טרק שטובאי Stubai High Trail המלא ב-9 ימים (טירול, אוסטריה)

מי אנחנו, ועל בחירת הטרק

אנחנו אבא ובן, החלטנו לצאת לטרק אלפיני ראשון אחרי שהלכנו את שביל ישראל במקטעים לאורך כמעט 10 שנים. איל (55) חותר בקייק ימי למרחקים ארוכים, מדי פעם שוחה, הולך ועולה במדרגות. גון (24) סטודנט בטכניון ובכושר בינוני מינוס.
לא היינו בטוחים איזה טרק מתאים לרמה שלנו אבל אחרי חיפושים באתר ובקבוצת הפייסבוק "שבילים ארוכים וטרקים באירופה" החלטנו שנלך לטרק הזה. נעזרנו הרבה בסיפורי הדרך שהיו באתר (בעיקר של Mor Groer) ואני אסכם גם כאן בשביל העדכניות והשלמות.
אנחנו הלכנו בכיוון שמתחיל בSTARKENBURGER HUT.

אופי הטרק (גם לעומת שביל ישראל)

לדעתנו שביל ישראל זו הכנה טובה מאוד לטרק הזה, אבל בכל זאת מדובר בקנה מידה אחר. הימים בטרק הם קצרים ולא סתם - מדובר בהליכות קשות, כאשר הקושי המרכזי הוא המשטח - הולכים הרבה על בולדרים ועל דרדרות וזה מאוד מעייף. רב הטרק נמצא במגמת עלייה/ירידה, יש מעט מאוד קטעים מישוריים, וכמעט ואין קטעים מישוריים על משטח הליכה נוח.

היערכות לטרק - ציוד, ניווט, הגעה לטרק, לינה בבקתות

בעקרון יש המון מידע באתר ובפייסבוק בנושא אבל אני אנסה לסכם.
מבחינת משקל שסוחבים על הגב לא כדאי לעבור 10 ק"ג. בבקתות אפשר לכבס בסוף כל יום ולקוות שיתייבש. בנוסף הימים קצרים ולא צריך לסחוב כמויות מים כמו במדבר, ככה שזה יחסית ריאלי. חשוב מאוד להגיע עם נעלי הליכה טובות ומתאימות למשטחים שבאלפים. אתם הולכים לדרוך רב הזמן על אבנים וסלעים, לא על דרך נוחה להליכה. ממליץ בחום על מקלות הליכה.
מבחינת תכנון הטרק בתכל'ס, ממליץ פשוט להשתמש באתר הרשמי של הטרק https://www.stubai.at/en/stuba...
בין השאר, מסבירים שם איך מגיעים לנקודת ההתחלה של הטרק.
לגבי ניווט - אנחנו השתמשנו פשוט באפליקציה Mapy.cz, לא הורדנו קובץ מסיפור דרך אחר או משהו כזה. באופן כללי מה שצריך ללכת לפיו זה השלטים הצהובים שמפוזרים לאורך השביל, יחד עם הסימונים אדום-לבן. הם יותר מדויקים מהאפליקציה (שלפעמים טועה, למשל ראו בבוקר אחרי DRESDNER). בנוסף קנינו מפה מתאימה בתחנת מידע בעיר INNSBRUCK לפני הטרק כדי שיהיה למקרה שהאפליקציה לא תעבוד. לא השתמשנו בה לניווט אבל כן היה נחמד לראות שם את הדרך.
בנוסף, תמצאו שם קישור להזמנה מכל בקתה. ממה שאני זוכר לכולן הייתה מערכת יחסית נוחה, למעט SULZNAU וDRESDNER להן היה צריך לכתוב מייל ולהמתין כמה ימים לתשובה. מומלץ מאוד להזמין כמה חודשים טובים מראש, לנו היה הרבה מזל והצלחנו להזמין מקומות בכולן (אולי כמעט בכולן, ראו בהמשך לגבי NEUE REGENSBURGER) חודש לפני.
למרות זאת, נראה שבבקתות אפשר לקבל מקום לישון בחדר האוכל אם יש בעיה, ובאופן כללי אפשר לרדת מכל בקתה לאחד העמקים ומשם להתנייד בתחב"צ לאיזשהו בית מלון. ממש עדיף פשוט לישון בבקתות, הירידה/עלייה לא נראית תמיד כמו הליכה קלה וזה סתם לפספס חלקים מהטרק. ימים 5 ו-6 בסיפור הדרך הזה הם הכי יפים בעיניי בטרק. הרבה אנשים מאחדים אותם ליום אחד, ובעיניי זה לא מומלץ כי ככה יש פחות זמן להנות מהם.

