טיול באוסטרליה עם רכב - מידע מפורט למטייל

מדוע לטייל עם רכב באוסטרליה

אוסטרליה היא ענקית, וכדי לטייל בה באמת צריך רכב. האוסטרלים עצמם כבר הבינו זאת מזמן, וסביב הקראוונים והמחנאות התפתחה תרבות שלמה, שאני בספק אם יש שני לה בעולם. אם אתם מתכננים לצאת מערי החוף המזרחי ולראות חלק משאר 95% שבה (ויש מה לראות!) אתם צריכים להיות עצמאיים. העצמאות הזאת היא הדבר שהפך בשבילי את אוסטרליה לחוויה גדולה כל כך, היכולת להגיע לכל מקום על המפה ולהעביר בו את הלילה. התקופה הזו נהייתה לפיקניק שנמשך חצי שנה, כשבכל ערב מצאתי את עצמי על שפת נהר אחר או בפינה חדשה במדבר. רק אני, נועה (בת הזוג שלי) והכוכבים (ואין ספור בעלי החיים והציפורים הצבעוניות, שהשכיבו אותנו לישון ושבעיקר העירו אותנו מוקדם מאוד בכל בוקר).

אוסטרליה בנויה בדיוק בשביל טיולים מהסוג הזה, ומפתיע כמה שקל לחיות כך למשך חודשים ארוכים. המקור לנוחות הזו הוא לא רצון הרפתקני ובלתי מוסבר של האוסטרלים, אלא צורך אמיתי בחיים בארץ מישורית ורחבה כל כך, שהאוכלוסיה בה מפוזרת בדלילות על פני שטח גדול. נסיעה לסידורים או לביקור קרובים עשויה לארוך מספר ימים, והדרך הנוחה והזולה ביותר לעשות זאת היא להיות עצמאי בדרכים. נכון שזו בסך הכל מדינה אחת, אך אסור לשכוח שעדיין מדובר ביבשת שלמה. אם תחצו אותה מחוף לחוף, תעברו מרחק גדול יותר מאשר אם תיסעו מלונדון לירושלים. חשוב להבין את הנקודה הזו. נסיעה שגרתית בין שתי נקודות סמוכות על המפה יכולה בקלות לעלות ביום שלם, ולקח לי כמה ימים עד שהפנמתי את קנה המידה שעל המפה. הטיול בעזרת רכב קנוי הוא מקובל מאוד בקרב מטיילים רבים וגם בקרב החוק האוסטרלי.

אני ונועה טיילנו יחד ברכב קנוי במשך שישה חודשים באוסטרליה, ועוד שלושה חודשים בניו זילנד. צברנו ניסיון ועצות רבות שיכולות לעזור למטיילים שיש להם פחות זמן מאשר שהיה לנו ללמוד את כל הסודות. ייתכן שחלק מהדברים שאכתוב יראו מובנים מאליהם ומיותרים, אך העדפתי לעשות עבודה מלאה ולא להשאיר דברים פתוחים.

מה היתרונות ברכב צמוד?

ראשית, כשאני מתכוון לרכב, אני מתכוון לרכב שאפשר לישון בתוכו, או לפחות להקים לצידו אוהל. היתרון הוא לא רק בניידות, אלא גם בכך שהבית זמין תמיד ונוסע איתך לכל מקום. השינה העצמאית הופכת את הטיול לזול במיוחד, ואם מורידים מעט את הסטנדרטים אפשר לישון ברוב הלילות בחינם. אם עושים הכל כמו שצריך (ועם קצת מזל) אפשר למכור את הרכב באותו המחיר שקניתם אותו ואף יותר, עובדה שהופכת את הרעיון למשתלם עוד יותר.

התחבורה הציבורית פרקטית בעיקר לאורך החוף, בתנועה בין הערים הגדולות. במידה ואתם מתכננים להישאר בעיקר באזור הזה, אפשר להסתדר בנוחות גם ללא רכב. התחבורה הציבורית יקרה יחסית, ונעשית נוחה פחות ככל שמתרחקים מערבה. כדי לטייל בפארקים המפורסמים בלי רכב חייבים להצטרף לטיולים מאורגנים שעולים מאות דולרים, ושלא מתאימים באופיים לכל אחד. טיול על ידי עצירת טרמפים נפוץ פחות מאשר בניו זילנד, ואני לא זוכר שראינו טרמפיסטים כלל מחוץ לערים הגדולות.

האם לקנות רכב, או להשכיר?

זו שאלה טובה, ולכל סוג מטייל תתאים תשובה שונה.

כמשכירים רכב, אפשר להיות רגועים שהוא אמין, ללא תקלות, וחופשי מניירת רישוי מסובכת וטסטים. הוא יהיה נוח, נקי, ולעיתים גם מבוטח. השכרת רכב היא מיידית, וכך גם ההחזרה שלו. חברות רבות משכירות רכבים במיוחד למטיילים, והן הסבו אותם לבית קומפקטי לכל דבר: מיטה זוגית, כיריים, מיקרוגל, קומקום, שולחן אוכל, סככה נפתחת ומה לא. אפשר בכלל לסגור עניין ולהשכיר קרוואן. על רכב שכור משלמים לפי יום, ובטיול ארוך הוא יעלה אלפי דולרים.

כשקונים רכב, לא תמיד יודעים מה באמת מקבלים. רכבי המטיילים הם רכבים ישנים שעברו הרבה. התקלות מסוגלות להפתיע בכל רגע וחלקן יכולות לעלות כסף רב. הקנייה והמכירה יכולות להפוך לעניין לא נעים, והן עשויות לגזול שבוע או שבועיים כל אחת. התשלום על הרכב הוא חד פעמי, הוא זול מאוד יחסית לארץ, ולרוב מצליחים למכור אותו בסכום דומה ולהחזיר את ההשקעה. מהרגע שהמפתחות בידיים שלכם, אתם חופשיים לעשות כל דבר שתרצו.

עלויות הקנייה והשכרה הממוצעות משתוות כאשר הטיול אורך בין חודשיים לשלושה. מעבר לפרק הזמן הזה, אפילו אם לא תמכרו את הרכב כלל, עדיין תצאו ברווח על פני השכרה.

עם איזה סוג רכב כדאי לטייל?

שני סוגי הרכב הנפוצים לטיול הם רכב מסחרי (מכונה Campervan), ורכב משפחתי בעל תא מטען גדול (נקרא באנגלית Station Wagon, אכנה אותו סטיישן). שלושה סוגים נפוצים פחות בקרב תרמילאים הם רכב שטח, רכב משפחתי קטן וקרוואן.

