי הייתה מסלול 441 מפלצרגו (מקום הרכבל שעולה ללגזוי).
שאלתי אותו על 441 והוא אמר שמדובר בדרך יפה מאד, ההתחלה שלה היא למטה ושם בטוח לא יהיו עננים. התקבלה החלטה, נרד מהרכבל וניקח את דרך 441 שמתחילה ממש מעבר לכביש איפה שהרכבל יורד. את הירידה מהרכבל (יוצא בתדירות גבוהה ומשלמים בתוך הרכבל) התחלנו בסביבות 12. שעה ראשונה של הליכה בנוף מקסים כשרואים את הצינקו טורי (Cinque Torri) - חמישה עמודי סלע, שהיא אחת מנקודות היעד שלנו. בדרך יש סימון של עמודים אדום לבן לאגם לימדס הנחמד שאליו חתכנו מ 441 ואחר כך חזרנו למסלול (ניתן מהאגם להמשיך על שביל 419 שמתחבר אחכ עם 441). אחרי בערך שעה התחיל טיפוס בולדרים לא פשוט אבל לא ארוך. בסיום הטיפוס מגיעים לאוכף אבראו, השביל ממשיך על רכס הר אבראו שממנו לא ראינו כלום בגלל עננות. אחרי 20 דק הליכה בערפל הגענו לאבראו שגם ממנו לא ניתן לראות כלום.
נכנסנו לאבראו, הזמנו מרק ירקות, לי לא היה זמן לדפוק שם ארוחה כי ידעתי שיש לי עוד 3 4 שעות הליכה והשעה הייתה כבר 14. מאבראו הולכים על שביל 439 לכיוון הצ'ינקו טורי, ואחרי 5 דק של ירידה נעלמו העננים ורואים את סלעי הצינקו טורי המפוארים, ככל שמתקרבים אליהם הם יותר מרשימים. הגענו אחרי 15 דק לרפוחיו סקויאטולי, שם חבריי להליכה ואני נפרדנו, אחד מהם לא יכל להמשיך, האצבעות שלו היו מנופחות ומדממות (זוכרים את הטיפ לגבי ההכנה לטרק), הם ירדו לכביש הקרוב ותפסו טרמפ לקורטינה, אני המשכתי במסלול. נכנסתי לתוך הצ'ינקו טורי ולבונקרים של מלחמת העולם ה 1 שם, קצת התברברתי שם עד שבסוף מצאתי את הדרך לרפוחיו צינקו טורי, אליו הגעתי בשעה 15.

משם המשכתי על שביל 439 ואחרי 10 דק מגיעים לפיצול עם שביל 437 שממשיך דרום מערבה ואיתו הולכים. שאלתי בפורומים האם הדרך מצינקו טורי לקרודה דל לגו קשה ואמרו לי שלא. זה לא נכון, כלומר זה חצי נכון... תלוי מאיפה מתחילים. יש לזכור שאני כבר אחרי כמעט 7 שעות של הליכה!
השעה הראשונה היא בירידה מתונה בתוך יער , השעה הכי פחות מרשימה בטיול. בנוסף הירידה הזו היא ירידה "נבזית", כזו שמחסלת ברכיים ושורפת ירכיים, ולי ברוך השם, יש בעיות ברכיים. אז אחרי שעה מתישה שקיללתי הרבה מגיעים לכביש לנקודה שנקראית Punte de Rucurto. זו הנקודה שבה מתחיל המסלול היומי שנקרא croda del lago circuit , מסלול מעגלי מפורסם שלוקח בסביבות ה 6 שעות ומי שרוצה לעשות אותו שיעשה אותו נגד כיוון השעון ולא כפי שאני עשיתי, תיכף אסביר.

המשכתי על 437 , שוב ביער אבל הפעם יער הרבה יותר יפה בהליכה כיפית של בערך 40 דק עם הרבה מים לאורך ערוץ הקניון formin. אבל לכל דבר טוב יש סוף... אחרי הקטע המישורי, כשעוברים את הנחל יש פיצול לשביל 434, לוקחים לכיוון דרום מערב (ולא צפונה) ואז מתחיל טיפוס של 400 מטר מהגיהנום, בייחוד כשאני כבר מפורק לגמרי. לכן, מי שעושה את המסלול המעגלי או לחילופין, מי שמתחיל את היום בנקודה קרובה יותר ממה שהתחלתי עדיף לו להגיע לקרודה דרך שביל 435 שיורד דרומה ואז לעלות צפונה לרפוחיו על שביל 434, הדרך יותר ארוכה אבל מסיפורי דרך הבנתי שהנוף על 435 מדהים והוא עם הפנים להליכה, ובעיקר, נחסך הטיפוס הקשה שאני עשיתי.