הגעה לאוסטריה

טסנו עם auatrian airlines לוינה, היה נורא רועש ודיליי של שעה וחצי בטיסה. נחתנו ושכרנו רכב מU-Save (c3 סיטרואן) ונסענו חצי שעה ל gasthaus krause בעיירה trumau שהיה מאוד נקי ומסודר. בדיעבד יכלנו לוותר על השכרת ולהגיע ברכבת, אבל זה אפשר לנו יותר גמישות וגם מקום לאפסן דברים שלא לקחנו איתנו לטרק עצמו.

הגעה לטירול

נסיעה מאיזור וינה לעיר Innsbruck (5 שעות). בדרך עצרנו לטייל בmyarafalls שזה טיול קצר למשפחות עם הרבה מפלים עם מסלול הליכה על משטחי עץ וגשרים. ישנו בInnsbruck בhwest hotel עם שירות די מעצבן ומיקום גרוע אבל חדרים נקיים בסך הכול. אכלנו במסעדה נפאלית שהייתה מעולה בעיר. הגענו ביום חג אז הכול סגור ולא היה יותר מדי מה לעשות, בכל מקרה היינו גמורים מעייפות, מהטיסה והנהיגה. Innsbruck עיר שמאוד נחמד להסתובב בה.

יום 1 - עלייה לבקתת Starkenburger

ידענו שהעלייה יחסית קצרה אז העברנו את הבוקר בעיר. קנינו ציוד טיולים בחנות INTERSPORT. זו חנות גדולה מאוד עם מבחר יפה וציוד איכותי, אבל המחירים לפחות כמו בארץ. הסתובבנו עוד קצת בעיר (כאמור יפה מאוד).
מבחינת העלייה לטרק, ניסינו ללכת לפי האפשרות שכוללת רכבל.
נסענו לעיירה Flumps. עלינו על הרכבל (החנינו את הרכב בחניון שלו) והלכנו לstarkenburger hut. השילוט סתם מבלבל ומוסיף עיקוף (שתי אופציות: שביל צר על הרכס הוא מסומן במפה הצהוב. ושביל רחב לרכב שטח יורד לוואדי ועולה חזרה לרכס ניפגש עם הצהוב בבקתה Sennjoch), עדיף להידבק לשביל הצהוב לפי האפליקציה ולסימון האדום לבן ולחסוך עלייה וירידה קצת מיותרות. בבקתה הזמנו חצי פנסיון וקיבלנו מרק וספגטי. אחרים הזמינו גרסה אחרת של החצי פנסיון וגם קיבלו קינוח. מהבקתה רואים את שבע הפסגות של שטובאי, ובאופן כללי נוף יפה. אני חושב שזו הבקתה שממנה מקבלים את הנוף הכי אינפורמטיבי על העמק ועל הטרק, אפשר ממש לראות את הסיבוב שעומדים לעשות. אין ממש מקלחות אבל כשזה ערב ראשון לא ממש חסר והאווירה והאוכל אחלה אז אין תלונות. ישנו בחדר של שישה אנשים, המיטות והמצעים ממש סבבה ונקיים. סה״כ 9.5 קמ מתוכם 1513 מ בעליה ו 263 מ בירידה. גובה מירבי 2320 מ. משך זמן כללי 4.5 שעות.

