טרק ה-Berlin High Trail באוסטריה

רקע

טרק כמעט מעגלי באורך של כ-85 ק"מ שמתחלקים על פני שבעה ימים. כל המסלול עובר בשמורת טבע Hohenweg, ומוגדר ברמת קושי "שחור" שזו הרמה הכי קשה. כ-70% מהמטיילים הם גרמנים ואוסטרים, ו-30% הנותרים לרוב אירופאים או ישראלים. מכיוון שזה טרק קשה מאוד, לא מומלץ לצאת אליו בלי נסיון בטרקים אלפיניים ברמת קושי קשה.
את הרעיון לטרק הזה קיבלתי מסיפור דרך של יאן, שמופיע בחלק של הקישורים ובו הצעות לטיולי צד.

מידע כללי

הזמנת מקום לינה -
לא ניתן להקים אוהל בשמורת הטבע, לכן חייבים לישון בבקתות שפזורות לאורך המסלול. לכל בקתה יש אתר הזמנות בנפרד, לכן כדאי להזמין מקום מראש בכולן בבת אחת כדי לוודא שיש מקום לינה לכל השבוע. כשמזמינים אפשר לבקש שיבוץ בחדר משותף, שלרוב יש בו מקום ל-5 עד 8 מטיילים או בדורמיטורי של כ-20 מטיילים. בעת ההזמנה אפשר גם להזמין פנסיון מלא או חלקי. בסיפור הדרך של יאן (לינק באזור של הקישורים) ישנם לינקים לדף ההזמנות של כל הבקתות.

בקתות -
כל הבקתות ברמה אירופאית גבוהה עם שירותים נקיים, תאורה, משחקי לוח וקלפים.
יש שונות די גדולה ביניהן: בחלקן יש מחיצות בין המיטות, בחלקן המזרונים צמודים זה לזה ובחלקן יש מיטות קומותיים. בכל הבקתות יש שמיכות, ואפשר לקחת יותר מאחת אם צריך, ולכן לא חייבים שק"ש אלא אפשר להסתפק בליינר. כולן מציעות תפריט מגוון, ארוחות בוקר וערב (3 מנות) ובר משקאות. גם ברמת האוכל יש שונות ביניהן, אפרט בהמשך. בכל הבקתות (פרט לשתיים) יש מקלחת חמה בתשלום, אבל אין ווי-פיי (בחלק יש קליטה סלולרית). אין אפשרות לבשל לבד, אלא אם כן תדאגו לכלי בישול וגזייה. גם מוצרי יסוד לא ניתן לקנות בבקתות. בכולן יש לא מעט שקעי חשמל (לרוב בחדר האוכל) להטענה. בכל בקתה ישנה מרפסת עם שולחנות ארוכים, והנוף כמובן יפה ביותר. מיקום מושלם לשתיית כוס קפה או בירה בתום יום מפרך.
רוב הבקתות מקבלות תשלום באשראי, אבל לא תמיד יש קליטה ולכן כדאי לקחת את רוב הכסף המתוכנן במזומן. בכל הבקתות יש חדר ייבוש, כך שאם יתפוס אתכם גשם תוכלו לייבש את הבגדים והנעליים במשך הלילה.
ארוחת הבוקר כוללת לרוב לחם, ריבות, חמאה, גבינות ונקניקים. לעיתים יש חומוס (לא בסגנון ישראלי) או ממרח אחר. בנוסף לרוב יהיו דגני בוקר כלשהן, קפה ותה.

מים -
בכל בקתה יש ברזים למילוי מים שמגיעים ישר מהנחלים, ובכל יום עוברים ליד כמה מקורות מים. המים בבקתות מצוינים ואין צורך בטיהור. אני לא יכול להעיד על טיב המים מהמקורות לאורך הדרך, אבל מטיילים רבים מילאו בהם מים ללא טיהור ולא נתקלו בבעיות.

