THE STUBAI HIGH TRAIL – לא המון בלאן, אבל יפה יותר

איך הכל התחיל?

מאי 2023, אנחנו בהתלבטות משפחתית היכן לטייל בחופשת הקיץ כאשר הכיוון העיקרי הוא טרק רגלי מאתגר. הכיוונים הראשוניים הם טרק נוסף בסקוטלנד (קיץ 2022 עשינו את ה – WHT) או גיאורגיה, ואני כבר מתחיל לסרוק את הרשת אחר מסלולים, חוו"ד ואפילו יוצר קשר עם חברות שנותנות ייעוץ ושירותי הזמנת מקומות.
התכניות משתנות ברגע שאשתי ובכורתי מודיעות שהן רוצות להצטרף לשבוע ואח"כ אנחנו (אני ושני הבנים מתבגר בן 16 להל"ן 'המתבגר' והצעיר בחבורה בן 14 להל"ן 'הצעיר') יכולים להמשיך לאן שנרצה.
השיקולים המנחים בבחירת המסלול: אזור הררי, מזג אויר קריר והרבה ירוק ומים.
בתחילת יוני אנחנו מתחילים להתאפס לכיוון אוסטריה ולאחר שיטוט נוסף ברשת אני והבנים מתאפסים על טרק שטובאי Stubai: רכס הרים אלפיני במערב חבל טירול, מדרום לעיר אינסברוק. הטרק עצמו חוצה מספר קווי רכס שמקיפים מספר עמקים בהם יש כפרים תיירותיים. בחורף האזור משמש כאתר סקי אחד גדול ובקיץ מגיעים מטיילים רגליים.
המסלול:
המסלול מתפרס על פני 6 – 8 ימי הליכה ולכל אורכו קיימות בקתות לינה והצטיידות; הלינה אפשרית רק בבקתות וכמות הימים בהם צועדים במסלול נקבעים לפי איזו הבקתות אליהן מגיעים בסוף ימי ההליכה. לבקתות לא ניתן להגיע וללון, ללא הזמנת מקום מראש באינטרנט, וכולן מספקות בתשלום נוסף ארוחות. לכל הבקתות יש גישה לעמקים ולכפרים באמצעות שבילי הליכה מלבד השבילים שמקשרים ביניהם בהרים ולמקצתם יש גם רכבלים תיירותים עמם ניתן להגיע ולרדת בשעות הפעילות ועל כן אפשר לחלק את הטרק למקטעים, אפשר ללכת את חלקו ואפשר גם 'לשחק' עם הלינה במידה ואין מקום באחת הבקתות.

תכנון:
בתכנון המסלול נעזרתי במספר סיפורי דרך שפרסמו מטיילים בשנים עברו; הסיפורים מופיעים באתר סיפור דרך ובעיקר נתנו לי הכנה טובה להזמנת הבקתות, טיב המסלול, ציוד וזמני הליכה.
את הבקתות הזמנתי דרך אתר: https://www.alpsonline.org/ . לשים לב שצריך להירשם לאתר כדאי להזמין את הבקתות, כ"כ כל הבקתות עובדות עם האתר ומקצתן צריך לבצע הרשמה ישירה דרך המייל שלהן. תקפידו לאיית את שם הבקתה כדאי שלא תגלו שהזמנתם בקתה אחרת לגמרי (כפי שחוויתי על בשרי ולמזלי לקח לי יומיים לעלות על הטעות).
אתר נוסף שנותן מידע על כל הבקתות, מחירים, ודרכי התקשרות עם כל הבקתות הוא https://www.stubai.at/stubaier...
השביל מסומן ומשולט היטב עם סמ"ש אדום ויש קשר עין בין סימון לסימון (אם איבדתם קשר עין, תעצרו! ותחפשו את הסימון הבא או שתחזרו אחורה לסימון האחרון שראיתם) אבל כגיבוי השתמשנו באפליקציית mapy.cz שמאפשרת הורדת מפת המסלול באופן לא מקוון והשתמשנו בה רבות על מנת לוודא את מיקומינו, לקבל הערכת זמנים בין בקתה לבקתה וכד' (גם לאפליקציה הזאת יש תהליך רישום לא קצר וע"כ אני מציע שתורידו אותה מראש עם המפה ותתרגלו קצת את האפשרויות עבודה אתה).
על מנת להזיל עלויות לינה עשיתי חבר מועדון אלפיני לאזור שטובאי לשלושתנו, דבר שהזיל עליות לינה אבל תקפידו לציין בפני בעלי הבקתות שיש לכם חברות מועדון (הכי פשוט לשמור צילום תעודת חבר בפלפון) גם בעת הצ'ק אין וגם בעת התשלום.