יום 2 וראשון על הטרק עצמו - לבקתת Franz-Senn

היום הארוך ביותר מבחינת קילומטרים אבל ההליכה לא קשה במיוחד. רב הזמן הולכים על סינגל עפר די נוח על צלע ההר. יש קטעים ששומרים על אותו קו גובה, אבל היום נפתח בעלייה ארוכה ובאמת רב היום זה די לעלות ולרדת. הנוף מדהים. בצהריים עוברים בבקתת seducker, אכלנו שם מרק (נתנו ריפיל!) ושתינו מיץ תפוחים. יש גם שירותים כימיים אבל בסטייל. אחרי זה ממשיכים ללכת עם עליות וירידות ועוברים בהמון מפלים קטנים שמצטלבים עם השביל (בדיוק ירד גשם). בקטע הזה כשמתקרבים לפרנץ זן רואים נוף של הרים מושלגים (בינתיים). יצאנו ב8 והגענו סביב 16.
פרנץ זן בקתה די גדולה עם כמה קומות, יש מים חמים ללא הגבלה והאוכל הצמחוני סביר. אווירה מעולה ומאוד נעים שם. גם בלילה ירד גשם, אני שכחתי את הכביסה בחוץ...
סהכ 16.5 קמ מתוכם 754 מ בעליה ו 844 מ בירידה. משך זמן כללי 8:15 ש. גובה מירבי 2561 מ. סהכ קמ על השביל 26 קמ עד כה. גובה טיפוס מצטבר 2267 מ.

יום 3 - לבקתת Neue Regensburger

בערך ההפך של היום הקודם - רב היום הולכים על בולדרים, והיום בעצם מחולק לעלייה לא פשוטה על בולדרים עד לאוכף, כשהנוף הוא בעיקר סלעי, ואז ירידה ממנו עם נוף מאוד יפה מול הפרצוף, והפעם הרבה פחות בולדרים מקודם. מהאוכף יש אפשרות לעלות לפסגה קרובה שאומרים שמאוד יפה, אנחנו ויתרנו בשלב הזה. יצאנו ב8 והגענו סביב 14. נויה רגרנסבורגר יחסית קטנה וגם פחות ביתית מהבקתות הקודמות, אבל יושבת על נהר ובכללי עם נוף מדהים. יש חלק חדש ואנחנו ישנו בו, אכלנו שם צהריים עם מנות צמחוניות מעולות (מרק וספגטי). המים החמים עולים כסף, כדאי לבוא עם כמה יורו למקרה שנגמר באמצע. בחדר אוכל נורא צפוף - עובדים במתכונת של בופה (עם אוכל הרבה פחות טעים ממה שקונים מהתפריט בצהריים) אבל התורים נורא ארוכים וגם מושיבים בשולחנות בצפיפות. אחרי שהגישו מנה עיקרית ביקשנו לשבת בחוץ והסכימו. האפפלשטורדל לא משהו בכלל. בבקתה אין קליטה ואין ווי פיי. ממש ליד הבקתה יש אגם נחמד עם נוף יפה מאוד להרים, מומלץ להתלבש טוב לפני שהולכים לשבת לידו. סהכ 10.5 קמ שמתוכם 727 מ בעליה ו 579 מ בירידה. משך זמן כללי 6:30 ש. גובה מירבי 2715 מ. סהכ 36.5 קמ על השביל עד כה. גובה טיפוס מצטבר 2994 מ.