המסלול -
רוב הזמן השביל עולה או יורד, ואין הרבה מישור. ישנם לא מעט שדות בולדרים שנוצרו כתוצאה ממפולות השלגים ובוץ, והדילוג עליהם לא פשוט ומצריך תכנון של כמה צעדים קדימה. בכל יום יש שביל שיורד אל העמק, כך שאפשר לצאת מהטרק ולחזור לציוויליזציה במקרה הצורך. במקומות מסוימים ישנם סולמות או שרשראות \ כבלים (Via Ferrata) שעוזרים לעבור מכשולים, וכאן נדרש נסיון במעבר מכשולים מסוג זה ולכן לא מומלץ לבחור בטרק הזה כניסיון אלפיני ראשון שלכם.
המסלול מסומן היטב ולרוב מאוד ברור לאן צריך ללכת. רוב הסימונים הם נקודות אדומות או פסים אדומים לבנים, ובכל פיצול שבילים יש שילוט שמכווין לבקתה הרצויה. בד"כ הסימון מציין את מספר השעות שנותרו עד היעד, כאשר ההנחה היא שהולכים במהירות של כ-1.7 קמ"ש.
אפשר ללכת בשני הכיוונים, כאשר הרוב בוחרים ללכת בכיוון שמתואר בסיפור דרך זה (נגד כיוון השעון). היתרון הגדול של ללכת נגד כיוון השעון הוא שמתחילים את רוב הימים בעליות תלולות וכך אפשר לעלות אותן בצל וכשלא חם מדי. החסרון הוא שמסיימים חלק מהימים בעלייה, על מנת להגיע לבקתה.

ציוד -
מכיוון שהבקתות מצוידות ומציעות אוכל, שתייה, חימום ומיטות אין צורך בציוד רב. למסלול של שישה לילות הסתפקתי בשתי חולצות מנדפות, מכנסי הליכה ליום וטרנינג לערב, גופיה טרמית, פליז ומעיל גשם.
למקלחת כדאי לדאוג למגבת קטנה, כפכפים, סבון ושמפו. אסור להכנס לבקתה עם נעלי ההליכה, אז הכפכפים ישמשו אתכם בתוך הבקתה.
אפשר גם לקחת כובע גרב או חם-צוואר, אבל לא יהיה בהם הרבה שימוש אז כנראה שהם לא שווים את המשקל. בכל הבקתות יש נייר טואלט וסבון בשירותים. כדאי מאוד לקחת פנס, אבל רוב הסיכויים שלא תשתמשו בו הרבה.
מאוד חשוב לקחת כובע שמש וקרם הגנה, אם השמש לא מוסתרת מאחורי עננים יהיה חם מאוד במהלך היום. משקפי שמש גם מומלצים מאוד.

מז"א -
בתחילת ספטמבר מזג האוויר אמור להיות הכי יציב בכל השנה, עם הכי מעט ימי גשם בממוצע. במהלך היום הטמפרטורות מגיעות ל-20 בקלות, ומכיוון שאין כמעט צל לאורך המסלול אפקט החום בהחלט מורגש. בערב כבר קר בחוץ, אבל זה בהחלט לא קור שמתגבר על פליז וגופיה טרמית. בתוך הבקתות חם ונעים.

עלויות -
לינה עם פנסיון מלא תעלה כ-65 אירו ללילה. אם תזמינו משהו קטן לארוחת צהריים, ותשתו בירה או שתיים ותרצו להתקלח במים חמים זה יעלה את המחיר לאזור ה-85 אירו ללילה. כדאי גם לקנות קצת נשנושים במיירהופן בשביל קצת אנרגיה במהלך היום. אם תבקשו יפה ייתנו לכם לקחת כמה פרוסות לחם עם ריבה \ חמאה מארוחת הבוקר.
כל הבקתות ייתנו לכם מספר או כרטיס עם ברקוד בעת הצ'ק-אין, וכל מה שתזמינו מהתפריט יחויב על חשבון מספר זה. לפני שהולכים לישון משלמים את החשבון.

