משפחת זהר מטיילת - Stubai High Trail

מבוא

כששאלתי את עמית לאן הוא רוצה לטוס לכבוד בר המצווה, לא תיארתי לעצמי שאקבל תשובה כל כך מוצלחת: טרק/ טיול הליכה עם אבא.
אז מיד לפני שהוא יתחרט דאגתי לתכנן. והנה זה הגיע. לא יכולתי לבקש פרטנר יותר מוצלח מזה.
Stubai High Trail. שבוע על האלפים האוסטרים שבאיזור טירול.
לא קל לילד ולאב בא בימים שלא עשה טרק 20 שנה, אבל מסתבר שחזרתי כדי לספר...

ההכנות

באיזה טרק אבחר? אני כל כך לא בעניינים. טיול הליכה אחרון משמעותי שעשיתי היה לפני כמעט עשרים שנה, ביחד עם אשתי (שהיתה אז החברה שלי), אי שם בדרום אמריקה. יש סיכוי ששמרתי על קצת כושר? אסתדר עם סחיבת משקלים??

אז קראתי הרבה בלוגים באפליקציית ׳סיפור דרך׳ ופוסטים בפייס בקבוצת “שבילים ארוכים וטרקים באירופה”. התלבטתי בין מספר טרקים הכי מומלצים, ודי מהר ננעלתי על המטרה: האלפים האוסטריים. הסיבות העיקריות:

נוף מהמם, בקתות עדיין זמינות (להבדיל מחלק ב TMB וב AV1), אופציה לחתוך באמצע מכל בקתה למקרה שנשברים והכי חשוב- אתגר אמיתי למסלול שמוגדר קשה. אם נעבור את זה בהצלחה, יפתחו עוד הרבה אפשרויות לשנים הבאות…

הזמנות

דבר ראשון בוחרים תאריכים, מנסים לבדוק זמינות בבקתות. לטרק יש אתר רשמי שמרכז מידע כללי על המסלול ועל הבקתות כולל הפניה לאתרים או לפרטי קשר לכל בקתה. אין הזמנה מרוכזת, אלא צריך לפנות במייל לכל בקתה. https://www.stubai.at/en/stuba...

המסלול המלא עובר בין 8 בקתות, כלומר מתוכנן ל 9 ימים. קצת הרבה. מנסה לראות מאיזה צד לצמצם. בסוף בחרתי להתחיל מהכיוון היותר פופולרי (בקתת Starkenburger) ולסיים אחרי הבקתה השישית.

אחרי שקיבלתי אישורי הזמנה מכל הבקתות הזמנתי את הטיסות, יום לפני ויום אחרי, שתכננתי שיאפשרו הגעה בלי לחץ זמנים, בסוף הזמנים הצטמצמו בגלל ביטולי טיסות. בפעם הבאה אולי אקח מרווחים גדולים יותר להיות יותר גמיש לשינויים.

הבקתות לא לקחו שום מקדמה, חלקם לקחו כ.א. לבטחון.
טיסות הזמנתי עד אינסברוק (קונקשן בוינה) העדפתי על אופציות הגעה ברכבת מוינה או מינכן.
מלונות ללילה שלפני הטרק ולילה אחריו הזמנתי ברגע האחרון דרך בוקינג.

ציוד

מכיוון ששנים לא עשיתי טרק, אין לי שום ציוד רלוונטי, אז עשיתי קניות לא מעטות. השתדלתי למצוא דברים במבצע, אבל הלכתי על ציוד איכותי. הציוד ברובו ב״למטייל״: נעליים, תרמיל, שקי שינה, מגבות, מקלות הליכה. ביגוד בעיקר בדקטלון:מכנסיים, חולצות, מעיל, חליפת סערה, גרביים.

יום לפני היציאה שוקלים תיקים, בודקים מה החלוקה הטובה. הגענו למשקלים של בערך 8 ו- 11 לפני הוספת המים. קצת יותר משתכננו- אבל אין ברירה, נאלץ להסתדר.