יום 4 - לבקתת Dresdner

טוב זה באמת היום הכי קשה. העלייה בתחילת היום מהבקתה אל הפאס הראשון יותר מתונה מהעלייה של היום הקודם, פרט ל500 המטרים האחרונים שהם טכניים וקשים: כוללים עלייה עם קבל ברזל בשיפוע די חד ודרדרת של חצץ ועפר של המטיילים, ואחרי זה טיפוס על מצוק סלע תוך שימוש ביתדות ובאחיזה בסלעים. הנוף שווה את זה. אחרי זה יש ירידה קצת תלולה אבל קצרה. בהמשך היום יש עוד עלייה שכוללת יתדות, אבל לא ברמה של הקודמת. בסוף היום מגיעים למפל שליד דרך אפר רחבה אבל אחרי זה ממשיכים לעלות לשלוחה בגובה של כ 100 מ ואז לרדת לפני שמגיעים לבקתה. מפסיקים להגיש ארוחת צהריים ב16 (הגענו חמש דקות מאוחר מדי אז לא קיבלנו…מתנהגים כמו בית מלון של ההסתדרות). בבקתה יש מייבש כביסה משובש אחד שפועל (אך לא מייבש בכלל.. ודי מסריח) ואין מכונת כביסה. סהכ 14.5 קמ מתוכם 1016 מ בעליה ו 1012 מ בירידה. זמן כללי 8:17 ש. גובה מקסימלי 2878 מ. סהכ קמ על השביל 51 קמ עד כה. גובה טיפוס מצטבר 4010 מ.

יום 5 - לבקתת Sulzenau

כשמתחילים צריך לשים לב לא לקחת את המסלול הצהוב לפי האפליקציה, אלא ללכת לפי השלטים הצהובים. יוצאים מהדלת הראשית של הבקתה ימינה, עוברים בשער עץ קטנציק ויוצאים ככה ממתחם השולחנות שמחוץ לבקתה וממשיכים ישר במגמת ירידה קלה עד שלטים צהובים נוספים שם צריך לקחת שוב ימינה. אחרי הליכה נחמדה ונוחה נגמרת החגיגה בגשר ברזל צר מעל נקיק תלול ונחל זורם חזק ומתחילים בעלייה קשה ומעייפת. בסיום מגיעים לפאס מדהים עם המון רוג'ומים ענקיים. מומלץ להתקדם לקצה הפאס ולקבל נוף מלא על הדרך למטה, הקרחון (או מה שישאר ממנו) והאגם שמתחתיו Sulznausee. אחרי ירידה (מתונה ונוחה) מגיעים לפיצול. אפשר להמשיך עם האדום בהליכה בדרגת קושי בינונית על צלע ההר, עם נוף יפה לנחלים שזורמים למטה. האפשרות השנייה היא לרדת בירידה תלולה מעט אך גם יחסית נוחה אל האגם לאורך ערוץ הנחל הזורם. מדובר באגם מאוד מיוחד, נכון לימים אלה עדיין יש בו גושי קרח גדולים שצפים, וסביבו אבנים וסלעים ואפילו ספסל ישיבה. מהאגם השביל הצהוב ממשיך עד למפגש שני השבילים קרוב לבקתה.
בקתת זולצנאו היא הראשונה שתפגשו בה מלצרים מחופשים ב"בגדים מסורתיים". עד לנקודה זו היא זו שהכי אהבנו, צוות מאוד נחמד, אווירה טובה ומקום נעים. ישנו כאן בחדר של 4 אנשים, שתי מיטות קומותיים, מאוד צפוף.
המקלחות הן חדר די צפוף עם שני תאים אחד מול השני, יש וילון. לא היו מים חמים בכלל! למרות ששמתי יורואים במכונה..
20 דקות הליכה מהבקתה יש אגם Blaue Lecke, הלכתי עם 2 סטודנטיות גרמניות שפגשנו בארוחת הצהריים ופגשנו באגם עוד אנשים שהלכו איתנו מתחילת הטרק. האגם מוקף בדשא ובסלעים נוחים לישיבה/שכיבה. ההליכה אליו לא קשה (אחרי 2 בירות קצת כן) אבל כן הולכים על סלעים וקצת עולים. אין כאן wifi, צריך לעלות לתלולית עפר ליד הבקתה בשביל קליטה. בארוחת הערב הושיבו אותנו עם שתי אחיות הולנדיות ושיחקנו באחד ממשחקי הקלפים שיש בארון של חדר האוכל.
סהכ 6 קמ מתוכם 491 מ בעליה ו 595 מ בירידה. זמן כללי 4:23 ש. גובה מקסימאלי 2674 מ. סהכ קמ על השביל 57 קמ עד כה.
גובה טיפוס מצטבר 4501 מ.