ציוד:
בגלל שמזג האוויר משתנה בהרים מיום קיצי וחם ליום חורפי וגשום צריך להיערך לכל המצבים.
במסגרת הטעויות הטקטיות שעשינו בבחירת הציוד, צעדנו עם בגדי טיול קלים וישנים (מתוך הנחה שנעיף במהלך המסלול או בסופו בגדים שהתבלו), מיקרו פליז אחד ומעיל רוח קל.
בדיעבד אני ממליץ להגיע עם סט בגדי הליכה טוב ומנדף זיעה שישמש להליכה 'רטובה' מידי יום וסט נקי ויבש לבקתה, כפכפים/סנדלים קלים חובה (בבקתות מאפסנים את הנעלים הרטובות בחדרי הנעלים – וגם את הבגדים הרטובים), כובע צמר וכפפות! נעלי הליכה טובות שמחזיקות את הקרסול; אני קניתי את נעלי הטיולים שלי כשבוע לפני הטיול; חברה חדשה שמעולם לא התנסיתי בה, ותוך כדאי הטיול המשפחתי גיליתי שסוליית ויברם לבדה לא עוזרת לי בכאבי כפות הרגליים וע"כ בבית מרקחת מקומי מצאתי מדרסים אורתופדיים שהצילו את המצב במסלול ההליכה.
פנסי ראש ומשרוקיות ערפל חובה! אמנם השביל מסומן היטב אבל ערפל פתאומי יכול לעטוף אותך ואם אתה מאבד מסיבה כלשהיא את הדרך אז משרוקית עשויה לסייע לך לקרוא למטיילים אחרים לעזרה.
בכל הבקתות יש שקעי הטענה לפלפון, כמו בארץ, אבל בגלל מיקום השקעים כל הקודם הזוכה.

הגעה למסלול

יום שבת בצהרים:
אנחנו יורדים מהרכבת בתחנה המרכזית באינסברוק; נפרדנו מבנות המשפחה בזלצבורג, הן המשיכו לוינה ואנחנו לאינסברוק.
אנחנו נוסעים לכפר Fulpmes שם נעשה לילה ולמחרת נתחיל את המסלול.
קווי אוטובוס 590A ו – 590B מגיעים לעמק שטובאי לאחר נסיעה קצרה וזולה.
מתאכסנים במלון דונרהוף שהזמנתי מעכשיו לעכשיו; מחיר לא זול אבל המלון מדהים וממוקם די קרוב לרכבל ממנו נתחיל את המסלול וכ"כ אנחנו כבר רוכשים בקבלה כרטיסים לרכבל במחיר מוזל.