על רכב שטח כדאי לחשוב במידה ואתם מתכננים לחצות את היבשת על גבי אחת מדרכי המדבר המפורסמות, או לטייל בתוך הפארקים הגדולים והנידחים כמו במערב אוסטרליה. אחרת אין בו באמת צורך. הרכב הפשוט שלנו עבר בהצלחה ב-99% מדרכי העפר השגרתיות והלא שגרתיות שנסענו בהן. רכב משפחתי קטן (כזה שאי אפשר לישון בתוכו) הוא בזבוז. המחיר כמעט זהה לרכב סטיישן מעט יותר גדול שכן אפשר לישון בתוכו, והעובדה הזו נהיית משמעותית כשיורד גשם. מעולם לא התעניינתי בטיול עם קרוואן ואין לי עצות לגביו. הדילמה הגדולה היא לרוב בין רכב מסחרי (Campervan) לבין סטיישן.

רכבים מסחריים יקרים יותר (4000-6000 דולר), קשה יותר למכור אותם, הם צורכים יותר דלק ומעט מסורבלים יותר לנהיגה. הם מרווחים מאוד ואפשר בקלות להתקין בהם מיטה זוגית, מטבחון וכל מה שאפשר רק לחלום עליו.

רכבי הסטיישן הם הסוג הנפוץ ביותר בקרב המטיילים. הם עולים בסביבות 2000-3500 דולר, וקל יותר למכור אותם למטיילים טריים שבאים להחליף אתכם בסבב. הם מרווחים די והותר, ורוב הדגמים גדולים מספיק כדי לאפשר לשני אנשים לישון בתוכם בנוחות. אני טיילתי ברכב כזה יחד עם נועה והוא הספיק לכל הצרכים שלנו. העצות בסיפור יתמקדו בסוג הרכב הזה.

בירוקרטיית הרישוי האוסטרלית

לכל מדינה באוסטרליה יש חוקים שונים בנוגע לרישוי הרכב, העברת טסטים, מכירה והחזקה. ההבדלים בין המדינות משמעותיים, כאשר מערב אוסטרליה נחשבת לנוחה ביותר, וויקטוריה למסובכת מאוד. באופן כללי הכי כדאי לקנות רכב הרשום מדינה שבה אתם אתם מתכוונים למכור אותו שוב (אלא אם כן הוא רשום במערב אוסטרליה, על כאלה לא מוותרים). כשקנינו את הרכב שלנו בסידני הוא היה רשום במדינת וויקטוריה, ולפני שמכרנו אותו (בסידני) העברנו את הרישוי שלו למדינת ניו סאות' ווילס.

באופן כללי טפסי הרישוי בכל המדינות מתחלקים לשלושה נושאים:

1. רישיון רכב (Registration, בקיצור Rego) הוא הרישום של הרכב במדינה על מנת שיהיה חוקי לנהוג בו על גבי הכבישים. חידוש הרישיון יכול להתבצע לתקופות של 3, 6 ו-12 חודשים (שונה בכל מדינה) וזהו בדרך כלל בור הכסף הגדול ביותר. את מדבקת הרישוי מקבלים מסניפים של משרד התחבורה, ובלעדיה אסור לנהוג בכבישים כלל וגם לא להחנות ברחוב.
רכב חייב להיות רשום בכתובת אוסטרלית, ובמידה ואין לכם קרובי משפחה באזור אפשר לרשום אותו על כתובת של גסטהאוס או של קרוואן פארק. אותם בתי עסק לא חייבים לדעת שאתם רושמים את הרכב אצלם, אך קחו בחשבון שכל דואר בעניין יגיע אליהם, כמו קנסות, החזרים כספיים ותזכורות.

2. בדיקת רכב תקופתית (טסט – Rego Inspection, Road worthy certificate ) הוא העניין הגדול השני שצריך להתעסק בו, והוא גם המלחיץ ביותר. כמו בכל מדינה מתוקנת גם באוסטרליה כל רכב חייב לעבור בדיקת תקינות במוסך, והיא תקפה לשנה. בכל מדינה חומרת הבדיקה היא שונה, ולמוסכניק יש רשימה של סעיפים שהרכב חייב לעמוד בהם על מנת שהוא יוכל לרשום לו טופס תקינות חדש. במידה והמוסכניק החליט שהרכב לא עומד בסעיף מסויים אין ברירה אלא לתקן אותו תוך מספר ימים. חשוב מאוד להתייעץ מראש עם מטיילים אחרים ומקומיים לגבי מוסכים אמינים שלא יחייבו לבצע תיקונים שאין בהם צורך, או (יותר חשוב) מוסכים שידועים ככאלה שמחפפים ושמעבירים רכבים בקלות. על מנת להאריך רישיון רכב יש להציג בדיקת תקינות בתוקף של שישה חודשים בדרך כלל.

3. ביטוח בריאות צד ג'. בחלק מהמדינות מדובר בטופס נפרד, ובאחרות הוא כלול בתוך רישיון הרכב. גם זה נושא יקר, אך הוא מבטח אתכם במידה וגרמתם לפציעה של אדם אחר בתאונה.

מדינת ניו סאות' וויילס:
משרדי הרישוי נקראים RTA ואפשר למצוא אותם בכל עיר גדולה או עיירה אזורית. רישיון רכב לשנה שלמה יכול לעלות יותר מ-800 דולר, וביטוח צד ג' (מכונה במדינה Green slip) יכול להגיע לכמה מאות דולרים נוספים. קיים מחיר אחיד לטסטים בכל המוסכים, והוא עמד על כ-80 דולר בשנת 2012. ברגע שהרכב עבר טסט, המוסך מנפיק טופס ורוד (Pink Slip) איתו הולכים למשרדי הרישוי. במידה והמוסך ביצע בדיקה אך לא העביר את הרכב כי החלטתם שלא לתקן אותו עדיין, הוא ינפיק טופס אחר זמני (White Slip) שמשמעותו היא שהרכב במצבו הנוכחי לא עובר טסט. קיים גם טופס כחול (Blue slip) אך אין סיבה שתיתקלו בו. הוא שייך לבדיקה מעמיקה יותר, שדרושה אם אתם מוכרים רכב לא רשום, או מעוניינים לרשום מחדש רכב ללא רישיון. את ה-Green Slip מנפיקים במשרדי RTA רק לאחר שהצגתם Pink Slip ושילמתם על רישיון חדש.
על מנת להעביר בעלות על רכב אין צורך לגשת למשרד הרישוי. קיים טופס מיוחד גם לקונה וגם למוכר שאפשר לשלוח אליהם בדואר כדי להודיע להם על העסקה. כך שאם מכרתם את הרכב למישהו והוא לא יידע את הרשויות בעצמו, תוכלו להוכיח שהרכב בבעלותו במידה וירדפו אחריכם עם קנסות.