הגעה לנקודת ההתחלה

רשמית המסלול מתחיל מהעיירה מיירהופן (Mayrhofen), אבל הרוב מתחילים ללכת בעיירה פינקנברג (Finkenberg) מכיוון שהמסלול המחבר בין העיירות מקביל לכביש ראשי.
ישנן אפשרויות רבות על מנת להגיע למיירנופן: רכבות מזלצבורג, וינה ומינכן מגיעות לעיר בשם Jenbach. מתחנת הרכבת של עיר זו יוצא טראם שמגיע תוך כ-45 דקות למיירהופן. לטראם קוראים Zillertalbahn והוא יוצא מתחנת הרכבת של Jenbach ומגיע בסוף למיירהופן. זה מעין אוטובוס מאסף שעוצר בכמה תחנות קבועות, ובתחנות אחרות רק אם לוחצים על כפתור העצירה (כמו באוטובוס).
מיירהופן ופינקנברג מציעות הרבה אפשרויות לינה ומסעדות, וקטנות מספיק כך שאפשר להתנהל בהן רגלית. בשתיהן יש סופר SPAR. קו 1402 מחבר בין שתיהן, על המפה של סיפור הדרך הזה סימנתי את המיקום של התחנה במיירהופן.
בפינקנברג יורדים בתחנה שהכי קרובה לגשר, ואז חוצים את הגשר ומתחילים ללכת על הכביש בכיוון דרום מערב (ימינה אחרי הגשר), במגמת עלייה מתונה. בדרך ישנם כמה שלטים צהובים שמכווינים ל-Hohenweg Parking Platz. מגיעים למרכז טניס קטן, ובחנייה שצמודה אליו תראו שלט שמכווין לבקתה הראשונה במסלול: Gamshutte על שביל מספר 533. בהצלחה!

היום הראשון: Gamshütte

מסלול: כ-6.5 ק"מ ברמת קושי בינונית-קלה, הרוב בעלייה בתוך יער יפה. השלט בתחילת היום מורה על 3 שעות הליכה עד לבקתה.
מתחילים את העלייה בתוך יער, כשהמסלול שמזגזג במעלה ההר. בחצי הראשון של היום המסלול חוצה מדי פעם שביל כורכר המשמש את הרכבים של הריינג'רים. לאחר כ-3 ק"מ מגיעים למחסה חירום: בקתה קטנה שיכולה להכיל כ-4 אנשים. השביל ממשיך לזגזג במעלה ההר, והנוף הולך ומשתפר.
מגיעים לבקתה הנמצאת בגובה 1,916 מטרים לאחר כ-3 שעות, כך שלא חייבים לצאת מוקדם על הבוקר.
הבקתה קטנה, נקייה ונעימה מאוד. התפריט מציע מגוון של מאכלים מקומיים, שתייה ואלכוהול. הלינה בחדרים של 6-8 אנשים, עם שקעי הטענה בחדרים. מחוץ לבקתה יש מקלחת קרה (מאוד!) הפונה לנוף היפה. חוויה עוצרת נשימה (המים הקרים, לא הנוף). חצי פנסיון ובירה מהחבית עלו 62 אירו. ארוחת הבוקר מוגשת ב-07:00.

היום השני: Friesenberghaus

מסלול: כ-15 ק"מ ברמת קושי קשה, על צלע הר. השלט בתחילת היום מורה על 9 שעות הליכה עד לבקתה.
יום לא קל שמתחיל בעלייה קצרה ותלולה, ולאחר כ-3/4 ק"מ השביל מתיישר ומתחיל להתקדם בכיוון דרום מערב על צלע הר. מרחוק השביל נראה קצת מפחיד, אבל כשמתחילים ללכת רואים שזה ממש לא נורא. השביל חוצה לא מעט מפלים ונחלים קטנים לאורך הדרך, כך שמדי פעם יש צורך לדלג על סלעים בעת חציית הנחל. כל כמה ק"מ מגיעים לחווה, ובכל אחת מהן יש שביל שיורד לעמק של מיירהופן. לאחר כ-10 ק"מ מגיעים לגשר קטן ליד חווה, וכאן כדאי לנוח קצת כי מיד לאחר מכן ישנה עלייה לא פשוטה על כמה שדות בולדרים בדרך.
בתום כ-7 שעות הגעתי לבקתה הגדולה הנמצאת בגובה 2,498 מ' ומתופעלת ביד רמה בידי צוות מיומן וחביב. המרפסת פונה כמובן לנוף היפה, והשלחנות הארוכים עמוסים במטיילים, בירות ואוכל. האוכל טוב והגיוון די גדול. 15 ליטרים של מים חמים יעלו 3 אירו, וכדאי להתקלח לפני 16:00 אחרת התור יהיה די ארוך.
החדרים מכילים לרוב מיטות לכ-6 אנשים, וארוחת הבוקר (בופה) מוגשת ב-06:30.
לבקתה הזו יש קשר עתיק ליהודי גרמניה ואוסטריה: היא הוקמה על ידם ב-1921 לאחר שמועדונים אלפינים רבים חוו אנטישמיות ולא איפשרו ליהודים להתקבל לשורותיהם או להשתמש בבקתות שלהם. בכניסה יש שלט שמפרט על ההיסטוריה הזו.