היום הראשון למסלול: מתחילים חזק ולאט לאט מגבירים את הקצב לבקתת franz senn

צועדים מבית המלון לרכבל schlick 2000 אתו אנחנו עולים לתחנה הסופית (הרכבל אמור להיפתח ב0900, אנחנו הגענו ב0840 והוא כבר עבד אז מיד עלינו אתו). מחפשים את השילוט לבקתה הראשונה starkenbruger אליה אנחנו צועדים; השביל קצת בשיפוצים ואנחנו צועדים במרעול בוצי וצר בשליש גובה מהפסגה, קולטים בזוית העין שפן סלעים שרץ ומלא כבשים שרועות עם פעמונים שמחוברים לצוואר.
ההליכה בעליה לא קלה לי, מה עבר לי בראש שחשבתי שאני בכושר לאחר מספר חודשים שאני לא רץ ולא מתאמן. המתבגר צועד בקלילות וללא מאמץ והצעיר צועד איתי ולכאורה 'משגיח' עלי.
אחרי שעה ורבע של הליכה אנחנו מגיעים לבקתה הראשונה וממשיכים, בצעד שמראש החלטנו ונערכנו, לבקתה השנייה franz senn hutte. בתכנון מראש החלטנו לאחד שני מקטעי הליכה ליום אחד, על אף מרחק ההליכה הארוך – כ 20 ק"מ.
בקתת פראנץ היא בקתה שלא מופיעה באתר הזמנת הבקתות ואליה צריך להזמין במייל ישיר ועד ארבעה ימים לפני תחילת הטרק לא היה מקום וגם לא מנהלים רשימת המתנה. ביאושי שלחתי מייל נוסף לבעלים, כשכבר היינו באוסטריה, ולהפתעתי נעניתי שהתפנה מקום וכך המסלול התחיל לנו ברגל ימין.
לפי השילוט לוקח 7 שעות הליכה מהבקתה הראשונה לשנייה; אנחנו צועדים בקצב סביר וחולפים על הרים ירוקים, צמחיה עשבונית ירוקה וכבשים,
ברגע של צעד לא מחושב על משטח סלע רטוב אני מחליק, מקלות ההליכה שזאת הפעם הראשונה שאני משתמש בהם במסלול וכבר סיגלתי קצב הליכה איתם, סופגים את אנרגיית הנפילה ואחד מהם נשבר ומשאיר אותי עם מכה קטנה אבל ללא נזק גופני.
אני ממשיך עם מקל אחד וגם אתו אני מפתח טכניקת הליכה תוך החלפה מיד ליד לפי קשיי הדרך.
לאחר פחות מחמש שעות הליכה מהבקתה הראשונה וברגע של מעבר פס עם עמק נקי מערפל שהבקתה נחשפה בקו אווירי רחוק מאתנו אנחנו מגיעים לבקתה.
בקתת פראנץ היא בקתה גדולה ובגלל מיקומה המרכזית בסוף העמק עם שביל שדי נוח להגיע אליה מלמטה ושבילי טיול רגליים, היא מאכלסת מטיילים רבים, כפי שגילינו.
אפשר לשלם בבקתה באשראי והמים החמים הם ללא הגבלה – אפשרות להתרחץ עם הבגדים התחתונים המלוכלכים ולשטוף אותם ואח"כ לייבש אותם בחדר הנעלים.. אנחנו מתארגנים בקומת הגג בחדר דורם עצום שמחולק למפלסים רבים ובכל מפלס מזרונים ושמיכות.
כל המטיילים מביאים שקי שינה של בקתות: מדובר בפנימית של שק שינה מכותנה שמשמשת הן כסדין והן כשמיכת קיץ.
אפשר לקנות ביוקר בארץ באחת מחנויות הטיולים ואפשר לקנות במחיר מגוחך בכל רשת ספורט ו/או טיולים בזלצבורג או אינסברוג וכמובן בבקתות עצמן והמשקל והגודל מגוחכים.
בחרנו לקחת חצי פנסיון כלומר ארוחת ערב מלאה וארוחת בוקר – בחירה שנדבוק בה לאורך כל המסלול בגלל ימי ההליכה הלא קלים בקצב מהיר וצריכת האנרגיה של הבנים שלי.
בחדר שינה הגדול אין הפרדה בין בנים לבנות וכולם ישנים ביחד ומכבדים מאחד את השנייה.