מדינת ויקטוריה:
משרדי הרישוי נקראים VicRoads והם נפוצים באותה המידה. אם אני זוכר נכון, רישיון רכב לשישה חודשים עלה כ-700 דולר (הביטוח כלול בתוך הרישיון). אין מחיר קבוע לטסטים בויקטוריה, והוא בדרך כלל מעל ל-150 דולר. אין למדינה הזו כינויים מיוחדים לטפסים כמו במדינה הקודמת.
בניגוד לניו סאות' וויילס, על מנת למכור רכב שרשום בויקטוריה הוא חייב לעבור טסט במוסך במדינה עד 30 יום לפני ביצוע העסקה. זהו חוק מצויין בשביל הקונה, אך יכול לסבך את העניינים בשביל המוכר אם הוא נמצא במדינה אחרת. לכן במידה ואתם כן קונים רכב שרשום במדינה הזאת, תתכננו מראש היכן אתם מתכוונים למכור אותו. תמיד אפשר להעביר את הרכב למדינה אחרת ואז למכור אותו שם, אך גם זה עולה כסף. גם בויקטוריה ניתן להעביר בעלות מבלי להגיע למשרד רישוי, אך כאן אין הבטחה למוכר שהבעלות עברה. מומלץ מאוד כן לגשת למשרד עם הקונה או המוכר ולבצע את ההעברה במקום. העברת הבעלות עולה בין 100-200 דולר.


אנחנו קנינו בסידני רכב שהיה רשום במדינת ויקטוריה, ולשם כך נסענו לעיירה וודונגה (Wodonga) שנמצאת בויקטוריה על הגבול בין המדינות. לאחר שישה חודשים עמדנו לחזור לניו סאות' וויילס דרך ויקטוריה על מנת למכור את הרכב, וניסינו להעביר אותו טסט באזור מלבורן. ויקטוריה נחשבת לקשוחה במיוחד בטסטים, והמוסכניק דרש שנבצע תיקונים בעלות של 3000 דולר ולמעשה להחליף את כל הרכב באחד חדש. הבנו שאין לנו סיכוי כאן והחלטנו להעביר את רישיון הרכב לניו סאות' וויילס. לשם כך נסענו לעיר אלבורי (Albury) שהיא הראשונה בניו סאות' ווילס מכיוון ויקטוריה על הכביש המרכזי. היא צמודה לעיר וודונגה ובשתיהן יש משרד רישוי ומוסכים רבים בדיוק בשביל אנשים כמונו. הרכב עבר טסט כשהתיקון היחידי היה נורות ישנות, וסיימנו את כל הניירת למחרת. כיוון שהעברנו את הרכב מדינה נדרשנו לשלם על 12 חודשי רישיון וביטוח. את ההחזר על החודשים הנותרים בוויקטוריה קיבלנו בצ'ק לאחר יותר מחודשיים. לא ניתן לשלוח את הצ'ק מחוץ לגבולות אוסטרליה ונעזרנו בקרוב משפחה לשם כך.

המוסך באלבורי: Albury Auto Gas, 854 Knight rd, Albury.

קניית רכב

אלפי תיירים ויותר מטיילים באוסטרליה בכל שנה עם רכב קנוי. השוק גדול ומלא ברכבים וזו לא משימה מסובכת כלל למצוא רכב טוב לטייל איתו. התיירים שמסיימים רוצים למכור את רכבם לא פחות משאתם רוצים לקנות אותו, והעסקאות מתבצעות מהר.

לפני שניגשים לחיפוש רכב אתם צריכים כרטיס סים מקומי, כתובת בה תרשמו את הרכב ואת היכולת לשלם למוכר את סכום הכסף הדרוש, במזומן או בהעברה בנקאית.

בסידני רוב הגסטהאוסים מרוכזים באזור Kings Cross שמדרום-מזרח לגנים הבוטניים, ושם גם מתנהל עיקר שוק הרכבים. המקום הטוב ביותר לחפש בו רכב הוא האתר <a href="http://Gumtree.com.au" target="_blank" rel="nofollow">Gumtree.com.au</a> שבו כמעט כל התיירים מפרסמים את רכבם למכירה. מקום נוסף לחפש בו רכבים הוא במודעות בגסטהאוסים באזור הזה בסידני. רוב הגסטהאוסים מחזיקים קלסרים מיוחדים לשם כך. זו צורת פירסום נחמדה ורומנטית אך הרוב הגדול של הרכבים נמצא באינטרנט ודרכו מתבצעות כמעט כל העסקאות.

מקום נוסף שחשוב להכיר הוא Kings Cross Car Market. זהו בית עסק שקונה ומוכר רכבים במיוחד בשביל מטיילים. הוא נחשב אמין מאוד והצוות חביב ושמח לעזור ולייעץ בכל הנוגע לקניית רכב, אפילו אם אתם לא מתכוונים לקנות אצלם. הם רגילים לישראלים. המחירים אצלם יקרים יותר מאשר אם תקנו ממטיילים פרטיים, אך אתם יכולים להיות בטוחים שהרכב במצב טוב ובלי הפתעות. אפשר לקנות דרכם ביטוח זול (עוד על כך בהמשך) ולקבל המלצות על מוסכים אמינים באזור. הכתובת היא 110 Bourke Street.

אני בכוונה מתייחס רק לקניית רכב ממטיילים אחרים ולא מסוחרים או מאוסטרלים. אין לי ניסיון עם סוג המוכרים האחרים, ומסוחרים פרטיים תמיד כדאי להתרחק, במיוחד מאלה שמסתובבים באזור קינגס קרוס.