יום 6 - לבקתת Nürnberger

אחרי הליכה יחסית נוחה מגיעים ל Grünausee - אגם יפה בצבע טורקיז שדורש ירידה קצרה מהשביל. אחריו מתחילים לטפס ודי מהר מגיעים לפיצול. אני (גון) החלטתי לטפס ל Mairspitze שזו פסגה בגובה 2781 מטר. לקחתי בשבילה את השביל האדום (פנייה שמאלה לעלייה) מיד כשפנה לשם מטייל אחר, שהתגלה כפרופסור שוודי לארכיאולוגיה ובחור מאוד נחמד שהמשיך איתנו אחר כך עד סוף הטרק. מתחילים בעלייה מתונה עם דרדרות ועוברים דרך אגמים יותר קטנים ונחמדים. בהמשך מגיעים לכבלים ויתדות, דומים לימים קודמים אבל העלייה כן קשה וטכנית. לקראת הסוף מתפצלים שמאלה כדי לעלות לפסגה (ואחר כך חוזרים עם אותה הדרך למסלול). לטעמי הנוף בפסגה מדהים כמובטח ולא באמת יכלתי לבטא את זה בתמונות. מאחורי הצלב רואים את עמק שטובאי ועם ראות מספיק טובה הצלחנו גם לראות את אינסברוק וההרים שמאחוריה. מנגד משקיפים מלמעלה על Grünausee. מצד אחר אפשר לראות את Sulznau hütte ועם ראות טובה ראינו גם את הרכבל של Dreadner hütte. כמובן שרואים את הרכסים והקרחונים מסביב, ואני שמח שעליתי. הירידה תלולה וקשה בהתחלה (כבלי מתכת פחות יעילים בירידה) וגם כוללת דילוגים בין בולדרים (לא משהו מפחיד או מסוכן מבחינת גבהים, אלא הם פשוט גדולים ולא נוח ללכת) וכמה קטעים שצריך להתרכז טוב בסימונים (המעולים כתמיד) כי השביל הולך בזיגזגים וצריך לא לפנות בטעות לאיזה שביל עיזים. אחר כך הירידה הופכת למאוד מתונה ונוחה ורואים את הבקתה ממול. הדרך שעוקפת את Mairspitze יותר קצרה וקלה וגם מאוד יפה.
סהכ 5.5 קמ מתוכם 509 מ בעליה ו 405 מ ירידה. זמן כללי 3:57 ש. גובה מקסימאלי 2631 מ. גובה טיפוס מצטבר 5010 מ (מהמדידה של איל אז לפי הדרך שעוקפת את Mairspitze).
בקתת נורנברגר מאוד נעימה. אין wifi וקליטה יש רק כמה עשרות מטרים לתוך המסלול של היום הבא. ישנו בחדר עם 10 אנשים נוספים. למעשה כאן הלינה הייתה הכי קשוחה: האפשרויות הן או מיטה אישית צמודה לקיר, או מיטת קומותיים כאשר בכל קומה 4 (!) אנשים על מיטה אחת (שבהחלט מספיק גדולה) אבל ללא הפרדה כלשהי ביניהם. בעקרון מקצים לאנשים מקומות והבנו בקבלה שהיינו אמורים להתפצל ולישון כל אחד לבד עם 3 אנשים אקראיים. בחדר אחר היו פתקים על המיטות עם השמות, אבל בחדר שלנו ובחדר נוסף זה לא היה המצב. תפסנו כל אחד מיטה אישית ליד הקיר, ובחדר שלנו כל האנשים הגיעו בקבוצות של 4 והתאים להם לישון ביחד אז לא נשאלו שאלות מיותרות.
גם המקלחות פה הן הכי קשוחות - חדר גדול להחליף בו בגדים ושלושה ברזים אחד ליד השני ללא מחיצה ביניהם (כשאחד מהם בכלל לא עבד).
במרחק לא מבוטל מהבקתה יש אגם Freiger see. הוא נחמד אבל אולי פחות יפה מBlaue Lecke וההליכה אליו לא קלה - בדרך הלוך עולים והולכים בעיקר על סלעים. הירידה בחזור הרבה יותר קלה אחרי טבילה מרעננת. הלכתי אליו עם הפרופסור ועוד גרמני (בן של קוראני אותו לא זכה להכיר) שפגשנו לאורך כל הטרק.
חזרה בבקתה אפשר לאכול גם בחוץ, וזה מומלץ כי בפנים מאוד רועש, חם, ולנו לא היה כיף להריח את כל הבשר. בחוץ היה קריר אבל מגניב, תיזהרו מספסלי העץ לא לקבל קוץ ליד (לא לשפשף עור חשוף). האוכל הצמחוני בבקתה הזו מאוד טוב יחסית לאחרות. היה שם שנאפס חזק בשם Enzian שמצאנו שוב רק בבקתה האחרונה. סהכ קמ על השביל 62.5 קמ עד כה.