היום השלישי: Furtschaglhaus

מסלול: כ-15 ק"מ ברמת קושי בינוני-קשה.
היום השלישי מתחיל בעלייה תלולה וקצרה, ולאחר מכן השביל עובר לירידה מתונה על צלע הר. לאחר קצת פחות משעתיים מגיעים לבקתת Olperehutte, ולגשר האינסטגרם המפרסם שנמצא לידה. הבקתה משקיפה על הנוף של אגם Schlegeisspeicher. התור להצטלם על הגשר הולך ומתארך עם כל שעה, וכשאני הגעתי ב-09:30 היה תור של 3-4 אנשים לפניי. לאחר פחות משעה התור כבר התארך ל-15 אנשים. אפשר לשתות כוס קפה על המרפסת של הבקתה, ואז להתחיל בירידה אל עבר כביש האספלט היחיד שפוגשים במהלך הטרק הזה. מגיעים לכביש לאחר כ-3 ק"מ נוספים, אבל זה לוקח לא מעט זמן כי ישנם המון אנשים שעושים את הדרך ההפוכה וזה יוצר כמה פקקי תנועה על השביל.
לאחר שמגיעים לכביש והחנייה הצמודה אליו פונים ימינה אל הכביש ומתקדמים עליו כ-150 מ', ואז חוצים על גשר לכיוון האגם. לאחר החצייה פונים שמאלה, ואז מגיעים לאזור עם מספר מסעדות, שם אפשר לאכול ארוחת צהריים קלה.
ממשיכים דרום מזרחה על השביל המישורי שנמצא מימין לאגם במשך כ-3.5 ק"מ, ואז חוצים על גשר נוסף לצד השמאלי (מזרחי) של האגם וממשיכים לכיוון דרום מזרח אל עבר קצה העמק שב נמצא האגם. לאחר כ-1.5 ק"מ מהגשר השביל פונה שמאלה (מזרחה) ומתחיל לטפס בתלילות אל עבר הבקתה. השביל מזגזג במעלה ההר במשך כ-2 ק"מ, עד שמגיעים לבקתה בגוב 2,295 מ'.
הבקתה, כרגיל, ממוקמת במקום מנצח עם נוף יפהפה ומרפסת הפונה אליו. הבקתה עצמה קצת ישנה אבל מתוחזקת, ובחדרים ישנן מחיצות פרטיות בין המיטות. רוב החדרים מכילים 6-8 אנשים, ומקלחת חמה של 3 דקות עולה 3 אירו. ארוחת הבוקר מתחילה ב-06:30.