לפני שאתם ניגשים להסתכל על מודעות, כדאי כבר להחליט מה הוא סוג רכב שאתם מחפשים ומה טווח המחירים שאתם מוכנים להשקיע לשם כך. הדבר החשוב ביותר ברכב הוא מצבו הטכני, וזה גם הדבר שחשוב להתמקד בו כשאתם עוברים על המודעות. מודעות המפרטות את התיקונים שעבר הרכב מרגיעות אל הלב ומוסיפות נקודות אמינות למוכרים. אל תופתעו מקילומטרז'ים שעוברים את ה-300,000 ק"מ. אנחנו טיילנו ברכב כזה, הוספנו לו עוד 30,000 ואני משוכנע שהוא ממשיך להקיף את אוסטרליה גם כיום. יש יתרון בלקנות רכב נפוץ ופופולארי. חלקי החילוף בשבילו זולים ותמיד בנמצא, וכבר בשלב הזה כדאי לחשוב גם על כך שתצטרכו למכור אותו בסופו של דבר. הרכב הנפוץ ביותר בקרב מטיילים (וגם בקרב אוסטרלים) הוא הפורד פאלקון שמיוצר באוסטרליה. עם כזה אנחנו טיילנו והוא כיף חיים.

דברים נוספים שחשוב להתעכב עליהם במודעה ובכלל הם מספר חודשי הרישיון שנותרו לרכב, ולפני כמה זמן הוא עבר טסט. לא נהוג למכור רכב עם פחות משלושה חודשי רישוי, ומוכר רציני ידאג לבצע טסט לפני המכירה כדי להעלות את סיכוייה ואת המחיר שהוא מבקש. את כל הדברים האלה ניתן גם לדרוש מהמוכר כתנאי להמשך העסקה. לרוב רכבי מטיילים מחליפים ידיים כשהם מלאים בכל הציוד שהקודמים השתמשו בו. זה לגיטימי להעדיף רכב מלא כל טוב שכזה, אך אל תתנו לזה לגרום לכם לפספס הזדמנויות נדירות.

כשמצאתם מודעה שנראית לכם, תתקשרו אל המוכר ותקבעו להיפגש ולראות את הרכב. זה גם הזמן להתקשר לאבא ולשפשף את כישורי המכונאות שלכם. בסופו של דבר הגורם המשמעותי ביותר בקבלת ההחלטה הוא הרושם שיעשה עליכם המוכר, ואף פעם לא מזיק לפתוח איתו בשיחה ולהכיר אותו יותר לעומק. המוכר צריך לתת לכם להרגיש בנוח לבדוק ברכב כל דבר שרק יעלה על דעתכם, ואם הוא רוטן או מנסה לזרז אתכם זה הזמן להרים גבה. אני לא מכונאי גדול ולכן לא אפרט לעומק על מה כדאי לבדוק בעצמכם ברכב, אך אתן כמה עצות שאני זוכר כחשובות. מידע טכני בעניין אפשר למצוא בקלות באינטרנט.

דפיקה משמעותית על גוף הרכב צריכה להדליק נורת אזהרה. יכול להיות שאין בכך שום בעיה, אך ייתכן וקיים נזק פנימי משמעותי שיתנקם בכם בהמשך. חשוב לשאול שאלות כמו "מתי בפעם האחרונה הרכב ראה מוסך ואילו תיקונים בוצעו בו במשך ההיסטוריה", "האם יש בעיות מסויימות כמו מצבר חלש או נזילת שמן", "האם הרכב היה מעורב בתאונה ואיזה תיקונים הוא עבר בעקבות כך" ו"האם נהגתם בדרכי עפר רבות והאם הוא חנה על חוף הים לפרק זמן ארוך". תעיפו מבט על הצמיגים ותבדקו כמה הם שחוקים. אל תשכחו שאלה רכבים ישנים ולכל אחד יהיו את התקלות שלו, רק חשוב שאלה תקלות שאפשר לחיות איתם ושלא יגרמו לכם להיות אלה שישכיבו אותו לישון במגרש הגרוטאות. חשוב לוודא שקיים ג'ק וגלגל רזרבי, ותבדקו שהוא מלא באוויר לפני שאתם מוצאים את עצמכם משתמשים בו. תזכרו שכל פגם או תקלה שתגלו ברכב יכולים לשמש אתכם כקלפים למיקוח על המחיר. מוכר המספר שהכל מושלם כנראה שמשקר וצריך להיזהר מהם.

השלב השני בבחינת הרכב הוא נסיעת המבחן. אם המוכר לא רוצה לתת לכם לנהוג תתעקשו על כך. זה שלב מקובל וקריטי בכל עסקה ולא ניתן לקבל החלטה בלעדיו. אם אתם לחוצים מעניין הנהיגה בצד השני של הכביש תבקשו מהמוכר לקחת אתכם לרחוב שקט ושם תחליפו אותו. כשאתם נוהגים בו כדאי לבדוק את חוזק הבלמים, אמינות המנוע וההתנעה, סיבוב ההגה ותחושה כללית לגבי הביצועים שלו.

במידה ואתם מרוצים מהרכב וחושבים לקנות אותו, השלב הבא יהיה לקבוע תור אצל מוסך אמיתי שיאמר לכם באמת מה מצבו. ל-Kings Cross Car Market יש מוסכים שהוא עובד איתם וממליץ עליהם, והוא יכול לקבוע בשבילכם תור. בדיקה כזו עולה קצת יותר ממאה דולר אך אסור לוותר עליה! אתם עומדים להשקיע חלק נכבד מתקציב הטיול שלכם (או תקציב החיים בכלל כמו במקרה שלי) והדבר האחרון שאתם רוצים הוא להיתקע באמצע המדבר בלי שקל להמשיך בטיול. אתם רוצים להיות בטוחים שהרכב אמין ושתצליחו למכור אותו בסכום דומה בסוף הטיול. אם המוכר לא רוצה לקחת את הרכב למוסך לבדיקה תיפרדו כידידים ותחפשו אחד אחר. כל בעיה שתעלה בבדיקה יכולה לעזור לכם להתמקח על המחיר או שתבקשו לתקן אותה כתנאי להמשך. זיכרו שוב שתמיד יש בעיות עם הרכבים האלה, ולא כל אחת מהן מצדיקה שהעלות כולה תהיה על חשבון המוכר. כל מקרה לגופו.