בקרוב מתחילים

הליך ההכנה נגמר והגענו סופסוף לדבר האמיתי.
קצת חששות מעומסים בשדה התעופה, או ממוצ׳ילה שלא תגיע איתנו, בתקופה שמלא טיסות מתבטלות, חוסר עובדים בנמלי התעופה ומזוודות שלא מגיעות ליעד.
אז גם לנו בוטלו טיסות (החלק הפנימי בין וינה לאינסברוק) וקיבלנו אופציות חלופיות לא משהו. אבל על צרות קטנות כאלה אין לנו זכות להתלונן.
טסנו לוינה וישנו במלון קרוב לשדה התעופה, בבוקר ממשיכים עם טיסה פנימית קצרה לאינסברוק.
בשדה התעופה בוינה הכל הולך מהר, גם בבוקר לקראת הטיסה לאינסברוק, עוברים את כל השלבים תוך חצי שעה.
בהגעה לאינסברוק נשאר לנו לקפוץ לקנות בלון לגזיה בחנות מטיילים גדולה במרכז העיר, מקום טוב להשלמת ציוד, אבל ממש לא זול. מפה אוטובוס שמביא אותנו תוך חצי שעה לפלופמס, עיירה יפה בתחילת עמק שטובאי.
הולכים במעלה העיירה עד הרכבל, איתו נגיע לנקודת התחלת הטרק שלנו - התחנה העליונה של הרכבל.

היום הראשון - לבקתת Starkenburger

היום הזה אמור להיות קצר וקל, מעין חימום או כניסה לקצב.
אז רגע לפני שמתחילים בטיפוס ישבנו לארוחת צהריים אחרונה במסעדה, כי לא יודע אם לארוחות בבקתות אפשר להתיחס כמסעדה.
שניצל וינאי וגולש בנוף פנורמי על עמק שטובאי - התחלה בהחלט ראויה.

יוצאים לדרך. עליה, עליה ועוד עליה, אבל מזג האויר הבהיר משאיר אותנו מחויכים. בערך שעה וחצי עליה ואז עוד חצי שעה- שעה של הליכה על צלע ההר עד שמופיעה ממולנו הבקתה ואחריה כל הרכס והקרחונים ומהצד עמק שטובאי.
היה כיף להגיע, רק משהו קטן קצת מבאס- הפסקת מים בבקתה, לא ברור אם ומתי יחודשו.
בחוץ בהיר ואפשר לראות רחוק, גם את כל העמק וגם את הרכס עליו נלך מחר ו איפשהו רחוק רואים גם את הבקתה - היעד שלנו למחר.
אז על מקלחת ויתרנו (לא שהיתה לנו ברירה), אבל מה שחשוב, בארוחת ערב בישרו לנו שדאגו לקצת מים שיספיקו לדברים הדחופים. מיד מילאתי את כל בקבוקי המים שנהיה מוכנים למחר.
מראש לא היו צפיות גדולות מהבקתה הזאת, שנחשבת הפחות טובה מכל האחרות. בדרך כלל אין פה מים חמים למקלחת וגם לא Wi-Fi.
אז לא נהיה מפונקים, אכלנו לא רע בכלל, ארוחת 3 מנות של החצי פנסיון שהזמנו- מרק, מנה עיקרית צלי בקר ותפוחי אדמה וסלטים בצד. ואפילו פנקוטה וקפה לסיום. אפשר ללכת לישון מוקדם. מחר השקמה מוקדמת, מגישים פה ארוחת בוקר רק בין שש וחצי לשבע וחצי. אולי זה עדיף, מחכה לנו מחר יום ארוך וממש לא קל, כדאי שנתחיל מוקדם.

היום השני - לבקתת Franz Senn

כל יום בבקתות מתחיל בארוחת בוקר, בופה עם לחמים, גבינות, נקניקים, ריבות, יוגורט וגרנולה. מזה גם מכינים שקית לארוחת צהרים.
יוצאים לדרך, השעה רבע לשמונה. מתחילים בטיפוס ממש לא פשוט בערך שעה וחצי, מגיעים לרמה הגבוהה וממשיכים הליכה בצלע ההר. בשלב מסוים סטינו קצת מהמסלול לכיוון אגם קטן. רצינו לעשות שם עצירה למנוחה. מנצלים את הנוף היפה לעצירה ארוכה של כמעט שעה של נשנושים והכנת קפה. לא הבנו שמחכה לנו עוד הליכה ממש ארוכה. משם חוזרים לשביל עם טיפוס קצר לפס. מפה הדרך ממשיכה עוד הרבה, נשארים בערך באותו קו גובה, על שביל צר בצלע ההר, כשלצידו, למטה מלווה אותנו כל הדרך עמק שטובאי.