היום הרביעי: Berlinerhütte

מסלול: כ-9.5 ק"מ ברמת קושי קשה: עלייה וירידה מהפס הראשון. השלט בתחילת היום מורה על 6 שעות הליכה עד לבקתה. ביום הזה מתחילים ללכת לכיוון מזרח-צפון.
יום לא קל שמתחיל בעלייה ארוכה אל עבר הפס הכי גבוה במסלול: Schönbichlerhorn בגובה 3,134 מ'. כדאי להתחיל ללכת מוקדם על מנת להמנע מהשמש הקופחת בעת העלייה. עולים לאט בשביל הרחב אל עבר הפס, ולאחר קצת יותר מ-3 ק"מ מגיעים למרגלות הפס, וכאן יש מקטע של ויה פראטה עם כבלים ושלשלאות ברזל שעוזרים בטיפוס הסופי אל הפס. כשמגיעים לפס כדאי מאוד לטפס 2 דקות נוספות אל עבר הפסגה שנמצאת מצד שמאל ומסומנת ע"י צלב ברזל גדול (אפשר בקושי לראות אותו מהבקתה). מהבקתה עד לצלב יש כ-3.5 ק"מ.
לאחר התרשמות מהנוף יורדים בחזרה אל הפס ומתחילים בירידה תלולה שיכולה להיות בעייתית לבעלי פחד גבהים. גם בכמה מטרים הראשונים של הירידה ישנם כבלים שעוזרים לרדת בבטיחות, ולאחר מכן השביל מתמתן מספיק כך שאין בהם צורך. יש ירידה ארוכה ויפה מאוד אל עבר תחתית העמק, אליה מגיעים לאחר כ-4.5 ק"מ מהפס. כאן יש כמה נקודות חצייה של הנחל, כשלעיתים יש גשר עץ קטן ולעיתים מקפצים בין הסלעים.
לאחר החצייה השביל עולה במתינות אל עבר הבקתה, ויש חצייה אחת אחרונה על גבי גשר עץ קטן. עוד עלייה קצרה אחרונה, ומגיעים למלון ברלינר המרשים שנמצא בגובה 2,057 מ'. זה מלון גדול מאוד שהיה הראשון באזור הזה, ומציג לראווה תקרות גבוהות עם שנדלירים מפוארים, ציורים של מקימי המלון, תפריט מגוון ובר עשיר מאוד. המלון עצמו מפואר אבל לא הכי מוצלח מבחינת שינה: רצפות העץ חורקות ויש המון אנשים שמתאכסנים בו כך שהוא די רועש. דקה של מים חמים עולה אירו אחד, במקלחות חדישות.
ארוחת הבוקר מוגשת ב-06:00.

היום החמישי: Greizer Hütte

מסלול: כ-11.2 ק"מ ברמת קושי קשה: עלייה וירידה מהפס השני. השלט בתחילת היום מורה על 7 שעות הליכה עד לבקתה.
גם היום הזה מתחיל בעלייה ארוכה אל הפאס (Mörchenscharte), אליו מגיעים לאחר כ-5 ק"מ. בדרך עוברים ליד שני אגמים קטנים וחביבים. האמיצים טבלו באגם, ואז המשיכו לפאס ממנו נשקף נוף אלפיני משובח ואפשר אפילו לראות את שתי הבקתות (של אתמול ושל היום). תחילת הירידה אל הנחל שבתחתית העמק מלווה בכבלים (ויה פראטה) לכמה מטרים הראשונים, ואז השביל יורד בקביעות אל תחתית העמק במשך כ-4 ק"מ. לקראת סוף הירידה מגיעים לסולם של כ-8 מטרים, ואז השביל מתיישר ועוברים מעל הנהר על גשר עץ ודילוג בין סלעים. לאחר מכן השביל מתחיל לטפס בזיגזג אל עבר הבקתה, אליה מגיעים לאחר כ-2 ק"מ מגשר העץ.
הבקתה מאוד נעימה עם אוכל מצוין (כנראה הכי טוב מבין כל הבקתות), נוף יפהפה מהמרפסת וחדרים קטנים ונעימים. אין מקלחת חמה, אבל יש חדר עם כיורים גדולים וכיור נמוך לשטיפת הרגליים (מים קרים). אם מגיעים מספיק מוקדם כדאי מאוד "להתקלח" מוקדם ואז להתחמם ולהתייבש על המרפסת עם בירה קרה.
ארוחת הבוקר מוגשת ב-06:00.

היום השישי: Kasseler Hütte

מסלול: כ-10.5 ק"מ ברמת קושי קשה בינונית. עלייה וירידה מהפס השלישי. השלט בתחילת היום מורה על 5.5 שעות הליכה עד לבקתה.
כרגיל מתחילים בעליה, שהפעם מתונה מאלו של היומיים הקודמים. לאחר כ-2.5 ק"מ מגיעים לפאס Lapenspitze, כאשר הנוף שנשקף ממנו פחות מרשים מזה של היומיים הקודמים אבל עדיין יפה מאוד. לאחר הפאס השביל יורד לכיוון העמק, אבל הפעם הוא לא מגיע לתחתית העמק אלא בערך באמצע הגובה השביל פונה לכיוון דרום מזרח ומקיף את העמק לצדו השני. בדרך יש לא מעט מעברים של נחלים ומפלים קטנים, בחלקם יש יתדות וכבלים כדי לעזור לעבור את המכשול. כמובן שיש לא מעט בולדרים מדי פעם, כך שההליכה לא פשוטה אבל אין הרבה עליות וירידות. כחצי ק"מ לפני שמגיעים לבקתה מגיעים לגשר תלוי שמזכיר את גשר האינסטגרם של היום השלישי (רק בלי תור).
המיקום של הבקתה כרגיל מצוין, הנוף מהמרפסת בין הכי מוצלחים בכל הטרק והאוכל ממש טוב. הפנקייק המקומי (Kaiserschmarrn) מאוד מומלץ. יש גם בריכה קטנה ונעימה, מיקום מצוין לבירה קרה. דקת מים חמים תעלה אירו אחד, וארוחת הבוקר מוגשת ב-06:30.