אם הבדיקה אצל המוסך עברה בהצלחה ואתם מרוצים, הגיע הזמן להסכים על מחיר. רוב המוכרים מבינים שהמחיר על גבי המודעה הוא רק המחיר הראשון, וגם להם יש מחיר מינימום שאליו הם יסכימו. תזקפו לטובתכם את כל התקלות והפגמים שגיליתם ברכב, ותכוונו אל מחיר מסוים. על מנת להבין את השוק כדאי להסתכל על כמה שיותר מודעות ולקבל מושג על המחיר הממוצע של הרכב שאתם מחפשים באותה התקופה בשנה. בחודשי החורף יש יותר מוכרים מקונים והמחירים יורדים מעט, ובקיץ יש יותר קונים ממוכרים והמחירים מעט עולים. לאחר שהמחיר סוכם ונלחצו הידיים ניגשים לכסף. אסור לבצע את המכירה ברחובות קינגס קרוס ואפשר לחטוף על זה קנס גדול. את התשלום ומילוי הטפסים אמורים לעשות בקומת חניון תת קרקעי שמיועד להעמדת רכבים למכירה ולביצוע עסקאות. הכתובת היא Level 2, Ward Avenue car park, Kings Cross. הטפסים שצריך למלא נמצאים בתוך רישיון הרכב ואפשר לתלוש אותם בסיום העסקה. יש תלוש נפרד למוכר ולקונה, ולאחר שהפרטים מולאו והחלפתם את הכסף תמורת המפתחות, הרכב שלכם. מזל טוב! עכשיו מתחיל הכיף הגדול.

איפה לישון?

עכשיו כשאתם עצמאיים הגיע הזמן לגלות את עולם הקאמפינג האוסטרלי. לשם כך תצטרכו אטלס מפות שנקרא Camp 6 (ייתכן ויצאה כבר גירסה חדשה). האטלס הזה מכנה את עצמו בצדק "התנ'ך של המטיילים", ואני בספק אם קיימת נקודה להקים בה אוהל שלא מופיעה בו. רובו של האטלס הוא מפת כבישים המכסה את כל היבשת, ועליה ממוספרים אתרי הקאמפינג השונים. בהמשך האטלס כל אתר מקבל תיאור מצויין הכולל נ"צ, דרכי הגעה, תיאור קצר, אם הוא בחינם או בתשלום, מספר טלפון ומה הוא מציע: שירותים, מקלחות, ברבקיו, קליטה, נוף יפה ועוד. האטלס לא מציג אתרי קאמפינג יקרים מ-22 דולר. המפות הן של חברת HEMA האוסטרלית שמייצרת את רוב המפות באוסטרליה, והן בקנה מידה גדול יותר מאשר של מפות כבישים מתקפלות נפוצות (כלומר המבט קרוב יותר). צברתי מפות רבות לאורך הטיול ובסופו של דבר השתמשתי רק באטלס. Camp 6 חדש עולה 60 דולר, אך שווה לחפש משומש בקרב מטיילים שעוזבים.

במידה ואתם מחפשים מפות מתקפלות, שווה לעשות את הדבר הבא: לקוחות בנק לאומי יכולים להנפיק בממסי כרטיס AAA (איגוד רכבים בין לאומי) בחינם. עם הכרטיס הזה ניתן לגשת לסניפי ה-NRMA (איגוד הרכבים האוסטרלי) ולקבל מהם בחינם מפות של כל המדינות והערים הגדולות של אוסטרליה, בתוך שקית רב פעמית! בסידני קיים סניף ב- 9 York st ליד תחנת התחתית Wynyard.

אתרי הקאמפינג החינמיים נפוצים, אך לא בכל לילה שרצינו הצלחנו להגיע אל אחד. אני מחלק אותם לשני סוגים – אלה המינימאליסטיים שממוקמים לאורך הדרכים הראשיות ושמשרתים את נהגי המרחקים, ואלה המדהימים שמשמשים לפנאי ולטיולים. האתרים מהסוג השני ממוקמים במקומות היפים ביותר – לאורך נחלים, לצד אגמים ובתוך שמורות טבע, ואפשר לשהות בהם עד לכמה שבועות ברצף אם רוצים, לפי החוק במדינה בה אתם שוהים. האתרים החינמיים מציעים טווח רחב של שירותים: שולחנות וספסלים, ברז מים, שירותים (לרוב קומפוסט), ברבקיו חשמלי, סככות ומוקדים למדורות. יש אתרים הכוללים את הכל וכאלה שאין בהם כלום. מקלחות הן הדבר הנדיר ביותר והן בדרך כלל קרות.

אפשרות שינה נוספת היא בקרוואן פארק ((Caravan Park והיא כבר בתשלום. גם כאן קיים טווח סוגים גדול. חלקם זולים ומפנקים וחלקם יקרים וקמצנים, אך לרוב היינו מרוצים. הקרוואן פארקס נפוצים הרבה יותר מהאתרים החינמיים, ובכל עיר וכפר יש לפחות אחד. אלה מגרשי דשא (או עפר) גדולים, מחולקים בדרך כלל לחלקות אישיות, שעל גביהן מעמידים את הרכב ואת האוהל. כולם מציעים מקלחות חמות ושירותים, ולרוב גם מטבח משותף עם מקרר. טווח המחירים שפגשנו נע בין 10 ל-40 דולר (תמיד לזוג), כשהממוצע היה סביב ה-23. בערים גדולות ותיירותיות תצפו למחירים גבוהים, ובמקומות הקטנים והמבודדים לנמוכים. רוב הקרוואן פארקס לא מופיעים בספר Camp 6 ולכן בכל פעם כשהגענו לעיר חדשה ערכנו ב-Google Maps חיפוש לפארקים כאלה באותה העיר והתקשרנו אליהם כדי לברר אם יש מקום פנוי, את המחיר ומה הם מציעים. לעיתים המקלחות הן בתשלום נוסף וזו הייתה שאלתנו העיקרית.

אתרי קאמפינג בפארקים לאומיים הם בתשלום.

למצוא מקלחת זו אומנות, וגם לאחר שישה חודשים עוד לא למדנו את כל הסודות. קרוואן פארקס מסכימים בדרך כלל שתתקלחו אצלם תמורת כמה דולרים. לפעמים אפשר למצוא מקלחות חופשיות בפארקים לצד אגמים. מועדוני ספורט (תראו הרבה כאלה, בעיקר גולף ו-Bowls) הם גם מקום טוב לחפש בו מקלחת. צריך להתחבב על העובדים ואז לבקש מהם רשות. כדאי גם לשאול במרכזי המבקרים בערים שתגיעו אליהם.

התנסיתי לא מעט בשינה ברחוב בתוך הרכב. זה היה כשעוד הייתי לבד לפני שנועה הגיעה מישראל. למדתי שהכי טוב לישון בחנייה של סניפי מקדונלדס, או של רשתות אחרות הפתוחות כל הלילה. היתרון הוא בשירותים וכיור זמינים, תאורה בתוך הסניף ו-Wifi. חשוב לספר לעובדים על כוונתכם כדי שלא ילחצו מהרכב ויזמינו משטרה. שינה ברחוב היא לא כל כך חוקית. לפעמים העברתי את הלילה בעיירות קטנות בלי סניפים כאלה, ואז הייתי מחפש רחוב צדדי וחשוך (אך לא חשוך מדי) לצד שיח. כמה פעמים יצאו אלי דיירי הרחוב לברר מי אני, אך לאחר שראו שאני תייר צעיר הם נרגעו ולאף אחד לא הייתה בעיה עם העניין.