היום השני: אכזבה מבקתת neue regensburger

יום שני; קמים מוקדם בשש וחצי ומתארגנים על ארוחת הבוקר והבגדים שהתייבשו כל הלילה.
בשבע וחצי אנחנו כבר צועדים לכיוון בקתת neue regensburger hutte. לפי האפקליקציה מתוכנן לנו 9 ק"מ בחמש וחצי שעות.
יום שמשי ואפילו חם, אנחנו מתחילים לתפור ערוצים עליונים שבהם זורמים מי שלגים מופשרים. הטיפוס הוא הדרגתי לאורך מספר קילומטרים כשבטוטל אנחנו צוברים 600 מטר עד גובה 2713 ובמהלכו המתבגר פותח פער ומשאיר אותי עם הצעיר להתנשף מאחור. מגיעים לנקודה הגבוהה היא פס שבסופו הפתעה, שכבת קרח לא קטנה.
המתבגר ממתין לנו באוכף (בכלל הגדרתי שאפשר לפתוח פערים אבל מחכים ומתכנסים בשיאי גובה ובשילוט/פיצולי שבילים) ואנחנו ממשיכים ביחד ויורדים בגובה עד לבקתה מרחק מצטבר 468 מטר.
הגענו בשעה 12:00 לבקתה, צק אין רק בשעה 15:00 ומשהו שם לא עבד וזאת הבקתה היחידה שיצאנו ממנה בטעם מר.
ראשית, צוות הבקתה לא ידע אנגלית, למעט מילים בסיסיות, וזה קצת הקשה על התקשורת.
המשך הקצר בתקשורת בא לידי ביטוי בעוד מספר תקלות שלא שמרו לנו מקומות בחדר אוכל ושנתנו לנו ארוחת בוקר בסיסית (2 פרוסות לחם, חמאה וריבה!)
זאת גם הבקתה היחידה שהגישה אוכל צמחוני, ללא בשר.
התשלום בבקתה במזומן.
קליטה אינטרנטית רק מחוץ לבקתה ובאמצעות מסרונים.
1 יורו לארבע דקות מים חמים במקלחת באמצעות מדחן.

היום השלישי: קשוח אבל מהנה בדרך לבקתת dresdner

לאחר הפדיחה של ארוחת הבוקר המגוחכת אנחנו יוצאים בשבע בבוקר לכיוון בקתת dresdner.
13.2 ק"מ כששיאם טיפוס מצטבר של 1000 מטר ע"פ 4 ק"מ ראשונים ואחריהם גלישה בעומק מצטבר של 986 מטר עד לבקתה...ככה חשבנו ופספסנו את הסיומת...
הבקתה בה לנו נמצאת על קצהו של רמה אליה עולה ערוץ מרכזי מעמק והרמה מתמשכת לכיוון קו הרכס עם המשכו של הערוץ ושיאו הוא טיפוס תלול לאוכף.
אנחנו צועדים בשביל המוצף במימי הערוץ, הפסגות מסביבנו לבנים מקרח, ושיא הטיפוס הוא שביל בולדרים תלול שמתחזקי השביל מיקמו כבל מתכת ארוך בו אפשר להיאחז בטיפוס למעלה.
מגיעים לפס, נפעמים מהנוף המקסים מהקליטה שחזרה לפלפון.
מתחילים את הירידה הארוכה, חוצים ערוצים ושלוחות, לכיוון הבקתה הבאה ואז מזג אויר מתהפך עלינו, ממטרים דקים ומתמשכים כשבשיאם הופכים לגשם.
מידי פעם הגשם נפסק ואז רוח קרירה עוטפת אותנו אבל אנחנו עדיין במצב רוח טוב.
בדרך אנחנו פוגשים מטייל גרמני מבוגר ששהה אתנו גם בבקתה, הוא גם עושה את השביל ולן באותם בקתות כמונו.
בהמשך הירידה הגשם חוזר ומתחזק, אנחנו ספוגים במים עם מעילי הרוח הקלים שהבאנו והמטייל הגרמני שולף מטרייה!!! וממשיך לצעוד בניחותא.
סוף הירידה, הגענו ספוגים במים ותשושים לכביש שירות שמוביל לבקתה הבאה שלנו, רק אז אנחנו מגלים 'שהתעלמנו' מעליה אחרונה שאמנם לא ארוכה במרחק אבל תלולה בגובה.
המתבגר צועד כאילו כלום לא נוגע בו ואני והצעיר מדשדשים בבוץ ובמים בעקבותיו בשביל שמלווה את כביש השירות.
במקטע האחרון השביל נוטש את כביש השירות וממשיך לטפס באזור מצוקי, הגענו למעלה וכעבור עוד חצי שעה של הליכה על קו הרכס נפתח לנו עמק עם ערפל ומתוכו נגלים לנו קרונות רכבל שמתפרצים מתוך הערפל, עוד 2 דקות הליכה והבקתה מתגלה מתחתנו.
לפי האפליקציה היינו אמורים בשבע וחצי שעות לעבור את המרחק. בפועל בשעה 12:30 אנחנו כבר בבקתה.
בקתת דרסנר היא בקתה מרכזית וגדולה; מיקומה לצד רכבל תיירותי וכביש שירות מביא אליה מטיילים מכל הסוגים והמסעדה פתוחה כל הזמן.
אנחנו עושים צק אין, משלמים באשראי ומקבלים חדר דורם של 8 אנשים, רק לשלושתנו!
המקלחות עולות יורו ל 2 דקות מים חמים ואנחנו מוכיחים שאפשר גם להתקלח בשתי דקות וגם לשטוף בגדים תחתונים.
הגענו מוקדם וקרענו את התחת, אנחנו מתפנקים בארוחת צהרים בשרית ואחרי מספר שעות מנוחה גם ארוחת ערב בשרית.