בשלב מסוים כשהרגשנו כאילו מתקרבים, פתחנו את המפה והבנו שהלכנו רק קצת יותר מחצי מסלול. מפה כבר קיצרנו בעצירות. הנוף היה ממש יפה ובשלב מסוים פנינו מהנוף של העמק לתוך ערוץ עם הרבה נחלים קטנים.
את המסלול סימנו בשעה חמש ורבע. 9 וחצי שעות, 16 קמ שכללו הרבה עליות. לא קל, אבל מסלול ממש יפה.
הפעם הבקתה ברמה גבוהה בהרבה. מים חמים למקלחת, אפילו בלי לשים מטבעות (ככה זה בבקתות הבאות), Wi-Fi, וארוחות ממש מפנקות.

היום השלישי - לבקתת Neue Regensburger

נתחיל מהסוף: השעה 17:30, אני מתעורר משעתיים שנ״צ מפנקים, בחדר פרטי לזוג (שקיבלתי שדרוג חינם), עם נוף לאגם, אחרי מקלחת חמה (אומנם כזאת ששמים יורו לשתי דקות- אבל היה נעים). לפני זה הספקנו לשתות קפוצ׳ינו/ שוקו חם עם עוגת גבינה טעימה בקרם וניל.
בשביל כל הטוב הזה השקענו מאמץ לא קטן, ביום שאומנם היה קצר, משמונה וחצי עד אחת וחצי, אבל כלל עליה ממש גדולה לפס ומשם ירידה עוד יותר גדולה.

בקצת יותר פירוט: התחלה בהליכה של שעה בעליה מתונה וקלילה, ואז שלוש עליות חדות וארוכות שביחד לקחו שעתיים ביניהן עשינו הפסקה עם הכנת קפה ליד נחל. העליות היה במדרונות של בולדרים והביאו אותנו לפס בגובה 2700 מטר. הראות לא היתה משהו. ענן כיסה את כל האיזור, מידי פעם נעלם לכמה דקות. מהפס מיהרנו לרדת, היו שם רוחות חזקות. הירידה היתה תלולה מאוד, בערך 600 מטר גובה ולקחה לנו שעה. משם בדרך מישורית עוד חצי שעה, עם חציית כמה נחלים, התגלתה אלינו הבקתה.
עוד כמה דקות ארוחת הערב מוגשת, זמן טוב להעיר את עמית שנהנה משנת צהריים חזקה. לא זוכר אם מתישהו הוא נרדם בשעות כאלה. כנראה באמת משקיע פה מאמץ מיוחד.
חוזר לכתוב, השעה 10, פה זה נראה ממש אמצע הלילה, כולם הולכים לישון מוקדם וקמים מוקדם לימי טיול ארוכים. ארוחת הבוקר משש עד שבע וחצי. אנשים פה חרוצים.
אז ארוחת הערב היתה המשך להרגשה הטובה בבקתה. כחלק מחבילת ה׳חצי פנסיון׳ מגיעים לשולחן עם השם, הפעם שיבצו אותנו ביחד עם 3 חברות אוסטריות נחמדות שהעבירו איתנו בנעימים את הארוחה והסבירו על אוכל אוסטרי טיפוסי. הארוחה, כמו בכל בקתה, מורכבת ממרק, סלט, מנה עיקרית וקינוח (פה הקינוח כאקסטרה). שתיה וקפה כל אחד מזמין בעצמו.
המנה העיקרית היתה מאכל מסורתי, "שפצלך" (נראה קצת דומה לפסטה), שהגיע בתוספת לנתחי חזה עוף ברוטב פטריות טעים.
לקינוח הלכנו על המנה הכי מסורתית שנקראת "Kaiserschmarren". סוג של פירורי פנקייק שלצידו מגיע רוטב תפוחים.
אחרי הארוחה היינו עדיין בהשפעת השינה הטובה, אז יצאנו לסיבוב באיזור הבקתה- נחל, אגם קטן ומפל גדול.
הגיע הזמן לישון, מחר היום הכי ארוך בטיול.