במשך כל הטיול ישנו על גבי מזרן מתנפח שאפשר למצוא בחנויות K-mart ו-BigW. הוא מגיע בשלושה גדלים – יחיד, זוגי ו-Queen, כשהזוגי יכול להיכנס לתוך רכב פורד פאלקון. אפשר לקנות בחנויות רכב רשתות הצללה לחלונות וכך לישון עם חלון פתוח מבלי לפחד מיתושים.

אם אתם מחפשים לישון ברחובות סידני, תבדקו את המקום הבא: בשכונת Birchgrove שממערב לבית האופרה קיים רחוב בשם McKell. שמענו עליו מפי חבר שפגשנו שישן שם בעצמו. החצי המערבי שלו לא עובר ליד בתי מגורים, וחונים בו סירות ורכבים שנראה שלא חזרו אליהם כבר כמה חודשים. תתפסו מקום בניהם. בהמשך הרחוב יש פארק קטן עם שולחנות פיקניק ושירותים. בשביל להתקלח אפשר ללכת לרחוב The Terrace באותה השכונה. הוא עובר בצמוד למגרש ספורט גדול ובצד המערבי שלו יש מבנה עם מקלחות שפתוח תמיד (קצת מלחיץ בלילה). אפשר להשאיר את הרכב בשכונה ולקחת מעבורת למרכז העיר.

מזון וציוד

שלוש רשתות המזון הגדולות והזולות באוסטרליה הן Coles, Woolworth ו-Aldi. אפשר למצוא אותן בכל עיר לאורך החוף ובעיירות המרכזיות באזורים הפנימיים יותר. לכל אחד מהן יש את "מותג הבית" שמציע את המוצרים הזולים ביותר. הרשת האהובה Aldi נמצאת רק במדינות ויקטוריה, ניו סאות' וויילס וקווינלסנד, והיא הזולה ביותר.

רשת מזון רלוונטית נוספת היא IGA (Independent Groceries Australia). זו לא באמת רשת אלא איגוד שכל הסופרים העצמאיים חייבים להשתייך אליו, ואפשר למצוא אותם בעיקר מערבית לחוף ובעיירות הקטנות, היכן שהרשתות הגדולות לא פועלות. המחירים ברשת הזאת בדרך כלל יקרים יותר האחרות, אך לא תמיד ולא בכל המוצרים. מותג הבית שלה הוא Gold n' Black בעל הצבעים הטיפוסיים שהורסים את התיאבון.

העוגיות שנקראות Arrow Root הן העוגיות הדומות ביותר לפתי-בר שהצלחתי למצוא, ובמזל גם הזולות ביותר.
כשהיינו מבשלים בחושך במדבר הלהבה הייתה מושכת אליה אלפי חיפושיות וחרקים אחרים, ובסופו של דבר היינו פורשים לאכול שימורים בחושך מוחלט. תנסו לבשל באור.

אפשר לקנות מיכלי מים גדולים (10 ליטר) בעלי ברז קטן בסופרים הגדולים. אנחנו טיילנו עם 30 ליטר קבועים באוטו ולא תמיד זה הספיק. בשום פנים אל תטיילו עם פחות מכך ותמלאו שוב בכל הזדמנות. אפשר לקנות מכלי מים נוחים יותר בחנויות טיולים אך הם יקרים משמעותית.

המחירים באוסטרליה של כמעט כל המוצרים והשירותים מתייקרים ככל שמתרחקים מהחוף ומהמרכזים האורבניים. אם אתם מתכננים לא לראות ציוויליזציה למשך הימים הקרובים, תמלאו את הרכב לפני שאתם יוצאים מהעיר.

הרשתות BigW ו-Kmart הן המקבילות האוסטרליות ל-Wallmart האמריקאית, ואפשר למצוא בהן כמעט כל דבר שתחשבו עליו במחירים הכי זולים ובאיכות הכי גרועה. אם אתם צריכים להצטייד בכלי אוכל ובישול, מצעים, בגדים, אביזרים לרכב ובציוד טיולים אלה החנויות לבקר בהן. אנחנו פקדנו בעיקר את אגף ציוד הטיולים, והנה כמה אזהרות: האוהלים למכירה זולים מאוד אך קטנים וחלשים. הגובה שלי הוא מטר שמונים ולא הצלחתי להתיישר בתוך האוהל לארבעה שהם מוכרים. הגזייה הרגילה (זאת שמגיעה בתוך מזוודה) נהרסת מהר והיא ודלפה לנו בתוך האוטו כמה פעמים. כדאי להשקיע כמה דולרים נוספים ולקנות מוצרים אמיתיים בחנויות מקצועיות. כן משתלם לקנות בחנויות הזולות דברים פשוטים יותר כמו בלוני גז ומיכלי פלסטיק.

באוסטרליה נפוצות חנויות הצדקה, כמו ה-Salvation Army המפורסם שפועל גם בניו זילנד. הן מכונות Op-Shops והרשת המוכרת ביותר נקראת St Vinnies. אפשר למצוא בהן בגדים, ספרים, מצעים, רהיטים, כלי בישול ולמעשה כל דבר שמישהו חשב פעם לתרום, והכל במחיר דולרים בודדים. שווה לחפש קודם חנות כזאת לפני שרצים ל-Kmart.

דלק ותחזוקת הרכב

הרכב שלנו היה בעל מנוע כפול שפעל גם על בנזין וגם על גז, ויכולנו לנסוע איתו יותר מ-700 ק"מ מבלי לעצור ולתדלק. הגז הרבה יותר חסכוני אך קשה למצוא אותו כשמתרחקים מהחוף, ולא היינו מסתדרים בכל מקום בלי מנוע הבנזין. הדלק באוסטרליה זול יותר מאשר בארץ, וכמו כל המוצרים הוא מתייקר ככל שמתרחקים מהחוף ומהערים הגדולות. שילמנו 1.30 דולר אוסטרלי לליטר דלק בסידני, ויותר מ-2.20 בחוות במרכז אוסטרליה. לפני שאתם יוצאים מהעיר כדאי למלא את המיכל שוב אפילו אם הוא כמעט מלא. כנראה שהמחירים עלו מאז שאנחנו טיילנו.