היום הרביעי: הדרך המגוונת nurnberger

לאחר ארוחת בוקר משביעה אנחנו מתחילים לצעוד בשמונה בבוקר, מתוכנן לנו יום לא קצר אבל אנחנו מאוששים.
המסלול לכיוון בקתת sulzenau hutte, עליה אנחנו מדלגים במודע, מתחיל בחציית ערוץ, מתחת לרכבל ומיד מתחילים לטפס בין בולדרים עד הפס שם ממתין לנו אוכף רווי אבנים קטנות מרוצפות ותריסר רוגומים שבנויים כמו מקדש קדום.
מהאוכף אנחנו מזהים אגם תכלת שניזון מערוצים קרחוניים והשביל יורד לסוללה שנמצאת בסמיכות לאגם.
שני הבנים מחליטים לטבול באגם ואכן תוך זמן קצר הם בתוך המים הקפואים, מחליפים צבעי עור לסגול ומנסים לטפס על קרחונים שצפים במים.
לאחר הפסקת הטבילה אנחנו ממשיכים בדרך המלך לכיוון הבקתה, מיד אחרי האגם יש אפשרות לקחת שביל שמעלה אותך לקרחון שמלמעלה ומחזיר אותך אחרי עיקוף גדול להמשך השביל אבל אנחנו לא בחרנו בו. יורדים עם השביל שלנו לערוץ רחב מאד ולאחר חצי שעה צעידה מגיעים לבקתת סולזנה.
לאחר הפסקה קצרה אנחנו ממשיכים לכיוון בקתת nurnberger; מתחילים לטפס ומזג האוויר מתקדר ומטפטף. מגיעים לאגם אלפיני קטן וממשיכים לטפס עד שמגיעים לפיצול בו אפשר להמשיך בדרך המלך הקצרה וקלה יותר או להעפיל לנקודת תצפית מטורפת על כל העמקים שמסביב ונקראת mairspitze, עליה לא קלה ומלווה ביתדות ברזל וכבלים אבל בצורה מפתיעה מסתיימת יחסית מהר באוכף בו יש פיצול לימין, המשך הדרך, או לשמאל לפסגה. לוקחים את השמאל ואחרי 2 דקות אנחנו בפסגה בה יש פסל צלב גדול וספסל ישיבה! הייתי סקפטי ואני מודה שטעיתי, הנוף מרהיב, תמונה פנורמית של כל פסגות ההרים מסביבנו וגם מזג אויר נהדר.
לאחר שהצטלמנו וצילמנו אנחנו חוזרים לצומת באוכף וממשיכים בירידה התלולה לבקתה אותה אנחנו רואים מרחוק.
שתיים וחצי בצהרים, הקבלה נמצאת בחדר אוכל, נכנסים ראשונים לחדר דורם ריק (מה שיתגלה כיתרון ברגע שיאוכלס ע"י שאר מטיילים) ולאחר מקלחת שעולה 1 יורו ל 2 דקות מים חמים, אבל יש כיורים ענקים עם מים חמים ללא הפסקה ושם אפשר לעשות השלמות של רחיצת בגדים מלוכלכים, אנחנו מתפנקים על קפה ועוגות כתחליף לצהרים.
ארוחות ערב ובוקר מאד עשירות וטעימות ואנחנו מתכוננים ליום הצעידה האחרון שעומד להיות היום הכי ארוך וקשה.
אפשר לשלם גם באשראי וגם במזומן.