היום הרביעי - לבקתת Dresdner

כולם בבקתה התכוננו ליום הארוך הצפוי לנו, גם ארוחת הבוקר הוקדמה לשש. קמנו נמרצים לשמיים בהירים ויצאנו לדרך כבר בשבע ורבע. היעד: להגיע בזמן לארוחת הערב בשש. מתחילים בהליכה מישורית ועליה מתונה במשך שעה וקצת לפני שמתחילים את העליה התלולה ראינו מערת קרח לא כל כך רחוקה, והחלטנו לסטות מהמסלול רבע שעה לכיוון כדי להגיע קרוב. מסתבר שחלק מההליכה על דרדרת האבנים, אנחנו בעצם על קרחון שהתכסה. אפשר לשמוע את המים שזורמים מתחת.
אז הגענו לעליה הגדולה, שבחלקה היו גם כבלי ברזל ויתדות לאחיזה. לקח בערך שעה וחצי ואנחנו על הפס, ממנו רואים את הקרחונים ואפשר לראות את כל העמק שמוביל עד בקתת דרזנר אליה נגיע בסוף היום. מהשלב הזה הדרך קלה בהרבה וברובה ירידה מתונה. מלווים את העמק בהליכה על הגובה, חוצים הרבה נחלים ומפלים קטנים. החלטנו להאריך עוד קצת את הדרך לאגם לא קטן, סטיה של 20 דקות לכיוון, כולל עליה וירידה. באגם עשינו את הפסקת הקפה היומית ומשם מגבירים קצב להגיע לבקתה. הדרך עוד כללה ירידה לא קטנה עד לתחתית המפל הענק ששמענו וראינו בשעות האחרונות, ומשם טיפוס של עוד 250 מטר, הפעם בשביל פשוט וגם בדרך סלולה. העליה האחרונה כבר היתה ממש לא פשוטה, אחרי יום של 1000 מטר עליה ו 900 מטר ירידה ומרחק של 13-14 ק״מ.

אבל מה שחשוב. הגענו בחמש ורבע. בשש כבר נהיה רחוצים ומוכנים לארוחה. היה יום מקסים ומגוון, הכי יפה עד עכשיו. אפילו עשינו אותו בקצב טוב, נראה שאנחנו לגמרי בעניינים. כיף לסיים את היום בבקתה מפנקת. חדר פרטי, Wi-Fi, אוכל טוב. מה עוד אפשר לבקש?

היום החמישי - לבקתת Sulzenau

היום מתוכנן יום קצר, מה שאומר שאפשר להתפנק בשינה מאוחרת. כמובן שהכוונה במונחים של בקתה. כלומר ארוחת בוקר בשבע וחצי. אחר כך מתארגנים באיזי. יוצאים לקראת תשע.
מתחילים בעליה גדולה עד הפס- 400 מטר טיפוס. הפעם כבר לא מתרגשים מעליות ולוקחים את זה בלי הרבה בעיה. אחרי בערך שעה וחצי מגיעים לפס שכולו מכוסה בהרבה גלי אבנים/ רוג׳ומים. לא ממש מבינים מה הסיבה, אבל זה נראה ממש יפה וכשמתקדמים עוד קצת ורואים מה נמצא מאחורי הרוג׳ומים אז בכלל מתלהבים. זה האגם שמתחת הקרחון עם הרבה גושי קרח שהתנתקו ושטים באגם. זאת התמונה שראיתי כשחיפשתי טרקים והייתי צריך לבחור. כנראה זה מה שהביא אותי לטרק הזה. יש לי חולשה לקרחונים וכשזה בשילוב עם אגם ועוד עם חתיכות קרח אז אני חייב להיות שם.
כמובן שבחרנו בתוספת מסלול שיורד לאגם. שם התנחלנו שעה וחצי. התחלנו במשחקים ונסיונות להגיע לגוש קרח ולשבת עליו, למרות שהרגליים קופאות, ואז הכנת קפה מסורתית. מפה עד הבקתה עוד בערך שעה של ירידות צמוד למפל גדול.

הגענו לבקתה באחת. שעת ארוחת צהריים. הפעם לא לקחנו איתנו סנדביצים. בנינו על שניצל וינאי כדי לספוג קצת ׳תרבות׳ מקומית. אחרי אוכל ובירה יוצאים לסיבוב קטן לאגם הכחול. מרחק קילומטר מהבקתה. פעם ראשונה שמרגישים איזה קל לטייל בלי תיקים. הגענו לאגם בצבע כחול מדהים.

בזה בעצם הסתיים עוד יום, הפעם ממש קצר בשבילנו. נשאר אפילו זמן למנוחת צהרים לפני ארוחת הערב. קצת מוזר/ משעמם כשיש הרבה זמן חופשי, בעיקר בבקתה שאין קליטה ואין אינטרנט. כדי לתקשר עם העולם צריך להתרחק לגבעה קטנה ליד, אבל קר לשבת שם יותר מידי זמן.
גם מחר ההליכה היא קצרה, אז שוקלים לשנות תוכניות ולא להשאר בבקתה אחרי ההליכה.
בסוף החלטנו לזרום מחר עם היום ולהחליט תוך כדי.