יום 7 - לבקתת Bremer

יום קצר יחסית ופחות מרשים מבחינת נופים מהיומיים הקודמים, אבל בכל זאת מאוד מהנה ויפה. מתחילים בירידה מהבקתה לואדי, עוברים נחל ומטפסים קצת עם כבלי מתכת עד שמגיעים לאגם Paradies ואחריו מתחילים לעלות בעלייה שמתחילה כמתונה אך הופכת לטכנית יותר בהמשך, הליכה על בולדרים תחת השמש ושימוש בכבלים ויתדות. כשמגיעים לפאס כבר רואים את הירידה האחרונה להיום, שהיא תלולה ועל משטח לא נוח. בפאס יש צריף קטן מאוד ונעול שלא ברורה מטרתו. הירידה לבקתה היא כאמור תלולה וקשה, אבל לא יותר מימים קודמים. סהכ 7 קמ מהם 647 מ עליה ו 527 מ ירידה. זמן כללי של 5:11 ש גובה מקסימלי של 2751 מ. גובה טיפוס מצטבר 5657 מ.
בבקתה יש ויי פיי טוב, האוכל הצמחוני די גרוע לטעמנו, אבל האפפלשטרודל היה מהטובים יותר. ישנו שם בחדר משותף של די הרבה אנשים (16), אבל למעשה מדובר במיטות זוגיות צמודות זו לזו ומופרדות אחת מהשנייה במעין קרש עץ. באופן אופייני יש מקלחות רק בקומת הקרקע (היינו בקומה 2). המלצר של הבקתה מאוד חביב, התלהב לשמוע שאנחנו מישראל והתעניין ב"Micabi Hefa" (מכבי חיפה) והסכים שהכדורגל האוסטרי גרוע כמו הישראלי. פה המלצרים לא מתחפשים ואולי בגלל זה הם במצב רוח טוב. סהכ קמ על השביל 69.5 קמ עד כה.