לא שמעתי על רכבי מטיילים שלא איבדו שמן ומים לאורך הזמן, וחשוב להחזיק איתכם מיכלים של השניים ולבדוק כל כמה ימים אם צריך למלא שוב. אפשר לקנות את שני החומרים בזול ב-Kmart או BigW ולא צריך משהו מתוחכם יותר מזה. בכלל כדאי לעבור על אגף הרכב בחנויות האלה ולראות מה יש להם להציע – מגבים, מצברים, חומרים למיניהם והמון חלקי חילוף וכלי עבודה שאולי תזקקו להם יום אחד.

כנראה שתאלצו לבקר במוסך במהלך הטיול. אוסטרליה חיה על הכבישים שלה ומוסכים אפשר למצוא בכל חור. כדאי להתייעץ עם המקומיים (למשל עם העובדים במרכזי מבקרים) לגבי מוסכים מומלצים, כי כמו בכל מקום גם כאן יהיו את אלה שיחפשו לעבוד עליכם. שעת מוסך עולה סביב ה-100 דולר, וכל ביקור כזה עלה לנו הון. תיקון תקר בגלגל עולה בין 30-40 דולר. כבר אמרתי שאוסטרליה יקרה?

תפקחו עין על הצמיגים ותחליפו אותם ברגע שאתם חושבים שהגיע הזמן. צמיג חדש עולה כ-90 דולר, אך אפשר למצוא צמיגים כמעט חדשים בחנויות יד שנייה לאורך הכבישים, במחיר 30 דולר.

בטיחות

באוסטרליה נוהגים בצד השני של הכביש, וחשוב לקחת את הזמן ולהתרגל לרעיון לפני שמתסערים קדימה. תעזרו בסימונים שעל הכביש. הנהגים רגועים יחסית (אפילו כשמתנגשים בהם) ואף פעם לא הטרידו אותנו כשנסענו לאט או כשעשינו טעות.

הקנגרואים נפוצים בקנה מידה של מגיפה, והם פעילים החל מהשקיעה ועד לזריחה. אלו חיות חשדניות וכשהם מגיעים לכביש הפתוח הם נעצרים ומחכים. כשרכב מתקרב הם נבהלים וקופצים לכיוונים אקראיים, כולל לתוך הגלגלים. בשאר היום אפשר להתנגש בציפורי אמו, וומבאטים, חזירים, פרות, עזים וכבשים. הכלל אומר לא לנהוג בין השקיעה לזריחה, והמקומיים מקפידים על כך. מלבד העניין הטראגי תאונה כזו יכולה להפוך למסוכנת מאוד. הקנגרואים יכולים להיות גדולים (הגדול ביותר שראיתי עמד זקוף לגובה שני מטרים) והם יהרסו לכם את האוטו. כשנאלצנו לנהוג אל תוך הלילה הקפדנו שלא לעבור אל ה-60, ועדיין לא הצלחנו להימנע מלפגוע בהם. בבקשה אל תנהגו בחושך.

המצאה אוסטרלית מעניינת היא רכבות הכביש (Road Trains), משאיות בעלות שלושה קרונות ובאורך 53 מטרים. כשם שהן גדולות כך הן נפוצות, ואף אחד לא מתעסק איתן. בדרך כלל תנסו לעקוף אותן, ומהר מאוד תלמדו שזה לוקח זמן. תהיו בטוחים שהכביש לפניכם פנוי לפני שאתם יוצאים לעקיפה, ואל תגרמו לנהגים להאט בגללכם כי הם לא כל כך יכולים. אם אתם נוהגים בדרכי עפר ובאה מולכם משאית כזו, תרדו לשוליים ותתנו לה לעבור. אם היא מאחוריכם ומתקרבת תרדו שוב לשוליים ותתנו לה לעבור. באזור מאונט אייזה מסתובבות משאיות בעלות 4 קרונות, ולעיתים תראו כאלה שמובילות בתים שלמים. אז הן יזכו לתואר "Road Train - Over size" וזה בכלל דבר מגניב. יצא לי לשוחח עם נהג של רכבת-כביש, שהתהדר בכך שהוא כבר עבר עם המשאית שלו יותר מ-3500 ק"מ בתוך 48 שעות, מבלי להשתמש בסמים בכלל!

מומלץ לעשות ביטוח צד ג'. הוא לא כל כך יקר, והוא יציל את הטיול אם תהרסו למישהו את המרצדס או אם תפילו עמוד תאורה. קיימות כמה חברות שמציעות ביטוח כזה למטיילים, אך לדעתי הזול ביותר הוא הביטוח שאפשר לעשות אצל ה-Kings Cross Car Market שפירטתי עליו קודם לכן. אני עשיתי ביטוח מלא שעלה כ-100 דולר לחודש דרך הבנק NAB, שבו גם פתחתי חשבון.

שונות

רשתות הסלולר הנפוצות באוסטרליה הן Vodaphone, Optus ו-Telstra. וודאפון מכסה את החוף ושימושית בעיקר שם. חברת אופטוס בעלת כיסוי רחב שמגיע לרוב העיירות ביבשת, ולטלסטרה יש את הכיסוי הרחב ביותר. דרך רשת הסופרים Woolworth אפשר לקנות כרטיס סים של חברת אופטוס (30 דולר) שתקף ל-45 יום ושכולל 5 ג'יגה של גלישה. מעולם לא סיימתי את החבילה לפני שפג הזמן. חברת טלסטרה מציעה חבילות במחיר דומה שתקפים ל-30 יום ובעלי 500 מגה בלבד. במידה ואתם קונים או מטעינים את כרטיס הסים בחנות של Woolworth, תוודאו במקום שהוא עובד. אף סניף אחר לא יכבד את הקבלה שלכם במידה ומתגלה בעיה עם קוד ההפעלה.

במידה והטיול שלכם ימשך כמה חודשים טובים, תשקלו ברצינות לפתוח חשבון בנק אוסטרלי. כמה בנקים יצרו תוכניות במיוחד למטיילים שבאים לעבוד לתקופה קצרה באוסטרליה, עם תנאים שבארץ אפשר רק לחלום עליהם. הבנקים המשתלמים ביותר לדעתי הם NAB (הבנק הלאומי האוסטרלי) ובנק West Pack. פתיחת החשבון היא בחינם, כמעט כל הפעולות הרגילות הן ללא עמלה, ומשיכת מזומן מהכספומטים של הבנקים (אלה הם גם הנפוצים ביותר) היא בחינם. בתוך החשבון אתם יכולים ליצור פיקדון ולקבל עליו ריבית. אני ונועה פתחנו חשבון בתחילת הטיול בבנק NAB, העברנו אליו כל הסכום שחשבנו שנצטרך וחסכנו כך כסף רב.