היום החמישי: היום הקשוח של הטיול בדרך לבקתת innsbrucker

שבע וחצי בבוקר ואנחנו מוכנים לדרך. בגלל שבזמן הזמנת הבקתות לא הצלחתי להזמין מקומות בהתאמה לבקתות bremer ו – innsbrucker ורק היה מקום בבקתת אינסברוקר החלטנו במודע שנאחד שני ימי הליכה ליום אחד ובגלל שזה יום הליכה אחרון אנחנו נספוג את המאמץ הפיזי.
מדובר ב16.2 ק"מ עם תוואי הליכה ש'תופר' מספר עליות משמעותיות ואמור לקחת מעל עשר שעות הליכה.
המטייל הגרמני המבוגר שישן אתנו בחדר כבר יצא בחמש וחצי, ואנחנו יוצאים בשבע וחצי. מקיפים עיקוף רחב את הערוץ בו נמצאת הבקתה בה ישנו ומטפסים לקו הרכס שממול. הערפל עוטף אותנו ובתום 4 ק"מ של טיפוס אנחנו מגיעים לפס בו יש בקתה אלפינית קטנה לשעת חירום וממנה אנחנו רואים את הבקתה בה ישנו, רחוקה ומעל הערפל.
גולשים לצד השני של קו הרכס ויורדים עם הערוץ עד שאנחנו פוגשים את בקתת bremer עליה החלטנו מראש לדלג.
לאחר הפסקה קצרה בבקתת ברמר אנחנו ממשיכים עם השביל לכיוון אינסברוקר ואז מתחיל המסלול הקשה בו אנחנו אמנם הולכים בשני שליש גובה של קו הרכס שנמצא מצפון לבקתת ברמר אבל אנחנו 'תופרים' שלוש ירידות תלולות וארוכות ואז עולים בחזרה וחוצים שלוחות. פה באה לידי ביטוי האפליקציה שנתנה לנו אינדיקציה מדויקת כמה נשאר לנו לסוף המסלול עד הבקתה.
גשם, ערפל ואפילו ברד קל תופס אותנו ובין לבין שמש חזקה נכנסת בינות העננים ואנחנו מזיעים מתחת לבגדים הרטובים.
שומעים ציוצים של שפני סלע וגם רואים אותם לעיתים ופתאום גם להקת יעלים אלפיניות חוצה לפנינו את השביל בערפל.
השביל צר ומשטחי הסלעים הרחבים והחלקים לא מקלים על הצעידה שלנו. אני מגיע למסקנה שאני מעדיף לצעוד בשבילים בוציים, ללא אבנים, שמאפשרים לי להקטין את הצעדים ולהסדיר נשימה במקום לדלג על בולדרים גדולים שמחייבים אותי לפתוח צעדים ולהתאמץ יותר. אני משתף את הבנים בתובנות שלי אבל הם עייפים ולהפתעתי בפעם הראשונה המתבגר אומר שהוא גמור.
בגיבוי האפליקציה אנחנו מתקדמים עוד קילומטר ועוד קילומטר וכבר עברנו את הפס האחרון ואמורים לראות את הבקתה אבל הכול מכוסה בערפל ופתאום הבקתה נגלית לנו מתוך הערפל, הגענו.
שלוש וחצי ואנחנו תשושים גופנית ונפשית בבקתת אינסברוקר.
מקבלים חדר דורם רק לשלושתנו ומתקלחים; יורו אחד לחצי דקה של מים חמים!
כל אחד מתקלח 2 דקות (4 יורו לאדם) ויורדים נשנש משהו בחדר אוכל.
תשלום במזומן ופוגשים את הגרמני עם כוס בירה ביד, הוא כבר הגיע ברבע לשתיים לבקתה. הבקתה לאט מתמלאת במטיילים שהגיעו כמונו מבקתת נונברגר או שהגיעו מהעמק ומתחילים את המסלול הפוך.
יש לנו למחרת 2 אפשרויות: להמשיך עם השביל לכיוון neustift מרחק 4 שעות הליכה ומשם יש אוטובוס כל חצי שעה לאינסברוק או לרדת לכיוון obertal, צדו השני של העמק ומרחק הליכה של שעה וחצי עד שתיים ומשם יש אוטובוס כל שעה וחצי ל steinach ומשם מטרו כל חצי שעה לאינסברוק.