יום 8 ואחרון על הטרק עצמו - לבקתת Innsbrucker

יום ארוך מאוד (חם חשוף לשמש), מאופיין בהרבה (964 מ) עליות וירידות( 998מ) מ כשכל ההליכה היא משלוחה לשלוחה בצלע ההר והמשטח לא נוח - הרבה בולדרים, הרבה דרדרות. הנופים מרשימים ויפים. בתחילת היום יש אפשרות ללכת דווקא דרך אגם Lauterersse. בעצם נמנעים ככה מלרדת סתם ולעלות, וגם עוברים דרך אגם נוסף. המחיר הוא הליכה (ירידה תלולה בחריץ סלע של כ 30 מ) עם כבלי מתכת ויתדות. בירידה בנקיק צר עם יתדות בזווית של כמעט 90 מעלות פגשנו את הבחור (גרמני) הכי דפוק בכל הטרק שממש דחף אותי (גון) פיזית ובסוף עקף במקום מאוד מסוכן. חוץ מזה אני לא חושב שהמקטע הזה יותר מסוכן משאר השביל והוא קיצור טוב ויפה. בקתת אינסברוקר היא היחידה שאין בה אופציה לחצי פנסיון, הכל מהתפריט. שוב המלצרים לובשים תחפושות של "בגדים מסורתיים", האוכל הצמחוני גם כאן לא משהו ובצהריים (הגענו ב16) הגישו רק מרק מלוח מאוד (כמו תמיד), סלט (עם רוטב מגעיל, כמו תמיד) ואפפלשטרודל שממש לא טוב יותר מהבקתות האחרות.
סהכ 12 קמ מתוכם 964 מ בעליה ו 998 מ בירידה. למשך 8 שעות כולל הפסקות. גובה מקסימלי 2551מ. סהכ קמ על השביל 81.5 קמ עד כה. גובה טיפוס מצטבר 6621 מ.

יום 9 - ירידה לעמק דרך Karalm

ירידה בשביל אופניים רחב ומאוד מאוד נוח יחסית לימי ההליכה הקודמים 3.5 קמ בשעה וחצי לערך לבקתה Karalm שנמצאת בדיוק על הפיצול עם השביל הורוד במעלה הואדי. מבין האפשרויות לירידה זו נראית לנו האפשרות הכי נוחה ומהירה. סהכ קמ על השביל 84 קמ כל המסלול בהרים.
שם תפסנו מונית שרות חזרה לחניה של האוטו שלנו. המונית יוצאת ב10, כדאי לא לפספס. בשביל העיקוף הנוסף הוא סגר איתנו על 36 יורו לשנינו סהכ.
מצאנו מלון ציורי עם ספא (ושירותי כביסה) על הנחל בכפר Kampl. שם המלון "Hotel Rastbichlhof - Neustift im Stubaital". הצוות מאוד אדיב ובאופן כללי המקום מומלץ ממש.

אחרית דבר

לסיכום הטרק, מדובר במסלול הליכה קשה עד קשה מאוד. מרכיב הקושי הוא משטח הדריכה אשר ברובו סלע (בולדרים) צפחה וגיר/דולומיט. חלק מהקטעים הם על שבילי סלעים לא יציבים בגבהים משתנים. טיפוס מצטבר ברגל של כ 5.5 קמ גובה, הפרשי גובה בכל יום של 400-1000 מטר יוצרים מצב שכל קטע ההליכה הוא בשיפוע. קטעים של ירידה/עליה במצוקים דורשים מאמץ פיזי וכוח. אנחנו הלכנו בתנאי מזג אויר חם ויבש דבר שמקל מאוד כי כאשר מסלול כזה רטוב וקר זה מקשה הרבה יותר.
אחרי הטרק והלינה בעמק נסענו לזלצבורג וישנו שני לילות בMuffin Hostel שהוא די נחמד וקרוב לפארק עם אגם. העיר מאוד יפה ממה שהספקנו לראות. אחרי זה נסענו לחצי יום בווינה וטסנו חזרה לארץ.

טיפים

• להתאים את קטעי ההליכה לרמת הכושר הגופני בזמן הטיול. לא למתוח את המאמץ לקצה, תמיד צריך שיהיה כוח נוסף למקרים לא מתוכננים
• מומלץ להצטייד בנעלי הרים עם סוליה קשיחה והגנה טובה לאצבעות כי בועטים בסלעים. נעל גבוהה שאוחזת את הקרסול היטב.
• זוג מקלות הליכה מועיל מאוד בעיקר בירידות ועליות תלולות בהן אין יתדות וכבלים.
• ברוב קטעי המסלול אין קליטה סלולרית ופינוי רפואי יתאפשר רק עם מסוק. מומלץ להצטייד במכשיר לווייני (לנו לא היה).
• אטמי אוזניים ללינה משותפת (ואולי גם כיסוי עיניים).
• שעון דופק ולבצע מעקב בעליות.