היום השביעי: Karl-von-Edel-Hütte

מסלול: כ-13.5 ק"מ ברמת קושי קשה, עד לבקתה Karl-von-Edel-Hütte. ביום זה עולים ויורדים שש פעמים בתוך עמקים קטנים, ולמעשה "תופרים" את צלע ההר. השלט בתחילת היום מורה על 9 שעות הליכה עד לבקתה. מהבקתה אפשר ללכת כ-8 ק"מ למיירהופן, ללכת כ-3 ק"מ לסקי ליפט שיורד למיירהופן או לישון בבקתה. ביום זה יש הרבה מאוד שדות בולדרים, שמאוד מאטים את ההליכה.
היום מתחיל בירידה קלה של פחות מ-ק"מ עד שחוצים נחל, ואז מתחיל טיפוס של ק"מ נוסף לפסגה הראשונה מתוך השש. ממשיכים במישור קצת יותר מ-ק"מ אחד, ואז מתחילה ירידה קצרה אל העמק השני של היום. העלייה הבאה מאוד יפה, והנוף מאוד מוצלח. הירידה קצרה ותלולה ויש כבל מתכת לעזרה. לאחר כ-9.5 ק"מ מתחילת היום מגיעים לפסגה הלפני האחרונה שהייתה כנראה הכי קשה מכולן, ובהתאם גם הירידה לא קלה. לאחר הירידה יש את שדה הבולדרים האחרון של הטרק, ולאחריו מגיעים לשוקת שממנה השביל עולה את עבר העמק האחרון של היום, שהוא הרחב מכולם. בסוף העלייה מגיעים לרכס של ההר, עליו הולכים כ-1.5 ק"מ נוספים עם נוף משכר לכיוון מערב.
כשמגיעים לשלט הצהוב רואים את הבקתה המיוחלת בעמק, ועוד מאמץ קטן של קצת יותר מ-ק"מ אחד ומגיעים לבקתה. מכיוו שיש סקי ליפט במרחק לא רב, כאן תפגשו לא מעט תיירי יום והבקתה עמוסה.
מכיוון שאני הלכתי לסקי ליפט אני לא יכול להעיד על טיב הבקתה, אבל היא נראתה נעמה והצוות עשה רושם טוב.

חזרה למיירהופן

הליכה קלה של כ-3 ק"מ מסתיימת ב-Ahornbahn ski lift. ישנם שני שבילים שמחברים בין הבקתה לסקי ליפט, וכדאי לבחור בשמאלי שבהם (השבילים מתאחדים בסופו של דבר, אבל השמאלי מעט יותר קל). כשמגיעים לאתר צריך להמשיך לליפט המרוחק ביותר, שיורד פעם בשעה למיירהופן. האחרון יוצא ב-17:00, אבל כדאי להתייעץ עם הצוות בבקתה לגבי המועדים. אם יש לכם קצת זמן פני, יש בריכה גדולה באתר לטובת טבילה אחרונה.
לוקח לליפט כ-15 דקות לרדת לעיירה, ורואים לא מעט מצנחי רחיפה בדרך למטה.

טיפים

• מסעדה מצוינת במיירהופן: Hotel & Gasthof Perauer
• למרות שיש תאורה בכל בקתה, עדיין חובה לקחת פנס

קישורים חיצוניים

• ההשראה לטרק הזה: סיפור דרך דומה של יאן. כאן יש לינקים לכל מערכת ההזמנות של הבקתות
• אתר מקומי עם הרבה מידע
• אתר מזג אוויר של מסלול הטרק
• בית הארחה חביב במיירהופן