אחרי שעה של טיפוס מגיעים למעלה לנקודת תצפית יפה שבה רואים את קורטינה וכל העמק. אחרי זה הולכים במשך 30 דק במישור עד שמגיעים לאגם. האגם (ששמו Palmieri) באמת מקסים. עוד הליכה של 10 דק לאורך גדת האגם והגעתי לרפוחיו ב 17:40 (שעתיים וארבעים ללא עצירות מצ'ינקו טורי).
ברפוחיו אין חדרים פרטיים, אבל מאחר וזו סוף העונה הייתי לבד בחדר. מתקלחים במקלחת של מטבעות, 5 יורו ל 25 ליטר מים חמים (5 דק מקלחת).

הרפוחיו הוא הפשוט מאלה שישנתי אבל אותו הכי אהבתי, גם מבחינת מיקום וגם מבחינת אווירה.
אכלתי ספגטי בשום ושמן זית למנה ראשונה, ונקניקייה עם פולנטה ורוטב גבינה. מנה אחרונה היה או יוגורט או גראפה, הזמנתי גראפה וקניתי עוגת גבינה שהיא מעבר לארוחה. האוכל היה מצויין.
לאחר האוכל החלטתי שאחרי יום כזה אני מפנק את עצמי במס'ז אחרי הטרק. חיפשתי בבוקינג מלון ספא בדרך מוילהבסה לגארדה (שם אעשה את היומיים הנותרים), מצאתי מלון 4 כוכבים בברוניקו במחיר של 105 יורו כולל ארוחת בוקר וכשהגעתי גם שידרגו לי את החדר (שוב, יתרונות של סוף עונה).

היום הרביעי מ Croda da Lago ל Cortina.

יום קל, 4.5 שעות הליכה (3 שעות נטו).

התכנית המקורית שלי הייתה להשלים את ה circuit, אבל לנוכח המאמץ של אתמול רציתי יום קצר יותר, שוב התייעצתי עם אנשי הרפוחיו. הם יעצו לי ללכת על שביל 432 לאורך נחל Federa ולחתוך למסלול חדש ל gores di federa (קניון פדרה).

קמתי בבוקר מוקדם, עשיתי טיול קטן מסביב לאגם פלמיארי, צילמתי תמונות נהדרות שכללו גם זריחה , אכלתי ארוחת בוקר ב 7 ויצאתי ב 7 ועשרים לדרך. רציתי להגיע לאוטובוס של 10 מקורטינה לדוביאקו כי הבא אחריו הוא ב 13. מהרפוחיו אמרו לי שבהליכה מהירה ניתן לעשות את זה בשעתיים וחצי. התחלתי את ההליכה על שביל 432 כשההליכה היא על דרך שהיא לעתים כורכר ולעתים אספלט, הדרך היא פרטית, אין בה רכבים למעט עובדי הפארק. אחרי חצי שעה מגיעים לבקתה שהיא תחילת הדרך לכיוון הקניון. תשמעו, המסלול הזה היה סוף מושלם לטרק, הקניון הזה באמת מקסים, אין סוף של מפלים ובריכות, כל הדרך הייתי לבד לגמרי, הלבד הזה הוא באמת מיוחד, אפשר לצעוק, אפשר לעשות סרטונים מטופשים לילדים, אפשר הכל. מייד הבנתי שאני מוריד הילוך ולעזאזל האוטובוס של 10. הלכתי שם הליכה רגועה עם הרבה עצירות, אחרי שעה ורבע המסלול מחזיר אותך ל432 . אחרי עוד שעה של ירידה מתונה מגיעים לאגם Pianoze, אגם קטן ויפה שאותו מקיפים ומהווה נקודת עצירה מושלמת למי שיש לו גזייה... (הבקתה על האגם הייתה סגורה).

אחרי האגם ממשיכים בהליכה קלילה לקורטינה אליה הגעתי ב 1130. ב 12 אכלתי צהריים במסעדה איטלקית טעימה שנמצאת ממש מול תחנת האוטובוס (Al Passeto) וב 13 לקחתי את אוטובוס 442 לדוביאקו, משם רכבת של תחנה אחת לוילבסה, שם המתין לי הרכב שיסיע אותי למסז'.

קישורים חיצוניים

• הפורום של אמנון לנגי