היום הששי: סיום הטרק

לאחר שינה ארוכה ומאוששת וארוחת בוקר קלה אנחנו בוחרים ללכת לאוברטל כי התחזית מדברת על גשמים.
יוצאים בשבע וחצי מהבקתה ומיד יורדים מהרמה בשביל סרפנטינות ארוך ומתפתל עד לעמק שעד מהרה אנחנו רואים את הכפר אליו אנחנו צועדים ובשלב מסוים גם מזהים את האוטובוס, שלאליו בחיים לא נספיק להגיע, מגיע לתחנה ונוסע.
אחרי שעה הליכה מהבקתה אנחנו בכפר למטה, רטובים מגשם אבל מאושרים שסיימנו.
אחרי שעה מגיע האוטובוס לשטיינך ומשם רכבת מטרו לאינסברוק ורכבת מהירה לוינה וששי אחה"צ אנחנו בוינה, כעבור יומיים אנחנו בטיסה חזרה לארץ.

טיפים

• 1. אל תזלזלו בניסיון שצברתם בטרקים ובסיפורי מטיילים על אותו מסלול. אני עשיתי כמעט כל טעות אפשרית בבחירת הציוד לטיול: תיק ישן ולא מותאם לטרק אלפיני, נעלים חדשות ולא משופשפות, בגדי טיולים לא מותאמים. הייתי שאנן ואמנם לא שילמתי מחיר יקר אבל יכול היה להיות הרבה יותר קל.
• 2. הזמנת הבקתות; מומלץ להזמין מראש את הבקתות ולצאת בראש שקט שהכול תפור. אני לקחתי הימור על הבקתה הראשונה שאמנם הצליח לנו אבל באותה מידה יכול היה להכשל.
• 3. כושר גופני לטרק; טרק אלפיני דורש מעבר לכושר בסיסי וכוח רצון. צריך לתרגל הליכה מרובה עם תרמיל באזור הררי ולטווחי זמן ארוכים.
• 4. בגלל שטסנו לייט (מחירי כרטיסי טיסה), כל מה שנדחס בתיק האישי הוא מה שבא אתנו, אפשר מראש להגדיר שפריטים מסוימים משלימים קנייה בחו"ל כמו שק"ש בקתות, מעיל גשם, מקלות הליכה מתקפלים, חטיפי אנרגיה (חובה לטרק כזה) – יותר זול לרכוש בחול ותמיד אפשר להעביר ו/או למכור למטיילים אחרים בסוף הטיול וככה מתפנה מקום בתיק בטיסה בהלוך ובחזור. כמעט בכל חנויות הטיולים והספורט יש מכירות סוף עונה של עד חמישים ואפילו שבעים אחוז הנחה ועם קצת שיטוט אפשר לקנות פרטי טיול חיוניים במחיר זול מאד.
• 5. דעו בדיוק מה קצב ההליכה שלכם וכושר ההתאוששות שלכם. אנחנו בכל ימי ההליכה סיימנו את המסלולים בזמן קצר יותר ממה שכתוב בשלטים או באפליקציה אבל זה לא מעיד על הכלל.

קישורים חיצוניים

• אתר הזמנת בקתות
• מידע על המסלול, אזור ובקתות
• אתר מפת מסלול עם אפשרות אופליין