היום השישי - לבקתת Nürnberg וירידה לעמק

יוצאים לדרך, השעה 8:15. כמו כל יום מתחילים בעליות. הפעם מדובר שוב בעליה לפס של 450 מטר טיפוס. כבר לא מתרגשים מכאלה עליות. באמצע הטיפוס מגיעים לאגם יפה, שהוא נקודת ההיילייט של היום. עדיין מוקדם להפסקת קפה, אז מסתפקים בקצת נשנושים וממשיכים לטפס.
השלב האחרון בטיפוס היה ממש תלול ושוב נעזרים בכבלים ויתדות. הפעם בידיעה שזה הטיפוס האחרון בהחלט בטרק.
מגיעים לפס ממנו רואים את שתי הבקתות, זאת שיצאנו ממנה וזאת אליה הולכים. מפה נשארה רק ירידה, אבל הרבה ירידה…

לבקתה הגענו ב 11:30. ממש מוקדם, ובאמת אין מה להשאר שם עד הלילה (אפילו אין קליטה או וויפי). אז החלטנו לעשות היום את הירידה לעמק- מה שבעצם היה בתוכנית למחר בבוקר. שילמנו קנס על ביטול ההזמנה (10 אירו לאדם), אכלנו ארוחת צהריים (שוב שניצל וינאי) והתחלנו את הירידה. הרגליים שלי כבר כאבו, אבל הידיעה שזה המקטע האחרון בכל זאת נתנה אנרגיה וירדנו די מהר. מדובר בירידה של בערך 1000 מטר גובה ומרחק מהבקתה, כולל הגעה לתחנת האוטובוס בערך 10 ק״מ. כשהגענו למטה לעמק וסופסוף היתה קליטה, ראינו שהאוטובוס מגיע עוד חצי שעה, ואם נאחר נצטרך לחכות שעה. אז התחלנו לרוץ את שני הקילומטרים האחרונים. זה כבר היה סיום ממש מתיש. הצלחנו לעלות לאוטובוס, איתו נסענו לאינסברוק, בדרך הזמנו גם את הלילה הזה במלון בנוסף למחר.

הטרק נגמר, סיכומים אח״כ. היום הזה היה קצת מיותר בעיני. אומנם היו אגמים והיה נוף, אבל לא משהו שעוד לא ראינו עד היום.

טיפים

• לוקח קצת זמן להכנס לקצב ההליכה. היום השני שהיה ארוך הרגיש לנו מאוד קשה, אבל בימים שלאחר מכן כבר היינו יותר מורגלים לסוג ההליכה ואותה רמת קושי כבר הרגישה לנו בסדר גמור.
• הימים הכי יפים מבחינתי היו הרביעי והחמישי, עם הכי הרבה עניין וגיוון, אבל בכל יום היה נוף שונה ולא הייתי מקצר בכלום. אולי רק היום האחרון (הדרך מ sulzanu ל nurnberg) היה כבר קצת חזרה על אותו הנוף (עוד אגם, אבל לא משהו שונה בהרבה) - אז אפשר עליו לדלג ולרדת לעמק מהבקתה החמישית.
• מזג האויר אצלנו היה מצוין, בלי גשמים בכלל, אבל בימים הראשונים היה יותר קר, שווה להביא גם כפפות ולא לחסוך בלבוש חם. שלושה ימים טיילנו עם לבוש ארוך כולל כובע צמר ומעיל, יומיים לבוש קצר, אבל בפסגות יש רוח חזקה וצריך מעיל.
• בשלוש מתוך שש הבקתות לא היה אינטרנט בכלל (לא סלולר ולא wifi), קחו את זה בחשבון אם צריכים לשלוח עדכונים או לטפל בהזמנות. חלק מהדרך במהלך הימים כן יש קליטה סלולרית.
• מבחינת עלויות המחירים סביב 30 אירו ללינה ועוד 30 לחצי פנסיון (לאדם). המחיר לא כולל הזמנות שתיה וקפה.
• השביל מסומן בצורה מעולה, אין צורך במפה. השתמשתי בכל זאת ב Mapy.cz רק כדי לדעת איפה אני ביחס למסלול/ כמה נשאר לסיום יום.

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של הטרק