בתחילת הטיול הורדתי לסמארטפון תוכנת GPS פרוצה של חברת Navigon והיא עזרה לנו מאוד לנווט בתוך הערים.

מכירת הרכב

אין הרבה מה להרחיב על המכירה מעבר לפרק "קניית רכב". הכל קורה בדיוק אותו הדבר, רק שהפעם אתם ניצבים מהצד השני. אני מציע להקדיש לפחות שבוע למכירת הרכב, ואם אתם יכולים להרשות לעצמם תגיעו לעיר עוד קודם לכן.

לפני שאתם מעמידים את הרכב למכירה, כדאי לתקן בו בעיות בולטות במידה והן קיימות. זה יהפוך את הרכב שלכם לאטרקטיבי יותר ותוכלו להעלות את המחיר שאתם מבקשים. כדאי גם להעביר את הרכב טסט סמוך למועד המכירה, זה בכלל יעלה את ערך הרכב ויוכיח לקונים שהוא במצב טוב. תדאגו שיש על הרכב לפחות עוד שלושה חודשי רישיון. במידה ויש עליו הרבה יותר אתם יכולים לנסות ולמכור אותם כחלק מהעסקה.

תעברו דרך שטיפת מכוניות ותצחצחו את הרכב מבפנים ומבחוץ. במידה ואתם מעבירים את כל ציוד הטיולים שלכם הלאה אל הקונים, תסדרו גם אותו. רכב נקי מושך הרבה יותר.

המקום היעיל ביותר לפרסם בו את הרכב הוא באתר <a href="http://gumtree.com.au" target="_blank" rel="nofollow">gumtree.com.au</a>, ואם אתם לחוצים בזמן אפשר לפרסם שם לפני שאתם מגיעים לעיר וכבר לקבוע עם קונים פוטנציאלים. מקום נוסף לפרסם בו הוא בגסטהאוסים על ידי מודעה. הכנו בדף וורד מודעה באחד מהאינטרנט-קפה באזור קינגס קרוס, וצילמנו כמה עשרות עותקים ממנה בחנות אחרת באזור. עברנו בין כל הגסטהאוסים שמצאנו והשארנו שם את המודעה. במרכזי המבקרים בסידני אפשר למצוא מפה של העיר עם כל הגסטהאוסים וללכת לפיה.

אתם רוצים ליצור מודעה כזאת שתגרום לקונים להתקשר אליכם ראשונים מבין האופציות שהם מוצאים. המודעות שעבדו עלי הכי טוב הן מודעות המפרטות על המצב הטכני של הרכב, שלא נותנות את הרושם של "טוב מכדי להיות אמיתי", ושמתארות את המוכרים כמטיילים נחמדים שבאמת נהנו עם הרכב ושטיילו בו למשך זמן רב. תעברו על מודעות של מוכרים אחרים ותראו מה עובד בשבילם ומה לא. אסור להעמיד את הרכב ברחוב עם מודעת מכירה, ואסור לבצע את המכירה ברחוב.

על מנת לקבוע את המחיר הראשוני והסופי שאתם מבקשים, תבחנו את מצב השוק לפני המודעות והרכבים שמוצעים למכירה ותנסו למקם את שלכם בתוך טווח המחירים. זיכרו שהמטרה הראשונה שלכם היא להחזיר חלק מההשקעה ולהיפטר מהרכב, ולא לעשות קופה.

חנייה ללא הגבלה באזור קינגס קרוס מצאנו ברחוב Brougham שמקביל לרחוב Victoria הראשי. מקום נוסף להעמיד בו את הרכב הוא בקומת החניון שמיועדת במיוחד למכירת רכבי מטיילים: Level 2, Ward Avenue car park, Kings Cross. זה גם המקום החוקי היחיד שבו מותר לבצע עסקאות והעברת מזומן בין הקונים למוכרים.

הפנייה הראשונה שתקבלו בנוגע לרכב תהיה מאדם שמעוניין מאוד ברכב שלכם, ושמוכן לשלם לכם יותר ממה שביקשתם מבלי לראות את הרכב, בתנאי שהעיסקה תתבצע ב-Paypal. כמעט כל מי שמפרסם באינטרנט מקבל את הפנייה הזו ומדובר בנוכלות. בסופו של דבר יפנו אליכם אנשים אמיתיים ורציניים. תהיו כנים ואל תשקרו בנוגע למצב הרכב. תזכרו כמה כיף היה לכם ותאפשרו לבאים בתור לזכות בחוויה כמוכם.
אם מתקרב תאריך הטיסה ולא הצלחתם למכור, קיימות כמה אופציות אחרונות. הראשונה היא לחפש סוחרי רכב שיהיו מוכנים לקנות ממכם במחיר זול מאוד, לעיתים אפילו רבע מהמחיר שרציתם. אנחנו ביררנו אצל Travellers Auto Barn שנמצא ברחוב 177 Willian st., והם הציעו לקנות את הרכב מאיתנו ב-1800 דולר, כשאנחנו ביקשנו 2800. שווה לשאול גם את Kings Cross Car Market ולבקש מהם עצה. האופציה האחרונה היא מגרש גרוטאות שבדרך כלל מציעים 300 דולר. עדיף מכלום.

היה קשה לנו להאמין שהגיעה העת לסיים את הטיול. לאחר כמה ימים מורטי שערות של המתנה לקונים פנו אלינו לבסוף זוג גרמנים צעירים. הם התרשמו מפורדי האהובה והסכימו לקנות אותה תמורת 2600 דולר. היא הייתה הבית שלנו למשך חצי שנה, השותף השלישי להרפתקאה אינטימית ומעצבת. בתוך שניות היא נעלמה מעבר לפינה, בלי שום מילת פרידה.

אני מאחל לך עוד שנים רבות של טיולים, ומקווה שמטפלים בך כמו שצריך. בטח לקחו אותך שוב לאולורו, ואולי אפילו למערב אוסטרליה שאליה לא הספקנו להגיע יחד.

תמשיכי לדהור במדבר ולהרים ענני אבק. כמה כיף לך שאת עוד שם.

טיפים

• כל המידע נכון לסוף שנת 2012. שמענו שמועה שהחל מ-2013 ניו סאות' וויילס מתכוונת להחמיר את הטסטים כדי להוריד רכבים מסוכנים מהכביש.